פורום פסיכולוגיה קלינית

מקווה אודי שהיה מהנה ומועיל :). לכל אחד חופש אומר משהו..חופש מעבודה? אך האם זה באמת חופש? לא בטוח, עדיין יש מחויבויות של בית, משפחה, ילדים וכו'. לקראת החופש הגדול, הרהורי חופש... כל אחד זקוק למנוחה, לנקות את הראש מרעשים וכו' האם בתוך החופש יש גבולות? בוודאי שיש, אי אפשר לא לעשות כלום. אבל בא לי!!! הנה הילדה שבי,החולמת על מרחבים פתוחים, פשוט להסתכל מבעד לחלון על נוף מרהיב! לא להתחשבן, מה עשיתי, מה צריך לעשות?, מי אכל? מי שתה? למי יש שיעורים? מתי המסיבה? לאן להסיע? כמה כסף אתה צריך? לנקות את הבית, כביסות, בישולים ועוד....רשימה ארוכה!! רוצה לנסוע הכי רחוק שאפשר אבל לא מבעלי, יחד אתו!!!!! חופש מבחינתי זה להיות במקום הכי רגוע ושליו, מקום ירוק באוויר הפתוח, מים זורמים בנחלים, הרים מושלגים ברקע...אז , זה לא בשמיים! מי יודע מה יהיה מחר? רוצה לחיות!!!!! להיות!!!!!! בלי לבכות יותר כמה רע לי, אכלו לי שתו לי. מה שהיה בעבר נגמר, מספיק השפיע על ההווה שלי, זהו :( יש לי עכבות וזה מעצבן כבר.... כתבתי לה שבמפגש שלנו, רוצה פשוט "להיות אני" בלי עכבות, לשכב על הספה, להיות ילדה קטנה ולנוח.....היא כתבה "יופי, תני לעצמך". האמנם? האמנם זה טוב????הלוואי שכבר אתן לעצמי חופש בחדר, חופש אמיתי בלי לפחד או להתבייש...עכשיו כשיש רצף ואני מאמינה שתשאר רוצה להרגיש את החופש להיות נזקקת, חופש לתת לה ל"חבק", "לעטוף" להקשיב למילים שנאמרות ואלו שלא נאמרות. כזה חופש, חופש פעולה בחדר......מותר גם? לא לשבת על כיסא מולה ככה כל פגישה? לקום?, לטייל בחדר, לשכב? אוףףףףףף רוצה להיות ילדה במנוחה, לתת לעצמי חופש ומנוחה! די, להפסיק עם הביקורת האין סופית שלי על עצמי!!!! לשחרר אותי מעכבות...הלוואי שאצליח. שיהיה בסדר לשחרר.... ולכלם שאלה: מהו חופש בשבילכם? השאלה גם לך אודי, אפשר? אני כבר יודעת שאת המדבר אתה אוהב ובלי מכשירי נייד למיניהם ...מה עוד? מהו חופש אמיתי עבורך?

הי מיכל, שני דברים עולים לי לראש - אחד, כמו פעמים רבות, חשבתי על המושג 'מרחב מעבר'. עד כמה מותר ו'מי' פתאום יגביל. השני - באחת מפגישות העבר שלנו, למיטב זכרוני, אמר המטפל שחופש קשור (גם) לעשיית הדברים הקבועים היומיומיים, לפרק זמן מסוים, במקום אחר שאינו הבית (ועכשיו אפשר לשאול גם מה זה בית). חוששני, שאני אפילו עוד לא במקום של לדמיין את זה. אודי אמר חרדות. אוסיף - עכבות. ואישהו המחשבות מובילות גם למושג הכה מורכב, בעיניי - אני. סוריקטה

אז אני שואלת , אם אני רוצה להיות עצמאית ולא להזדקק לטיפול יותר, האם זה אפשרי? שנים של טיפול ותלות במטפלת באיזה שהוא אופן משאיר אותי כבולה וקטנים. כל ההתייחסות לחלקים מרגיש לי שלעולם לא יגמר ובשביל מה?? אולי אפשר לקבל את החלקים ולהתקדם הלאה? אבל... מפחדת מדי לחתוך את הקשר עם המטפלת שהיא בעצם הקשר היחיד שיש. אתה מבין? אתם מבינים? אין לי את התשובות ואולי אני סתם מנסה לחבל את הטיפול אבל אולי לא?

מקווה שהכנס היה מועיל התגעגענו..

אודי, אתה גדול :-) ובכלל אין לך מושג מה עשתה הפתעת הופעתך כאן בשלישי. או שמא יש לך... ינשוף, אוסיף שאדם עצמאי, כך לימדוני, הוא אדם שמרשה לעצמו להזדקק ולהשתמש באחרים ולהיות תלוי. וגם אדם בריא מטופל בכל מיני דרכים. שלכם, סוריקטה

בוקר טוב אודי. מבקרת כאן לעיתים קרובות לאחרונה בקריאה דמומה. המטפלת אמרה שקשה ואני עזבתי בעלבון והפגנתיות. תיכף אמורות להפגש שוב, ומאוד מתלבטת. מתחשק לי לבדוק האם אני יכולה לבד. בא לי למלא את הזמן במשהו אחר. פוחדת שאצטער על הפספוס. רוצה מצד עשירי להראות לה שיצאתי בכעס אבל כבר לא כועסת ולכן באתי, כאילו שעשיתי איזה שהיא עבודה של סליחה עם עצמי, כלפיה. רוצה לקטוף פרח להוריד לו את עלי הכותרת , ללכת, לא ללכת. אוףףף.... מטריד!!!

... לפחות, מי שמכיר אותי כאן, אני מניחה, יידע לומר שבצומת שכזה הבחירה היא להגיע ולצטט בדיוק את מה שנכתב כאן. שלום לך ת סופית, איזה כינוי בחרת, יא ווארדי. מצחיק-עצוב, צובט. ובתוך הכאב, כמה הומור. ומשהו בכתיבתך, גם אותו פרח-אוהב-לא-אוהב, הביטוי 'מצד-עשירי', הקול שמנסה להתגאות לו (אני-יכול-לבד). וואו, מזכיר לי מישהי אהובה שכתבה כאן פעם. חלף זמן. מקווה שהלכת. הלכת? תחושת הפספוס יכולה כל כך לייסר... ונו, המטפלת אמרה שקשה. ואם קשה - So damn what. בטח שיש רגעים קשים, ואפילו הרבה מהם. הייתי מעריכה מאד את הכנות והאמת של המטפלת. מחשבות עבורך, סוריקטה

אודי וכולכם הי, מתגעגעת.. אודי ... אתה יודע ? קטע קצת מוזר... הרי יידעת אותנו מראש שאתה יוצא לכל השבוע לכנס ... ובכל אופן מצאתי את עצמי נכנסת לפורום מדי פעם ומציצה לראות .. אולי בכל אופן אתה פה ...? היה לי טיפונת קשה... ממש הרבה זמן.. למרות שבתקופה האחרונה אני לא מרבה לכתוב.. משונה... וחוצמזה מה איתי ? לא כל כך יודעת... מצב של ... ?? לא יודעת לנסח... רוצה להיות פה... זה בסדר אודי נכון ? במבי.

במבי יקרה מאד, מחמם את הלב שלי לראותך כאן. הלב, שלנו, בינתיים, פועם עדיין. גם כשהוא ישן. אני נזכרת באבא, אבא שלך, שלבו נדם כך פתאום. הלם ועצב ושקט מידי. חיבוק, סוריקטה

במבי...ספרי קצת מה שאפשרי

סוריקטה ומיכל.. מתוקות... חיממתן את ליבי.. סוריקטה ? איך את זוכרת ? אפילו בילבל אותי קצת..וחימם את ליבי הרבה.. איך את זוכרת שאבא שלי נפטר מדום לב באופן פתאומי ? כן.. כשאני כותבת פה וגם עם אמא צביה יוצא שאני מזכירה לא מעט את אבא שלי שנפטר.. אבל לא זכור לי שאני מרבה לומר ממה נפטר... משונה.. אבל זה שזכרת חימם לי את הלב... משונה... ומיכל.. מתוקה... את עוברת לא מעט עם המטפלת שלך... אני קוראת את מילותייך למרות שכמעט ולא מגיבה.. בכלל אני כמעט ולא מגיבה.. גם לך סוריקטה מדהימה שכמותך !!! גם לך אביב ,למיקה, לינשוף, לגולם .. גם לך חנה... למרות שהתגעגעתי אלייך.. זמן רב שלא ניכנסת לפורום.. ואת חסרה.. מאוד.. איפה אני מיכל ? לא כל כך יודעת... בעייפות כזו... קצת מתקשה להתרכז... מוצאת את עצמי מכריחה את עצמי להתרכז..חייבת בגלל העבודה.. מתקשה לעשות את זה.. קצת מפוזרת... במחשבות.. ברגשות ?? מפחדת על אמא שלי.. מפחדת שפתאום אקבל טלפון מהרע להרגע.. כפי שקיבלתי על אבא שלי... פתאום המוות הופך למשהו מאוד מוחשי... ודווקא אני מאוד רוצה להיצמד לחיים.. יש לי עדיין תכניות רבות .. דברים רבים שעדיין לא מימשתי ואני רוצה לממש.. בעשירי ליוני "חגגנו" אמא צביה ואני יומולדת 8 שנים... השנה לא עשינו משהו מיוחד... לחג השבועות הבאתי לה עץ קטן בעציץ..של פלפלים ירוקים ואדומים.. אמא צביה הניחה אותו קרוב אליה.. זה משמח אותי... [מרגיש לי כאילו שמה אותי הכי קרוב אליה... כן.. אני יודעת שיש בי קטעים הזויים.. משונים.. אבל זו אני... ואולי פעם אחזור לפיסול ??? כבר לא כ"כ בטוחה... בדיוק כשחזרתי לפיסול.. אבא שלי נפטר... מפחדת לחזור לפיסול.. אולי אני אשכח שיש דבר כזה שקוראים לו פיסול... כן.. אני יודעת שאני לא כ"כ נורמלית.. אבל זו אני.... במבי. ואני אוהבת אתכן.. וגם אותך אודי.. מאוד .. מאוד !!!

מה שלומך יקרה? מקווה שאת בטוב❤

ברוך השב, אודי, מקווה שהיה פורה ומקסים עבורך. המטפל שלי יוצא לחופשת קיץ ארוכה, ואני, אני עוד צריכה ללמוד מהו חופש, כנראה. הלוואי שיהיה שבוע קל. הלוואי. שלכם, סוריקטה

ברוכה הבאה אהובה .. אנחנו כאן מקווה שתרשי לעצמך להעזר בנו ...לא קל חופשה ארוכה .אתך חיבוק לשבוע קל

היי..חופשת קיץ ארוכה...ארוך זה לא פשוט. הלוואי שתתני לעצמך לנוח ולהיות בחופש. מהו חופש בשבילך? אנחנו פה. לא בחופש עדיין ;)

אודי , מקווה שהיה נעים טוב ומועיל ... התגעגעתי ...געגוע טוב ולא כואב 😊והכי שמחה בעולם ..שאתה וכולם חוזרים לכאן... שבוע טוב וקל עם הרבה בשורות טובות ומועילות ..

