פורום פסיכולוגיה קלינית

ד"ר נכבד שלום רב, ביתי בכתה ז' . לפני כשנה וחצי ביתי עברה לסי"ס אחר באזור שכונת מגורינו (כשאחת הסיבות הן עברנו דירה והכתה שלה מכתה א' ועד ו' עברה המון שינויים והרכבים שונים כולל יבטול כיתה אחת ומיקס של השתיים הנותרות וכו'..). בבית הספר החדש היא התקבלה די בחשש ואף סבלה מאחת הבנות (הכוחנית והשולטת) בכתה. ביתי מצאה לעצה את החברות שאיתן היה לה נעים. לאחר זמן מה אותה ילדה עם ילדה נוספת החלו להתחבר עם ביתי. ומתוך כך התפתחה לה חברות עם אחת הבנות וביתי היתה מסורה ונאמנה. במהלך הזמן ביתי הסתכסכה עם אותה חברה והנ"ל הקימה "גוש חוסם" אשר גורם לסבל רב. אותן בנות החלו לצאת עם שכבת הגיל מכל בתי הספר בעיר והפיצו שמה ברבים, הרסו לה את יחיסה הטובים עם שאר הבנות האחרות. ערבנו את בית הספר ואת היועצת אך, לצערי זה לא פוסק היא סובלת מאלימות מילולית, וא, הותקפה ע"י אחת החברות של אותן בנות (אף הגשנו תלונה במשטרה). ערבנו את ההורים אך, הדבר לא נפסק? מה עליי לעשות? איזה עזרה ביתי צריכה? ביתי משדרת חוזק ואף נותת לי להרגיש שכל ההצקות לא מפריעות לה והיא לא מתייחסת, אך לדאבוני לא כך הדבר, ביתי הצעירה יותר אמרה לי שהיא בוכה בליליה ומפסרת לה כמה היא סובלת , היא למא מבינה למה החברות "הטובות" שאיתן לא היה לה ויכוח הצטרפו למעגל הזה? אנא, עזרתכם הדחופה?

גיל המעבר לחטיבת הביניים יכול להיות גיל קשה. אני הייתי מציעה לך לפנות אל ביתך ולומר לה שאת רואה שקשה לה חברתית והיית רוצה לעזור לה והאם היא יכולה לקבל ממך סיוע, להיעזר בך. הכי חשוב זה לא לדחוף את הבת, לא להציק לה, אך לאפשר לה להיעזר בך ולאפשר תקשורת פתוחה.

לוחמת, א ני מסכימה!!!!!!!!!! עדי

רבי שלום את מתארת מסכת די מורכבת של יחסים חברתיים בין בתך לסביבה. הדברים נשמעים כמו קרב בין קבוצות עם התקפות והתקפות נגד, כולל אלימות ותלונות במשטרה. במצב כזה אני לא חושב שכמה שורות בפורום יתנו לך באמת פתרון, יש לי הרגשה שנדרשת כאן התערבות יותר עמוקה. אני מציע שתתקשרי לשירות הפסיכולוגי של העיריה ותבקשי להיפגש עם פסיכולוג/ית בית הספר. אני חושב שאת צריכה לקבל ייעוץ מקצועי ממי שמצד אחד מכיר את המערכת ואת העולם הנפשי של בני הגיל של בתך, ומצד שני יוכל לתת לך ייעוץ אובייקטיבי על המתרחש. אינך חייבת לערב את ביה"ס בפניתך. במידה וזה לא מסתדר תוכלי לפנות לייעוץ לפסיכולוג ילדים במסגרת אחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

מניסיון אישי, הכי טוב זה להעביר את הילדה ביה"ס. תתפלאי כמה עניין של משמעת יכול להיות שונה בין בתי ספר. יש בתי ספר ששם יש ילדים יותר מפונקים וכוחניים מבתי ספר אחרים, ונכון, ילדים יכולים להיות מאוד אכזריים, אבל זאת לא סיבה טובה להשאיר את בתך לסבול שם, היא מראה חוזק כי חושבת שהיא גורמת צרות להורים שלה, ורוצה שתתגאו בה ולא תדאגו לשלומה כל הזמן, היא מתביישת להראות את הסבל שלה.

ילדתי בת שמונה, ומזה כחמש שנים פוחדת באופן קיצוני מחרקים וממני מעופפים. איך אפשר ליצור קשר עם מטפל שיוכל לעזור לה (רצוי באזור חיפה - אך לא חובה). תודה מראש

שלום מדובר בפוביה מחרקים וזו בעיה מוכרת למדי. יש אפשרות לטפל בבעיה באמצעות טיפול פסיכולוגי ממוקד. אפשר להיעזר בשיטות כמו EMDR והיפנוזה. רצ"ב קישורים למאמרים בנושא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm אינני מכיר מטפלים מתאימים באזור חיפה. הקרוב ביותר שאני מכיר בהרצליה, ונראה לי שעדיף לחפש מישהו מתאים באזור מגוריכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש בחיפה מקום המשלב הומאופתיה המשלבת טיפול פסיכולוגי על ידי פסיכולוגית קלינית ניתן ביחד או לחוד ,בהצלחה, אני חושבת שניתן למצוא את הטלפון בדפי זהב בהומאופתים תחת מרפאה הומאופתית לילדים .

אני לא יודעת איך להתחיל ולכתוב כי הסיפור שלי הוא ארוך מאוד ואני גם די מתביישת בו אבל אם אני אתמצט אותו אז אני פשוט אישה שמכורה לבעלה אשר פשוט שונא אותה במלוא מובן המילה.

האהבה עיוורת

שלום אכן כתבת מעט אבל ממה שכתבת אפשר להבין את הבושה והמצוקה בה את נמצאת. יתכן שכמו ברוב ההתמכרויות יש כאן מרכיבים של הרס עצמי ודימוי עצמי נמוך. אני מציע לך לנסות ולפנות לקבלת עזרה פסיכולוגית כדי לשנות את המצב העגום אותו את מתארת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחורה בת 22, ויש לי בעיה ממש אני סובלת כל חיי. נורא קשה לי להתחבר עם אנשים. בביה"ס, בצבא ובקורסים שעשיתי נורא קשה לי להתחבר עם אנשים. תמיד אני מתיישבת בפינה ומחכה שיגשו אליי. וגם אם מנסים לפתח איתי שיחה אני לא יודעת מה להגיד ואני מרגישה מטומטמת עם כל משפט שאני אומרת. שנה הבאה אני מתחילה ללמוד באוניברסיטה ומעשיו אני מתחילה לחשוש מכך ששוב אהיה בודדה. מה אפשר לעשות??????? ד"א - יש לי חבר וחברות, הבעיה היא עם אנשים חדשים שאני לא מכירה.

דורית שלום התחברות אל אנשים היא גם סוג של כישור שאפשר ללמוד. אני מציע לך לנסות להרשם לסדנא או חוג של יחסי אנוש בה תוכלי להתאמן על יצירת קשרים וכן לקבל משוב על התנהגותך בקבוצה. סוג כזה של מפגשים מפורסם בד"כ בעיתוני סוף השבוע, יש גם באינטרנט וכן במרכזים קהילתיים שונים. בברכה ד"ר אורן קפלן

כבר כמה חודשים טובים שבעלי מתוסכל מעבודתו (יותר נכון לימודים גבוהים), לא הולך לו והבוס שלו מדכא אותו עוד יותר, הוא כל הזמן ממורמר ולא חושב בצורה אופטימית. קשה לי נורא ורציתי לדעת מה אפשר לעשות?

אלמונית שלום אני לא בטוח שאת יכולה לעשות משהו למעט לתמוך ולנחם אותו. זהו תהליך שעליו לעבור עם עצמו, הן לשינוי המצב בפועל והן להתבוננות יותר אופטימית על המצב. אם את חושבת שיש מרכיב פסיכולוגי ובעלך גם מוכן לעשות עם עצמו תהליך של שינוי בכיוון זה, הוא יכול לפנות לטיפול פסיכולוגי. עם זאת, מדבריך נשמע שחלק מהקושי הוא שלך. יתכן שאם השינוי לא יכול לבוא ממנו את צריכה איכשהו להרגיע משהו בעצמך. הקושי הוא שלו, אלא אם את מספרת משהו על הזוגיות שלכם שנפגעת במצב שנוצר, ואז באמת הסיפור אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בחור בן 29 שסובל כ 10 שנים מבעיה שהוגדרה בשם "מעי רגיז" מהות התופעה היא שהיא גורמת סבל נורא ולהתנתקות מחיי חברה כי לא ניתן להיות הכי פעיל בחברת אנשים עם התופעות שמביאה בעיה זאת. אני עובד ומתקשר עם אנשים אבל תמיד עד גבול מסויים, תמיד יש את הפחד הקיים שהבטן תכאב, ושאני לא אוכל לבצע פעולה כלשהי שארצה, ותמיד גם כאשר אני מעיז אני מגשים את הפחדים של עצמי. בעבר הייתי מאוד מקובל בין חברים והייתי יוצא ומבלה ונהנה מהחיים, אך כיום אני חי חיי שיגרא מאוד מוגדרים ומייאשים, יש לי תחביבים ואני עוסק בהם, אך מה שהכי מפריע לי, זה המצב שאין לי בת זוג, ולצערי לא נראה לי שיכולה להיות מישהי כאשר אני במצב זה, למרות שיש שיפור עצום במצבי (בעזרת כדורים) תמיד אני מפחד, לא יוצא עם אף אחת כי תמיד הבטן שלי תגרום לי למבוכה וללחץ ואז לא אהיה מי שאני באמת ואף בחורה לא מעוניינת במישהו שלא מסוגל אפילו לשבת ולנהל איתה שיחה בצורה נינוחה. אני ממש רוצה להכיר בחורה, ולהתאהב, ושיהיה לי עם מי לחלוק את החלק הטוב של החיים ולנסות אולי להתגבר על החלק הרע בערתה או לפחות בתמיכתה. אשמח לשמוע הצעות בנוגע למצב שבו אני תקוע כבר עשור ולא רואה שום דבר אופטימי בנוגע לעתיד. תודה על זמנכם/ן מחפש תשובה.

שלום מעי רגיז היא בעיה שגורמת לקשיים בקשרים בין אישיים. בנוסף, גם אם מקורה של המחלה פיזיולוגי, טריגרים נפשיים כגון לחץ וחרדה מגבירים את תדירות ההתקפים ועוצמתם. לכן יש אפשרות להיעזר בטיפול פסיכולוגי הן כדי להתמודד עם השלכות המחלה שלעיתים היא כרונית וצריך ללמוד לחיות איתה לאורך זמן, וכן כדי ללמוד כיצד להפחית את ההתקפים דרך שליטה טוב יותר בלחץ. אחת השיטות שניתן לשלב בטיפול היא היפנוזה שמתאימה במיוחד לבעיות המשלבות גוף ונפש. ניתן לקרוא יותר על השיטה בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm יש אפשרות להיעזר גם בתרופות נוגדות חרדה, יש מחקרים שמראים שיפור במצב של אנשים עם מעי רגיז גם עקב הקלה על החרדה, אבל גם הכאבים עצמם בשל הבעיה הפיזיולוגית מוקלים ע"י התרופה שיש לה מרכיב של אל-חוש. אני מציע לכן להתייעץ עם פסיכיאטר בנושא. בכל מקרה, אני לא חושב שגם אם תבחר בתרופות הן אינן מחליפות את הצורך בעזרה פסיכולוגית להתמודדות עם המימדים השונים של המחלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, בנוגע לכדורים שהזכרת, אני נמצא בטיפול של פסכיאטר, והוא רשם לי אפקסור, כדורים אלו עזרו בזמנו, אך לא עד לרמה שאוכל לתפקד בצורה הכי נורמאלית (הכל יחסי). אילו עוד כדורים יכולים לעזור? זה לא שאני לא מאמין ברופא שלי, אלא פשוט כי אני לא חושב שיזיק לי לדעת קצת בעצמי עוד פתרונות אפשריים. בנוסף, אשמח אם תוכל להמליץ על מישהו שעוסק בהיפנוזה, באיזור המרכז, ואולי זה מה שיביא את הישועה? תודה מחפש תשובה.

