פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום לפורום המכובד! מצבי הנפשי מאוד קשה, ומצבי הרוח המשתנים, הביאו אותי למסקנה שאולי אני סובלת מפיצול אישיות בתחום הריגשי, מנטלי, ואולי בעוד תחומים, אני לא יודעת אם אני צודקת במסקנה אך אני מאוד רוצה לדעת מה זה פיצול אישיות, המפריד אותי מסכיזופרן שכן לא קיימות אצלי אישיות נוספות, אלא המעבר החד בין עצבנות יתר והתפרצויות לבין התנהגות של חרדה, התנצלות, חמלה ורוגע, הוא שהדליק לי נורה אדומה. אבקש את התייחסותכם לנושא ואיפה אפשר לקרוא על הנושא

דבש שלום פיצול אישיות כפי שמופיע בסרטים הוא תופעה שלמעשה אינה קיימת או נדירה באופן כזה שאינני מכיר אפילו איש מקצוע אחד שפגש באמת מטופל מהסוג הזה. פיצול אישיות שייך למה שמכונה הפרעה דיסוציאטיבית, זה סוג של פיצול שבמצבים הקיצוניים שלו אדם נע בין התנהגויות כל כך שונות עד שניתן לחשוב שמדובר בשני סוגי אישיות שונים, והוא עצמו אינו מבין לחלוטין מה מניע אותו כל כך חזק. עם זאת, הוא מודע לתנודות ולא מדובר באמת על ד"ר ג'יקל ומסטר הייד. הדבר נובע בד"כ כתוצאה מטראומה, בין אם אירוע ספציפי, או תקופה בחיים שרצופה בקשיים וטראומה, לדוגמא, ילדים שעברו התעללות בילדותם. פיצול אישיות וסכיזופרניה הן אבחנות נפשיות שונות לחלוטין. הטעות בציבור נובעת מכך שבסכיזופרניה יש ניתוק בין קוגניציה לרגש כך שאין התאמה מלאה בין הביטוי הרגשי והמחשבתי, לדוגמא, משהו עצוב גורם לחייך או להגיב בצורה לא תואמת. הבעיה המרכזית היא אובדן בוחן מציאות והתקפים פסיכוטיים, מה שאינו מופיע, לפחות בצורה הזו, בהפרעה דיסוציאטיבית שהיא פיצול מסוג אחר. אני חושב שכדאי לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולא לנסות לשאול את עצמך שאלות אבחנתיות שלא יובילו באמת למקום חיובי. האבחנה הפורמלית לא כל כך משנה כעת, אלא המצוקה שמורגשת והצורך לשפר את המצב. בהמשך ניתן יהיה מן הסתם גם לתת אבחנה במידת הצורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום...רציתי לברר מה ההבדל בין עבודת הפסיכיאטר לעבודת הפסיכולוג הקליני במחלקות פסיכיאטריות...האם אפשרויות הקידום זהה לשניהם? איזה תהליך צריך לעבור ע"מ להגיע מלימודי הרפואה או הפסיכולוגיה ע"מ להגיע למחלקות? האם הכשרתו הפסיכולוגית של הפסיכיאטר שונה ובמה היא שונה מזו של הפסיכולוג? במה מתבטאים ההבדלים בהכשרה? תודה מראש

סטודנט שלום בתי חולים ומרפאות של קופות החולים הן מנוהלות ומובלות באופן מסורתי ע"י רופאים. לכן בד"כ ברוב בתי החולים פסיכיאטרים שהם רופאים מנהלים ומובילים את הגישה. אם במחלקה יש פסיכיאטר עם מודעות והבנה בפסיכותרפיה המחלקה תהיה "פסיכולוגיסטית" בגישתה, ואם לא, סביר להניח שתהיה יותר ביולוגית (תרופתית). לימודי הרפואה אינם קשורים ללימודי הפסיכולוגיה. רופא יכול לעבור התמחות כפסיכיאטר ואם הוא מעוניין בכך יכול לעבור הכשרה בלימודי המשך בפסיכותרפיה. הפסיכולוג מתמחה רק בפסיכותרפיה מתחילת לימודיו ועד סיום התמחותו. ההבדל הזה גדול מאוד מאחר ורוב הפסיכולוגים עברו הכשרה בתחום זה באופן אינטנסיבי בהרבה מהפסיכיאטרים. יש להדגיש שיש פסיכיאטרים שכן עברו הכשרה רצינית גם בטיפול בשיחות. הפסיכיאטר יכול לטפל בתרופות וזה כמובן נושא שאיןלפסיכולוגים נגיעה ישירה אליו. ברוב בתי החולים אפשרויות הקידום של הרופאים משמעותיות בהרבה מאלו של פסיכולוגים בתחום הניהול. עם זאת בתחום הייעוץ המקצועי יש גם לפסיכולוגים מקום ואפשרות לתפוס מקום. בברכה ד"ר אורן קפלן

אההההההההההההההההההההההההההההההההההה!

פגועה שלום צעקתך נשמעה חזק בפורום. אם תרצי את מוזמנת לכתוב ממה נפגעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

הפגיעה קשורה לטיפול פסיכ'. אני חושבת שמצבי הידרדר בעקבות הטיפול ואני מרגישה שוב קטנה וחסרת אונים, כי מי אני ומה אני, ובטח לפ]סיכ' יש את היכולת לעוות את מה שהיה ומה שאני מרגישה והיכולת להשתמש בטרמינולוגיה מקצועית כדי להסתיר ולהפיל את האחריות עלי. הצעקה היתה צעקה של תסכול ויאוש ובדידות. פגועה

לפגועה שלום , אל תתייאשי , גם עם המטפל\ת הכי אמפטי , מבין ונדיר במיוחדותו זה קורה , אם הטיפול לא מתאים תעזבי , אבל תבדקי טוב את הסיבות לעזיבה , כי לפעמים משליכים על הפסיכולוג דברים אחרים , בכל אופן אל תפחדי לצעוק - לפעמים זה עוזר .

אל תתיאשי. אל תוותרי. תצעקי. תוציאי החוצה את כל ה... תאמיני. תילחמי. אותך כבר לא ינצחו. הדברים הרעים באים בצרורות. לפעמים גם הטובים... תצעקי שכולם ישמעו. תצעקי שהשדים יברחו. תצעקי ושחררי אנחת רווחה. כי הטוב הנה הוא בא.

זאת לא אני מי שצעקה אאההההההההה במקור. זאת מישהי אחרת, אני רק עניתי לה. פסיכולוג בשקל וחצי כתב/ה: > > אל תתיאשי. > אל תוותרי. > תצעקי. > תוציאי החוצה את כל ה... > תאמיני. > תילחמי. > אותך כבר לא ינצחו. > הדברים הרעים באים בצרורות. > לפעמים גם הטובים... > תצעקי שכולם ישמעו. > תצעקי שהשדים יברחו. > תצעקי ושחררי אנחת רווחה. > כי הטוב הנה הוא בא.

אני דוגלת בדברים מעשיים שאפשר אולי לעשות

לא הבנתי את ההתייחסויות האחרונות, אבל רציתי שוב להודות לאותו/ה פסיכולוג בשקל וחצי אשר ריגש/ה אותי עד מאד בכתיבתו/ה המדוייקת שנגעה וניחמה. אני כבר לא צועקת. הצעקה חלפה. נותרה חווית הפתיה, שהאמינה, ..ושקיוותה. ועכשו רק העייפות.

שלום נשמה, אני שמח שאת מעודדת. עיזבי לרגע את כל הפסיכולוגים והתאוריות שלהם ובואי נחשוב ביחד בהיגיון. בואי נניח שיש בתוכך איזשהו אויב נסתר שמנסה נונסטופ לגרום לך לדברים שליליים. הרי את מסכימה איתי שהאויב הזה הוא לא חיצוני וגלוי לעין אלא כמו "שד" פנימי שמטריד אותך במחשבות שליליות, בפחדים, ברגשות שליליים. בואי נעזוב לרגע את סיבת היווצרותו של אותו "שד" (אף שניתן למצוא את הסיבה במדויק) ונחשוב כיצד ניתן להתמודד אתו ולגרום לו לעזוב אותך במנוחה. בואי נדמה מאבק זה כמאבק בין שני אנשים או קבוצות או עמים או כל דוגמא אחרת שצצה במוחך. נאמר מאבק בין שכנים. נניח ושכנה שלך היא שכנה כזאת מעצבנת. היא מנסה מסיבות שונות לעקוץ אותך. בואי נגיד שיום אחד היא תופסת אותך ומורידה עליך צעקות על כך שתפסת לה את החנייה (אפילו שלא ידעת כי זו חנייה פרטית שלה) . היא צועקת ומקללת ומבטיחה לעשות לך את המוות. כעת, אם את אנושית ולא כל כך חכמה (כמו כולנו בעצם) את תתעצבני את תרתחי את תשנאי את האישה הזו ולכן את מזהירה אותה לא להתעסק איתך אחרת יהיה "בלגן". מכאן מתגלגל ויכוח וסיכסוך לאורך שנים. את נילחמת בה וזה נותן לה דלק להמשיך לפגוע בך. האנלוגיה היא פשוטה אם כן: ה"שד" פוגע בך, חוש הצדק שלך לא מקבל זאת, את רוצה להחזיר מלחמה בחזרה, את נאבקת בו, את מוטרדת בגללו, את הולכת לפסיכולוג בגללו, ה"שד" מתעצבן ולא מוותר, הוא מגדיל כוחו בכדי להפיל אותך, וכך הלאה... מכאן המסקנה שמלחמה ב"שד" הופכת אותו ל"שד" גדול יותר, מה שיביא בסופו של דבר תשישות ויאוש. אם כן בואי נחשוב ביחד איך ניתן לגרום לשכנה שלך לעזוב אותך במנוחה. להרוג אותה? ניתן להרוג את השד הפנימי בתהליך די מורכב וממושך שלא כאן המקום לפרטו (למרות שזה הפיתרון האולטימטיבי). אך ישנו פיתרון מעשי גם כן. מהוא לפי דעתך? לשכב במיטה ולבכות? לא. לשוחח שעות עם פסיכולוג? לא ולא. לבלוע כדורים פסיכיאטרים שרק דופקים את המוח וכלל לא עוזרים? אוי ואבוי!!! כעת הייתי מעונין לשמוע ממך "פגועה" מה דעתך. כיצד להילחם באותו "שד" פנימי שממרר לך את החיים ומוציא אותך משלוותך הטיבעית. דמי בנפשך כי יש לך שכנה כמו בדוגמא שלנו. איך תתמודדי איתה כאשר ידך על העליונה והיא מרפה ממך. תחשבי על זה נשמה. פסיכולוג בשקל וחצי (האורגינל).

אני פונה בעקבות מצב שהוא כבר בלתי נסבל. אני 160 שוקלת 58-59 ק"ג, חיצונית אני לא שמנה ואני נמצאת במעקב דאטנית (בקבוצה), הבעיה היא שבמשך שנים אני נתקפת בולמוסים בלתי נשלטים של אכילה. זה יכול להיות מידי יום או מידי כמה ימים שלאחריהם אני חוזרת למסלול תקין. בימים של אכילה מופרזת, אני דיכאונית, לא נעימה לסביבתי הקרובה ולא מטפחת את עצמי. חיפשתי לעצמי מס' מסגרות שיעזרו לי להגמל מההרס העצמי הזה ושום דבר לא עוזר. נמאס לי ואני רוצה לחיות נורמלי. יש לציין שכל הזמן, בשיחות עם עצמי, אני מבטיחה שיותר בחיים אני לא חוזרת לבולמוסים, אך לשווא. האם דרך הפסיכולוגיה (את זה עדיין לא ניסתי), אוכל למצוא פתרון לבעייתי?

סימה, הרבה פעמים אכילה היא סימפטום לבעיה אחרת. תנסי פעם לרשום לך מתי את נתקפת בבולמוס אכילה; יכול להיות תגלי איזשהו דפוס התנהגותי מסויים - שהבולמוס מגיע אחרי איזושהי חוויה (ולא בהכרח משהו גדול) מסויימת. בכל מקרה, מכיוון שאת מציינת שאין לך שליטה על המצב, טיפול פסיכולוגי בהחלט יכול לעזור לך להבין יותר מה מביא את הבולמוסים, ומה את יכולה לעשות כדי להתמודד בצורה בריאה יותר. HERA.

סימה שלום כפי שהרה כותבת האוכל הוא פתרון. כדי להתמודד עם הבעיה כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי. במקביל, מסגרות תמיכה קבוצתיות ודיאטנטית בהחלט יכולים לתרום. הנושא נדון במסגרות רבות גם באינטרנט ותוכלי בוודאי להתייעץ ולהשתתף עם אנשים נוספים בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! רציתי לשאול מה המאפיינים של טיפול בשיטת לאקאן ומהם העקרונות שעומדים בבסיס הגישה?

