פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום לד"ר קפלן אני "בחורה" בת 35 סיימתי לפני כשנה לימודים ברפואה סינית, לפני כ-7 שנים סבלתי בעקבות גירושין מהתקפי חרדה , הייתי מטופלת בסרוקסט ובנוסף בטיפול פסיכולוגי. היום אני נשואה בשנית כשנה ובתחילת הריון ראשון. מאז התקפי החרדה שפקדו אותי ולא שבו אני עדיין מחכה לרגע שאשוב להיות בעלת ביטחון עצמי כבעבר, אך הרג אינו מגיעה אני כאילו מרגישה כל הזמן חלשה, אשר לא מצליחה להשיג את מה שאני רוצה בחיים, בעיקר ברמה כלכלית, האם יש פתרון. תודה מראש

ליאת שלום בטחון עצמי הוא ביטוי כללי לתהליך ארוך המלווה אותך מתחילת חייך ומשתנה כל הזמן. לכן גם הפתרון אינו במונחים של שינוי חד אלא בתהליך של שינוי. עברת לא מעט טלטלות וכעת את מנסה להתייצב. תני לעצמך את הזמן לכך, זה בהחלט סביר שדברים כאלו יקרו במהלך שנים ולא תוך ימים. התחתנת שוב, סיימת הכשרה מקצועית, את בהריון, כל זה מצביע על המון דברים חדשים שיכולים להיות אופטמיים מאוד. לכן מעניין לקרוא את תחושתך שאינך מצליחה להשיג דברים בחיים, מהצד זה לא נשמע כך. יתכן שהחרדות נושפות בעורפך שוב, ואולי כדאי לך להיעזר בטיפול בו היית כדי להתחזק ובמיוחד בתקופת ההריון בה כל כך חשובה השלווה הנפשית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן מודה על תשובתך, האם כוונתך היא לחזור לטיפול פסיכולוגי או לשוב וליטול תרופות, ההרגשה העיקרית היא חוסר שביעות רצון כללית והרגשת כישלון פינמית, למרות שחיצונית רואים את ההתקדמות, כמו איזה דיכאון פנימי, שמונע הנאה בסיסית מהחיים. ושוב ברמה המקצועית ההתפתחות היא מאוד איטית, ולא רווחית דבר אשר מאוד מתסכל, לאחר שהשקעתי כמאה אלך ש"ח בקירוב. תודה מראש ושבת שלום.

למה אנשים ביישנים? למה חלק מופנמים וביישנים וחלק לא? על מה זה מעיד? האם רמת הביישנות יכולה להשתנות עם הזמן? להשתפר או להתגרע? האם לחרדות יש השפעות על ביישנות? תודה על כל תשובה

רועי שלום ביישנות יכולה לנבוע מדברים רבים, זה מעיד בוודאי על הסטוריה אישית שהובילה לכך, וצריך לשאול בצורה מאוד אישית כל ביישן בנפרד. אפשר בהחלט להשתנות בתחום זה ולחרדות יש חלק בביישנות, חרדה חברתית באה לביטוי בסוג של ביישנות באינטראקציה חברתית. במידה והתכונה הזו מפריע לך בחיים כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי הן כדי להבין את מקורותיה והן כדי לטפל בה. יש אפשרות להיעזר גם בטפול קבוצתי עם או בלי הטיפול האישי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, סיימתי את לימודיי לתואר ראשון בפסיכולוגיה, וכיום אני עובדת בבית חולים פסיכיאטרי במחלקת ילדים. במחלקה אני פוגשת ילדים עם בעיות שונות. נדהמתי לגלות שגם ילדים מאובחנים כסובלים מסכיזופרניה או התקפים פסיכוטיים. רציתי להבין יותר מה מרגיש אדם החולה בסכיזופרניה, ולכן חשבתי לעצמי שאדמיין שאני רואה דמות המדברת אליי, אך לא עשיתי זאת כי אני חוששת שזה ימצא חן בעיניי, ואני אגלוש לפסיכוזה (האם אני מובנת?). יש עוד דבר אשר מטריד אותי. גדלתי בבית שבו לאימי היו אמונות טפלות שהיא אילצה אותנו לקחת בהם חלק. והיום לפעמים אני מפתחת לי אמונות טפלות משל עצמי, או חושבת מחשבות כמו שעליי לוודא כי כל הארונות בחדרי סגורים לפני שאני יוצאת מהבית כי אם לא משהו ישתבש (למשל אחלה בסכיזופרניה). המחשבות עצמן לא מטרידות אותי מאוד, אך עצם העובדה שאני חושבת אותן מטרידה אותי. אני שוקלת להמשיך את לימודיי לפסיכולוגיה קלינית, ומודאגת מההשפעה שתהייה לזה עליי. מה דעתך על הדברים שסיפרתי? תודה, איילה

איילה שלום נשמע שאכן יש מחשבות טורדניות שפוקדות אותך, ובהחלט יתכן שזה קשור גם לאימך. אני חושב שצריך לתת לדברים הללו מקום יותר מאשר כמה שורות בפורום, ולכן אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, בוודאי אם כוונתך לפנות ללימודי פסיכולוגיה קלינית שדורשים בין היתר מודעות עצמית גבוהה לתהליכים שאת עוברת. אינני יודע איזו הדרכה את מקבלת במסגרת עבודתך, אבל אולי יש אפשרות להעלות את הנושא בפני אדם מקצועי שאת מרגישה אליו מספיק קרובה בעבודה. אם יש צורך להרגיע, אין למה שאת כותבת ולפסיכוזה דבר וחצי דבר. מדובר בחרדה שכדאי לעבד ולבדוק אותה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת 3 חודשים. ניזונה מהנקה ופורמולה. לאחרונה מכניסה ידיים בקביעות לפה, וכשעייפה מוצצת את האגודל. ע"פ מה שקראתי עדיף שתינוק ימצוץ מוצץ מאשר אצבע (גמילה קלה יותר, הפרעה בצמיחת השיניים), אבל כשאני מנסה להוציא לה את האצבע מהפה היא כועסת בוכה, ובכל מקרה לא מוכנה לקחת מוצץ. נראה לי שאני מתסכלת אותה. האם להתעקש או להניח לה? תודה.

גלי שלום זה נושא שאין עליו הסכמה חד משמעית. כדאי לך להתייעץ עם חברות וקרובים מסביבך כיצד לנהוג, וחשוב גם להישאר עם אינטואיציה בריאה. אישית הייתי מניח לעניין ולא מתעקש איתה, אני לא רואה את היתרון של המוצץ על האצבע, בוודאי בגיל הזה. יהיה לכם עוד הרבה זמן להתמודד עם גמילה אם תרצו גם מהאצבע וגם מהמוצץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נמצא בשנות העשרים הראשונות לחיי, ובשלוש שנים האחרונות אני חש בשינוי במצב הרוח התמידי,מין דכאון סמוי. (לא חזק) ראוי לציין שכל זה התחיל בהדרגה ברגע שגמרתי עם כל המסגרות של הנעורים וכביכול יצאתי לחפש את עתידי. בתחילה הסברתי לעצמי שזה חלק מהתרצנות החיים וכשאתחיל לעבוד או ללמוד כל היום בצורה קבועה וממושכת המצב יסתדר, אז אמנם חשתי בשינוי סבירלטובה במשך הזמן אך עדיין זה לא מה שהיה פעם. בנוסף לכך , מה שמטריד אותי במיוחד הוא קושי מסוים בחשיבה עמוקה ואולי קושי בריכוז גבוה שתמיד היה לי. בעבר הייתי חובב גדול של חידות הגיון קשות , וספרים אינטלקטואליים, אך היום אני לא מסוגל לחשוב בכלל באותו להט ויכולת ניתוח שהייתה לי לפני כ3 שנים. אני מרגיש איזשהו "מחסום" בחשיבה. (וגם את זה הסברתי לעצמי כמו משהו דימיוני ולא בטוח) בכל אופן אני רואה את הקושי בחשיבה כמשהו שמתלווה למצב האפרפר שאני נמצא (אולי בגלל חוסר מסגרת קבועה בתחום לימודים או עבודה) קראתי בכל מיני מקומות שסימפטומים כגון אלה(דיכאון+קושי בחשיבה) יכולים לעיתים להעיד על התפתחות סכיזופרניה, מה שנורא מפחיד אותי. כמובן אדגיש שמלבד הדברים שהזכרתי אני לא מזהה שום סימפטום נוסף ממכלול הסימפטומים הכתובים. לסיכום, החלטתי לאחרונה להיות יותר מודע לזה ולהיוועץ בשלב זה באנשי מקצוע ברשת ,ואני מאוד מעונין לדעת מה זה יכול ליהיות? האם זו הפרעה מוכרת אחרת? תודה רבה מראש

יוסי שלום אבחנות של ממש לא יכולות להיעשות באינטרנט ומאחר ואתה חושש ומרגיש שמשהו לא טוב קורה לך בשנים האחרונות יש מקום לפנות לייעוץ מקצועי. איכות חייך נפגעת ולכן בלי קשר לסוג האבחנה, כדאי לטפל בעניין ולנסות לשנות את המצב. צריך לזכור שחוץ שהבעיה שאת מתמודד איתה נוספת כעת חרדה מהשאלה מה קורה לך. פנייה לטפול עשוייה להפחית באופן מיידי לפחות את החרדה הזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

קוראים לי רינת בת 25 ומתחתנת עוד 3 חודשים עם בחור מדהים שאני מאוהבת בו כבר 3 שנים מעל לראש. וכולנו יודעים ולא נהיה נאיבים שאין אנשים מושלמים !!! אבל... חברי עובד בחברה של מחשבים וכשהוא מגיע הביתה מסתבר שלא מספיק לו בעבודה הוא גם צריך לשבת שעות בבית מול המחשב. ולפני כמה חודשים גיליתי שהוא הרבה פעמים יושב וצופה בסרטים כחולים ובתמונות של נשים ערומות זה מכעיס ואין לי מושג למה אבל אני מאד כועסת עליו , דרך אגב היחסים שלנו פתוחים מאד וטובים מאד. מה לעשות? אני קוראת בהרבה פורומים על אותה בעייה של גברים שמכורים לאינטרנט וסקס באינטרנט. בבקשה אם תוכל לעזור אודה לך !!! רינת . נ.ב. כבר דיברתי איתו על זה וכלום לא עזר הוא פשוט מכור.

רינת שלום, לדעתי את לא צריכה לכעוס על העניין הנ"ל, בעלי היה יושב גם כן עם אתרי הסקס, ובהתחלה הרגשתי ניבגדת אך במשך הזמן הבנתי שעדיף שהוא יפנטז עם הבחורות שהוא רואה באתרי הסקס מאשר שיצא ויבגוד לי עם בחורות בחוץ. אני דיברתי איתו על הנושא הנ"ל, והסברתי לו שזה מטריד אותי והוא גרם לי להבין שזה "עניין של גברים", הוא וחבריו הטובים (ביניהם גם נשואים) מחליפים ביניהם תמונות של נשים עירומות, כמאין פנטזיה שהם חולמים עליה ושהם יודעים ומודעים שהיא לא תיתממש. בהתחלה זה היה בצורה מדאיגה מבחינתי אבל בשלב מסויים זה ירד לו, והצפייה באתרי סקס כבר הפכה לפחות מעניינת. אבל מה שכן, הסקס בינינו השתפר בצורה משמעותית. דברים שהוא ראה בסירטוני הסקס הוא היה מבקש לבצע אותם בחדר המיטות שלנו. דבר שגרם גם לי להרגיש טוב עם עצמי ועם המיניות של שנינו ופתיחות מינית טובה יותר. לדעתי את בעצמך יכולה להיכנס לאתרי הסקס ולקחת מישם רעיונות לבוש סקסי או כל רעיון אחר שאת מוצאת לנכון כדי לשפר את המיניות ביניכם ולגרום למין ביניכם להיות מעניין יותר, ותאמיני לי זה עובד. הגבר שלי בכל אופן מרוצה מאוד. בהצלחה וכנ"ל גם אני.