שלום מחפש, אני בודאי לא מומחה בתחום, אבל רציתי להציע לך את האפשרות לפנות לטיפול אלטרנטיבי - כדוגמת הרפואה הסינית, וזאת בהנחה שלא ניסית את הכיוון הזה. למיטב ידיעתי הרפואה הסינית מכירה בבעייה, ומטפלת בה דרך דיקור ושינויים משמעותיים בתזונה. בכל מקרה, בהצלחה. אורי

אני בן 28 וגם אני במצב שלך מאז שרותי הצבאי בלבנון במוצבים בשנת 1996 . לדעתי יש עוד אלפי צעירים בניי גילנו שנפגעו מלוחמה ביולוגית או מגפה כלשהי מהמים במוצבים . אבל אנחנו מתקשים לחיות וגם להודות בפומבי במחלה שלנו , ולכן לא התארגננו כדי לטבוע את המדינה וצהל שיודע באשמה להרס חיינו . פריירים לא מתים הם רק סובלים בשקט בבית מתסמונת המעי הרגיז לבד לבד . צריך להתארגן .

היי גימל, אם באמת אובחנת כסובל מ"מעי רגיז" ז"א שלא מצאו כלום בבדיקות רגילות ופיזיולוגיות, מאחר והרפואה כיום לא יודעת איך להתמודד עם הבעיה היא נותנת לתופעה של כללי, "מעי רגיז" כאשר לכל סובל יש את הסימפטומים האישיים שלו ולמרות זאת התופעה והמצב של הסובלים הוא דיי דומה. אני סובל מהתופעה עוד מלפני השירות הצבאי שלי, עברתי את כל השרות שלי איתה ומאוד סבלתי, אך לא וויתרתי וסיימתי את השירות כמו כל אחד מבלי שאף אחד ישע משהו על הסבל שלי. זה אך טבעי שמחפשים את האשם במחלה, אך לדעתי אתה טועה בנוגע למקורה, זה לא הגיוני שזאת לוחמה כימית כי אז כמות הסובלים הייתה בהרבה יותר גדולה. בהתחלה חשבתי שבודדים סובלים מהבעיה, עד שהגעתי לפורומים כגון זה וגיליתי שהמון אנשים סובלים מהתופעה הזאת בשלבים שונים בחייהם ולאו דווקא משלב הצבא, והעניין הוא שכולם סובלים מתופעות דומות, לכולם קשיים חברתיים בגלל התופעה, וכל הסבל. מצד אחד הרגשתי מן הקלה, וואו, אני לא לבד, אך מצד שני חשבתי, שאם כל כך הרבה אנשים סובלים מזה, איך זה שלא מצאו מזור עדיין??? מהתופעה הזאת סובלים בד"כ אנשים רגישים, שחשוב להם מה חושבים עליהם ואולי חסרי ביטחון? אף אחד לא יודע בדיוק מה קדם למה, התופעות של כאבי הבטן והריצות לשרותים, והרעשים, או העניין הנפשי שזה מלחיץ ואחרים יכולים לשמוע את הרעשים או שלא תוכל לתפקד , לא כך? אז מתחיל מן מעגל קסם, יש משהו שגורם לטריגר לתופעה אך היא ממשיכה מהזנה שלה עצמה, מהחרדה, והפחדים וזה נכנס לתת מודע שלנו, וזהוף אנחנו מתוכנתים, הפתרון הוא לשבור את מעגל ההזנה, אך זה בכלל לא פשוט. אצלך יכול להיות שהתחילה התופעה בזמן השירות בגלל הלחץ ממקום השרות ומה יכול לקרות לך (חס וחלילה) לא חושב שזה היה במים. בכל אופן, זה לא קל ולא פשוט בכלל ניסיתי המון סוגי טיפולים, ואף אחד לא עזר, אני נוטל כדורים בשם EFEXOR שדיי עוזרים, אך לא עד לרמה של פעילות מלאה, וכמה אפשר לחיות כך? שיהיה לך המון הצלחה מחפש תשובה.

לפי מידע ששמעתי בנושא יש סיכוי סביר שהבעיה היא כימית (מחסור בחומר מסויים במוח) וניתנת לריפוי בעזרת כדורים מסויימים. כדאי שתתייעץ עם פסיכיאטר בעניין הזה. (התופעה נקראת OCD - obssesive compulsive disorder).

למה שלא תתחברו ותעזרו אחד לשני? לפעמים תמיכה של חבר מאוד עוזרת תחשבו על זה

תודה לכל העונים, זה באמת מחמם את הלב לדעת שיש אנשים שעדיין איכפת להם.

תדע לך שיש גם הרבה בנות כאלה ובנות מבינות את הפחד הזה בד"כ יותר מגברים. "היתרון" במצבך הוא שהוא מעיד על רגישות רבה. ונשים רבות היו רוצות למצואמישהו עדין ורגיש

דר שלום האם השיטה מתאימה גם להתקפי חרדה שמשולבים עם פחדים מכאבים אמיתים אך אני לוקח את הכאבים הללו למחוזות רחוקים עד אשר הם עוברים . אם כן אבקש לדעת אם אתה ממליץ על טיפול זה אני בחור כבן 30 תודה

אלון שלום אינני יודע עם איזה סוג בעיה רפואית אתה מתמודד, אבל לפי המעט שכתבת יתכן שהשיטה תעזור. בנושא הטיפול בכאב השיטה היעילה ביותר בתחום הפסיכולוגיה היא היפנוזה. רצ"ב קישורים הן לכתבה על EMDR והן על היפנוזה, יש בתוכה חלק על הטיפול בכאב. http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן 7 חש לאחרונה בפחדים .פוחד להיות בחדר עם דלת סגורה, פוחד שמא יש מפלצות פוחד מנחשים, וכו' אני מנסה להרגיע אותו שאין לו מה לפחד, אין מפלצות ונחשים אולם מסתבר שעדין פוחד. האם זו תופעה מוכרת? האם זה אמור לעורר בי דאגה? מה עלי לעשות?

יאנה שלום ילדים רבים פוחדים מחושך ומפלצות, בד"כ נובע מדברים שונים עליהם הם חושבים ואיתם הם מתמודדים. צריך לדבר עם הילד, לראות האם יש גורמי לחץ בתקופה האחרונה. יש אפשרות לקנות ספרים וסיפורים על חושך ומפלצות, יש רבים כאלה ותוכלי להתייעץ בכל חנות ספרים שמוכרים ספרים לילדים בגילו. אחרי שתבינו יותר את מקורות הפחד ותנסו להפחית את הפחד ע"י שיחה וסיפור תוכלי לחשוב שוב על העניין ולראות אם יש מקום להתערבות חיצונית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום בן 39 אב לארבעה מוצלח מכל בחינה שהיא בעל אינטלגנציה גבוהה לפני כשלושה חודשים נתקפתי חרדה לגבי יתר לחץ דם פיניתי את עצמי לבה"ח קיבלתי כדור ארגעה ומאז החל תהליך של לפי כל המודלים שייך להתמוטטות עצבים יש לציין כי אני נושא עמדה בכירה במשק ובתקופת המקרה הייתי נתון ללחצים כבדים שלא ידעתי קודם לכן. חוסר בתאבון בחילות סחרחורות ירידה במשקל והעקר פחדים לא ריציונאלים אפילו מחפצים דוממים רופאת המשפחה המליצה על כדורים נגד דיכאון אך סירבתי והחלטתי שאני חייב למעני ולמען המשפחה לצאת ללא טיפול תרופתי חודשיים של סיוטים לילות לבנים ולפני שלושה שבועות באופן פיתואמי הרגשתי שזה פשוט חלף לא היה גבול לאושרי . יש לציין כי בתקופה זו המשכתי בעבודתי למרות הפחדים בתעצומות נפש גבוהות. כיום אני נמצא במצב של תיפקוד למעט צניחות קלות מדי פעם שביעקר באים על רקע רפואי היינו למה כואב לי פה ?ולמה כואב לי שם מחשבות טורדניות על שינוים פיזיולוגים ולו הקלים . א.האם תוכל להסביר לי כיצד אוכל לצאת ממעגל מדפרס זה? ב.והאם זו תופעה שכיחה לאחר המשבר שבו הייתי נתון לתשובתך אודה .

דוד שלום חווית כנראה סוג של התקף חרדה והוא עדיין מלווה אותך מידי פעם. ההתמודדות היא בראש ובראשונה עם גורמי הלחץ. אתה שופט את עצמך מאוד לחומרה, כאילו אתה צריך להיות מושלם, אף פעם לא להרגיש מצוקה. אולי אם היית מקבל את החרדה שנפלה עליך בצורה פחות ביקורתית הכל היה עובר הרבה יותר בקלות. אינך צריך להיעזר בתרופות אם אינך רוצה, ואגב, תרופות נוגדות דיכאון הן בד"כ גם נגד חרדה, אבל אם אתה מצליח בלעדיהן בוודאי אין צורך בהן. במידה ואתה מרגיש שאתה תקוע עם דפוס שאינך מצליח להיפתר ממנו אולי יש בכל זאת מקום לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולבדוק כיצד אפשר לזרז את התהליכים שהתחלת בעצמך לטיפול עצמי, וכיצד לשמר את ההישגים. לעיונך רצ"ב קישור למאמר על חרדה ועל טיפול קצר מועד. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום, לא ידוע לי אם קבלתי את מכתבי הקודם, כך שברצוני להביא שוב את בעיתי, אני חולמת חלומות מאד קשים, אבי נפטר לפני כ-5 חודשים לאחר כאבים רבים , טפלתי בו יום ולילה ולצערי הוא נפטר בזרועותי, ברצוני לציין שאני מעולם לא ראיתי אדם מת, כך שהמצב גרם לי לטראומה כפולה. גם קודם הייתי טפוס חולם, אבל לא בצורה הנוכחית. אני חולמת עליו כל לילה,הוא מופיע לי בכל מיני צורות, קשה לי להוציא ממחשבותי את המראות שראיתי ואת מצבו בבית החולים. קשה לי מאד לחזור למצב שגרתי,כלומר אני הייתי אשה מאד פעילה בהרבה תחומים. ומאז אין לי כל חשק או סבלות לבצע דבר. אפילו לקרוא עתון או ספר אין רכוז מתאים. אני כל הזמן מרגישה שאני נמצאת בתוך האבל הכבד, וקשה לי להשתחרר ממנו. לאחרונה אני חלמתי את סבי וסבתי הורי אמי ז"ל - אני יושבת בחברתם ליד שולחן ולפתע דמות סבי משתנה לדמות אבי, הוא קם לקראתי ובגלל עצם הידיעה שהם לא חיים כבר, אני מתחילה לברוח, ובחלום לא מבינה למה אני בורחת מאבי, שהיה אהוב עלי מאד. אני אשה נשואה , וגם בעלי מאד היה קשור עליו, וגם לו יש אמא מאד מבוגרת, גם אמי מאד סובלת בגלל אובדן אבי. אני כל הזמן הולכת לבית הקברות לבקר אותו, ולא מבינה מדוע אמי לא מבקשת ממני גם לבוא לקברו, למרות שהיא אינה יודעת שאני הולכת לקברו. היא הייתה מאד קשורה לאבא, ממש יחד 24 שעות ביממה וזו לא הגזמה. אני כל הזמן חיה בדכאון עמוק, וחבל לי על בעלי כי הוא סובל יחד אתי. אנחנו לא יוצאים לשום מקום כי אני עדין בשנת האבל. המצב של שנינו בדכאון. והייתי מאד מבקשת לקבל הסבר לפשר החלום? ומה עושים לגבי הדכאון של שנינו. כי כמובן אני מספרת לו את חלומותי והמצב מביא להמשך הדכאון. מאד אבקש את עזרתך, בתודה מראש , החולמת המודאגת.