שמרית שלום הנושא מאוד מורכב, ואנשי מקצוע רבים מדווחים שגם אחרי קריאה רבה על השיטה הם אינם מבינים לגמרי במה מדובר. לכן אני לא אתיימר להסביר את עקרונות הגישה ואמליץ לקרוא עליה בספרים ובאינטרנט. אפשר למשל להתחיל מהקישור הבא: http://www.lacan.com בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מטופלת מזה 3 חודשים בתרופה נגד דכאון חד קוטבי עם תופעות חרדתיות משמעותיות ומרגישה הרבה יותר טוב. בנוסף, נפגשת אחת לשבוע עם פסיכותיראפיסטית. היא העריכה את משך הטיפול שאצטרך לו כ"ארוך, לפחות שנה".אני נבוכה קצת לשאול אותה איך זה אמור לעבוד בדיוק. האם ניתן לשנות תובנות בגיל מבוגר? היא אמורה לשכנע אותי להתייחס אחרת לאנשים שפגעו בי או לעצמי? ללמד אותי לראות את עצמי באופן אחר? אני חוששת קצת לשאול אותה ישירות, מפני שזה עלול להתפרש כאי-אמון בה, והיא חביבה עלי בהחלט. תוכל בבקשה להסביר קצת?

נועה שלום ראשית חשוב שתוכלי להגיע למצב בו תדברי באופן חופשי עם המטפלת שלך. זאת לא רק כדי שתקבלי תשובות, אלא סביר להניח שהקושי והחשש לדבר איתה מייצג משהו שאת מסתובבת איתו גם מחוץ לטיפול. תהליכים פסיכולוגים מהסוג שאת עוברת לוקחים זמן. הטיפול הדינמי אינו מקביל ללקיחת תרופה שבה לאחר איתור המחלה נוקטים במלחמת חורמה נגד החידק. ישנם שיווי משקל אליהם הגעת במהלך חייך, חלקם גרמו לנזק, כמו לדוגמא לדיכאון, אבל יש להם בוודאי גם משמעות וחשיבות במקומות מסויימים בחייך. שינוי שיווי המשקל לטווח הארוך נעשה בצורה איטית ושקולה. על כל שאלותיך אפשר לענות בעקרון בחיוב. אפשר להגיע לשינויים ותובנות גם בגיל מבוגר וכדי להתמודד עם הדיכאון והשלכותיו את צריכה לאפשר לעצמך תהליך שקשה למדוד אותו בסטופר. אני מציע בכל מקרה, שתנסי לשוחח בכל זאת עם הפסיכולוגית על הנושאים שהצגת. אם קשה לך, אולי פשוט תדפיסי את הודעתך אלי ותתני לה לקרוא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני סטודנטית לפסיכולוגיה בשנה ג'. אמנם עוד הדרך ארוכה, אך אני מתקרבת לבחירה האם להמשיך ללמוד פסיכולוגיה קלינית בתואר שני או לא. ההתלבטות העיקרית נוגעת להשפעה על החיים האישיים שלי. אני עכשיו עובדת במחלקה פסיכיאטרית ואני מרגישה כיצד העבודה משפיעה עליי. אני מנתחת ומאבחנת את הקרובים לי, בעיקר את בן זוגי (בלי שאני שמה לב!), לפעמים אני רואה כיצד ההפרעות שאני פוגשת בעבודה מעוררות בי נושאים לא פתורים בי ואני מרגישה שכל דרך החשיבה שלי על אנשים ומצבים משתנה. כמו כן, יש לי חברה שאימה היא מטפלת. הן ביחסים טובים מאוד, אבל היא אמרה שלגדול עם אמא מטפלת זה מאוד קשה והיא הרגישה שכל הזמן בוחנים ומנתחים אותה (דבר שגם אני מרגישה שאני עושה יותר ויותר). ברור לי שלא תוכל לומר לי מה לעשות, אבל גם חשוב לי לשמוע את דעתך בנושא, אולי גם מנסיון אישי שלך ומחברייך למקצוע. תודה רבה.

נטלי שלום אני לא חושב שיש תשובה חד משמעית לשאלותיך. הייתי מנסה לברר איתך מה מושך אותך לפסיכולוגיה קלינית מלכתחילה. אין ספק שזה מקצוע שיש בו מעורבות רגשית, והמצאות במחלקה פסיכיאטרית מביאה פעמים רבות לקצה את החוויה הזו. המודעות העצמית הופכת אולי לאורח חיים. את מגלה דרך עבודת השדה תופעות שונות שהן חלק מהעבודה הקלינית. פסיכולוגים קליניים מורגלים משלב די מוקדם של ההכשרה לנסות לפתח מודעות לתהליכים שמתרחשים תוך כדי העבודה, גם אם מדובר בתהליכים אישיים. אני לא חושב שזה מפתיע שאת נתקלת בנושאים לא פתורים בך תוך כדי ההתנסות החשובה שיש לך. השאלה בעיני אינה האם את צריכה להפסיק לנתח את עצמך והסביבה אלא כיצד את מתמודדת עם התכנים שעולים. יש חשיבות רבה לעבור טיפול פסיכולוגי בעצמך כחלק מתהליך ההכשרה כדי להיות יותר מודעת לאותם מקומות שאת פוגשת בדרך. אני מתאר לעצמי שכל הסוגיות שאיתן את מתלבטת יכולות לשמש גם חומר גלם משמעותי בתוך הטיפול. ההחלטה האם לפנות לנתיב קליני או לא צריכה להגיע מתוך הבנה של מה מושך אותך במקצוע ומהם החלקים המודעים והלא מודעים שמשתלבים עם משיכה זו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ואולי את צריכה לבדוק אם יש נתיבים אחרים בפסיכולוגיה-לא קליניים-שאיתם תרגישי יותר טוב בחוויה האישית שלך.

אני בחורה בת 24 נשואה ואמא לתינוק קטן.לפני שנה וחצי היה לי התקף חרדה ובעקבותו מצאתי את עצמי במיון.מאז אותו יום חשתי כאילו העולם השתנה.הכל מעומעם אבל המשכתי איכשהו לתפקד,אבל נמנעתי ללכת למקומות שגורמים לי להתקפים.בשלושה שבועות אחרונים המצב החמיר. עקב כך פניתי לפסיכאטר לראשונה שרשם לי פאקסט.התחלתי להשתמש לפני שלושה ימים.אני מפחדת לצאת מן הבית. כי אני מרגישה כאילו כל העולם השתנה.יש לי רגישות לרעשים, והעולם נראה גדול ומפחיד.אבל הכי מפחיד אותי היא תחושת הנתק המוחלט.מרגע שאני יוצאת מן הבית אני מרגישה נתק, הרגשה של ריחוף מפחידה, והיא שגורמת לי לכל תופעות החרדה.כי ההרגשה הזאת של נתק הי מפחידה בצורה היסטרית.שאלתי היא הייתכן שאני סובלת מדראליזציה.כי החרדה שלי היא לא ממש מהחרדה, אלא מהתחושה של ניתוק מתמיד מרגע שאני יוצאת מהבית, העולם שטוח וענק .אם לפני שלושה שבועות תפקדתי אבל גם הלכתי ברחובות באי נוחות רבה. עכשו זה החמיר.האם הפאקסט ייתכן ולא מתאים לי ,ואולי אני סובלת מדרליזציה?אני בעיקר סובלת מאי נוחות להיות בחוץ, כי אני כל הזמן מרגישה מחוץ לחיים. אני אפילו לא מסוגלת לשבת דקה אחת בספסל בגינה ציבורית, בגלל אי הנוחות הזאת. אני די מיואשת. כי כשאין אבחנה מדוייקת, איך אפשר לטפל בבעייה.אני מקווה שתוכל לשפוך קצת אור על בעייה סבוכה זו.

ממקומות פתוחים.

שרונה שלום ראשית תוכלי לקרוא יותר על חרדה ומאפייניה בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm לגבי מה שקורה לך, על פניו את מתארת סימפטומים קלסיים של מצבי חרדה, אבל צריך לאבחן את הבעיה המדוייקת בקליניקה במפגש אמיתי. אני חושב שאת צריכה לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולא להסתפק בלקיחת התרופות. הכדורים עשויים לעזור למיתון החרדה אך הם אינם מטפלים במקורות הנפשיים לחרדה או לבעיה שממנה את סובלת. בתקופה הקרובה חשוב שתהיי בהשגחה צמודה הן פסיכולוגית והן רפואית. אין טעם לנסות ולעשות אבחון תיאורטי, ניתן להגדיר מה בדיוק הבעיה במפגש עם איש מקצוע מיומן. בברכה ד"ר אורן קפלן

ובכל זאת ד"ר קפלן.ההרגשה הזאת של הנתק, היא כמו לחיות בתוך בועה.הנתק הוא הגורם לפחד.זה כאילו שהמוח מתרומם למעלה, ברגע שאני יוצאת מפתח הדלת. ורק הגוף נשאר.( תאור מוזר במקצת).כמו לחיות בעולם שכולו מראה.מעוותת כזאת. כמו מראה של אוטו. בבית זה לא קיים.(כמעט) . וזה מפחיד!!!!!!!!!בחיים לא היה לי דבר כזה.וכבר שנה וחצי אני סובלת מזה.אולי זה לא חרדה?

בהמשך לשאלתי, סרבתי לחשוב על קבלת טיפול מ-2 סיבות: א. האמנתי וקיויתי שהזמן והמסגרות השונות בחיים יאפשרו לי להשתנות. ב. היה לי קשה לקבל את העובדה שאנשים יטפלו בי בכל צורה שהיא. בתודה, א.ק.

א.ק. שלום ההמנעות מטיפול אינה משפרת את מצבך אלא מחמירה אותו. דברים שהיה אולי פשוט יותר לגעת בהם לפני כמה שנים נעשים יותר ויותר מקובעים וסבוכים. תצטרך להתמודד עם המחשבה שיטפלו בך, אולי זה אפילו יעזור לך ליצור אינטראקציה חברתית בהמשך. הזמן לא עושה את שלו, ואולי להיפך, גורם לכל שהדברים יחמירו. הבעיה אינה רק הפוביה החברתית אלא העובדה שבודדת את עצמך ולמעשה אין לך כמעט תחומי עניין שכוללים מעורבות חברתית. יש כאן הרגל שאותו חשוב לשנות. במידה ויש לך את כוחות הנפש והמוטיבציה לשינוי כדאי להחליט שכעת הזמן לפנות לטיפול ולקבל תמיכה חברתית. זה יכול להיעשות בכמה מסגרות במקביל. מצד אחד להתקשר לאיש מקצוע מיומן בתחום הפסיכולוגיה. מצד שני להתחיל ולהשתלב במסגרות חברתיות שונות כדי לרכוש מיומנויות לקשר בינאישי. אלו יכולות להיות מסגרות טיפוליות פורמליות או מסגרות של תמיכה וקבוצות שיוצרות הזדמנויות להכיר אנשים ולשנות את המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום , הייתי רוצה לדעת מה ההבדל בין דמיון מודרך להפנוזה ,וכיצד ניתן לדעת אילו מטפלים עוסקים בכך ?

סואר שלום בהיפנוזה יש מרכיבים רבים של דמיון מודרך כיוון שהתהליך נעשה דרך הדמיון. מבחינתי דמיון מודרך הוא תהליך היפנוטי לכל דבר. ההבדל הוא במי מנחה את התהליך. כאשר עושה זאת מהפנט מוסמך הוא יכול להוביל את התהליך לעומק ויעילות טיפולית טובים תוך הבנה של הסיבה והתוצאה לתהליך. דמיון מודרך מונחה ע"י אנשים רבים ולא לכולם הידע כיצד לנהוג במרכיבים ההיפנוטיים שעולים מתוך התהליך והדבר יכול לגרום הן לשימוש לא אפקטיבי מספיק בשיטה או גרוע מכך לסיבוכים. כל עוד הדמיון המודרך שנעשה לא למטרה היפנוטית נשאר ברמה של הרפיה והרגעה הוא אינו בעייתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' שלום , ראשית , תודה על ההתייחסות המהירה , וכשתהליך דמיון מודרך נערך ע"י פסיכולוג , מה קורה בפועל ? ומה ההבדל אז ? קראתי בנושא , ואני רוצה להתחיל בטיפול פסיכולוגי , [ שלחתי לך E-MAIL ] , ומשום מה אני חושבת שהדבר יכול לעזור לי , אך אני מאוד חוששת מאובדן שליטה בעיקר . תודה .