הי אביב, תראי, רק עכשיו הגעתי למחשב, מוקדם היום, וממש במקרה. ורק עכשיו ראיתי את שכתבת אי שם למטה לאודי. כתבת שהבעה של כאב מצדך (מול התוקף, אני מניחה) הנחיתה עליך מכות, ואולי, כפי שאני מכירה מעולמי גם התפרצויות של זעם נרקיסיקטי. אוי אביב יקרה, זה ממש איום ונורא. את יודעת, כך חשבתי גם מול הטיפול, ולכן, בתחילת הדרך לא החזרתי לתוך הטיפול את הרגשות, מחשש התוקפנות שתחזור כמו בומרנג עם תוספות. רק אחר כך למדתי, שלפחות בטיפול, קורה משהו אחר. ובפורום, שאינו צ'אט, ואינו שיחה פנים מול פנים, בעידן שבו חולף זמן מרגע שכתבת עד לפרסום, ומרגע שמישהו מגיב עד פרסום התגובה הנוספת, המממ... משהו כאן שונה, אולי. לעתים הכותב כבר במקום אחר בזמן המענה המוצג. אז לפעמים אני מרגישה חסרת אונים, כאילו מישהו מבקש עזרה של כאן ועכשיו, חיבוק, חיבור, ו... אנ'לא ממש יכולה לעשות יותר מידי... אבל אולי לא באמת צריך אותי, או אותנו, והכתיבה מאפשרת לאנשים למצוא את התשובה בתוכם. ועדיין, כן, יש אותנו, אנחנו קיימים, מילים נוגעות בנו, ואיננו מתעלמים. לעתים אפילו מאד מזדהים. שבוע קל, בהחלט, סוריקטה

לא יודעת מאוד מבולבלת מעורערת לקח לי שנים של טיפול ועבודה קשה להגיע למצב של לכתוב ולבקש עזרה כן ברור שלא אקבל עזרה במידי אבל אני יודעת שאחר כך מישהו יקרא מישהו יהיה שם גם בטיפול במשך השבוע לא יהיה מענה מידי זה בסדר אבל לבקש עזרה להגיד קשה כשקשה נראה לי לגיטימי לחלוטין גם אם מאוד מאוד קשה לנו לעשות זאת בכל פעם שכותבת ומחכה בסבלנות לתגובה יודעת שלמדתי עוד טיפה .. וכן יהיו המון פעמים שאצליח לבד מבלי לבקש עזרה וזה נפלא ..לא כל הצפה תגיע לטיפול או לקבוצה . מצטערת אם מכבידה וזה בסדר שאין מילים ולא עוזרים ,לא תמיד חייבים מה שחשוב זה לשמור על עצמך .

שלום רב דוקטור אודי, אני בת 34,יש לי כבר כמה שנים רגישות מוזרה מאוד שמתבטאת ב : אדומיות בפנים, גרד,התעטשויות, נזלת, גרד באף, עיקצוץ ונימלול בכל הגוף ובעיקר בפנים ובקרקפת ומתן שתן תכוף מאוד. כל התופעות האלו קורות רק שאני עושה את הפעולות הבאות : 1.לראשונה גליתי את זה כשלקחתי תרופה נגד קשב וריכוז, כל זמן שנטלתי את התרופה הרגישות היתה קורת לי 24 שעות ביממה, לא יכולתי לסבול את התופעות, אז הפסקתי לנטול את התרופה. 2. התחלתי טיפול נוירופדבק שזה טיפול אלטרנטיבי של צפייה בסרט, גרם לי לאותן תופעות. 3. ניסיתי טיפול מדיטציה, גרם לי לאותן תופעות. 4. כרגע התחלתי לעשות הליכה כל בוקר חצי שעה שגורמת לי לאותן תופעות מה שמחייב ממני גם להפסיק את ההליכה. אני ממש אובדת עצות וממש צריכה את עזרתך אני מתנצלת על ההודעה הארוכה. יש לך אולי מושג ממה התופעה המוזרה הזו? זה ממש מקשה עליי ביום יום, במיוחד שאני לא יכולה לעשות אפילו אימון אירובי. היו כאלה שאמרו לי שהתת מודע לי שלי מתנגד לזה שארגיש טוב בעזרת הפעולות האלו ולכן הגוף מגיב בצורת רגישות. בברכה ותודה רבה מראש, אוריה.

תודה רבה דוקטור אודי על התשובה. יש לזה טיפול? תודה רבה רבה☺

דר' בונשטיין שלום, אני נמצאת בקשר עם בחור כמעט שנה ובתחילת הקשר הוא אמר לי שנמצא בטיפול פסיכולוגי כבר מעל תשע שנים. אמרתי שזה עניין פרטי שלו ואני לא מתערבת או שואלת שאלות אלא אם כן הוא רוצה לספר. בחודשים אחרונים התחלנו לריב. באחת השיחות הוא אמר לי דברים מאוד קשים שכעט הובילו לפרידה ואחרי דקות ספורות התנצל וטען שאף פעם לא חשב כך עלי. הוא הודה שזה מה שהפסיכולוגית שלו אמרה עלי (בלי לראות אותי אפילו פעם אחת). הוא נזכר שלאורך הזמן היא נתנה מספר הערות שליליות עלי ועל היחסים בינינו, אם כי חמורות פחות (מסתבר שהיא השמיעה הערות שליליות גם לגבי חברות קודמות שלו). הוא סיפר גם שכאשר ראה שהקשר שלנו מתפתח טוב, הוא הביע רצון לסיים את הטיפול אצלה, אך הפסיכולוגית שכנעה אותו להישאר אצלה ואמרה ש"תעזור לו להפיק את המרב מהקשר". לי אישית זה יותר נראה כמו רצון להחזיר את ה"מטופל" למצב קודם של רווקות, חיפוש תמידי של חברה וטיפול פסיכולוגי אינסופי (גם מבחינת זמן וגם מבחינת הוצאה כספית). אציין גם שהוא התחיל את הטיפול אצלה כסטודנט במימון של מוסד לימודי ובתום הלימודים "באופן חריג" ו"רק בשבילך" העבירה אותו לקליניקה פרטית שלה (אם הדבר מותר, אז למה "באופן חריג"?). בכל 10 (!) שנות טיפול לא דיברו אף פעם על התקדמות שלו, תוכנית המשך או משהו דומה. הוא פשוט סמך עלי בלי לשאול דבר. האם זו באמת יכולה להיות דרך נכונה של טיפול פסיכולוגי? שניינו מאוד מבולבלים כעת גם לגבי מה קרה שם ואיך זה יכול היה לקרות בכלל. היחסים ביניינו השתפרו באופן מדהים אחרי שהוא עזב אותה. אך לדעתי יש צורך בשיקום לכל אחד מאיתנו וכזוג, אך לא ברור איך, כי "מי שנכבה ממים חמים נזהר מפושרים". אשמח לשמוע את דעתך, בברכה

אודי, מקווה שנהנית והיה לך טוב בכנס❤ יצאנו להפסקה של חודש בטיפול. היום. קבענו פגישה לעוד חודש ואז נראה מה יהיה. הגענו או הגעתי יותר נכון למצב בפגישות שאני לא מדברת ואין לי כוח. דורש ממני כנראה כוחות או משו אחר אולי שעכשיו לא מתאים לי כרגע. היא בגישה שלה לא חושבת שהטיפול נכון ועוזר בשבילי ושהיא לא יכולה כרגע לעזור לי. אז אחרי מספר פגישות של בכי ואחרי שבסיום הפגישה היום הרגשתי שאני לא נושמת ועם הרבה חרדות יצאתי לחופש... נראה מה יהיה. היא כל הזמן אומרת לי אולי את לא צריכה טיפול או אולי לא עכשיו.. ואני בעיקר לא יודעת. ומקווה ששלומכן ושלומך אודי בטוב😘

וואו...התגעגעתי אלייך....את זו שמחליטה אם כן או לא..אם את צריכה נראה לי..תעשי רק מה שאת חושבת שמתאים לך! בהצלחה יקרה.

הלוואי והייתי יודעת או מרגישה מה מתאים לי כרגע מה שלומך יקרה?

הי חנה, גם אצלי הייתה בטיפול תקופה כזאת. לא ברור היה אם אני נתרמת, או איך אני משתמשת בטיפול. יכול להיות מאד לא קל. במה את חושבת שאת עדיין יכולה להיעזר בשיחות? או, אולי, האם את רואה נקודות בהם הטיפול קצת מפריע להתקדמות, אולי? גם הזמן מדבר. ד"ש חם, סוריקטה

כרגע הטיפול לא ממש עוזר לדעתי. מצד שני לא רואה את עצמי בלעדיו... מקווה שיתבהר. שבוע טוב יקרה(:

החבר שלי חטף התקף חרדה מהמוות לפני שבוע וקצת, ומאז הנושא לא עוזב אותו. הוא מבוהל ומדוכא, מחפש מחקרים על התקדמות רפואה הארכת חיים וחיי נצח. שינה את תחומיי העניין שלו לדברים האלו בלבד, ושוקל לשנות את כל התוכניות והחלומות שלו לעתיד - כדי לעבוד בזה בעצמו. אני לא חושבת שהעיסוק הזה בריא בכלל, ושלתת לזה לשנות את מסלול החיים שלו זו טעות חמורה. אבל הוא אומר שהפחד נותן לו רצון להשפיע ולהתפתח בתחום - שהוא לא שקל בכלל בתור קריירה עד עכשיו! אני אוהבת אותו, וסובלת מחרדה ודיכאון בעצמי והלב שלי נשבר. איך לעזור לו? המצב ישתפר? אני אעשה הכל!

הי אודי, אודי, בקרוב אני אחגוג גיל 30. ואני מזהה אצלי כזה חוסר בשלות. הקשר עם הקולגה בעבודה שלי באמת התפוצץ, וכן, אני לוקחת אחריות על כך ויודעת שבאיזשהו מקום הבאתי על עצמי. אבל בשביל זה אני בטיפול.... אני אדם כל כך לא בשל :-( מבחינת הקשרים עם אנשים, ביכולת האינטימית שלי. קצת מפחידה אותי הבשלות הזאת. כי היא אומרת לוותר על הרבה דברים אחרים. ואני באמת רוצה להמשיך להיות ילדה. חלק מסוים ממני רוצה. יש לי כמיהה כזאת שיתנהגו אליי כילדה.

