פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום לבאי הפורום. הבעיה שלי היא שלפני מספר חודשים הכרתי בחורה שהייתה בקשר לא מחייב עם חבר שלי. חבר שלי רצה שאני יבוא אליה כדי לתקן לה את הציוד שלה בבית(לתחזק). כדי שהיא תואהב אותו יותר.לאחר פרק זמן מסוים היא ניסתה לנפנף אותו כדי להתחיל איתי. אבל אני חשתי לא נוח והגעתי לחלוקי דעות אם החבר. במהלך הזמן היא הייתה יוצרת איתי קשר גם כדי לדבר איתי עם סתם דברים ובעיקר על הבעיות הרגשיות שלה. גם אני משתמש בה כדי לדבר על הקשיים שלי בחיים. בקיצור לאחר זמן מסוים היא נפרדה מהחבר שלי והיא הפנתה את המרץ של כלפי. תחילה לא שיתפתי פעולה איתה והייתי מתעלם ממנה. גם לצורך התחזוקה של הציוד שלה. (מחשבים) כי הייתה לה ציפייה שאני יעשה זאת ללא תמורה כספית.(היא ראתה את עצמה ידידה שלי) אבל לא יודע לאחר זמן מסויים התחלתי לשתף איתה פעולה והגעתי למצב שרציתי אותה. לא רק בקשר לציוד שלה אלה גם הייתי מעיין הפסיכולוג שלה. ובנוסף היא היא בקשה לעזור לי בהעיה מסויימת בחיים שלי. אבל בזמן האחרון הרגשתי שהיא ניצלה אותי ועדיין מנצלת אותי וסתם זורקת מילים חמות כדי שאני ישתף פעולה איתה. היא ניצלה אותי בשני דרכים אחת כדי להפתר מחבר שלי ושניה כדי לעזור לה במחשבים שלה. ומה שמצע אותי שאני שאשמה לא בה אל בי כי אני אפשרתי זאת. וזאת בגלל מצבי הנואש שלי בקשר עם נשים. בסתיו נפרדתי מקשר של מספר חודשים וגם שם מצאתי את עצמי מרצה. ולפני זה הייתי במדבר שומם מבחינת מערכות יחסים לפחות מספר שנים. ולכן מלין חמות יכולות לקנות אותי. אני בכלל מיואש שאי פעם יהיה לי קשר נורמלי ובריא מבלי להרגיש כמו כלי שזורקים לאחר השימוש. כי זה הרגשה שלי ממנה עכשיו. אבקש עצה.

אבי שלום למעשה יש בתוך הסיפור שלך שלושה מרכיבים מרכזיים. אחד הוא הקשר אם החבר שלך שעלול להיפגע בעקבות חיזוק הקשר עם אותה בחורה. השני הוא הקשר עצמו עם הבחורה, והשלישי כלל לא קשור אליך אלא לעובדה שאתה כעת במצב רגיש יחסית וזקוק אולי לתמיכה וחברות. בין שלושת הגורמים הללו אתה צריך לנווט וכנראה שהם גם עלולים להיות מנוגדים אחד לשני. אינני יכול לפתור לך את הקונפליקט אבל השאלה מה הבעיה הבוערת ביותר מבחינתך, מה יוצר לך בעיה חמורה יותר להמשך, ומה את חש שאתה הכי רוצה לעשות. בדוק עם עצמך האם באמת תחושת השימוש שעושה בך אותה בחורה נובעת מהתנהגותה או שזה חלק מהתקופה שאתה עובר כעת. השאלה גם אילו אלטרנטיבות עומדות בפניך כעת. האם אתה מרגיש שאתה יכול להינתק מאותה בחורה, או שאתה כבר כבול בצורה כזו או אחרת אליה. העניין המרכזי הוא תחושותיך לגבי עצמך והחשש שלא יהיה לך קשר נורמלי בעתיד. זה נושא שעומד בפני עצמו ולא קשור ישירות לאותה בחורה. זה אולי הנושא המרכזי שהייתי מציע לך להתמקד בו במחשבותיך ובהחלטותיך לגבי הקשר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לשאול האם בן אדם שלא מטפח את עצמו מבחינה חיצונית האם זה מעיד על חוסר ביטחון? האם כל מי שאוהב את עצמו יהיה חייב גם לטפח את עצמו מבחינה חיצונית תודה

הכוונה שלי היא שאני לא אוהבת להתאפר ולהתלבש יפה ואלגנטי כי אני לא מרגישה בנוח אני מעדיפה ללבוש גינס וחולצה ותמיד הסביבה אומרת לי שחבל שאני ילדה יפה ואם אני יתאפר ויתלבש אחרת אני יהיה יותר יפה וזה רק יוכל להוסיף לי אז השאלה שלי האם בשל כך שאני יכולה להיות יותר יפה ממה שאני אבל אני לא רוצה לעשות זאת האם זה אומר שאני לא מטפחת את עצמי? האם זה מראה על חוסר ביטחון או חוסר אהבה עצמית? תודה

ענבר שלום השאלה מה הסיבה האישית והאמיתית לחוסר הטיפוח. זה לא בהכרח מצביע על חוסר בטחון או אהבה עצמית, אבל אם את מרגישה שזה כך, זה בהחלט פירוש אפשרי. יש כאלה שלא אוהבים איפור וטיפוח כי מרגישים למשל שזה מזוייף. יש שחושבים שהמראה הטבעי יפה יותר. אחרים באמת מנסים לחבל במראה החיצוני כדי לא להראות מושכים וכאן מתחיל הסבר אחר לחלוטין שקשור יותר לקשרים בינאשיים ולתפיסת הגוף. בקיצור, אין כאן תשובה אחת ואת צריכה לבדוק עם עצמך מה הסיבה שאת מתחברת אליך ומדוע דווקא עכשיו הנושא הזה עולה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר שלום רב, בשנתיים האחרונות התחלתי ללמוד באוניברסיטה.בערך מהזמן הזה אני סובל מבעיית ריח פה שמפריעה לי מאוד בכל התחומים.מכיוון שאני סובל מחוסר ביטחון ומכל הדברים שנלווים למצב חשבתי שהריח פה כנראה נגרם מגורם פסיכולוגי.עכשיו שאלתי היא האם תוכל לתת לי דרכים להתמודד עם הבעיה בתודה רבה מראש גיא

לא מדובר בעניין פסיכולוגי. קודם כל הייתי מציעה לבדוק את מצב השיניים זה יכול לנבוע מבבעיות הקשורות בהן או בחניכיים. (ללכת לשיננית למשל) אפשרות שנייה היא ביקור אצל גסטרואנטרולוג לבירור האם העניין לא נובע מקשיים במערכת העיכול אפשרות נוספת- ישנה מרפאה מיוחדת שמתמחה בעניין הזה על פי דגימות רוק. אלו פחות או יותר האפשרויות, מעולם לא שמעתי שזה קשור לעניין פסיכולוגי. נילי.

ובינתיים אתה יכול להשתמש בתרסיס פה בריח מנטה, או ללעוס מסטיק ריחני.

גיא שלום הריח עצמו אינו נובע מבעיה פסיכולוגית וההצעות שקיבלת לבדיקות ניראות לי בההחלט מתאימות. עם זאת לאחר שתבדוק את כל הדברים בצורה אובייקטיבית, במידה ותמצא שאין לך ריח רע מהפה יתכן שזו מחשבה טורדנית שקשורה לחוסר הביטחון שלך ולחשש שתרתיע אנשים בקשר בינאישי. במקרה כזה הטיפול אינו בריח מהפה אלא במחשבות על הריח. בברכה ד"ר אורןקפלן

אני חש דיכאון מאז מות אבי . סובל מהלם-קרב ,מחרדות ,פחד קהל . יוצא פחות ופחות מחוץ לבית . אני חש בנסיגה נפשית . בידידות והערכה אלן

אלן, לא נותר לי אלא לחבק אותך חזק. עדי

אלן יקר תוכל להיעזר בפורומים תמיכה כמו זה עם חבר'ה טובים http://www4.diburim.co.il/cgi-bin/forumsdb/intraforum_db.cgi?forum=a-1331&read=&alias=&redir_flag= בהוקרה ני.

אלן שלום אתה מתאר סידרה של בעיות שדורשות התייחסות רצינית ועמוקה. במידה ואינך מצוי במסגרת טיפולית אני ממליץ שתפנה בהקדם לפסיכולוג לטיפול מתאים. במידה ויש דיכאון ברקע יתכן שאתה זקוק גם לטיפול תרופתי נוגד דיכאון ו/או חרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לפני תקופה מסויימת חלמתי שחלום שבשלב מסויים חשתי שאני שולט במתרחש בו...(אני שלטתי בדברים שאני עשיתי לא בדברים שהאנשים האחרים בחלום עשו...) לאחר שיחה עם חברים הם סיפרו לי שיש תופעה שנקראת "חלום צלול" שזה חלום שאתה שולט בו באופן מודע(כמו שקרה לי) ו... נזכרתי שכשהייתי ילד קטן היו לי המון המון חלומות כאלה.... ולשאלתי.... א. כיצד אני יכול לעודד חלומות כאלה? ומה הגורם להם? ב. אם המוח שלי שולט בחלום איך יכולתי באופן מודע לשלוט במעשי אך כשניסיתי לשלוט במעשי אחרים נכשלתי? מאיזה "מוח" הם חושבים? אם אני לא פרסמתי את שאלתי במקום הנכון אנא הפנו אותי לפורום המתאים... תודה!!!

וואלה? גם לי יש כאלה. אתה שולט להם במוח כי הרי הם נוצרים מהמוח שלך. בחלום התת מודע שולט והתת מודע זה אתה. בסה"F חלום זה מה שאנחנו יוצרים אך נדמה בחום שאין שליטה. אין לי מושג למה חלומות צלולים קורים וגם אותי זה מעניין.

אנא מישהו יודע את המענה? ודרך אגב התכוונתי שאני !לא! שולט במעשיהם של אחרים בחלומותי

קראתי את מה שרשמת אולי 10 פעמים, מנסה להבין מה עושים, אני מאד מאד תקועה בכלל העברה חזקה ועוצמתית, האם יש מייל שאוכל לכתוב לך ?? תודה

בעיקרון יש לי מייל. אבל יותר ממה שכתבתי לא נראה לי שאני יכולה להסביר יותר על מה שעברתי. לבטח יהיה לי קשה להסביר מהצד שלך מה עובר עלייך. דיברתי עם גילה בעיקר מתוך העולם שלי בתקווה שחלקים מזה ירגיעו. [email protected] אימייל סתמי בוואלה. אם את רוצה את יכולה לכתוב אבל לפי דעתי אל תצפי שאני אדע לעזור כמו שהמטפל/ת שלך תוכל עירית

ד"ר שלום, פתאום (בערך כמה שעות) אני מרגישה שאני מוכרחה לחרוק שיניים. גם לא מצליחה להירדם בגלל זה. לחרוק שיניים - הכוונה ממש ממש חזק, כאילו ליצור לחץ חזק על החניכיים. אני באמת בלחץ היום מכל מיני סיבות, אבל זה אף פעם לא קרה לי שהרגשתי ככה. זה משהו פסיכולוגי או שזה משהו רפואי? או אולי זה סתם ? אתה יודע על דרך להיפטר מזה? אני חוששת שישברו לי השיניים (עד כדי כך חזק אני חורקת אותן).