שלום כבר כמה שנים יש לי מעין בעיה קטנה אני פוחדת ממזרקים, מחטים, בדיקות דם וכל מה שנלווה לתחום הרפואה. אני בחורה בוגרת ויודעת שזה בסה"כ לוקח כמה שניות ושזה לא נורא אבל אני בכל זאת מפחדת. הפחד מתבטא פיזית בחיוורון, האצת דפיקות לב , יובש ובמקרה הכי גרוע עילפון. זהו דבר שאני מנסה להימנע ממנו. אני באה מוכנה "נפשית". האחות כבר מכירה אותי, משכיבה אותי, מכינה תה מתוק ליד על כל מקרה וכך אני נאבקת מחדש כל פעם. הייתי מאוד רוצה להתגבר על הבעיה הזו ואשמח אם תציעו לי איזשהוא פתרון. עינת

עינת התופעה נקראת פוביה ממחטים Needle phobia מדובר בתופעה מוכרת למדי והיא שייכת למשפחה של החרדה תוכלי לקרוא על פוביות עוד בקישור הבא http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm יש אפשרות לטפל בבעיה באופן ממוקד וקצר יחסית אפשר להיעזר בהיפנוזה וטיפול התנהגותי-קוגניטיבי בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, שמחתי מאד על התייחסותך לפנייתי ועל נכונותך להמליץ לי על פסיכולוגי/ות באיזור ת"א. שלחתי לך אי-מייל המפרט קצת יותר את מה שאני מחפשת, אולם לצערי הוא שב וחזר אלי. האם יש לך כתובת אי-מייל נוספת על זו הקיימת באתר? בתודה רוני

רוני שלום כנראה היתה בעיה זמנית בשרת. בכל מקרה תוכלי לשלוח לכתובות [email protected] [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. לאחרונה הגעתי למסקנה שעלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי. ידוע לי שטיפול כזה עולה הרבה ואני מוכן לשלם הרבה בעבור הטיפול הטוב ביותר שאוכל לקבל. יש לי מספר שאלות : 1.היכן אפשר לקבל מידע על הפסיכולוגים השונים ותחומי ההתמחות של כל אחד על מנת שאוכל לגשת למתמחה בתחום הספציפי בו אני רוצה להיעזר? 2.היכן אפשר לקבל חוות דעת על מומחיות פסיכולוגים ספציפים, כשרונם וביצועיהם. לפני תחילת טיפול על מנת לחסוך פגישות הכרות למינהן ולחסוך אכזבות וזמן? 3.מה המחירים המקובלים עבור טיפול פסיכולוגי והאם יש דרך לקבל החזרים מקופ"ח? תודה!

רועי שלום המידע אינו מרוכז במקום אחד ובד"כ עובר "מפה לאוזן". הטיפול דרך קופת חולים תלוי בקופה אליה אתה שייך. כדאי להתקשר לצוות בריאות הנפש של הקופה אליה אתה שייך ולברר אפשרויות. אין אפשרות לקבל החזרים עבור טיפול פרטי. במידה ותרצה הפניה אוכל לנסות לעזור לך, אני מכיר פסיכולוגים בעיקר באזור המרכז. אם כן תוכל לשלוח מייל ע"י הקלקה על שמי, ציין כמה פרטים עליך ועל הפניה ואנסה להפנות אותך לפסיכולוג/ית מתאים/ה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך האם תוכל לפרט קצת על הסוגים השונים של הטיפול הפסיכולוגי?

שלום, ביתם בת השנה וחצי של חברים שלי אובחנה כחולה בתסמונת רט, Rett הפרוגנוזה, כידוע, קשה. הילדה מטופלת אך ההורים זקוקים מאוד לטיפול פסיכולוגי. האם תוכל להמליץ לי בבקשה על פסיכולוגים, באיזור המרכז, אשר מתמחים בטיפול בהורים לילדים עם הפרעות, תיסמונות וכד' קשות. וכן לגבי גופים, קבוצות תמיכה וכד'. תודה

שלום תוכל לשלוח אלי מייל ע"י הקלקה על שמי ואפנה אותך לפסיכולוג מתאים. בעיקרון כדאי לפנות לפסיכולוג שמתמחה בילדים, במשפחה, ובתחום של מוגבלויות. אני בהחלט מסכים איתך שההורים זקוקים בתקופה הזו לתמיכה וייעוץ מקצועי. לגבי קבוצות תמיכה אינני מכיר אולם כדאי להתייעץ עם אגודות שעוסקות בתחום. לדוגמא http://www.rettisrael.org בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, הייתי רוצה לקבל המלצה על פסיכולוגית מנוסה, בוגרת וחכמה מאיזור ת"א (לא בגישה קלנאינית ולא יונגיאנית), יתכן ולטיפול קצר מועד.

רוני שלום תוכל לשלוח אלי מייל ע"י הקלקה על שמי, אמסור לך מספר שמות מומלצים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! אני בת 34 ולפני חודש נפרדתי מחבר אחרי 4 חודשי חברות כשבמהלכן שמתי לב למצבי רוח קיצוניים שלו ובעיה מינית שהוא סובל ממנה כמו-כן הוא סובל מפחד ממחוייבות היסטרי. אני יזמתי את הפרידה אחרי שהוא התחיל לטפל בכדורים ובטיפול פסיכולוגי כי לא הייתי מאושרת איתו ובהסכמה של שנינו נפרדנו כי הקשר לא עושה לאף אחד מאיתנו טוב לו בגלל שיש לו את עצמו ולי כי הוא התיש אותי והפכתי להיות כמו מטפלת שלו.לאחר הפרידה הרגשתי המון הקלה והיו לי המון רגעים שמחים ופתאום אתמול נשברתי והתקשרתי אליו אחרי שהחזקתי מעמד הרבה מאוד זמן.יש לציין שאני אוהבת אותו למרות שלא היה לי טוב בקשר ומבחינה הגיונית ברור שטוב שזה נגמר.כעת עולות לי מחשבות שליליות כמו "היכן אמצא בחור לקשר"? האם זה יקרה בכלל?יש לציין שהייתי בקשרים מאוד לא נכונים כל חיי וכאן לפחות הקשר הסתיים יחסית מהר לאור המודעות שצברתי בשנה האחרונה.שאלתי היא מה לעשות עם התחושה המצבורחת כל כך?איך יכול להיות שפתאום זה צץ ושהייתי כל כך בסדר?אודה לך על תשובה מהירה תודה דפנה (שם אמיתי)

דפנה שלום הגעגועים והרצון בקשר בוודאי מגבירים את הרצון להתקרב. נשמע שאת למדת על בשרך מה קשרים לא טובים עושים לך. אינני מכיר כמובן אותך ואת חברך לשעבר, אבל לפי מה שאת מתארת עזבת את הקשר עם ידיעה שזה לא סוג הקשר שהיית רוצה לחיים, ולא רק בגלל פנייתו לטיפול נפשי. במידה ואת מאמינה שיכול לחול שינוי של ממש ביחסים ביניכם יש מקום לתת סיכוי נוסף לקשר, והייתי מתנה זאת בהליכה משותפת לייעוץ זוגי שבו כל הבעייות יונחו בצורה גלויה על השולחן. חשבי טוב לפני שאת עושה צעדי התקרבות האם אין מדובר במצוקה ובדידות שאיתם את מתמודדת כעת והחזרה לקשר רק תחריף את המצב. אכן התלבטות לא פשוטה, אבל אף אחד אחר חוץ ממך לא יוכל לתת את התשובה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום.. מזמן לא ביקרתי פה:))))) ולשאלתי... למישהו יש אולי מידע על התרופות החדשות לסכיזופרניה בשם: סרקוול - גאודון- כל מידע יתקבל בברכה...גם השם באנגלית

הנה על גאודון: http://www.infomed.co.il/questions/q_092902_2.htm על התרופה השניה לא מצאתי כלום. תאיית אותה נכון. . .

אליאן שלום אכן הרבה זמן לא ראיתי את שמך. בכל מקרה, הפורומים הופרדו לפי זמן מה והפורום הזה עוסק כיום רק בתחום הטיפול הפסיכולוגי. נושא הטיפול התרופתי אינו נדון כאן וכדאי להפנות את השאלה לרופאים בפורומים אחרים. כל טוב ד"ר אורן קפלן

אני בן 18 ואני נמשך מינית לילדים קטנים, בנים. הדבר מתבטא רק במחשבותי, ומספר פעמים בחלומותי, אך לבינתיים לא מעבר לכך. אינני מעוניין בפסיכולוג שיקשיב למצוקתי. אני יודע שהדבר יקל עליי, אך זה יטפל בסימפטום, ולא יפתור את המחלה.. שאלתי כבר בפורום סקסולוגיה לעזרה, ובין היתר נאמר לי לנסות גם כאן. האם יש משהו שאני יכול לעשות , מישהו שאני יכול לפנות אליו שיוכל לתקן אותי? ואם לא, האם יש מישהו שאוכל לפנות אליו כדי לדעת איך לחיות חיים כמה שיותר נורמלים? בתודה רבה מראש

ילד שלום לא ברור לי למה את חושב שהטיפול הפסיכולוגי לא יכול לעזור לך. מאחר ומדובר במחשבות הדרך הנכונה להתמודד עם העניין הוא דרך טיפול במחשבות, ואני לא מכיר שיטה אחרת למעט הטיפול הפסיכולוגי. טוב שאתה מודע לעניין ומסוגל להמנע מיישום המחשבות. אתה כותב ש"בינתיים לא מעבר לכך" ונראה לי שאתה מודאג שלא לעולם תוכל לעצור בדחפיך. במקום להישאר עם התחושה שאתה חולה כרוני ללא תקנה אני מציע שתפנה לקבלת עזרה, תוכל להבין יותר טוב מה מקור הבעיה ובהחלט יש אפשרות גם להיפתר ממנה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אשמח אם תוכלו לעזור לי. אני בחור בן 29, בד"כ בריא וטוב לב. במהלך החצי שנה האחרונה חוותי שלוש פעמים תופעות שעפ"י מחקר זריז שעשיתי נשמעות כמו התקף חרדה. בשלושת הפעמים זה קרה לאחר סקס (בפעמיים הראשונות מיד לאחר, בפעם השלישית כשעתיים אחרי). במהלך הארוע אני מזיע מאוד, הלב שלי דופק חזק, ובפעמיים הראשונות אף היו לי רעידות בידיים וברגליים והקאתי (בפעם השלישית זה לא קרה והצלחתי להרגיע את עצמי בנשימה אבל לקח לי מלא זמן לחזור למצב נורמלי). למעט המקרים הללו לא היו לי כל בעיות. בנוסף קיימתי יחסי מין בהזדמנויות אחרות במהלך תקופה זו והבעיות הללו לא הופיעו. האם זהו התקף חרדה? מה אומרת העובדה שזה מופיע רק בסמוך לסקס? קבעתי תור לבדיקות כלליות, אבל לפי מאמרים שקראתי יתכן שהן לא ממש יעזרו. מה מומלץ לי לעשות?

רון שלום בהחלט יתכן שמדובר בהתקף חרדה. תוכל לקרוא יותר על הנושא בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm ניתן לטפל בנושא ע"י טפול פסיכולוגי. צריך לשקול האם לפנות לטיפול ממוקד או לטיפול דינמי שאורך יותר זמן. זה תלוי בעד כמה הבעיה ממוקדת ובהסטוריה האישית שלך. להתקף חרדה יש מקור ביולוגי ונפשי וניתן לטפל בו גם בשיטות פסיכולוגיות ע"י הגברת מודעות ושיטות הרגעה שונות, וכן ע"י תרופות נוגדות חרדה. אני מציע בשלב הראשון לפנות לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוקטור, שמתי לב לתופעה מוזרה אצלי ורציתי לדעת יותר עליה. אני בת 15 וחצי,ובמשך זמן מה,אני כאילו מתערבת עם עצמי,וזה מאד מוזר. למשל כשאני רואה טלוויזיה,אז אני אומרת לעצמי: "אם תהיה את התכנית הזו עכשיו,אז אף אחד מהמשפחה שלי לא יפגע מפיגוע". או: "אם עכשיו אני אספיק לצחצח שיניים בדקה,אז אני אהיה רזה". אתה יכול לשפוך קצת אור על התופעה,ואולי לייעץ לי איך להיגמל? תודה, נועה.