היי..המקום הזה מוכר גם לי...לרצות להיות ילדה.יש מקומות שזה מתאפשר להתפנק, לחבק לעשות דברים ילדותיים ויש מקומות שזה פוגע בנו. מקווה שתמצאי את המקומות הנכונים להרגיש גם ילדה..היא בתוכנו תמיד ;)

הי מיקה, שלושים, עבורי, זו צעירונת. מאד. ויש חלקים שהופכים עשויים יותר עם הזמן, ממש, קצת כמו אצל 'זקני העם', וישנם כאלה שאולי לעולם יישארו מפותחים פחות. אצל כל אחד האיזונים שונים. אז מה? טוב, תלוי אם זה מדאיג או מפריע, במיוחד לאדם עצמו. ואז - אפשר לנסות לגדול, אם רוצים ואכן נראה שאפשרות כזאת תיתכן, או, שניתן לנסות לקבל את זה-מה-יש וללכת עם החלקים האלה. עוד מעט מזל טוב עגול עבורך החלפת קידומת, עשור חדש... הכל בסדר, שלך, סוריקטה (מזקני הפורום חח)

הי מיקה, מזדהה עם הרצון להישאר ילדה... שלושים זה מעין נקודת ציון שכזו, אני אגב חששתי מאוד לפני אבל נשארתי בחיים, לפחות בינתיים(: שתהיה יומולדת שמחה 🎈🎈

כתבתי ארוכות תת ההודעה שלך אלי ...זה לא עלה . בגלל שאודי יוצא לחופש לא לוקחת סיכון אז כותבת שוב ... אוהבת אותך אם כל מה שאת מביאה וממש אבל ממש לא אוף אתך החוויות הרגשיות שלי מול כתיבה זו או אחרת היא שלי ורק שלי ... הכל בסדר , את בסדר גמור שיהיה שבוע נפלא

הי אביב, ראה ראיתי. עכשיו. ואת בסדר. לגמרי. וגם חלף זמן, בכל זאת, זמן גם עושה עבודה (לפחות כשכבר יש כלי ריפוי). 💗 סוריקטה

Eye Movement Desensitization and Reprocessing =EMDR או בתרגום חופשי- עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים, הנה תירפיה חדשנית רבת עצמה. האם מישהו מכם התנסה? הבנתי שזה יעיל, היא עברה התמחות בזה..... אני שמחה שהיא הולכת להשתלמויות בחו"ל וכל הזמן מתחדשת כמו כן היא עובדת המון בכל מיני מקומות עם כל מיני אנשים וכנראה שגם זה יעיל..... לא יודעת למה בינתיים פסלתי את זה על הסף, אמרתי לה שמעדיפה יותר את השיחות וגם כשניסיתי הרפיות, לא יודעת זה רק מעצבן אותי, אודי, אתה הרי בהפנוזה עוסק ולמרות שקראתי ולמרות שגם את ספרך קראתי והבנתי...לא מסוגלת לדברים כאלה....לי הכי חשוב הקשר הבין אישי, שיאהבו אותי :( לא מבינה למה אני ככה.....פוחדת אולי? להכנס לעובי הקורה? למרות שהיום סיפרתי מצב ממש לא נעים שקרה לי בזמן אינטימי.........לא יודעת...מה דעתך על השיטה הזו? יעילה? דווקא מרגישה שיפור ביחסים בין אישיים ובקרבה ומעוניינת מאוד בקרבה כרגע של הסובבים אותי, לא דוחה אותם על הסף. מקרבת יותר מתמיד וגם לה חיכיתי במקום להדוף....מישהו התנסה? והאם כדאי לנסות?

אודי הפערים האלה בן ההגיון לרגש משגעים אותי . והפעם זה מולך ...המון פחד שאתה כועס עליינו . והכי בהגיון מבינה שממש לא ...אבל הניגודים האלה יוצרים אי שקט מטורף .. לרוב באמת החלקים הקטנים פוחדים שכועסים עלהם גם בטיפול גם בטיפול הקודם גם בזוגיות ...אוף כמה עצוב השחזור הזה שכועסים עלי,זה רק מראה כמה כעס היה מולי בגיל קטן ... מעניין הכתיבה התחילה עם חלקים מפוחדים והגיע למקום עצוב מלא כאב .. הפעם אודי צריכה את המילים שלך . אלו עדין מקומות שצריכה תיווך ... שיהיה שבוע טוב קל ומלא משמעות לכולנו ..

אודי תודה .... מקווה שיחלחל ולא , לא בגלל היציאה לכנס .. הטריגר הוא השיח עם סוריקטה על כתיבה של כאב בזמן אמת בפורום ..(הי סוריקטה לא לקחת אישית זה שלי ). אמירת כאב פרושה כעס , מכות ועוד... עצוב ... תודה על המילים שלך

אודי יקר, מקווה שנחת וצברת כוחות. והמון בהצלחה. וואי, אני מקנאה בגיוונים שאצלך. ומתאים ואולי אף מקל לפעמים, כשהפורום נח. אף אחד לא בורח, נכון? חיבוק לכולם, סוריקטה

אודי יקר , תודה שכתבת שאתה יוצא לכנס תודה שאתה בכל זאת נכנס ליום אחד ..מתארת לעצמי שעמוס גם בלעדינו , מאוד מאוד מעריכה ... והלב שלי נמלא בקצת פחדים (נו בכל זאת ...) והמון המון געגועים .... כל כך רוצה לתת לך משהו ממני , אתה כל הזמן כל כך מעניק ונותן לכולנו כאן .. מפזר סביבך אהבת חינם ... היו לי המון המון שירים בראש חלקם נפסלו כי פחדתי שיתפרשו בדרך לא נכונה ... אבל זה אודי באמת באמת בשבילך ... אז מאחלת לך אודי כנס פורה ומפרה , קח אתך את הגיטרה ...ותראה להם מה אתה יודע מעבר לכישורים האחרים שלך (היפנוזה , פסיכולוגיה ) ....בקיצור אודי .. https://www.youtube.com/watch?v=Lf1vsV7_12Q קח אתך אהבה ......

היי אני בן 25 אוטוטו.. אני כל הזמן עצוב גם שאני בסביבת אנשים אחרים עם זה מסיבות/ בילוי עם חברים אני תמיד עצוב אני מתמודד עם מלא דברים בחיים שלי ובין שני הדברים שהכי מקשים עלי הם שאני בארון, ושאין לי זוגיות אני לא מצליח למצוא בן זוג/ זוגיות רצינית וזה משהו שמאוד חסר לי. זה כבר הפך לכאב פיזי.. אני כל הזמן עצוב ולא מצליח לשמוח. אתמול הייתי במצעד הגאווה וכולם שם סביבי היו מחוייכים ורוקדים ושמחים ואני הסתובבתי שם בדיכאון ועציב, מנסה להלביש חיוך מזוייף. נמאס לי לחיות ככה לא רוצה לראות את החיים שלי עוברים מבלי שעשיתי שום דבר ורק העברתי אותם בדכדוך והעצבות גם יש לי לפעמים מחשבות אובדניות... (לא אעשה איתם כלום כן? אבל עדיין...) רציתי ללכת לטיפול פסיכולוגי כבר המוןן זמן אבל אני במצב כלכלי שלא מאפשר את זה... לא יודע כבר מה לעשות עובדת סוציאלית שאני נפגש איתה לעיתים רחוקות הציעה לי להתחיל לקחת ציפרלקס.. אבל אני לא אוהב את הרעיון של זה וגם שמעתי שיש לזה מלא תופעות לוואי.. חשבתי אולי לקחת גראס רפואי (אני עם קרוהן ככה שאני יכול לקבל מרשם) אבל לא יודע עד כמה זה באמת יעזור אשמח לתשובה בהקדם תודה

הי אביב יקרה, בתקווה שהודעתי תספיק לעלות עוד השבוע (ואם לאו, תוכלי לראותה עוד כמה ימים). אחרי שכתבתיי את ההודעה שהעדת שנגעה בך באזורים הרכים, שיערת שכך תקחי אותה, ותרגישי מותקפת, וממש התחרטי שכתבתי... אז אני באמת מתנצלת. וכתבת לי כל כך כל כך יפה. בקיצור, אוף איתי. שיהיה סופ"ש מנוחה, סוריקטה

איך , איך אוף אתך ....אם זה שלי !!!!!!!!! יקרה ברור לי שהתרגום הוא במוחי , דרך אגב לא הרגשתי מותקפת הרגשתי אשמה , הרגשתי שאולי הדרך שלי לא נכונה דרך שלקח לי שנים להיות בה ועדין כנראה לא שלמה אתה והמחשבה שאולי את צודקת וזה מכביד על האחר עלתה וצפה.. ברור לי מאיפה איך ולמה אני לוקחת את זה לשם נכון זה טלטל את הפנים מאוד , נכון שיש לי המון מחשבות תהיות והאמת שאפילו רציתי לשאול את אודי אם זה בסדר שאני באה בזמן אמת אבל את יקרה לא עשית כלום רע , לא עשית כלום שאת צריכה להתנצל עליו או להגיד על עצמך דברים כאלה כמו אוף איתי ... את בסדר גמור וכתבת דברים מהלב , אוהבת אותך שיהיה שבוע קל וטוב ...ולהתראות בעוד שבוע

בעקבות החדשות... נזכרתי במורה בתיכון שאהב להתעסק איתנו...בצחוק...למרות שזה כלל לא מצחיק....עד שהיה משהו בינו לאחת התלמידות, היא נעדרה מביה"ס ובסוף העיפו אותו מבית הספר אבל לא עשו כלום מעבר לזה..(תיכון דתי).חבל :( (בטיפול פעם דברתי על כך ועל התקופה ההיא)... איך אדם שרוצה ללמד ילדים פוגע בהם???? לא הגיוני העולם הזה..עולם אכזר. ולגבי להאמין שמי שמרגיש ראוי מביא ילדים לא יודעת......הרבה אנשים לא ראויים מביאים ילדים!!!!! אוףףףףףףףףף

היי סוריקטה ואודי יקרים! סוריקטה, יפה המחשבה שאם אתה מקים משפחה אתה חושב שאתה ראוי, אך הקמת משפחה עבורי הייתה מעין תיקון או שינוי שבער בי, הרצון להיות אמא טובה יותר או ראויה תמיד מקנן בתוכי... "אמא ראויה דיה" הייתי אומרת... הקמת משפחה באה ממניעים אגוצנטריים שלי...רציתי ילד שיאהב אותי, יכבד אותי..משלי. וכמה שבעלי (מסכן )עבר בקשר שלי איתו, מניחה שצריך בהחלט לאהוב אותי בשביל להכיל אותי, להבין..ועדיין מרגישה שזה לא מספיק למלא. כאילו לעולם לא יתמלא, תמיד יחסר ולא אבטח..אבל זה לא נכון! אני בוטחת בו שאוהב אותי ואני אותו וזה מדהים, תובנות שלא באו בקלות...תמיד המחשבה שלי הייתה שהוא איתי כי זה נוח מכל הבחינות, שלו ושלי...היום מאמינה שזה שונה. ועבורך, אני חושבת שאף פעם לא מאוחר מידיי!!! תמיד את יכולה למצוא בן זוג, ומבחינת ילדים, אפשרי לאמץ, להיות משפחה אומנה, לעזור לאחרים במצוקה עם ילדים וכו'....וכמובן לטפל בילדים של אחרים זו זכות גדולה ואושר גדול, מניסיון לראות אותם היום חיילים, באוניברסיטה וכו'..תמיד עושה אותי מאושרת וממלא אותי :) כאילו אני ילדתי אותם....(במדבר ג' א' )"כל המלמד תורה כאילו ילדו" :) מי שמלמד אחרים כאילו ילדו...מאמינה בזה!! ואת ראויה לכך בהחלט!!!!! ואת אהובה מאוד!!!!!! אצלנו בפורם בטוח!!! :)

הי מיכל, הכותרת שרשמתי למעלה אומרת הכל. כתבת יפיפה ומרגש. וגם - איכשהו, גם אנחנו, המטופלים, קצת ילדים ותלמידים של המטפלים שלנו, מסכימים? שלך, סוריקטה

אומרים להרפות ולא להלחם אבל אני נלחמת ונלחמת לא מאמינה לא מאמינה לא מסוגלת/מצליחה להאמין שיש did אולי טועים ואני לא שפויה והכל המצאה אני כל כך מפחדת שהכל בראש ולא רואים מה באמת האמת רוצה לברוח אבל אין לאן מרגישה לכודים ולי גם

אני לא יגיד לך לא להלחם אבל אני אשאל אותך מלא שאלות ... מה זה משנה האבחנה?? מה זה הקולות האלה עבורך ?? מה את מרויחה בלהילחם בעצמך ??? ינשופי שלי אני הכי מבינה אותך אבל זה אנחנו זה מה שכנראה הציל את הנפש שלנו מדברים גרועים יותר ..ואם היו אומרים לך שיש לך סכרת גם היית נלחמת בה . מבינה עד מאוד את הבושה את הרגשת האשמה כאילו אם יש לך דיסוציאציות כנראה עשית משהו רע .עובדה שלאחרים אין ..אז זהו שלא שהאמת שפשוט עשו לך דברים רעים וככה ידעת להגן עלייך ... וסתם בחיוך ...אנשים עם הפרעה דיסוציאטיבית נחשבים למאוד אינטליגנטים ...הרי לך סיבה טובה להתגאות 😀😁😂 אוהבת אותך מאוד מאוד מחבקת את כולך ....