היי נראה לי שאת יכולה להיעזר בכמה שיחות עם איש מקצוע. את חווה את חווית האובדן על כל משמעותיותיו ויש צורך לעבד את זה.

לחולמת שלום ניכר מדבריך שהיית קשורה מאוד לאביך ואובדנו היה מכה קשה עבורך, במיוחד לאור הדרך שבה זה קרה. יש תקופה מסוימת שבה טבעי להתאבל והחלומות שמטרידים הם חלק מתהליך האבל. אינני יודע לפרש את חלומך, החלום הוא דבר מאוד אישי ופירושו המדויק נתון בידיך, עם זאת, החלום מצביע על רגישותך הרבה בתקופה הנוכחית והאימה שממלאת אותך נוכח מותו של אביך והשינויים שזה גורם בשיווי המשקל של חייך. חמישה חודשים אינו זמן רב, מצד שני הוא זמן שכבר יכול להיחשב ממושך מספיק כדי להתחיל ולחזור לחיי היום יום, עם כמובן הזכרונות שלעולם לא יעברו. במידה ואת מרגישה שחייך משתבשים ואת לא מצליחה לצאת מהאוירה הדיכאונית אולי כדאי לפנות ולקבל עזרה פסיכולוגית. מאחר ואת מתאר סוג של טראומה, הייתי ממליץ לנסות שיטת טיפול שנקראת EMDR שמתאימה לסוג הבעיה שאת מתארת. רצ"ב קישור למאמר בנושא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן שלום רב, הרבה תודות על התשובה המהירה , כמו כן, ברצוני לשאול האם רצוי לקחת תרופה כל שהיא לצורך שינה טובה, היות ושנתי אינה שקטה, ואיני ישנה הרבה, מתעוררת לעיתים קרובות בלילה וגם במשך היום איני ישנה כלל. ובמידה ואני נחה בצהרים איני מסוגלת להרדם, איני דוגלת בלקיחת תרופות, אבל האם קיים משהו שיכול להשפיע לטובה ולא להזיק. בתודה, החולמת.

תמיד סבלתי מלקויות למידה שונות אבל לאחרונה - בשנה או חצי השנה האחרונה, אני "סובלת" מאיזו בעיה חדשה ולא מוסברת. קורה שלעיתים יותר קרובות אני קוראת משהו אבל אני קוראת אותה בצורה לא נכונה לדוגמא אני יכולה לקרוא מילה - כמו כהברה אחת מבלי שום חוקי לשון או ניקוד שאמור להיות ברור מילים שאמורות להיות ברורות מאליהן ואני קוראת אותן כאילו אני עדין לא יודעת לקרוא טוב זה ממש מוזר! אני קוראת משהו או לחברים או לעצמי וכשאני קוראת איזו מילה אני לפעמים עוד לא קולטת בטווח קצר שטעיתי!! ואני גם כותבת לאחרונה יותר ויותר עם שגיאות כתיב, נניח כוראת במקום קוראת וכד למה זה קורא לי? יש לי גם קצת קשיים בדיבור אבל זה מתבטא בעיקר בתחום הכתיבה והקריאה קשה לי להאמין שזו איזו "לקות חדשה" שצצה, אולי יש לכך הסבר פסיכולוגי אחר?

לידיה שלום קשה לי להסביר את התופעה מבלי להבין יותר את הרקע. האם יש משהו שהשתנה לאחרונה או גורם לחץ רב יותר מהרגיל? האם יש לך התמודדויות חדשות ומורכבות יותר בתחום הלמידה? אין להניח שזו לקות למידה חדשה כי מקור לקויות הלמידה מבחינה פזיולוגית הוא בד"כ כבר מהלידה, למעט תאונות במהלך החיים. בהחלט יתכן שטריגרים נפשיים בתקופות מסוימות מגבירות תופעות שונות. במידת הצורך אפשר לפנות לאבחון. בברכה ד"ר אורן קפלן

וכו כמו הפרעות למידה כמו דיסלקציה? אני מפנה תמיד את השאלות שלי בנוגע לכך גם לפורום פסיכיאטריה וגם לפורום פסיכולוגיה קלינית.. למה אי אפשר לעשות פורום מסודר ?

היי לידיה, שי פורום מעולה של ד"R וינקלר ב- YNET קהילות - הורים. פורום על ליקויי למידה. שם תשאלי מה שאת רוצה

לידיה שלום כמו שהלוחמת כותב, יש מספר מסגרות שדנות בנושא, חלקם פורומים לעזרה הדדית. עשי חיפוש באינטרנט ותמצאי חומר רב וקישורים למאמרים ולקבוצות דיון שונות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם אני רוצה לספר לכם סיפור חיים. טוב אז החיים שלי בן למשפחה חסרת אמצעים אמא חולה נפשית ואבא בלי מקצוע גדלתי ולמדתי בחיפה עד כיתה ז כיתה ז זה היתה התקופה הכי טובה בחיים שלי בלי דיכאונות בלי הפרעות בלי כלום הכל היה טוב הייתי ילד שכולם אהבו בתיכון הייתי הכי מצטיין בכדורגל הייתי הכי מקובל בחברה הייתי ילד מאוד חברתי שאהב להצחיק את החברה חכיין מעולה זה היתה השנה הכי טובה בחיים שלי לאחר מכן מתחילים השנים המגעילות אני מחליט החלטה ללכת לפנימיה בגלל שהייתי חוזר מבית ספר ולא היה לי אף פעם אוכל מוכם תמיד הייתי צריך להכין הכל לעצמי ולנקות כל הזמן אז החלטתי כמו אחים שלי ללכת לפנימיה כי טענו שטוב להם שמה אבא שלי שלח את אחיי לפנימיה טובה אני מצטער עד היום שלא הלכתי לשם זה היתה טעות חיי בקיבוץ הם עשו שם חיים והבנתי שפנימיה זה אז החלטתי ללכת לפנימיה כמובן שנכנסתי לדיכאון בגלל שנזכרתי כל הזמן בתקופה הטובה שלי ושמה היה כזה לא היתה אוירה כמו שהרגשתי בתיכון שהייתי היה לי חברים שם אבל לא הסדרתי עם כולם אז החלטתי אחרי שנה לעזוב הביתה באותה תקופה בעלה של סבתא שלי נפטר והוא לא היה בעלה אז אבא שלי שאל אותי רק מרצוני אם אני רוצה לעבור לגור איתה אז אמרתי למה לא יש חדר לבד סבבה טוב אז במקום להמשיך בתיכון רגיל שהייתי עשיתי עוד פעם את טעות חיי החלטתי לעבור לבית ספר מקצועי עמל לא למדתי שם כלום רק עובדים למדתי שנה אחת לחינם כי בהתחלה חשבתי מה תתן לי בגרות אני ילך ללמוד מקצוע אז עברה שנה ותכננתי לעזוב אבל ניפתחה בבית ספר מגמת מחשבים אז אמרתי יאללה אני ישאר מחשבים חבל על הזמן נשארתי כל היום ישבנו ליד המחשב לפעמיים למדנו לפעמיים לא גם באותה תקופה סבלתי מדיכאון ממושך שבסוף ניצחתי אותו בלי עזרה נפשית לבד עם עצמי יצאתי מזה זה היה הרגשה כלכך טובה והרבה הקלה הייתי באותה תקופה ילד מאוד מסוגר עם עצמי הלכתי לעבוד במפעל וקניתי מחשב חשבתי אני הולך ללמוד מחשבים לא אולי אני יהיה איש מחשבים אבל סתם בית ספר עלוב בקושי לומדים שם ולא לומדים שם לבגדות בכלל טוב דבר אחד טוב יצא באותה תקופה המגעילה שקניתי מחשב עבדתי חודשים בשביל זה וקניתי בכוחות עצמי שאני ילד בגיל 16 מחשב הכי טוב טוב הסתימה לה עוד תקופה שהלטתי לעזוב לבית ספר פרטי שאני לומד בו היום עבדתי כל החופש ומימנתי לי את הלימודים כי חשבתי הרבה על הנושא בגרות פתחתי את השנה בצורה מציונת עם מגמת מחשבים והקבצות של 5 יחידות של אנגלית ומטמתיקה אז עוד פעם נכנס בי השד הזה ההפרעות הנפשיות שגם היום אני סובל מהם ולא מוציא להם תרופה במשך כבר 4 חודשים אני סובל מהפרעות נפשיות חזקות ביותר פניתי לעזרה מקצועית הושיטו לי יד לעזרה ולא הסכמתי לקבל כדורים כי הפסיכיטרית אמרה לי כל מיני דברים טובים שגרמו לי לשנות את דעתי וללכת היא גרמה לי להרגיש טוב עם עצמי נתנה לי כדורים לא שתיתי בזמנים הנכונים רק מתי שהיית עצבני זה לא היה טוב המשכתי להרגיש רע ולא פניתי לעזרה שבוע שבועיים וזה לא עובר רציתי לבקש מאבי שיקח אותי אליה אבל הוא אמר תלך לבתי חולים לחולי רוח עכשו מה שהכי מסקרן אותי האם יש לי מחלת נפש כמו אמא שלי שסובלת גם מזה היא מאושפזת בבית חולים יכול להיות שזה בגנים שלי איתה כי אני ממש דומה לה אבל אני אומר לכם אני לא מצליח להיות רגוע בראש אני חושב על על דברים שלא נורמליים הכל מפריע לי אני מגזים במחשבות חושב הרבה כמעט כל היום אני מעסיק את המוח שלי במחשבות רעות בחיים לא חשבתי שזה יחזור אבל הפעם חזק שיגעון לא דיכאון נמאס לי כבר מהחיים האלה למה לי זה קורה אני לא נורמיל חשבתי ללכת לשייטת לעשות בגרות מלאה אבל כל חלומותי התנפצו בגלל שהמוח שלי נגנב וחושב רק על שטויות יש לי כאבים בראש כל יום חזקים כאבים בבטן כל דבר שאני רואה מתחילם לחרוץ לי שטיות בראש אני חושב על דברים שהם לא נורמליים נראה ילשאני חולה נפש מה לעשות?

ד שלום כתבת הודעה ארוכה עם פרטים רבים על עצמך והדבר העיקרי שבולט לי מההודעה שאתה מתלבט בהרבה דברים ושכנראה איך לך כתובת מספיקה כיום שתוכל לשוחח עימה ולפתור חלק מהשאלות שעימן אתה מתלבט. זה טבעי שאתה מוטרד משאלת מחלת הנפש לאור הרקע המשפחתי שתיארת. עם זאת, ברור שגורלך לא נחרץ רק בגלל שגדלת לאם חולה. חשוב שתהיה במסגרת ייעוצית כלשהי שבה תוכל לקבל חיזוק ומקום לעצמך ולרגשות ולמחשבות שעולות. מטבע הדברים המסגרת של האינטרנט לא יכולה להיות מקום כזה כי היא אינה מאפשרת היכרות של ממש. נסה לשוחח על כך עם מישהו שקרוב אליך או ליועץ מקצועי מסביב ובקש להגיע לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה הסיבות לדיכאון אצל ילדים וכיצד להתייחס לילדה בת 9 שטוענת שהיא רוצה למות בגלל חוסר עניין בחיים איזה עניין בחיים צריכה למצוא ילדה בת 9? כלומר לדעתי גידלתי אותה בצורה נורמלית לחלוטין והיא תלמידה מצטיינת וילדה טובה וכל זה ופתאום העניין הזה שאני לא יודעת האם לקחת אותו ברצינות. ומה בעצם לעשות? היא לא מוכנה לדבר עם אף אחד ואף הזהירה אותי שהיא לא תלך לפסיכולוג.

מישהי שלום קודם כל אני מציע לקחת את הענין ברצינות מלאה. גם אם היא אינה מתכוונת לכך ברצינות, העובדה שהיא מגיעה למצב בו היא מצהירה על רצונה למות היא חמורה דייה. אין צורך בהכרח להפנות את הילדה לפסיכולוג. אני מציע שתפנו אתם ההורים לפסיכולוג כדי לקבל ייעוץ לגביה. במידה והיא תסכים לשתף פעולה בהמשך תוכל להגיע גם היא. אם לא, אתם תטפלו בה באמצעות הייעוץ המקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

כשאתה אומר בעיה חמורה האם אתה מתכוון שזו יכולה להיות בעיה פסיכיאטרית?