נועה שלום מדובר כנראה בסוג של מחשבות טורדניות. הן שייכות למשפחה של חרדה. הן מוגברות כשאת בלחץ או בחרדה ממשהו ואת רוצה למצוא דרך להפחית את התחושה הלא נעימה שמלווה בד"כ במצב של חוסר וודאות. ההתערבויות הללו עם עצמך הן סוג של דרך להבטיח את המציאות. כמובן זו אשליה, ואת בוודאי מבינה זאת, אבל זה משרה כנראה רוגע מסויים לטווח זמן קצר ביותר. בעיקרון אני לא חושב שצריך לטפל במחשבות בהכרח אלא במקור שלהן, בחרדה. כנראה שבזמן האחרון את יותר לחוצה או חרדה, באופן מודע או שאינו מודע. אם התופעה מפריעה לך ואת מרגישה שאיכות חייך נפגעת כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן. קצת קשה לי לשאול, לא כל כך יודעת איך לשאול... אבל... נניח שילדה כבת 7 נקלעת למצב חד פעמי, שבו בוצעו בה מעשים מגונים. האם יתכן ודבר זה יגרום לה לרגרסיה, האם יתכן והיא תתחיל לעשות את צרכיה במכנסים במשך תקופה ארוכה (למרות גילה)? יתכן והיא תתלונן על כאבי ראש איומים -כשלמעשה, לאחר בדיקות רבות הכל נמצא תקין...? האם יתכן שדברים אלו יקרו לה רק כתוצאה מהמעשה הזה? (אני לא מזלזלת בחומרת המעשה, אך אני תוהה אם ההתנהגות -עשיית הצרכים במכנסים ותלונות על כאבי ראש - נובעים ממעשה חד פעמי, או אולי הם נובעים מדברים "משניים" כמו - הסתרה של מה שעבר עליה...). שירה

שירה, חשוב שתודבבו אותה, תלטפו אותה, ותסבירו לה שיש אנשים רעים שעושים מעשים כאלה לילדים תמימים. ייתכן בהחלט!!! עדי

עדי תודה על העיצה..... אבל...... לצערי הרב היא כבר מזמן לא ילדה בת 7.... שירה

שירה יקרה, האם את מדברת על עצמך? על ארוע שחווית וההשלכות האפשריות שלה? שכן, אם כן, ברור כי כדאי שתבררי עם מישהו מקצועי מה קורה, מה את מרגישה, איפה את היום.. אפשר לפנות למרכזים המטפלים בנפגעות אונס. הם בהחלט יוכלו לעזור לך, גם אם מדובר בפגיעה שארעה לפני שנים רבות. בהצלחה בכל מקרה, אחת

שירה שלום גם חוויה חד פעמית של מעשים מגונים יכולים לגרום להשפעות נפשיות קשות. אין ספק שהחוויה הקשה אינה עומדת לבד. ההסטוריה האישית שלפני המקרה, הצורך להסתיר, תגובת הסביבה או אי תגובת הסביבה, כל אלו משתלבים לתוך העניין ומשפיעים על המצב הנפשי. מאחר ואני מבין שמדובר במקרה שקרה לפני זמן רב, חשוב לפנות לטיפול פסיכולוגי מתאים כדי לסגור את המעגל שכנראה נשאר פתוח שנים רבות. אחת השיטות החדשניות בתחום הטיפול בטראומה היא EMDR ואולי כדאי לנסות אותה. תוכלי לקרוא עוד על השיטה בקישור http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

היי ליצוף. אני עוקבתכבר כמה ימים אחר ההתכבתבויות שלך בפורום (עם hera וד"ר קפלן). ואני מרגישה שאת תוקפת אנשים בגלל משהו שקרה לך, ושלא קשור אליהם. את כותבת דברים של טעם ומקבלת תשובות יפות, אבל את ממשיכה להתקיף גם כשאין לך את מי. את לא יכולה להאשים את ד"ר קפלן בדברים שהוא אחראי להם, ולא להאשים את hera בגלל שמה שהיא כותבת לך לא זהה למה שאת רוצה שהיא תכתוב לך. אולי תשתפי אותנו בפגיעה שלך? אני בטוחה שאז תוכלי לקבל גם תגובות אחרות, שיענו למה שאת צריכה. דיאנה.

אני לא יודעת למה כולם בפורום הזה תפסו טרמפ ותוקפים אותי. אני לא ממשיכה להתקיף אלא ממשיכה להביע רעיון מסויים ולא מקובל. אני לא מאשימה את ד"ר קפלן, אבל באופן כללי, למה את כותבת שאי אפשר להאשים מישהו בדברים שהוא אחראי להם? ברור שאפשר. אי אפשר להאשים מישהו רק בדברים שהוא לא אחראי להם. אני כותבת דברים ומקבלת לפעמים תשובות שאולי יותר שייכות לפורום פסיכיאטריה. אני לא בהכרח מעוניינת לקבל תגובות של כל העולם , ולא מעוניינת לשתף את כל העולם. לעומת זאת אני חושבת שפסיכולוגיה קלינית היא לא בהכרח מענה להכל וטיפול פסיכודינאמי הוא לא בהכרח הטיפול האולטימטיבי לכל דבר. אני טוענת שטיפולים כאלה שאינם במקומם יכולים לגרום לנזק. דרך אגב בערך כולם טוענים שלא יכול להיות טיפול כזה שאינו במקומו, אבל אני יודעת שבמקרה שלי , כשהשתחררתי מבית החולים בגיל 14 אמא שלי קיבלה המלצה מהפסיכולוגית של בית החולים לטיפול פסיכולוגי, והכריחה אותי ללכת, גם בגלל שזה היה השיקום היחידי שביטוח לאומי נתנו לי (לא ידעתי את זה אז), כי זאת היתה ההמלצה היחידה מבית החולים, מהפסיכולוגית כמובן, כמו שהזכרתי, וגם בגלל שלא היה לאמא שלי מושג בזמנו שזה יכול לגרום לכל כך הרבה נזק. הפסיכולוגית ההיא בקושי טיפלה בי בבית חולים , אבל היתה לה החוצפה להגיד לאמא שלי , מעמדת סמכות, שכדאי לי ללכת לטיפול פסיכולוגי. ולא קיבלתי מבית החולים שום המלצה בכתב לפיזיותרפיה או משהו כזה , למרות שהייתי אז די חלשה ורזה והלכתי לא מי יודע מה טוב , גם כי רעדתי אז וגם כי הרגל שלי היתה אחרי שבר, והפסיקו לי את הפיזיותרפיה שם ישר כשהצלחתי ללכת בלי הליכון. ולמרות שגם לא דיברתי אז כל כך ברור והייתי צריכה עזרה גם בזה. בידידות ליצוף

ליצוף, אני חושבת, שלא כולם תוקפים אותך. אולי זו צורת ההתבטאות שלך ביומיום, אבל את כותבת לפעמים באגרסיביות מסויימת, שיכולה להרתיע אחרים. אני לא חושבת שאת עושה את זה בכוונה, אבל מכיוון שאני רק קראתי את ההתכתבויות שלך פה עם אחרים, אני יודעת להגיד לך איך זה נראה מהצד. אני מקווה שאת לא נעלבת, ואם כן - סליחה. אפשר וצריך להאשים מישהו בדברים שהוא אחראי להם, אי-אפשר להאשים מישהו בדברים שהוא לא אחראי להם. עברת תאונת דרכים? אני מקווה שזו לא שאלה חטטנית מדי. אני לא כל כך מתמצאת בפסיכולוגיה. הייתי בשיחות אצל עו"סית תקופה מסויימת בגלל בעיות בבית. זה לא פתר את הבעיות (ההורים לא הסכימו ללכת לטיפול משפחתי), אבל זה לי כיוון מסויים (אני לא אשמה בבעיות של אחרים, ואז חשבתי שכן). אולי בעתיד טיפול פסיכולוגי יהיה אופציה, כרגע זה לא מתאפשר. דיאנה.

הייתי היום אצל רופא משפחה,הוא באמת אבחן שיש לי הפרעות שינה. יש לי הפניה למעבדת השינה בבית לוינשטיין ברעננה אני עוד מחכה שישלחו לי שאלון למלא ויקבעו לי טור. חוץ מזה הרופא הפנה אותי לבדיקות דם!!!!!!

אן נשמע שהענינים מתקדמים. בררי האם בבדיקות הדם יש בדיקה גם לויטמין B12 ול Folic acid במידה ולא בקשי מהרופא להוסיף אותם לרשימה, חוסר בהם יכול להיות קשור להפרעות בשינה.

מה זה : "אורן שלום"? מה, הוא חבר שלך? קצת רספקט לדוקטור בכל זאת הוא עבד קשה להשיג את התואר וגם הוא נותן תחושת חברות בפורום - עדיין!!!

נילי שלום תודה על הדאגה. בפורום אין הקפדה על פורמליות כל שמבחינתי זה בסדר גמור. ברוב המפגשים המקצועיים שלי עם עמיתים ומטופלים מקובל להשתמש בשם הפרטי ולא בתארים הפורמליים. כל טוב אורן

יש לי 2 בנים. הבכור בן 12. הקטן בן 7. יש לי רגשע אשמה כבדים - כי אני אוהבת את הקטן יותר. הקטן יותר מוצלח בהכל. הוא יותר יפה, יותר חכם יותר חברותי וכו. הבכור הוא ילד עם קשיי למידה, ביישן מאוד עם רגשי נחיתות ומבחינת מראה חיצוני - בינוני ומטה אך הוא ילד נבון, טוב, חכם ואינטיליגנטי. יש לו גם בעיות חברתיות - הוא לא ממש מקובל ושעות רבות הוא מבלה לבד בחדרו. ברגע שנולד הילד הקטן, הרגשתי כיצד הבכור מאבד את מקומו בלבי. עד שנולד הקטן - בני הראשון היה כל עולמי ומשוש חיי. ופתאום תפס הקטן את מקומו . אני הרוסה מזה שאני אוהבת אחד פחות מהשני ושאני מעדיפה דווקא את המוצלח. כלפי חוץ אינני מראה לילדים דבר - דווקא אני מנסה לפצות את הגדול - אבל כל הזמן אני מרגישה שאני לא בסדר ואיך יתכן שאמא תעדיף ילד אחד על משנהו, ותעדיף את המוצלח והיפה. מה לעשות ואיך לשפר?

היי תרגעי מה לא שמעת שלכל אמא יש את הפייבוריט שלה? באמת אם לא היו לך רגשי אשם וחרדות בגלל זה היית וודאי שומעת את זה גם מאמהות אחרות, אני מתכוונת לאלה שמספיק אמיצות ומודעות להודות בכך. אז תשמעי משהו. לי יש חמישה ילדים שיהיו בריאים והם כבר בכלל לא קטנים ומהתחלה הבן השני תפס מקום מיוחד בליבי. לא יודעת מן כימיה. בשבילי הוא משהו מיוחד. אני חושבת שאנחנו אוהבים בילדים שלנו את מה שאנו מעריצים בעצמנו או מה שרצינו להיות. בקיצור אחריו נולדו עוד שלושה ילדים וכאמור הם בוגרים ויותר מזה היום וכולם יודעים שהשני הוא מיוחד בעיני ומתבדחים על זה. כמובן שאין צורך לציין שאני מתה על כולם אבל כל הזמן טרחתי לציין בפניהם איזה תכונה מיוחדת להם אני הכי אוהבת. אם תרגישי שזה בסדר ועוד אמהות מרגישות כך אני חושבת שיהיה לך גם יותר קל להתנהג בטבעיות ולא לפצות את הגדול יותר מידי מה שבחושים של ילד הוא דווקא עלול להרגיש שיש כאן אפליה. תהני מאמהות כל עוד הם קטנים.

לאם שלום קשר בין אנשים לא יכול להיות זהה, כך גם לגבי ילדים. העובדה שאת קוראת לזה אוהבת יותר או אוהבת פחות היא תוצאה של רגשות האשמה שלך, אבל לא משקפת בדיוק את המציאות המורכבת בהרבה. ילדים עם קשיי למידה מאופיינים פעמים רבות בבעיות נוספות. הם נחשפים אחרת לעולם מרגע לידתם, חווים באופן חושי אחרת את הסביבה, וסובלים לא פעם גם מדימוי עצמי נמוך ובעיות רגשיות נוספות. לכן מומלץ להפנות אותם פעמים רבות לטיפול פסיכולוגי. אבל כאן לא נגמר הסיפור. גם ההורים לילדים עם קשיי למידה חווים תחושות דומות למדי. המחשבה שיש משהו "פגום" בילד שלי היא קשה מנשוא וגורמת להתמודדות רגשית לא פשוטה להורים, פעמים רבות באופן לא מודע כאילו "משהו פגום בי". מה שקרה לך יכול לקרות גם עם שני ילדים במצב רגיל, אבל ההתמודדות המיוחדת של בנך הגבירה זאת יותר. אני חושב שיש משהו שלא עבר עיבוד מספיק עמוק בהתמודדות שלך עם קשייו של בנך, ולכן הפער בינו לאחיו המוצלח נראה צורם יותר מאי פעם. זה מסוג הדברים שכדאי לדעתי לבדוק במסגרת של ייעוץ משפחתי שאולי צריך להתחיל במפגש אישי שלך עם היועץ אליו תפני. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני לומדת פסיכולוגיה ועושה עבודה הקשורה לטרור היכן אני יכולה לקרוא עוד על ההשפעות הנפשיות השונות שיש לטרור? תודה

ליפז שלום ד"ר מררי מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א מתמחה בנושא. אני מתאר לעצמי שתוכלי למצוא בכל ספריה אוניברסיטאית מאמרים שלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, את יכולה לפנות גם לעמותת נ"טל (נפגעי טראומה לאומית(. יש להם אתר עם מספרי טלפון.

אורן שלום, עד כמה מטפל יכול להסתמך על ספרות (חצי-מקצועית) כתובה, שמטרתה ניסיון להבין מטופל? האם הספר "אהבה היא לא סכין" [דוד ברגמן ושרה (אני חושבת)] יכול לשפוך מעט אור על נושא שנוי במחלוקת, ולתת למטפל כלי נוסף? תודה, HERA.

הרה שלום הבנת מטופל איננה יכולה להיות תיאורטית ולכן היא אינה נובעת מספרות מקצועית בלבד. היא מבוססת בראש ובראשונה על יכולת אמפטית ואינטואציה אשר מוזנות מידע מקצועי ונסיון חיים. ספרות מכל סוג יכולה להשתלב בתמונה הזאת בהחלט. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום הבוקר יצרתי קשר המטפל של ההפנוזה בשיטת EMDR ,התיעצתי איתו לגבי מעבדת השינה. אם ימצאו בעיה האם הפתרון יכול ליהיות תרופות? אני פשוט נמנעת מטיפול תרופתי. בכל מקרה מחר אני אצל רופא המשפחה בשביל לקבל הפניה למעבדה. יש לי שאלה שלא קשורה לנושא אני כותבת את החלומות שלי במחברת,אני זוכרת את רוב החלומות שלי מגיל 3 חצי. האם אתה מכיר מישהו שמתעניין בחלומות ויכול לעזור לי להבין אותם?