ממי מתוקה, איני בטוחה שנכון לחיות את ההגדרה הזאת, הכותרת, כי מישהו הכליל וקרא לזה בשם. את אדם ייחודי בפני עצמו. ה - did הזה, לפחות כפי שאני תופסת, הוא לא כזה הזוי. חלקים. אולי פחות מקושרים. בינתיים. אז אני הייתי בוחרת לא להיצמד להגדרה עד כדי כך. וגם לא למגוון אחר של כותרות. אולי ההיצמדות הזאת, קצת, גם מפרקת לגורמים ופועלת בשרות ההתנגדות להבריא. בעדך, סוריקטה

ינשוף יקרה! אני לא מכירה הגדרות, לא מבינה כל כך למה התכוונת ובכל זאת נשמע שאת במצוקה, אז רק לומר שהמצאה ודמיון והרגשה של אי שפיות מוכרת לי, בצורה אחרת...אבל יכולה לומר רק מעצמי שלפעמים קשה להבין את האמת ואז לא בטוחים כבר מה אמת ומה לא....

תודה לכם בנות וגם לך אודי צודקים שלא עוזר להצמד לכותרות/אבחנות. אני בתהליכי קבלה של דברים עם דגש על "תהליכיי" וכן בדרך, יש תתנגדויות וכעסים בין החלקים.

שלום ד"ר, בחור בן 28 תמיד היה עוף קצת מוזר אך בשנתיים האחרונות מתנהג בצורה קיצונית. לא ניתן לתקשר איתו, מטריד את בת זוגו לשעבר, אומר דברים מוזרים, הוריד משמעותית במשקל, אפילו במבט ניתן לראות שהבנאדם לא שם. כשנשאל בעבר הזכיר חווית סמים ספציפית לפני 6 שנים בערך בה לקח LSD. הוא לא חושב שהוא צריך עזרה וכביכול מתנהג מול החברים כאילו הכל בסדר אבל קל לראות שלא ומסתבר שמשקר לכולם. האבא לא בארץ והאמא בסוג של הכחשה. ניסינו לשלוח לפסיכולוגית והוא טוען שהיא סתם לוקחת לו כסף והכל בסדר. מה אתה ממליץ לעשות? בברכה, יוסף

בזמן האחרון מגיעה לכאן מעורבבת מפוצלת לא ממש כאן זקוקה , מבקשת ... ואתה איש יקר כל כך . תמיד עם יד מושטת ולב מלא אהבה .. עכשיו אני כאן לגמרי מן רגע כזה ואולי יותר ... חושבת על הדרך שלי כאן בפורום על היותך עוגן ועזרה בדרך ..על תהליכים בזכותך ואתך אוהבת אותך , מודה לך כל כך ..

שלום רב. קראתי את המאמר באיזה מקום, והכותרת היתה, ההטרדה הנפשית - פרווריטי, ובאמצע המאמר היה כתוב "תמיד הם מצליחים לבלבל את האחר", "שדרים תמידיים אבל לא ישירים...",הערות ציניות, של הבעל לאשתו , כגון: סבתאלה, ההתארגנות שלך לקויה, בשעה שהיא דייקנית ומסודרת. ואז האישה מתחילה להוכיח, איך הארונות שלה מסודרים והבעל מגיב, סתם אמרתי כי בהשוואה לאחותך את פחות מאורגנת. בקיצור, אני הייתי קוראת לזה רשעות! המאמר נכתב בעיתון דתי, והיה כתוב שזאת הפרעה שיכולה להיות גם לאיש וגם לאישה אבל לא הוזכר שום דבר, על בינו לבינה בעניינים אישייים, כנראה כי העיתון דתי. אז רציתי לשאול, האם אכן מדובר על ההפרעה שעליה אתה מדבר?

כמו איך הרגשתי בחלום...התשובה שלי מגיעה בכזה איחור של יום או ימים...עכשיו זה יחכה. אבל אומר לך שהרגשתי מדהים! קרבה כמו שמעולם לא חשתי..לכן זה מוזר אבל גם מופלא...וכשסוריקטה כתבה על אהבה או ראויה..נו טוב, גם אני מרגישה שאיני ראויה..איני ראויה לאהבה או שאולי אני לא מסוגלת לקרבה ולאהוב אבל זה לא נכון, אני אוהבת אחרים רק מרגישה שאין קרבה אמיתית...ובחלום וואן..זה בא לי בהפתעה גמורה, קרבה טובה כזו..נעימה כלכך..ושאני מרגישה כך זה כשאני מעניקה אני מקבלת..זאת לא קלישאה :) וכשאהיה אחרי שנפגש אעדכן...אני מצפה הפעם כל כך ולא רוצה שתבוא לקחת אותי, לא רוצה לברוח או להרתע..להפך הפעם..מצפה ממש לקרבה. זה חדש כל כך עבורי..אודי, האם אני משתנה??? באמת שינוי כזה אמיתי? אדע רק כשאתקרב לדלת ואקיש והיא תקבל אותי בחיוך כמו שאמרת לי ;) נשתמע.פתאום ממש מאמינה שהיא תחכה לי מאחורי הדלת....

הי מיכל, מה שאת מתארת, נשמע מדהים, בעיניי. זה שם. וקיים. כתבתי, נדמה לי פעם - הנותן גם הוא מקבל, וגם זה שמסכים לקבל - גם הוא נותן. ממש יפה וכל הכבוד! ממש כל הכבוד. ואם תרגישי בהלה פתאום, נסי להיזכר בהרגשה הנעימה אותה היטבת לתאר. וממש קסום, לדעתי, שאת נותנת לעצמך להרגיש כרגע מבלי לאבד עשתונות. יישר כוח! שלך, סוריקטה

:) תודה מקסימה! נפגשנו ו...נכנסתי כמו גדולה לחדר!! אודי, זה מוזר, מפתיע, שונה כל כך...דברתי המון על כל קשת הרגשות שעברתי מהרגע שנפרדנו, עשיתי מעין סיכום ביניים, היא הבטיחה שאין משהו באופק לפחות עד החגים...הלוואי. כשיצאתי ממנה בכיתי המון...פתאום העצב יצא שוב..היה מוזר, אז כתבתי לה והיא הבטיחה שהיא פה...וגם הציעה עוד פגישה..אחרי שאמרתי לה שפעם אחרי תקופה שלא נפגשנו ובקשתי עוד פגישה היא אמרה בוודאי ושזה מתבקש...כי זה התבקש כל כך....ועכשיו כנראה גם..אז בקשתי נענתה...ואקבל עוד פגישה...הכל מלא ברגש....בבלבול קצת...בלא יודעת..מוזר, שונה ואולי ההפסקה עשתה טוב?? הלוואי שהפנמתי, שאפנים... חיבוק תודה כזה שעוטף עבורך אודי(אם זה בסדר כמובן) , במיוחד שאמרת שבסוף ההמתנה מחכה לי דמות מחייכת ומקבלת....צדקת!!!!! אתה ממש עודדת אותי ונתת לי בתשובה זו את הכח לחכות ולהבין שהיא מחכה לי באמת!!!! אוהבת, מיכל

שהייתי רוצה להאמין, שאם מישהו בוחר ליצור ילדים וגם לגדל אותם, לפחות באותו רגע הוא / היא עצמם חושבים שהם ראויים. מאחלת לעצמי שאדע להרגיש קירבה כשתיארת. מניחה שאולי ידעתי פעם, אבל אנ'לא זוכרת... מנגנוני הגנה? אולי... סוריקטה

בפגישה שוב עלו דברים קשים שוב מנסים לגעת באמא שוב זה אנחנו ...מתקשה להשאר נוכחת . המון קושי ומצוקה לא מצליחה להרגיע לבד ...צריכים את המבוגר האחראי אתה יכול להיות איתנו קצת ..סליחה ששוב באה מפוצלת ולא ממש אנין .מרגישה שחייבת עוגן ...

קראתי מאמר פסיכולוגי בנושא פרוורסיה, אני לא פסיכולוגית. ופתאום חשבתי על איזה אישה שאולי היא עונה לקריטריונים במאמר והצטערתי מזה, והנה כמה דוגמאות בקשתי מהאישה הזאת עליה אני מדברת, משהו בקשר לאיזה ענין, איזו שהיא טלפון שהיא תעשה. טלפון לאישה חולה. בקשתי ובקשתי ובקשתי והיא אמרה שהיא תעשה את זה. זה היה ברור, שהיא אמורה לפחות לומר לי, שהיא עשתה זאת, אחרי שהיא תעשה את הטלפון. אחרי כמה זמן, היא אמרה לי שהיא עשתה את הטלפון הזה. ואז במקרה, וזה היה בדרך אגב ובחצי אמירה, היא אמרה לי שהיא כבר עשתה את הטלפון, אז אמרתי לה, את ידעת שאני כל כך מחכה שתעשי את הטלפון הזה, למה לא אמרת לי שכבר עשית את הטלפון הזה, אז היא אמרה, "מה את כל כך רגישה", ואז היא אמרה עוד משהו, וזהו. אחר כך לא שמעתי ממנה שבוע, כאשר זה היה מאוד מתבקש שהיא תתקשר אלי. ההתנהגות הזאת, של לזלזל ברגישויות של השני ואחר כך לומר לשני שהוא רגיש מדי או מרובע מדי או לוקח מדי כבד ביחד עם שתלטנות, פתאום גרם לי לחשוב שאולי זה קשור למה שדברת עליו. אבל דברתי על זה עם חברה, והיא אמרה לי שהיא לא בטוחה שזאת ההפרעה הזאת כי לכאורה, היה אמור להיות, שהבעל של האישה שעליו אני מדברת, אז הוא יהיה בן אדם ירוד ובלי בטחון עצמי ולכאורה האישה שעליה אני מדברת היתה צריכה להיות אחת שאומרת שהיא מסכנה מבעלה, ושני הדברים לא נכונים, הוא נראה אדם עם בטחון עצמי, יש לו גם תפקיד חשוב מאוד בעבודה שלו, והיא אף פעם לא אומרת שהיא מסכנה ממנו, אבל מצד שני כפי שאמרתי שמתי לב לכמה דברים במאמר שקראתי שכן חלים אצלה. עוד דוגמא, היא באופן בולט, תתחבר עם מישהי מסוימת, ולא עם מישהי אחרת, כאשר המישהי האחרת היא קרובת משפחה של ההיא שהיא מתחברת איתה, וזה בולט מאוד באירועים שונים. אגב, היה תקופה שהיא כל הזמן היתה שואלת אותי משהו מאוד רגשי שמאוד הפריע לי, וכשכבר ראיתי שזה יותר מדי, התקשרתי אליה ואמרתי לה , אל תשאלי אותי יותר את השאלות הללו, והיא כמובן הכחישה שהיא שאלה כל כך הרבה ושאני מגזימה, במקום לבקש סליחה. אז אני מבולבלת, מצד אחד חלק מהדברים מאפיינים אותה, מהמאמר ומצד שני לא. מה שכן, היא לא כזה מניפולטיבית, היא סתם שתלטנית ולא רגישה ומעליבה לפעמים. אבל היא אף פעם לא מדברת נגד בעלה ויש לה בן ובת והם דוקא עובדים ומוצלחים, ורגישים, אז מה קורה כאן?