הבן שלי בגיל 14 סבל ממשהו שנראה כמו OCD . הוא הירבה להתנצל, לבקש סליחה, ודייק בצורה מוגזמת מאד בדבריו. אלה לא התופעות הכי נפוצות של התופעה אך קראתי כי יש גם תופעות כאלה. אחרי תקופה של מספר חודשים התופעות האלה נעלמו. ברצוני לשאול מה הסכוי שזו היתה תופעה חד פעמית שלא תחזור?(עברו כבר 3 שנים) היום הוא מתפקד כרגיל ובעינים רגילות הוא ילד "נורמלי" לגמרי.( אותי כאמא מלווה כל הזמן הרגשה כי עדיין יש לו התנהגות קצת מוזרה. שאני לא יודעת אם היא קשורה לבעיה שהיתה לו. )

דנה שלום אין תשובה לשאלתך, הסיכוי תלוי במספר רב של גורמים מאוד אישיים לילד. מה יקרה בעתיד גם אינו מהווה לדעתי הנושא המרכזי. מה שקרה מעיד שהיתה לו תקופת לחץ מסוימת שבמצבי לחץ הוא עלול להגיב בתופעות של חרדה. כדאי ללוות אותו ואת התנהגותו ואם יש התנהגות מוזרה או מצוקה להפנותו לייעוץ פסיכולוגי. זה טבעי להיות מוטרד אבל זה לא משהו שיכול באמת לעזור. הליווי שלך לאורך זמן עם עין בוחנת בהחלט חשובה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שמי קרן אני בת 18 בתקופה האחרונה יש לי המון פחדים, זה יכול להתפתח מהדברים הכי פשוטים.... היה לי פחד מחומרי ניקוי וכל פעם כשראיתי מלבין הייתי בורחת.... בסוף התגברתי על זה! זה עוד המון דברים וכל פעם זה משהו אחר! אני בתקופה מאד משמעותית בחיי ( בגרויות ועוד מעט צבא ) ואני לא רוצה שזה יהפך לדיכאון ויפגע בחיים שלי ובתיפקוד! אני מרגישה לפעמיים כאילו יש משהו בתוכי שמנסה לעשות לעצמו רע ומכניס סתם שטויות לראש! מצד שני אני מנסה להוציא את זה מימני....... בנתיים אני לוקחת רגעון! אני רוצה לחזור לקרן השמחה הבריאה והצחקנית!

קרן שלום נשמע שאת סובלת כעת מסוג של מחשבות טורדניות (אובססיביות) שהם סוג של בעיה ממשפחה של בעיות חרדה. כנראה שהלחץ בו את נתונה כעת משפיע עליך ואינו בא לביטוי רק בצורה ישירה על גורמי הלחץ אלא יוצא דרך התופעות שאת מתארת. תוכלי לקרוא יותר על הנושא בקישורים הבאים: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/1.htm אני מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי כדי לטפל בעניין. במקרים מסויימים יש צורך גם בטיפול תרופתי נוגד חרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שמי צביה , אני מחפשת מאמרים מתורגמים לעברית של המרצה הכלל עולמית פטריסיה דיגן PATRICIA DEAGAN

צביה שלום אינני מכיר. נסי אולי במנועי החיפוש השונים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום אני במקצועי חונכת וזקוקה לחומר הדרכה בעברית בנושאי סיכזופרניה, בולמיה וכו' אשמח אם תוכל ליעץ לי איכן אני יכולה למצוא חומר כדי להרחיב את ידיעותי. כיצד לעזור למטופלי. בברכה צביה.

אני בטיפול פסיכולוגי עקב חרדות שהתבטאו כפחד מטיסה וממים ובמשך הטיפול התגלו עוד חרדות מהעבר. היתי רוצה בנוסף לטיפול לעבור גם טיפולי היפנוזה . נכנסתי לאתר של האגודה ויש כל כך הרבה מטפלים באיזור ירושלים ואין לי מושג איך לבחור ובמי? הפסיכולוגית שלי לא יכלה להמליץ לי כי איננה מכירה אף אחד מהם. איך אוכל לבחור?

שלום ראשית ניתן לקרוא את המאמר הבא על היפנוזה רק לשם ידע נוסף בתחום: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm לגבי בחירת המטפל, כדאי לצמצם את האפשרויות לסוג הטיפול שנדרש, למשל, פסיכולוגים בלבד. לאחר מכן האפשרויות אינן כה רבות בירושלים. לחלק מהפסיכולוגים יש גם אתרי אינטרנט ואפשר להתרשם מעבודתם. אינני מכיר אישית מספיק טוב את המטפלים בהיפנוזה בירושלים כך שאני נמנע מלהמליץ על אחד מהם באופן ספציפי. בברכה ד"ר אורן קפלן

בכל תקופה בחיים שלי ראיתי את עצמי כמשהו אחור וזה די ארוך... עכשיו הגעתי לגיל ההתבגרות וכמובן שנוצרה עם זה בעיה שנקראת משבר זהות וזה משו קשה מאוד שאני עובר ואני אפילו לא יודע עם אני עובר אותו ומה קורה איתי כלכך העניין של לטפל בזה מובן לי אבל הייתי רוצה לדעת האם אפשר להחזיר אותי למצב הקודם(שלפני) שעכשיו חילחלתי לעצמי כמו שחשלחלתי לעצמי את כל הדברים האחרים עכשיו אני רואה את עצמי כמדוכא בלבד מה שהופך אותי למדוכא ומבולבל. אין לי שום סיבה ליהיות בדיכאון! איבדתי ביטחון בצורה דרסטית וכבר הוכחתי לעצמי כל יום מחדש שהעניין משפיע עליי מאוד וגורם לי ליהיות אפס! אני בן 17 וממש לא רוצה להתחיל לחיות עם פסיכולוג צמוד וכדורים כל שעה עגולה האם כל החיים שלי אני ייחיה עם השטויות האלה שהורסות אותי? אני יישמח עם תתן את דעתך על הכתוב! בתודה רבה וכבוד גדול על הפורום והאתר איילון

איילון שלום העניין הוא לא לחזור למה שהיית קודם, אלא להתפתח הלאה. המצב שנוצר אולי בחלקו נובע מכך שמי שהיית קודם כבר אינו מתאים לך יותר כיום ואתה מחפש שיווי משקל חדש. פניה לטיפול פסיכולוגי לא אומרת שאתה תחיה לעד עם פסיכולוג צמוד, כמו כן, אין בהכרח סיבה לקחת תרופות. במידה ואתה מרגיש שאין לך קצה חוט אין כל בושה בלקבל הנחיה מקצועית, כמו בכל תחום אחר בחיים, זאת כדי לעבור את התקופה הנוכחית טוב יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! יש לי בעיה-מיגרנות,אבל הם מופיעות רק כשאני הולכת ללימודים(פעם בשבוע) כנראה זה משהו פסיכוסומטי...כשיש חגים או חופשות אז התקף של מיגרנה מופיע בשבת או כשאני נושעת לנופש...בקיצור מחלה הזאת לקחת ממני כול מה שחשוב לי-לימודים,נופש,עבודה... נורולוגים נותנים רק כדורים האם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור במיקרה שלי?

הילה שלום טיפול פסיכולוגי בהחלט יכול לעזור למצבים כאלה. אולי כדאי להיעזר בהיפנוזה. יש אפשרות גם בשיטה חדשנית שנקראת EMDR. כנראה שהלימודים מעוררים אצלך תגובה נפשית כלשהי והתוצר הוא המיגרנות. אפשר בעזרת טיפול פסיכולוגי לטפל הן בהיבט הנפשי במידה ויש כזה, ובעזרת ההיפנוזה אפשר לטפל גם ישירות במגרנה עצמה, בלי קשר להיבטים רגשיים שלה. רצ"ב קישור למאמרים בנושא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מורה לחינוך גופני ויש לי ילדה באחת הכיתות שנעלבת מכל דבר, אפילו נגיעה הכי קטנה ללא כוונה תחילה. ילדה זו נעלבת ומתחילה לבכות ולא מפסיקה רק לאחר שעושים "וועדת חקירה" ומענישים את הילד הפוגע. מה לעשות? יש לי שאלה נוספת: יש לי ילד בכיתה ב' בזמן משחקי כדור כאשר הוא נפסל הוא מסרב בתוקף לצאת מהמשחק וממשיך להתעקש להשאר בו ואם לא הוא מפריע לילדים האחרים בזמן המשחק, מה לעשות?

אפרת, ב"תפוז" יש פורום למורים. תנסי להיעזר בו. עדי

אפרת שלום הרבה פעמים הקשר האישי מאפשר להתקרב אל הילד ולהבין יותר את עולמו. אני מציע לנסות ולהיפגש עם אותם ילדים בשקט ובלי הפרעה בזמן אחר ולנסות לדבר איתם על מה שקורה. לראות האם זה נובע מדברים שקורים בבית הספר, האם יש משהו שמטריד. בכל מקרה, אני ממליץ לקבל ייעוץ יותר ספציפי מפסיכולוג בית הספר שבוודאי מגיע אחת לתקופה לביקור. זה חלק מתפקידו במערכת הבית ספרית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, בני בן ה- 15 חש מצוקה חברתית, חרדות , נדודי שינה ולחץ נפשי רב. כתוצאה מכך ירד מאד בלימודיו. האם שיטת ביופידבק מסוגלת לשפר את מצבו. בברכה

היי שגיא,בנך צריך אוזן קשבת והבנה קודם כל שלך ושל אימו ואם לא יכול להיפתח ,אז למישהו קרוב ידיד מישפחה ואז אם לא עוזר לגשת לאיש מיקצוע כי הסימפטומים האלה שהיזכרת הם נימצאים בתוכו וצריך לעשות הכל לפתור את הבעיה ביו פידבק יעזור לו רק להדחיק אותם .או ללמוד להיות עם זה. רק טוב,ר.

שגיא שלום ביופידבק היא כלי שיכול להשתלב בטיפול פסיכולוגי, כמו גם כלים אחרים של טיפול נפשי. הוא יכול לעזור להגביר שליטה בגוף וברגשות. עם זאת, חשוב שבנך יפתח מודעות רבה יותר למקורות הלחץ וידע להתמודד איתם טוב יותר רגשית וקוגניטיבית. לפיכך אני מציע להפנות אותו לפסיכולוג, אפשר להפנות למישהו שגם מטפל בעזרת ביופידבק, כדי לטפל בכל התמונה ולא רק בחלק מסוים שלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

נפתח פורום חדש עבור מתמודדי הפרעת ה-OCD. המטרות שעמדו לנגד עיני בפתיחת פורום זה, הם: 1. עידוד פריצת חומות ההסגר, בה נמצאים חולי ההפרעה. 2. נסיון לתת זויות הבנה של הOCD מנקודת מבט אישית וחווייתית. 3. הנה כתובת הפורום: http://www.bsh.co.il/forums/AllMessages2.asp?Fnumber=98 אשמח לראותכם בין המבקרים והפעילים. רועי משגבי מנהל הפורום

אתה תורם ועוזר רבות -ויש להסיר בפניך את הכובע .רועי תמשיך ככה .אחי. ר.