קודם כל תודה רבה על ההבנה וההזדהות, את בטח מבינה למה אני עצובה וכועסת אין טעם להסביר רק מה שמפחיד אותי ורשמתי לד"ר קפלן זה שבסוף הוא לא ימשך אליי יותר בגלל כל המושלמות באתרים האלו. תודה בכל אופן.

רינת שלום לפני שפונים לפתרון כדאי להבין מה מפריע לך במה שקורה, ואני לא בטוח שזה רק דבר אחד. אז על מה את כועסת ומה את מרגישה? נשמע שזה מתחיל בשעות העבודה ובזמן המועט שנשאר עבורך, ומסתיים בשאלה האם את לא מספיקה לו מבחינה מינית שהוא צריך מפלט באינטרנט, ועוד 3 חודשים לפני החתונה, מי יודע מה יקרה 30 שנה אחרי החתונה... אני מציב את הדברים בצורה די ישירה, אבל בד"כ זה סוג המחשבות שעולות בבירור ישיר. אני מציע לך לשים את כל הקלפים על השולחן מולו. יתכן שברמה הפרקטית הוא ימשיך לראות סרטים כחולים באינטרנט ואולי זה אפילו לא יפריע לך, אבל זה יכול לקרות רק כל עוד אתם על אותו גל ומספקים אחד לשני את הצרכים בזוגיות ולא שומרים כעסים בבטן. אני מציע לך לא להסתפק בתשובת ההתמכרות, בוודאי לא בשלב בו אתם מצויים בזוגיות. נשמע שיש כאן דיאלוג שאתם צריכים לעשות זה עם זה. בעיני סיפור האינטרנט הוא רק מניע להתדיינות האמיתית. אין אנשים מושלמים, את צודקת, וגם אין יחסים מושלמים. אבל יש אפשרות לשאוף לשלמות וזה יכול להיעשות רק בדיאלוג אמיתי, כנה והדדי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום ותודה על תשובתך, אתה צודק זה לא מהיום אני כועסת וזה לא הדבר היחיד שמציק. הסיבה האמיתית לדבר זה כשדיברנו על כך ובכיתי במשך שעות (וכמובן שעכשיו הדמעות שוב פורצות החוצה)הוא גרם גם לי להבין שהוא אוהב להסתכל על הדברים הללו כבר המון שנים מאז היותו חייל צעיר בלי חברה. ופעם אחת תפסתי אותו על חם שהוא שלח מכתב לבחורה מהכרויות דיסקרטיות וזה שהיינו רק חצי שנה ביחד. אני לא ויתרתי לו וכמעט עזבתי אותו ומה שבטוח גרמתי לו להצטער על מה שעשה !!! והוא כמובן התנצל ואמר שזה מסקרנות והוא בחיים לא יעשה את זה שוב (ומזל שהיא לא ענתה לו). האמון נפל והעצב גבר עד שיום אחד החלטתי שהלב כבר לא עומד בזה, אז דיברנו המון ואגיד לך את האמת אותי מפחיד רק דבר אחד. והוא שבקיום יחסי מין הוא יחשוב על הנשים שהוא רואה ולא עליי. ואולי זה נוצר מחוסר ביטחון שאני לא מושכת אותו יותר. והדבר הכי חשוב שאני מאד מאד אוהבת אותו בכל ליבי ורוצה מאד שיהיה אבא לילדיי אני צריכה פשוט להבין שזה לא משהו אישי נגדי זה פשוט אולי עניין "של גברים". ועכשיו האמון בסדר וכבר לא כל כך עצוב אלא רק כשאני נזכרת וזהו תודה בכל אופן.

לד"ר אורן שלום רב, אני אם צעירה לשני ילדים. הבכור בכתה א. יש לי בעיה שגורמת לי למועקות ולחרדות שקיימות מס' שנים הקשורות לבני הבכור והתעצמו עם עלייתו לכתה א. בני ילד בריא,תלמיד מצטיין חביב וחברותי ונראה טוב ובכל זאת יש לי רגישות יתר בכל הנוגע לעניין החברתי שלו אני תמיד דואגת שיקרה מצב שלא ירצו לשחק איתו, שידחו אותו שיפגעו בו. כל יום אני מתחקרת אותו עם מי הוא שיחק ואם משהו נשמע לי מוזר או חריג אני מתחילה להלחץ,לדעתי אני עלולה לגרום נזק לילד ואין לי שליטה על כך. יש לי מן אובססיה לרצות שכל יום יהיה לו מפגש חברתי למרות שזה לא אפשרי שכן מדובר בכל זאת בילדים קטנים, יש מצבים בהם אני יכולה להתחיל לבכות ולרחם עליו אפילו בלי סיבה. ברצוני לציין שיש לו די הרבה חברים שהספיקו לבקרו בביתו במיוחד בתקופת הקיץ, אף פעם לא קרה מקרה שדחו אותו או שהוא נשאר בודד לדעתי אני חייבת טיפול דחוף. הייתי רוצה לדעת לאיזה סוג של פסיכולוג עליי לפנות והאם ניתן לקבל טיפול במסגרת קופ"ח. בתודה רונית

רונית שלום אני מסכים איתך שכדאי שתבררי מה קורה, וטוב שאת מסוגלת לעשות את ההפרדה ולהבין שלא מדובר בבעייה אובייקטיבית של הילד אלא בחרדה שלך. את יכולה לפנות לכל פסיכולוג קליני שנותן ייעוץ. ניתן לקבל טיפול דרך קופת החולים, התקשרי לסניף הקרוב לביתך לברר מה האפשרויות באזור מגוריך. כמו כן אפשר לפנות למרפאות משרד הבריאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, קוראים לי מאיה ואני בת 17. רציתי להתייעץ בקשר לבעיה שמלווה אותי שנים רבות, ורק בזמן האחרון הבנתי את ההשלכות שלה על החיים שלי. אין לי ביטחון עצמי בכלל. חשבתי תמיד שאולי אני ביישנית מאוד, אבל הבנתי שהעסק יותר מורכב. אינני מסוגלת לדבר עם מוכרים בחנויות שאני אפילו לא מכירה, יש לי בעיה לדבר עם נהג אוטובוס ,ללכת לסופר וכד'. כמו כן, גם במערכות היחסים שלי אני נתקלת בדעות משונות עליי. נניח שהכרתי מישהו ..בפעם הבאה שאני אראה אותו יהיה נורא קשה לי לבוא לומר "שלום" והוא כמובן ישר חושב עליי שאני "מוזרה" . הרבה פעמים אני נתקלת במשפט "מה צריכים אומץ בשביל כזה דבר!?" ואני סבורה שכן. אני גם מאוד לא שלמה עם המראה החיצוני שלי למרות שכמט כל החברות והידידים שלי אומרים שאני יפה מאוד, ושיש לי גוף יפה. אני לא יודעת איך לטפל בזה, אשמח לקבל עצה בהקדם..תודה מאיה.

מאיה שלום את מגדירה את הבעיה כחוסר ביטחון עצמי ונשמע שהביטוי העיקרי שלו הוא בסוג של חרדה חברתית. מדובר בבעיה שנוצרת במשך זמן רב והסיבות שלה אישיות מאוד, את בוודאי מודעת לחלק מהן דרך ההסטוריה האישית שלך. אם את מעוניינת לטפל בזה את יכולה לפנות לפסיכולוג או פסיכולוגית ולהתחיל תהליך של טיפול. לא מדובר במשהו מהיר אלא בד"כ בתהליך שלוקח זמן, לפחות כמה חודשים, בהם תוכלי לפתח מודעות למקורות הבעיה ולהיעזר במפגשים כדי לשנות את המצב. אין ספק שחוויות חיוביות ומחמאות עשויות לשפר את הביטחון העצמי לאורך זמן, אבל לפעמים יש צורך בבירור יותר מעמיק כדי לגעת בשורש העניין. תוכלי לקרוא על טיפול פסיכולוגי בקישורים הבאים: http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הייתי מעוניינת לדעת האם יש קשר בין הנפש למחלת האוסטיארטריטיס ואם יש קשר מה הוא? תודה

שפרית שלום עד כמה שאני יודע אין מקור סיבתי נפשי לאוסטאוארטריטיס, אולם יש אפשרות להיעזר בהיפנוזה כדי להתמודד עם תופעת הלוואי של אי הנוחות והכאב כתוצאה מהבעיה. בנוסף, מתח נפשי גורם להחמרה של הבעיה ולכן שיטות הרגעה מכל סוג עשויות לעזור בהתמודדות עם המחלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. יש לי חברה טובה ששרויה בדכאון כבר 5 חודשים. קשה לי לשים את האצבע על משהו ספציפי שגרם להתפרצות הדכאון ונראה לי שזה יותר אנדוגני ממצבי. באופן כללי, פשוט אין לה אנרגיות לכלום (כשיש לציין שמאז שאני מכירה אותה היא נתונה למצבי רוח קיצוניים המשתנים לסירוגין). היא נמצאת בטיפול בשיחה כבר שנה וחצי (לפני חצי שנה עברה מטפלת) ושאלתי היא, (א) האם נראה לך שמזובר בדכאון שמצריך טיפול תרופתי? (ב) האם זה אתי ומוסרי שאני אתקשר למטפלת רק על מנת לספר לה מה שאני רואה ???

שלום במקרה של דיכאון קליני יש צורך לפחות בבדיקה פסיכיאטרית, ובעיקרון טיפול תרופתי במקביל לטיפול הפסיכולוגי עשוי בהחלט לעזור. אני חושב שאחרי זמן רב ללא שיפור הכרחי לבדוק את האפשרות הזו גם אם יוחלט בהמשך לא להשתמש בנתיב התרופתי. אני חושב שכדאי לך לדבר עם חברתך באופן ישיר ולא להתערב בטיפול שלה, זה עלול להיות בעייתי ולפגוע במערכת היחסים שלכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני צריכה עצה... יש לי הרבה בעיות : הפרעת אכילה, הפרעות חרדה למיניהן וכנראה גם הפרעת אישיות גבולית... (לדעתי בכל אופן) אני נוהגת לפגוע בעצמי (לחתוך, לעשות פצעים עם הציפורניים בכפות הידיים, לתת לעצמי מכות בראש וכו'). ואני רוצה למות. אני שונאת את העובדה שנולדתי, ואת עצמי בכלל. יש לי גם חרדה חברתית מאוד מאוד גבוהה ולכן בעיקרון אפשר לומר שעד עכשיו לא קיבלתי עזרה גם כשאני הולכת לפסיכולוגים אני פשוט יושבת ושותקת אני מתביישת לדבר כי אני בטוחה שהפסיכולוגית צוחקת עליי וחושבת שאני מטומטמת אני מאוד שונאת את המצב בו אני נמצאת כרגע. אני בוכה כל יום ונמצדת בדיכאון. כלפי חוץ אני מתפקדת בסדר גמור (בגלל שאני מתביישת שיחשבו שמשהו איתי לא בסדר) אבל מבפנים אני מתפרקת. ניסיתי להתאבד לפני כשבוע. אם חבר שלי לא היה משגיח עליי עכשיו בכל זמן ודואג שאני לא אשאר אף פעם לבד בבית, סביר להניח שהייתי כבר מתה. ראוי לציין שאני בת 16, ושהמשפחה שלי לא יודעת מכלום. בהם מקור הבעיה והם חושבים שאני משוגעת וכו. אני מפחדת ומתביישת ולא מסוגלת לפנות אליהם... האם אשפוז זה הפתרון היחיד שלי ? אני לא רוצה להתאשפז, אני מפחדת, ומלא אנשים מספרים שקרובים שלהם שהתאשפזו או הם עצמם פשוט נדפק להם המוח פי 2 בעקבות האישפוז מה אני כן יכולה לעשות בשביל לשפר את מצבי ?