אן שלום רוב הפסיכולוגים הקליניים נעזרים בחלומות במסגרת הטיפול. כשתגיעי לטיפול הציעי למטפל להשתמש בחלומות כחלק מהעבודה הטיפולית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, קצת רקע: אנחנו 3 אחיות. הורינו חיים בנפרד. אחותי הבינונית בת 27. סטודנטית. לפני כשלוש שנים עבר אבי ניתוח קשה ואחותי נשארה איתו בבית ו"לקחה על עצמה" כמעט את כל הטיפול בו (אבי תיפקד כמעט כרגיל, אך היה לו קשה יותר לבצע משימות יומיומיות, הוא שכח דברים רבים...) לפני כשנה הכירה אחותי מישהוא ולאחר מספר חדשים שהיו יחדיו החליטה לעשות צעד קדימה ולעבור לגור איתו חיפוש הדירה הוביל לחיכוכים רבים, אשר הובילו בסופו של דבר לפרידה, שהיתה לה קשה מאוד, למרות שידעה כי זהו הדבר הנכון לעשותו. התקווה ליציאה מן הבית, עם כל המשתמע מכך, נמוגה והפכה לים של תיסכולים. מה גם שבמקביל, בגלל המחשבות על המעבר עזבה אחותי את עבודתה ונותרה עם זמן רב למחשבות. אחותי נמצאת בטיפול פסיכולוגי מזה מספר שנים, אצל אותה מטפלת, ולפני כשנתיים אף הייתה בטיפול תרופתי, אשר בזמנו טענה כי הוא עוזר לה, אך הפסיקה איתו. לבסוף היא עברה עם חברה לדירה, אך המצב לא השתפר, תחושת הבדידות, הלחץ הכלכלי, המחסור בעבודה רק הולכים וגוברים מיד עם המעבר לדירה החדשה, נפטר כלב המשפחה, אליו הייתה קשורה אחותי מאוד, מאוד... אנחנו מנסים להתקרב ולהבין, אך ללא הועיל בעבודה היא בררנית מאוד ולא מוכנה לשמוע על חצי מהעבודות הרלוונטיות לסטודנטים, כל אחת מסיבה אחרת (קשה לה גם למצוא עבודה כיוון שהשתתחררה מהצבא מיד עם תחילת השרות, מ"סיבות רפואיות" פסיכולוגיות) עם חברים היא ממשיכה להיפגש, אך הרבה פחות (יש לה הרבה חברים שאוהבים ודואגים לה) לגבי גברים היא הכירה פה ושם מישהוא, אך לא נתנה לזה לזה להתפתח ("כי אני נפרדת מכולם עכשיו למה להתחיל משהוא חדש", לטענתה) לאחרונה היא איבדה את האמון בפסיכולוגית והודיע להורי כי היא מפסיקה את הטיפול גם כי אינו עוזר לה וגם כי אינה מוכנה להמשיך ולהטיל עליהם את הנטל הכלכלי בעקבות ההודעה על העזיבה הזמינה הפסיכולוגית את הורי לשיחה מה שהגביר עוד יותר את חוסר האמון של אחותי בה, אלא שעכשיו היא איבדה גם את האמון בהורי היא בוכה הרבה, מתנתקת לימים שלמים, חווה הרבה עליות ומורדות במצב הרוח שלה וקשה לי מאוד להתמודד עם זה כשאני מנסה לדובב אותה להזכיר לה שיש ימים טובים יותר ובשבילם שווה לחכות תשובתה היא שאין לה בשביל מה לחיות וגם אינה רוצה לחיות ברור לי שדברי אינם עוזרים, אך אין לי כלים מתאימים יותר להתמודד איתה היא לא מוכנה לשמוע על להחליף מטפל/ת או לפנות לטיפול שונה (הצעתי לה אולי משהוא אלטרנטיבי, דיקור וכד') אך אינה מוכנה לשמוע על כך חשוב לי להדגיש כי מצד אחד היא מדברת על התאבדות ועל חוסר הרצון לחיות ומן הצד השני ממשיכה בכל המשימות היומיומיות - לימודים וכד'... האם יש לדעתך דרך אחרת להתקרב אליה? מי יכול לתת לנו את הכלים להתמודד אתה? האם יש מוצא? תודה, תודה, תודה בלימודים היא ממשיכה להשקיע, אך רוטנת כל הזמן - למרות שזה המקצוע שבחרה

לאחות שלום אני יכול להבין את דאגתך לאחותך, נשמע שהיא כעת לא במצב טוב, ואולי חלק מרצונה לעזור את הטיפול ומשבר האמון עם המטפלת ועם ההורים הוא חלק מהבעיה הכללית שאיתה היא מתמודדת. חשוב שהוריך וכל מי שיכול, יתגייס כדי לעזור לה כעת. אני לא חושב שזה הזמן לעבור מטפלת, נשמע שהיא במשבר כעת וחשוב שתחזור למסגרת אותה היא מכירה ובה היא נעזרת זמן רב. מאחר ויש סימנים דיכאוניים בתיאורך יש מקום להתייעץ גם עם רופא פסיכיאטר. אני מקווה שהיא תהיה מוכנה לשתף פעולה. צריך להסביר לה שמצבה מתדרדר ושאם היא לא תעזור לעצמה איש לא יוכל לעשות זאת במקומה. במידה והיא גולשת באינטרנט ניתן לתת לה כתובות של פורומים לתמיכה בהם תוכל להיעזר. אחד המקומות שכדאי לפנות אליהם עם תחושות אובדניות הוא סהר: http://www.sahar.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תגובתך המהירה. תשובתך ברורה ביותר. שאלתי היא מה עושים במקרה בו אחותי מסרבת ללכת לטיפול ומסרבת לקבל טיפול פסיכיאטרי - האם עלינו להכריחה? האם לא נרעה בכך את המצב? אולי קיימת סיטואציה, שאיננו מודעים אליה, בינה לבין המטפלת שבאמת אינה מאפשרת המשך של טיפול נאות? כשמסבירים לה כי אנו יכולים ומעוניים לתמוך בה ולהיות לצידה אך היא היחידה שיכולה לעזור לעצמה והיא נמצאת במצב ממנו היא חייבת לצאת כדי שיהיה לה טוב יותר תשובתה היא כי אינה רוצה שיהיו לה חיים טובים יותר, כיוון שאינה רוצה חיים בכלל וחיים בהם אינך יודע מתי, למה ואיך תהייה הנפילה הבאה אינם חיים. האם יש לכפות עליה? האם יש מישהוא שיכול להדריך ולתת לנו כלים להתמודד עם מצבה במידה ולא תסכים לשתף פעולה בטיפול מקצועי? שוב תודה, תודה, תודה

אני מורה ותלמידה שלי תיכוניסטית איימה בהתאבדות. שני הוריה בעלי רקע פסיכיאטרי. (כולל אישפוזים בעבר הקרוב) התייעצתי עם הפסיכולוגית שטיפלה בה, והיא אמרה שחייבים לדווח להוריה. אמרתי לתמידה שאדווח והיא אמרה שאם כך היא ודאי תתאבד, ואם לא - לא בטוח שתתאבד. מה עלי לעשות? לדווח להורים או להשתמש בכך כמנוף לחייב אותה לקבל טיפול כתנאי לכך שלא אספר להוריה? אקדח לרקה כבר אמרתי?

רינה שלום זה מסוג הדברים שאינך צריכה להחליט עליהם לבד. לבית הספר יש פסיכולוג מטעם השירות הפסיכולוגי של העיריה. יש לפנות אליו בדחיפות ולערב אותו במצב. לפי החוק מידע על קטין הנמצא בסכנה חייב לעבור לרשויות. מאחר והוריה בעלי רקע פסיכיאטרי יש מקום לערב גורמי מקצוע שיחליטו כיצד לטפל במצב. אפשר לערב בעניין פקידת סעד. בכל מקרה, איומיה של הנערה הם מעגל סגור. אם תדווחי מאיימת להתאבד, מה שהיא עושה בין כך ובין כך. מובן שזו נערה במצוקה קשה וחייבים למצוא לה מסגרת טיפולית. אל תקחי על עצמך את מה שאינך יכולה למלא. המשא כבד מדי. במידה ויש לכן קשר טוב ואמון תוכלי לקבל ייעוץ מפסיכולוג בית הספר כיצד לנהוג, ובמקביל יש לדאוג להפנייתה לטיפול והשגחה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על המענה המהיר.

דר' אורן שלום ! אני בת 21, יכולה להעיד על עצמי כבחורה אינטליגנטית ויציבה, מלאת חיים שרה מלחינה ומנגנת,בקשר עם הרבה חברות,מאד נמרצת ומקובלת מאד בחברה,עד לתחילת לימודי באוניברסיטה אני מתכוונת לעבוד ולצאת לטיול בחו"ל. לפני כ-3 חודשים חזרתי משליחות בארה"ב, התחלתי לעבוד ובמקביל אני בקשר עם בחור אמריקאי,בן למשפחת יורדים, העוסק בתכנות מחשבים, אותו הכרתי בזמן שליחותי והקשר נמשך בנינו עד היום. לאחרונה נקלעתי למצבים והרגשות מאד מוזרים ואפרט אותן: אני משנה את התכניות שלי לגבי יעד הטיול כמעט בכל יום וכל שינוי גורם לי להתפרצויות בכי. אני בהרגשת בטחון אישי נמוך מאד. כלפי הידיד בחו"ל אני משנה את התכניות מידי מספר ימים. אני פוחדת לתכנן את הטיול ללא חברה קרובה ,שחלילה אמצא לבדי בחו"ל. כלפי משפחתי,למרות שהם מעניקים לי את כל התמיכה,אני בהרגשה נוראה במיוחד בענין הבכי שפורץ בכל פעם. פניתי לרופאת נשים שהחליטה לבצע בדיקות דם ובנוסף המליצה שאפנה לעזרה פסיכולוגית,שגם גם כאן, אני לא יודעת מה להחליט ומתלבטת. אני מאד בלחץ כי בקרוב אני מתכונת לצאת לחו"ל. אנא אבקש את המלצתך למצבי.

פזית שלום אני חושב שהפניה לפסיכולוגית יכולה לעזור לך. חשוב שאיש מקצוע ישמע ויראה אותך. יתכן שזו רק תקופת מעבר שמאופיינת בלחץ ושמה שקורה לך הוא זמני וחולף. עם זאת, יתכן שאת סובלת מדיכאון או חרדה ואז יש מקום לטפל בעניין ולא להזניח את המצב. התקופה בה את נמצאת היא צומת דרכים ודי טבעי שתהיה עבורך מורכבת. לכן בכל מקרה האפשרות לדבר על כך עם הפסיכולוגית יכולה לעזור לך לקבל החלטות נכונות יותר בדרך שאת בוחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 43 , נשוי ואב לילדים. עובדת אצלי פקידה בת 22 . בחורה אינטליגנטית ועניינית. היא אינה פרובוקטיבית מבחינה מינית אבל היא יפה ולבושה באופן פרובוקטיבי. היא מאוד מסורה לעבודה ורואה בי כך אני משער מעין דמות בוגרת מיעצת. נראה לי שהיא מעריכה אותי כבן אדם. וגם אני מעריך אותה לדעתי היא תגיע רחוק מכל הבחינות. הבעיה המביכה היא שלעתים אני תופס את עצמי נועץ בה מבטים "מיניים " בחזה או בחלקי גוף שונים. די מביך אותי . יש בי חשש שלא אתאפק ואגע בה " אשלח ידיים" . אבל מדובר בחשש שאינו מבוסס היות ושולט היטב בעצמי. החשש איך להגדיר קרוב לחשש מגילוי עריות מרגיש סוטה כאילו שביתי מעוררת אותי מינית. זה בעצם הגועל נפש המכובה העיקרית היא שלדעתי היא מבחינה במבטים. אני מנסה לשלוט בעצמי ומנסה שלא להתיחס אליה באופן מיני, מפנה מבטים לכל מיני מקומות על מנת לצמצם את המבטים המביכים. איכן ו\או כיצד אני יכול לטפל בבעיה. אלכס

יישר כוח על הכנות והיושר.מי יתן וירבו גברים כמוך בישראל ומעסיקים בפרט. זה שאתה מודע לבעיה כבר פותרת את חלקה. אין לי מושג מה לייעץ לך היות ואני אישה. אולי יכתוב לך גבר שחווה נסיון דומה וידע להחלץ ממנו או כמובן מנהל הפורום. בכל מקרה אני רוצה שתדע שאצלי כבר קיבלת 12 נקודות.