שלום רב. אני אבא למתבגר בן 18. בני סובל זה זמן רב מדיכאון,OCD,חרדות,הפרעת קשב וריכוז(לא היפר) והכי הכי גרוע,אין לו תקשורת עם אף אחד.לא מדבר איתנו...ההורים שלו,אך ורק שהוא צריך משהו כמו מזון וכדומה,אין לו חברים בכלל,אפילו לא אחד רחוק,לא מדבר עם אח שלו,עכשיו בדיוק מסיים את לימודי התיכון בקושי רב,לא מוכן לקבל עזרה בכלום,יושב היום כל היום מול מחשב ומשחק במשחק אחד ספציפי ומסתגר בחדר,לא התגייס לצבא מן הסתם בשל כל הבעיות הנ"ל. "התופעות " הנ"ל החלו בגיל 13 ורק הלכו והחמירו מאוד עם הזמן. בגיל 14 לקחנו אותו לפסיכולוגית קלינית פרטית,פעם בשבוע במשך שנה וכלום לא עזר,המשיך להתנהג באופן המתואר לעיל. הפסקנו ביוזמתנו ובהסכמת הילד כמובן את הטיפול הפסיכולוגי לאחר כשנה לאחר שראינו שאין שום שיפור בכלל ופנינו לפסיכיאטר כשהילד הגיע לגיל 16. הילד התחיל להיות מטופל בריטלין עקב בעיות הקשב והריכוז ובמקביל התחיל לקבל תרופות נוגדות דיכאון כמו ציפרלקס שלא עזר בכלל והיום הוא מטופל בפריזמה במינון 40מ"ג,זאת כמובן לאחר שהוא החל במינון נמוך יותר. בעיקרון,מה שלנו ההורים שלו מוזר הוא,שהילד טוען שהפריזמה אכן עוזרת לו לדיכאון,ל-OCD ולחרדות,אבל אנחנו כהורים לא רואים שום שיפור בכלל,בכל אופן לא בדיכאון ובחוסר התקשורת שלו עם העולם הסובב אותו!בקשר ל-OCD ולחרדות איננו יודעים ויכולים לראות אם יש שיפור,כי אלו תמיד היו אצלו דברים שלא מוחצנים החוצה,בכל אופן,לא לידינו. הילד חי בבועה והטיפול התרופתי שהוא לוקח "עוזר" לו לטענתו וזה גם מה שהוא אומר לרופא כשאני הולך איתו ואני אומר לרופא,ליד הילד שאנחנו כהורים לא רואים שום שיפור,הילד ממשיך לחיות בבועה,סגור ומסוגר,לא מתקשר,גם כשהוא מדבר איתנו מילה או שתים כשהוא צריך משהו,הוא בחיים לא מסתכל לנו בעיניים אלא הצידה....בקיצור לא רואים שום שיפור והפסיכיאטר הציע לנו לקחת אותו לשיחות,מה שעשינו בעבר ולא עזר. ראוי לציין שכשלקחנו אותו בעבר כמו שציינתי לעיל לפסיכולוגית הוא הביע התנגדות קלה בהתחלה,אך לאחר הפעם השניה הוא כבר הלך ברצון,אבל גם לטענתו הטיפולים הפסיכולוגים לא עזרו לו וכשאנחנו מנסים לשאול אותו מה מפריע לך?למה אתה ככה ולא מתקשר?וכו.....אנחנו לא מצליחים לקבל ממנו שום תשובה!הילד פשוט לא מוכן לשתף אותנו בכלום!לדבר איתו זה כמו לדבר לקיר! מה אנחנו יכולים לעשות עוד כהורים לעזור לילד??? תודה מראש אבי.

הילד אכן לפני גיל 18,אבל האופציה של האשפוז שהצעת,די מרתיעה אותנו ואני לא יודע גם אם הילד יסכים. מה בדיוק קורה בתהליך האשפוז במידה וניקח אותו?אפשר לקבל קצת מידע בנושא? תודה מראש. אבי

הי כולם, זה קורה לעתים, חולף זמן ורגשות משתנים. אענה לעצמי - רופא הנפש מיטיב להכירני וסומך עליי שאדאג לעצמי. ואחרי שכתבתי - החלטתי לומר לכמה אנשים שאני אוהבת ומתגעגת וכמה הם חסרים ואיזה כיף שאחד מכל אלה אפילו הבריא ואולי משתחרר מבית חולים ויחזור לסביבתי. אז ההרגשה השתנתה. עכשיו אוכל לומר שאפשר לסמוך עליי. קודם, בנפילה, לא כל כך ראיתי. אז תיקנתי. הבראתי. כל הכבוד לי. סוריקטה

אכן כל הכבוד לך .. את יודעת כבוד לך שכתבת בנפילה שהרשת לעצמך להביא גם את החולשה את רגעי הנפילה וכל הכבוד לך שראית והגעת למקום אחר .. אכן תהליך מבורך . שמחה שהכתיבה עזרה לך מכירה את זה מקרוב .. חיבוק

לא בטוחה... הי אביב, הי כולם, איני בטוחה שזה פייר כלפיכם לדבר קושי בזמן אמת. הייתי יכולה להמתין ולספר ממרחק ובדיעבד. כן לדבר *על* הדברים, אבל לא *את* הדברים באופן 'חי' מידי. הדברים האלה קורים כל הזמן. איני בטוחה שנכון לי היום לחשוף את הסערות דווקא בזמן אמת, שהן ממש מתחוללות. בואי נאמר שאילו, נניח, היו לי מחשבות של פגיעה עצמית. ובדיעבד, הן לא ירדו למציאות ואיכשהו שככו - אילו הייתי משתפת, פה, בפורום רב קוראים, כשהדחף חזק, כאילו יש סיכוי ממש גדול שזה יתרחש, זה היה יכול להיות נורא טריגרי עבורכם. אז כאילו סיננתי בעצמי מראש. ככל אדם, יש נפילות ובדרך כלל גם יש תיקונים. לעתים, ואצל חלק מהאנשים ה'קטנות' האלה אפילו לא מגיעות לרמת החוויה ומתחולל תהליך מהיר. נדמה לי שאצל מי שנפגע נוצרת חוויה ואפילו גדולה מאד ומתעצמת ולכן לפעמים אין זה פשוט. השימוש שלי בפורום השתנה, אני חושבת, עם השנים. אולי כדאי להצניע את הסבל פה, במקום שכולם רואים. לא יודעת... ואיכשהו קיים שוב הכעס הזה שיופי-לי-הצלחתי-לבד. אני לא רוצה רק לבד... זה לא ממש נכון. יש רופא נפש, ולשם כן מגיעים דברים באמת חשיפה אחרת. וברור שיש אתכם, שמילותיכם מנחות אותי ומזכירות לי ומחברות אותי לכל מיני אזורים בי. סוריקטה

צודקת בדברים קשים של אובדנות ובכל זאת .. אפשר לסמן טריגר לכתוב שזה רק רצון וכו''' מה שיותר חשוב זה שלא ראיתי במה שכתבת אלי מחשבה עלייך רק שזה לא פייר כלפיינו... הרעיון הוא האם את מרשה לעצמך בזמן אמת להיות עם הרגשות עם אחר לתת לאחר לתת לך יד כשממש כואב ומרגיש ולא אחרי כשאת כבר בשליטה . האם את מרשה לעצמך לבקש עזרה גם כשאת חסרת שליטה /כואבת /עצובה .... ברור שבסופו של יום אקום לבד כן המילים שלכם והמטפלת עוזרים אבל כן בסוף כולנו לבד.. אבל היכולת לבקש עזרה בזמן אמת הלהרגיש ראוייה לעזרה להרגיש שאני לא לבד בתוך הכאוס ...זה אבל גדול ביותר .. ואני שמחה לראות אותך מבקשת עזרה בזמן אמת ,לדעתי זאת התקדמות ענקית להסכים להיות ליד ועם השני כשאת חלשה ולא לדבר במנטרות על החולשה.. וכן לזכור שבסוף העבודה היא לבד שלא כולם יכתבו לך ולא כולם יראו אותך וזה לא עושה אותך שקופה או לא חשובה זה פשוט משקף את המקום (לפחות כאן ) למדתי שמבקשים עזרה בזמן אמת ולא ממקום קרבני הדברים נראים אחרת ....אתך , לחיי תהליכים ...

את יודעת ...בכוונה בנפרד הדברים שלך ישר נגעו בי במקום החלש..הקרבני "האא היא רומזת לי" כשברור לי שלא !!!!!!! שאת כותבת מהמקום הקשה והכואב שלך ...של זה שלא מאמין שמגיע לו ולמה בכל זאת משקפת לך את זה כדי להראות לך איך כולנו מתרגמים מעוות מערכות יחסים ...דרך המסננים שלנו . אוהבת אותך באמת ולא אין לך מה להתפדח זה בזכות ולא בחסד ...חיבוק

שאלה תמה, אולי, וכאן היום, אני מרגישה ממש מפגרת... הי כולם, רופא הנפש שלי אמר שאם איני מרגישה שהוא אוהב אותי זה סימן שאני עוד זקוקה לטיפול. אני באמת לא מרגישה. שאני ראויה. ודווקא הוא, שראה ממש מקרוב את חלקיי התוקפניים כמו שאיש לא ראה, דווקא אם הוא אוהב, זה אמור להגיד משהו. השלם הזה שהוא רואה. ואני עדיין תוהה לעתים, איך זה שהוא ידע שאני מרגישה ממש רע בפגישה האחרונה ועד לבאה - תהיה שתיקה. סוג מחשבה שאני רואה כאן הרבה. והקושי להחזיק דמות פנימית טובה חומלת גם בהיעדר הפיזי המיידי. בכולנו יש חלקים תוקפניים שבאים לידי ביטוי בכל מיני דרכים. ובכל זאת, הנה, אנשים נאהבים. ואני מרגישה לא ראויה. בחיי. מטפלת בילדים (בין אם אני מאוהבת בהם, ובין אם אפילו קצת פחות) והם ממש נקשרים אליי, גם ההורים מעריכים ומכבדים, והתקופה הזאת חולפת, אין יותר מפגשים יומיומיים, מתרחקים ו נגמר. לא מתדלל. ממש רק אם ניפגש במקרה ברחוב ניזכר. וגם אם אני יוזמת, זה לא הולך. קשרים באים קשרים הולכים. יש לי שכנויות ממש טובות. וכששכנים משנים מיקום גיאוגרפי החוויה שלי היא של ניתוק. ובאמת נפרדים מאד מאד. אולי זו החרדה של החיים שלי. וגם לגבי הטיפול וקיומו. חסר אולי ה"מישהו הולך תמיד איתי", וגם ה'מישהו לרוץ איתו'. אם תחפצו להאיר את עיניי (לא ישנתי וכנראה גם קצת חולה, אז המחשבות לא הכי מחוברות) - ממש אשמח. שלכם, סוריקטה

סוריקטה יקרה מדוייק להפליא דבריו של אודי אני באמת אוהבת אותך ...וגם האחרים ונמשיך להגיד לך את זה עד שזה יחלחל פנימה ... אודי כל כך אהבתי שכתבת את זה ...היה לי עצוב שלא הצלחתי להגיב לסוריקטה המתוקה שלנו ואתה עשית זאת עבור כולנו אז תודה.