שלום אישפוז לא צריך להיות הפתרון היחיד אבל את צריכה להיות בטיפול פסיכולוגי קבוע ומסודר לפחות פעם פעמיים בשבוע. לא נורא שאת לא יכולה לדבר, עם הזמן תתרגלי ותצליחי לדבר. חשוב שתהיה לך מסגרת שבה תוכלי לבטא את עצמך, במיוחד אם המשפחה אינה מודעת למצבך. אני מבין שקשה לך להיות בטיפול, אבל אני חושב שאסור לך לוותר. נשמע שאת מתקשה לטפל בעצמך ואת זקוקה לזה. לפעמים זה גם עניין של מזל למצוא את האדם שאת מתחברת אליו ואז הדברים הולכים יותר בקלות. אני מציע שתנסי להיעזר בהורים לפחות כדי למצוא לעצמך טיפול מתאים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

קודם כל תודה על התשובה... יש לי רעיון, שאני חושבת שיוכל לעזור לי. אבל ההורים שלי חושבים שהוא מטומטם וכו'. לכן אני צריכה עצה ממך אני עכשיו נקרעת בבי"ס... אני פרפקציוניסטית, ויש לי חרדה חברתית. כך שאני מקבלת ציון לא טוב (= בשבילי - נמוך מ-90...) אני פשוט נכנסת לדיכאון.. ומרגישה מאוד מאוד רע. עכשיו אני בכלל בתקופה גרועה, ואני לא מצליחה להתרכז וללמוד למבחנים ולכן אני גם כבר הברזתי מכמה, ואני עכשיו בכלל בדיכאון (ניסיתי להתאבד לפני שבוע) ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. לכן עלה לי רעיון... חשבתי אולי אני אצא עכשיו מבי"ס. אשב בבית ואשקיע רק בעצמי (קשה לי לעשות את זה יחד עם הלחץ של בי"ס. כל יום נוסף לחץ חדש ואני לא יכולה להרשות לעצמי כלכלית יותר מפגישה אחת בשבוע עם פסיכולוגית, כך שכל שבוע נוספים מליון דברים ומליון בעיות ובקיצר, זה לא עובד...) אני רוצה לשבת בבית, לבנות אתר (אני מאוד אוהבת לבנות אתרים, זה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי וגאה בעצמי בגלל התגובות), ולהשקיע בעצמי. להתחיל טיפול פסיכולוגי, וללמוד באופן עצמאי (אין לי בעיות עם זה, להיפך) כל מיני נושאים שבהם אני מתקשה כרגע - כמו מת', ואנגלית. הייתי עושה את זה בשמחה תוך כדי הליכה לבי"ס, אבל יש לי 2 או 3 מבחנים כל שבוע ולכן אני כל הזמן מזניחה מקצוע אחר... בקיצר, חשבתי שזה יהיה מאוד טוב אם אני אשאר בבית את החצי שנה שנותרה, אשקיע בעצמי, אטפל בחרדה החברתית וכ' ושנה הבאה אחזור על י"א בפנימיה כלשהי, רחוק מהבית ... אז גם אני אדע כבר חצי מהחומר ולכן הלימודים יבואו לי יותר בקלות ואני לא אלחץ ואהיה היסטרית כל הזמן... ההורים שלי צרחו עליי שאני מטומטמת, בגלל הרעיון מה אתה חושב ? רעיון טוב ? או לא ?

מאז שאני זוכרת את עצמי (כמעט) יש לי חרדה עצומה כאשר אני צריכה לדבר בפני קבוצה. אני כמעט חוטפת התקף לב, מסמיקה, דפיקות לב היסטריות, בלבול...... הייתי בטיפול פסיכולוגי בעבר וזה לא עזר, אני מודעת לעצמי מאד, אבל הדבר הזה פשוט מכשיל אותי לגמרי. רק מהמחשבה אפילו שעוד כמה חודשים אני אמורה ללכת למקום חדש ולהציג את עצמי בפני אנשים - אני לא ישנה בלילות. זאת ללא ספק פובייה ענקית והייתי רוצה לגרש אותה מחיי! האם יש אנשי מקצוע שמתעסקים במיוחד בדברים כאלו? איפה? והאם אפשר לטפל בזה ולעלים את זה לחלוטין?

אלמונית שלום כמה זמן היית בטיפול פסיכולוגי? האם את יודעת באיזו גישה טופלת? הפתרון תלוי בעד כמה הפוביה ממוקדת. אם מדובר במשהו שבאמת אופייני רק להופעה בפני קהל ניתן לטפל בבעיה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. ניתן גם להיעזר בהיפנוזה. אם מדובר בתופעה שאת פוגשת במקומות רבים בחייך סביר להניח שהטיפול יהיה ארוך יותר. בעיקרון אפשר להיעזר במקביל בטיפול תרופתי נוגד חרדה. תוכלי לקרוא בקישורים הבאים על חרדה, טיפול בהיפנוזה וטיפול ב EMDR שעשויה גם לעזור http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

היי! אני בת 33 פרודה מחבר מזה כמה חודשים.כל פעם שאני צריכה לחשוב על להתחיל מערכות יחסים וללכת לפגישות עוורות כדי לפגוש את האחד ולשאוף להתחתן אני נכנסת לקטע של דחיינות, חוסר בטחון פחד מה שיגידו- שאני שמנה לא חכמה לא מספיק טובה!! ובמציאות החברה מאוד מעריכה אותי, יש לי עבודה חברים וחברות אני פעילה אני עושה ספורט רואה סרטים הצגות ובסה"כ חיה חיים שהלוואי על כולם אבל מה זה החוסר בטחון הזה. עברתי טיפול פסיכולוגי בחיי ומערכות יחסים שברובן היתה בעיתיות.המערכת האחורנה היתה עם בחור שסבל מדכאון ופתח תלות באהבה שלי אליו.החלטתי להיפרד ממנו בעקבות חוסר התאמה.הוא עצוב מדוכא לא מתפקד מינית וכנראה שלא אהב אותי מחוסר מסוגלות לאהבה.אני כל כך מודעת להכל אז למה כל הזמן רודף אותי הפחד? זה משתק אותי במערכות יחסים מה עליי לעשות? אני מנסה להיות אופטימית ולהגיד לעצמי שאני מספיק טובה אבל קשה לי. תודה על תשובה מהירה. נ.ב. יש לי פגישה עוורת היום בלילה.

זוהר שלום מודעות היא תהום אין סופי, ואולי אינך מודעת להכל. אחרי קשר כזה דיכאוני שווה לנסות ולהבין מה הביא אותך להיות בו, ואיזו כח עזר לך לצאת ממנו ולא לההרס עימו. את אומרת שיש דפוסים בעייתיים שאת חוזרת אליהם וחוסר ביטחון שמפריע לך. כל זה ביחד בהחלט מזמין בדיקה יותר מעמיקה. זה מסוג הדברים שכדאי לברר בטיפול פסיכולוגי והייתי מציע לך לשקול שוב האם זה לא בדיוק הזמן לפנות לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה-11 סובל מכאבי בטן ממושכים. בבדיקה רפואית לא התגלה דבר אולי וירוס. אבי, סבו נפטר לפני 3 חדשים , הוא היה קשור אליו מאוד. גם אני סובלת מידי פעם מדיכאון ומתפרצת בבכי בבית. הוא לא מקשר בין הדברים וטוען שכואבת לא הבטן, הוא נעדר ימים רבים מביה"ס בעקבות זה, מה לעשות? האם כדאי לפנות לטיפול ? היכן? בתודה מראש

רוי שלום במידה ומדובר בחרדה שגורמת לכאבי הבטן בהחלט כדאי לפנות לטיפול. ככל שגיל הילד צעיר יותר יהיה קל יותר לטפל בעניין ולמנוע התפתחות דפוס פסיכוסומטי לבגרות. יש אפשרות להיעזר בהיפנוזה או בשיטת EMDR. להלן קישורים לחרדה ולשתי שיטות הטיפול האמורות שעשויות להיות יעילות מאוד בגיל של בנך. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה בת 11.5 מקסימה וחכמה. היא נמצאת בחרדה מהמצב הבטחוני.(פיגוע, המלחמה בעירק?) היא חרדה על כל אחד מבני המשפחה . עד שלא כולם יהיו בבית היא לא תהיה רגועה ,גם אם זו שעת לילה מאוחרת,היא לא תצליח לישון. עקב זאת אנו ההורים לא יכולים לצאת לשום מקום. ואנו לא יודעים איך ניתן לעזור לה . היא קשובה לחדשות בכל אמצעי התקשורת ומבינה את כל שנאמר בהם. אודה לך אם תוכל להנחות אותי כדי לעזור לילדתי.

אביבית שלום כיום ילדים ומבוגרים רבים מבטאים חרדה בשל המצב. עם זאת, יש כאלה שמראים רגישות רבה יותר והכל שאלה של מינון ועוצמה. לפעמים שיחות וביטוי דרך ציור ומשחק עשויים להספיק כדי לעשות את השינוי. עם זאת, לפי מה שאת מתארת מדובר בעוצמה גדולה של חרדה שמשבשת את החיים בבית ולכן כדאי לחשוב איך לעזור לה ולמשפחה. אפשר לנסות ולהתייעץ עם פסיכולוג/ית ביה"ס, הפסיכולוגים בשירות הפסיכולוגי של העיריה יודעים פעמים רבות לייעץ בנושא הזה של מצבי חרום. השאלה האם באמת שם המוקד או שזה גורם שמגביר משהו שקיים גם כך ברקע. אם זה המצב אולי עדיף לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים, לקבל הדרכה להורים ואולי פגישות עם הילדה עצמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

וכעת, מאחר והיחסים עם מדינה זו בשלבי ניתוק.....האם......ימשיכו את יבוא כדורי הריספרדל לארץ? מה יעשו אנשים שנוטלים כדורים אלו? תודה על מענה....... אמא של....

מסתבר, אחרי בדיקה, שהכדורים מיובאים מאיטליה........ סליחה......על השאלה המיותרת......