תודה על העידוד. אצלי מדובר בתהליך, רק לאחרונה נהיהתי מודע לתופעה. האם מדובר בתוצאה שך החינוך שובניסטי שכולנו קיבלנו ברמה כזו או אחרת בשילוב למשבר גיל העמידה ? כשראיתי את ההתנהגות הפטתית והבוטה של דודו טופז בתכנית האחרונה כלפי נטליה אוררו פשוט נגעלתי. אני לא מדבר על נגיעות שהן ממש בגדר מעשים מגונים אלא על רמיזות מבטים וכ"ד שעלולים להביך נשים במצבים מסוימים, בעיקר כשמדובר בצעירות מול גברים בוגרים. טוב, אחכה לתגובה של מנהל הפורום . בי

אלכס שלום קודם כל מודעותך לעניין היא מפתח חשוב לפתרון. המשיכה המינית איננה סטיה, היא דבר טבעי. הפחד מגילוי עריות גם הוא נורמטיבי ולמרות שמדובר בסוד וטאבו הוא מעסיק אנשים רבים. העניין הוא קודם כל הידיעה הפנימית שלך שבפועל לא יקרה ביניכם דבר. אתה יכול להרגיע את עצמך בכך שלמרות המשיכה אתה שולט בעצמך. אם הבחורה מתלבשת בצורה פרובוקטיבית יש לה חלק במה שקורה לך, בין אם היא מודעת לכך, ובין אם לאו. עם זאת, לא כל משיכה בין גבר לאשה מתורגמת למימוש. יש ביניכם קשר שמעניק דבר מה לשניכם. אין לי דרך או פטנט להמליץ לך כיצד להימנע מלחשוב עליה או לעצור את מבטיך שמדי פעם ננעצים בה. אולי זה בלתי נמנע בסיטואציה שבה אתם עובדים, וזה עדיין שונה מהטרדה מינית אקטיבית. הפתרון כאמור אינו בחוץ אלא בפנים. אתה מתייחס אליה קצת כמו לבת, אמור לעצמך שאין לך מה לדאוג, אתה שולט בעצמך ובתנועותיך. אני מעריך שאם תפנים את המסר הזה תוכל להסתובב ביתר חופשיות לידה ללא חשש שתטריד אותה מינית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ביום שישי :))

האםיש קשר בין אינטליגנציה לפחדנות? אני מרגישה מטומטמת להחריד כאשר אני פוחדת מפני משהו או מישהו ולא מוצאת את המילים. חשבתי לעצמי, אולי בעצם אני באמת מטומטמת ולכן לא מוצאת את המילים שיש לי בשפע כשאני במצב בטוח או בהבעה בכתב, למשל. אני לגמרי רצינית בשאלה שלי ואשמח אם הפסיכולוג יתיחס לכך.

שלום אין קשר בין אינטילגנציה לפחדנות. הפחד אינו רציונלי ונובע מתוך מרכיבים רגשיים. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולטפל הן בפחדים והן בדימוי העצמי הנמוך שיש לך לגבי עצמך, לפחות בהקשר הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב קרוב משפחה פנה אלי (הנני משמש כעו"ד במקצועי) בשאלה משפטית מסוימת שקשורה לתרופה זו הרקע: קרוב משפחה זה סובל מבעיית שינה של נדודי שינה כרוניים (אינסומניה כרונית) מזה כמה שנים שהחלו באופן פתאומי ללא כל סיבה. יצויין כי הנ"ל אינו סובל מדיכאון או חרדה וכי הינו מקובל בחברה ולא סובל משום תסמין או בעייה פסיכולוגי ת שהיא . הנ"ל עבר בירור במעבדת שינה ללא כל אבחנה בעניין למעט אינסומניה. הרופא המליץ לו מאוד על תרופה זו. קרוב משפחתי הפנה אותי למאמר בנוגע לתרופה שבו נאמר כי לתרופה השלכות הרסניות שמתבטאות בהרס עצמי וברצון נקם קיצוני כלפי הזולת (דובר שם על מס' מקרים של מטופלים שנטלו תרופה זו ואשר בהשפעתה ביצעו מעשי רצח, או אלימות קיצוניים כדוגמת רצח הודייה קדם) שאלתי היא: האם ידוע לך על תופעה זו והאם תרופה זו נחשבת למומלצת ובטוחה לאור העניין??? האם נראה לך כי תרופה פסכיאטרית שלמיטב הבנתי ניתנת לחולים מחרדה או מדיכאון יכולה לפתור בעייה זו ?? מהם תופעות הלוואי שיש לתרופה לטוח קצר ולטוח ארוך?? האם נבחנה יעילות התרופה לטווח ארוך והאם יכולה לגרום להתמכרות?? האם נטילת התרופה מקופת החולים יכולה לפגוע בו בצורה כלשהי מבחינת הקריירה בעתיד?? אודה על תשובה

בני שלום מאחר ואינני יועץ בתחום התרופות אני מציע לפנות לאחד מהפורומים הרפואיים באתר זו או באחרים שעוסקים בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

היות וחקרתי תחום זה במשך שנים רבות ברצוני לספק לך בני מספר עובדות: הפסיאטריה איננה פותרת אף בעיה בתחום ההפרעות הנפשיות למינהן, היא מעולם לא תרמה לאיש ולעולם לא תצליח לקיים את מה שהיא מבטיחה. דע לך כי כל הפסיכיאטרים ואני חוזר כל הפסיכיאטרים חברים בארגון מאוד מסועף וחשאי שתפקידו הוא הפוך לגמרי מהרושם שמועבר לציבור. הפסיכיאטריה מנסה במשך 200 שנות פעילותה לשלוט על העולם ולנווט את בני האדם על פי דרכה האפלה. אולי זה מפתיע אותך במידה מסוימת אולם כל דברי הינם נכונים ומדויקים וזאת מתוך מחקר מעמיק וארוך במרתפי הפסיכיאטריה. לא קיים אדם שטופל ע"י הפסיכיאטריה ( אם זה בכדורים פסיכיטרים למינהם, שוקים חשמליים ועוד כהנה וכהנה שיטות "טיפול" אכזריות ביותר שאין זה המקום לפרט ) שנרפא בזכותה או זכה לשיפור במצבו, ההפך הוא הנכון - הפסיאטריה הורסת את האנשים שנפלו ברשתה והופכת אותם ל"זומבי". דרך אגב חלק מסוים של אנשים שטופלו ע"י הפסיכיאטריה נשלטים על ידה ללא מודעותם, כולל אנשים מפורסמים בעלי עמדות מפתח במספר מדינות אשר מנווטים לבצע את מדיניות הפסיכיאטריה, ושוב ברצוני לומר שאנשים אלה מבצעים את פקודתם מבלי להניד עפעף כמו רובוט המבצע את עבודתו על פי תיכנות פנימי. לא הכביד עליך בסיפורים, אני מניח שתדע למצוא חומר לקריאה בנושא זה במידה ותיהיה מעונין, בכל אופן - לבעיתך הספציפית - אני ממליץ מאוד לא לקחת כדורים פסיכיאטרים למינהם הרי זה מגוחך שהפסיכיאטריה מנסה לשכנע אותנו שבעיות נפשיות (שמקורן בנפש ורק בנפש) ניתן לרפא בעזרת חומרים כימיים קטלניים שגורמים לנזק בלתי הפיך ובילתי צפוי למוחותינו. הפיתרון לבעיה נפשית הוא בנישה של טיפול נפשי. נקודה.

בלה בלה בלה. זו דעתי על השטויות האלה.

שמחתי לקרוא במקרה את הודעתך זו. אבל אתה יודע שאם מישהו נמצא בטיפול נפשי אצל פסיכולוג נניח , והוא מאיים או שהוא מבצע נסיונות אובדניים, אוטומטית שולח אותו הפסיכולוג לפסיכיאטר? אני לא חקרתי את התחום שנים רבות , אבל אני רוצה לשאול לדעתך אם יתכן שגם הפסיכולוגים שייכים לארגון דומה, כי הרי רוב האנשים לא מנידים עפעף נגד פסיכולוגים, ואם פסיכולוג אחד או פסיכולוגית לא טובים, מייד הם יחפשו פסיכולוג/ית אחר/ת ולעולם הם לא יסכימו עם הנחה ששוללת את הפסיכולוגיה, ואולי גם לא עם הנחה שפסיכולוגים מסויימים יכולים להביא את הבן אדם למצבי קצה. אשמח לקבל את תשובתך ולדעת מה דעתך.

יש לי בעיה מאז שסבתא שלי נפטרה אני התחלתי לפחד על עצמי ועל הקרובים שלי מכל מני סיבות משונות, אני גם עומדת להתחתן בקרוב ואני מאוד מפחדת שאני לא אגיע או שיקרה משהו וזה לא יקרה מבחינה זוגית אני מאושרת ואין לי כל סיבה לפחד זה כל מני פחדים מכל דבר קטן שלא מייחסים לזה חשיבות מה לעשות?

פשוט להפסיק לפחד!!.

מאוד פשוט וקל!

אילן שלום את סובלת כנראה מחרדה. יתכן שזה מוגבר כעת בשל הצומת בה את נמצאת כעת בחייך. תוכלי לקרוא יותר על חרדה בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm יתכן שאין לך הפרעת חרדה פורמלית, אבל שאת סובלת ממשהו מהמשפחה הזו. במידה ואת מרגישה שזה פוגע באיכות חייך יש מקום לפנות לטיפול פסיכולוגי, ואולי כדאי לעשות זאת כעת עוד לפני החתונה כדי שתגיעי רגועה לאירוע החשוב עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

חדוה פסיכולוג קליני התמחה בתחום הטיפול הנפשי על כל גווניו. פסיכולוג רפואי עוסק בטיפול במצבים הקשורים לרפואה ושיקום כגון מחלות, תאונות, התמודדות עם כאב וכדומה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ז"א שפסיכולוג קליני הוא גם פסיכולוג רפואי?

מה הפסיכולוג הרפואי עושה או לא עושה לעומת הפסיכולוג הקליני?

בתי, בת השלש מתעוררת מדי פעם באמצע הלילה בבכי היסטרי המלווה במלמולים בכוץ הגוף וברעידות, משהו המזכיר התקף אפילפטי , אינה מגיבה לנוכחות שלנו ולשאלות שלנו ( מה קרה? מה כואב? וכו'), הדבר נמשך כשלש דקות ולאחר מכן היא נרגעת בעצמה וחוזרת לישון. בבקר, כשאני שואלת אותה מה קרה בלילה ואם היא זוכרת שבכתה היא עונה שלא קרה לה כלום. אין משהו חריג בהתנהגותה מעבר לכך, היא ילדה שמחה ופעילה מאד, בעלת ביטחון עצמי גם בבית וגם בגן. מה עושים? והאם יש קשר לעייפות מוגברת( אם היא לא ישנה מספיק) ולמקרה?

נחמה שלום צריך לבדוק האם לבתך יש הפרעה בשינה. אני מציע להתייעץ עם מעבדת השינה של החוג לפסיכולוגיה של אוניברסיטת תל אביב. רצ"ב קישור למאמר על מנהל המעבדה http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/13112000/ART83461.html בברכה ד"ר אורן קפלן

מה באמת עושים עם התכונה המחורבנת הזו (סליחה על המילה), שנקראת קינאה. קורה לי הרבה, אני יודעת שזה הורס את חיי, ובמקום על היש, אני מסתכלת על האין ועל מה יש לאחרים. אני יודעת שזה נוגע לחוסר בטחון פנימי. האם אפשר להפתר מההרגל הנוראי הזה? טיפול? ספר? פסיכולוג התנהגותי, או ששווה להבין לעומק למה? האם אפשר לעבוד על זה לבד? תודה מקרב לב. שרה

שרה שלום קנאה אינה מחלה, היא תגובה רגשית ונפשית למשהו. לעיתים היא מעוגנת במסרים שמועברים מהסביבה, לפעמים כתוצאה מבטחון או דימוי עצמי, לפעמים מחשיבה טורדנית ועוד. יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי, להבין את מקורות הקנאה ולהתמודד עם העניין בצורה שונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

כאם ל2,בן 11 וחצי ובת 9 וחצי,אני רוצה להציג 2 בעיות שמציקות לי מאד. הבעיה האחת היא , המריבות הבלתי פוסקות ביניהם, ברובן מילוליות. העלבות ,הצקות, התבטאות צינית מאד,אין כמעט משפט נחמד בינהם, מעגל שלא נגמר אני משתדלת לא להתערב , עד שמגיע השלב של....די, לא מסוגלת לשמוע עוד מילה אחת,ואז בד"כ בלי לבחור צד, משתיקה את שניהם. הבעיה השניה,שמציקה לי הרבה יותר, הבן ממש לא מסתדר עם אביו, זה מורכב מאד, לא נראה לי שניתן לפרוס פה את מערכת היחסים בינהם. הם פשוט לא מסתדרים, ברמה כזו, שכשאני יוצאת והם נשארים יחד בבית, אני חשה ברגשות אשם כלפי הבן.כשאני נוסעת לחו"ל וזה קורה הרבה בגלל העבודה, הבן מעדיף להשאר אצל הסבתא. למי אני אמורה לפנות, אנחנו גרים בת"א אשמח לקבל המלצה.