בהצלחה

ד"ר אורן קפלן שלום, אני ממש מתחננת בפניך שתענה לי מהר ותעזור לי - אני על סף משבר עומדת להתפחלץ כבר ילדי בן שנתיים וארבעה חודשים, החלטנו בעלי ואני להכניס אותו לגן אפילו באמצע השנה על מנת שיקבל את תשומת הלב והוא יינסה להסתגל - לא יודעת אם יש קשר או לא אבל עד עכשיו הוא היה אצל מטפלת - וחשבנו שזה גיל אידיאלי הילד כבר שבוע בגן הוא בוכה , לא אוכל, וכועס איך אני יודעת שהילד שלי מוכן לגן? אולי כדאי לחכות לתחילת השנה החדשה? מה לעשות? הוא בוכה בגן אני בוכה בעבודה עכשיו את תהליך הגמילה עשיתי כך: במשך חמישה ימים הייתי איתו ביחד עד 12:00 מידי פעם יצאתי ונכנסתי ביום השישי עזבתי לבד עד 12:00 אתמול והיום גם לבד והוא לא מוכן לאכול ורוב הזמן בוכה בבקשה שמישהו יעזור לי תודה, תודה

שלום מבחינת גילו הכרונולוגי של הילד הוא מתאים לגן. השאלה האם מבחינה רגשית הוא מתאים והאם יש משהו ברקע שבאמת מקשה כל כך את הקליטה שלו. כמובן שקשה לי לענות לך על זאת מבלי להכיר אתכם. אני מציע להתייעץ עם הגננת, בד"כ לגננות נסיון רב בנושא הזה. דווקא התקופה הזו קלה יותר מאשר בספטמבר כי לגננות יותר זמן להשקיע בילד החדש לעומת בתחילת השנה אז יש הרבה ילדים חדשים. אני מציע לא להלחץ ולתת לעניין עוד כמה ימים. הקליטה בגן יכולה לעיתים לקחת זמן רב יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן רציתי קודם כל להודות לך על התייחסותך , אז תודה רבה. באשר לתשובתך לבדוק עם הגננת אז מבחינתה היא אמרה שכולם בוכים והתייצתי עם כמה אימהות ולא הייתה אחת שאמרה שהילד/ה נכסו "חלק" אמא אחת אמרה לי שהילד שלה בכה עד כיתה א' מבחינת גילו גם אני חושבת שהוא כבר מוכן ואולי לדעתי עשיתי טעות שחיכיתי עד גיל כזה ולא הכנסתי אותו לפני כן תיראה, כשאני מוציאה את הילד מהגן לפעמים הוא מאוד רוצה את הגננת אבל הוא רוצה ללכת הביתה בכל זאת ניסיתי לראות דרך המשחק שלו איך הוא מתנהג ואם יש לו תגובות מוזרות - אז לא אין לו אבל ייצר חדש התעורר בו וזה יריקות - הוא כל הזמן רוצה לירוק על מי שמעצבן אותו או להרביץ למי שהוא מכיר ומעצבן אותו - אני מאמינה שאלו תגובות טיבעיות לאחר כמה זמן זה אינדיקציה בשבילי על מנת לדעת אם נעים בגן לו או לא???

שלום, שאלתי היא: באילו מקרים ניתן לקבל עזרה דרך קופת חולים ? והאם יש הבדל בין טיפול של פסיכוטרפיסט או פסיכולוג רגיל לבין מה שקופת חולים מציאה? האם במקרים של בעיות נעורים( כמו התמודדות עם בעיות בין בני זוג או קושי לפתח קשר בגלל פחדים שונים ) ניתן לקבל טיפול דרך קופת חולים? הבנתי שניתן לקבל יעוץ גם דרך אגף הרווחה של עיריה, האם זה נכון והאם רלוונתי לבעיות לעיל? תודה רבה

א. שלום הטיפול דרך קופת חולים זהה לטיפול הפרטי מבחינת אנשי המקצוע. מדובר בד"כ בפסיכולוגים פרטיים שהתקשרו עם הקופה ובד"כ מטפלים בקליניקה הפרטית שלהם. המגבלה היא על אורך הטיפול הממומן ע"י הקופה ולעיתים על תקופת המתנה שנדרשת. יש הבדלים רבים בין קופה לקופה ובין אזור לאזור. עובדים סוציאליים של העיריה יכולים לתת טיפול אולם עומס עצום המוטל עליהם מגביל את האפשרויות בעיקר מבחינת זמינות. אני מציע להתקשר לצוות בריאות הנפש של קופת החולים באזור מגוריך ולקבל מידע מלא על האפשרויות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני סובלת מהפרעת אישיות גבולית , אךבדר"כ אני מתפקדת נהדר (למרות התגובות הקיצוניות, מצבי הרוח, הראיה הקיצונית של שחור ולבן וכן') בנוסף לכך אני גם אמא לתינוקת נפלאה ורגועה בדר"כ בת כשנה. אני כבר יודעת שיש לה "התקשרות בטוחה" כך שמחבינה חברתית היא בסדר גמור, ולא אימצא אף אחת המבעיות שלי. אני נמצאת איתה בבית, ולרוב אני רגועה ומשדרת אליה רוגע, אהבה וקשב רב לצרכיה (והתוצאות פשוט מדהימות). אך לאיטים, כשהיא חסרת סבלנות/ נודניקית/ מתעקשת על דברים שמבחינתי צריך לשים עליהם דגש מיוחד אני מתפרצת.ההתפרצות אינה משהו עקבי בכל פעם שהיא עושה משהו מסויים, אלא פתאומית ומהילה (אפילו אותי) אני לא מרביצה לה ולא אוחזת בה באלימות אבל אני יכולה לצרוח בחוסר שליטה לאיטים אפילו מולה. הצרחות הם מילים כמו "די" מספיק" נמאס לי" וכו'. התנהגות זאת מבהילה אותה מאוד, ואולי גם מעליבה שכן היא עלולה לחשוב שאני צועקת עליה ו/או בגללה (כשאני צועקת מתוך מצוקה שלי שאני לא מצליחה להתמודד עם המצב המלחיץ באותו הרגע). כזה קורה היא פורצת בבכי היסטרי וממש קשה להרגיע אותה אחר"כ. אני רוצה לציין שזה לא קרה לי הרבה פעמים (3 - 4 פעמים) ובכולן בעלי לא היה בבית לפחות יום שלם ואף יותר. שאלתי היא: 1. האם ואיזה נזק התפרצויות אלו יכולות לגרום לה וליחסים בינינו (שהם טובים מאוד כרגע) 2. איך אני יכולה להימנע מהתפרצויות אלו? ומה לעשות כדי להוציא את הקיטור חסר השליטה?

ס. שלום השימוש שאת עושה באבחנות הפסיכיאטריות מעיד שכנראה הבעיה מוכרת לך מזה זמן ואולי גם היית בטיפול בעבר. אישית אינני חסיד של אבחנות האישיות כיוון שהן סל רחב מדי שאינו מספר את הסיפור המדוייק והאמיתי שלך, אולם לגופו של עניין ולשאלות ששאלת: הנזק לילדה וליחסים ביניכם בהחלט עלול לקרות אם התנהגותך כלפיה חריגה. קשה לשפוט לפי דבריך האם וכמה היא חריגה. כל הורה מתרגז לפעמים והשאלה האם התפרצויותיך הן חסרות פרופורציה ומזיקות או שהן חלק מיחסים נורמליים של הורה-ילד. אין פטנטים לעניין, אני מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי, בין אם אישי ובין עם אצל פסיכולוג ילדים במסגרת הדרכת הורים, כדי לאבחן ולהבין יותר טוב מה קורה וכיצד להתמודד. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם מה שנאמר בפגישה עם עובדת שיקום של ביטוח לאומי נשמר בסודיות או שהדברים נרשמים? האם היא רשאית לדווח לפסיכיאטר שהפנה לשיקום על תכנים כאלה? תודה.

כ. שלום עד כמה שאני מבין הסודיות תלויה בהקשר של הפגישה. אם הפסיכיאטר הוא חלק מהצוות סביר להניח שהיא יכולה לדווח לו. עם זאת, אינני מתמצא מספיק בנושא, אולי כדאי לפנות לפורום של רפואה ומשפטים באתר זה ובאתרים אחרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, שלום רב. אני בת 18 וחצי וסובלת מג'נדר דיספוריה. רציתי לדעת לאיזה רופאים אני יכולה לפנות כדי לטפל בבעיה שלי, חוץ מפסיכולוג. אני נמצאת בפסיכותראפיה עם פסיכולוג כבר שנה ואני לא מרגישה התקדמות. מחכה לתשובה בדחיפות...

מה המשמעות של ג'נדר דיספוז'יה?

זאת אי התאמה בין המין הנפשי למין הפיזי

מחפשת שלום מקצועות הטיפול הנפשי הם הכיוון בד"כ. אני לא בטוח שזהותו המקצועית של פסיכולוג, עובד סוציאלי, פסיכיאטר וכו', משנה במקרה זה. סביר שיותר חשובה הכימיה האישית שאת יוצרת עם איש המקצוע. אם אינך מפיקה התקדמות מהטיפול כדאי לשוחח על כך עם המטפל ולהבין היכן הבעיה ומדוע אין התקדמות. במידת הצורך אפשר להחליף מטפל. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם פתרת את הבעיה? (כי היום כבר טוענים שזו דיספוריה שאינה ניתנת לריפוי, וגם אינה נחשבת יותר לבעיה פסיכיאטרית! ולכן מעניין אותי לשמוע מה קרה איתך מאז...) נ.ב. גם לי יש את ה"בעיה" הזו..

האם אכן יצאת מהדיספוריה הזו? אשמח לשמוע! (כי כיום טוענים שלא ניתן לצאת מזה וכן כיום זה כבר לא נחשב בעיה פסיכיאטרית..) נ.ב. גם לי יש את זה...

שלום יש לי בעיה של חוסר ביטחון אני לא מרוצה מאיך שאני נראית אני לא אוהבת את עצמי וזה די מפריע לי לתיפקוד אני מתפקדת כרגיל אבל החוסר ביטחון מונע ממני לעשות דברים מסויימים שאין לי אומץ לעשותם לדוגמה כמו להיות בקשר עם מישהו ניסיתי אבל זה לא הלך כי כל הזמן הרגשתי שאני לא שווה ושבטח הוא עוד מעט יעזוב אותי איזה טיפול יכול לעזור לי ואני מעדיפה טיפול בשיחות ולא ע"י תרופות האם זה אפשרי? תודה

אפרת,תמצאי חברה או ידי לא למטרת קירבה ותראי איך האינטרקצייה בניכם עובדת.כלומר תשימי לב אם אוהבים אותך ואיך את מיתנהגת אים האם את יכולה להרגיש נח וכייף לך. סימן שכשאת חשה נח עם עצמך החברה מגיבה בהתאם. ואם את מרגישה שאת לא שווה וכאילו שרוצים לזרוק אותך אז גם יזרקו. לכן הביטחון העצמי שלך הוא חשוב מאד ולפני שאת תגשי לטיפול תשתדלי למצא דרכים רגילות .כמו תבחרי תכונה שלך יפה וטובה ואדירי אותה בעינניך תתרכזי במשהו יפה ומולח ששיך רק לך תקני ספרים ותלמדי ,תסתכלי סביבך מה הית רוצה חוץ ולהרשים אחרים שיהיו הקירבתך ולא יברחו. תני להם סיבה טובה להישאר.! את משהו ,וכן את גם מיוחדת. כי כל אחד הוא מיוחד. ואני בטוחה שאת גם מקסימה וחכמה . כי את לא נירתעת מלקבל עזרה ומספרת בכנות על חולשות ,,, רק בריאות ר.