שלום בלי קשר ליחסים הדיפלומטיים, יבוא סחורות אינו נפגע, גם אם היו הכדורים מבלגיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפסיכולוג שלום רב: אני אם לילד כמעט בן 5. אינני יודעת כיצד להתמודד עם הבעיה הנ"ל. הייתי איתו בהתפתחות הילד בבי"ח ולמען האמת לא כל כך עזרו לי למעט המלצה לריפוי בעיסוק . "הבעיה" היא למעשה שלא מצאו משהו לא תקין אצלו והרמה השכלית וההתפתחותית שלו הינם בגדר הנורמה כהגדרתם. אבל מבחינתי הבעיה קשה , הוא הולך וגדל ואני חוששת מבעיות חברתיות שייווצרו עקב התופעות הנל , שלא לדבר על הקושי שלי להתעסק בזה כבר 5 שנים. אני רוצה לציין שהוא נגמל מפיפי כבר בגיל שנתיים תוך שבוע ימים ( למעט לילה). אני מבקשת אולי עצה , עזרה למי לפנות בבקשה אני מדוכאת מאד מכל הסיפר. לתשובתך המהירה אודה. יפעת

יפעת שלום אני מציע לך לפנות עם הילד לטיפול פסיכולוגי וקבל במקביל הדרכה אישית. אני לא חושב שריפוי בעיסוק מספיק ונותן תשובה לבעיה. יש לבעיה זו קשר למרכיבים רגשיים ולא רק פיזיולוגיים. זה לא קשור לרמת התפתחות או אינטילגנציה. חששך מההמשך מוצדק ולכן יש צורך לטפל בבעיה כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ליפעת שלום רב. יש לי ילדה בת 5.09 ולפי מה שקראתי במכתבך יש לנו בעייה דומה. אך מעולם לא שמעתי את השם "אנקופרזיס" מה זה בדיוק?אודה לך אם תחזרי אלי .

http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=399376&t=399376 שךוםן דר" פעם 2-אנא זה דחוף-הפנו אותי אליך!!!!!!!

שלום בהמשך להתכתבויות הקודמות בפורום אני חושב שכדאי לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי. הבעיה אינה בתמונות עם כל הצער על הפרידה המהירה שנוצרה, אלא בדימוי העצמי וביחסים הבינאישיים שאת יוצרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדא" אני לא מבינה אם תוכל להסביר לי למה אתה מתכון "יחסים בינאישיים" וגו אני מאוד מאוד אשמח

כוונתי הן בדימוי העצמי שהוא ההתבוננות שלך כלפי פנים והן ביחסי הבינאישיים שהם יחסיך עם הסביבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, בניי התאומים בני 9.5 חודשים. בעלי ואני מתכננים נסיעה לחופשה בת 3 ימים (סופשבוע) ללא הילדים. שאלתי היא - באיזה גיל אתה ממליץ לעשות זאת (חשבנו על גיל שנה בערך) ומה ההשלכה של זה על הילדים? תודה מראש חגית

חגית שלום אני לא חושב שיש הבדל רב כעת או בעוד שלושה חודשים. אינני רואה כל בעיה לנסיעתכם לסוף שבוע משותף כל עוד הילדים יהיו בהשגחה של דמויות מוכרות ובסביבתם הטבעית. לא יזיק שיקבלו חזרה מהחופשה הורים רעננים ומסופקים יותר. אני לא חושב שצריכה להיות לנסיעה קצרה כזו השפעה לטווח ארוך. אולי קצת יכעסו עליכם בדרכם שלהם, ואולי לא. אני בטוח שתוכלו להתמודד עם זה. חופשה נעימה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן אני בת 39 , עובדת בעבודה די מכובדת ומכניסה ויש לציין שאני מאוד מקצועית בתחומי. לפני כמה חודשים פוטרתי ממקום עבודה באותו תחום לאחר שעבדתי שנתיים וזאת לאור סכסוכים ממושכים ביני לבין הממונה עליי שפשוט ירדה לחיי בצורה נוראית, הורידה לי את הבטחון,ויש לומר שממש התמוטטתי נפשית בגללה. את עבודתי זו מצאתי לאחר שבוע בלבד של חיפושים , יש לציין שזו חברה מאוד מצליחה בתחומה , אנשים נפלאים ,הצוות שאני עובדת בו נפלא ,אני נחשבת להכי מקצועית , אולם - שוב , אחראית הצוות שלי התנהגה אליי במשך החודשים הראשונים בסדר גמור , ופתאום לפני חודשיים היא החלה להתעלם משאלותיי, נותנת לי להרגיש במתכוון לא נוח לשאול שאלות ,אם אני עושה טעות , היא צועקת בפני כל החדר ומבליטה את הטעות,ויש לי את הרושם שזה מאוד מגמתי בייחס לעובדים אחרים. הבטחתי לעצמי שאני לא חוזרת על מה שקרה לי בעבודה הקודמת ויזמתי איתה שיחה שבה פשוט הבהרתי לה שאני לא מסוגלת לעבוד באוירה כזו ,ושאני לא מוכנה להמשיך לקבל יחס כזה ממנה,כמו כן ,מתוך מחשבה שאולי אני מהווה איום על מקומה , הבהרתי לה שאין זה כך,ושאני תמיד מתייצבת לצידה בכל מצב - גם בעתיד. יש לציין שהיא אישה הידועה כסובלת מהתקפי זעם נוראיים והיא פשוט לא צפויה , היא עושה את זה גם לאנשי ם אחרים , אם כי לא מהצוות. בימים שלאחר השיחה , היא קצת שינתה את עורה , אולם שאלתי היא - איך עליי להתמודד עם סוג כזה של בוסית אם בעתיד , גם אחרי ששוחחתי איתה היא תשוב ותנהג כפי שנהגה ?, אין לי עניין לבוא לעבודה ולחיות בתחושה של פחד כל הזמן . תודה על עצתך שירן

לשירן, כפי שאת מתארת את הבוסית את בטח מבינה שהבעייה היא אצלנ ולא אצליך.את בסדר גמור-אך לצערי לא תוכלי לשנות אותה.אני מציעה לחפש תפקיד אחר באותה חברה או פשוט לחפש עבודה אחרת. הבוסית שלך סובלת ואת כל הכעס מפנה אליכם.זה משהו שאת ואני לא מסוגלות לפתור.ולכן חבל על הזמן ועל האנרגיה שתבזבזי. שגב

שירן שלום מאחר והעניין חוזר על עצמו פעם שניה את צריכה להיות מודעת לשני דברים. האחד הוא שאולי את רגישה יותר בגלל חששך להיות מפוטרת שוב, ודבר שני שעשוי להיות גם קשור לראשון, שיתכן שיש משהו בתגובות שלך שמגביר את האינטראקציה וכדאי לבדוק אם זה אכן כך. שלא ישתמע מדברי שאני מאשים אותך על מה שקורה, לצערי פעמים רבות נתקלים במהלך החיים באנשים בעייתיים, וכאשר הם בעמדות מפתח זה יוצר סיבוך. מאחר ואת מספרת על צוות נהדר סביבך אולי תוכלי לחלוק את שאלותיך עם חבריך לצוות, הם יוכלו גם לתת לך פידבק לגבי האופן בו נתפסת התנהגותך. מובן שאין לך ענין להגיע עם תחושת פחד לעבודה, אבל אולי יש אפשרות גם לחסן את עצמך מפני הפחד והרגישות ולתת לדברים פחות לחדור אליך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי ייתכן ואת מאיימת עליה או בולטת מאד בשטח שאלה אישית- האם את תופסת את עצמך כ"פה גדול"? או האם ייתכן שאת מעירה על שיפורים או עצות לבוסית ולא אומרת לה גם מה טוב בה? אני שואלת אותך כי הסיפור הזה מוכר לי ממישהוא שאני מכירה.:)

היי, תוך כדי שיחה עם בתי בת ה-9 היא סיפרה לי שיש לה חברה דמיונית.היא ניפגשת איתה בשירותים בבית הספר.היא מספרת לה שהילדים מציקים לה והחברה עוזרת לה.שאלתי אותה איך היא עוזרת והתשובה הייתה-"אמא-היא פשוט יוצאת מהשרותים ועוזרת לי להילחם ואני מנצחת". שאלתי איך היא נראית ואם יש לה שם-התשובה הייתה שאין לה שם וגם לא ממש ידעה לתאר אותה. למחרת ניסיתי להעלות שוב את הנושא ובתי אמרה לי-"אמא-את נכנסת לי יותר מידי לעניינים שלי".בזה הרגע הבנתי שצריך לעצור. בתי היא ילדה מאוד רגישה,ילדה שאוהבת לעזור וטובת לב. אני לא כך כך מבינה למה היא צריכה את החברה הדמיונית?לא עדיף חברה אמיתית? איך אני צריכה להתנהג עימה?האם היא מאותת לי? יש לציין שיש לי עוד בת בת 11 ותינוק בן שנה.ככה שהיא ילדת סנדוויץ-ואולי זה רק החמיר את המצב של הרגשנות שכבר הייתה בה? אשמח אם תסביר לי קצת יותר על הנושא. שרון

שרון שלום ידיד דמיוני הוא דבר נפוץ אצל ילדים ואם בתך מרגישה חולשה במצבים מסויימים זה בהחלט יכול לעזור שחלק בתוכה שהופך בדמיון לידיד עוזר להתמודדות. בד"כ ילדים בגילה מבינים שמדובר ביציר הדמיון ולא בידיד קונקרטי, וכל עוד ההבדל בין דמיון למציאות ברור אין כל בעיה בכך. מובן שעדיף גם חברים אמיתיים אבל לעיתים הם מאכזבים או לא מספקים את מה שצריך. אינני חושב שאת צריכה לעשות משהו מיוחד, היא אמרה לך בצורה ברורה שזה דבר פרטי שלה אותו היא מחלקת איתך בערבון מוגבל. את ההקשר המשפחתי שציינת אפשר לברר בלי קשר לידיד הדמיוני, אין צורך לקשר בין השניים באופן ישיר. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי רוצה לקבל איזשהו מקור קריאה מקצועי לנושא החבר/ה הדמיוני . אודה לך אם תוכל להפנות אותי, או לחילופין לספר לי על הידע שלך בנושא.(בגילאי 6-10)

לפני כ-4 חודשים עברנו לבית חדש. במקביל נולדה לנו תינוקת חדשה. מאז המעבר לבית (או הולדת התינוקת) ביתי בת ה - 8 מסרבת לישון בחדרה (למרות שהיא עיצבה אותו ואף בחרה מיטה חדשה). היא טוענת שיש לה סיוטים ודורשת לישון עם אחיה בן ה - 10. לפני השינה היא אף מתעקשת לתת לו יד עד שתרדם. כאשר שוחחתי איתה היא טענה שהיא פוחדת מגנבים (זהו בית קרקע) הסברתי לה שאין ממה לפחד, שאנחנו בבית באותה קומה, שיש אזעקה ללא הועיל!!! ניסיתי לשכנעה לישון עם בובה שתבחר סיפור/שירים לפני השינה אך גם פתרון זה לא נראה לה. על האח ההסדר נמאס, אני מתחילה לחשוש משום שזו הפעם הראשונה שהיא נתקפה לפחדים ולתקופה כל כך ממושכת. מה עושים???? אנא תשובתך.