עינת שלום בשני המקרים מדובר בבעיה בתוך המשפחה ולכן יש מקום לחשוב על הגורמים שמביאים למצבי המשבר הללו. יתכן שבשלב זה כדאי לפנות למטפל משפחתי, להתחיל להגיע את עם בעלך ובשלב מאוחר יותר אולי גם לצרף את שני הילדים. סביר להניח שכשדברים יתחילו לעלות בצורה ישירה על פני השטח יהיה אפשר להגיע לשיפור במצב. דינמיקה בתוך משפחה היא דבר מורכב, כפי שאכן ציינת, ואי אפשר תמיד לשייך את הדברים רק לדבר אחד. הזכרת למשל את נסיעותיך לחו"ל והיחסים בין בנך לכל אחד מבני המשפחה משחקים תפקיד במה שקורה לו בסופו של דבר עם אביו, אבל אי אפשר לנתק אותם מיחסיו עם אחותו ואיתך. לכן נחוצה התבוננות אינטגרטיבית ופסיכולוג או מטפל משפחתי יוכל בוודאי לעזור לכם להתמודד בצורה יותר טובה עם התנאים כדי לשפר את איכות החיים בבית. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התייחסותך המהירה לבעייתי. אני יודעת שייעוץ בשלב הזה יעזור לנו, בעלי לא מאד בעד, לא מאמין גדול בפסכולוגיה, אשמח מאד לקבל המלצה על מטפל ספציפי, שיוכל לעזור לנו. רצוי מאזור ר"ג/גבעתיים/ת"א

שלום, בעייתי סבוכה ואינני מוצאת לה פתרון. אני בחורה בתחילת חייה (שנות העשרים). אני סובלת מחרדות רבות (פוביות). ייתכן שגם ישנן תכונות המויחסות לאישיות גבולית (כיוון מסוים). אני בטיפול פסיכואנליטי כשנה וחצי. משפחתי אינה בריאה, לאחרונה קראתי מאמר על אלימות במשפחה ששם הייתה חלוקה לסוגי משפחות ובניהן "משפחות כאוטיות", אני מניחה שזה יכול לתאר את משפחתי. הייתה אלימות רבה במשפחתי, אפיזודות אלימות. אנו משפחה של 4 נפשות שני הורים אח ואחות. קשה למצוא הגיון בהתנהגות הוריי, אבי אדם בור, אלים וחסר מודעות עצמית. אני ואחי מאוד שונים ומעבר לכך שאנו חיים באותו בית אין ביננו קשר מילולי. מעבר לאלימות פיסית הייתה התעללות נפשית שהופנתה אלי. גדלתי להיות בחורה חרדתית מאוד, חסרת זהות עצמית ובתחושת "קורבן". אני מניחה שמתוך מודעות עצמית גדולה ועקשנות חיפשתי מקורות עזרה. החרדות שאני מתמודדת איתן הופכות אותי לחלשה מאוד. אחי תמיד קינא בי מאוד והוא נחוש להרוס אותי, זה גורם לי לחוש אימה מתמדית. מדובר באדם אלים, תוקפני, מאיים, חסר בטחון ועם רגשי נחיתות. הוא מעביר רושם של אדם שלילי. לעומת זאת אני מאוד שונה ממנו ואנשים מכבדים אותי, מעריכים אותי. אני יודעת שיש לי כישורים רבים, אינטלגנציה, חוכמה, פוטנציאל רב, אך אני תקועה במצב הזה כל כך הרבה שנים. אחי מצידו מנצל את "החולשות" שלי - החרדות ונהנה להתעלל בי. יש לציין שאני עובדת ולאחרונה התחלתי ללמוד (אך ללא יכולת להתרכז). בעבר נהגתי לפגוע בעצמי והיו לי דפוסי הרס עצמי שהצלחתי להתגבר עליהם. אך השהות בבית שמה אותי "על הגבול" ולעיתים אני מרגישה שאני יוצאת משליטה. בבית כאמור ישנו כאוס תמידי ובתוך המצב הזה אני לא יכולה לבנות עמידה יציבה שתאפשר לי לבנות לעצמי חיים ולצאת מהמעגל הזה. אני לא מסוגלת כרגע לשכור דירה אך גם לא מצליחה לחסוך כסף. (אוכלת מחוץ לבית). בבית יש רעש תמידי, ובגלל מגוון חרדות אני מתקשה לשהות בו (ואולי נהנהית מרווחים משנים שמשמשים את אותם גורמים להתעלל בי). הפסיכואנליטקאית לא סבורה שאני זקוקה לתרופות, אבל אולי אני כן זקוקה להן כדי שהדברים האלו לא יחדרו אלי וימוטטו אותי כל פעם מחדש? אשמח לתגובתך ועצותייך אם יש כאלה לגבי המצב המתואר. תודה, ליילה

ליילה שלום אני מנסה לחשוב ולתהות על השאלה והתשובה שאת מצפה לקבל ממני לעומת התשובה שאת מקבלת מהמטפלת שלך שמכירה אותך בוודאי הרבה יותר לעומק ממה שאפשר לספר בכמה פסקאות. בכאוס שאת מתמודדת איתו נדרשת תמיכה עצומה וכוחות נפש רבים כדי לא להתפרק, והעובדה שאת חווה חרדה אינה מפתיעה כלל, אולי היא אפילו מה שמציל אותך כיוון שאני מאמין שהטיפול שאליו הגעת הוא הדרך הנכונה ביותר להתמודד עם העבר וההווה כדי שהעתיד יראה אחרת. יש בחוץ המון דברים להתמודד איתם, בעיקר מול המשפחה שאיתה את חיה. אני חושב שהתרופות הן אולי סוג של משאלה שיהיה משהו שיבוא מבחוץ ויבריא את הפנים. אינני מכיר אותך מספיק כדי לומר אם תרופות יעזרו או לא, אני חושב שזה דבר שאת צריכה לקרוא עליו ולדון עליו עם המטפלת שלך. אישית, אינני מתנגד לתרופות והן יכולות לדעתי לעזור במיוחד במקרים של התמודדות עם חרדה ודיכאון בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. עם זאת, יש מטפלים שמתנגדים לשימוש בתרופות למעט מקרים הכרחיים. כדאי שתהיי בעניין הזה מתואמת עם המטפלת שלך. במידה ותרצי רצ"ב קישור למאמר על סוגי חרדה שונים: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בעלי נפגע ע"י רכב לפני כחמישה חדשים. בגלל הפגיעה בראש (Diffuse axonal injury) הפנו אותו לשיקום בבית לוינשטיין ושם שהה כחודש. לפני התאונה היה בעלי אדם עצבני אולם כעת המצב פשוט החמיר. יש לנו תינוקת בת שנה ולפעמים הוא פשוט צועק עליה בעיקר כשהוא עייף. האם אפשר לטפל בכזה מצב. בתודה מראש.

שרון שלום אני חושב שכדאי שתפנו לייעוץ בבית לוינשטיין או במסגרת שיקומית אחרת. יתכן שבעלך צריך לעבור גם אבחון נוירופסיכולוגי. פגיעות ראש עלולות לגרום לשינויים בהתנהגות, לעיתים על בסיס נוירולוגי, ולעיתים כתגובה רגשית פוסט טראומתית לתאונה. אני לא חושב שכדאי לתת לזמן לעשות את שלו, יש כאן בעיה שכדאי להתמודד איתה באופן מיידי. הסבירי לבעלך שזה המידע שקיבלת ושחשוב שתפנו לייעוץ, בראש ובראשונה עבורו ואיכות חייו. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך. בעלי מנסה להכנס למרכז שפיצר שבחיפה כבר מספט" אולם קופת החולים לא מאשרת את המימון. האם יש נוירופסיכולוגים שמטפלים באופן פרטי באזור חיפה? אני לא יודעת היכן להתחיל לחפש. מה אם ניתן לזמן לעשות את שלו? תודה

היי, מה ניתן לעשות כנגד קנאה אדירה בעובדה שבן הזוג שלך נמצא במגע (מקצועי) עם נשים אחרות? מה ניתן לעשות כאשר התחושה היא שהקשר עם אחת לדוגמה הוא קרוב בשל נושא העבודה המשותף, למשל עידוד שלה אותו לא לפרוש מהפרויקט בשל קושי...בעיני יש בזה מן החוצפה ואולי ניסיון שלה להתקרב ולזכות באינטימיות. שמישהו יגיד לי מה לעשות...

סיגלית שלום כדאי לחשוב קודם כל האם מדובר בתופעה שאת מכירה גם ממקודם. האם תמיד היית קנאית כל כך לגבי בני זוגך, ואף לגבי אנשים בכלל. במידה וכן יש מקום לטפל בעניין הזה באופן ממוקד כיוון שהוא פוגע במערכת היחסים הזוגית שלך ולא תמיד יתקבל בהבנה. במידה וזו תופעה חדשה שאינך מכירה יתכן שמדובר לא רק בך אלא משהו באינטראקציה שלך עם בן זוגך ויתכן שגם לו יש חלק בטיפוח הקנאה. מאחר ולבעלך מגע קבוע עם נשים וסביר להניח שכך גם ימשיך המצב בעתיד, את צריכה לחשוב מה את עושה כדי לשנות את עוצמת הקנאה שכן היא בוודאי פוגעת בך ובקשר הזוגי. קודם כל כדאי לנסות ולשוחח עם בן זוגך על העניין ולראות מה הוא מציע וחושב. במידה וזה לא מספיק אולי כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי אישי או זוגי, בהתאם למה שנראה לך מתאים יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום כל פעם שאני שרה צועקים עלי בבית מקלללים ועושים בלאגן וצרות לפי דעתי שירה זה שמחה ומאז שסבתי נפתרה ווממש היתה נוגעת לארץ מכל תחום והיתה זל" תושב ת קיבוץ השירה זה כל הלב שלי אני בישנית נורא לא אחת תאמינו לי שאוהבת במות כי יש לי פחד במה", הייתי עיכולה ללכת לל\הקת בית ספר או סתם חוג אך לא בא לי אני פשוט רוצה לשיר טברנה וגו מה יהיה ? מה אעשה בנידון הנל?" תוןדה רבה רבה רבה רבה!!!!!!

שירי שלום קללות בלאגן וצרות נשמעים כמשהו שלילי בכל דרך שלא נסתכל על זה. קשה לי להאמין שמדובר רק בשירה אלא במערכת היחסים בבית. אני מקווה שאת תוכלי להמשיך לשיר ולהנות מכך, לגבי היחסים בבית, שווה בשלב ראשון לנסות ולדבר עם בני הבית בנושא ולראות איך אפשר לשפר את האוירה. במידה ו"אין עם מי לדבר" תצטרכי ללמוד דרכים לשמור על עצמך ועל רצונותיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר" אם כן צדקת מערכת היחסים לא מאה אחוז מושלמת יהי בסדר בעזרת השם אמא מובטלת אבא לא מרוויח מאה אחוז טוב ונקווה שאלוהים יתן לו עבודה קבועה ושאמא תמצא אחרי שנה של בבית" עבודה טובה אחותי ממש ילדה חרוצה רק בכתה ג אך ביהס" על רמה נמוכה מאוג כי בעירינו x לא אציין מהי כמובן מטעמים אישיים אי ן ככך" בתי ספר מעולים ואמא דואגת כמוובן שהכול היא ואבא מוציים עלי חייהם וחיי הםפכו לעצבים ולא לרוגע למן חוסר שלווה כזו שכל היום מצווים עלייך וצועקים וכזה זה ככך" לא נעים ואני מרגישה חידה בעולם אין אם מי לדבר חוףץ מסבי וסבתי שיבדו לחיים ארוכים עד 120 שנים המן! גם אחוית נגררת אחרי הורי להתעלם ממני אין תודה שלום סליחה וחוסר נימוס וחוסר יחס משותף לכל בני ביתי אלי אחותי לפעמים מרחמת- ילדה קטנה שרואה הכל ויש לה טפו טפו הרבה שכל אם כן מה בכל זאת עלי כן לעשותץ? בברכה...........

כל כמה חודשים מתפתח ביני לבין אישתי ריב על אותו נושא בו היא טוענת כנגדי (ובצדק) עד כמה אני מסוגר בעצמי לא משתף אותה לא מדבר לא יוזם ולא יוצר עניין כלשהו . ברוב המקרים יש הרבה בטענות אלו , אני מרגיש שזה נובע מחוסר עניין שהתפתח אצלי בשנים האחרונות מעין קשיחות נפשית מסוגרת המובילה אותי לחוסר יוזמה וחשק לעשות דברים אפילו לעצמי . וזה כולל פחד משינוי המסלול השיגרתי כמו קבלת יעוץ פסיכולוגי . היום אחרי הריב האחרון נשברתי והחלטתי לפנות ליעוץ . אך איני יודע איזה סוג יעוץ אני צריך (פגישות עם פסיכולוג , קבוצות תמיכה וכו') . אשמח לקבל עצה למי עלי לפנות .