אפרת שלום אכן לפי דבריך אין סיבה לפנות לתרופות כנתיב ראשון. את יכולה לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להיעזר ולשנות את המצב. אם את רוצה הפניה ואת מאזור המרכז כתבי אלי למייל ואשמח להפנות אותך לאיש מקצוע מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב!!! אני בת 16 וחצי. היה לי חבר במשך שנה וחצי בגיל 22 וחצי. ניפרדנו שילשום. הייתה בנינו אהבה והינו מסתדרים די טוב פעם בה ויכוחים פה ושם. אני ממוצא רוסי והוא פרסי. ההורים שלו לא אהבו את זה ותמיד היו מציקים ועושים בלגן. כמו שאמרתי ניפרדנו שילשום והוא הלך וניפגש עם מישהי מהמוצא שלו שההורים הכירו. בנתיים אני משתגעת אני בוכה בלי הפסקה לא אוכלת כלום לא יושנת לא לומדת וכל הזמן בדיכאון. סיבת הפרידה בנינו לא כל כך ברורה אבל ככל הנראה שזה שאני החברה הראשונה שלו והוא רוצה מישהי אחרת למרות שנוא אמר לי שהוא אוהב אותי. אני חושבת שהוא לא ממש שלם עם החלטתו מפני שבדיבור והנימוקים שלו כמו כן ככל הנראה סיבת הפרידה היא לחץ של ההורים. אני ממש אוהבת אותו וממש מתגעגת אליו בבקשה עצה מה לעשות? תודה מראש

היי שני, קודם כל, תני לעצמך זמן להתאבל על האהבה שהייתה!!!! בינתיים, תיתראי כן עם חברות שלך, ותראי שבסך הכול גם הן מתמודדות עם מצבים דומים. עדי

שני שלום תגובתך אינה חריגה בהתחשב בכך שעברו רק יומיים מפרידתכם. תני לעצמך להתאבל על הקשר שאבד וסביר להניח שתוך כמה ימים תתאוששי ותחזרי לעצמך. פרידה מאדם שאהבת היא דבר כואב ואם היית נפרדת ממנו ובכלל לא היה מפריע לך זה היה אומר משהו על הקשר שלכם. עם תרגישי אותו הדבר בעוד שבוע שבועיים כתבי אלי שוב, אז יהיה מקום אולי להפנות אותך לקבלת עזרה פסיכולוגית. בינתיים נסי להיעזר בקרובים לך מהמשפחה והחברים, אל תהיי לבד, נסי לחלק את רגשותיך עם האחרים ולהתגבר על התקופה הכואבת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום זה יותר משנה אני הולך לפסיכולוגית ולמרות ההתקדמות ישנם מחסומים שלדעתי עשויים להיפטר בעיזרת היפנוזה (לפחות לפי מה שקראתי...) איך אפשר לקבוע אם אני "מתאים" להיפנוזה ושהיא עשוייה לעזור לי? האם ישנם מטפלים בהיפנוזה ב"מכבי"? והכי חשוב - איך בוחרים מטפל? אודה לתשובתך דני

דני שלום ראשית אני מציע שתתייעץ בנושא עם הפסיכולוגית המטפלת ותבדוק האם ההיפנוזה משתלבת בטיפול הנוכחי. כמעט אין אדם שלא מתאים להיפנוזה, יש אנשים שלא רוצים להתהפנט. אני מצרף קישור למאמר על היפנוזה שתוכל לקרוא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm אינני יודע האם יש מטפלי היפנוזה במכבי, תצטרך להתקשר לצוות בריאות הנפש במכבי באזור מגוריך ולברר עימם. צריך לבחור מטפל מוסמך, אפשר לבחור מתוך רשימת האיגוד הישראלי להיפנוזה http://www.hypno.co.il/members_list.asp בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! יש לי תינוק בן 11 חודשים ולאחרונה הופיע לו התנהגות מוזרה: הוא משחק כמה דק' עם צעצוע ו פתאום מתפרץ בבכי שלחוארה אין לו שום סיבה,אני מרגיע אותו,הוא ממשיך לשחק ועוד פעם אותו דבר,כאילו הוא מתוסכל או מעצבן אותו משהו... או שהוא הולך בבית,שמח ומאושר ופתאום עוד פעם בכי,בלי שום סיבה,הוא בוכה מנפנף בידיים ונראה עצבני מה גורם לזה?

הלן שלום קשה לענות ספציפית לסיבת הבכי כיוון שמה שאת מתארת אינו תופעה כללית ידועה. מובן שיש לכך סיבה ואני מבין מדבריך שאין לך בשלב זה קצה חוט לעניין. אני מציע לנסות ולערוך יומן מעקב אחרי התופעה הזו. בכל פעם שזה קורה נסו לשחזר מה אירע בדקות האחרונות, במה עסק התינוק, מי היה איתו, כיצד היתה התקשורת איתו, האם זה לפני/אחרי אוכל וכו'. תעדו את הדברים גם אם אינכם רואים מכנה משותף ותוך כמה ימים נסו לנתח את התוצאות. אם אינכם מגיעים לדבר והעניין מטריד אפשר להתייעץ עם פסיכולוג התפתחותי או פסיכולוג ילדים בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי מבקשת לדעת מה זכויותיה של סבתי בת ה-80 כשבחודש האחרון הגיעה למצב שאינה מסוגלת לטפל בעצמה ובנוסף לכך ניראה כי אינה לחלוטין יציבה נפשית, כמו כן היא מאיימת בהתאבדות ובכך שתגרום נזק לעצמה, למי עלינו לפנות ובמה זה כרוך, נכון לרגע זה היא מוציאה את כל הסובבים אותה מדעתם. כמו כן היא מתגוררת בסוג של דיור שניתן לה מזמן מאחר והיא נחשבת עיוורת, זהו סוג של דיור מוגן אולם ללא השגחה רפואית ואנחנו דואגים אם נאשפז אותה לתקופה מסויימת האם היא עלולה לאבד את מקום מגוריה מאחר ואין לה כל נכס אחר ואנחנו יודעים שתמיד יש המתנה למגורים מסוג זה. למי ניתן לפנות בכדי לקבל את העזרה הדרושה תוך שמירת הכבוד העצמי שלה. אשמח מאוד לתשובה מקצועית מרופא מומחה כי אנחנו כבר לא יודעים איך לטפל בה וכבר לא מצליחים בעצמנו לנהל אורח חיים נורמלי בגללה. בתודה מראש, צופית נכדתה היחידה והמאוד מודאגת

היי צופית, תפני לפורום פסיכיאטריה, כי כאן אין רופא. עדי

צופית שלום אני מציע שתפנו לייעוץ טלפוני בקו הייעוץ של אש"ל עמותה שעוסקת בתחום הזיקנה. הקו מאויש על ידי עובדות סוציאליות שמתמחות בנושא זה ובמידת הצורך אפשר גם להיפגש עם הצוות. הקו מיועד במיוחד למשפחות שמחפשות עצה. http://www.eshelinfo.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני בת 28, אמא לשני ילדים - ילדה בת 3 וחצי, ואת הבן ילדתי לפני 7 חודשים. לפני שנה עברתי לגור במרכז, בניגוד לרצוני, מכיוון שבעלי עובד באיזור. אני מרגישה שאני שוקעת לתוך דיכאון ואני לא יודעת מה לעשות! זה לא שאני לא מתפקדת - אני מטפלת בילדים, אני לומדת תוך כדי, אבל אני מוצאת את עצמי מותשת, בלי כוחות, בלי חשק לעשות שום דבר. לפעמים אני פתאום פורצת בבכי היסטרי, או סתם דמעות שזולגות להן מעצמן. זה מתסכל נורא! אני לא מצליחה לצאת מזה! אני יודעת שיש לי יותר מידי לחץ כרגע, אבל אין לי שום דרך להוריד מעליי חלק מהדברים, אין לי שום סיכוי לחזור לגור איפה שאני רוצה, ואני מרגישה תסכול נוראי! איך יוצאים מזה???

מיקי שלום חשוב מאוד שתטפלי בעצמך ולא תתני לדברים להתדרדר. יתכן שטיפול פסיכולוגי ממוקד יוכל לעזור, אך אם הדברים עמוקים צריך לקחת בחשבון שזה יכול גם להיות תהליך ממושך יותר. החיים זימנו לך מצב שכנראה אינו בר שינוי ברמה המעשית של מקום המגורים. צריך לראות כרגע כיצד מתמודדים עם המצב ומספקים לך כלים להתמודדות טובה יותר. במידת הצורך ניתן אפילו לקבל טיפול תרופתי, העיקר לא לתת לדיכאון להשתלט עליך. אם תרצי הכוונה לפסיכולוג באזור המרכז כתבי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי ואנסה להפנות אותך. יש כמובן אפשרות גם לפנות לקופת חולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב לכולם. אני עומדת להתחתן עם אדם שאביו היה חולה בשיזופרניה. אשמח לקבל הסבר על המחלה. מהי? דרכי טיפול? והחשוב ביותר האם המחלה גנטית? ובמידה וכן מהן הבדיקות שצריכים לעבור ילדיו של אדם זה? אותו אדם היה מאושפז באברבנל ולפי הבחנת הרופא צרך תרופות בטארוקטיל 300 מ"ג וארטן 15 מ"ג היה מצויין שהוא סובל מתופעות של דפרסונאליזאציה. (אותו אדם נפטר בגיל 40 מדום לב) בתודה מראש!!!

שלום ראשית, רצ"ב קישור למאמר באינטרנט על סכיזופרניה. יש חומר רב באינטרנט וכדאי שתקראי על המחלה שהיא מחלת נפש כרונית. http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/sciz2.htm יש מרכיב גנטי במחלה אך הוא קשה לניבוי. הסטטיטיטיקה מדברת על 16% סיכויים להעברה גנטית לדור הבא. זה נושא לשיחה בינך לבין בן זוגך, השאלה מדוע העניין עולה כעת בעוצמה כזו. למעשה אי אפשר לעשות דבר אלא לקוות לטוב ולחשוב בצורה חיובית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם! אני בן 27 ויש לי 2 שאלות/בעיות שמטרידות אותי נורא ואני מאמין שיש קשר ביניהן והן: 1. אני חושב שאני מאוהב אך איני בטוח בכך. שאלתי היא איך אני אדע אם אני באמת מאוהב, הרי בהחלט יכול להיות שזו סתם תלות או פחד להיות לבד? הרגשתי פרפרים אך עדיין איני בטוח שזו אהבה. 2. אולי זה ישמע קצת שחצני אך אני אדם מאוד מוכשר, נראה טוב, אינטליגנטי, חברותי ומחוזר ע"י נשים רבות ובכ"ז, קשה לי למצוא מישהי שתשביע את רצוני במובן זה שגם היא צריכה לענות על כמה קריטריונים כגון יופי, אופי נח ואינטליגנציה. חשוב לי לציין שאני לא מחפש דוגמנית או גאון אלא מישהי שאהיה שלם איתה. לצערי הרב, עדיין לא מצאתי את אותה אחת. מה עושים? הרגשתי היא כרגע שלא השגתי את הטוב ביותר שאני יכול להשיג. איפשהו אני מתאכזב מעצמי כל פעם כאשר אני מסתכל על חברתי שלא נראית מדהימה במיוחד ולעומת זאת, אני שוב ושוב רואה כיצד אנשים שנראים פחות טוב ממני יוצאים בחורות הרבה יותר יפות וגם לא פחות חכמות. אני מודע לכך שהבעיה היא אצלי מה עושים?

עידן שלום מחלה אפשר לאבחן, אהבה אי אפשר. אין מדובר במשהו מוחשי אלא בתופעה מורכבת ורוחנית. סביר להניח שאתה חושש מהתאהבות, אולי מהתלות הכרוכה בה, אולי מדברים אחרים. לכן אולי כדאי להתחיל מפחות ציפיות, ללכת עם תחושותיך הבסיסיות מבלי לתייג את הקשר כאהבה או לא-אהבה. יתכן שהשאלות הרבות שאתה שואל את עצמך גוזלות את הספונטניות ואינך מספיק לחוות את הקשר עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, אני מתעסקת כבר שנים בנושאי דירות, אנני מצליחה להגיע להחלטה בנושא זה, אני מסכמת ואחר כך מתחרטת או סתם לא מגיעה להחלטה. זה הורס לי את החיים מבחינת זמן ויעילות, כל החיים שלי מתנהלים ביעילות מופחתת בגלל זה. ואני גם חוששת ליצור קשר עם בחורים בגלל שאני לא "מסודרת" בנושא מגורים. יש לציין שאין כאן מגבלה כלכלית חמורה, מה שאני יכולה להרשות לעצמי מבחינה כלכלית בהחלט בגדר הסביר, כמו כן הייתה טראומה בנושא פעם ראשונה שלקחתי החלטה. בשבוע האחרון ההתעסקות בנושא גררה תחושת פחד ודפיקות לב, תחושות פיזיות אלו נעלמות שאני פונה להתעסק בנושאים אחרים. בתקופות שאנני מתעסקת בזה אכות החיים שלי משתפרת פלאים, אבל עכשיו אני חייבת לקחת החלטה בנושא (כל מיני דברים השתנו). מה יכול לעזור לי ? האם פסיכולוג או טיפול תרופתי ? תודה.