ישנו סד (מכשיר) מיוחד לשיניים, בדכ משמש בשינה ומיועד בדיוק לבעייה זו. (זה כמובן לא פותר את הבעייה מהשורש אבל לפחות באופן זמני יכול לסייע). זה בד"כ יכול לנבוע ממתח, ואין שום דבר שהוא סתם.

האם אדם ש"נגעל מבעלי חיים" - סובל מבעיות במיניות? שמעתי משהי שמתבטאת כך ושני ילדיה הבוגרים גם הם לא אוהבים בעלי חיים ונחרדים מה"לכלוך שלהם". האם היא העבירה להם את הבעיות שלה? בהנחה שזה רק עבר להם ממנה,האם ניתן להתגבר על כך? אני נשואה לאחד הבנים הללו ואוהבת מאד בעלי חיים ומפריע לי המצב הקיים.גם מוזר לי שמשהו נגעל מבעלי חיים.האם זה יכול להצביע על בעיות במיניות?

בעלי חיים זה הדבר הכי טוב בעולם אני מתה עליהם, איך אפשר לא לאהוב יצורים מתוקים וחביבים כאלו??? אני אישית נגעלת מאנשים שלא מכבדים את בעלי החיים וזכויותיהם. בבבבבבעעעעעעעע אני ממליצה לכולכם לאמץ כלב או חתול במיוחד!- מי שלא מעניק לעצמו את המתנה הנפלאה הזו ,פשוט מפסיד בגדול, אין מילים לתאר את האושר, והסיפוק שזה מביא, וגם עושים מצווה על הדרך- הרי אגודות צער בעלי חיים, תנו לחיות לחיות, האגודה למען החתול ודומיהם מפוצצים עד אפס מקום בחיות המקסימות האלו. ואם אין באפשרותכם לאמץ......אז לפחות האכילו את חתולי הרחוב חסרי האונים, מגיע להם! בברכה, סופיה (^-.-^)

שלום, אני נשואה מזה שלושה חודשים, חיי הנישואין שלי בסדר גמור , קיימים ויכוחים מידי פעם אבל אני מתארת לעצמי שזה טיבעי. הבעיה היא שהתפתח לי קשר עם משהו שעובד איתי שהתחיל ככל קשר אחר עם חברי לעבודה, רק שלאחרונה אני מוצאת את עצמי חושבת עילו בלי הפסקה, אנחנו מדברים בטלפון ואני ממש מרגישה את הרצון החזק לראות אותו כל הזמן, אני ממש מרשיגה שאני מתאהבת בו. דיברנו על זה והוא גם מרגיש רגש כלשהו כלפי, הוא לא מתשמש במילה אהבה כי הוא אומר לי כל הזמן שאני נשואה ושהוא לא רוצה להפגע, הוא מדבר איתי הרבה אבל מנסה להמנע מכל דבר אחר, אפילו אם זה חיבוק ידידותי, אין לו שום בעיה של מגע עם כל אחת אחרת מהעבודה אבל ממני הוא פשוט נרתע. חשוב לי לציין שלפני החתונה שלי היה ביננו מגע ואחר החתונה חלה רק התרחקות מהבחינה הזאת. אני לרגע לא שוכחת שאני נשואה ואני אוהבת את בעלי מאד ואני רוצה לחיות איתו ולהקים משפחה אבל אני ל מצליחה להפסי לחשוב על אותו אחד מהעבודה שלי. אני לא יודעת מה לעשות, איך קורה מצב כזה בכלל שאוהבים שני אנשים במקביל, ודווקא עכשו שאני אמורה להיות כל כולי מאושרת שרק התחתני. אשמח מאד לשמוע את דעתך לגבי הבעיה הזאת? ולדעת עם יש דרך כלשהי שאני יכולה לדעתך להתמודד עם זה? הדבר הקשה ביותר עבורי הוא שאני רואה אותו בעבודה מדבר עם בנות אחרות בצורה כל כך טיבעית ואני רוצה גם אבל זה לא אפשרי אודה מאד להתיחסותך בברכה, חג שמח

היי מיטל, אני נשואה כבר 4 שנים וקרה לי אותו הדבר ב-ד-י-ו-ק!!!!!! אבל את יודעת מה הבנתי (ואם מישהו במקומך, כמוני, כבר "עבר" את כל הדרך אז יש לך מזל ללמוד ממני- במקום לנסות ולטעות...) אז ככה, א' - כן! אפשר גם אפשר לאהוב שני אנשים (אין כאן חוקים!) ב' - אל תילחמי בהרגשות שלך ובתגובות שלך וככה הן יעברו לך הרבה יותר מהר ג' - אני גיליתי שההתאהבות שלי בחבר לעבודה הייתה רק בגלל שעבדנו ביחד (כנראה המתח הזה של שניים שעובדים יחד הגביר את התחושה ו.. בגלל שזה אסור ואנחנו, בני האדם, נמשכים יותר ל- 'אסור'), ברגע שהוא עזב את העבודה - פתאום, כבמטה קסם, הפסקתי "לחשוק" בו בהדרגה... תחשבי על זה ו... אל תילחצי זה הכי חשוב אם תרצי לשאול עוד... אשמח לענות שלך דניאלה

ד"ר קפלן שלום יש לי קרוב משפחה בן 11 שיש לו בעיית חרדה שמתבטאת באופן פיזי ( הזעה, הקאה ואפילו התעלפות...) כאשר שוחחתי איתו הוא אמר שהוא פוחד מאד מלראות סצינות של דם, ניתוחים, פצועי פיגועים וכו'.... אמא שלו מפחדת להשאיר אותו בבית כי הוא מתעלף לעיתים קרובות כאשר הוא רואה קטעים כאלה בטלוויזיה, הוא גם מקיא. ההורים שלו לקחו אותו למספר בדיקות דם, לב... האמת שלא ידוע לי מה בדיוק.. אך התוצאות היו תקינות וחד משמעיות: לילד אין בעיה פיסית, הוא לא חולה!! אני חושבת שהבעיה שלו היא פסיכולוגית בלבד, ידוע לי שחרדה ופחד אצל ילדים אופיינית עד גיל 9, יש לציין שהילד הזה היה מפחד מעוד כמה דברים כשהיה בן 6-8 כמו: צעצועים בצורת חיות מפחידות, נורה, כלבים, מסכות פורים מפחידות.... אז מה דעתך ד"ר? תודה וחג שמח

מיה, האמת? כולנו מפחדים מפיגועים וכאלה. אבל, אם אתם מרגישים שיש הפרעה בחיי היום יום, יש אפשרות לפנות לפסיכולוג של בית הספר. עדי

שלום עדי תודה על התגובה אבל הפחד הוא לא הבעיה, אלא הפחד המוגזם וההתעלפות או ההקאה אחרי זה ואכן זה מפריע על חיי היום יום ומדאיג את ההורים

שלום לך ביתי בת השש קריזיונרית מאוד לא מוותרת לאף אחד, רכושנית מאוד , מרבה לבכות על כל דבר קטן ,כאילו משהו עובר עליה החברים בגן לא חשים בנוח עם הקריזות שלה וטופסים מרחק הסברתי לה שאם תמשיך בהתנהגותה אף ילד לא ירצה בחברתה ושלעיתים רצוי לוותר אבל לא חייבים לוותר תמיד כיצד עליי לרכך את הילדה בהתנהגותה מבלי לפגוע בתכונות חיוביות כגון אסרטיביות מאבקי הכח שלה מול אחותה בת הארבע והרצון שלה להיות בילעדית על תשומת הלב שלנו גורמים לה לעצב רב מה עושים תודה א

יש עוד דרך להתמודד עם כך ישמרפאה של הומאופת בחיפה שמשלב גם פסיכולוגית וגם טיפול הומאופתי זה יכול לעזור מאוד הטלפון שלהם 058- 707443

שלום ביתי הבכורה בת חמש וחצי מגלה סימני השמנה ובעיות בהרגלי אכילה. כיצד לאמר לה בלי לגרום לה לבעיות עתידיות שעליה לשנות הרגלים אלו? אני מגביל לה את שתיית השוקו לפעם אחת ביום אני מתיר לה לאכול ממתק אחד בכל פעם ולא לחסל שקית ממתקים שלמה המיגבלות מלוות בהסבר על הצורך לאכול בריא האם מיגבלות במזון עלולות ליצור חסך לעתיד ? האם עדיף להתעלם? תודה מראש

היי, בתור אחת שסובלת מבעיות השמנה מגיל צעיר, אני יכולה להגיד לך שעכשיו אתה עובד איתה נכון!!!! יחד עם זאת, הרבה פעמים גם ההורים צריכים לשנות את הרגלי האכילה שלהם. עדי

שלום, תהיתי מס' שניות בהגדרת הנושא של הודעתי. לא כתבתי כאן זמן רב ואף לא ביקרתי, אך אולי תיזכר בסיפורי. בת 20+ שחוותה התעללות נפשית (ואלימות מסוימת) במשפחה, מדובר במשפחה כאוטית. השבוע האחרון מאוד קשה לי. מזה חודשים אני מחפשת דירה ולא מצליחה למצוא דירה סבירה בהתאם לתקציב ובאיזור שאני מעוניינת בו, וכאשר אני כן מוצאת משהו מתאים מסיבה שלא קשורה בי התהליך מתפקשש. ההורים שלי מחזיקים בשתי דירות בערים שונות ונוהרים מדירה אחת לאחרת. יש לי אח נוסף. אני לא יודעת לאילו פרטים להיכנס ולמה אני בעצם מצפה מהתשובה שאקבל. אני מניחה שאני רוצה זריקת אנרגיה, שמישהו יראה לי את הכיוון מחדש או לפחות יצביע עליו, אולי חיזוק ואולי שמישהו פשוט יגיד לי שאני אהיה בסדר. בשבוע האחרון הייתי בחרדה עצומה , פוביות (אחי משתמש בפוביות שלי כחולשות על מנת לפגוע בי) , התפרצויות זעם, עצבנות כתוצאה מהפרת איזון. הקרבה שלי להורים שמה אותי במקום רע, אפל, מפחיד שבו אני לא יכולה לזהות את עצמי. פאסיביות נוראית מאפיינת אותי כרגע ואני לא יכולה להמשיך לכתוב..