לאם שלום מה שברור שהילדה חרדה כעת, וחשוב להבין אותה ולתת לה תמיכה. יתכן שהחרדה קשורה למרכיב בודד או לאוסף דברים. לפי מה שאת מתארת חלו שני שינויים משמעותיים בבית, האחד הוא הולדת תינוקת חדשה והשני המעבר לדירה. סוג כזה של שינויים משפיע על כל אחד ויתכן שהילדה מבטאת חרדה שקשורה לכך. חשוב לדבר איתה ולהסביר שלא מדובר רק בפחד מהגנבים אלא בשינויים הרבים שקרו, שגם אם היו חיוביים, הם עדיין לא קלים. להסביר לה שהרבה ילדים מרגישים ככה אחרי שינויים כאלה, ושעכשיו אחרי שכבר עברו כמה חודשים היא בוודאי תתחיל גם להתרגל למציאות החדשה. הציעו דרך הדרגתית לחזרה לשגרה ואם תוך השבועיים הקרובים אין כל שינוי במצב אולי כדאי לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך המהירה. האם תוכל לתת הצעות על דרך הדרגתית לחזרה לשיגרה כפי שהצעת. כיצד עושים זאת. ובמקביל האם תוכל להמליץ על פסיכולוג ילדים באיזור רחובות? שוב תודה. האם

אני בת 55 סובלת כבר המון שנים מדכאון, עצבנות וחרדות, ונדודי שינה. לפני כשנתיים התחלתי לקחת את התרופה "זיפרקסה", ונראה שמצבי השתפר פלאים עקב התרופה, מבחינת התפקוד והשקט הנפשי. לא מזמן שמעתי שתרופה דומה "רספידל" גורמת להעלאת הורמון הפרולקטין במוח, וגרימת גידולים. הדבר מדיר שינה מעיני, האם יש אפשרות שגם ה"זיפרקסה" עלולה לגרום לאותן תופעות, כמו כן הייתי רוצה לדעת מהם הסיכונים הכרוכים בלקיחת תרופה זו. ניסיתי להיגמל מהתרופה באופן הדרגתי , אך לא הצלחתי, כי חזרתי שוב לדכאון. שאלתי היא : אם אני יכולה להמשיך להשתמש בתרופה ללא פחד.

חנה שלום אנא פני לייעוץ באחד הפורומים הרפואיים. פורום זה עוסק בפסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש קשר בין מספר הילד - כלומר הראשון השני השלישי וכו... לבין איך שהוריו מגדלים אותו. כלומר על הראשון הם מקשים ודואגים ועושים טעויות ואז את השני הם מגדלים יותר טוב . או שההפך. והאם יש גם אבדל ביולוגי - כיצד גוף האישה מתייחס לכל אחד. אולי הוא מתרגל ומשתפר עם הזמן או משהו כזה. ? תודה רבה למי שיענה

רון, אני חושבת שכן. אני יודעת שלי (אני הבכורה) הורי יותר ויתרו ועשו טעויות, ואילו עם אחי הם היו הרבה יותר נוקשים ועשו הרבה פחות טעויות. עדי

רון שלום יש השפעה לסדר הילדים במשפחה, אולם זו אינה קבועה וקשורה בוודאי למערכת המשפחתית כולה. הראשון בוודאי סובל מטעויות אבל גם נהנה מבלעדיות בתשומת הלב, וכך הלאה, לכל אחד יש את היתרונות והחסרונות שלו. כדאי שתנסה לחשוב איך מקומך במשפחה משפיע עליך אישית, אין ספק שזו תופעה ייחודית לך ולא בהכרח משותפת לילדים במשפחות אחרות, גם אם מיקומם במשפחה דומה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני באמצע שנות השלושים, נשואה +2. בשנות העשרים שלנו כשרק נישאנו יצאנו לשליחות לחו"ל ל 5 שנים שם נולדו הבנות. נהננו מאד, הזמן עבר מהר והחויה היתה גדולה. חזרנו לארץ בעיקר כי התגעגענו לארץ, לאנשים והיתה חסרה לנו ולבנות המשפחתיות (את זה הרגשנו בעיקר בשבתות וחגים). כעת, 6 שנים לאחר החזרה לארץ קיבלנו שוב הצעה לנסיעה . ההצעה מפתה מאד (במיוחד לאור המצב בארץ אנו מרגישים שבא לנו שוב להתאורר, לנצל את ההזדמנות ולהמשיך ללמוד, ולשכוח מהלחץ שבארץ). הפעם קשה לי יותר לקום וללכת למרות שאני מאד רוצה. אני יודעת שהבנות שלי קשורות מאד למשפחה, סבא וסבתא, בני דודים וכו. וגם לי יש ייסורי מצפון כי ההורים בכל זאת הרבה יותר מבוגרים, כבר עברו אי אלו מחלות (לצערנו) שלא מבטיחות אריכות ימים ואני לא יודעת מה עלול להתרחש פה בחייהם בזמן שאני שם מכייפת וחיה לי חיים שלוים. אני מפחדת לפספס את ההורים, להיפרד לפני הזמן (הרי אי אפשר להיות על קו ת"א - ארה"ב בכל פעם שקורה משהו), וגם אם נבקר אחת לשנה עדיין לא נהייה איתם לכל אורך הדרך. לא יודעת איך להתמודד עם החרדות שלי. לא רוצה להיות נביאת שחורות אבל הרי אי אפשר לצפות את מהלך החיים?? מצד שני אנחנו מאד רוצים לנסוע. יש לך עצות?

ילי שלום ההתלבטות שלך מובנת וטבעית, ואני חושש שאין פתרון מושלם לבעיה שאת מציגה. יש לכל החלטה יתרונות ומחירים ותצטרכו לקבל החלטה קשה. אני מתאר לעצמי שנקיפות המצפון מול ההורים הם המרכיב העיקרי הבעייתי. כל השאר אלו דברים שיותר קל להתגבר עליהם. אולי כדאי לך לשוחח עם הוריך באופן ישיר ולראות מה הם חושבים על כך, האם יוכלו למרות מצבם הבריאותי לבקר אתכם בחו"ל וכו'. חשוב לקחת בחשבון את כל הגורמים במערכת כולל מצבכם כיום בארץ, האפשרות או אי האפשרות ליסוע באופן כזה גם בעתיד, ובסופו של דבר לקבל את ההחלטה הלא פשוטה הזו. כאמור, בסופו של דבר רק את תוכלי להחליט, ולפעמים נשארת עם ההחלטה גם החרטה על האלטרנטיבה עליה מוותרים. תיאורית הדיסוננס הקוגניטיבי מדברת על כך שכשיש החלטות מורכבות שאינן שקולות זו לזו, תמיד רכיב החרטה קיים והוא חלק מהמציאות. אולי הידיעה שאין כעת החלטה שלא תלווה בחרטה תקל עליך לקבל החלטה נכונה יותר עבורך. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בן 21 אני סובל מבעיה קשה של דימוי עצמי אני מאמין שזה התחיל בעובדה שהייתי ילד שמן רוב חיי בצבא הורדתי במשקל והיום אני שוקל 70 ק"ג (גבווה 1.80) אך גם עם כל המחמאות שאני מקבל מהסביבה איני מצליח להיות מרוצה מעצמי תמיד אני מרגיש כישלון ואכזבה מעצמי בזמן האחרון הדיכאון חלחל לכל התחומים, אני לא אוכל כמו שצריך לא נהנה מדברים שבעבר הייתי נהנה מהם כל סדר היום שלי משובש אני נתון למצבי רוח קיצוניים משמחה ואופטימיות לדכאון ותחושת אובדן כללי איני יודע עוד מה לעשות...

אבי שלום המצב שאתה מתאר הוא חלק מתהליך שאתה עובר. יתכן בהחלט שהדימוי העצמי נפגע גם כתוצאה מדימוי הגוף שלך בצעירותך, אבל סביר להניח שמשתלבים עם זה דברים נוספים. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהיכנס לתהליך של שינוי במגמה שכנראה מלווה אותך כבר כמה שנים, ומחמירה כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאחרונה הומלץ לי ללכת לטפול בתנועה רציתי לדעת קצת יותר פרטים בנושא מה עושים שם למה זה טוב ואם יש מישהו שיכול לכתוב לי מנסיונו האישי

שלום הטיפול בתנועה שם דגש יותר על הגוף, תפיסת הגוף, וטיפול שהוא פחות מילולי ויותר פיזי. עשוי לו להיות יתרונות במצבים שונים, לדוגמא, כאשר החלק המילולי בטיפול קשה, כאשר עולים נושאים הקשורים לתפיסת הגוף ועוד. ניתן אגב גם לשלב טיפול פסיכולוגי עם טיפול בתנועה כך שבמסגרת הטיפול הפסיכולוגי ניתן לעבד מילולית את מה שקורה בטיפול בתנועה ולהיפך. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה כשנערים בבית הספר לא מצליחים בלימודים באיזה מבחן הם מרגישים חרדה ופחד גדול? כיאלו זה שאלה של חיים ומוות? זה חסר כל פרופורציה. ולמה זה גם כן קורה כשאנשים נדחים או מובכים על ידיי אחרים? והאם זה מתקשר לכל מיני חרדות בטרום הילדות שמתלבשות על הבגרות או משהו כזה?

ליאור שלום חרדה היא מנגנון הגנה בפני סכנות. יתכן שבמצבים מסויימים נדמה שהסכנה גדולה ממה שהיא באמת בצורה אובייקטיבית ולכן ישנה תגובת חרדה גם שאינה נדרשת. אולי זה המצב שאתה מדבר עליו בהקשר של בית ספר. תוכל לקרוא עוד על חרדה בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

In your symptoms description you mentioned that schizophrenia can be the result of self-identification process. It occurs in a time when the baby is becoming separated from the mother, and building his/her identity. I learned that during this stage of self-identification the child develops an imaginary friend, meaning it is a part of a normal occurrence. My question is where do we draw the line. In other words, when the imaginary friend symptom is turning into a mental challenge?

הנדל שלום אינני זוכר התייחסות כזו שלי לסכיזופרניה. בכל מקרה, כל התנהגות בילדות אינה יכולה להוות אינדיקציה לסכיזופרניה. אבחנה זו ניתנת בד"כ מגיל ההתבגרות והלאה. חוסר הבחנה בין דמיון למציאות נפוץ מאוד בגיל הצעיר אם כי יש נורמות ברורות גם לגבי ההתפתחות הקוגניטיבית הנורמלית בילדים. קשה לי לתת לך הגדרה מדוייקת וקצרה מתי ידיד דמיוני הופך מתהליך טבעי לבעיה הדורשת טיפול, זה דורש היכרות והעמקה עם הפרטים הקטנים של הסיפור, הילד והמשפחה. במידה וישנה דאגה מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בן זוגי (26) מזה חצי שנה הולך לטיפול פסיכולוגי עקב חוסר יכולת שלו להתחבר לרגשות (כנראה עקב פטירתו של אביו בצעירותו). הוא בן אדם מקסים אבל אני לא מצליחה להסתדר עם העובדה שהוא לא רגיש להרבה דברים ובינהם כמובן אני... הדבר בא לידי ביטוי במגע שלו (מגע קר- לא אוהב ללטף לנשק ולחבק) ובחוסר רגישות כלפי דברים שמטרידים אותי. חבל לי לוותר עליו כי הוא אדם יקר לליבי אבל אני לא מסוגלת לחיות בסיטואציה הזאת מכיוון שאני זקוקה להרבה אהבה ותמיכה. מנסיונך האם בעיה כמו שמתוארת בקצרה כאן היא ברת פתרון או שיש דברים שאי אפשר לשנות?

אני חושבת שהתשובה לשאלה שאת שואלת היא מאד תלוית מקרה ספציפי, תלוית טיפול, ותלוית מוטבציה של האדם שניגש לטיופל. כלומר, של בן זוגך.