שלום השאלה האם הבעיה מתמקדת רק בנושא הדירות או שמדובר בביטוי לבעיה רחבה יותר. כנראה שזה ביטוי של חרדה מסוג כלשהי. אם זה ממוקד רק בנושא דירה היה טוב אם מישהו שאת סומכת עליו היה יכול ללוות אותך בהחלטות. בהיבט הנפשי של קבלת החלטות אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי. לא הייתי רץ מייד לתרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אין ספק שאני בררנית, או יודעת פחות או יותר מה אני רוצה. בהחלטות "גדולות" אחרות לוקח לי לפעמים זמן להחליט, אבל אני מחליטה בסופו של דבר. בדברים קטנים אני בהחלט לוקחת החלטות בגדר הסביר. אציין עוד שהיו ענינים במשפחתי לפני כמה חודשים שבהחלט יכולים לגרום לחרדה מסוג מסוים אצל כל אדם עם רגישות מסוימת. אבל הבעיתיות בנושא הזה היתה גם לפני. תודה

היי, האם אתה חושב ששיטת EMDR מתאימה במקרה כזה ? תודה

שלום רב, אני לא יודע אם זה הפורום הנכון לשאלה שלי, ואם לא אשמח אם תפנו אותי למקום הנכון. אני בן 31 והבעיה שלי היא מחסום ריגשי שהחריף עם השנים. כלומר, למרות שהאטיליגנציה הריגשית שלי טובה, ובתוכי אני מתרגש, אוהב, מתפעם וכו', קשה לא לבטא את זה החוצה. קשה לי להחצין רגשות בייחוד כלפי משפחה אבל גם כלפי רוב החברים. ולכן חושבים שאני קר וחסר רגישות. אבל זה ממש לא נכון! פעם המצב היה יותר טוב, אבל עם השנים המחסום הזה הלך והחריף... עכשיו אני יוצא עם מישהי ובקשר שלנו חסרה ההתלהבות, הריגשיות והחום ולכן גם הקשר הזה הולך להתפרק. חשבתי ללכת לטיפול בייחד איתה, משהו בסיגנון סדנה לפתיחות ריגשית, או משהו כזה, אני מעדיף את זה על פני טיפול פסיכולוגי או טיפול אחר. אשמח לקבל עצות והמלצות, אני לא מכיר סדנאות כאלה (אם יש דבר כזה בכלל), ואולי יש המלצות אחרות, אשמח לשמוע.

אני חושבת שהכי חשוב זה שתאמר לחברתך על הקושי שלך, שאתה כן רגיש רק מתקשה לבטא את זה. אם לא עשית זאת עד כה. יתכן וזה יאפר לה לאסוף את עצמה ולעזור לך לעזור לקשר שלכם. אם היא לא יודעת, באמת הקשר בוודאות יגמר. הנכונות שלך לעבוד על זה, והידיעה שאתה כן רגיש ומרגיש- חשוב שהיא תהיה מודעת לזה.

תודה לוחמת, אכן דיברנו על זה, הבעיה שגם היא סובלת בדיוק מאותה הבעיה, ולכן רצינו ללכת בייחד לטיפול.

דניאל שלום אינני מכיר סדנאות כאלה, אולם תוכלו לפנות ביחד לייעוץ פסיכולוגי זוגי. כדאי כמובן שתשוחחו ביניכם על הנושא ותחליטו מה המסגרת שהכי מתאימה לשניכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

להוריי קשה שאני וחבר שלי סוגרים את הדלת למרות שאנו לא עושים דבר האם זה בסדר? איך מתמודדים עם זה? דנה

דנה, יושבים איתם ומדברים איתם גלוי!!!!! עדי

דנה שלום הוריך כנראה חוששים לך. כמו שעדי כותבת את יכולה לשוחח איתם על כך. בסופו של דבר זהו ביתם ואת בתם. אם אינכם מוצאים פתרון תצטרכו אולי להיפגש מחוץ לבית כדי לשבת במקום לבדכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני בת 20 וההורים שלי לא מסכימים לי עדיין לצאת עם בנים ... אני יוצאת עם מישהו שהתאהבתי בו והורים שללי עושים הכל כדאי להפריד ביננו בלי שהכירו אותו,והם לא מוכנים להכיר אותו הם שללו אותו בלי לראות אותו .

היי אני בת 20 וההורים שלי לא מסכימים לי עדיין לצאת עם בנים ... אני יוצאת עם מישהו שהתאהבתי בו והורים שללי עושים הכל כדאי להפריד ביננו בלי שהכירו אותו,והם לא מוכנים להכיר אותו הם שללו אותו בלי לראות אותו .

שלום,בעיה זו אולי לא קשורה לנושא אבל לא מצאתי פורום אחר אז אשאל זאת בכל מקרה ואני מקווה שיש באפשרותך לעזור לי. אני גרה עם אחותי בחדר(יחסינו לא ממש טובים...)עכשיו לפני חצי שנה בערך היא הביאה לחדר שעון שולחני נחמד עם מחוגים "תיק תק",בהתחלה זה כלל לא הפריע לי אך משום מה עם תחילת חופשת הפסח ולאחריה זה מציק לי ואף מפריע לי לישון-זה נורמלי? כלומר זה לא מוזר או משהו? אני לא מבינה למה זה לא הפריע לי לפניכ,אבל זה מציק לי,ולא אוכל לבקש מימנה שתוציא אותוו מהחדר כי זה ברור שהיא לא תסכים(יכול להיות שזה אפילו ייתן לה לגיטימציה להחזיק בו עוד מפני שזה התגלה כדבר שמפריע לי) רציתי לדעת אם אפשר להתרגל לתיק תק הזה,איך,ומה בעצם גורם לכך להפריע לי כל כך,אני רוצה להתרגל לכך,אבל כשאני בחדר,לילה והכל שקט זה נשמע,וכאילו איך שאני נכנסת לחדר זה פשוט כמו סוג של תקליט או משהו כאילו אני אמורה להאזין לזה,ואני פשוט לא רוצה. עד כמה שבעייה זו נשמעת פשוטה היא מציקה לי ומפריעה לי בלילה ולאיכות השינה. תודה על העזרה.

שלום תקתוקו של השעון מפריע לך וזה לגיטימי לחלוטין. אני מציע שתקני שעון חשמלי דיגיטלי שבד"כ אינו משמיע רעש ותפתרי את הענין. ליחסיך עם אחותך לא צריכה להיות השפעה על כך, למרות שאני מבין שאת חוששת מהסתבכות היחסים ביניכם אם תתנגדי לשעון. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לחברי הפורום, אשתי (בת 42) חסרת תעסוקה מזה כשנה והחלה לפתח לאחרונה דכאון. מזה כחודש מקבלת טיפול תרופתי ממשפחת הפרוזק אך עדיין סובלת לעיתים מהתקפי חרדה. חסרת בטחון עצמי במצבה הנוכחי (ואף פעם לא היה לה יותר מדי בכל מה שקשור לעבודה). היא מוכנה וכנראה זקוקה לטיפול פסיכולוגי, בתקווה שיסייע בנושאי החרדה, וכל הקשור לחיזוק הבטחון העצמי (ובהחלט אין לה מה להתבייש בכל הקשור לראש, ללב ולמראה). איננו יודעים היכן בכלל למצוא מישהו מתאים לטיפול ואני פונה לפורום בבקשה לקבל המלצות, בין אם ספציפיות (אפשר למייל) , כלליות, או כל דבר שיכול לסייע מתוך נסיונכם/ן. שבת שלום ותודה, עומר.

עומר שלום ראשית יש אפשרות לפנות לשירות הציבורי דרך קופת החולים אליה אתם משתייכים. במידה והינכם מתגוררים באזור המרכז אוכל להפנותכם לטיפול פרטי, תוכלי לשלוח אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה- אני נמשכת לגברים מבוגרים ממני - מתאהבת במרצים שלי, בחברים של הורי ובשכנים. אני יודעת שזה רק בגלל הגיל אך לא מצליחה להפסיק. אני בת 23, נראית טוב ואיכותית- אך רק קשרים חסרי עתיד מעניינים אותי. מה עושים?

א ) פונים לטיפול. ב) במיידי נסי להמנע מלהכנס לקשר אינטימי עם אדם מבוגר במיוחד באם מדוב באדם שנוי. לא זו בלבד שמדובר קשרי חסרי סיכוי ( לטווח ארוך בדרך כלל ) אלא שגם מבלי להתכוון את תעמללי אדם נוסף ואת משפחתו. לא מדבר איתך על תאוריה ,אני מבוגר (43 )נראה די טוב , צעירות נמשכות אלי ואף מתחילות איתי. למרות הפיתוי, אני נמנע לחלוטין מלגעת בפרי האסור הזה הטומן בחובו בעיתיות מלכתחילה כל טוב

לפי דעתי משיכה למבוגרים באה מצורך להלשים חסכים. חיפוש אחר אב או אם. טיפול יכול מאד להועיל, אני מכירה את הבעייה שלך מקרוב מידי.... את צריכה להבין מאיפה זה נובע. ואל תכנסי לזה חבל על הזמן ועל ליבך.....

אם את פונה לטיפול, כדאי לפנות דווקא למטפל גבר, שיוכל להנחות אותך כיצד לקיים מערכת יחסים עם גבר מבוגר ממך, מבלי להתאהב בו.

נועה שלום קיבלת מספר תגובות עם עצות שנשמעות לי הגיוניות. כדאי בהחלט להבין את מקורות המשיכה שלך לקשרים בלתי אפשריים, כל עוד המשיכה איננה כרוכה במודעות קשה לשנות. המודעות היא לא סוף הדרך אבל היא בהחלט אבן דרך חשובה. כמו קודמי אני מציע לך לפנות לטיפול, זהו זמן מתאים שכן את צעירה מספיק שהדברים עוד פתוחים ולא מסובכים, בעוד כמה שנים זה עלול כבר לגבות מחיר יקר יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך ד"ר קפלן, בתי, בת ה-12,עלתה במהלך השנה במשקל.תוך כדי כך גם חלים שינויים פיזיולוגיים בגופה, אופיינים כמובן לגילה.שינויים אלה,אף שהם זרים לה מתקבלים על דעתה,אך היא מוטרדת מאוד ממשקלה. אנו מקשיבים,מסבירים ומעודדים. רופאת הילדים הסבירה לה, כי לאחר קבלת הוסת הראשונה גופה יתאזן ויתעצב. רציתי לשאול לדעתך: א. כיצד להגיב למשפט:"אני שמנה"(אנו עונים:"את לא שמנה"וכו.) ב.האם להעיר לה כאשר היא אוכלת יותר ממה שנראה נחוץ.(עד כה הערנו על משקל הצעה,לעיתים נדירות). בתודה ובברכה,עדיה.