וואי, אני ממש מתפדחת. 💗 סוריקטה

בזמן האחרון שמתי לב שאני חושב ומשנה את דעתי המון לפני שבוע התלבטתי אם לקנות פלאפון או לא ולא הפסקתי לחשוב על זה כל שנייה שיניתי את דעתי בראש אם כן או לא, בסוף אחרי שחצי שעה אני חושב עם עצמי הלכתי קניתי. איך שהגעתי הביתה התחרטתי שקניתי את הפלאפון ולמחרת רציתי להחזיר אותו והמוכר אמר שאי אפשר. זה קורה גם שאני חושב על מה ללמוד ועל כל מיני החלטות שאני צריך לקבל... האם יש לי בעיה פסיכולוגית ?

הי רומן, אוכל לשתף מעט משלמדתי בשיחות הטיפוליות שלי - לכאורה קל להחזיק בדימיון אפשרויות רבות ואפילו סותרות ולא להחליט. החלטה והורדה למציאות יש בה פשרה וויתור על עולם הכל יכולות. אומרים שכך עדיף. לפחות יש. לא מושלם, אבל יש. קצת מהגיגיי, שבוע טוב, סוריקטה

מיקה, הספר שהיא קנתה לי היה כשחשבנו שהטיפול נגמר, בפגישה האחרונה והנה לי חפץ מעבר ;) .אחר כך לא יכולתי לסבול את העובדה שנפרדנו עבר זמן וחזרתי אליה :) עכשיו מחכה...חלמתי עליה הלילה שנסענו באוטובוס ודווקא הפעם היא שכבה במושב האחורי ובאתי אליה...לא אספר את כל החלום אבל היא עשתה משהו שאני רציתי לעשות והחזקתי בידה ואני זו שאמרתי לה מילים מנחמות הפעם..מוזר. מה זה אומר?? כאילו התהפכו היוצרות?? חלום מוזר.

בלי מילים גם לא ממש אני ..... עצוב שככה אבל בימים אלה אני אביב הנעלמת ... אודי אפשר יד לאחוז .

לכודה בתוך עצמה לכודה בתוך הגוף שלה לכודה אוכלת ובוכה בלי דמעות בלי מילים לבדה לעצמה אודי תודה על יד מושטת בעץ כל כך איתן שגם אחרי המון זמן יכולה לבוא ולהאחז ...

ואולי, אולי אלה אנחנו, שנעלמים לך. הי אביב, אנחנו פה :-) אם כי 'אנחנו' רק מאחורי מחשב. אבל זה מדהים, אני חושבת, איך ממש במציאות אנחנו לכאורה מאד נוכחים, עושים שמיניות באוויר, ובה בעת נורא שקופים. גם אני, למשל, חיפשתי את הידיים האלה במציאות, כי הרגשתי חצי פגר השבוע. אף לא אחת מזולת אנושי שהוא הגיעה, לפחות זה מה שהרגשתי, וזה היה מבאס מאד. ולשאלה הבאה: האם הייתי מתירה? האם נחוויתי הודפת, או שסתם נפלתי בעיתוי גרוע? לא יודעת... איך את עכשיו? סוריקטה

יקרה ,צר לי שזאת הייתה חוויתך ..מכירה אף מכירה את הרגשת השקיפות .. לצערי אני באמת נעלמת /מתנתקת ומישהי אחרת שהיא אני מגיעה .. היום אני בשלב שיודעת שזה קורה שומעת את עצמי בקול שונה ובהתנהגות שונה .. היו ימים לא פשוטים אבל בסדר זה למטרה טובה ..ודי צפוי לאור המקום שאני נותנת בטחפול לחלקים מסויימים ... שיהיה שבוע טוב וקל ... איך את אחרי הסופש חג מנוחה ??

שלום, האם יש קשר בין הפרעת אישיות סכיזואידית לבין covert narcissism? תודה מראש.

שלחתי לה הודעה, כנראה רציתי שיהיה קל יותר כשנפגש בשבוע הבא. היא ענתה בחייכן לבבי(בוודאי אתם מכירים את החייכן) ההודעה כללה בתחילה רק תמונה של הספר שקנתה לי ובתמורה הגיע החייכן....כתבתי לה שלא קל לי עם הספר ואני רוצה להפסיק עם ה"הכל או לא כלום" כלומר או שהיא תמיד או בכלל לא ושמתגעגעת....איחלנו חג שמח וזהו. להגיד לך אודי, לסוריקטה עם התובנות החשובות, ולאביב היקרה, תודה! אביב, צדקת שאמרת לי לכתוב לה זה הרגיע אותי באיזשהו אופן....ואודי, תודה שהנך, קשוב ואמפתי ומאמין בי בעיקר! שאני יכולה להחזיק! הנה אוטוטו שבוע הבא יגיע ואיתו העקביות (אמן, מקווה כל כך שאין לה עוד איזה ימים ותאריכים שבהם לא נפגש וגם אם כן, שלא אתמוטט ואתחרפן ממנה....)אוהבת את כלכן, מיכל :) הלא מאמינה שאני בסדר ומחכה....

המממ, מיכל...היא קנתה לך ספר??? אני מקנאה :-)

הי אודי, והי כולם, כתבתי על העדר כוח, ושלחת לי שמים כחולים כהים וכוכבים נוצצים. פעם הייתי מתבוננת ומזהה קבוצות כוכבים. אז היאך אוכל לומר לך שעדיין כבד... הגוף לא סחב בימים האחרונים. על כל פנים, הצלחתי לקום היום, יום עבודה. סידרתי דברים שדחיתי בבית, ביצעתי משימות נוספות שהצבתי לי, התרחצתי והלכלוך פרש לאחור, וכן, אפתח ואצא לעוד יום. וכל זה עדיין בתוך עולם מאד מצומצם. בינתיים. יד על הדופק עם הדיכאון. ברור שהכל במעקב. סוף שבוע נעים ומנוחה לכולם, סוריקטה

אין כמו לקום על הרגליים ולהמשיך! לעמוד במשימות שהצבת לעצמך!!!!!!!! גאה בך!! והמעקב חשוב!! את חשובה!!!!

תודה:-) ואת בסדר, מיכל. ואני שמחה מאד לראות שגם את מגלה בך כוחות. ממש יופי. תבורכי! שלך, סוריקטה

סומכת עלייך ויודעת שאת שומרת עלייך ...ובכל זאת שולחת חיבוק עם כוחות שאולי יעזור להניע את הגלגלים העייפים...... אתך באהבה

הי אביב, שומרת. וזה קצת עולה לי ביסורי מצפון, או בעצב, הלאו-ים שאמרתי לכמה מאנשים שאני מאד אוהבת. אלו שנאמרו מתוך ידיעת מגבלותיי. ואהבתי גם את מה שרשמת לגולם למטה, ובכלל קראתיך גם בהמשכים של עצים ותיקים יותר. הצלחתי בסוף היום לאכול טוב יחסית, שזה יפה מאד מצדי (לעצמי). חיבוק, סוריקטה

הי :-) יש מצב שזה וירוס... שומעת לרופא הנפש שלי - שתייה ומנוחה. מזל שהיה לי יום עבודה קל יחסית היום ושסוף שבוע מתקרב ואפשר לנוח עוד. שלכם, סוריקטה

הי סוריקטה, :-)

הי חביבה, חיוך :-) שרק יהיה שבוע קל לכולנו. מעכשיו עד החגים - גם חום של קיץ, וגם ימי עבודה רצופים. סוריקטה

היום אני בן 25. לפני כ-6 שנים הייתי ב-2 סדרות טיפולים עוקבות, פחות או יותר. אחת ניתנה על ידי מטפלת באומנות והשנייה על ידי פסיכולוגית קלינית. 1. האם הן אמורות להחזיק תיעוד של מה היה בכל מפגש איתן, ולספק לי את התיעוד לבקשתי (אם כן, עדיף להרים טלפון, או לפנות במכתב רשמי ולציין הסיבה שבגללה אני זקוק לתיעוד)? 2. האם מקובל מעבר לכך גם לבקש איזה מכתב סיכום של הטיפול? הן צפויות להיעתר לבקשה כזו מצידי? כמו כן, לפני כ-5 שנים הייתי בתכנית של אשפוז יום בעיר מגוריי. אז רציתי לשאול את השאלות הנ"ל גם לגבי מסגרת זו-אם ברצוני לקבל תיעוד וסיכום וכו'. אני זוכר שקיבלתי בסוף האשפוז איזה מסמך שחרור של עמוד אחד, אבל לצערי אני לא מוצא אותו כיום. תודה רבה!

היי אודי, אחרי המון זמן שלא הייתי פה בכלל, חוזרת. הכל סביבי ובתוכי ובכלל קורס. הגוף, הנפש, החיים... צריכה להיות פה איתכם אם אפשר... אפשר?

ברור שאפשר דאגתי לך . מצטערת שקשה ...מקווה שישתפר . אתך

ברוכה השבה! בוודאי שאפשר, נשמע קשה, מוזמנת לשתף.

הי עפרה, כתבת שקשה ואני רואה שנתת אות חיים. וזה, זה האיר את עיניי. והפיח רגשות תקווה. שולחת לך חיבוק מאחד חלקים, שלך, סוריקטה

ניראה לך שאי פעם אצליח לקבל את מה שהפה שלי מדבר והגוף מספר... זה לא נתפס בכלל ... ואני המכחישה הראשית זה עצוב שאני עושה לעצמי את מה שעשו לי כל חיי ... לא מאמינה לעצמי .... יום לא פשוט היום .מםחדת מהלילה שהדברים יחלחלו ..אודי יש לך מילים שירגיעו

הי אביב, גם אני מדקלמת, כאילו מספרת איזה סיפור, לא שלי, כאילו זה דימיון ואינו מציאות. הוא כבר יוצא החוצה בכל מיני דרכים, לא הכי מפורש. יש פרטים שנשמעים כל כך הזויים. וזו הייתה מציאות. אני כנראה מפנטזת שאם באמת באמת באמת יהיה ברור שזו ההיסטוריה ויהיה החיבור הזה - הסיום יהיה מוות. יצר המוות אצלי חזק מאד ויצר החיים שכנראה גם הוא, בינתיים ניצח. לא יודעת אם שווה את זה, אבל זה מה יש בינתיים. הלכתי לטיפול, כי, אולי, בלי לדעת רציתי לדעת... סוריקטה

וגם לי אין אז השארתי את הכותרת... ואולי הלכת לאיפול כי רצית שעוד מישהו ידע מזה שאולי מישהו יקשיב ויעזור. . וכן זה קודם יוצא דרך הגוף ובעוד דרכים ורק אחר כך מתחבר .... אתך

וטוב שכך ... שיצר החיים חזק יותר

אין על החג הזה...החג הכי טעים והכי משמין בשנה עבורי..קשה להפוך אותו לדיאטתי אבל מנסה בבישולים ובאפיה להפחית. מתקשה עם האכילה בערך מפסח זה קרה לי.כנראה קשור לאי סדירות בפגישות והכל.....אני תוהה אם הספר הזה שנכתב כל כך פילוסופי ותאורטית יש בו משהו נכון שאדם משאיר את חותמו על אדם אחר ואפשר להרגיש את השני מעבר למרחבי הזמן והמקום....תהיות שלי בלי טיפול כמעט ארבעה חודשים ורק שבוע הבא נקבעה פגישה שאין לדעת כיצד תתרחש ( מאמינה שלא אתחמק הפעם) חג שבועות שמח לך אודי. המקום הזה כל כך חשוב עבורי לפעמים ממש כאוויר לנשימה בהרגשת הלבד כל כך כשאין פגישות...אני לא מעיזה לכתוב לה אפילו שהיא אמורה להיות בארץ ואולי אפילו קיבלה כבר אנשים לפגישות... :( קשה לי. חג שמח וטעים ובעיקר שלא נגזים באכילה....אודי יקר, אתה עבורי משענת ליום סגריר...אוהבת ומעריכה כל כך את המסירות שלך.חג שמח

קוראת אותי..ותיקון.ארבעה שבועות..וואו...בטוח זה אומר משהו. נראה כמו נצח..