לפי דעתי- אלת רוץ ליעוץ! נהג לפי עצתי-שמע לי! :כתוב לה מכתב יום 1 כשתילך לעבודה כתוב לה מה אתה מרגיש ותבטיח להשתפר תציע להכין אוכל לילדים לעזור בעניני הביצ תעה מה שברצונה ועזור לה להיות מרוצה 2-תשאל אותה איזה יום אחד בערב בעדינותץ רבה איך היא חושבת שאתה יכול להשתנות אוךלי תץלכו למסעדה יום 1 - תרצה אותה פשוט אוךלי תרקוד איתה בדיסקוטק ןגן נסה ללא פסיכולוג ורק אם אין ברירה לך מה אתה אומר? כצתוב לי............

רון שלום בעיקרון פתוחות בפניך שתי אפשרויות, ייעוץ אישי או/ו ייעוץ זוגי. במידה ואתה מרגיש שהבעיה ממוקדת בזוגיות שלכם יש מקום לפנות ביחד ליייעוץ זוגי. אם אתה מרגיש שיש כאן בעיה שבעיקר ממוקדת בך ומשפיעה גם על תחומי חיים נוספים שלך, עדיף אולי להתחיל ממפגש אישי, זאת גם אם המוטיבציה הראשונית החלה מטענותיה של אשתך. תמיד אפשר להתחיל במסגרת אחת ולעבור, אפילו עם אותו המטפל, למסגרת אחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום רב לפני כחודש חודשיים התחלתי להרגיש לחצים בחזה, דבר שמאוד מעיק עלי. יכול להיות שזה קשור לעצם היותי לחוצה ו\או עצבנית? אני גם לוקחת את כדורי הרואקוטן אז אולי זה קשור אליהם? אני בת 21 אודה לתשובה. תודה

שלםו בגיל כזה מסוכן להיות עצבנית! שאלה לי אלייך! 1- את מעשנת? 2 יש משהו שמציק לך מאוד מאוד בזמן האחרון ואת שומרת אותו בבטן? האים את לחוצה מאיזושהי סיבה או עצבנית? מהו מקצועך? אולי זה יעזור לי להבחין מה מקור הכאבים והלחץ!

שני שלום מעבר לבדיקות שגרה שכדאי לעשות בהתייעצות עם רופא המשפחה, יתכן שאת סובלת מהתקפי חרדה. תוכלי לקרוא יותר במאמר הרצ"ב: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אחרי הרבה שנים של זילזול בעצמי, קיבלתי החלטה לגשת לטיפול כדי לאתר את המנגנון של הרס עצמי (ללא אובדנות) שגורם לי לאכול כשרע לי, שגורם לי להכשיל את עצמי, שגורם לי להשתמש בדיווליואציה כמנגנון הגנה עיקרי, שגורם לי להיות ביקורתית מאוד כלפי עצמי, ובעיקר - שגורם לי לא לאהוב ולא לכבד את עצמי. אני יודעת שעצם ההחלטה לטפל בזה היא התחלה טובה. על איזה סוג טיפול היית ממליץ כדי לטפל בבעיה? (פסיכואנליזה, התנהגותי, התנהגותי-קוגניטיבי וכו'). תודה, נילי

נילי שלום בעיקרון אני חושב שמתאים טיפול בגישה דינמית. אני לא חושב שטיפול התנהגותי מתאים לך לפי התיאור שנתת. תוכלי לקרוא על טיפול דינמי בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סטודנטית לפסיכולוגיה, אני יודעת מה זה. תודה על ההמלצה.

שלום, אני תלמידת תיכון במגמת מדעי החברה. אני כותבת עבודת גמר בפסיכו' לבגרות. במהלך העבודה קראתי כמה מאמרים מדעיים, ובהם הופיעו שני מושגים שאיני מכירה אותם. אני אשמח מאוד אם תוכל לעזור לי ולהסביר לי "בעברית פשוטה" מה פירושם. המושגים הם: העברה ו-העברה נגדית. תודה רבה רבה, עלמה.

שלום לך ! אני שמחה לשמוע שאת כותבת עבודת גמר בתיכון גם אני כתבתי. לגבי המושגים ששאלת את יכולה לפנות לכל לקסיקון למושגי פסיכולוגיה והוא יסביר את המונחים. נראה לי שהפורום לא נועד לתרגם פרושים ולהקל עליך חיפוש, אם לא תמצאי זה משהו אחר , אך יש זה נמצא ואת האמת אני לא מתכוונת לעשותאת זה בשבילך לא מכוונת רעות אל מהעובדה שזה נמצא בחדר שלי ואין לי כל כך כוח ללכת ולהביא לך הגדרה שתוכלי לכתוב אם שם המחבר והמקום ממנו לקחת את ההגדרה. כל דבר שאת כותבת בעבודה והוא לא שלך חייב להיות מצויין בבילוגרפיה . שבת שלום

על קצה המזלג: כאשר מטופל מתחיל להתנהג כלפי המטפל כאילו הוא מקור הבעיה למשל: כאשר מטופלת מתחילה לכעוס על הפסיכולוגית שלה ולהתנהג כלפיה כאילו היא עצמה האימה שלה . העברה נגדית זה כאשר הפסיכולוגית גם נופלת באותו הפח , ומפתחת תגובות ריגשיות כלפי המטופל -כעס שינאה אהבה וכ"ו. בין השאר זו אחת הסיבות שעל פי חוק נאסר כל קשר מיני בין מטופל למטפל מפאת החולשה ובילבול הרגשות. הנה שני לינקים שמצאתי ברשת: http://sphere.haifa.ac.il/~narkis/Prob.htm http://www.livnay.ws/maamar1.htm שלך בטירוף קל הפסיכי.

עלמה שלום קיבלת כמה התייחסויות, מה שיש לי להוסיף הוא ששתי התופעות הינן דוגמא למצב בו בקשר בין שני אנשים מתערבים דברים שנובעים יותר מדברים חיצוניים לקשר מאשר בקשר עצמו. לדוגמא, בהעברה המטופל מתייחס למטפל ולסיטואצית הטיפול בדומה למקומות אחרים כגון עם הורים, מורים, או אנשים אחרים, ובהעברה נגדית המטפל מתייחס למטופל לא רק בשל מה שקורה בחדר אלא לדוגמא, בגלל שהמטופל מזכיר לו את הילד שלו. שני המונחים נתפסים כיום כדבר טבעי בתוך טיפול וקשרים בין אנשים. איננו חיים בואקום ולכן אנחנו משליכים על מסגרת אחת, דבר שקורים במסגרות אחרות. הטיפול הפסיכולוגי הוא מקום שבו תהליכים כאלה קורים בעוצמה גבוהה יותר ועל מטפל מיומן לזהות תהליכים כאלה אצל המטופל וכמובן אצלו עצמו, ולהיעזר בהם ככלי בטיפול. בהצלחה בעבודה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום רציתי רק להודיע לך שקידמתי את הנושא של מעבדת השינה ,קבעתי תור לרופא משפחה בשביל הפנייה למעבדה ליום שני 24/12 אני אדווח לך איך זה מתקדם,אם זה בסדר .

בהצלחה אן

שלום[אנא למרות האורך קראו כל מילה זה חשוב לי ולמשפחתי! שמי נטלי כהן ואני בת 16 וחצי מגיל 15 בערך אני עוברת משבר בבית הבעיה היא כזו: אמא ללא עבודה- אחותי הקטנה לא ככך" לומדת- וחבל עליה כי יש לה פוטנצייל אני ברוך השם הגעתי לתיכון המצטיין ביותר בעיר ובו כל שנה זכיתי בתעודת הצטיינות אני ממש אוהבת ללמוד- מאוד שקדנית מסודרת ושואפת להיות רופאה בעתיד מה שקורה בביץת הוא דבר כזה: אמא- כל הזמן מתיחסת אלי לא יפה זה ל א שהיא לא אוהבת אותי כי היא מתה עלי ושנינו בשר ודם 1 של השנהי מה שהיא עושה זה דבר כזה: או שהיא מצווה עלי כל הזמן-או שהיא צורחת עלי בלי שום סיבה-"למה לא שתפת את הכילים שבעצם רק זזתי סמ" 1 לבית השימוש" וגו אם היא לא צועקת היא כל הזמן נותנת פקודות מעבירה ביקורת הוצאתי מאה אין תגובה ואפילו לא חיוך למרות שלמדתי חודשיפ למבחן בעמל רב ובאופן עצמי זה לא מה שמפריע אלא אם הוציא 80 נ וזה הכי גבוה בכתה היא תאמר" למה לא 100" וגו לא נעים לי בזמו האחרון בחברתה למרות שהיא אמי! אני חולה עליה ולא יכולה בלעדייה אך משהו מפריע לי בכל יום שאני לומדת משעת 0 עד 4 וחוזרת הבייתה עיפה ותשושה ללמוד להכין שיעורים וללמוד למבחן בקושי אוכלתןגו אין אפילו יחס- אין שלום אין סליחה תודה בתיאבון וגו(חוסר נימוס) היא כל הזמן מלחיצה אותי אומרת לי מה לעשות ואיך להתנהג עם חברי וחברותי וגורמת לי תחושת חוסר בטחון מחריכה להתקשר למורה מתוךל דאגה שלא ברור לי משהו ובעתם לא מביהנה שלא תמיד כל מורה הוא טיפוס נחמד וכה נחמד לצלצל אלין- אחכ" אני יחטוף הרי צעקות שוב אני חוזרת- אני ממש אוהבתץ אותה את אבי ואת משפחתי אך האוירה בבית היא מאוד לא נוחה ונעימה לי וגורמת לי לרדת גם בלימודים כי או שמלחיצים אותי עד מוות או שחוזרים מליון פעם על אותו דבר לגרום לי חוסר בטחון או צועקים או מקללים הורי גם רבים לפעמים אבא רוצה אותו ואמא חוסכת כי מובטלת שנה ויש מיתון אמא חוסכת שומרת ודואגת ואפילו סבתא מבשלת לנו במקומה והוא רוצה בית אתם מבינים(מישקורא) - מרוב שדואגים לי זה הופך לאוירה שלא טוב לי בביתץ מה אאשה? לאן לפנות? רק אלא תגידו לי ללכת למורה יועצת וגו כי איני מעויננת בדבר שלא יםפגע במניטין שלי תטודה ליליה טוב אנא עזו לי!

שלום יתכן שלפני שאת פונה לייעוץ חיצוני יש מקום לדבר עם אמא בצורה ישירה. במידה ואת חושבת שיהיה לך קשה לדבר איתה בעל פה, אפשר לכתוב לך מכתב ובו לפרט פחות או יותר את כל מה שכתבת לי. למעשה את יכולה אפילו להראות לה את ההתכתבות שלנו. יתכן שאמא טרודה בענייניה ולא שמה לב לכך שהיא מתנהגת אליך בצורה לא מכובדת. אולי אם תסבירי לה את הדברים בצורה יפה ורגועה היא תוכל להשתנות, כי בסך הכל, כפי שאת כותבת, אתן אוהבות אחת את השניה. במידה והכיוון הזה יכשל אולי אין ברירה וצריך לקבל ייעוץ מגורם חיצוני כמו היועצת או פסיכולוגית בית הספר. אגב, אין בכך כל בושה ואין סיבה שזה יפגע במוניטין שלך, להיפך, זו מאוד בוגר ורציני לנסות לפתור בעיות ולא לשמור אותן בבטן. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום דר" תןדה רבה לך מכתבים,מתנות,שיחות וכדומנה לא עזרו מימים ימימה לעולם היא לךא השתנתה כנראה שזה מחינוך שגדלה בבית ב ו היה לחץ וגו אבל בבית סבי וסבתעי שיבדו לחיים ארוכים אין ולא נשמע כדבר הזהז בביתי וזה מציק לי ועוד דבר.... אם היועצת לא אחת שאפשר לדבר ןלהתייעץ איתה וג לא חברה טובה שלי מה אעשה כן? שבת שלום ותודה.... בברכה........

יכולה לקום ועדה שתקבע כללים חדשים במקום דברים פסיכולוגיים שמועדים לכשלון כמו כל מיני ועדות וכל מיני איבחונים שהם רק מכשילים. כל מיני בעלי תפקיד ענייניים שהם לא פסיכולוגים לא עיניניים .

עניתי לך גם בהודעה שמתחת לזו וגם בעץ שבעמוד האחורי. אבל אני רוצה לחלוק על משהו שכתבת פה - איבחונים שמכשילים. אני באמת לא יודעת מהם אותם איבחונים מכשילים בעינייך; אבל יש חשיבות מאוד גדולה לאיבחונים פסיכולוגיים; אני לא טוענת שצריך לקבל את התוצאה של כל איבחון כתורה מסיני, אבל לומר שהם מכשילים זו טעות.

שלום אני לא כתבתי שהאבחונים מכשילים אלא שהועדות מכשילות, וזה שאת לא טוענת שצריך לקבל את התוצאה של כל אבחון כתורה מסיני זה לא סותר את העובדה שאלה מבחנים שמסתמכים עליהם כמו על תורה מסיני. נ.ב. חוץ מזה שאבחונים שנבנו לפי קריטריונים של מישהו ולפי אלף מחקרים לא חייבים להתאים לבן אדם שהתאימו אליו את האבחון ולא חייבים לשקף אמת כלשהי מלבד האמת של מי שבנה אותם.