מירית יקרה.... קודם כל ברור (!!!) שאת תהיי בסדר את תהיי אפילו יותר מבסדר! תדעי לך שאנחנו בעלי הפוביות, הפחדים, החרדות והעצב - אנחנו החזקים האמיתיים!!! קראתי בספר שאנשים שמסוגלים לחוות מצב של דיכאון הם חזקים יותר מאלה שלא מסוגלים אחרת הם היו כל כך מפחדים, שלא היו נותנים לעצמם לשקוע - וזה לא נקרא אומץ ותחשבי על זה בעצמך ותראי שזה נכון. לפעמים צריך לעבור בתוך העצב גם אם זה לוקח תקופה... בשביל לעבור אותו ולא לעשות דרכי קיצור ולעקוף אותו - ותאמיני לי זה רק ייחזק אותך (אפילו בלי שתרצי... ( : אז... תחזיקי מעמד כי... יום חדש מגיע שלך, דניאלה

שלום רב, אחותי עומדת להינשא בעוד כחודש ימים עם בחור גרוש + שלושה ילדים היא רווקה. המשפחה ובעיקר אני לא כל כך מרוצים מהזיווג, אך ניסינו לקבל את ההחלטה. לאחרונה נודעו לי מספר דברים לגבי הבחור שאימתו את חששותי. נודע לי כי לבחור יש עבר פלילי ושהוא אפילו נהג להכות את אחותי. ברצוני לשאול מספר שאלות: 1. איך אוכל לבדוק באם אכן יש לבחור עבר פלילי ועל מה? 2. איך עלי לנהוג כדי לשכנע את אחותי לא להינשא או להמשיך את הקשר עם הבחור? בתודה מראש פרח

תראי פרח, לגבי שאלה ראשונה אפשר לשאול במשטרה. הכי חשוב לדבר עם אחותך, כי מניסיון, ההתנהגות שלו תהיה הרבה!!!!!!! יותר גרועה אחרי החתונה. עדי

היי. אני לא יודעת אם אני בפורום המתאים - אם לא בבקשה תפנו אותי לפורום המתאים. לראשונה בגיל 26 נוכחתי להבין שאני לא בן אדם כל כך חזק כמו שחשבתי וגם לא כל כך יציב .. נפרדתי מבן זוגי ומאז כל בוקר שאני קמה אני קמה עם תחושה של חוסר אונים ומעין פחד לא ברור ממה יהיה היום... חשוב לציין שאין לי ממה לחשוש .. אולי זה נובע מהעובדה שבשנים האחרונות תמיד ההיתי עם בן זוג ועכשיו כבר לא. אם חוסר שינה געגועים ניתוחים בראש של איך ולמה וציפייה לסימני חיים ממנו (שבאים בשפע) אני איך שהוא יכולה להתמודד, אבל אני פשוט מרגישה חוסר אונים ןמעין פחד בבקרים אני ממש מוציאה את עצמי בכוח מהמיטה מתקלחת מתלבשת הכל עם דמעות בעיניים ותחושת פחד... ואני לא יודעת עם פחד זו המילה חשוב לציין שברגע שאני יוצאת החוצה "לחיים" אני מצליחה לחשוב בהגיון ולהמשיך כרגיל מה עושים? איך מתמודדים? אם מוצאים פסיכולוג ללא תקציב?

את בפורום המתאים אולם הפסיכולוג כאן בחופשה (קצרה) את יכולה לשאול גם בפורום פסיכיאטריה (שם הדגש הוא על תרופות) וכן גם בפורום פסיכותראפיה אני מתארת לעצמי שההמלצה תהיה על טיפול אולי בשילוב תרופה. באופן כללי, יש טיפול גם דרך קופת חולים שהוא זול יותר זה נשמע כמו מצב שתרופות יכולות לעזור (דכאון, חרדות) אבל השאלה האם את רוצה להיכנס לזה, מה גם שכשאת יוצאת החוצה את אומרת שדברים מסתדרים.

למה כ"כ מהר תרופות???? אפשר להתמודד גם בלי, אלא אם המצב כזה חמור אבל נשמע שהיא לא הגיע למצב שהיא זקוקה לתרופות.

לפי דעתי המון עשייה וכמה שיותר לצאת ובלות ולא לשקוע במיטה. לפי דעתי את גם עושה דברים וזה חשוב. ואני מעריכה לאללה את היכולת שלך והכוח לצאת מהמיטה. יש כאלה שפשוט נישארים שם וזה הכי נורא. זה טבעי שתהי קצת חרדה אחרי הכל זוגיות זה בטחון , והבטחון הזה נילקח ממך ועכשיו את צריכה להמשיך בלעדיו ולבנות לך בטחון חדש גם כשלבד, ואני בטוחה שאת יכולה להיות בטוחה בעצמך. גם הכאב לפי דעתי מביא את החרדה וגם זה יעבור. אל תדאגי רק תהיי עסוקה הרבה - זה הכי חשוב.

לד"ר קפלן, רציתי לחלוק איתך ועם הקוראים תהליך שעברתי הרבה בזכות קריאת שאלות ותשובות בפורום זה. הייתי בטיפול פסיכותרפיה, והתאהבתי במטפל. אבל לא סתם התאהבות אלא אובססיה טוטאלית, שהשתלטה עלי לגמרי ופגעה לי בתפקוד. המטפל ששם לב למתרחש החל לדבר איתי על העברה, ותקופה ארוכה לא הצלחתי להבין את משמעות הדבר. לבסוף עזבתי את הטיפול כי הרגשתי שאינני יכולה להתמודד עם מה שמתרחש שם. עוצמת הרגשות שלי ממש פירקה אותי, ולא הצלחתי לראות איך אני יוצאת מזה עם חשיפה כה אינטנסיבית למושא האובססיה. לאחר שעשיתי חיפוש בפורום זה על המילה העברה, וקראתי שאלות ותשובות בנושא, הבנתי את המקור לתחושות שלי. היום אני יודעת ששיחזרתי עם המטפל דווקא את מערכת היחסים שלי עם אמא שלי. אך ההבנה שלי והמודעות אליה הגעתי לגבי העובדה שאני משחזרת מהעבר שלי ועוברת העברה, לא הפחיתה במאומה מהרגשות העזים שלי כלפי המטפל. כיצד עוברים את זה? מה השלב הבא אחרי המודעות? והשאלה הכי חשובה לי: מה אמור לעשות המטפל, במידה ואחזור לטיפול, כדי לעזור לי לעבור את מה שקורה לי? האם מומלץ לחזור לטיפול במצב כזה?

דבר ראשון זה מעודד אותי לקרוא את זה כי אני מגלה לאט לאט כמה התופעה שעברתי הייתה טבעית. לי הייתה מטפלת וכמוך הייתי מאוהבת בה עד עמקי נשמתי, אובססיה כמו שאת מתארת. בכל אופו הגעתי למודעות בידיוק כמוך ולקח עוד זמן עד שזה עבר לגמרי. אני חייבת לציין שהיא עזרה לי בזה יפה מאד. אבל חלק מהפתרון הוא לא רק המודעות . המודעות היא קרש קפיצה להמשך התהליך . את צריכה להבין משהו לגביי הפסיכולוג שלך ובכלל פסיכולוגים. יש להם נטייה כמו לכל אדם להראות בעבודה שלהם רק את הצדדים הטובים והדבר הזה גורם להם להראות מושלמים. אחרי הכל הוא אדם בידיוק כמוך עם חסרונות וחולשות אך את לא חשופה להם. אני פשוט הבנתי שההעברה לא מביאה אותי לשום מקום, אלא למקום שגורם לכל הטיפול שעברתי להעצר , מהמקום הזה אין התקדמות . הבנתי שאם אני רוצה שיהיה לי טוב אני צריכה לצאת מהתלות הזאתי. הבנתי גם שבחיים אני לא אקבל מהפסיכולוגית שלי את מה שאני רוצה, היא תשאר רק פסיכולוגית בשבילי גם אם אחשוק בה כאם או כמשפחה קרובה, או כחברה. בשבילה אני סתם מטופלת עוד מישהי, חלק מהעבודה ולא יותר מכך. ההבנה הזו היא פאקינג כואבת אבל אחרי הכאב בא אולי כעס או סוג של התחקות שתתפלאי אבל מה זה נותן לך כוח. זה רק חלק קטן מכל התהליך. האמת שפירטתי לך ככה את זה כי אני יודעת עד כמה זה קשה וכואב גם כי הלב נישבר וגם כי בהעברה יש המון חולשה וחסך ובעייה אמיתית פסיכולוגית ככה שזה נורא מסובך ונורא מתסכל. אני רק יכולה לעודד אותך שההתגברות על ההעברה מלמדת אותך דברים מדהימים לגבי העבר שלך בכלל והקיום שלך והחיים שלך, את פשט מגיעה עם עצמך לתובנות מקסימות. ההצעה שלי:תחזרי לפסיכולוג שלך אם את סומכת עליו שהוא יעזור לך, יעזור לך במובן של ינתק אותך ממנו ולא יחבר אותך יותר. אני בטוחה שהוא לא רואה בהתאהבות שלך משהו מוזר וזר והוא רגיל לזה. זה חלק טבעי בטפול, זה חלק מטיפול עמוק ואם את רוצה להתגבר על זה כמו שצריך תחזרי לשם ותתגברו על זה יחד... הייתי שם וגם זה עובר בסוף ואם הטיפול יעיל והפסיכולוג הוא אדם טוב אז כל מה שנישאר לך זה אהבה אדירה ותודה לא ניגמרת... בהצלחה עירית

תודה על התשובה שלך. אז זה העניין. אני לא סומכת עליו בכלל שהוא יעזור לי להשתחרר מזה. להפך. אני הרגשתי כל הזמן מההתחלה שהוא שואב אותי עוד ועוד פנימה, עד שזה השתלט עלי לגמרי. זה לא שהוא אדם רע, הוא פשוט מטפל גרוע שלא מבין מה הוא עושה לי, וגם אחרי שהסברתי לו, הוא ממשיך להתעקש למשוך אותי פנימה. ברחתי משם בכוחותי האחרונים. אני דווקא רואה את החסרונות שלו, וזה שהוא אנושי ועשה טעויות רק הופך אותו לעוד יותר מושך מבחינתי. הלב שלי אכן נשבר מזה שאני יודעת בודאות מוחלטת שאין לי שום סיכוי להיות בשבילו יותר מסתם עבודה. ומצד שני מזל שזה כך, כי הרי אני מנסה לברוח משם. אני בכלל לא מתפקדת. הפסקתי לישון הפסקתי לחיות, אני רק חושבת על הסיטואציה הזאת שאני נמצאת בה. ואני לא רואה את הסוף. אני אפילו לא בטוחה שאני בכלל רוצה לחזור לחיות ולצאת מזה. אני מצטערת שהתחלתי את הטיפול הזה מלכתחילה.

דבר ראשון זה מעודד אותי לקרוא את זה כי אני מגלה לאט לאט כמה התופעה שעברתי הייתה טבעית. לי הייתה מטפלת וכמוך הייתי מאוהבת בה עד עמקי נשמתי, אובססיה כמו שאת מתארת. בכל אופו הגעתי למודעות בידיוק כמוך ולקח עוד זמן עד שזה עבר לגמרי. אני חייבת לציין שהיא עזרה לי בזה יפה מאד. אבל חלק מהפתרון הוא לא רק המודעות . המודעות היא קרש קפיצה להמשך התהליך . את צריכה להבין משהו לגביי הפסיכולוג שלך ובכלל פסיכולוגים. יש להם נטייה כמו לכל אדם להראות בעבודה שלהם רק את הצדדים הטובים והדבר הזה גורם להם להראות מושלמים. אחרי הכל הוא אדם בידיוק כמוך עם חסרונות וחולשות אך את לא חשופה להם. אני פשוט הבנתי שההעברה לא מביאה אותי לשום מקום, אלא למקום שגורם לכל הטיפול שעברתי להעצר , מהמקום הזה אין התקדמות . הבנתי שאם אני רוצה שיהיה לי טוב אני צריכה לצאת מהתלות הזאתי. הבנתי גם שבחיים אני לא אקבל מהפסיכולוגית שלי את מה שאני רוצה, היא תשאר רק פסיכולוגית בשבילי גם אם אחשוק בה כאם או כמשפחה קרובה, או כחברה. בשבילה אני סתם מטופלת עוד מישהי, חלק מהעבודה ולא יותר מכך. ההבנה הזו היא פאקינג כואבת אבל אחרי הכאב בא אולי כעס או סוג של התחקות שתתפלאי אבל מה זה נותן לך כוח. זה רק חלק קטן מכל התהליך. האמת שפירטתי לך ככה את זה כי אני יודעת עד כמה זה קשה וכואב גם כי הלב נישבר וגם כי בהעברה יש המון חולשה וחסך ובעייה אמיתית פסיכולוגית ככה שזה נורא מסובך ונורא מתסכל. אני רק יכולה לעודד אותך שההתגברות על ההעברה מלמדת אותך דברים מדהימים לגבי העבר שלך בכלל והקיום שלך והחיים שלך, את פשט מגיעה עם עצמך לתובנות מקסימות. ההצעה שלי:תחזרי לפסיכולוג שלך אם את סומכת עליו שהוא יעזור לך, יעזור לך במובן של ינתק אותך ממנו ולא יחבר אותך יותר. אני בטוחה שהוא לא רואה בהתאהבות שלך משהו מוזר וזר והוא רגיל לזה. זה חלק טבעי בטפול, זה חלק מטיפול עמוק ואם את רוצה להתגבר על זה כמו שצריך תחזרי לשם ותתגברו על זה יחד... הייתי שם וגם זה עובר בסוף ואם הטיפול יעיל והפסיכולוג הוא אדם טוב אז כל מה שנישאר לך זה אהבה אדירה ותודה לא ניגמרת... בהצלחה עירית