זה התחיל מאין רצפה וצורך בנראות שדי בלמתי .. והגיע לפגישה לא פשוטה כואבת ...בורות ,פלאשבקים ופלאשבקים של הגוף ...ממש מאבקים ... נתתי לחלק הזה שכואב להיות אפשרתי לי /לה להעזר לדבר לכתוב ...להיות . עייפה מעורבבת ....אז סליחה שלא קוראת ולא מגיבה .. חג שמח לכולם ....אתכם ואודי מודה קצת דאגתי ...אז כייף ותודה שאתה כאן . חיבוק וירטואלי מותאם וחג עם הרבה מנוחה .

אביב יקרה מצטערת שקשה הלוואי בזה שאפשרת את הכאב מקום יהיה שחרור וריפוי ומאוחר יותר הקלה אוהבת, ינשוף

אודי אתה פשוט מדהים .....תודה

הי, הרושם שנוצר אצלי הוא שדווקא את כן קוראת ומגיבה בסך הכל. ואפילו באופן משמעותי. יש רגעים של אי-אפשר ויש רגעים של אפשר. ורואים אותם. אני פה בדיליי, כי הנה, למשל, סוף היום הוא עת של לא-הכי-אפשר עבורי בשלב זה... שלך, סוריקטה, אשת בוקר

אכן היה זה רגע שממש אי אפשר היה .. ואחרכך באו רגעים של אפשר .. אבל כן אני צחקתי בני לבן עצמי שלא רק שהגבתי הגבתי המון ..

הי כולם, איני בטוחה כעת, שהכי האמת שלי לפתוח הודעה. בכל אופן - התנצלותי - כתבתי כאן כמה מילים לפני מחשבה רחבה יותר או מעובדת, שאינן מדויקות, מבלבלות אולי, יש גם כאלה. נו, אתם בכלל לא יודעים על מה מדובר. שוין. התנצלותי שההודעות 'נפלו' כאילו על אביב, אבל לחלוטין היו מופנות לכולם והזמינו את כולם. מרגישה שלא פייר כלפיך אביב, אז סליחה. בכללי - (שוב) קמתי ללא חשק להתחיל את השבוע, זה קורה לכולנו. אבל ממש נמאס כזה. העדר החשק מתבטא גם בתחום האוכל. הקפדתי פעם נכון יותר על איזון, אולי לא התפרעות, אבל אפשר לשפר. המממ... ו... אולי הכותרת המתאימה הייתה 'אין לי חשק'. או 'שטויות' (שמייד הייתי חושדת ומנסה לבדוק איפה יש כאן משהו ממש חשוב). מניחה שכדאי שמשהו יתחולל אולי במציאות (כדוגמת 'אוויר חדש') בכדי לשנות פנימה, ויש גם לי חלק בזה. יאללה, סוריקטה

היי סוריקיטה יש גם ימים כאלה של " בלאאאאא" שאין חשק לכלום חשוב לזכור שיש גלים ויעברו.. איתך, ינשוף

על מה ההתנצלות כלום לא נפל עלי אוהבת את השיח אתך. כאב לי עבורך שכתבת כל כך מהלב וקיבלת רק מענה ממני כי זה נחבה בשירשור אלי .. אתך

סוקריטה ואביבי כתבתן כאן הודעות קשות וכואבות, מנסה עדין להירגע מהמקומות שהדברים שלכם זרקו אותי לשם...דפיקות הלב עדין הולמות והמחנק בגרון, כאילו מישהו הפעיל סרט רע בלופ שלא מסתיים. אני פה לומר שכואבת את כאבכן בגופי.

גולם אהובה...מצטערת שהדברים טילטלו וכן לא פשוט היה השיח בניינו אני שמחה שאת כאן מציצה מאמינה שכאביינו זה כאבך וכאב גופך אומר משהו .... תני לו מקום

אם כך, אולי באיזה אופן טוב שכתבתנו על עצים חצי נחבאים. אני יודעת לדקלם שכארבעים השנים הראשונות לחיי היו מלוות באביוז מכל מיני סוגים ומהסוטים שבהם. אז אני אומרת... מצטערת על הבקרים האחרונים הזועפים שלי. שננוח, סוריקטה

אודי וכולכם, מברכת את כולכם בחג שמח ! במבי.

הי במבי חג שמח יקרה מקווה שיהיה קל וטוב ..אתך

הזוי שאני לא מציינת חגים בפועל... אבל כן, חג שמח! והעיקר הבריאות. חיבוק לך, במבי יקרה, סוריקטה

אודי הי, ראשית, עדיין מחכה לשיתוף כלשהו בכנס שארגנת ,נתת הרצאה ואף השתתפת בחלק היצירתי.... רוצה לשתף אותך... נפגשתי עם אמא צביה הבוקר ואפגש איתה מחר ומאז לא אפגש איתה עד ראשון הבא.. קולט ??? אני מבינה שהיא יוצאת לחופשה משלישי ועד בכלל... כבר מזמן רציתי לתת לה מתנה.. אמרתי לך כבר שבעקבות פטירתו של אבא שלי אמא צביה פיתחה שרירי החזקה מרשימים ביותר.. אמרתי לך כבר שאם תישתתף באיזה כנס של פסיכואנליטיקאים מהמכון ותפגוש פסיכואנליטיקאית מנחה עם שרירים בולטים ומפותחים ביותר, דע לך אודי, זו אמא צביה !!! בכל אופן אודי, אתה יודע שאני מאוד מאוד מחוברת לטבע בכלל ולעצים בפרט, ואני ממש לא יכולה שלא לתת לאמא צביה משהו לחג הטבע הזה שמתקרב אלינו.. קניתי היום עץ גמדי מלא בפלפלים חריפים והחלטתי שזו המתנה שאמא צביה תקבל ממני לחג המתקרב, כתבתי גם מס' מילים ואני מעתיקה מילה במילה : ......הי, ראשית,מאחלת לך חג שמח וחופשה נעימה ! שנית,משתפת אותך בסיבות הידועות לי , מדוע אני בוחרת להביא לך עץ פלפלים חריפים. א. אני מאוד מאוד אוהבת פלפלים חריפים וכשהגוף שלי לא מקבל אותם, הוא (הגוף) נכנס ל"קריז"... ב. אני רוצה לתת לך מתנה לכבוד החג... ג. פלפל חריף - עץ שורד הוא...מניחה שישרוד גם במצבים לא פשוטים... כגון, "הוצאתו מהבית החוצה" , נטישתו בזמן חופשה , ועוד... לפי דברי המומחים לעצים, פלפל חריף ישרוד תקופה אף ללא מים... ד. הפלפלים החריפים הקטנים הללו בצבעי אדום /ירוק...יש בהם משום עזות , כמו מרימים אמה כלפי מעלה (או בלשון עממית ,שמים זין על העולם ) ה. זקיפותם ועמידתם האיתנה, כשהקצוות כלפי מעלה, יש בהם משהו כאומר /מעורר / נותן תקווה... ו. אם וכשתשתעממי מהמלפפונים /עגבניות ועוד מלפפונים ועוד עגבניות ועוד... שאת אוכלת בוקר, צהריים וערב, מוזמנת להכניס לפיך גם פילפלון חריף קטן לשם הפגת השעמום... ז. ופה אשאיר עבורך מקום לפענוח של הלא מודע שלי שבחר להביא לך עץ פלפלים חריפים לכבוד חג השבועות... שלך-...... אודי, מה אתה אומר על כל זה ? שלך-במבי.

הי :-) אחד הצמחים האהובים גם עליי, כי הוא פשוט יפיפה וחמוד. והפירות בצבע עז ומבריקים כאלה. מרשימים. אצלנו בגינה גדלים צמחים מהעמידים ביותר, כך בחרתי אותם, שידעו לעמוד בתנאים של עינוי כמעט, ועדיין, הם לחלוטין לא מוזנחים. לצדם - גם צמחי מאכל. שבכל זאת דורשים טיפול עדין ומחושב יותר: פירות, ירקות, עשבי תיבול. משתנה, כי צמחים ללא הדברה מסיבית לא תמיד מחזיקים לאורך זמן. אבל יש לנו בחצר והשכנים מתכבדים. גם החלקים שבנפש... חג ביכורים שמח, סוריקטה

אז קודם כל גולם כתבה מזמן ואולי חכתה גם לך אודי?חוץ מאיתנו ב15.5 תבדוק בבקשה. ובאשר אליי...הסתכלתי על ספר מתנה שקבלתי ממנה כשנפרדנו שמדבר על כך שנמצאים איתך תמיד גם אם לא פיזית...היום עצוב לי אבל היא חוזרת ואנחנו לא נתראה רק עןד שבוע וחצי..רוצה לומר לה "היי...התגעגעתי ומקווה שחשבת עליי לפחות קצת, ולא רוצה לברוח רוצה להמשיך מאיפה שהפסקנו.." ודי עם הכל או כלום. או שהיא איתי לגמריי או בכלל לא..זהו רוצה שיהיו גוונים בקשר...מקןוה שאוכל להחזיק עוד קצת עד שנפגש....

מיכ יקרה שומעת אותך צומחת בתוך הקושי.. תראי החופש כבר תחלוף .. איתך, ינשוף

הלוואי וכן היית כותבת לה את מה שאת רוצה ...אבל אם לא אז אולי רק חג שמח לפחות ליצור איזה קשר שיהיה לך קל יותר לחזור ... והגבתי לך שם בשוב למטה ...תיראי אתך

נכון מיכ, תודה ששמת לב, אכן חיכיתי לתשובתו של אודי שמאינה לבוא... ההתעלמות וחוסר היחס קצת הרגיש לי כאילו אודי ביקש לסלק אותי.

כבר היית שם . וגם אז נכנסת בדיוק שאודי סגר . כשאודי ענה הוא לא שם לב כי זה היה אחרי הסופש .. לא מגינה על אודי אבל זה קורה ולא רק אתך ... מה שיותר חשוב בעיני זה למה את מחכה שאחרים יעשו עבורך את העבודה . בכוונה לא הפנייתי את תשומת הלב של אודי .. גולם הגיע הזמן שתיקחי מקום .. הכי פשוט להעתיק ולכתוב שוב ולבקש מאודי תגובה מבלי להעלב או להרגיש מיותרת ... שמת לב לזה שכולם הגיבו לך ..והיו אתך אוהבת .

הי אודי, אתה זוכר שסיפרתי כאן על כך ששיתפתי קולגה מהעבודה על הפגיעה אז הקשר עם הקולגה התפוצץ לגמרי. אני התעלמתי ממנה והיא נעלבה והתפוצצה עליי במשרד. נראה לי שעוד אנשים במשרד יודעים עכשיו. אודי, אתה יודע שאני ממש ממש מחבבת אותה. היא הבנאדם האהוב עליי בעבודה. והיא אמרה לי דברים קשים וממש צעקה עליי. ואני רק שתקתי ולא הצלחתי להגיב בכלל. חבל שאני משאירה על אנשים רושם מוטעה. בזמן שאני מחבבת אותם מאוד.