שלום יתכן שכדאי שתלכו יחדיו לכמה פגישות, אצל אותו מטפל או אצל מטפל אחר. מדובר באינטראקציה בין שני אנשים ולא בבעיה של אדם בודד. הוא מטפל בבעיה שלו, אבל השאלה האם זה באמת רק הסיפור שלו. כל אחד זקוק לתמיכה ואהבה וצריך לראות איך מצליחים לבנות ביחד חיי זוגיות בריאים. אם את אוהבת אותו כדאי להשקיע בקשר ולנסות להגיע למטרותיך. אינני מאמין שתשובה ישירה בת כמה שורות על שאלתך באמת תספק אותך. נניח שהייתי אומר שאין סיכוי, באמת היית מוותרת? קשה לי להאמין. בכל מקרה, למרות שאינני מכיר אותך ואת הזוגיות שלכם אני סבור שתמיד יש אפשרות לשינוי ושיפור וכדאי להשקיע בתהליך. כמו כן צריך להיערך גם לקבלת השני כפי שהוא ולהכיר במגבלות שלא תמיד ישתנו באופן מלא, גם אצלו, וגם אצלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

הופתעתי לטובה מהתגובות המהירות והענייניות! תודה רבה לך...

איפה ניתן להשיג חומר על המחלה הזו, האם תוכלו להפנות לקישורים או אתרים מתאימים? תודה מראש, לילך

לילך שלום יש חומר רב באינטרנט וכמובן בספרים של פסיכולוגיה ופסיכיאטריה. היכנסי לכל מנוע חיפוש טוב והקלידי את המונח סכיזופרניה. תקבלי אין סוף קישורים. למשל www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מעוניינת להתחיל טיפול פסיכולוגי בעקבות ארועים שעברתי בילדותי ולא מאפשרים לי לנהל חיים תקינים. שאלתי היא היכן ניתן לפנות על מנת לקבל טיפול מסובסד? הבנתי שיש אפשרות דרך קופות החולים- אני אשמח לקבל אינפורמציה בנושא...

שלום אכן אפשר דרך קופת החולים. התקשרי למשרד האזורי של קופת החולים שלך כדי לקבל פירוט של מרפאות או מטפלים, יש הבדלים בין הקופות השונות אך בכולן יש שירות כלשהו. בד"כ יש גם תור המתנה כזה או אחר בכולן. כמו כן ניתן לפנות למרפאות בריאות הנפש של משרד הבריאות. גם מידע זה תוכלי לקבל דרך סניף קופת החולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם, רציתי לדעת לגבי מחיר הטיפול הפסיכולוגי, איפה הכי כדאי מבחינה כלכלית, היות ואין לי הרבה כסף. תודה

שלום, ברוב הלילות, בשעה 4 בבוקר בערך אני מתעוררת עם דפיקות לב חזקות ומחשבות טורדניות ומפחידות, אני לא יכולה להמשיך לישון וכדי להרגיע את המחשבות הרעות שרצות לי בראש אני קוראת ספרים או רואה טלויזיה עד שאני נרגעת. חשבתי לקחת כדורי שינה אבל אני בת 24 ואני לא רוצה כבר בגיל זה להתמכר לכדורי שינה. לא תהיה לי אפשרות לראות איש מקצוע עד סוף השנה, איך אוכל להתגבר על בעיה זו לבד? (קריאת ספר באמצע הלילה אכן עוזרת לי מאוד אבל חייב להיות פתרון יותר מוצלח...) תודה, שחף

שחף שלום הפרעת שינה ניתן לבדוק במעבדת שינה, למשל בבי"ח תל השומר, אבל לא בטוח שאת סובלת מהפרעת שינה. התופעה נשמעת יותר כמו התקף חרדה. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לברר את העניין. תוכלי לקרוא את הקישור הבא על חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שחף שלום, למה כתבת שאינך יכולה לפנות לטיפול פסיכולוגי עד סוף השנה? נראה לי שזה חשוב ביותר שתיפני לטיפול על מנת לטפל בבעיה מהר ככל האפשר ולא להחמיר את המצב, חבל על הזמן היקר ועל איכות החיים שלך, תחשבי על זה. גליה.

היי אני לא יודעת כיצד להציג את המצב שאני נתונה בו. לאחרונה הכרתי בחור מסוים, ובתוך זמן קצר הרגשתי אהבה כלפיו. הקשר היה מוזר, מיוחד, מעניין ומצאנו שאנו מאוד דומים ושאנחנו חולקים חוויות זהות. (אלימות במשפחה, הרס עצמי, תחושות מסוימות, תגובות, מהלך חיים). הקשר הזה אינו רומנטי, אך נקשרתי מאוד לבחור. בעבר התחברתי והרגשתי אהבה עוצמתית לשני בחורים (רקע רומנטי), יש לציין שהקשרים מאוד דומים וכמעט ניתן להצביע על תבנית. הקשר האחרון גרם לי לסטות מהתכנית המקורית של התמודדות עם נסיבות קשות מאוד; משפחה כאוטית- אלימות במשפחה, חרדות, דפוסים של הרס עצמי. הקשר הזה גורם לי במקום מסוים להרגיש נחותה, אין בו רצף, ואני חשה תסכול מתמיד. הקשר מעורר בי חוסר בטחון ואני חשה חוסר נוחות בשיחות איתו, כאילו מאבדת מעצמי, נעלמת. הוא נותן לי תחושה שמה שאני עושה לא בסדר.. אני מרגישה שאיני יכולה לנתק את הקשר, אך בו בעת השיחות גורמות לי להרגיש כאילו אני מקבלת "סטירה" כל פעם מחדש. אני משחזרת את מערכות היחסים בבית עם אנשים מבחוץ? הקשר אינו הסחת דעת? אני מאזוכיסטית? אני לא מבינה מה מתרחש בחיי, ואיך אני שמה את עצמי במקומות כל כך איומים, שבהם אני מרגישה טיפשה, מגוחכת, לא מצליחה לתקשר ולהיות אני. מישל שמפחדת לאבד את עצמה.

מישל שלום מחקרים מראים שאנשים מחפשים בני זוג הדומים להם (וזאת בניגוד למיתוס שאנשים מחפשים מישהו הפוך מהם שישלים אותם). לא מפתיע שאת נמשכת לבחור בעל רקע או הסטוריה דומה. יש מקרים שרק מי שעבר דברים דומים באמת יצליח להבין, או כך לפחות נדמה. אני לא חושב שבמצב הנוכחי את צריכה בהכרח להתרחק בגלל הדמיון, אבל על רקע הסטוריה אישית קשה כדאי בכל מקרה לפנות לטיפול פסיכולוגי. עלולים להיות בכל מיני מקומות בדרך מכשולים שנובעים מההסטוריה האישית וכדאי לפתח מודעות כלפיהם וכלים להתמודדות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן, יש לי חבר טוב שמאז האסון הנורא של מעבורת החלל קולומביה לא מצליח לחזור לעצמו. כולנו, אני מניח, הזדעזענו מהטרגדיה שקרתה שם, אבל אני מניח גם שכולנו המשכנו הלאה בחיינו, למרות התחושות הקשות. העניין הוא- שלא כך קורה עם אותו חבר. מאז ההתפוצצות- זה פשוט לא אותו בנאדם: אי אפשר לדבר איתו; מסתובב כל היום עם פרצוף של תשעה באב, לא מתעניין בכלום, לא רוצה לבלות איתנו יותר, נסגר בעצמו. הוא גם ירד במשקל- כמה קילוגרמים טובים לפחות. רוב הזמן הוא נראה "על הפנים": תשוש, חסר אנרגיה וחסר רצון לעשות משהו עם עצמו - בקיצור- נראה פשוט מדוכא לאללה. שאלתי היא- האם אפשר ליפול לדכאון אמיתי (קליני) כתוצאה מאסון שבסופו של דבר אינו קשור אליך ישירות? ומה אפשר לעשות כדי להוציא אותו מזה? תודה, שחר

שחר שלום לפעמים יש אירועים שמכריעים מצבים נפשיים שנבנו לאורך זמן. סביר להניח שלא מדובר רק באירוע הטרגי של קולומביה אלא "בקש ששבר את גב הגמל". יתכן שהוא מודע לכך ויתכן שלא, אבל כנראה שהמצב התדרדר לאורך זמן והאירוע האחרון החמיר את הבעיה. אני מציע לעזור לחברך להגיע ולקבל עזרה פסיכולוגית כדי להבין מה קורה לו וכיצד לתמוך בו במשבר הנוכחי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום ברצוני לברר אם קיים איזה שהוא קוד אתי לגבי הבעת רגשות מצד המטפל בטיפול. אני חשה שהמטפל שלי מאוד לא מביע רגשות, ואיני יודעת אם לפרש זאת כטקטיקה או כתכונת אופי שלו או שאולי משהו שקשור למקצוע. עד כמה לדעתך פסיכולוג יכול ללכת עם רגשותיו ולהפגינם?

הדעה האישית שלי שאם הפסיכולוג חם , הוא יראה את זה למטופל וצריך להראות אתזה. זה מאד מקדם את הטיפול. גם בונה קשר של אמון יותר מהר. חיבוק, חיוך וכו'. באמת השאלה מעניינית: האם כדאי לעזוב טיפול אם מגלים שאין מספיק הבעות רגשות מצד המטפל? מטופל רגיש ומחצין רגשות מאד יכול לסבול ממטפל מסוג זה. או האם לתת לטיפול לזרום ולהסתכל על מה שכן יש למטפל. על מה נח בו?

שלום לוחמת זו בעיה. המטפל עוזר לי בהרבה מובנים, אבל זה שלא מביע רגשות הורס לי המון ואינני יודעת מה לעשות, אם להחליף מטפל למרות העזרה בשאר התחומים, או לא.

סימונה שלום לשאלה שלך כמה היבטים, מצד המטפל שלך, מצידך כמטופלת, וכמובן מצד המקצוע באופן כללי. אין כמובן קוד אתי לגבי הבעת רגשות, אבל יש סגנונות עבודה. סגנונות אלו משתלבים כמובן גם עם סגנון האישיות ועם האמונה. בעיקרון ישנה גישה פסיכולוגית על כך שהפסיכולוג אמור להיות "לוח חלק" עליו אפשר להשליך מהעולם הפנימי. מצד שני יש גישות "אינטרסובייקטיביות" הדוגלות בקשר אישי ואוטנטי שיגביר את אפקטיביות הטיפול. לבסוף, הצורך שלך בטיפול מבטא גם חלקים שלך והשאלה אין הכל מתחבר ביחד. אי אפשר כמובן לומר לך מה בדיוק קורה אצלך בטיפול, אבל נשמע לי שזה נושא מאוד חשוב שכדאי לדבר עליו בטיפול, הן כדי לשמור על הטיפול, והן כדי להפיק מכך את המירב עבורך, כיוון שיתכן שהנושא הזה של הבעת רגשות והתמודדות עם רגש ביחסים בינאישיים קשור אליך גם בהקשרים שמחוץ לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

למרות המלצתם של מספר גורמים בבית הספר של בננו אנו חוששים לאשר ביצוע איבחון פסיכולוגי. החשש נובע מהאפשרות של תיוג ויצירת סטיגמה, שתפגע בתפקוד המערכת סביב הבן ואולי גם בנקודת המבט המאוד אופטימית שלנו. מבדיקות שעשינו גילינו שזה קורה לא מעט, ויש אכן סכנה ממשית.