שלום לפורום לפסיכולוג אני מאוד הייתי רוצה לדעת מה בדר"כ לפי ניסיונך...הסימפטומים או מה בדיוק מרגישים שמשבר דיכאון פורץ או מתרחש...הרי זה לא מתחיל ובהתחלה זה כמו כל התקופה עצמה...בבקשה תשובה ישירה ככל שתוכל זה חשוב! בתודה רבה מאור

מאור שלום התופעות לא תמיד זהות, יש סדרה של סימפטומים אפשריים, בעיקר עצב, שינויים בהרגלי השינה, שינויים בהרגלי האכילה, תחושה של חוסר דרך או עתיד, של ריקנות פנימית ועוד. אני מציע לא לנסות לעסוק באבחון עצמי ולפנות לייעוץ מקצועי. הרי אם השאלה עולה סביר להניח שיש מצוקה או אי נחת כלשהי ברקע וזו כבר סיבה מספקת לבדוק את העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

מבקש כתובות של אתרי אינטרנט העוסקים בדינמיקה קבוצת ית שנדרשת למבחני ניהול.

סער שלום אינני מכיר אתרים כאלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, בעלי בן 31 ועדיין מוצץ אצבע. בעיקר כשצופה בטלויזיה או במחשב, או סתם כשנמצא בהרהורי ליבו... אימו לא ניסתה מעולם לגמול אותו, בגלל ש"לא היה לה סבלנות"... האם ניתן לטפל בנושא, איפה ואיך? תודה

אצלנו בבית היה פתרון פשוט: מורחים את האצבע בקצת סחוג... ופתרון קצת יותר מודרני יכול להיות פשוט למרוח משחה מרירה על האצבעות כך שלא יהיה לו טעים למצוץ את האצבע. עוד רעיון? ללבוש כפפות בבית לפני הצפיה בטלויזיה או במחשב... השאלה היא האם הוא מעוניין להגמל???

עדיף להשאיר את המצב איך שהוא, מאשר לגרום לו לחפש דרך או צורת הירגעות שעשויה להיות יותר ביזארית. בנוסף לעולם אין לדעת מה מסתתר "מתחת לשמיכה" ואלו בעיות או הפרעות הוא מדחיק.

רונה שלום אני לא חושב שזה קשור בהכרח לאימו של בעלך, אולם נוסח הדברים מרמז שהעניין לא מתחיל ומסתיים בהרגל של בעלך אלא יש בוודאי ברקע גם תחושות וכעסים ביניכם או בהקשר של המשפחה הרחבה. יתכן שהנושא הזה יותר דחוף לטיפול מאשר מציצת האצבע. בכל מקרה, בנוגע לשאלה עצמה, סביר להניח שזו תגובה שדומה לכסיסת ציפורניים או כל הרגל אחר שאופייני למצבים כאלה. במידה ובעלך סובל מכך ניתן לטפל בעניין בשיטה פסיכולוגית התנהגותית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ממה עלולה לנבוע חרדת נטישה?? תודה

רוית שלום חרדת נטישה היא ביטוי כללי שבתוכו כבר יש הסבר. תחושת חרדה היא הבסיס ולומר שהיא נובעת מחשש לנטישה יש בכך הנחה סמויה שאותו אדם נפגע בעבר בצורה כזו או אחרת, מה שגורם לו להיות חרד מכל פוטנציאל עתידי לנטישה. מדובר בנושא אישי ואיך אפשרות להכלילו בצורה כל כך רחבה. צריך להבין יותר לעומק ממה את מוטרדת. רצ"ב קישור למאמר בנושא חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לגבי התאהבות באנשים סמכותיים. אז יש לי שאלה קצת יותר עמוקה. אני כן גיליתי בטיפול מדוע גם לי יש נטייה שכזאתי. חלק מהגילוי היה כשהעברתי אל המטפל שלי רגשות מסויימים בגלל בעיות עם ההורים. חוויתי למטפל שלי העברה חזקה והגעתי למודעות לגבי העניין.. זה בהחלט השתפר פלאים. אבל הנטייה לא עזבה. העניין של ההעברה כן טופל ביסודיות. אבל בכל זאת הנטייה ל"הידלק" על סמכויות נשארה בי ואני גם מודעת למה הייתה בי מלכתחילה את הנטייה ובכל זאת לא חלף. השאלה שלי היא האם יכול להיות מצב שאני ארצה להיפטר מההעברה למטפל ואני אשליך את הרגש על סתם דמות סמכותית בצורה הרבה פחות עוצמתית? אשמח לתשובה איילת

איילת שלום אני לא בטוח שאפשר להיפטר מהנטייה הזו באופן אקטיבי. אפשר בהחלט לפתח מודעות לעניין כפי שאת עשית, וכאשר זה קורה לנסות ולנסח מחדש את המצב כך שהוא לא יפגע באיכות החיים שלך. עם זאת, בהחלט יתכן שגם עם כל המודעות שתהיה לך, משהו בתוכך יחזור לאותו דפוס ישן. הטיפול והמודעות בהחלט יגרמו לכך שהעוצמה עשויה להיות מופחתת. עם זאת יתכן גם שינוי יותר יסודי במצב. השינוי עשוי לקרות ממקומות שקשה לצפות אותם כעת, כאשר לפתע תמצאי את עצמך כמעט נכנסת שוב לאותו מצב, אבל פתאום מגלה שהוא לא מושך אותך יותר. אז תדעי אולי שהמקור או הפגיעות שבגללם הנטייה הזו התחילה, השתנה. תהליכים כאלה מלווים לא פעם בתוך התהליך הטיפולי. המודעות אינה המטרה הראשונית של הטיפול הפסיכולוגי, אלא היא משתמשת כלי לשינויים פסיכולוגים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אהבתי את התשובה שלך. אני גם חושבת שמודעות זו רק נקודת התחלה לדרך חדשה. אני גם חושבת שעם הזמן הנטייה לזה תעלם. בעיקר כשאני אהיה יותר דמות סמכותית למישהו, ואתבגר ואראה דברים בצורה שונה. היום המצב בכל לא מסובך אלא סתם מוכר ונשלט. חופשה נעימה איילת

נתנאל שלום להתבגר זה כל כך הרבה דברים שאני בוודאי לא אוכל להסביר בכל כך מעט מקום. אני מתאר לעצמי שאתה שואל שאלה יותר ספציפית על משהו שמטריד אותך. אם תוכל לכוון קצת יותר מה אתה רוצה לדעת אנסה לענות. בכל מקרה, אני מצרף קישור למקור יעיל ותמציתי בנושא http://www.snunit.k12.il/green/mit1.html בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לפני כשנה וחצי כשהתחלתי לעבוד הכרתי בחור מקסים שאני לא מפסיקה לחשוב עליו כל הזמן. אני בת 24 אז בזמנו הייתי בת 22 בפעם הראשונה הרגשתי שאני נמשכת אליו גם מבחינה פיזית. חשבתי שזה יעבור וזה לא עבר, מעבר לכך אני אוהבת מאד את האישיות שלו את ההתנהגות האופי את המראה החיצוני והפנימי בקצור את הכל הוא האדם הכי מושלם שראיתי בחיים. אני מגיעה מבית מסורתי הוא מבית חילוני הגענו מבתים מאוד שונים ולכן לא רציתי קשר איתו כי הייתי צריכה לוותר על הרבה דברים שמבחינה שכלית אני לא רוצה לוותר עליהם. לכן בקשתי ממנו שאם הוא יוכל להגיע כמה שפחות למקום העבודה שאני עובדת בזמן שאני שאני נמצאת עדיף, הוא לא הבין אולי מדוע אבל הוא הסכים מאז הוא כמעט לא הגיע(הוא מגיע למקום עבודתי לתת הדרכה וכו' הוא עובד בחברה אחרת ויש להם עוד בחורים שהם יכולים לשלוח כשצריך אותם) החלטתי שאני מנתקת כל קשר איתו כדי להוציא אותו מהראש ובכל זאת מידי חודשיים בערך אני מוצאת את עצמי מתקשרת אליו לשאול שאלה בנושא העבודה למרות שאני יכולה לשאול אנשים אחרים. הבעיה שלי: אני מרגישה שזה מפריע לי ליצור קשרים חדשים עם בחורים מרקע כמו שלי אף אחד לא מוצא חן בעיני ולא הבנתי למה, לאחרונה הגעתי למסקנה שפשוט אני משווה את כולם אליו וכמובן כולם נופלים ממנו בהרבה. השאלה שלי היא כיצד ניתן לא לחשוב אליו או להשוות אחרים אליו ? כי פשוט כך אני ליצור קשרים חדשים כי אף אחד לא שווה אותו. תודה מראש ענת(שם בדוי)

ענת שלום יש שני נתיבים שעולים לי כרגע ככיוון מחשבה. האחד הוא השאלה מדוע לא לנסות בכל זאת את הקשר אם הוא מוצלח כל כך עבורך. יש לפחות אפשרות לבדוק האם הפערים אינם ברי גישור. חילוניות ודתיות אינם תמיד שחור ולבן. כיוון אחר הוא במחשבות הטורדניות סביבו. השאלה כמה באמת הספקת להכיר אותו לעומק ועד כמה משיכתך אליו קשורה אכן אליו. יתכן שהוא מייצג עבורך משהו כאשר בפועל לא מדובר באמת בו עצמו. במקרה זה המחשבות עליו והקושי ליצור קשרים חדשים אינם באמת נובעים ממשיכתך אליו אלא מההתלבטויות שלך עם עצמך לגבי קשרים. אם זה הסיפור סביר להניח שתחסמי קשרים חדשים לא בכלל נחיתותם מול אותו בחור אלא בגלל רצונך להציב כעת מחסומים מסיבות שונות עליהן תוכלי בוודאי לחשוב. אני מתאר לעצמי שיש עוד דרכים לראות את מה שקורה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, אני בת 23, ולאחרונה סובלת מבעיות בזיכרון: אני לא מצליחה לזכור דברים שאנשים אומרים לי, שמות, פרצופים,ואירועים. אולם אני כן זוכרת דברים שקרו לפני כמה שנים. יש לציין, שבעייה זו נמשכת כבר כ-שנתיים. ממה זה נובע, ואיך אפשר לטפל בזה? תודה.