היי עדיה, לעקוב אחריה ולראות שהיא לא מפתחת איזושהי הפרעת אכילה. גם בת דודתי החלה להתעסק עם זה לפני שנה (מדובר בילדה בת 11) ואני עוקבת אחריה. עדי

עדיה שלום אני מציע לך לשוחח עם בתך ולהציע לה לפנות ביחד איתה לדיאטנית. כיום לקופות החולים יש שירות דיאטני בתשלום מועט יחסית. ליווי קבוע של הדיאטנית יאפשר לה לפתח הרגלי אכילה בריאים וגם לעשות דיאטה המתאימה לה. במקביל רצוי לפתח גם פעילות גופנית. אני מציע להתחיל עם הדברים הפרקטיים הללו של נושא האכילה. במידה ואתם רואים שבמשך החודשים הקרובים אין שיפור במצב אפשר גם להתייעץ עם פסיכולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 23 ולאחרונ אני ממש מתחילה לפחד שלעולם לא אוכל להיות נאמנה. תמיד כשאני עם חבר גם כשאני הכי מאוהבת בו בעולם- אני מתאהבת בעוד מישהו. אני מרגישה שפעמים רבות אהבתי במקביל מס' אנשים. הדבר גורם לי לחשוב שאולי עלי להיות לבד, אך כשאני מכירה מישהו שמוצא חן בעיני אינני רטצה להימנע מקשר איתו. אך אני כבר יודעת שהוא יפגע ושאני אפרד ממנו כשאתאהב באדם אחר. מגיל 15 אני ככה. והדבר העצוב הוא שגם בגדתי, גם בחברי הטובים ביותר. אני מאמינה באלהים ומפחדת שאענש על כל זה ומרגישה רע מאוד באופן כללי עם זה. אבל שוב, כל פעם כשמגיעה אהבה חדשה אני מתרצת את הבגידה כנסיון או כמשהו אמיתי בלי חוקים. יש לציין שאני גם מפחדת הינשא כי חוששני שמהר מאוד אשתעמם ואז הפגיעה תהיה גדולה יותר ואינני רוצה אפחילו להגיע לזה

שאלתי כמובן היא- מה עושים?

איילת שלום סביר להניח שהנטייה והמחשבות שלך על בגידה היא תוצר של משהו שהוא חלק מההסטוריה האישית ושלך ובהחלט גם חלק מנטייה אישיותית. אני לא חושב שזו הבוגדנות לכשעצמה, בד"כ מדובר בצורך עצום בריגוש והתחושה הריקנית שנוצרת ללא הריגוש הזה. צורך זה מתגבר כנראה על רצונך בנאמנות ואינטימיות עם חבריך הטובים, גם אם לאחר מכן את מרגישה אשמה על כך. המפתח הוא לא להלקות את עצמך על בוגדנותך, אלא לנסות ולפתח מודעות רבה יותר לתהליכים שעוברים עליך מבחינה נפשית באינטראקציה של קשר. אם את מרגישה שזה מתאים, תוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, 1. האם רמה גבוהה של יצירתיות נחשבת לגורם מנבא סכיזופרניה? 2. האם תנודות ברמת הסוכר בדם - מנבאות סכיזופרניה? תודה

גיא שלום אין כיום דרך מדעית לנבא סכיזופרניה, למעט הסתברות רבה יותר לחלות במחלה על בסיס תורשתי. הגורמים שציינת אינם מנבאים סכיזופרניה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' שלום רב יש לי בעיה אישית קשה ומקווה כי תוכל לעזור לי אני בת 45 נשואה + 3 מיזה כחצי שנה שאני ממש מכורה לצא'ט. יש גבר קבוע שאיתו אני משוחחת והדבר גורם לי בילבול ובעיות רבות בחיי הנישואין, (יש לציין כי בעלי ביקש ממני לחדול מכך) אני מאוד מנסה ומשתדלת אך זה שאני לא נכנסת לצא'ט גורם לי למצבי רוח קשים של עצבנות וכעס. לפעמים ממש כמו "גנב" אני נכנסת לצא'ט על מנת לשוחח איתו. אבקש את עזרתך איך אוכל להיגמל מהתופעה הזאת. חשוב לי לשמור על חיי משפחתי התקינים ואף אני יודעת שלא יצא לי כלום ואף לא מחפשת קשר מהשיחות הללו. מקווה כי תוכלי לייעץ לי ולתת לי כוון איך להגמל מכך. מודה לך מראש על תשובתך בברכת שבת שלום.

סיסי שלום הבעיה איננה הצ'אט אלא משהו שצ'אט ממלא אצלכם כיום וחסר לך בלעדיו. אני מציע לך לנסות ולברר עם עצמך איזה חלל בחיים שלך החיצוניים והפנימיים ממלא כיום הצ'אט ולטפל בבעיה האמיתית. כל עוד לא תדעי בוודאות שיש סיכוי למלא את החלל בדרך אחרת, אפשר להבין את נטיית ההתמכרות שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני בן 22.5 חי כרגע עם ההורים יש לי שני אחיות . הבעיה שלי היא בעיה טיפה מסובכת ומאוד מפריעה לי ואני מאמין שגם לבני משפחתי ההורים שלי הם יכולים להיות ההורים שיתנו לי את כל התמיכה והדאגה שיכולה להיות מצב זה כבר נהיה מסובך יותר אני עושה הרבה דברים בבית (עזרה) אבל נניח ועשיתי משהו לא במקום אבא שלי יעיר לי על זה לא פעם אחת ולא פעמים עד שזה פשוט יברח לו מהראש , אני סובל מתגובות אלה הרבה פעמים וזה כבר פשוט הפך להימאס עליי התחלתי לענות לו ולהתווכח שזה לא בסדר והוא עדיין בשלו, אני בתוכי מרגיש חרדה שאבי לא מבין שמספיק להעיר פעם אחת ודי . מה אני יכול לעשות? כמה בן אדם יכול לספוג????????? עד מתי זה ימשך??????

יניב שלום אני בספק אם תוכל לשנות את הוריך. אולי היה פשוט יותר לנסות ולשנות את צורת ההתיחסות שלך כך שדבריו של אביך יחדרו אליך פחות ויפריעו פחות. בסופו של דבר אתה כבר בחור בוגר ויש לך אפשרות גם לעזוב את הבית ולגור עם שותפים במקום אחר. תמיד יש נוחיות אבל גם מחיר למגורים המשותפים עם ההורים. נמאס לך להרגיש כמו ילד שמקבל הערות, ואתה באמת כבר לא ילד. עם זאת יתכן שלאביך קשה לראות את זה, מבחינתו לעולם תהיה הילד שלו. אם תבין ותקבל את זה יתכן שיהיה לך יותר קל ללא לקחת את הערותיו בצורה כל כך קשה. אם זה לא עובד אני מציע לך לשקול לעזוב את הבית ולגור לבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר' קפלן קודם כל רציתי להודות לך על קיום האתר אני בת 23, לפני 4 שנים (כן, כן 4 שנים) החבר הראשון שלי בגד בי אם החברה הכי טובה שלי (שביניהם גם קשר משפחתי) , אני לא כל כך זוכרת איך התמודדתי עם זה אז, כמובן שהיה כואב נורא, וכל הפרידה וההתנתקות היו ארוכים. 3 שנים (או יותר) אחרי זה לא יצאתי עם אף בחור אבל עד לא מזמן לא קישרתי בין הדברים אני גם לא יודעת אם אני באמת אמורה לקשר. היום אני מתחילה לשים לב שאני מאוד רגישה ליחסי חברות שלי עם בחורים שמוצאים חן בעיניי או שיש להם קשר רומנטי כלשהו איתי. ני לא יודעת אם זו קינאה רגילה (קצת מוגזמת) של בחורה רגילה או שזב איזה שהם השלכות מהטראומה. התגובות שלי מאוד מוזרות (אני לא כועסת, אני רק נסגרת בתוכי וכולם מפרשים את זה כסנוביזם שלי). איך אני אמורה לדעת אם אני צריכה טיפול או שאולי אני פשוט קנאית מטבעי? הדבר שהעלה לי חשד שאולי זה השלכות מהעבר הוא עובדה שאין לי שום בעיה לשמוע דברים או להזכר בחבר ההוא, אך איני מסוגלת לשמוע דבר על "החברה" . אם זה כן דורש טיפול, איזה סוג של טיפול? EMDA או טיפול ארוך טווח? או אולי לגשת לעובדת סוציאלית ? תודה מראש

לי שלום בין אם זו נטייה אישיותית ובין אם תוצר של טראומה יש אפשרות להיעזר בטיפול פסיכולוגי. ההחלטה נובעת לא מסוג הבעיה אלא מתחושה שיש בעיה ושאת רוצה עזרה מקצועית. סוג הטיפול יכול להיות EMDR כפי שאת מציעה, כמו גם טיפול דינמי. רצ"ב מאמרים על שתי הגישות: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

123 ניסיון

רק שתדעי שזה הכל תלוי רק בך אם תרצי למצוא לך חבר תוכלי לעשות בקלות תפעילי את הקסם האישי שלך ותאגרי כוחות להמשיך כי את פשוט מבזבזת זמן , כיף וחויה. אז אני מקווה בשבילך שיהיה בסדר בי בי חמודה

ד"ר אורן קפלן שלום רב. לא התייחסת לחששותי שתיארתי בהודעתי הקודמת: http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=408533&t=408533 האםאכן זוהי הדרך לשיגעון? האם אי-טיפול יכול להביא לידי הדרדרות במצבי ואיבוד שפיותי עם הזמן? במצבים שבהם החרדה רבה, אני מרגישה מאוד מוטרדת, במסיבות למשל, הרעשים מכניסים אותי עוד יותר לפאניקה ומשגעים אותי, ואני רוצה פשוט לברוח מעצמי כי אני לא מסוגלת לסבול את תחושות השיגעון שבי, אני גם מרגישה שעוד מעט המחשבות והפחדים יתממשו ואגרום לעצמי לאיזה סימפטום פיזי או התקף לב, והדבר מגביר עוד ועוד את הלחץ וחוסר היכולת להרגע. אני באמת מפחדת שאני משתגעת...לא במובן שאני לא מודעת למה שקורה סביבי, אלא במובן שאאבד את השליטה על עצמי ולא אוכל להרגע, ואכנס לאיזה סחרור שלא אוכל לצאת ממנו, ויצטרכו לאשפז אותי. מה דעתך? האם זה יכול לקרות? שאלה שנייה, איך בכל זאת אוכל לטפל בעצמי. האם כל ההרגשות הקשות והאפלות שהתפתחו עם הזמן (אם בגלל החרדות שלי ואם בגלל התופעות של התרופות, שבדיעבד כנראה לא התאימו לי) וכן החלומות הקשים והמתישים יעברו מתישהו? או שאני צריכה ללמוד לחיות חיים "על הקצה" (גבול השפיות-שיגעון). כאמור שיחות ותרופות לא עזרו לי. ניסיתי פעילות גופנית, דיקור וביופידבק אבל המצב לא השתנה. מה עוד ניתן לעשות, אם בכלל? אני עדיין צעירה והמצב משפיע מאוד על בטחוני העצמי והדימוי העצמי. אשמח לתשובה מפורטת, וכן להפנייה (שם וכתובת) לטיפול שריפא אנשים כמוני, אם קיים. תודה רבה על כל עזרה, נעמה

נעמה שלום למעשה התייחסתי לחששותיך. את מתארת מצוקה וחששותיך הם חלק מהתמונה הכללית. כפי שכתבתי גם קודם אני חושב שאת צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה דינמית, שילווה אותך במשך זמן ממושך עד שתווצר רגיעה של ממש. אין לצפות לשינוי מהיר. כל השיטות שאת מתארת שניסית הן שיטות קצרות מועד שמנסות להתמקד בבעיה ממוקדת. אני לא חושב שהבעיה שלך ממוקדת רק במשהו אחד אלא יש מצוקה כללית שנובעת כנראה ממקורות שונים. במידה ואת מאזור המרכז אשמח להפנות אותך לפסיכולוג או פסיכולוגית מתאימה. תוכלי לכתוב אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. אם את ממקום אחר תצטרכי לברר עם גורמים מקצועיים באזורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תגובתך, אבל לא קיבלתי תשובות לשאלותיי. לגבי טיפול דינמי ממושך התנסיתי בו במשך זמן ארוך טווח אך הוא לא סייע לי בעבר. עובדה שהרופא בכללית לא נענה לבקשותיי בעבר לנסות לחזור על הטיפול, כי גם הוא היה ער לעובדה שלא היתה שום התקדמות...

היי נעים לי לקרוא את התשובות שלך לפונים. אתה עונה לעניין,סבלן ורגיש בתגובותיך . הייתי חייבת לכתוב. במקום לשמור בפנים (זה לא בריא, דרך אגב).

הלוחמת שלום תודה על דבריך. בברכה ד"ר אורן קפלן