אוי...ממש לא פשוט. תנסי לדבר איתה ולהסביר לה מה קרה לך שהתעלמת. תכתבי לה אולי סמס או מכתב אם קשה מולה..מאמינה שתבין!

מיקה הי, קראתי את הודעתך לגבי שיתוף החברה כמו כן קראתי את הודעת ההמשך .. רוצה לומר לך שאני מזדהה איתך.. לצערי, דפוס ההתנהגות הזה מוכר ומהדהד אצלי , עם כי היום כבר פחות.. זה כואב ומתסכל . מאוד.. איתך, במבי.

את יודעת אולי עדין לא מאוחר אולי תנסי לדבר איתה ולהסביר שאת מאוד מעריכה אותה וקצת נבהלת מזה ששיתפת אותה כי אף פעם לא שיתפת אף אחד בזה ..ובגלל זה התעלמת ממנה ,כמובן שתתנצלי כי זה באמת מעליב . ומיקה מטעויות לומדים מאמינה בך את יכולה....

מיקה יקרה כל כך מבינה אותך שמפרשים אותנו לא נכון וכועסים לא יודעת, אני לוקחת צעד אחורה כאשר זה קורה ואז חושבת לי מה באמת שרציתי להגיד .. לפעמים זה עוזר.. וכן אגב, כל כך מובן מאליו שתרצי לשתף את הסיפור שלך..

ביום הזה שעושים חשבון נפש מסתכלים אחורה .. מסתכלים בכאן ועכשיו.. חושבים על העתיד.. עצוב לי כל כך על מה שהיה.. על ההשלכות.. על המציאות הנוכחית. מנסה לבנות לעצמי חיים "נורמטיבים" כאשר בפנים יש קאוס גדול. נאחזת בתקווה ואמונה שאפשרי לחיות אחרת..

מזל טוב!!! בהחלט אפשרי אחרת! אושר ,בריאות ושכל מה שאת רוצה שיקרה יתגשם!!

ינשוף ילדת יום הולדת... ח'תכת יום... טוב שיש תקווה, טוב שיש אמונה.. מאחלת לך הרבה טוב.. איתך, במבי.

מנסה שליחת קובץ ;)

יום הולדת לך - לכולך 🎂 יום הולדת מלא שמחה אושר עושר 🐻 פרנסה טובה ומלאאא בריאות פיזית ונפשית התבוננות פנימה כמו שאת מתארת חשובה ומעידה על צמיחה וגדילה מאמינה שברגע שאת מאפשרת לעצמך התבוננות כזו יהיה גם יהיה ריפוי וצמיחה לא בלי כאב וקושי אבל מאמינה בך כולי תקווה ואמונה בדרכך ...אתך תמיד בלב חיבוקים

ינשופי, היום שלך. שתתגשמנה התקוות הטובות לרוב. שלווה ובריאות וגם מזל ותיקון, חיבוק, סוריקטה

מזל טוב ינשוף יקרה, מאחלת לך שתמשיכי להאחז בתקווה ולהלחם כי הכי מגיע לך תיקון על כל העוולות שנגרמו לך. שהשנה הקרובה תהיה שנת מפנה משמעותית ותזכי לראות נקודות של אור ושל אושר. שלך, שירה

בנות יקרות רגשתן אותי תודה רבה

מזל טוב ינשוף יקרה ...שתגשימי את כל משאלות ליבך לטובה...

איך אפשר לא להיות כמו אמא שלי???.חשבתי שאני שונה או מנסה לפחות.היא תמיד אומרת מה רע. מה לא טוב לה, מתלוננת תמידית. שולטת באבי הוא די מחוק לידה, תמיד חשבתי שהיא עובדת נורא קשה, עושה הכל בבית וכו' בעצם היא רק אומרת אבל בתכל'ס אבא עושה ועשה הכל בבית מעולם לא התלוננן...היא נותנת פקודות, ביקורתית וכו'...והנה אני, מתלוננת, מלאת רחמים עצמיים, (רגישה מידיי ובוכה משטויות - אמי לא כזו) לוקחת ללב ובקורתית כלפי עצמי ואחרים גם...מה עושים כדי שלא אהיה נזקקת בצורה ש"ירחמו עליי, יחמלו וכו'" זה בול אמא :(

שלום, שמי קרן ואני בת 24. בן זוגי בן 33. הכרנו כאשר הייתי בת 17, יצאנו שנה ונפרדנו וחזרנו שוב לאחר חצי שנה. וכך חוזר חלילה 4 פעמים. מכירים 7 שנים יוצאים 5. עברנו לגור לפני כמעט שנה ביחד. הוא רב איתי על כל דבר אפשרי. בהתחלה הייתי רבה איתו על האובססיה שלו לחופשות (הוא נוסע כל שנה ל3 חופשות.) בשנה הקודמת נסענו ביחד אבל השנה הוא נסע כבר פעמיים ועוד פעם בקרוב למסיבת רווקים. הוא גדל במשפחה שהאמא עושה הכול אז הוא לא ידע עד לא מזמן שמנקים אבק בבית יותר מאשר פעם בשנה. הוא טוען שאני משוגעת וצריכה טיפול לOCD בגלל שאני רוצה לשטוף רצפה פעם בשבוע ולשטוף כלים כל יום. (כן..) הוא רב איתי על כל מילה שיוצאת לי מהפה. מסובב דברים שאני אומרת רק כדי שתהיה לו האפשרות לריב איתי ולהוציא אותי לא בסדר. הוא רב איתי כבר 5 פעמים על ההורים שלי שהם לא בסדר ולא עוזרים כלכלית. ניסיתי לדחוק אותו לפינה ולהסביר לו שלדעתי הוא מחפש סיבות למצוא רק מה לא בסדר בי בשביל שלא יצטרך להיכנס למחוייבות ולהתחתן. ואז הוא צרח עליי שקנה לי טבעת והחזיר לחנות בגלל שאני בן אדם לא תקשורתי ואי אפשר לנהל איתי שיחה. אם פעם הייתי רבה איתו על טיסות לחו"ל אז הוא ביקש שאפסיק והפסקתי. וכשעכשיו הוא תכנן נסיעה לו"ל לא רבתי איתו רק אמרתי שיפריע לי מאוד אם יילכו למועדוני חשפנות (ברוגע וללא ריבים וללא איסורים..רק שיתוף רגשות). הוא התעצבן. ויום למחרת התחיל להתעצבן עליי שאני בן אדם לא נורמלי כי הוא לא יכול להזמין את החברים הבייתה בשביל לתכנן את הטיול אבל אשתו של חבר שלו מסכימה והם הולכים אליו הבית. ולכן היא בסדר אבל אני משוגעת. האם אני משוגעת..?? שאני איתו..? אני אוהבת אותו ויש בו צדדים חיובים והמון פלוסים אבל בחודשים האחרונים הוא פשוט השתבש ואני כבר בקריסה ולא יודעת איך להתמודד עם זה. הוא מכסה את רוב ההוצאות על הבית, הוא כיסה את רוב הטיולים לחו"ל, הוא רומנטי בימים טובים, הוא דואג מאוד אם אני צריכה ללכת לאנשהו בשעה מאוחרת ומעדיף ללוות אותי , הוא דואג ותומך בכל מה שקשור לבעיות בריאותיות (היו הרבה והוא הצטרף לבדיקות..) אני יכולה להמשיך לרשום עוד ועוד אבל זה לא ייגמר. אני שבורה נפשית ובוכה על המקלדת מרוב שאני לא יודעת מה עליי לעשות. האם יש איזה טיפ איך לגלות את הדרך?

קראתי אותך ... כרגע לא ממש יכולה להגיב ובכל זאת חשוב לי שתדעי קראתי .. תודה על שיתוף אמיץ ...אתך

הי אביב, מאחורינו והכל בסדר. ככל שאני מצליחה משתדלת לא להיפגש עם המקומות הללו. ובזכות מה שכתבת, הייתי משתפת בכך שאתמול היה לי איזה חיבור, שמי יודע מתי, אם אי פעם היה לי. וזה קרה לשביב שניה. הבנתי איך אישה יכולה מאד לאהוב גבר (נניח הזוגיות הזו) ולאהוב מאד את בריאתם המשותפת - הילד. אני תוהה, האם לקולות ההכחשה המתמידים בסביבתי, היו רגעים כאלה בין הוריי. באג בהבנה פה. אבל לפחות היה איזה ניצן שקשור למיניות. ונקבר. גם תחושת המשפחה היא, כנראה, משהו שכן היה פעם, אך היום אין לי זכרונות או הצלחה להתחבר לרגש הזה. אבל אני עובדת עם משפחות... ומה שקשור למוות ההורים מתקשר אצלי לטונות של בלאגאן שישאירו אחריהם ומבחן הקשר בין האחים. שלך בתודה, סוריקטה

הכי מבינה אותך בעולם במיוחד הבלאגן שישאר אחרייה ...והקשר בן האחים במקרה שלי הוא לא קיים עכשיו כמעט ומאמינה שאחרייה הוא לא יהיה בכלל ...עצוב ... ואת לרגע לא טיפשה ..ודווקא אהבתי שהרשת לעצמך לבקש לעצמך מקום וויחס ...וחבל שהחלטת לחזור למקום הנסתר שמאוד מאוד רוצה שיראו אותו אבל פוחד .... הי את מקסימה ומגיע לך להראות ולהשמע בדלת הראשית ולא בדלת האחורית ... מחבקת אותך .. .

ורציתי להוסיף שהניצן והכמיהה שלך מוכיחה שזה לא מת .. רק באמת קבור שם מתחת להריסות ואם צאפשרי לעצמך לרגע אחד לא לשרוד כי אם לחיות אולי תסכימי בטיפול כמובן להסיר את ההריסות ולהחיות את המיניות ... חושבת שאת בדרך .עצם ההסכמה להגיד להפנים ואולי לקבל שאת מעבר להרס שאמא יצרה, גם נפגעת תקיפה מינית ממושכת ....מה שפגם עד מאוד במיניות של כולנו ... חיבוק של שבוע חדש מלא בכוחות ..

הי אביב, בכל זאת, את יודעת, בגיל מתקדם יש לעסק סיכוי ללכת פייפן עוד יותר, במיוחד אם כבר היה מצ'וקמק. אני לא מגיעה למצבים של אינטימיות בכלל, אז לכי דברי על מיניות. וכן, אולי לא ממש יוצאת לעולם באמת. פגיעה מינית ממושכת, על ידי קרובי משפחה, גם בעבודה, איש ציבור וכאלה, כן, את זה אני יודעת, ועדיין הייתי נוטה לכיוון הגדרת הפגיעה מצד האמא. חלמתי 'עליה' חלום הלילה, שלא הצלחתי להשתחרר ממנו, וזה לא טוב. חלק מהדברים שכתבתי כאן לאחרונה עברו דרך הטיפול רק לאחר כתיבתם, ולא לפני, כפי שאני נוטה בדרך-כלל, ולכן, הייתי מכניסה תיקונים. אבל שוין. כבר נכתב ויעבור לאחור. סוריקטה

8עדין מאמינה שאפשר קשה אבל אפשרי ותיקונים לא יודעת מאמינה שיש מה שיוצא מבלי לעבד ואחרי עיבוד נראה אחרת וזה בסדר לפעמים להיות ללא מסננים ולתת למקומות האינטואטיבים להיות ..בתנאי כמובן שלא מסכנים אותנו חיבוק ענק