שכחנית שלום תלוי באיזה רמה השכחה, עד כמה זה פוגע באיכות החיים שלך. לפני שמחפשים היבטים פסיכולוגיים אני מציע להתייעץ עם רופא המשפחה ולברר עימו האם יש מקום לראות נוירולוג בנושא. אחרי שמורידים את הנושא הנוירולוגי אפשר לבדוק האם יש היבטים פסיכולוגיים שגורמים לבעיה. במידה ועברת תקופה מתוחה במיוחד או של שינויים יתכן שהשכחה היא סוג של תגובה רגשית לאירועים. גם כאן הייתי מציע לפנות לייעוץ בנושא, במיוחד אם זה פוגם באורח החיים שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אניבן 29 , לא מצליח לישון כבר כמה חודשים , אני ישן 3-4 שעות בלילה מקסימום. אני מתרץ זאת בדאגות עבודה ולימודים, אבל נראה לי שזה יותר מזה, מה עליי לעשות?

שרון שלום עליך לפנות למעבדת שינה ולקבל ייעוץ בנושא. יש מעבדה טובה בבי"ח תל-השומר, בטכניון ובמקומות נוספים. יתכן שתוכל לקבל הפניה דרך קופת החולים. בכל מקרה, לא הייתי מעקב את הייעוץ הראשוני, הוא די זול ולא כדאי להמתין. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת 5 חודשים. לצערי מגיל צעיר ביותר איננה מוכנה לאכול מחוץ לבית (ניזונה מרמדיה בבקבוק). הדבר מאוד מתסכל אותי ומגביל אותי. כשאנו מחוץ לבית, היא בוכה מרעב אך לא מוכנה לאכול (לעיתים במשך כ-6 שעות). אני נאלצת לחזור הביתה ואז היא "בולעת" בקבוק. שאלתי אותך על זה בעבר ואמרת לי שזה יעבור, אך זה נעשה יותר גרוע. עוד שבוע וחצי אני חוזרת לעבודה ואני ממש חוששת. בבית התינוקות (בו כרגע אנו בתהליך הסתגלות), מנסה הגננת להאכילה אך ללא הצלחה. התינוקת בוכה ומסרבת (לעיתים אוכלת כמה שלוקים בודדים). בסופו של דבר אני חוזרת איתה הביתה, מוקדם מהמתוכנן, והיא אוכלת, אך מה יהיה שאעבוד?! כולם אומרים לי שיהיו כמה ימים קשים ושזה יעבור, ושאף ילד לא מת מרעב. אך אני לא רוצה "לשבור" את התינוקת שלי ובטח לא לתסכל אותה ולגרום לה לחוויות קשות ומתסכלות. ומצד שני... אני ממש מיואשת ובעיקר מודאגת. מה אתה מציע לי לעשות?! (דרך אגב משקלה לגילה תקין בהחלט, אפילו מעל לממוצע והיא ילדה בריאה, טפו טפו טפו). המון תודה על התיחסותך. ו... חג שמח!!!

גלי שלום ראשית כדאי להתייעץ עם מומחים באזורך בנושא התפתחות. לא הייתי רוצה לתת המלצות שאינם מבוססות על היכרות של ממש עם התינוקת ועימך. במידה ואין בעיה התפתחותית סביר להניח שנדרשת התערבות התנהגותית מצידך והסביבה כדי להרגיל את הילדה לאכול מחוץ לבית. במידה וימליצו לך להרגיל את הילדה למציאות, אל תחששי מכך. יש משהו התנהגותי בסיסי שאת עושה בכל פעם שאת נכנעת, את מחזקת את ידיעתה שאתה תשובי עימה הביתה ואז היא תשחזר את התנהגותה שוב. במאבק הזה היא בינתיים מובילה מכיוון שתמיד היתה לך ברירה. כעת את מתקרבת לרגע בו לא תהיה ברירה והתינוקת תלמד לאכול מחוץ לבית, דבר חיובי בהחלט מבחינתה בטווח הארוך, גם אם יהיה סבל מקומי. עם מבחינה בריאות, התפתחותית ופסיכולוגית הכל תקין, אין לך מה לדאוג ממאבק הכוחות הצפוי לך. להיפך, השארת המצב הנוכחי לאורך זמן עלולה לפגוע הרבה יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, האם תוכל לשלוח קישור לאתרים שבהם מידע עדכני בעיקר כתבי עת בתחום פסיכולוגיה קוגניטיבית? תודה מראש, מלי

מלי שלום אין לי המלצה ספציפית, והנושא הוא בכל מקרה עצום וכדאי להתמקד במה שבאמת מעניין אותך. כתבי העת הרציניים בתחום אינם זמינים באינטרנט למי שאינו מנוי. ישנה גישה חופשית אליהם דרך הספריות האוניברסיטאיות. בברכה ד"ר אורן קפלן

סוגיה מעניינת- האם מטפל שמביע אכפתיות וחום הוא באמת כזה או שהוא כזה כדי לקדם את הטיפול? איך אתם מתמודדים עם התחושה הזו, למי שהיא קיימת? קיים קושי להכיר בעובדה שיש בעייתיות פה- יכול להיות קשר של חיבה רבה בין מטפל או מטפלת למטול או מטופלת , הערכה וכו'. אך מצד שני , למטופל/ת תהיה תחושה שהמטפל "עובד" עליו. לא באמת אכפת לו ממנו.אלא רק עושה את עבודתו. תמיד ישאר סימן שאלה כזה.

הלוחמת שלום אולי השאלה הזו קיימת בכל קשר שהוא ולא רק בקונטקסט הטיפולי. האם אנשים כנים זה מול זה ומביעים את רגשותיהם האמיתיים. אנשים רבים מרגישים שהקשרים בהם הם נמצאים תלויים בכל מיני סוגים של אינטרסים. אולי בהקשר הטיפולי השאלה יכולה להיות יותר חריפה. זה מסוג הנושאים שאם עולים בראש כדאי להעלות אותם גם בטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני מסכימה איתך, אבל לך תוכיח שאין לך אחות (כלומר, לך תוכיח שלמטפל באמת אכפת, כאשר בקשר יותר קל לדעת אולי ........) חג שמח

שלום . יש לי שאלה ..לא יודעת אם אני בפורופ הנכון אבל בכל מקרה: אני בת 21 הכרתי מישהו לפני כמה ימים והיה אחלה בהתחלה הוא מצא חן בעיני ואני בעיניו , באתי אליו פעמיים ,ובפעם השנייה ,סיפרתי לו שלפני כמה חודשים הייתי בדיכאון קליני עם תרופות ואישפוז בית . הבחור נבהל ,התחיל לפחד ,נהייה אדיש אליי וקר . אחרי כמה ימים ניפגשנו ואמרתי לו שעכשיו הכל בסדר אצלי והדיכאון שייך לעבר ועכשיו זאת תקופה מאוד טובה בחיים שלי ושמה שקרה בעבר לא יחזור על עצמו לדעתי הוא אמר שהוא מפחד שאני יתאבד והבהרתי לו שאין לי כוונה כזאת וגם כשהייתי בשיא השפל לא הייתי עושה את זה. אחר כך ישבנו בבית קפה שלש שעות ודיברנו והוא אמר לי שהוא נרגע ושהכל בסדר.. אבל לאחר מכן ,כשהלכנו אליו הביתה הוא פתאום התחיל להתנהג שוב באדישות וכששאלתי אותו מה קרה הוא ענה לי תשובה מתחמקת "לא יודע מה אני רוצה " וכו אמרתי לו שאני הולכת הביתה וכך זה הסתיים...אחרי כמה דקות הוא התקשר אליי כמה פעמים ולא עניתי . שאלתי היא מה הסיכוי שקשר כזה יצליח והאם זה נורמלי שהוא מתנהג ככה . בתודה , אני.

שלום רב לך! ראשית כל שאלתך נגעה לליבי כי אני הייתי במצב זה. חבר שלי (היום אנחנו 3 שנים!) התנהג ככה מהסיבה שהיתה לו נטייה חרדתית ושזה שאני עברתי את זה הדליק אצלו גם פחדים ולכן בהתחלה חשש שאם ימצא בקרבתי- הוא יחזור לתק' הקשה שלו. לפיכך- בדקי איתו האם יש לו גם כן בעיה מסוג דומה או קרוב ומה זה עושה לו לדעת שעברת תקופה כזו. ישנם אנשים של מספיק מודעים וכשמגיעים להיכרות איתך הם מפחדים מחוסר שליטה. כי "אולי זה יחזור" - אני מכירה מקרים רבים כל כך של חוויה קשה כזו שהיא חד פעמית ואינני מכירה צעירים שחוו מגיל צעיר את זה וזה חוזר להם כל הזמן. אנא קבלי את עצמך כמו שאת- והשאר יבוא מאליו. אם יש לך שאלות או שלא עניתי לך- את מוזמנת לכתוב שרשור.

את צודקת..הוא באמת גם נכנס למין התקף חרדה כזה ואמר לי שיומיים לא היה לו חשק לעשות כלום ,אחרי שתיארתי לו שבתקופה ההיא לא היה לי כח לעשות כלום. אז כנראה הוא מפחד שזה יהיה אצלו . השאלה היא מה אפשר לעשות .....! עשית משהו מיוחד כדי שהחבר שלך יחזור ,או שזה קרה מעצמו ?

שלום חלק מהענין קשור לבחור ולתגובות שלו. חלק בהחלט קשור אליך ואולי לקושי שלך עם עברך. מאחר והקשר רק התחיל ואת לא יודעת בוודאות מה קרה בדיוק, אני מציע לך לתת לבחור עוד צ'אנס. הבחור התקשר אליך ואת לא ענית. כלומר, הוא מביע עניין בך, ואת מסתייגת כעת. אין טעם לדבר על הסתברויות להצלחה ועל נורמליות של התנהגות שלו, תני לעניין לזרום עוד קצת הלאה כדי להבין יותר טוב מה קורה. תמיד תוכלי לסגת, חבל לא לבדוק האם יש פוטנציאל להמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום וברכה אודה לך אם תוכל להסביר בקצרה את המושג "העברה" ו"העברה נגדית". תודה שרון.

שרון שלום בהקשר הטיפולי העברה היא השלכה של המטופל על המטפל דברים שלקוחים מעברו האישי, לדוגמא, המטפל כדמות סמכות יכול לעורר תגובות הדומות ליחס להורה, למרות שאולי במציאות הוא כלל אינו דומה להורה של המטופל. החומרים הללו יכולים לשמש כחלק מהתהליך הטיפולי. העברה נגדית היא אותה תופעה אבל בכיוון ההפוך, כלומר, שהמטפל משליך על המטופל חלקים שקשורים לחייו האישיים. על המטפל המיומן לזהות חלקים אלו ולדעת כיצד לעבד אותם בהדרכה, ואולי להביא אותם לאחר עיבודם גם לטיפול עצמו בדרך כלשהי, במידה וזה עשוי לקדם את הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש סימטומים מסויימים? זה מתבטא בטיפול? האם יכול להיות מצב שמטופל יחשוד שמטפל עובר העברה נגדית או שזה בילתי גלוי. האם המטפל יכול לבטא את זה בסימפטומיים פיזים כמו אלרגיות וכו?

מה זה אומר על פסיכולוג קליני שהוא גם מדריך קליני טיפולי ? מה זה אומר על ההכשרה שלו ? על מה שהוא עושה בפועל ? על הניסיון שלו ?