היי דינור, נושא לקויות למידה מוכר לי לא מעט וקרוב לליבי. אם אכן מדובר על אבחון של לקות למידה אצל ילד , אני כן הייתי ממליצה על אבחון. נכון, ייתכן וילדך יאובחן כבעל לקות למידה- אם זה בעיית קשב וריכוז , אם זו דילקציה, דיסגרפיה, אבל הוא יאובחן. הדבר חשוב מאד במיוחד עקב היותו תלמיד. ילדים שהינם לקויי למידה ואינם מאובחנים ככאלה לא יקבלו עזרה לימודית , לא יבינו מדוע הם מתקשים בקריאה בכתיבה, בריכוז. מדוע טוענים שהם עצלנים, מדוע לא הולך להם בלימודים. הם יתחילו להעריך את עצמם פחות, לחשוב שהם טיפשים,וכו' וכו'. אבחון של איש מקצוע רציני, יאפשר לילד לדעת שמדובר על לקות למידה. יאפשר לו ולהוריו לדעת, שלא מדובר פה על אינטיליגנציה נמוכה, והכי חשוב יאפשר לו להבין כי יש סיבה למה הוא מתקשה בלימודים. ילד כזה זקוק לתמיכה של ההורים שלו ואבחון יאפשר לשים את האצבע על הקושי וסיבתו האמיתית. היום ישנה מודעות רבה יותר מבעבר ללקויות למידה והרבה ילדים מאובחנים ככאלה. ישנם היום דרכי התמודדות עם הקשיים המדוברים- למשל- לבעיית קשב וריכוז ניתן לקחת שיעורי עזר עם מורה מוסמכת ללקויות למידה. ניתן להשתמש ברטלין. ישנן עזרים טכניים להתמודדות בעיות כתיבה, קריאה. בקיצור, לטעמי האבחון חשוב. אני מציעה לך להתייעץ עם מומחה בתחום ב- Y NET , תחת קהילות- הורים- ליקויי למידה. שם תקבלי וודאי תשובות לכל שאלותיי והתלבטויותייך.

דינור שלום אם יש צורך באבחון מומלץ מאוד לערוך אותו. במידה ואתם חושש מהאבחון במערכת הציבורית תוכלו לערוך את האבחון באופן פרטי ולאחר שתקבלו את כל הממצאים וההמלצות תוכלו להיעזר בגורם המאבחן כיצד ומה להביא את הדברים לידיעת המערכת החינוכית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מאובחנת כסובלת מדיכאון כבר כמה חודשים. מנסה מאד להתמודד,בבית ובעבודה-כמורה בחטי"ב. המנהלת שלי מציקה לי בשאלות כמו:"מתי ז ה יגמר כבר? מה אומר הרופא שלך?", או שהיא פשוט מפגינה עויינות ואיננה מדברת אתי כלל. אינני מסוגלת לגשת אליה ולהסביר לה מה עובר עלי, אחרי שעשיתי כך בעבר,אחרי שהרופא שלי שוחח איתה, כל זה לשווא. התייחסותה רק מקשה עלי עוד יותר. בפעם האחרונה קיבלתי התקף חרדה באמצע שיעור,מול כיתה, אבל הצלחתי להסתירו והמשכתי לקרוא סיפור. יצאתי מהכיתה בדמעות ובעייפות נוראה. מאז ספטמבר נעדרתי מן העבודה 20 יום לסירוגין, רק כשהרגשתי מאד רע. אני לא מצליחה שלא לחרוד בגללה. אני פוחדת שהיא "מחפשת אותי" ותשמח למצוא משהו הכי קטן כדי להוכיח שאינני בסדר כמורה. זה מפחיד אותי כלכלית (אני מפרנסת יחידה של 4 ילדים). האם יש לי לדעתך איזשהן זכויות בנושא? האם מותר לה להציק לי באופן הזה? תודה.

נועה שלום למנהלת אין זכות להציק לך בשל מצבך הנפשי, להיפך, מצופה ממנהלת שתתמוך בצוות. בעיקרון עדיף לסיים את העניין בתוך בית הספר אם את יכולה. אולי יש מורה אחרת שיכולה לתווך ביניכם. אם העניין אינו נפתר באופן ישיר אני מציע שתפני להסתדרות המורים לקבלת סיוע. בברכה ד"ר אורן קפלן

בזמן האחרון רע לי.... אין סיבה נראית לעין. החיים שלי דווקא פורחים, מצאתי דירה חדשה, קיבלתי קידום בעבודה והכל "על הדף" ממש טוב... אבל בפנים לא טוב לי. קשה לי להסביר את זה. אני עצובה תמידית. יש לי בחילות קבועות וכאבי בטן לא מוסברים המלווים אותי כל היום, אין לי כוח לעשות שום דבר חוץ מלישון (ואני כל הזמן עייפה). חשבתי ללכת לפסיכולוג אבל זה דיי יקר לי ואני לא יודעת אם בכלל הוא יוכל לעזור לי. אני מודעת לתופעת "הדיכאון" ואני תוהה אם זה מה שאני..."בדיכאון"... מה לעשות? אני מותשת.

ללי שלום התופעות שאת מתארת יכולות להיות קשורות לדיכאון, גם לחרדה. דווקא הצלחות יכולות לעורר לעיתים חרדה כך שאין ניגוד בין הפריחה למצב שקורה. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי, במידה ואת מתקשה למממן את הטיפול מבחינה כלכלית תוכלי לנסות למצוא מסגרת טיפולית דרך קופת החולים או מרפאות של משרד הבריאות. להלן מאמר על חרדה, נסי לראות האם משהו מההגדרות שם מדבר אליך. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, הייתי רוצה לשאל האם מי מהמשתתפים בפורום נתקל בסיטואציה בה המטפל/ת ענה לטלפונים במהלך פגישה טיפולית. הייתי רוצה לברר האם מדובר בהתנהגות רווחת, ובמיוחד - כיצד הרגיש המטופל, כיצד הגיב (אם בכלל), ומה דעתו על כך. אשמח גם לשמוע ממנחה הפורום האם הדבר הוא נורמטיבי והאם הנושא של קבלת שיחות במהלך טיפול מעוגן/מאוזכר איפהשהו בקוד האתיקה של הפסיכולוגים. כמובן שהשאלה נשאלת ממקום אישי.. תודה. מטופלת.

מאוד לא מקובל לענות לטלפונים. אני בטוחה שמדובר בטיפול בקופת חולים, אם זהו טיפול פרטי, המלצתי היא שתעיר לפסיכולוג, או שתחפשי מישהו יותר מנומס.

ועדיין הפסכיולוגית שלי עונה לטלפונים. so what? שתענה, אולי יש מצב בבית שמצריך את זה אולי יש לה תינוק בבית ((: אני לא חושבת שזה כזה ביג דיל. זה כ"כ דבילי כל החוקים האלה, אם הפסיכולוגית שלי עונה לי על הצרכים מצידי שתענה על טלפונים כל עוד היא לא מדברת יותר מידי זמן אלא מקדישה דקה לשיחה. אני גם חושבת שפסיכולוגים עובדים בעבודה שדורשת מהם לענות ולהשאיר פלאפון פתוח כי אם למשל מטופל נכנס למצוקה רגשית וחייב דחוף את המטפל והוא בידיוק עם מישהו אחר וסוגר את הפלאפון אז זה גם בעייה וצריך לחשוב על זה.

צדף שלום לא מדובר בהתנהגות מקובלת, אלא אם מדובר באירוע חד פעמי שקשור למשהו דחוף. כדאי להעלות את זה בטיפול ולברר את העניין. אני לא חושב שזה מופיע קונקרטית בקוד האתי, אבל זה נשמע לי די בסיסי. בברכה ד"ר אורן קפלן

השאלה מה באמת עושים אם מטפל צריך להיות זמין לשיחות חשובות. אני מכירה מטפל שאומר למטופל שלו שיכול להיות שיקבל שיחה חשובה. וזה קורה אחת לכמה שיחות שהוא עונה לטלפון כשהשיחה נכנסת אבל הוא מדבר מספר שניות ומסיים את השיחה מהר. אני חושבת שזה די תלוי גם בעד כמה זה מפריע למטופל . אם זה מפריע, חשוב להגיד. אני , דרך אגב, בעד לכבות את הסלולרי או לנתק את הטלפון.

המטפל שעונה לטלפונים בזמן הטיפול הוא לא מקצועי וחוצפן גדול. אני בטיפול ואני מכירה הרבה שנמצאים בטיפול והדבר לא שכיח ואיננו מקובל כלל. מטפלים עונים לטלפונים במקרים חריגים בלבד. לדעתי את צריכה להסב את שימת ליבו לדבר ולעובדה שזה מפריע למהלך הטיפול.

למה המטפל הוא לא בן אדם????? המטפלת שלי היא שיא המקצועיות עזרה לי בצורה אדירה !!!! והיא כן עונה על טלפונים. חשבת פעם לעומק על המטפל עצמו שהוא גם בן אדם עם חיים משלו. את אף פעם לא יכולה לדעת את הסיבה האמיתית שהוא משאיר פלאפון פתוח... ועוד דבר שכבר כתבתי אם מטופל אחר (כי את לא היחידה ((: ) במצוקה גדולה מה יהיה אם הוא יתקשר והטלפון של המטפל סגור??? אני יודעת כי לא פעם ניזקקתי למטפלת שלי ואם הטלפון שלה היה סגור זה היה בשבילי אבסורד. אז לא למהר לשפוט!

הפסיכולוגית שלי עונה לטלפונים. אבל לא מפריע לי. את אף פעם לא יכולה לדעת למה היא משאירה אותו פתוח. מלבד לעובדה שהיא פסיכולךוגית היא גם אשת משפחה ואת לא יודעת מה המצב שלה בבית ועם הילדים ואולי יש לה ילדים קטנים או מצב בבית שמחייב שהפלאפון ישאר פתוח. לי אין בעייה בכלל עם זה שהיא עונה, אני יודעת ששאני חשובה לה וזה לא מפחית מהחשיבות.

http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/14072000/ART57535.html האם הצעירים ששלחו יד בנפשם בגלל קריאת הספר מתו ממחלה או מתו מאהבה ?

אולי מכאב לב וצער.