פסיכולוג קליני הוא בעל תואר שני בפסיכולוגיה- בהתמחות קלינית- טיפולית- מייעץ- נותן טיפול פסיכותראפי- לגבי ניסיון זה תלוי כמה זמן עבר מאז שהוא סיים ללמוד ומה הוא עשה מאז

שלום מדריך קליני הוא סוג של הסמכה מקצועית רשמית. יש תהליך הכשרה פורמלי מטעם משרד הבריאות (מועצת הפסיכולוגים) להפוך למדריך מוסמך, זה כולל זמן מינימלי שעובר מאז קבלת ההסמכה הקלינית, הדרכה במשך תקופה מסוימת של פסיכולוגים תחת "הדרכה על הדרכה" ובסוף התהליך מקבלים את ההסמכה הנ"ל. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 27. יש לי חבר כ- 7 חודשים. יש לי משהו ספציפי, שמפריע לי לגביו וגורם לי לתהות האם להמשיך את הקשר והוא: צבע עורו. זה וודאי נשמע קטנוני אבל לא הייתי פונה לכאן אם זה לא היה מפריע לי. אני מעוניינת לשמוע חוות דעת פסיכולוגית בנושא. חברי די כהה עור, כהה מדי לטעמי האישי. מה שמפריע לי בעיקר הוא שבתחילת הקשר לא כל כך שמתי לב לזה. יתרה מכך, עוד לפני שממש הכרנו, הייתי רואה אותו בבילויים והוא מצא חן בעיני (חיצונית), תמיד רציתי שיתחיל איתי עד שזה באמת קרה והפכנו לזוג. אז, לא כל כך שמתי לב לצבע עורו הכהה. לאט לאט התחלתי לראות את זה יותר, בעיקר כשנפגשנו באור יום ובייחוד כשנפגשתי איתו בחברה (בחברת משפחה, חברים). אז, ראיתי זאת יותר כי יש לי מקור להשוואה (רוב בני משפחתי בעלי צבע עור רגיל, לא כהה ולא בהיר, רגיל). גם בני משפחתי, בעיקר אמי, טוענת שהוא שחרחר מדי לטעמה. ראוי לציין שכשאני איתו לבד, אני לא רואה זאת כל כך. מה שמשגע אותי הוא שהיחס שלי כלפיו משתנה בהתאם למה שאני מרגישה ביחס לצבע עורו (מוזר, לא?). כלומר, אם צבע עורו נראה לי לא יותר מדי כהה, אני חשה משיכה אליו, היחסים טובים, זורמים והכל בסדר. ולעיתים, בתאורה שממש מדגישה את כהות עורו, הוא הופך להיות פחות אטרקטיבי בעיני, הוא נראה לי שחום מדי וזה יכול לפעמים ממש לבאס אותי ואני תוהה האם זהו הבחור שארצה לצידי במשך כל חיי. התהיות האלה מעצבנות אותי, לפעמים אפילו מתסכלות, בעיקר בגלל שהוא בחור נהדר, חם ואוהב ונראה לי מטומטם לחתוך קשר בגלל גוון עור. מה גם, שלעיתים זה מפריע ולעיתים לא. דבר נוסף שמפריע לי הוא שהתהיות אם מישהו מוצא חן בעיניך או לא אורכות לא יותר מכמה דקות. אצלי זה נמשך כבר 7 חודשים. עוד לא פתרתי זאת. רק כשאפתור זאת ואקבל את המראה , הקשר יוכל לזרום כמו שצריך. העניין הוא שלפעמים אני מקבלת את המראה שלו (והוא נראה לי נאה וחמוד) ולפעמים לא מקבלת (והוא נראה לי ממש שחרחר, יתר על המידה). יתרה מכך, איך בהתחלה רציתי שהוא יתחיל איתי (כלומר, נמשכתי אליו) והיום הגעתי למצב בו אני נמצאת? את עצתכם, דחוף!!!

אכן את בחורה טובה... את בוודאי מכירה את המשפט: אל תדון אדם לפני שתשים עצמך במקומו. ובכן תארי לעצמך מצב הפוך (שאת היא זו בעלת צבע עור כהה . איך היית מצפה שבחור שטוב לך איתו 7 חודשים ירגיש כלפייך? ואיך היית רוצה שהוריו והמשפחה הקרובה לו יתייחסו אליך? בטוח שהיית מעדיפה שישפטו אותך כאדם ולא יסווגו אותך בגלל צבע עורך. ואולי נניח תכירי מישהו שיעדיף דווקא בלונדינית אמיתית על פנייך? (כי בלונדיניות הן טובות יותר, חכמות יותר וכו'?... אסור לך להכניס לעצמך לראש רעיונות גזעניים כאלה. אם את שלמה עם עצמך ועם תחושותייך כלפיו - זה העיקר. כל השאר שולי ולא חשוב. לכי אחר ליבך!

שלום המפתח קשור כנראה למרכיב החברתי. את כותבת שהבעיה מפריעה במיוחד בחברה, אבל כשאתם לבד את לא רואה זאת כך. סביר להניח שהעניין קשור לתפיסה חברתית כלשהי שאת מסתובבת איתה. בהחלט יתכן שהפנמת אותה ושזה לא בהכרח רק מסר סמוי או גלוי שקיבלת מהסביבה. משיכה בין אנשים קשורה פעמים רבות לחיפוש הדומה. לעיתים יש מיתוסים שאנשים נמשכים אל השונה אבל המחקרים מראים שאנשים דווקא מחפשים את אלו שדומים להם. בן זוגך שונה ממך בצבע עורו ואולי זה מסמל בשבילך דברים נוספים בהם הוא שונה ממך ולא בהכרח רק בההיבט האסתטי. כמובן שיתכן שכל זה אלו השלכות שלך עליו שאין להם קשר למציאות. אני חושב שחשוב שתפתחי מודעות רבה יותר לגורמים שמשפיעים עליך ועל רגשותיך. האם מדובר במשיכה אליו? האם בחשש מה יאמרו בחברה? האם בסטראוטיפים? האם החוץ משליך על הפנים? כל אלו הן שאלות שכדאי להתמודד איתן ולא רק בהיבט הרציונלי כי שם כנראה לא תמצאי את כל התשובות. בברכה ד"ר אורן קפלן

בעלי בהיר עור ואני שחומה צהבהבה האם זה אומר שהוא נמשך אליי פחות או מעריך אותי פחות ממה שהיה יכול להעריך בהירת עור אני רוצה לציין שאני מרגישה קצת חוסר הערכה או חוסר התאמה מצדו. אני שואלת זאת בהקשר לעניין המיתוסים עליהם כתבת בהודעתך. האם אני ובעלי נחשבים הפכים?

שלום לפסיכולוג ולפורום הייתי רוצה לדעת עם פסיכולוג מוסמך יכול להכניס בעזרת כדורים או שיחות אומץ ואת היכולת לא לפחד מעצמו וכך להעניק לו שלווה וביטחון עצמי תודה מראש

ירין שלום ראשית פסיכולוגים לא מטפלים בעזרת תרופות. רק פסיכיאטרים שהם רופאים נותנים תרופות. פסיכולוג יכול להוביל תהליך. את האומץ והשלווה האדם צריך ללמוד לפתח בעצמו, והטיפול הפסיכולוגי יכול בהחלט לתרום לכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי מה משמעות המושגים: נארטיב, סובייקט ופסיכולוגיה פוסט מודרנית? זה מקורס בפסיכולוגיה.

לומדת שלום אני מציע לברר את זה בקונטקסט של הקורס בו את לומדת. למושגים אלו היבטים רבים. לדוגמא, נארטיב הוא אלמנט סיפורי שיכול להיות חלק מטיפול. יש לדוגמא גישה נראטיבית בה מנסים לספר את סיפורו של המטופל בדרך שתגדיר מחדש את סיפור חייו או את הבעיה עימה הוא מתמודד. אוביקט וסוביקט מתייחסים בד"כ לתיאוריות של יחסי אוביקט. שניהם יכולים חלק מהעצמי אבל האוביקט מתייחס לחוץ (ולייצוגו המופנם), למשל להורה, והסוביקט לפנים. כמו הביטוי אוביקטיבי וסוביקטיבי. התיאוריות הפוסט מודרניות בפסיכולוגיה זה ביטוי רחב אבל אולי אפשר לומר בקצרה שאלו גישות מודרניות ששוברות את המוסכמות המסורתיות לגבי קשר מטפל מטופל, לדוגמא בגישה האינטרסובייקטיבית תוכלי למצוא תיאור של מטפל שבוכה עם המטופל שלו כחלק מהתהליך הטיפולי דבר שלא יעלה על הדעת בטיפול האורתודוכסי. שוב, אני מציע להבין את המושגים הללו בשיעור מול המרצה כדי להבין אותם לעומק ובהקשר הרלוונטי בקורס. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. אני סובלת מחרדה חברתית אשר סוגרת בפניי דלתות, אני מאוד רוצה ללמוד המון דברים אך לא יכולה ללמוד דבר, אני רוצה לעבוד וחייבת לעבוד אך אינני יכולה... מה לעשות? לאן עליי לפנות לקבלת עזרה? תודה מראש.

ענת שלום ניתן לטפל בחרדה חברתית הן בטיפול אישי והן בטיפול קבוצתי. כמו כן במקרים חריפים כדאי גם להיעזר בתרופות נוגדות חרדה. רצ"ב קישור למאמר בנושא חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

מוזמנת לבקר באתר שלנו לחרדה חברתית. http://members.lycos.co.uk/bedeckt/Forum/viewforum.php?f=1

שלום, תראי, אני אל מבין ממש בנושא, אבל אני יודע שיש תרופות נוגדות חרדה וכד... ככה שאולי כדי לך לבדוק בכיוון הזה, כזה פתרון מהיר ולא מזיק ביי

שלום אני בחורה רווקה בת 27. אני לא לחוצה למצוא חבר, בטח לא רציני ובטח שלא חתונה. לא היה לי חבר רציני אף פעם ולאחרונה אני בהחלט משתוקקת לאחד כזה ברמה של זה יכול להיות נחמד להתנסות סופסוף בזוגיות אמיתית. העניין הוא שרוב החברות שלי מוטרפות "למצוא" מישהו. מרגישות חסך כשהן לבד תקופה ארוכה. ובכלל הזוגיות היא משהו חשוב מאוד בחייהן. אני שואלת: האם אני בסדר שאני לא לחוצה? ברור שיש משהו לא בסדר בעובדה שלא היה לי חבר רציני מעולם אבל עם הזמן אני פתוחה לקבל את עצמי ולקבל את האחר ויכול להיות שזה ייקח עוד זמן מה עד שיהיה לי נח להתאהב במישהו בצורה עמוקה . השאלה האם חוסר התחושה שלי שחסר לי משהו כמו זוגיות היא בסדר או שמישהו צריך "לנער" אותי על מנת שאדחוף עצמי לצאת יותר ולהכיר יותר דבר שאני כמעט ולא עושה, או שהקצב שלי בסדר? תודה אישה

שלום את בסדר גמור. אין אף חוק שצריך להיות לחוץ בגיל כלשהו על בן זוג. גיל 27 בהחלט אינו סיבה להיכנס ללחץ ממשהו. בכל מקרה, ההחלטה האם יש כאן סיפור או לא היא בלעדית שלך. אם זה רק הלחץ של החברות, עזבי את זה. אם יש לך הרגשה שאולי את מנותקת, מתנתקת או כל דבר אחר שנמנע מזוגיות ושזו הבעיה, אז יש מקום לטפל בעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שאול שלום הנושא רחב וכדאי שפשוט תקרא. למשל האתרים הבאים מפרטים על השיטה: http://www.geocities.com/geshtalt_therapy http://www.geocities.com/m_maof ועוד רבים אחרים בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, ביתי בת השנתיים תלשה שיער מגיל שנה וחצי ו עד לאחרונה.בשיא נראו ממש קרחות בראשה. לאחר שחדלה מכך לאחרונה מצאה לה מנהג חדש :היא נכנסת להתקפי היסטריה המאופיינים בבכי עד הקאה.הילדה נראית במצבים אלה נפחדת. ההתקפים אורכים למעלה מרבע שעה בהם היא ממאנת למגע או קשר. לאחר שהיא נרגעת היא בבת אחת חוזרת לשלווה. בנוסף היא קשורה לאביה עד כדי שיציאה זמנית שלו מהבית יכולה לגרום להתקפים שכאלה. היא דורשת את נוכחותו והולכת אחריו אפילו לשירותים. אותי , אימה היא יכולה לסלק ותתן לי יחס בעיקר בהעדר אביה. אני מאוד דואגת! האם מוכרת תופעה שכזו? למי אני יכולה לפנות שמתמחה בגיל כה צעיר באיזור זכרון יעקב?