אני מציע לך להכנס לתפוז www.tapuz.co.il ושם להכנס לקהילות, תקבלי רשימת אותיות מא' ועד תו. תוכלי להכנס לכל אות ולראות את רשימת הפורומים. גם אם לא תמצאי פורום בדיוק כמו שאת מחפשת, בפורוםכל שהוא הדן בעזרה הדדית בעניני מחלות, אם תפני שאלה, יהיה מי שיפנה אותך לפורום מתאים. בהצלחה.

http://www.tapuz.co.il/forums/main/forumpage.asp?id=484

שלום חוק זכויות החולה מאפשר לחולה לקבל מידע על מצבו. כאשר מדובר בהפרעה דו קוטבית הרי בלשון המקובלת ההפרעה מתפרשת בחיים במעגלים של בזבזנות או ריסוק מכוניות בקוטב אחד והתרסקות לדיכאון מאז'ורי בקוטב השני.לפי ICD-10 אני מאובחן כביפולרי משום שעברתי אפיזודה דיכאונית חד פעמית ובעיקבות שימוש בנוגדי דיכאון ללא מייצבים הגעתי לאפיזודה היפומנית. בפועל אני לא סובל מהמחלה אלא מאובחן בהפרעה. הרופא השתמש במילים חוסר יציבות במצב רוח ובמשך שנתיים וחצי מאז ש"שנתפסתי על חם" באפיזודה היפומנית הרופא דאג לא להשתמש במילה ביפולריות. בתחילת המפגשים כאשר שאלתי את הרופא לגבי ביפולריות הוא אמר שאין לי הפרעה ביפולרית. למרות שהרופא ניסה לערפל דברים אני חושב שבדיעבד הוא צדק כי נדרשת תקופה ארוכה להבין את ההבדל בין מחלה לאבחנה. ועכשיו לשאלה - אם לרופא מותר לפי החוק "לשקר" לשם מה נועד החוק ? שאול

שאול שקר ואמת הם שחור ולבן. במציאות לפעמים יש גוונים. אם אתה אומר בעצמך שנדרשת זהירות באבחנה כי צריך לתת לזמן לומר את שלו יתכן שהרופא לא שיקר. במידה וכן שיקר בכוונת תחילה מסיבה כלשהי יש כאן בעיה אותה גם ניתן לברר מול וועדת אתיקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן שלום אני זקוקה ליעוץ דחוף ודיסקרטי וחשאי (ללא ידיעתו של בעלי)הסתבכתי באיזה רומן מרגישה אבודה לא יודעת למי לפנות!!!אני נתונה למצבי רוח משתנים מקצה לקצה מאבדת במשקל ... בבקשה דחוף

דקלה שלום אם את מאזור המרכז שלחי אלי מייל ואוכל להפנות אותך לפסיכולוג/ית לקביעת פגישה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לא אני לא מאזור המרכז ...

ד"ר אורן קפלן שלום, רציתי לקבל את חוות דעתך בעניין מסוים. האם נראה לך נכון כי שתי חברות נפש קרובות יטופלו אצל אותה מטפלת ? הסיפור בקצרה, התחלתי טיפול פסיכולוגי חדש לאחר שני טיפולים לא מוצלחים. הגעתי למטפלת כלבבי. כחודש לאחר מכן, חברתי הטובה ביקשה ממני טלפון של מטפלת והמלצתי לה על המטפלת שלי. לאחר מכן חשתי כי הדבר קשה לי כיוון שהגעתי לטיפול במצב שפוף ביותר. שיתפתי בכך את חברתי והיא לא הלכה אליה. אך המטפלת שלי הביעה אי הסכמה באומרה כי אין קשר בין שני הטיפולים וכדי שדווקא נעבוד על כך שלא יהיה לי פחד מסוג זה, אח"כ אמרה כי נעזוב זאת עתה ונמשיך בטיפול. אשמח לשמוע את דעתך הכנה והאובייקטיבית.

מיכאלה שלום אני מבין מדבריך שאת העדפת בסופו של דבר שחברתך לא תפנה לפסיכולוגית שלך, והפסיכולוגית הביעה דווקא עניין בדבר. אני שומע מדבריך ביקורת או/ו פגיעה מצידך על התגובה שקיבלת, שזה אולי פוגע בטיפול מה שמטריד במיוחד לאור העובדה שעברת דברים קשים וטיפולים קודמים לא מוצלחים. את החוויה הזו כדאי להביא לטיפול הן כדי לשמור עליו והן כדי לעבד את העניין. הכותרת שלך מספרת הכל, משהו באמון שלך בטיפול נפגע. החיים גורמים לפעמים למפגשים בלתי צפויים, אבל כאשר ניתן לתכנן את העניין אני מעדיף אישית לנסות ולהפריד טיפולים של אנשים שמכירים טוב זה את זה. יש נסיבות בהן העבודה המקבילה חשובה, ואז בד"כ יש אפשרות לדבר על זה ולחשוב על זה בטיפול. בעיקרון, אם הנושא עלה וקיבל מקום בטיפול, ובסופו של דבר חברתך החליטה לא לפנות, נשארה באויר רק עמדתה של הפסיכולוגית שעשויה להיות קשורה לטיפול שלך ולצרכים שלך, ולא בהכרח קונקרטית לטיפול של חברתך. כדאי לך לברר את זה יותר לעומק. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום, תודה על תשובתך הזריזה. נתת לי חומר למחשבה. רציתי לשאול אותך שאלה נוספת בעניין - אני מרגישה קצת לא נוח אם העובדה שאמנע מחברתי את הטיפול, אך יחד עם זאת אני מרגישה שאין הדבר נכון לי. חשבתי שאתחזק אז אסכים, אך הדבר לא מאפשר לי עתה להתרכז בטיפול שלי. (ראוי לציין שחברתי רצתה ללכת לטיפול קצר). האם לדעתך זה אגואיסטי וכן איך אתה ממליץ לי לנהל את רגשותיי בעניין? תודה!

אשאל בקצרה ולעניין: האם ייתכן שחוויתי את אימי כשתלטנית, ובגלל זה עכשיו אני חוזר על הדפוסים שלה ומתנהג בשתלטנות במערכות היחסים שלי?

כן, ייתכן.

מסכימה עם הלוחמת. עדי

אורן שלום אתה מאשים את אמך, זה מה שנראה לי משמעותי וחשוב. מן הסתם האפשרות שאתה מציע יכולה להתקיים, ואני מתאר לעצמי שגם אתה מבין זאת. יש לי הרגשה שאתה שואל משהו הרבה יותר רחב, וזה איך מתמודדים הן עם אמך והן עם היחסים הבינאישיים שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ואם אוכל להוסיף, ד"ר קפלן, אומר בזהירות שאולי אורן גם שואל איך מתמודדים עם הכעס שהדבר מעורר אצלו. שהתובנה הזו מעוררת אצלו. האם אני צודקת, אורן?

שלום רב, אני אמא לילד בן שנה ותשעה חודשים. בחודשים האחרונים בעלי מבטא צורך עז בחופשה בלי הצאצא. עד כמה שקשה הדבר עבורי אני מרגישה שהזוגיות מחייבת. חשבתי להפתיעו בסופשבוע מאוד קצר (שנעדר מאחר הצהריים של יום אחד עד הצהריים שלמחרת) מבחינת הגיל שלו, זה בסדר? לא יהיו צלקות. נכון, יש לי יסורי מצפון שאני צריכה שישקיטו לי אותם. התלבטות נוספת היא האם לשמר את סביבתו הטבעית זאת אומרת, שהדודים המסורים ישנו אצלנו וישמרו פחות או יותר על סדר יומו הרגיל או שמא להחליף לגמרי את התפאורה אם ההורים נעדרים? תודה, אמא לבן יחיד (שעושה עניין מכל דבר?)

שלי שלום סעו לשלום ותהנו מסוף השבוע, לא יקרה כלום גם אם תוסיפי יום נוסף. גיבוש הורים חשוב מאוד, הילד יהנה מזה בסופו של דבר. בעיקרון עדיף לדעתי שהילד ישאר בסביבתו הטבעית אם זה אפשרי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ! ברצוני לשאול שאלה בחודשים האחרונים מדי פעם גם בעבודה וגם בבית ,אני מרגיש בדחף לא רצוני לבכי האם לחץ בעבודה ,לחץ בבית יכול לגרום לתחושת בי לא רצוני עם ממש דמעות (ללא תחושת דכאון ) לא צינית אני בן 36 נשוי +3 תודה מראש

אבישי שלום האם התחושה הזו מוכרת לך מעברך? האם אתה מזהה כעת גורמים חיצוניים שהביאו אותך ללחץ או עצב? אין לשאלתך תשובה כללית, צריך לנסות ולהבין מה קורה לך כעת שהתופעה הזו מתרחשת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ידוע לי שהסיבות לתכונות אלו יכולות להיות מגוונות ותלויות בגורמים שונים, אבל בהנחה שהחינוך שקיבל מהאם גרם לאדם להיות כזה האם גם האם שתלטנית ומניפולטיבית? האם זה מרמז שאותו אדם יימשך לנשים שתלטניות או בדיוק להיפך יימשך לנשים חלשות? קשה לדבר על נושאים כאלה על רגל אחת אבל אשמח אם תוכל להתייחס לשאלתי או להפנות אותי לגורמים אחרים. תודה מראש- אורן

לעיתים מחפשים קשר עם בת זוג או בן זוג כמו שרואים בבית, לפעמים לא. זה מאד תלוי גם באדם עצמו. גם במודעות שלו. בקשרים בבית. מאד מגווון. שווה בדיקה. יכול מאד להיות שיימשך לנשים שתלטניות.

אורן שלום מאחר כפי שאתה כותב הנושא מורכב, כדאי להתחיל מהזוית האישית. אתה כותב בוודאי על אנשים מסויימים, על אם מסויימת ותגובה מסויימת. מאחר ובאמת אין אפשרות להכליל את העניין על פני אנשים שונים, אפשר לנסות לברר מהן המחשבות שיש במקרה הפרטי הזה. האם באמת יש אמא שתלטנית, האם ישנה נטייה לנשים דומות או הפוכות, וכו'. הבירור הפנימי עשוי לתת את התשובות הנכונות יותר. מובן שאין תשובות חד משמעיות, זה מסוג הדברים שטיפולים פסיכולוגיים עוסקים בהם תוך ניסיון לתפור ולהגיע לסיפור החיים האישי. אני מציע לנסות וללכת בכיוון הזה ולא דרך ספרים או הכללות אחרות. התשובה נמצאת בפנים, לא בחוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

בעלי הוא בן אדם חכם ומצליח כלפי חוץ הוא יודע להתנהג יפה מאוד וסופג הערכה רבה מהסביבה ,בבית הוא לא יודע להתנהג הוא נוהג להגזים בתגובות ומרים את קולו לעיתים קרובות, לי קשה עם זה ואני הייתי רוצה שידבר איתי בצורה הגיונית אבל הוא מפאת חוסר סבלנות ועקשנות תמיד בוחר להרים את הקול אני אומרת לו כל הזמן שהוא רק רוצה להטיל מורא על מנת שאני יעשה מה שהוא רוצה ורבה איתו על ההתנהגות שלו . אני חושבת שהוא בן אדם רגיש וטוב לב שפשוט לא יודע להתנהג בגלל שגדל בבית שבו נהגו לריב ולהרים את הקול ,הוא קוטבי בשני הכיוונים מצד אחד הוא חם ולבבי ומצד שני הוא הופך לדמות המחנך מה אני אמורה לעשות? אני חושבת שאנחנו מאוד מתאימים ואוהבים .

מעין שלום יתכן בהחלט שבעלך מגיב בבית מתוך המקומות האישיים שלו מהבית ממנו הוא בא. לפעמים אנשים בביתם נוהגים בצורה שונה מהאופן בו הם מגיבים בסביבה החיצונית, וזאת בשל כך שבבית משילים לעיתים שכבות הגנה מסויימות. מאחר ואת מרגישה התאמה ואהבה ביניכם כדאי להשקיע כדי להבין ולהתגבר על הבעיה. מאחר והוא כנראה אינו מאתר בעצמו את המקומות הללו אולי כדאי לכם לפנות ביחד לייעוץ זוגי. צריך להבין שבטווח הארוך יש מחיר שעלול להיות יקר לויתור ולהמשך המצב הקיים. גם הוא צריך להבין את הסיכון שבכך ואולי דרך גורם מקצועי ניטראלי אפשר יהיה להגיע לשיווי משקל חדש בבית. בברכה ד"ר אורן קפלן