תמי שלום נשמע שאכן תגובות החרדה של בתך קיצוניות למדי וכדאי להתייעץ בנושא. בגיל שנתיים בד"כ הייעוץ ניתן להורים ואין טיפול ישיר בילדה. כדאי לפנות לפסיכולוג ילדים. לצערי אינני מכיר מטפלים באזור שלך, נסי לקבל המלצה מאנשים סביבך או מצוות בריאות הנפש של קופת חולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

זה אומר משהו על מצבנו.. לא? ובכל זאת, לשאלתי, בעייתי: אני נשואה, בת 28 ומתאהבת בדדמויות סמכותיות כגון רופאים, מרצים שעמם אני לומדת. העניין הוא שאני מודעת לבעייתי אך לא שולטת בה. לדוגמא, אני כרגע לומדת בקורס עם איזה פסיכולוג קליני ופשוט לא מפסיקה לחשוב עליו.. מהן המניפולציות שאעשה בכדי להשיגו. מה עושים? תודה

מיכל שלום מודעותך היא כנראה לקיום הבעיה אבל לפי ניסוח השאלה יש לי הרגשה שאת לא כל כך מודעת לתהליכים שמביאים אותך להתאהב בדמויות הסמכות. בעיקרון מדובר בסוג של "העברה" כלומר, את משליכה על אותן דמויות חלקים שלך ומאחר ואינך באמת מכירה את האנשים הללו, למשל, את המרצה שלך, הרי שההתאהבות הזו היא תהליך פנימי שלך ואינו קשור באמת לאותם אנשים. אינני מתמחה בשיטות מניפולציה להשגת אנשים ולכן אני מתקשה לענות על השאלה עצמה. אני מתאר לעצמי שאת גם לא שואלת את זה ממש ברצינות. אני מציע לך לנסות ולהתמודד עם המקורות למה שקורה ולא עם תופעות הלוואי שלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אכן נכון שאינני מודעת לתהליכים שמביאים אותי למצבים האלה לכן פניתי לפורום לברר מהם אותם תהליכים. ואני כן שואלת ברצינות איך אדע מהם אותם מקורות עליהן דברת. מיכל

שלום, לדעתי אני סובלת מחרדה חברתית. אחד הסימפטומים הלא נעימים הוא הזעה בבית השחי . 1. האם יש תרופות שאוכל לקחת כנגד תופעת החרדה (כמו תרופות מרגיעות) או תרופות נגד ההזעה ? 2. האם הזרקת בוטולינום(?) היא תשובה מתאימה במקרה כזה? 3. האם יהיו לטיפולים תרופתיים תגובות לוואי על פעילות ספורטיבית או בכלל? בברכה, מאיה.

מאיה שלום פורום זה עוסק רק בפסיכותרפיה. בנושא הטיפול התרופתי אני מציע להתייעץ עם אחד מהפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

את צריכה לשאול את זה בתחום של פסיכיאטריה- וכן יש תרופות עם תופעות לוואי ממש מינימליות שמשנות את אורח החיים להפליא- אבל כמובן פסיכיאטר צריך להחליט ולאבחן בהתאם

שלום וברכה, מחר אני אמורה להיבחן במבחן פסיכומטרי, ובאורח פלא התחילה לי היום דלקת עינים, כאב בטן, וכאב גב. כיצד ניתן להתגבר על כל התופעות הנ"ל, ולשמור על שפיות וצלילות במבחן הגורלי??? תודה, אביבה.

אביבה שלום כנראה אלו סימפטומים של חרדה. נסי לעשות תרגילי הרפיה ונשימות. עצמי עיניים ונסי לנשום בקצב סדיר ולהעלות בדמיונך מקומות נעימים של טבע תוך כדי. בעיקרון זה אמור לעזור לך להרגיע את המערכת הגופנית שכנראה מגיבה ללחץ. קצת קשה לתת לך הנחיות לתרגילים בצורה כזו, אבל אין ממש זמן לתהליך ארוך. שיהיה בהצלחה ד"ר אורן קפלן

דוקטור שלום רב, בשעה טובה נולדה לאשתי ולי תינוקת ראשונה (לפני כ 6 שבועות). לצערי, בתוך כל השמחה ישנו הרבה עצב, לחץ ודכאון מצד אשתי ואנו לא יודעים כיצד להתמודד. מדובר בהרבה בכי ו"אי הסתדרות" למרות שאין סיבות אמיתיות בפועל.. בעיקר מלווה בתחושה של חוסר אושר (במקום תחושת ה HIGH שהיא ציפתה לה) ותחושת אחריות ועול גדולה. לפני כשנתיים אשתי איבדה את אחיה הבכור וגם אז סבלה מדכאון, הלכה למספר מפגשים עם פסיכולוג אך הפסיקה כי חשה כי זה לא מסייע עבורה. בסופו של דבר הזמן שיפר, אם כי שמחת החיים שהייתה לא חזרה עוד וכעת נראה שזה חזר בשילוב. ברור לי שקשה לסייע על סמך טקסט כתוב.. ובכל זאת: מה מומלץ לעשות? האם לחכות תקופה נוספת? האם יש מקום לטיפול תרופתי? האם יש נזק כתוצאה מכך? האם ישנו חשש במקרה כזה מחלילה פגיעה (שלא בשליטה) בתינוקת? בתודה מראש, אייל

אייל שלום, קודם כל מזל טוב. מתוך ניסיון, עם ילד ראשון (כמו עם כל דבר ראשון) הכל חדש, זר ולא מוכר. ישנה תחושת מחנק של אחריות גדולה, חרדה ודאגה לכל פיפס של התינוקת, אולי היא רעבה, אולי כואב לה משהו? שלא לדבר על חוסר שעות שינה, יציאה מהשיגרה המוכרת למצבים חדשים ובלתי מוכרים. בנוסף כמובן, הקטע של הזוגיות - פתאם יש יצור קטן וחסר אונים שמשתלט על "האג'נדה" ובעצם מככב בראש סולם העדיפויות. כולם מתבטלים לפני הצרכים שלו, מה שנקרא "דוחה שבת, חג וכיפור..." הפתרון הוא לקחת את הדברים בפרופורציה המתאימה ובזמן שלהם. לא להילחץ, לתת לזמן לעשות את שלו (בסוף הרי מתרגלים להכול...) וללמוד בשיטת ניסוי וטעייה. אל תדאג, עם הזמן אשתך תרגע מעצמה. בדרך כלל כשהיא תגיע לאיזון נכון בין צרכיה האמיתיים של התינוקת וצרכיה היא. בעוד חודשים ספורים תביטו אחורה על התקופה הזו, ותבינו שהיא הייתה כנראה בלתי נמנעת (לפחות בילד השני כבר תהיו חכמים ומנוסים יותר). בינתיים, אפשר לנסות ולהקל על אשתך בכך שתקחו עזרה (אישה מנוסה שתחליף אותה ותיתן לה קצת זמן לעצמה). שיהיה לכם כל טוב, המון הצלחה וכייף.

אייל שלום מאחר ויש לאשתך רגישות קודמת לדיכאון אין לחכות וחשוב שהיא תפנה מיידית לטיפול פסיכולוגי. במידה וזה תהליך דיכאוני יתכן שהיא זקוקה גם לתרופות ולא כדאי לתת למצב להתדרדר. עדיף שהיא תפנה לייעוץ ותגיע למסקנה שהכל בסדר מאשר לחכות ולראות שהמצב מתדרדר. יש תהליכים טבעיים של דכדוך נפשי אחרי לידה, אבל לפי מה שאתה מתאר והדיכאון הקודם עדיף לא להמתין כעת. מזל טוב ובהצלחה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן היי, אמוד מקווה שתוכל לעזור - תודה מראש יש לי אחיין בן 4.5 בערך שאמו נסתה לגמול אותו בגיל שנה פלוס. אז נכון להיום הילד כבר לא מפספס את הפיפי שלו אבל עם הקקי עדין יש פיספוסים אפילו בגן כבר העירו לה על הפספוס והגננת המליצה לעשות לילד טבלה ולשים מדבקות של סמיילי ובכל פעם שלא "ברח " לו לשים פרצוף עם חיוך ובסוף לקנות מתנה - זה לא ממש עזר. כפי שכבר ציינתי הילד בן 4.5 והוא נמצא בגן וזה ממש לא נעים והיא נסתה להסביר לילד שזה לא נעים ליד כל הילדים שהוא יחזור לטיטול וכלום. חשוב לציין שלא תמיד הוא מפספס ישנן פעמים שהם הוא לבד זוכר ללכת לאני ודעתי פשו צריך להזכיר לו מידי פעם ללכת כיוון שכאשר והוא מרוכז בדבר מסויים הוא שוכח את עצמו - אבל מסתבר שגם את זה היא כבר עברה ועדין לא כלום האם זה מצב "סביר " שילד בגיל הזה עדין מפספס קקי או שלחילופין הוא עושה זאת כתוצאה בגלל משהו אחר - אולי קנאות באחותו שהיא אגב כבר בת 2.5? איך מתמודדים עם המצב הנל ואם יש איזושהיא דרך לטלפל בכך?

שלום אכן גיל 4.5 הוא כבר זמן לגמילה. כדאי להתייעץ עם הגננת ועם האנשים מסביב. יש שיטות רבות כולל המדבקות וחיזוקים אחרים. יש על כך גם ספרים רבים על התפתחות ילדים שניתן להשיג בכל חנות ספרים. לפעמים הגמילה גולשת למאבק כוחות שקשור ליחסים האישיים בבית. במקרה כזה כדאי שההורים יקבלו ייעוץ מפסיכולוג ילדים לגבי התהליך. בברכה ד"ר אורן קפלן

מישהו מכיר שאלון שבודק אובדנות, או נטיות לבצע מעשים אובדניים?

גליה שלום אני חושב שמבחן MMPI יש גם פרופיל לאובדנות. המבחן תורגם לעברית ונמצא באוניברסיטת חיפה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום יש לי בעייה שאני מפחדת מאוד מאוד מפרפרים ומכל המעופפים למינהם.כשאני רואה אותם אני נכנסת לבהלה ובורחת בריצה . אני לא מבינה למה זה ככה הרי פרפרים למשל הם יצורים שאפילו ילדים קטנים אוהבים ואני כבר בת 18 וחצי. אני לא יודעת איך להתגבר על הפחד הזה. רציתי לשאול אם יש עוד אנשים במצב הזה? כי זה נראה לי מוזר שאני פוחדת מהם.....ואיך אפשר לטפל בפחד הזה? האם יש צורך בטיפול פסיכולוגי או שמא טיפול הוא מיותר? אודה לך אם תוכל לענות לי

שלום מדובר בפוביה. התופעה אינה נדירה, בד"כ מתמקדת במקקים ומעופפים נוספים, בהחלט אפשר גם בפרפרים. במידה והדבר פוגע באיכות החיים ניתן לטפל בזה בעזרת טיפול התנהגותי-קוגניטיבי. אפשר גם להיעזר בהיפנוזה. זה לא עובר בד"כ רק ממחשבה על כך או משכנוע עצמי, נדרש טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני אורית. צפיתי כרגע בסרט מאוד מעניין, וכשקמתי רגע למטבח להביא לי משהו לשתות פתאום עף פרפר וממש התקרב אליי! אני ממש ממש מפחדת מפרפרים! אני יודעת שיש עוד אנשים כמוני אבל זה נראה לי ממש קריטי אצלי הם מפריעים לי מאוד! ואני לא מפחדת ממקקים ומכל הדברים האלה, אפילו לא דברים עפים חוץ מפרפר. מה לעשות עם זה? תעזרו לי בבקשה. תודה. לילה טוב!

מישהו יודע אולי כמה עולה טיפול אצל פסיכולוג (מהו טווח המחירים המקובל בו נע טיפול)

150-400 ש"ח אבל יש מרכזי בריאות הנפש ועוד המון מרכזים שמסובסדים שווה לברר

משה שלום באופן פרטי בד"כ 250 עד 500 ש"ח, תלוי בפרמטרים רבים. במקומות ציבוריים שגובים תעריך משרד הבריאות 180 ש"ח, כולל חלק מקופות החולים לעיתים ניתן סבסוד מסויים למחיר זה ע"י הקופות לתקופה מוגבלת. במרפאות בריאות הנפש יש לעיתים טיפולים בחינם. בברכה ד"ר אורן קפלן

טווח המחירים נקבע במידה רבה לפי איזור המגורים. באיזור ת"א למשל המחירים הגבוהים ביותר ובאיזור ב"ש המחירים הנמוכים ביותר. דבר נוסף זה המוניטין והניסיון של המטפל. אין הגבלה חוקית כמה לקחת וכל מטפל לוקח לפי ראות עיניו ועפ"י שיקולים של ביקוש והיצע. בממוצע פסיכולוגים מומחים לוקחים לא פחות מ-200 ש"ח ולא יותר מ-400 ש"ח, כולל מע"מ. פסיכיאטרים מומחים שגם הם רשאים לעסוק בטיפול נפשי לוקחים בד"כ כפול, כלומר בין 400 ל-800 ש"ח כולל מע"מ, אבל גם כאן ביקוש והיצע קובעים ולכן יש גם תעריפים אחרים. כל המחירים שהוזכרו מתייחסים לפגישה טיפולית שנמשכת בין 30 ל-60 דקות. גם בנושא של כמה זמן נמשכת הפגישה יש הבדל בין המטפלים השונים. עניינים נוספים באותו הקשר זה תדירות הפגישות, המספר הכולל של הפגישות וכו'. בסה"כ העלות לפגישה הוא רק מרכיב אחד ויש דברים יותר קריטיים שמשפיעים על הצלחת הטיפול או אפילו על העלות הכספית הכוללת של הטיפול.

אנא חשוב גם על העלות שתשלם במידה ולא תפנה לפסיכולוג אם הינך זקוק לטיפול. ואני מדבר על עלות פשוטו כמשמעו: הן באובדן יכולות פרנסה והן בכסף המבוזבז לפיצוי עצמי.

חולקת מאוד על הכתוב בהודעה זו. טיפול פסיכולוגי אינו ערובה לדבר, יש טיפולים המסתבכים מאוד. מי ערב לך שהטיפול יפתור לך את בעיותיך? כסף המבוזבז לפיצוי עצמי?? אם למשל אתה יוצא באופוריה מהפגישה אתה עלול לבזבז הרבה יותר מאשר אילו היית נשאר בכלל בבית. או להיפך: אם אתה יוצא מדוכא, אתה עלול לצאת למסע קניות לפיצוי עצמי, וכו' וכו'. טיפול עלול להביא עימו קשיים שלא חשבנו עליהם. אז אנא, לא לשכוח את הצד הזה גם. הוא עלול להיתקע, בעוד שבינתיים פיתחנו בו תלות, וכך נמשיך לשלם עוד ועוד כי הרי אנחנו כבר לכודים, אז על איזה אובדן יכולת פרנסה מדובר פה, אוליי פרנסת המטפלים? בקיצור, נא לא להכליל, ולקחת בחשבון את כל האפשרויות. הדברים אינם כה פשוטים. סיגל.

ב 2000 שקלים שנחסכים כל חודש שהם כ 5000 דולר בשנה אפשר בהחלט לענג את עצמינו. מה רע בזה ? למה שהפסיכולוג יסע לחופשת סקי ולא אני ? למה אתה חושב שזה ביזבוז ולמה אני צרכה לחיות בצימצום אם יש לי אקסטרה של 5000 דולר כל שנה ?

שלום, אני פונה אליך לעזרה למקרה קשה שהובא לידיעתי וברצוני לתת לצדדים הפנייה לבעל מקצוע מנוסה ורגיש שאולי יעזור לפתור את הבעיה. מדובר בזוג נשוי עם ילדים בגיל התיכון, אחד מהילדים הוא בחינוך מיוחד. הבעיה היא שאחד ההורים לא מתפקד מלא בשנה האחרונה וזה מתבטא וגם בחרדות ואלרגיות פיזיות וכרגע לא עובד. ההורה השני חושב שבן זוגו צריך טיפול פסיכיאטרי, הוא מלחיץ מאוד את בן הזוג הסובל שמפחד שכוונותיו לא טהורות ומסרב להכיר בבעייה נפשית וחושב שאולי זו בעיה הורמונלית או חוסר איזון גופני ובורח מהתמודדות עם המציאות ומתכנס בעצמו. הסביבה מבחינת ההורה ה"חולה" עויינת היות והילדים בבבית ומתייחסים אליו כאילו הוא כבר לא סמכות, בני הזוג התרחקו ומצד שני הנושא הוא "סוד במשפחה" ואין לו מקום לחלוק, כולם מתמוטטים - הילדים שגם נמצאים בעיצומם של בחינות בגרות, הילד המיוחד, וגם בן הזוג שמתפקד שסובל מהתמוטטויות בכי לפני כולם וקורא לעזרה. אודה לך מאוד על התיחסות דחופה ומהירה לבעייה, אם תוכל להפנות אותי לפסיכולוג מנוסה ורגיש שאוכל להפנות אליו את הנוגעים בדבר, רצוי שיהיה מאזור הוד השרון כפר סבא והסביבה.

רותי שלום נשמע שהמטופל המיועד לא רוצה טיפול, וזו יכולה להיות בעיה קשה. אדם שאינו רוצה לעזור לעצמו לא יפיק דבר מהטיפול ובד"כ ינשור ממנו אם בכלל יגיע אליו. יש מקום קודם כל לנסות ולקבל את הסכמתו לטיפול. גם אם נדרשת התערבות פסיכיאטרית כדאי אולי לפנות לפסיכולוג ואז לראות האם יש צורך גם בטיפול תרופתי, מה שנשמע לפי דבריך שכן. כרגע אין לי המלצה למישהו שפנוי בתקופה הקרובה באזור השרון. יתכן שאפשר לנסות לפנות דרך קופת החולים של הזוג. אולי אחד ממשתתפי הפורום ידע להמליץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה נשים מחפשות בגברים? מבחינה אבולציונית וכל זה.... שיהיו גבריים חזקים מאצ'ואים וכך הלאה.... ? איפה אני יכול למצוא מידע (ספרים, אתרים , תוכניות) על הנושא הזה של מה כל מין מחפש במין השני...? (אותי מה שמעניין הוא כמובן מה נשים מחפשות בגברים)

צחי שלום אני מתאר לעצמי שתיאורים אבולוציוניים לא יתנו לך את התשובה האמיתית שאתה מחפש שהיא בוודאי הרבה יותר אישית מתהליכים שכאלה. אולי כדאי לך לקרוא את ספריו של ג'ון גריי גברים ממאדים נשים ונגה ודומיהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב ד"ר, אני גר בדירה של חבר שלי. מסיבות שאין בכוונתי לפרטן כאן, קיבלתי ממנו אולטימטום למצוא עבודה או ללכת לטיפול ולא, אצטרך לצאת מהדירה בסוף החודש. אני מאמין שהוא מתכוון לעזור לי, אבל אני מרגיש שנדחקתי לפינה. הסיבה היחידה שבעטייה אני מתכוון ללכת לטיפול, היא הסרת האיום. אין לי שום רצון עצמי ללכת לטיפול כרגע, ואני מרגיש שזה חייב לבוא ממני. לכן התוכנית שלי היא להגיע פיזית לפסיכולוג, להסביר לו את המצב, לשלוף ספר קריאה מהתיק ולבלות שעה בנעימים. שאלתי היא, האם אין זו חובתו המקצועית של הפסיכולוג לסרב לטפל בי כיוון שאינני באמת חפץ טיפול, ורק מוכן לקיים את המסגרת הפורמלית של הימצאות עמו בחדר אחד, כדי לשרת את האינטרס שלי להישאר בדירה. בתודה מראש, אלעד.

כל עוד אתה משלם לפסיכולוג עבור זמנו, לא יהיה אכפת לו שתשב בחדרו ותקרא ספר במהלך הפגישה. הוא לא יכריח אותך לדבר. גם לשתיקה יש משמעות בפסיכולוגיה. עצתי לך: אם כבר אתה הולך, אז למה שלא תשוחח איתו? אתה לא מרגיש בנוח לספר לו על בעיותיך? אז תדברו על הדילמה של טיפול כאשר המטופל לא מעוניין בכך, ובא בגלל שמישהו אחר הכריח אותו... וככה תתחילו לשוחח, ותראה מה מתאים לך לעשות הלאה. תן לעצמך הזדמנות, אל תפסול על הסף.

אלעד שלום אם אתה פונה לפסיכולוג שמוכן לטפל בך, יהיה בזה אולי בעיה אתית לשלוח אותך לדרכך. אני כמובן בספק לגבי יעילותו של הטיפול בצורה כזו, אבל, מי יודע? אבל אם ניכנס לעובי הקורה האתית מבחינתך, הרי ללכת לפסיכולוג ולא לעשות טיפול זה בערך כמו לסרב ללכת לטיפול או לומר שאתה הולך ובעצם לשתות קפה בבית הקפה הקרוב לביתך. אז למה להטריח את עצמך עד הפסיכולוג? תקרא את הספר בבית הקפה, ותאמר שהיית אצל הפסיכולוג. אם אתה מטריח עצמך עד הפסיכולוג עצמו אולי באמת יש לכך גם סיבה ממשית מבחינתך ואז עדיף לנצל את השעה כמו שעינת מציעה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, ברצוני לקבל מידע על תרופה אנטיפסיכוטית בשם סמפ (semap): פעילות, יעילות, תופעות לוואי ועוד. תודה רבה.

דינה שלום פורום זה עוסק רק בפסיכותרפיה. בנושא תרופות אני מציע לפנות לאחד מהפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן