פורום פסיכולוגיה קלינית

למרות שאני אדם די חברותי ולמרות שהייתי בהרבה מסגרות בחיי (בי"ס, תנועת נוער, צבא, אוניברסיטה) איכשהו, כנראה בגלל הלימודים הקשים שדרשו השקעה רבה והעובדה שיש לי בן זוג (לא הרגשתי אף פעם ממש לבד והרשתי לעצמי לוותר על חברויות), הגעתי למצב שהתנתקו רוב הקשרים, ונותרתי כמעט ללא חברים, וחשוב מזה, חברות טובות. את רוב הקשרים שהיו כבר לא ניתן לחדש ולמצוא חברים אמיתיים וקרובים בגיל מבוגר זה כבר קשה. אני מרגישה כשלון מבחינה חברתית.

עינת שלום אינני יודע בת כמה את, אבל אולי מדובר גם בתהליך טבעי שקורה במהלך החיים לאנשים רבים. עם זאת, השאלה כיצד את תופסת באופן אישי את מצבך כעת והאם ישנו חסך כלשהו. לא פחות חשוב, מדוע דווקא כעת מתחזקת התחושה הזו ואולי במהלך השנים היתה פחות מורגשת. את אומרת שמעולם לא הרגשת לבד ובכל זאת היה חשוב לך לשמור על הקשרים. אולי הקשרים אינם רק מהווים פתרון לבדידות אלא מסמלים משהו נוסף, למשל, את הרצף והזמן שעובר, חברים וותיקים מזכירים דברים שחשוב לזכור ולשמר. נשמע לי שתחושת הכשלון החברתי אינה בהכרח מרכז העניין. אולי כדאי לנסות ולהבין מה המשמעות של החברים ומה המשמעות הפנימית של הניתוק מהם. מאחר ואני לא בטוח שמה שאת מחפשת הוא רק את הקשר החיצוני ברמה הקונקרטית כדאי לך לעשות בירור פנימי מה קורה בפנים ומה משמעות תחושת הכשלון שאת מרגישה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אם אני אוכל להוסיף, אז אומר כי ישנן תקופות בחיים בהן אנשים משתנים, מסגרות משתנות, וחברים משתנים. זהו באמת חלק טבעי. מציאת חברים חדשים, במידה ורוצים יש חסר, היא באמצעות מסגרות חדשות בהן נמצאים וכדומה.

שלום רב לפסיכולוג הקליני! יש לי בעיה מאד מטרידה ומעט מוזרה לדעתי, אני לא מבינה את פשרה ולא מצליחה לשייך אותה לתופעה פסיכולוגית מוגדרת. אז ככה, אני בחורה בת 20 וחצי, דתיה, במשך חיי היו לי פעמים רבות רגעים בהם הייתי ביישנית ואולי אף חסרת בטחון, ב"ה עברתי כמה תק' מאז ומאד עבדתי על עצמי בעזרת שינוי גישה לחיים ומחשבותי בכל רגע- ואפשר לומר שכל התופעות שמוגדרות כ"חרדה חברתית" בלי עין רעה, לא פוקדות אותי יותר ואני שולטת בהם. ובכל זאת.....יש לי בעיה של קשר עין בצורה ממש מעיקה! דווקא עם זרים הבעיה הזו לא ממש מציקה לי, אלא יותר עם אנשים שקרובים אליי או כאלו שאני מעוניינת להתקרב אליהם ודעתם עלי קצת חשובה לי. זה מתבטא בזה שאני כל הזמן מסיטה את מבטי מהאדם עימו אני מדברת, אני מנסה לשלוט בזה אך לשווא...! זה גורם לי לדחות מעלי אנשים או להרחיק(שאולי זה הפחד שלי..) ואני בעצם במין מעגל של הרס עצמי במובן מסוים. כי קשר עין זה דבר חשוב מאד מאד בתקשורת בין אנשים, הוא מקרב בין אנשים ומגביר אינטימיות. עלי לציין למשל, שבפגישות ראשונות עם בחורים אני ממש "תותחה", אני מתקשרת טוב מאד עם אנשים מבחינה מילולית ומוצאת מכנה משותף עם אנשים רבים והשיחות זורמות. אני חושבת שב"ה אני בנאדם סימפטי ונחמד ואני לא מתביישת לגלות חיבה למישהו, אני נראית טוב והכל נראה בסדר...אז למה זה קורה לי? הפגישה הראשונה-שניה עוברת מצוין עם התלהבות וכו' ואז מגיע הרגע בו צריך להיות יותר מרוכזים, ממוקדים, להסתכל בעיניים, להפתח יותר ובעיקר להיות שלווים ורגועים. אני לא אדם היפראקטיבי כלל, אבל אני מגלה חוסר שקט ולא מצליחה להתרכז בשיחה, בסופו של דבר זה גורם לבחור להגיע למסקנה שאני בחורה מאד נחמדה, היתה המון התלהבות ודברים משותפים אבל... ואני יכולה להבין למה, כי אני לא נותנת לקשר להעמיק כי אני לא רגועה ולא יציבה לאורך זמן וזה פוגע מאד באינטימיות של הקשר. חוץ מהעניין הזה ב"ה אין לי שום בעיה עם אינטימיות או משהו דומה. עליי לציין כי הדבר קרה לי בעבר גם עם בני משפחתי(יש לי 4 אחים). אני לא יודעת אם זה קשור אך טוענים כי יש לי עיניים יפות אבל מה הקשר??? הבחור שאיתו התפרק לי הקשר, יצאנו 5 חודשים אבל הקשר נתקע בגללי..וזה כ"כ מבעס ולא נעים! ממש פדיחה.. אני לא יודעת אם גם זה קשור..אבל לבחור הנ"ל היו עיניים משגעות, יתכן ואני מקנאת בו ולכן קשה לי להביט בו? נשמע לי מוזר אבל אני לא יודעת מה לעשות.. סליחה על האורך ובבקשה תעזור לי !!!! תודה מעומק ליבי מראש! שלומית.

רציתי גם להוסיף, שאני מאד רגישה ללטישות עיניים וזה מפריע לי אם נועצים בי מבטים, גם כשאני עולה לאוטובוס יש לי תחושה כזו. וגם- באוטובוס, אני יכולה שעה לשבת מול בנאדם ולא אוכל לומר לך איך הוא נראה, אני נמנעת מלהביט בו מחשש לקשר עין מתמשך. בע"ה הקב"ה יעזור לי.................!

שלומית שלום כדאי לך לנסות ולשים לב אילו מחשבות עוברות בראשך כאשר את מנסה להישיר מבט ונאלצת להוריד את העיניים. נסי אפילו לעשות בדיקות בהם תישירי מבט ולאחר שלא תוכלי לעמוד בכך הקשיבי למחשבותיך ואפילו רשמי אותם. אין מדובר בתופעה נדירה אבל לכל אחד סיבות משלו ולכן חשוב שתביני קודם כל בעצמך במה מדובר. פעמים רבות יש מחשבות מטרידות שיכולות להתלוות למבט. אולי זה מפריע לך בצורה כזו או אחרת והזזת המבט עדיפה מאשר התמודדות עם המחשבות שעולות בעקבות המבט הישיר. יתכן שהרגישות לכך שמתבוננים בך קשורה לעניין, אבל יתכן שזו תופעה נוספת. אינני יכול לתת לך תשובה חד משמעית ואם זה מטריד ופוגע בקשריך הבינאישיים כדאי אולי לפנות לייעוץ פסיכולוגי בעניין. נסי לעשות את הבדיקה עם עצמך, רשמי הכל, אולי מה שיהיה כתוב על הדף אחרי כמה ימים יספר לך משהו שלא חשבת עליו קודם לכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תופעה קיימת ? האם מקבלים טיפול תרופתי כמו אצל נשים ? אודה על תשובתכם המהירה

גליה שלום לידה הוא אירוע משמעותי מאוד. מקובל לחשוב שלדיכאון אחרי לידה יש שני גורמים, האחד פיזיולוגי, בעיקר הורמונלי, והשני נפשי/רגשי שקשור לשינויים הרבים המתרחשים עם ולאחר ההריון. מאחר וגברים אינם מושפעים משינויים הורמונליים כמו נשים דיכאון שמגיע לאחר לידה אצל גברים יכול להיות קשור לגורם השני. התמודדות וטיפול דומים לכל מצב של דיכאון אחר, יש צורך באבחון וטיפול פסיכולוגי, ובמידת הצורך גם פסיכיאטרי בתרופות נוגדות דיכאון. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אמא לבת ,הסובלת מאותן תופעות שאת מציינת שחושבת שגם אני הרסתי לה את החיים,בזה שתמכתי בה לאורך כל הדרך לצערי ,הצעירים שלנו לא מסופקים מכלום, לכן אני חושבת שהאשמות הן כלפי האנשים הקרובים אליהם. בעתיד כשתתבגרי אולי תסתכלי על כל הנתינה הזו בצורה שונה אולי יש לך מטען רגשי אחר שאת נושאת ולכן את מאשימה את אימך לשוא וכלמודת ניסיון ,זה מאוד עצוב.

הי תמר אני מציעה שתקראי את התגובה האחרונה שלי ובו סיפרתי יותר .אני לא שונאת את אימא שלי ואני יודעת להעריך גם את הדברים הטובים שהיא עשתה ועושה למעני אבל לצערי היא אף פעם לא תמכה בי נפשית בשום רגע בחיי, אני לא חושבת שאני מאשימה אותה לשווא. הייתי רוצה להתגבר על המכשול הזה ולהמשיך הלאה אבל זה לא פשוט. חוץ מזה אני לא יודעת בת כמה הבת שלך אבל אם היא צעירה כבחורה מאוד בוגרת וחכמה ותאמיני לי שאני מכל הסיפור הזה יצאתי מכושלת ולמדתי להתמודד עם החיים גם אם זה לקח לי יותר זמן אני מציעה לך לעשות חושבים עם עצמך אני בחרתי להיות חברה של הילדים שלי ואני חושבת שאני עושה זאת למופת. אם הבת שלך אומרת לך דברים קשים תקשיבי לה היא מדברת ממצוקה היא רוצה לשנות דברים. אני הייתי אומרת לה את יודעת מה ? נגיד שכל מה שאת אומרת הוא נכון ואני הרסתי לך את החיים בואי ננסה לפתוח דף חדש בואי נראה איך אני יכולה לשנות דברים? איך אנחנו יכולות להתקרב כמו שאמא ובת היו צריכות להיות

אני כל כך זורמת עם ביתי,היא בת בכורה והיא מקבלת מעל ומעבר לבחורה בגילה,היא הספיקה לעשות דברים שבני גילה אפילו לא חלמו, אני מאוד ערה לכל מה שהיא עוברת,אני פתוחה לשינויים, אנחנו משוחחות אך היא לא משתפת אותי בכל דבר , יש לי תחושה שהיא בוחרת בדרך שונה,היא מרגישה שכל מה שהיא עושה והוא נכשל יש אשמים ואלו ההורים שלה שנתנו לה מעל ומעבר והיא מקטרת שכל הזמן גוננתי עליה.... ופינקתי אותה מודה על זה אני משלמת מחיר כבד..אכן עטפתי אותה בהמון חום ואהבה וזה מה שהיא משדרת לחברה .היא עצמאית ובעלת בטחון עצום זו בחורה עם יכולות שהיגיע ונמצאת בעמדה מאוד בכירה אך כשרע לה היא בוחרת בהאשמות אינני יודעת מה הקשר בינך לבין אימך, אך זה הזכיר לי במעט את המקרה שלנו לכן כתבתי לך אני מאוד רוצה לשלוח אותה לפורום שלlandmark אם שמעת עליו פורום זה הוא אמצעי להשגת אבחנות חדשות המאירות את הנחות היסוד המעצבות והשולטות בחיינו-ולהשגת המבנים הקובעים את החשיבה ,את הפעולות,את הערכים שלנו ואת סוג בני האדם אשר אנו יכולים להיות שוב אני מציינת שאינני מכירה את אימך אולי היא לא שמה דגש על הנושא הרגשי שלך וזה חסר אך עדין זה לא מאוחר להגיד לה מה את מרגישה ושאת מעוניינת שהיא תשתנה...........כי את בכל זאת אוהבת אותה

אורן שלום ביום שני הייתי במעבדת שינה הצלחתי לישון אולי 3 שעות זאת היתה הרגשה מוזרה בשבילי לישון עם כל האלקטרודות ודרך אגב ישנתי עם אלקטרודות באף. אני אדע בעוד כשבוע וחצי את התוצאות. יש לך ד"ש מד"ר שצקר איתי הוא אמר לי שאתם מכירים. רציתי לשאול אותך האם יש דרך למחוק מהזיכרון תקופה מסוימת או אדם מסוים?? אני חייבת לדעת אני מרגישה שאני משתגעת.

אורן אני פונה אליך מפני שקראתי את המאמרים שלך ואני סומכת עליך .

אן שלום אי אפשר למחוק תקופות מהזכרון וגם לא היה רצוי לעשות זאת אם היה ניתן. חשוב לעבד זכרונות ולהתמודד איתם. דברים שעברת הם חלק ממך, לטוב ולרע. אפשר להגיע למצב שבו חוויות קשות פחות מפריעות להמשך החיים. את נמצאת בטיפול ובסדרה של בדיקות, אני חושב שכדאי להתמקד בזה כדי לשפר את המצב. חזרת גם בעבר על התחושה שאת משתגעת ממה שקורה לך. חשוב שבתקופה כזו תהיי בטיפול באופן קבוע ותנסי שם לקבל עזרה וייעוץ מתאימים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שני ילדי בני הארבע והשנתיים, צמחו למציאות של גירושין. (התגרשתי בזמן ההריון השני). לעת עתה הם אינם מעלים את הנושא ואינם שואלים שאלות ישירות לגבי המצב. האם עלי ליזום שיחה ישירה או עקיפה (ע"י משחק וכד') לגבי הגירושין או שמא עלי לחכות ליום שבו הם יפנו כלפי את השאלה בצורה ישירה? אני בטוחה שהם חשים שיש משהו שונה בתא המשפחתי שלנו. הם ילדים מפותחים ואינטליגנטיים. תודה מראש!

כשהתגרשתי היה בני הצעיר בן שלוש וחצי. בכל הזדמנות בה שוחחתי איתם על הנושא, לעיתים גם בלא ששאלו שאלות, חזרתי ואמרתי את מה שאני מאמינה בו עד היום- "נכון, המשפחה שלנו שונה ממשפחות רבות, אבל "שונה" איננו "פחות טוב". הוא יכול להיות גם "יותר טוב", ובכל מקרה "שונה" איננו "רע". הייתי יוזמת איתם שיחות מפני שהנחתי שאולי הם אינם יודעים או חוששים מפני העלאת הנושא. לא בהכרח שיחות ארוכות,לפעמים רק הערה קצרה. אחרי 11 שנים של תפקוד, אני יודעת שהגישה הזו היתה נכונה עבורם,בנוסף לכל החום והאהבה שקיבלו,ועודם. רק טוב לך.

נועה 47 תודה על תשובתך, היא מדברת אלי. אולי תוכלי לתרום לי עוד מנסיונך ולהציע לי איך מתחילים. האם פתאום בלי קשר לכלום לזרוק לחלל את הנושא? ממש לא ברור לי איך ליזום? האם לחכות לסיטואציה ואיזו? אני ממש זקוקה למספר אלטרנטיבות לצורך ההתחלה. האם יש לך רעיון? תודה מראש, מצפה לתגובתך. אורית.

אמא שלי היא אישה טובה שתעשה הכל למעני,כבוגרת אני היום מבינה שהיא פשוט דפקה לי את החיים או יותר נכון שיבשה אצלי המון דברים שגררו אחריהם קשיים רבים. היום אני מוצאת את עצמי בכל מפגש איתה ממורמרת עליה צועקת עליה ומתנהגת אליה לא יפה למרות שהיא כביכול באה לעזור לי אך במקביל היא עדיין ממשיכה להציק לי ומצליחה לעורר אצלי פחדים ותחושות מאוד לא נעימות. מה שאף אחד אחר לא מצליח לעשות. היא מסוגלת להוציא אותי מהכלים. אחרי שהיא הולכת לוקח לי כמה ימים להתאושש ממנה. כמובן שהיא לא עושה זאת בכוונה יש לה את הבעיות שלה עם עצמה אין מה לדבר איתה על טיפול בעצמה זה מקרה אבוד היא לא תלך לטיפול אין סיכוי כזה בעולם. מה עושים? היא אמא שלי אני לא רוצה שיעונה לה כל רע מצד שני אני מאוד כועסת עליה על הדרך בה התנהגה אלי בילדותי ובנעורי

לא שמתי לב וההודעה שלי קפצה...........היא נמצאת בנושא חשיבה חיובית ואני מאוד מקווה שתנסי לקחת את החיים בצורה חיובית יותר בטח תגידי שזה המילים של אמא שלך...........יכול להיות שאנו האמהות רוצות שיהיה לכן רק טוב - אז שיהיה לך המשך יום נעים תמר

היי שירי, אני כמובן לא יודעת במה ואיך אמא שלך הקשתה עלייך בנעורייך, אבל אני יכולה להבין את הכוונה שלך. לצערניו, אין בית ספר שמלמד הורות. ןחבל שכך. כל הורה עושה טועיות, אבל בעיניי חשוב מצד ההורה תמיד לדבר עם הילד , לא לכפות עליו דברים ולראות איך הוא מגיב לדברים. ליצור תקשורת פתוחה מלאת אמון, שכאשר לילד רע, הו ירגיש טוב ובטוח לפנות להוריו ולומר להם כי רע לו. כי הוא רוצה משהו שונה. צריך תשומת לב ללא חשש לומר זאת, וכו'. וההורים צריכים להיות אמפטיים ולתת לילדים שלהם את המרחב הזה להם הם זקוקים מאד.

שירי שלום קראתי כעת את כל התגובות הרבות שקיבלת, ואני חושב שזה לא מקרה שהיו רבות כאלה. לא קל להתמודד עם ההבנה שההורים אינם מושלמים, או אף יותר מכך, שיש בהם משהו הרסני. החלק הקשה ביותר בד"כ הוא להבין שאותו דבר חיצוני שנמצא בהם נמצא גם בך, לטוב ולרע. יש לאמך את הבעיות שלה כפי שאת כותבת, אבל מסיבות כאלה ואחרות, המפגש ביניכן נכנס אצלך אל "מתחת לעור" וגורם לך קושי רב. כנראה שאת צודקת, שהיא לא תפנה לטיפול, אבל אולי יש מקום שאת תפני לטיפול. התחושה שמישהו "דפק" או שיבש לך את החיים קשה, לא רק בגלל שיש כזה אדם בחוץ, ועוד אחד האנשים הקרובים ביותר אליך, אלא בראש ובראשונה בגלל החוויה שהחיים שלך דפוקים ומשובשים. זו הרגשה קשה בלא קשר לסיבה לכך. גם בגיל 35 הדברים אינם מקובעים ללא אפשרות לשינוי. אולי אם הדברים המשובשים והדפוקים יקבלו מקום, תוכלי פחות לכעוס על אמך ותת יותר מקום לדברים החיוביים שהיו אצלך בבית, הן מצד אביך, אך גם מצד אמך. יש לי הרגשה שסיפור חייך כפי שאת מציגה אותו כאן אינו שלם, ואני לא בטוח שאת מתבוננת בצורה מודעת לגמרי על ההסטוריה האישית שלך ועל מצבך כיום. במידה ואינך במסגרת טיפולית נשמע לי שבהחלט כדאי לפנות ולעבד יותר את מה שקורה לך בחיים, בכלל, ועם אמך, בפרט. בברכה ד"ר אורן קפלן

לשירי היקרה אני אמא לילדים בת 42 אני לא פסיכולוגית אבל הייתי רוצה לאמר לך מספר מילים. קודם כל אני מבינה אותך ולא שופטת אותך אבל הייתי מציעה לך קודם כל לנסות לשוחח עם אימך ולאמר לה את מה שאת מרגישה בצורה שקטה ועם רגש בלי כעס ולא לשכוח לאמר לה כמה את אוהבת אותה. שנית לסלוח ולשכוח אף אחת מאיתנו לא מושלם וידוע שכש סולחים מכל הלב נותנים לכל רגשות הכעס השלילים לצאת מאיתנו מה שתרם לשקט הנפשי שלנו נסי לסלוח ולשכוח דברי עם אימך אפילו תיכתבי בדף מיכתב שבו את כותבת כל מה שאת מרגישה ושהמיכתב יהיה מיועד לאימך אך אל תיתני לה אותו וכשיעבור הזעם קירעי את המיכתב וזירקי אותו יחד עם כל הרגשות השלילים. בהצלחה קרן

ב"ה הנני חולה נכה בשעור של 50% רפואי נפשי ו-75% אי כושר עבודה. (ביטוח לאומי) הלינק של מחלתי מתחיל במלחמת שלום הגליל שם קיבלתי "סטרסר וואור". , אני מחפש מומחה בתחום "הלם קרב" לשם הכנת חוות דעת רפואית משפטית. בברכה.

צביקס שלום אולי כדאי לפנות לפורום הלם קרב באתר זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב השבוע הודיעו לי שיש לי מחלה סופנית, וכפי הנראה נותרו לי כ: 6 חודשים לחיות. שאלתי: יש לי 2 בנות אמנם מבוגרות (21-25 ) הן קשורות אלי מאוד ואני לא יודע איך לנהוג איתן במקרה זה. אני מאוד חושש שלאחר מותי הן לא יוכלו להמשיך בחיי שגרה, ויעברו משבר. נכון להיום הן עדיין לא יודעות על המחלה שאלתי איך לנהוג איתן? בתודה מראש פלג

פלג שלום צר לי לשמוע על המחלה שנתגלתה. אני חושב שבמצב שנוצר כדאי לעשות את הדברים תוך כדי התייעצות של ממש, לא דרך האינטרנט, הן עם פסיכולוג והן עם עורך דין, כדי לתכנן בצורה מיטבית את צעדיך הבאים, באופן שבאמת יתאים לצרכיך ונטיותיך האישיות. בהחלט יש מקום לשתף את בני המשפחה הקרובים, אולם כדאי לתכנן את המהלך עד כמה שניתן בעזרת ייעוץ מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום רב תודה בעד התשובה. צוואה הכנתי אצל עורך-דין. והפנה ליעוץ אישי מכוון שהנושא חשוב מדי כדאי לענות עליו באינטרנט. ושוב תודה פלג

שלום אם תינוק מפתח סימנים ראשונים של "התקשרות נמנעת" האם ומה ניתן לעשות על מנת לתקן את המצב? זה מאוד חשוב לי, אז אשמח לתשובה מהירה ומדריכה ככל שניתן. תודה, סנדרה

סנדרה שלום את מדברת במונחים של אבחנה ולא בתיאור של ממש במצב. אני גם לא חושב שניתן יהיה לתת לך עזרה באינטרנט, כיוון שכדי לאבחן התנהגות חריגה של תינוק צריך לבדוק אותו באופן אישי ופיזי. אני מציע לך לפנות לקבלת ייעוץ מקצועי, ראשית אצל רופא הילדים ובטיפת חלב, אפשר גם במכון להתפתחות הילד. אחרי בדיקת הילד תוכלי לקבל הנחיות הרבה יותר מדוייקות במידה ואכן ישנה בעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הפניתי אליך בתחתית העמוד שאלה בנושא בחילות ותשובתך חסרה. אני אודה לך אם תגיב לשאלתי. תודה איתמר

אכן דילגתי בטעות. עניתי כעת.

אני מבקש לדעת יותר על הכדור...אם יש מישהו שהשתמש בהם ומכיר את תופעותיהם...

אני משתמשת בצפרמיל כבר יותר משנה. יש לי רק דברים טובים לומר על התרופה הזאת. חיי השתנו ללא הכר ולא חשתי בתופעות לואי. ממליצה!!

עדיף שתפנה את השאלה לפורום פסיכיאטריה-שם תקבל תשובה הן מד"ר הידש הפסיכיאטר המקסים והן מהמשתתפים(מקסימים לא פחות...)-בוא אלינו!

אייל שלום אני מציע לנסות ולפנות לפורומים רפואיים שעוסקים בתרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אייל אני נוטלת ציפראמיל כחצי שנה ומאוד מרוצה. ההרגשה השתפרה פלאים. עם זאת החיסרון של התרופה הוא שלוקח בערך חודש עד שהיא מ-ת-ח-י-ל-ה להשפיע, ובהתחלה היו לי גם בחילות נוראיות. אם עוברים את השלב הראשוני הזה, אז התרופה משפרת את ההרגשה מאוד. בהצלחה

ישנה סברה הגורסת כי נטיה מינית הינה תכונה מולדת. האם העובדה כי תאום אחד בעל נטיה מינית אחת והשני בעל נטיה אחרת אינה סותרת סברה זו?

רחלי שלום אין כיום כל עדות רצינית וחותכת לכך שיש השפעה גנטית לגבי נטייה מינית, ועל כל עדות כזו יש בוודאי אחרות שנוגדות אותה. בכל מקרה, קשר בין תאומים זהים בנושא רפואי הרבה יותר חזק מאשר לגבי נטיות פסיכולוגיות או נפשיות ולכן בכל מקרה אני לא חושב שאלו עובדות שמספקות מידע משמעותי כלשהו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, אני מנסה למצוא לבקשתו של מישהו שאני מכיר שם של פסיכולוג קליני או פסיכיאטר שיוכל לתת לו חוות דעת בשביל הצבא. מדובר בחייל בשירות סדיר. לפי מה שבדקתי מותר לחייל לקבל חוות דעת / ייעוץ אך לא טיפול. האימייל שלי הוא: [email protected] תודה,

אלון שלום בעקרון כל פסיכיאטר או פסיכולוג קליני מוסמכים יוכלו לתת חוות דעת כזו. אישית אינני עוסק בסוג כזה של אבחונים, אולם יש אנשי מקצוע רבים בתחום זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך. שמי טל ואני בת 30 בזמן האחרון אני נוטה להסמיק בסיטואציות שונות כשאני בחברת אנשים. ולפעמים אני גם מרגישה שקשה לי מאוד להמשיך לדבר ובזמן זה ליבי פועם בחוזקה. אציין שהקושי בדיבור והאצת פעימות הלב יכולות להתרחש גם שאני מדברת בטלפון עם אנשים מסוימים. אוסיף ואומר שתופעה זו התרחשה אצלי לפני הרבה שנים בערך בהיותי בת 16-17 . מה קורה לי שזה חוזר אליי?

היי, אין לי תשובות - אני מוצאת לנכון להגיב מתוך הזדהות לתופעה כיוון שגם אצלי מתרחשת תופעה זו פחות או יותר במרווחי הזמן שציינת. אני מניחה שמדובר בחרדות או במשהו שקשור בבטחון העצמי. גם אני "מתה" שזה ייעלם כבר..

טל שלום אני מתאר לעצמי שאת התשובה לגבי הסיבה מה קורה ומדוע ההסמקה חוזרת כעת ניתן יהיה לתת רק בצורה של דיאלוג איתך. אולי אינך מצליחה להגיע כעת לתשובה ברורה, אבל בבירור פסיכולוגי בוודאי אפשר יהיה להגיע לקצה חוט. בכל מקרה, עם ובלי הבנה מדוייקת, ניתן להגיע לשיפור במצב בעזרת כלים פסיכולוגיים שונים. לדוגמא, טיפול התנהגותי-קוגניטיבי והיפנוזה יעילים למיתון של הסמקה. במידה ואת מרגישה שזה חלק מסיפור רחב יותר יתכן שכדאי להיכנס למסגרת טיפול ממושכת יותר ולטפל במקורות הבעיה, ותוך כדי כך גם בהסמקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר, קוראים לי יעל ואני בת 16 עוד מעט. לאחרונה היו לי 2 סיוטים בהם אבי,אליו אני מאד קשורה,חולה במחלה סופנית ונפטר. בחלום אני עוברת דרך העצב,אבל במובן מסויים אני לא עוברת אותובאופן מלא,אולי מפני שאני יודעת שאני חולמת. אני לא מבינה מדוע יש לי את הסיוטים האלו.הקשר ביני לבין אבי לא השתנה בזמן האחרון,וגם עם אימי המצב זהה,בלי בעיות מיוחדות. לפעמים כשאני הולכת ברחוב אני חושבת על דברים זהים,ואז אני מהר נושכת את הלשון,וטיפשי ככל שזה נשמע,אני מחפשת עץ לנקוש עליו 3 פעמים וממהרת לסלק את המחשבה מהראש כאילו עשיתי משהו רע. מה המקור למחשבות אלו?

יעל שלום פירושם של חלומות אינו קונקרטי. כלומר, גם אם חלמת דברים מסויימים על אביך הם לא בהכרח מתייחסים ספציפית למה שנראה, אלא יש חידה מוצפנת סביב החלום. יתכן שהוא קשור לקשר שלך עם אביך, ויתכן שאפילו לנושא אחר לגמרי. בטיפול פסיכולוגי עוסקים פעמים רבות בפיצוח החידה שבחלום. אני מבין שהוא מטריד אותך, ואולי כדאי לחשוב אסוציאטיבית במה עסקת רגשית בתקופה האחרונה באופן כללי, ואולי תעלי על ההקשר בו החלום הופיע. בכל מקרה את מספרת על מחשבות טורדניות שיש לך בתקופה האחרונה שהם ביטוי לסוג כלשהו של חרדה, וכנראה שאת עסוקה במשהו. מה זה בדיוק, רק את יכולה לדעת, ואם תרגישי שזה נחוץ תוכלי לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לשאול את השאלות הללו בצורה יותר מאורגנת. בברכה ד"ר אורן קפלן

בננו בן ה-7 מאובחן כאוטיסט סעלמ תפקוד גבוה ומטופל מזה כשנה בריספרדל. רציתי לקבל מידע על התרופה בהקשר זה - תופעות לוואי, יעילות, מינונים וכו'

רותי שלום אנא פני לאחד מהפורומים הרפואיים. כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר בנושא. בפורום זה אנו עוסקים רק בטיפול פסיכולוגי באמצעות שיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

מקווה שזה המקום הנכון ושתוכלו לתת לי עצה מועילה. זה הסיפור: בחור בן 30, משתמש באופן יומי בחשיש וקוקאין הולך לעבודה אבל לא ממש מתמיד גר אצל ההורים וחי על חשבונם ההורים והאחות היו בפגישת יעוץ באל סם אבל בתכלס לא נתנו להם שום פתרון -אמרו שלהעיף אותו מהבית זה לא טוב ושכדאי ללכת לפסיכיאטר. הבחור כמובן מכחיש ואומר שהוא משתמש לעתים נדירות ולא מוכן ללכת לפסיכיאטר. מה עושים? האם יש אגודות נוספות שיכולות לתת עזרה או ייעוץ? פסיכולוגים שמתמחים בנושא?

היי גליה, אם הבחור לא מסכים שיעזרו לו, לא תוכלו לעשות הרבה. עדי

גליה שלום בהחלט כדאי לקבל ייעוץ בנושא. אם הבחור מכחיש ואינו משתף פעולה יש עדיין אפשרות שההורים יקבלו ייעוץ. מכון גרין של הפסיכולוג דוד גרין עוסק בתחום התמכרויות. אפשר גם לחפש באינטרנט אחר אגודות ותמיכה הדדית בתחומים הללו. בנושאים הללו הזמן אינו עושה את שלו, וכדאי לפנות בצורה אקטיבית לטיפול וקבלת עזרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחרי פסילת רשיון נהיגה ארוכה ניגשתי למבחן במשרד התחבורה "מכון הארבעה" לפי דרשית משרד הרישוי. שם נקבע כי לא יותר לי לנהוג יותר עקב "אי התאמה אישיותית" היתי שמח לקבל אינפורמציה על גופים שמיעצים.מטפלים בנושא הנ"ל תודה

שלום אינני מכיר מספיק את הנושא. מדובר במבחנים ואבחונים פסיכולוגיים שמועברים לפי קריטריונים מסויימים וכדאי לברר עם משרד התחבורה מה הסיבות להפניה לבחינות הללו ומי הגורמים שאליהם אפשר לפנות לערעור. אני מתאר לעצמי שיש גם גורמים משפטיים המתמחים בנושא. קצה החוט נמצא סביר להניח במידע שתקבל במשרד התחבורה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום בוקר טוב, יש לי שאלה, אני יודעת שזה לא קשור לפורום הנ"ל, אבל אני אשמח לקבל הסבר לגבי התהליך של שיבוט ילדים. מה זה אומר ? (פשוט בפורומים אחרים שכן קשורים, יש בעיה ,אף אח לא ממש ידע להסביר) תודה מראש, ויום טוב ליאת

ליאת שלום מדובר על תהליך המשתמש בעקרונות של הנדסה גנטית בו מפתחים תאים חדשים על סמך מבנה DNA הזהה להורה בודד. אין צורך בזיווג אלא בשכפול מלא של דמות האם, ולכן מתעוררות כאן סוגיות אתיות בעייתיות מאוד. יש לא מעט חומר על הנושא באינטרנט. היכנסי למנוע חיפוש כלשהי וכתבי שיבוט. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני סובל מבחילות במשך כל היום בלי שום קשר למה שאני אוכל למרות שלפעמים גם אוכל לא עושה לי טוב. עשיתי בדיקות רפואיות, ונמצאה לי בעיה קטנה שלא מסבירה את הבחילות הללו. זה מאוד מטריד, אף אחד לא מבין את הסבל הזה ולמה לא מתחשק לי לצאת, לעבוד. אני מיואש מאוד. כבר חשבתי לפנות לפסיכיאטר, כי שמעתי שלפעמים יש קשר לבעיות נפשיות, אבל אני בחור רגיל , או לפחות הייתי כזה עד לפני חצי שנה כשהתחלתי לסבול מהבחילות. יכול להיות קשר לבעיה נפשית למרות שהכל בסדר אצלי? ואיך מגיעים לפסיכיאטר? מקווה לעזרה איתמר

איתמר שלום יש אפשרות להתמודד עם הבחילות בכלים פסיכולוגיים בשני כיוונים אפשריים. האחת היא במידה ולבחילות יש רקע נפשי. הדבר נפוץ למדי, תופעות של חרדה לדוגמא מלוות פעמים רבות בתחושות לא נעימות בבטן. לא סתם קיים הבטוי "תחושת בטן" בהתייחס לרגשות מסויימים שעולים לעיתים. לפיכך טיפול פסיכולוגי בו יהיה מקום לעולמך הרגשי והפנימי עשוי לעזור. כיוון אחר הוא טיפול בהיפנוזה. כאן לא משנה האם המקור רפואי או נפשי, בכל מקרה הטיפול בהיפנוזה עשוי לעזור. תוכל לקרוא יותר בנושא בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

כבר יותר משנה אני הולכת לטיפול. רציתי להפסיק את הזלילות אבל זה לא עזר. כבר לא יכולתי להתאמן כ"כ הרבה כמו פעם בגלל הלימודים, אז התחלתי להקיא... וכל זה במהלך ה"טיפול"... שילמתי על הטיפול הזה במהלך השנה האחרונה יותר משעלתה לי שנת הלימודים באוניברסיטה... ובנתיים אני לא מצליחה להתגבר על הזלילות ומקיאה ומקיאה... חס ושלום רק לא להשמין. אני לא מבינה בכלל מה הטעם בטיפול רק מדברים ומבינים דברים אבל בפועל שום דבר לא מסתדר ולצערי במקרה שלי אף הסימפטומים התדרדרו... רק תסכול קיבלתי מהטיפול הזה והודעתי למטפלת שאני מפסיקה בשבוע הבא. היא כמובן מתנגדת... איך לכל הרוחות היא יכולה לטעון שזה יעזור אחרי שבשנה האחרונה הקאתי יותר מתמיד? היא לא עוזרת אבל היא שקרנית כשטוענת שכן תעשה זאת!!! עוד לא ראיתי דבר כזה- שילמתי כ"כ הרבה כסף עבור משהו שלא ברור לי מה נתן לי-"טיפול" ובסופו של דבר לא נפתרה בעייתי. זה ממש לא יאומן...

א. שלום השאלה לאן את ממשיכה מכאן ומדוע לדעתך שום דבר לא עוזר. האם יש משהו שעשוי לעזור לך, האם יש לך באמת מוטיבציה לעשות שינוי. בניגוד למודל רפואי אין כאן מצב שאת מקבלת תרופה והכל עובר. בסופו של דבר את תצטרכי לעשות את השינוי. טיפול פסיכולוגי שלא מועיל בדבר במשך שנה שלימה מעורר תהיות. השאלה האם באמת אין כל שינוי בחייך. יתכן למשל שאמנם נושא האכילה לא נפתר, אבל את נמצאת כיום במקום אחר מבחינת התובנה והמוכנות שלך לשינוי, ונדרש עוד זמן. תהליכים כאלה, במיוחד בנושא הפרעות אכילה, לוקחים זמן. עם זאת, אם הטיפול באמת לא תרם לך דבר במשך שנה שלימה יש מקום לחשיבה על שינוי במסגרת. נשמע שאת בהחלט זקוקה לטיפול וכדאי להמשיך בין אם במסגרת הנוכחית או בין אם במסגרת אחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני מחפשת ללא הצלחה חומר על הפרעת אישיות הסטריונית (הדבר היחידי שכן מצאתי http://www.selfdiscovery.co.il/art-8.htm#6). אולי מישהו יודע איך מאייתים את זה באנגלית? או מישהו יכול להסביר לי על זה כאן בפורום, או להפנות אותי לקישורים מתאימים? תודה מראש (אני לא בטוחה שזה הפורום המתאים, אם לא אז סליחה)...

יש חומר רב באנגלית Histrionic Personality Disorder בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר יקר, בהמשך להתכתבויותנו מה-18/1, לאחר שהתברר שאין בעייה גופנית, כדי להתחיל טיפול מסוג כל שהוא בנושא חרדות, למי / לאן פונים?

ישי שלום פונים לפסיכולוג קליני, יש רבים שמטפלים בחרדה. ניתן לפנות דרך השירות הציבורי לקופת החולים או למרפאות בריאות הנפש, או באופן פרטי ע"י המלצות של חברים, מאגרי מידע כמו דפי זהב וכד'. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי נתקלתי אתמול בבן אדם שאני מכירה וקצת מעריכה את דעותיו. הבן אדם הזה אין לו שום השכלה בנושא בריאות הנפש אם כי הוא משכיל בנושא אחר וכנראה שהוא מתעניין בנושא. הוא גם מצא עבודה כאב בית באיזשהו מוסד. דיברנו על משהו והוא השתמש בטיעון הידוע: המחקרים מראים...... פעם כתבת לי:".....לפחות המחקרים מורים על כך שהצלחת או כשלון טפולים בפסיכולוגיה לא קשורים כל כך לשיטה אלא לתהליך שנוצר ול"כימיה" שישנה בין המטופל למטפל. זה באמת לא חייב להיות נכון לגביך." שאלתי היא: אם אכן המחקרים מורים על דברים שלפחות לפי מה שכתבת באמת לא חייבים להיות נכונים לגבי כל אחד, מדוע משתמשים בהם כבסיס לשיטה? גם הנסיון המקצועי של המאבחן בא אחרי שהוא קרא מחקרים שלא חייבים להורות על דברים שיהיו נכונים לגבי כולם. האם אין דברים יותר אמינים להתבסס עליהם פרט למחקרים שמראש לא חייבים להורות על דברים שנכונים לגבי כולם? יש לי עוד שאלות בנושא אבל אני אדחה אותן בשלב זה כדי לאפשר לך להתמקד בשאלה האת. תודה מראש על התשובה.

ל שלום העולם המודרני פועל בשיטה סטטיסטית. כמעט ואין נושא לגביו יש וודאות מלאה. המחקרים נותנים תשובה נכונה בהסתברות מסויימת. ככל שהיא גבוהה יותר, הסיכוי להצליח בכיוון הזה גבוה יותר, אבל לא וודאי. אם היתה שיטה יותר מדוייקת באופן אינדיבידואלי בוודאי שהיה כדאי להשתמש בה, אבל בינתיים אין אלטרנטיבה אחרת להכללה. אדם שמכיר את עצמו יכול לקבל החלטות לא רק על סמך מחקרים אלא גם ע"פ תחושותיו האישיות וכך לשלב בין ידע אוניברסלי ולהיבט אישי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום אתה לא קולט שההסתברות מפספסת את הפרט. כמו כן אתה לא קולט שבן אדם לא יכול תמיד לשלב בין ידע אוניברסלי להיבט האישי ולקבל החלטות ע"פ תחושותיו האישיות, כי פסיכולוג אחד שמאבחן אותו בצורה שטותית ומערכת שלמה שמקבלת החלטות עבורו , לא תמיד מתעניינים בתחושותיו האישיות. יש נהלים כתובים בספרים ומשום מה על סמך אני לא יודעת מה, אולי על סמך הנורמה שטיפול כזה לא יכול להזיק, מכניסים בן אדם המום שגם הגרון שלו קרוע, וקשה לו לדבר, לטיפול פסיכולוגי , בלי להתעניין במחשבות שעוברות לו בראש, בלי להתעניין ברצון שלו, בלי שהוא ידע למה הוא בדיוק נכנס. כנראה שפסיכולוגים קליניים רק יושבים ומהנהנים , אבל לך תדע במה התמחו פסיכולוגים אחרים ומה הם מכניסים לטיפול שלהם, בשונה מפסיכולוגים קליניים? נניח שלתת פסיכולוג שרק ישמע את הבן אדם ולא יחלוק על תחושותיו האישיות זה תקין. אבל למה זה לא תמיד מסתכם בזה? אתה מתאר לעצמך שהתחושה האישית של המטופל משתנה כשהוא בעימות עם עצמו , עם הפסיכולוג ועם הסביבה כשהוא צריך לבוא לטיפול שבעיקר מכאיב לו? האם לפסיכולוגיה יש כלים להתמודד עם פאשלות קטנות שהיא מייצרת? האם יש פסיכולוג (פרט לך אולי) שישאל את המטופל, אם הוא רוצה להפסיק את הטיפול? האם גם כאשר מטופל כנ"ל נמצא בטיפול בעקבות גורם ששלח אותו לשם,הוא נחשב כמי שבא לפסיכולוג מרצונו וכמי שיגיד כשהוא ירצה להפסיק? בברכה ל

שלום, אני בת 27, כבר שבע שנים בולימית. לא מצליחה להפסיק. זה התחיל בצבא, ומאז אני מקיאה כל יום, לפחות פעם אחת, למעט שתי הפסקות של כחודש ימים כל אחת, לא הפסקות רצוניות - זאת אומרת, פשוט הפסקתי להרגיש את הצורך לאכול ולהקיא בשתי הפעמים האלו, והלוואי ויכולתי למצוא את הסיבה לכך. המחלה הזו הורגת אותי ומשביתה כל דבר טוב אצלי. נמאס לי לשקר לכל העולם ונמאס לי למצוא את עצמי עם הראש באסלה כל הזמן, ונמאס לי מתחושת ה"סמרטוטיות" אחר כך. אני רוצה לחיות. אני חייבת עזרה. הבעיה היא שאין לי כסף ללכת לטיפול. אף אחד מהקרובים אלי לא יודע, אפילו לא החבר שלי, ואני לא מוכנה לספר בשום אופן לאף אחד... אפשר לקבל עצה? תודה שקד

שקד, אי אפשר לטפל בבולמיה בלי לטפל בבולמיה. מהנסיון שלי והייתי גם בולמית קשה במשך מספיק שנים חלק מהסימפטום של הבולמיה הם השקרים וההסוואות. כל ההפרעה הזאת מתבצעת מאחורי הדלת הסגורה, עם הראש באסלה ומשאירה אותך לבד בסופו של דבר עם הצחנה. את חייבת עזרה, אבל אין לך כסף לטיפול, אז כל מה שנותר זה לחשוף את המחלה ולתת לעצמך לקבל את התמיכה הן הכלכלית והן הנפשית כדי לנסות להילחם בהפרעה. גם אני שנים רבות לא הייתי מוכנה לספר לאף אחד, עד שהבנתי שבלי לספר אני בחיים לא ינצל. המחלה הזאת הורגת וגורמת לתחושת חולשה פיזית ונפשית, היא מעכלת כל חלקה טובה. העצה היחידה היא דווקא זאת שאת יודעת, אבל אולי עדיין לא מוכנה להשלים עימה, לספר, לחשוף ולקבל את היד שתושט לך ואת דרך היציאה שתפתח לך. אני יודעת שלפני שנחשפתי פחדתי, הייתי היסטרית ולא הבנתי, איך אני יכולה לגלות את הסוד הנורא, פתאום כולם ידעו עד כמה אני מגעילה, אוכלת ומקיאה ומאוד חולה. אבל כשעשיתי את זה הרגשתי הקלה, במילא כולם יודעים משהו בסביבה, מנחשים שמשהו לא בסדר אצל הקטנה. אין מצב שאת מקיאה 7 שנים ואף אחד לא יודע. אולי מטאטאים, אולי מסתירים, אולי לא אומרים, אבל יודעים וזה מקשה יותר על הענינים. תתפסי אומץ, תספרי, לא לכולם, למי שתבחרי ותשיגי לה עזרה, כי את ראויה. יש חיים מאחורי הבולמיה, הם מוסתרים מתחת הסוד הנורא, אבל הם עדיין שם, מחכים להתראה ולשעה הנכונה. אני כבר 9 חודשים נקיה ועוד היד נטויה, עם טיפול ותמיכה ועזרה נכונה. שיהיה לך בהצלחה.

שקד שלום את חייבת לפנות לטיפול ונושא הכסף אינו חייב להיות מחסום. יש טיפולים רבים במסגרות של השירות הציבורי. לדוגמא, מחלקה לטיפול בהפרעות אכילה בתל השומר. להלן כתובת האתר של אביב, היכנסי ואולי צרי עימם קשר להכוונה יותר מדוייקת. http://www.solgar.co.il/aviv בברכה ד"ר אורן קפלן

היי שקד את חייבת לטפל בעצמך כי המצב שלך מחמיר ובכל יום. אני גם הייתי במחלה הזאת ואני בריאה כבר 4 חודשים בערך. יש לי המון מצבים בחיים שאני כ"כ רוצה להקיא.ולא רק מפחד ההשמנה,הבעיה שלי זה המון מצביים נלווים כמו כעס פנימי,שנאה ,לחץ,דיכאון,אבל אני משתדלת להיות חזקה ולעצור את עצמי וזה מאד קשה,כך שאני ממש מבינה אותך. אבל את חייבת לטפל כי 7 שנים זה לא נגמר ביום אחד,זה תהליך...שע"מ להתרפא צריך גם תמיכה. יש את תל-השומר -הפרעת אכילה-מבוגרים. 03-5305101 תתקשרי תבררי מס' פקס ותשלחי פקס שבו תפרטי כי את סובלת מבולמיה כבר 7 שנים וגם תצייני את כל ההרגשה שמעבר...והכי חשוב שאת כן רוצה לטפל בעצמך. את חייבת לפחות להציל את עצמך עכשיו -אני סבלתי שנה וחצי ולמרות שאני צריכה טיפול פסיכולוגי ,אני משתדלת להיות חזקה וגם אם זה קשה,לבד.כי רק את תעזרי לעצמך,אבל שוב מאד חשוב התמיכה ואת בטוח לבד לא תוכלי.זה קשה מדיי.

האם בילבול הנובע מאשפוז ללא הכרה, או מארוע מוחי קל באדם כבן 70 יכול לחלוף לאחר טיפול בתרופות?

איסי שלום בעיקרון כן, אבל זה תלוי במקרה לגופו. כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי חברה ממש טובה, שמאוהבת בחבר שלה עד כדי עוורון. הוא הציע לי להצטרף אליהם בלי ידיעה שלה, אני מפחדת שאם אני אספר לה, היא תבחר לתמוך בו ולהוציא אותי מהתמונה, הדבר האחרון שאני רוצה זה פיצוץ ביני לבינה, אבל אני מרגישה שאני חייבת לספר לה... מה עושים?

דנה שלום אני לא בטוח למה את מתכוונת כשאת אומרת "להוציא אותי מהתמונה". בכל מקרה, יש לך קונפליקט נאמנות לא פשוט. היא עלולה לכעוס בין אם תשתפי אותה ובין אם לא. תצטרכי לחשוב מה את היית רוצה במקומה ולנסות לנהוג כך. התשובה ה"נכונה" קשורה לאישיות של כל אחד מכם ואני לא בטוח שיש כאן פתרון קסם ברור. נשמע שנטייתך לספר לך, חשבי כיצד לעשות זאת בצורה הכי טקטית. את יכולה אולי לברר בצורה עקיפה מה היתה עמדתה לסיפור כזה שקורה למישהי אחרת ולנהוג לפי מה שהיא תענה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה, זה מה שאני מנסה לעשות. אני בטוחה שהיא הייתה רוצה לדעת, והיא דיי יודעת מה המחשבות והפנטזיות שלו, אלא שהיא עדיין מקווה שהן בגדר פנטזיות, למערכת יחסים שלהם יש המון בעייות זו רק אחת מהן, והיא מעדיפה להתעלם בגלל שהיא מאוהבת כל כך. אני לא מתערבת ומקבלת הכל, ואולי בגלל זה הוא גם הרגיש נוח להעמיד אותי במצב כזה מולה, קשה לי לשבור לה את הלב, ואני ממש לא רוצה להעלות אצלה אסוציאציות לא נחמדות בכל הקשור אלי ואליו, וגם לא מציאותיות, וברור שלא להרוס להם את המערכת יחסים. לא יודעת..... קשה נורא

אולי אני פשוט אדבר איתו, ואסביר לו שהוא העמיד אותי במצב ממש לו נעים מולה, ושאני מבקשת שהוא בעצמו יספר לה מה עובר לו בראש ושיוציאו אותי מהסיפור הזה, כי אני באמת לא רוצה להיות מעורבת במערכת יחסים שלהם?

מישהי שאינה ותיקה בתחום, כלומר שהחלה רק לאחרונה לטפל? תודה

גלעד שלום אני מתאר לעצמי שהבעיה היא כספית ולכן את מקווה שלמצוא מישהי לא מנוסה שאולי תקח פחות. השאלה אם לא כדאי שתפנה לקופת החולים או לאחת ממרפאות בריאות הנפש שם ניתן טיפול מוזל או אף בחינם. בברכה ד"ר אורן קפלן

הכסף הוא רק שיקול אחד ולא היחיד ולכן רוצה מישהי פרטית ולא במרפאה ציבורית לכן אודה אם מישהו יוכל להמליץ על מישהי שמטפלת פרטי ואינה ותיקה, כלומר סיימה את הכשרתה לא מזמן תודה

ד"ר אורן קפלן שלום, בעבר פנינו אלייך בהמלצה על פסיכולוג קליני בראשל"צ וסביבתה. תזכורת: בננו, מאז שאני זוכר, ניכר בו חשש מלהתמודד עם "מצבים" שאינם שגרתיים בחיי היום-יום. תמיד זה הסתיים בכך שנמנע ש"ברח", ניתן לציין שגם דברים שלכאורה פשוטים. תמיד חשש מילדים אחרים ולא הגיב לדבר. לא נתן/נותן ולא שיתף בבעיותיו כך שנוכל לעזור. הדבר החריף בתקופת חטיבת-הביניים, ממש ניכר שהוא חושש ללכת לביה"ס. השגיו בלימודים ממש מתחת לכל ביקורת, בהרבה מן המיקרים אינו מגיש את המבחנים. מתלונן שהוא "מבודד" חברתית, אכן אנחנו רואים שאין לו חברים. בהסכמתו ובשיתוף פעולה מלא של הבן נפגשנו עם פסיכולוג קליני בנס-ציונה. זוהתה בעיה, בעיקר דימוי עצמי מאוד נמוך. לאחר מספר פגישות, בהפתעה מלאה, הבן הודיעה לפסיכולוג שהוא מפסיק אתו. ההפתעה הייתה גם של הפסיכולוג, מהסיבה שמהדיווח וגם הרגשנו שיש שיתוף פעולה מלא בין הבן לפסיכולוג וכבר היינו בכיוון הנכון. היום, איננו רואים מוצא מהבעיה שלדעתנו מחריפה. מה עלנו לעשות במצב כזה, שאין הבן מוכן לעזור לעצמו (התיסכול בבית רב). בתודה מראש, אבי ג.

אבי שלום כעת לאחר שכבר פניתם לפסיכולוג אני מציע להתייעץ איתו. יש לו כבר נסיון והיכרות עם בנכם והוא בוודאי יידע להנחות אתכם יותר טוב ממני ללא כל רקע של ממש. מובן שללא שיתוף פעולה מצד הבן לא יהיה טיפול אפקטיבי. עם זאת אולי תוכלו אתם לקבל הדרכה. יתכן שתהיה העדפה שתפנו להדרכה אצל מטפל אחר מהמטפל האישי של בנכם. במידה ותרצו אוכל להפנות אתכם לפסיכולוג מתאים ברשל"צ. עם זאת, העדיפות להמשיך עם המטפל הקודם, הן עבור בנכם והן עבור הדרכתכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 25 -אין בעית מראה-ההפך -לא חסרים לי גברים אבל אני לא מצליחה לתת להם להתקרב.כרגע יש אדם שאני מאוד אוהבת והוא מנסה להתקרב ואני לא מסוגלת. אני לא יודעת למה אבל אני מרגישה ריקנית מבפנים-כאילו אני לא שווה אתו-והבעיה שזה לא רק איתו-יש משהו שאני יכולה לעשות חוץ מלפנות לטיפול פסיכולוגי-יש דרך שאני יכולה לעשות עם עצמי?

דנה, חסרים יותר פרטים עלייך. מה את עושה (לומדת, עובדת)? מהם התחומים שמעניינים אותך (ספרות, סרטים, טיולים, ספורט וכו'). יתכן שהרגשת הריקנות שלך נובעת מחוסר ביטחון ותחושה שאת פחות טובה מאחרים למרות שיכול מאד שאין לך סיבה להרגיש כך. תנסי לבדוק עם עצמך מהו בדיוק הדבר שמפריע לך (השכלה? כריזמה? יכולת לתקשר?) ברגע שתבודדי את הגורם או הגורמים יהיה לך קל לתקוף את הבעיה ולנסות לפתור אותה. הרבה פעמים חברה טובה יכולה לעזור המון. וחוץ מזה, אולי תתני קצת יותר אמון בעצמך?

דנה, מה יקרה אם תנסי? את פוחדת להיכוות? כל החיים הם מסלול של לימוד וטעייה. ואם לא לומדים מהניסיון איך מגיעים למטרה? תפסיקי לפחד ולחשוש. אין 100 אחוז הצלחה בשום תחום. נכשלים כמה פעמים ובפעם הנוספת תבוא ההצלחה. אז תתחילי לצאת מהבועה ותני לעצמך צ'אנס. חוץ מזה, למה את בכלל חושבת שאת לא שווה איתו? מאין לך שהוא יותר ממך? אוליאת הקרדיט הזה תתני לעצמך? שרק יהיה לך טוב

דנה, מה יקרה אם תנסי? את פוחדת להיכוות? כל החיים הם מסלול של לימוד וטעייה. ואם לא לומדים מהניסיון איך מגיעים למטרה? תפסיקי לפחד ולחשוש. אין 100 אחוז הצלחה בשום תחום. נכשלים כמה פעמים ובפעם הנוספת תבוא ההצלחה. אז תתחילי לצאת מהבועה ותני לעצמך צ'אנס. חוץ מזה, למה את בכלל חושבת שאת לא שווה איתו? מאין לך שהוא יותר ממך? אולי תחשבי הפוך? שהוא לא מספיק שווה בשבילך?

קודם תודה רבה לכם על ההתיחסות.הבעיה היא לא השכלה וכו-אני מרגישה כאילו מישהו יוצא איתי בגלל המראה שלי.אני מרגישה במצבים קרובים שהדבר היחיד שאני רוצה זה שאותו אדם יתרחק-לא משנה מה אני מרגישה כלפיו.אבל תודה מימי על העצה

אני בת 22 שסובלת מחרדה ודיכאון. אני מטופלת אצל פסיכיאטר כ-שנה יש לי חחבר 4 שנים שאוהב אותי ומשפחה שאוהבת אותי והם איתי לעורך כל הדרך.ליפני כ-שנה שיניתי גלולות למניעת הריון על דעת עצמי וביגלל השינוי באו הצרות. אני עובדת עם אנשים ואיני מתפקדת בעבודה ובלחץ של אנשים אני מרגישה סחרכורות ודפיקות לב מועצות,זעה קרה,ראייה מטושטשת ,חוסר תאבון,יובש בפה,פחד מדברים לא הגיוניים,לא יכולה ליהיות במקום עים הרבה אנשים.נימאס לי מהמצב הזה אני כבר לא מסוגלת לתפקד וליספוג אתזה יותר אני בת 22 וכל החיים עדין לפני ולא מוכנה שהם יהרסו. עכב המצב הזה אני פוגעת באנשים שמיסביבי שלהם לא מגיע,עם זה בזוגיות שבגדתי בו ביזמן שהיה במילואים ,איני יכולה לשקר וסיפרתי לו וזה היה עוד משבר גדול בישבילי הא סלך לי .ליפני ארבע חודשים עברתיהפלה מהחבר וגם זה היה משבר בישבילינו.אני מאוד אוהבת את החבר שלי ואנחנו ניתחתן שנה הבאה. אני מבקשת שתעזור לי בבקשה לצאת מהדיכאון והחרדה כי אני רוצוצה לחזור ליהיות כמו שהייתי ליפני שנה אותה בחורה שמחה ואנרגטית. תודה אורטל.

אורטל מה שאת מתארת הוא לא מסוג הדברים שניתן לפתור בכמה מילים. את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהשקיע אישית בתהליך שייקח בוודאי חודשים ארוכים. מה שקרה לך איננו פעוט והמשברים שאת עוברת ועברת נשמעים בהחלט רציניים ומשמעותיים. מעבר לטיפול התרופתי שאת מקבלת יש חשיבות רבה לעיסוק של ממש בבעיות ולא רק בהיבט הפיזיולוגי שלהם. למענך ולמען הקרובים לך, אל תזניחי את העניין ופני בהקדם לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורטל מה הכוונה שכתוצאה מהשינוי בגלולות נכנסת לדיכאון , גם אני בת 22 ונכנסתי לדיכאון הייתי רוצה לדעת איזה תרופות פסיכאטריות את לוקחת ולמה זה עדיין לא עזר לך.

לד"ר אורן קפלן גדלתי בבית הרוס בלי קרבה או אהבה מצד ההורים,ביחוד מאמא שלי. אם השנים התחלתי להימשך לנשים . אז שאלתי היא כזאת- יכול להיות שהמשיכה שלי אם נשים היא כתוצאה מהעדר דמות נשית או קירבה לאמא שלי או שאני ממש לסבית ,אני גם נמשכת לגברים באותה מידה. תודה

אלמוג שלום השערתך יכולה להיות נכונה וכדאי לבדוק אותה. עם זאת, זהות ומשיכה מינית הם יותר מורכבים כך שלא בהכרח שגורם אחד בודד הוא הקריטי לעניין. מעבר לכך, הפירוש או הסיבה המדוייקים למה שאת מרגישה עלולים לא לעזור לך אפילו במעט כדי להתמודד עם החיים. נגיד שזו אכן הסיבה. האם זה באמת מוסיף לך משהו? האם זה משנה את זהותך המינית או גורמת לך יותר או פחות להימשך לנשים או לגברים? אני חושב שכדאי לך לבדוק מה באמת מטריד, לאן היית רוצה להוביל את חייך, כיצד תדעי מה באמת טוב עבורך. שם השאלות האמיתיות לדעתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש נסיון בשילוב חומצה אמינית ל - טירוזין בטיפול בדיכאון קליני ואם כן מהם התוצאות?

אוראל שלום אני מציע לפנות בנושא לאחד מהפורומים הרפואיים. בפורום זה הייעוץ והדיון הוא בפסיכותרפיה בלבד ולא בתרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן עוברת עלי תקופה די קשה, אני מנסה להתמודד עם דברים לא קלים. לאחרונה, קורה לי שאני מתעוררת בלילה כשאני מזיעה, כאילו יצאתי ממקלחת... אני לא זוכרת אם חלמתי או לא, לפעמים יש לי הרגשה מאוד לא טובה, כאילו היה חלום רע, אבל אני לא זוכרת כלום. האם יתכן וזה קשור למצב הנפשי שאני נמצאת בו -המתח, ההתמודדות עם הרבה בעיות (כנראה יותר ממה שיכולה להכיל)?

היי שיר, אם אני אוכל להתייחס גם אומר לך, כי נדודי שינה בפירוש יכולים לבוא בעקבות מתח על רקע רגשי. לעיתים, כשמתמודדים עם המתח הרגשי או מדברים עליו, נדודי השינה נעלמים או מופחתים. אני הייתי מציעה לך לחשוב עם עצמך מה מפריע לך, מה קשה לך. לדבר על זה. אני מכירה אנשים שמתעוריים בלילה עם קושר נשימה ויכולים לקשר את זה למתח רב בו הם נתונים.

שיר שלום שנת הלילה מעלה פעמים רבות את אירועי היום דרך חלומות ודרך איכות השינה. מאחר ואת מתארת מצב נפשי קשה לאחרונה הרי שבכל מקרה כדי לטפל בו, עם ובלי קשר ללילה. התמודדות עם בעיות רבות, יותר ממה שניתן להכיל, מזמינה כמעט באופן טבעי שהבעיות הללו יגלשו גם ללילה. כאשר תווצר רגיעה ביום, תגיע גם השלווה חזרה ללילה. במצב זה מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי אם עדיין לא פנית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, אנסה לתמצת את סיפורי הארוך והסבוך לכמה שורות: בת 28, ברקע- היסטוריה ארוכה של הפרעת אכילה, כ- 13 שנים. כמתבקש, הצטרף לתמונה גם דכאון נלווה, המטופל תרופתית (לוסטרל)- עד לא מזמן בתוצאות מצוינות. בעייתי היא, שאני מרגישה ירידה דרסטית ביעילות התרופה (או שמא נגדיר זאת: במצבי הנפשי?). התחושות המוכרות- חוסר האנרגיה, הייאוש, הצבע השחור הצובע את החיים שרק לפני מס' שבועות נראו בהירים ויפים... כל אלו חוזרות עכשיו. שוב אני תוהה למה להתאמץ, מה בכלל אני עושה כאן... וכו' וכו'- אתה ודאי מכיר היטב את התמונה. שאלתי היא כזו: ידוע לי שלוסטרל אינה אמורה לגרום לפיתוח תלות פיסיולוגית. הייתכן שיעילותה אכן ירדה, כפי שנראה לי? האם הפתרון הוא הגדלת המינון? החלפת התרופה? ... בקצרה- איך אני מושכת את עצמי, רגע לפני הטביעה בביצה העכורה של הדכאון...?

ד. שלום בנושא התרופה לא אוכל לייעץ, אני מציע לפנות לרופא המטפל שגם בוודאי מכיר אותך באופן אישי ויידע לתת את התשובות הנכונות ביותר. בכל מקרה, במקביל לטיפול התרופתי אני מקווה שאת נמצאת גם בטיפול בשיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ב"פסיכותרפיה האינטרנטית" שאני עובר ובהחלפת חוויות עם משתתפים אחרים גיליתי שנדיר מאוד שאני חי את העבר. אני מסוגל לכתוב על נייר את הפרטים של שהחוויות שעברתי אבל כשאני מתאר חוויות בעבר הדברים הם עובדתיים,לאקוניים,יבשים,נטולי כל רגש .אני לא חש אופוריה כשאני נזכר ברגעים יפים ואני לא חש צמרמורת כאשר אני נזכר באירועים קשים. היה שני מקרים חריגים לפני 14 שנה אמא שלי עברה כריתת שד ואז חששתי לחייה הייתי אז לאחר גיל 30 וכשהתעוררתי בבוקר ראיתי את עצמי כילד הולך לתחנת האוטובוסים לחכות לה בחזרתה מהעבודה. לפני הניתוח ראיתי תמונות של חזרה לשיגרה ועשיית שופינג בקניוןעם אמא בתקופה הדיכאונית כשהתקשיתי לישון וזה היה במאי 2000 קפץ לי לראש שמה של השדרנית מיכל ניב ששלחה יד בנפשה מספר חודשים קודם לכן. מכבר לזה תמיד חיתי ואני חי את היום וההווה וכשאני רואה אנשים עם PTSD אני יודע שיש לי מזל גדול בחיים. שאול

שאול לראות את החלק האופטימי מתוך הקשיים שעברת דורש כוחות וטוב שיש לך את היכולת הזאת. בברכה ד"ר אורן קפלן

לא יודע עם זה קשור סתם מצאתי פה בנענע את זה.. אבל אני ביישן ואני מת על חברה שלי..אבל בכל זאת ביישן ואולי גם היא קצת לא יודע אני מת להתנשק איתה אבל כמו שאמרתי...ביישן וכל פעם שאני בטוח וזה..זה לא קורה...וזה ממש מבאס... : \

אולי תכתוב לה על פתק מה אתה מרגיש ומה אתה רוצה ומה דעתה על מה שאתה חושב?

אביעד שלום הביישנות טבעית ואל תתבייש בה. יש בה בוודאי דברים גם יפים ואולי זה חלק ממה שחברה שלך גם אוהבת בך. אולי תתחיל מלדבר איתה על הביישנות שלך, זה יותר קל מלדבר על הנשיקה או פשוט להתנשק. הביישנות נובעת פעמים רבות מחשש לקבל דחייה ולהיפגע. אם תדבר איתה קצת ותראה שאין חשש לפגיעה תוכל להתגבר על הביישנות. בברכה ד"ר אורן קפלן

על תהסס בשך הכל היא חברה שלחה אם אתה לא תעשה את זה מתישהו זה ישפיע על הקשר שלכם.תיסתכל על זה ככה אין לך מה להפסיד שום דבר רע לא יכול ליקרות רק טוב יכול ליקרות.בהצלחה

כבר זמן רב הנני סובלת ממגוון של סימפטומים נפשיים, הייתי רוצה לדעת אם יש חשד לדכאון קליני ואם כן לאן לפנות, ומי רשאי לרשום תרופות לטיפול בבעיה? הסימפטומים הם: עצב תמידי (לעיתים ישנם ימים של "הי" - עליה חדה במצב הרוח ונפילות לאחר מכן) הסתגרות, התפרצויות בכי קשות ובלתי נשלטות (או התקפי צחוק בלתי נשלטים בסיטואציות לא מתאימות), מחשבות אובדניות שהופיעו רק לאחרונה. למותר לציין שהתפקוד בעבודה תקין ללא הפרעות. הסימפטומים המדווחים קיימים רק כאשר אני בגפי.

שלי שלום אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולא להתלבט לבד עם מה שקורה לך. מובן שסדרת הסימפטומים שאת מתארת מצדיקים פניה כזו, בין אם מדובר בדיכאון ובין אם לא. תרופות באופן כללי יכול לרשום פסיכיאטר, אבל כדאי לנסות ולהבין גם את הרקע למה שקורה לך מאחר וברוב המקרים אין מדובר רק בתופעה פיזיולוגית המטופלת רק בתרופות ויש מקום לפסיכותרפיה. מאחר ואת מדווחת גם על מחשבות אובדניות עליך לפנות ללא דיחוי נוסף לקבלת עזרה. אנא עשי זאת כבר מחר בבוקר והדגישי בפני הגורם עימו את מדברת שאת צריכה פגישה דחופה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מקווה שזה הפורום הנכון לשאול. בני בן ה 3 מפחד מכלבים, חתולים ועוד הרבה דברים. לחברים שלנו יש כלב גדול והוזמנו ביום שלישי ל "על האש" ושם יהיה ה"כלב". אני מתלבתת אם ללכת לשם, כוון שאני יודעת שבני לא ירדמהידיים, יבכה,יפחד ופשוט יסבול. כולם אומרים לי שהוא צריך "ללמוד" להתמודד עם זה, אבל אני לא בטוחה לגבי זה. מה עלי לעשות? איך להכין אותו לזה? איך להתמודד עם הפחד שלו מכלבים? האם ללכת ל"על האש"? תודה מראש

היי, המלצה: תכניסי את האויב הביתה!!! אימא שלי פחדה מכלבים, אבל אני החלטתי שאני רוצה כלב (הייתי בגילו של בנך) ואימא שלי למדה לאהוב אותם. עדי

שלום צריך ללמד את הילד להתמודד עם חיות. לא צריך לדחוף אותו בכוח, אבל כל המנעות נוספת ממפגש עם כלבים עלולה רק להחמיר את המצב. אם תרצי, ואם את גרה באזור המרכז, אוכל להפנות אותך למאלף כלבים שיש לו גם כלבים המשמשים לטיפולים נפשיים. אין לי ספק שתוך זמן קצר הילד יפסיק לפחד כלל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן! ברצוני לשאול שאלה המטרידה אותי, לגבי בתי, בת השנה ותשעה חודשים. שינתה חלשה מאוד ולאחר שהיא נרדמת ואני משכיבה אותה במיטתה, היא מתעוררת כעבור 45 דקות לערך, לא מוכנה להמשיך לישון במיטתה. אם אני מעבירה אותה לספת הסלון, או למיטתנו, היא נרדמת מיד. אם היא נרדמת שוב בסלון, אני מנסה להעבירה למיטתה. היא מסוגלת לישון שם זמן קצר מאוד ואז שוב להתעורר ו'לקרוא לנו'. אציין בנוסף שבגן, אליו היא הולכת, היא ישנה רצוף, עם שאר הילדים, במשך שעה וחצי-שעתיים. בסופי שבוע היא מסוגלת לישון בצהריים כשעה רצוף ואז להתעורר ולהרדם שוב רק בסלון או במיטתנו. מתי יודעים שישנה בעיה בשינה? האם כדאי לפנות למעבדת שינה? האם בגילה היא לא אמורה כבר לישון שינה רצופה?

ד. שלום הבעיה נפוצה מאוד בגילאים הללו. מאחר והילדה ישנה היטב לא במיטתה הרי שכמעט בוודאות שאינה סובלת מהפרעה בשינה אלא מדובר בתגובה רגשית לשינה במיטתה לבדה. ישנו ספר של פסיכולוג הילדים פרופ' אבי שדה "לישון כמו תינוק" שאולי כדאי לך לקרוא. במידת הצורך תוכלי להתייעץ במעבדת השינה של פרופ' שדה המצויה בחוג לפסיכולוגיה של אוניברסיטת ת"א. בסופו של דבר מדובר על הרגל אותו ניתן להקנות בשיטות התנהגותיות. יתכן תצטרכו לדעת לספוג מספר ימים של מחאות לא נעימות, אבל אולי זה שווה כדי להגיע בסופו של דבר לשינה רצופה במיטה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום! ראשית תודה על היענותך. אני ובעלי החלטנו לקחת את הנושא ברצינות והתחלנו לישון בחדרה של ילדתנו, והיא במיטתה שלה (במטרה להרגילה למיטתה כשאנו איתה ובהדרגה בלעדינו) . בלילה הראשון היא התקשתה להרדם ונרדמה כשהיא אוחזת ביד אביה. בלילה השני היא ישנה כמעט רצוף). שאלותיי הן: כמה זמן לדעתך כדאי לנו לישון בחדרה? והאם ויתכן ולאחר שהיא תלמד לישון לילה רצוף כשאנו איתה, בזמן שנעבור חזרה למיטתנו, היא תתעורר שוב ולא תישן לילה רצוף? תודה, ד'.

שלום רב, מזה כחצי שנה אני לוקחת פאקסט, לפני שלקחתי סבלתי מכאבים חזקים בשכמות ובעמוד השדרה בין השכמות ובגב תחתון, לפני יומיים שכחתי לקחת את התרופה ויצאתי מהבית, תוך אולי שעתיים כבר הרגשתי את הכאב החזק בין השכמות ואת המתח והכיווץ בגוף. אני פשוט תוהה, האם הרופא באמת גילה מה מציק לי ואבחן נכון? ומה כל החיים אני צריכה לקחת את התרופה אחרת אני מיד חוזרת לכאבי הגב והשכמות?

אלונה שלום מאחר ומדובר בבעיה תרופתית ורפואית אני מציע שתפני לאחד מהפורומים הרפואיים באתר זה. במסגרת הפורום הזה אנו עוסקים בפסיכותרפיה בלבד. בעיקרון, יש אפשרות להתמודד עם כאב כרוני באמצעים פסיכולוגיים, שכן כאב הוא בסופו של דבר חוויה נפשית. השיטה הנפוצה ביותר היא היפנוזה, תוכלי לקרוא על כך בקישור הבא, יש בו גם התייחסות לטיפול בכאב. http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, עקב בעייה של האימייל שלי אני פונה אליך דרך הפורום. אני אשמח לדעת אם הספקת לברר או שהדבר הוא בלתי אפשרי. תודה מראש, אלון

הי אלון לצערי לא קיבלתי תשובה עד היום. אולי תוכלי להתייעץ ישירות עם יועצים פסיכולוגים באתרים אחרים. במידה ואשמע משהו אשמח לעדכן אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר, שמחתי לגלות את הפורום הזה. בתור בוגרת טיפול אצל פסיכולוגית במשך חמש שנים, אני חושבת שהשאלה שלי קצת יותר מורכבת מרוב השאלות שנשאלות כאן. בכול אופן, אני מנסה את מזלי. אני בת 31. בעבר הרחוק היה לי חבר במשך שלוש שנים, אהבתי ונמשכתי אליו. מעבר אליו היו מערכות יחסים נוספות אך קצרות מאוד עם גברים. בעשר השנים האחרונות אני רק עם נשים. הבעיה היא שאינני מסוגלת להיכנס לזוגיות עם אישה כי אני נלחצת מכל המשמעות שבדבר, מה החברה תגיד, לאן יוביל הקשר הזה וכן הלאה. ובכול השנים האלה שאני עם נשים תמיד הייתי עם רגל אחת בחוץ, והכוונה מבחינת מה שעובר לי בראש. תמיד ידעתי ששום קשר עם אישה הוא לא לתמיד, כי בסוף אחזור לגברים. אלא שהזמן עבר והיום גברים נראים לי כמו חיות מכוכב אחר. למעט העובדה שיש לי קושי בתקשורת עם גברים (בגלל אבא שטלתן, אח בלתי נסבל) אני מרגישה מאוד קטנה לידם. בחמש השנים האחרונות אני סובלת מהתקפי חרדה ונוטלת כדורים מסוג אפקסור. אני בטוחה שהתקפי החרדה שלי נובעים מחוסר השייכות המינית שלי. נמצאת עם נשים אבל חושבת לבנות בית עם גבר ומנגד לא עושה הרבה כדי להכיר את אותו גבר. הרצון שלי להחליט כבר מה אני ממש מטריף אותי והוא הפך כמעט למחשבה כפייתית. כבר שנים רבות זה מעסיק אותי ומטריד אותי בלי סוף. אני חושבת שמאות פעמים ביום זה עולה בראשי בגלל סיטואיות כאלה ואחרות. ובגלל שכמו שאמרתי אני בוגרת טיפול אצל פסיכולוגית, אני יודעת שכדאי ללכת באחת הדרכים עד הסוף ולראות איך זה מרגיש. הפחד הזה גורם לי לא ללכת לשום מקום. וכמו שהפסיכיאטר שלי מגדיר אותי - אני מעידפה לשבת על הגדר. ד"ר יקר, אנא עזור לי לעזור לעצמי להפסיק לשבת על הגדר. מדובר בנושא הכי מהותי בחיים שלי שכבר שנים אני לא מצליחה לפתור אותו. לתשובתך אודה מקרב לב, החרדתית

בניגור לפסיכיאטר שלך, אני חושב שכן כדאי לך לזרום עם החיים,להשאיר את האופציות פתוחות. להישאר בקשר עם נשים וגם לפתח קשר משמעותי שיוביל להולדת ילדים עם גבר אך הקשר הזה לא אומר בהכרח שאת צריכה להיות איתו ורק שלו. אם תמצאי את הגבר הנכון עם פתיחות מספקת אז תוכלי למצוא את הנוסחא איך לשלב את כל העולמות. הטעות שאת עלולה לעשות זה להדחיק ולדחוף למרתף את אחד הצרכים שלך וכך לא תהייה שלמה עם עצמך לעולם. גיא

גאיה שלום את רוצה לבנות בית עם גבר אבל בשלב זה גברים הם "חיות מעולם אחר". בינתיים את חיה עם נשים ששייכות לכוכב שלך, אבל נלחצת ממה שזה אומר. אז כעת את יושבת באמצע, מתבוננת דרך הטלסקופ אל היצורים למטה ומעל, ואולי נשארת עם הרגשה של זרות עם עצמך. אולי זה דומה במשהו להתבוננות בבני משפחתך, לאור מה שאת מתארת. בכל זאת, כשיש אבא שתלטן ואח בלתי נסבל בד"כ יש גם אמא ברקע. יתכן שהתלבטות המשיכה אל גברים ואל לנשים ילווה את כל חייך, אבל אנשים רבים ממשיכים להמשך אל אחרים גם אחרי מיסוד קשר, ואני לא בטוח שזה משנה שתהיה הטרוגניות של גברים ונשים במשיכה הזו. העניין הוא כיצד בוחרים בו או בה, וממסדים קשר לטווח הארוך, ואולי זו הסוגיה האמיתית. יתכן שהעניין המרכזי הוא במערכות היחסים ולא בהכרח בזהות המינית. ההתלבטות לכאורה בין גברים לנשים פשוט פותרת את ההתמודדות האמיתית והיא ליצור קשר מחייב לטווח הארוך, שזה הדבר הקשה לאור אכזבות וחששות שיש לך מזה שנים. כשתמצאי מישהי או מישהו שבאמת תאהבי ותוכלי לתת בו/בה אמון, אני לא בטוח ששאלת הזהות המינית תהיה במוקד. היא תמיד תשאר חשובה, אבל היכולת להתחייב לקשר נראית לי הרבה יותר מרכזית לאור המעט שאני שומע עליך. זה סוג הדברים שטיפול פסיכולוגי עשוי לעזור בו, ולמרות הנסיון שלך בטיפול, נשמע לי שכדאי לך לחזור לשיחות, בין עם הפסיכולוגית הקודמת, ובין עם מישהו חדש. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום חזרתי מטיפול בהיפנוזה בשיטת EMDR ,יש לך ד"ש שלום ממנו ,אני מטופלת אצל ד"ר שצקר איתי הבנתי ממנו שהוא מכיר אותך.

אן שלום אכן כן. שיהיה בהצלחה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאחר שיחות נפש עם אחותי הגעתי לכמה מסקנות לגבי עצמי ולגביי חיי. אני בחורה בת 20+ בבית שבו מי שיודע מתמטיקה נחשב חכם ומי שלא - טיפש. כבר בכתה ג' אמא שלי הצהירה שאני "הומאנית כמוה, מה לעשות" כשקיבלתי ציון נמוך במבחן בחשבון. מאז הייתה לי התדרדרות רבתי בכל הקשור לחשבון, לפני שיעורי מתמטיקה בבית ספר היו לי דפיקות לב מהירות ותחושת פחד עזה. המורה שלי הייתה מכשפה אמיתית, רעה וצועקת. אבל את זה לא דמיינתי - היא ממש אישה מפחידה. אמא שלי ציינה עוד אז ש"בסוף תלכי לויצו צרפת (בית ספר עם רק 3 יחידות מתמטיקה) כמו כל הסתומות". יש לציין שאחי הלך לבית ספר ריאלי עם בגרות בפיזיקה ומתמטיקה, ואחותי גם כן עושה בגרות בפיזיקה. הגעתי למצב של פאניקה וציונים של 40. בכיתה י' לקחתי מורה פרטי שהרים אותי מעפר, למדתי כמו שצריך וסיימתי 4 יחידות עם ציון של 100. זה לא גרם לי לחוש טובה יותר. שהרי לא עשיתי בגרות בפיזיקה או 5 יחידות מתמטיקה. אני מודדת אנשים לפי המידה בה הם טובים במקצועות אלה. אני יודעת שזה נשמע מפגר אבל כך אני מרגישה. אבי הוא הטיפוס הריאלי והמוערך בבית בעוד אימי היא ה"הומאנית" הטיפשה שלא ניתן לגשת אליה בכל שאלה הקשורה למספרים. אפילו להתחבר לאינטרנט היא לא יודעת ולא מצליחה לזכור איך. כך יצא שכשהייתי קטנה יכולתי לפנות רק לאבי בבעיות במתמטיקה. אבי שהבין טוב מתמטיקה, הסביר גרוע. ככה זה, להסביר הוא ממש לא יודע. וכשלא הייתי מבינה הוא היה צועק עלי שאני סתומה. כך יצא שעכשיו, בגיל 20+ אני מוצאת את עצמי לא מעריכה עצמי באמת (למרות שאני מסיימת תואר במשפטים באוניברסיטת תל אביב- כשהלכתי לתואר אמרתי "לקרוא ולכתוב אני יודעת, אז לא תהייה לי בעייה" וככה אני מרגישה לגבי התואר הזה). החבר הנוכחי שלי (וגם הקודם) הם בחורים מחוננים, בוגרי תוכנית למחוננים של הצבא, עשו תואר בפיזיקה ומתמטיקה בגיל 18. אני מרגישה שאם אני לא יודעת מתמטיקה, אז אם מישהו ריאלי מאוד יהיה חבר שלי, זה יפצה על העניין... אם מישהו כל כך חכם רוצה אותי, אולי זה מעלה אותי גם כן... איך הגענו לעניין של המתמטיקה - אני ואחותי עשינו אתמול שיחת נפש. יש לי בעיה של תחרותיות יתר עם כל אחד. אפילו עם החבר שלי. כל דבר אצלי הוא מלחמה. גם במשחק קלפים עם מישהו - אני חייבת לנצח אחרת אני מרגישה רע. אפילו לגבי אחותי שאני כל כך אוהבת, היא הייתה הילדה היפה והחכמה עד לגיל ההתבגרות בו שמנה והפסיקה להתאמץ בלימודים. ביני לבין עצמי אודה שבאיזשהו מקום חשתי הקלה (לפחות) שהיא כבר לא "היפה והחכמה". זאת למרות שהיא קטנה ממני בשנים רבות! אני "ילדת סנדוויץ" ותמיד חשתי נחיתות לעומת אחי. אחי הגדול נחשב מוצלח וחכם (ריאלי) ואחותי הקטנה, בת זקונים שקיבלה כל דבר שרק ביקשה. היו אפילו מאכלים שאמא שלי הייתה קונה ואוסרת עלי ועל אחי לאכול מהם כי הם רק בשביל אחותי. חשתי תמיד בתחרות עם אחיי וחשתי שאני מפסידה. אני פחות טובה מהם. הדבר מעיב על כל חיי. אני מנסה כל העת לנצח ולא חווה את הדברים עצמם. אני מתוסכלת אם אני לא הכי טובה - ובהגדרות שלי (של מתמטיקה ומצויינות) מה לעשות, אני ממש לא הכי טובה. תמיד חלמתי להיות ילדת פלא שיגלו אותה פתאום, חכמה מאוד, או מוכשרת בצורה יוצאת דופן, או אפילו, לפחות, יפה וחתיכה בצורה יוצאת מגדר הרגיל. אבל אני לא. אני יודעת שאני בסדר. אפילו מעל לממוצע. אבל זה לא נראה לי די גבוה ודי טוב. זה שאני יודעת את זה לא גורם לי להעריך את עצמי יותר. הייתי אומרת שמה שמאפיין אותי ולא מוצא חן בעיניי זו הדרך בה אני מעריכה אנשים ואת עצמי (לפי הישגים ריאליים), הקנאות הקיצונית שלי, חוסר הפרגון והתחרותיות. אולי הכל נובע מהאוירה ששוררת בביתי. טוב, הגזמתי כאן בכמות הכתיבה, מקווה שתתייחס ותתן לי כלים כלשהם להסתכל על המצב ולשנות אותו. תודה, דנה.

דנה שלום כעת כשאת בוגרת ואפילו למדת משפטים אני בטוח שתוכלי לשפוט את הדברים בצורה שונה. היכולת המתמטית והפיזיקה הן חלק מיכולות האינטליגנציה. עם זאת, הן בהחלט לא הופכות אנשים למושלמים. למשל, אינטלגינציה רגשית, נושא מאוד מדובר לאחרונה, כוללת גם יכולות מסוג אחר, והשאלה אם יש לך אותם. את עדיין לא שמת מאחוריך את הילדות וממשיכה לעסוק במה שהוריך הפנימו לך לפני שנים וכנראה שעדיין עושים כן. התחרותיות והתחושה שאינך מספיק טובה רודפים אותך כמו הסבריו הגרועים של אביך שבמקום לקחת על עצמו את האחריות על כך שאינו מושלם, שאינו יודע להסביר טוב, העביר אליך את האשמה וצעק עליך שאת סתומה. כנראה שאינך נמשכת למתמטיקה ואולי באמת גם אינך גאון בתחום. רק סתם טובה. סביר להניח שיש תחומים אחרים בהם את יכולה להצטיין ואותם גם תאהבי. כל עוד תשארי תקועה עם הססמאות הסטראוטיפיות של הוריך תשארי מתוסכלת ומרירה. נראה לי שהגיע זמן לפתוח דף חדש במערכת היחסים שלך עם עצמך. סוג כזה של מסע לחיפוש ומימוש עצמי בהחלט ניתן לעשות דרך טיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי דנה, מה שאני שומעת מהדברים שכתבת, הוא קול ביקורתי ושיפוטי, בדיוק כמו זה הזכור לך מהילדות. הצליחו להנחיל אותו אצלך חזק בראש וחבל. כדי להפחית את הקול השיפוטי הזה , יש לעבוד קשה מאד. ואני מאחלת לך שתוכלי להכיר בכך שאנשים שונים בכישורים שלהם, ואני בטוחה שגם אביך פחות מוכשר ממך בכמה כישורים. אחד מהם כבר ברור לי כעת- חוסר סבלנות. להזכירך, כדי להתקבל ללימודי משפטים באוניברסיטה צריך גם כן כמה כישורים שאין לכל אחד. ..

אני לא מבין למה את ממשיכה לגור בבית שכל כך הרסני עבורך, וגורם לך להוריד את ההערכה העצמית שלך. זו ממש מזוכיסטיות. אם את רוצה לפתוח דף חדש, תשקלי להתרחק מכל אותם קולות ששמעת אותם עד היום בבית, ולבנות לך סביבה חדשה ותומכת.

האם יש לכם המלצה על פסיכולוג באיזור מרכז מתוך הרשימה של קופת חולים מכבי?

הייתי בסרט הזה וכדאי שתדעי שלעולם לא ימליצו לך בקופת חולים על פסיכולוג זה או אחר. הדרך היחידה לקבל המלצות היא דרך חברים או מכרים שהיו אצל מישהו מהקופה. ומעבר לזה, אני אישית ממליצה בחום לפנות לפסיכולוג שאינו מהקופה. כך את יכולה לבחור מישהו שבאמת מתאים לך, בלי פשרות. אחרי הכול, רק עשר פגישות ראשונות הן בהנחה ואחר כך הטיפול עולה כמעט כמו טיפול רגיל. בהצלחה

אני מסכימה איתך לגבי הכותרת של ההודעה בהקשר לכמה נושאים אבל למה את התכוונת??:))

אבל זה לא בגלל כל מיני טרנסמיטורים במוח זה בגלל שאין לי מקום כאן בעולם הזה אני אמנם מתפקד (אני סטודנט) אבל אני רוב הזמן סובל העיניין הוא האם יש טיפול לסוג כזה של דכאון ההתנהגות שלי נראת מוזרה לאנשים אחרים ואז הם מתרחקים ממני גם אין לי כח אליהם אין לי כח לכלום העולם הזה אכזר מידי בשבילי רק אנשים אכזריים ומלחמות ואונס

היי, לא כל כך ברור למה אתה סובל וממה בדיוק. (אתה חולה פיזית?) כי אם אתה צעיר ובריא, כל החיים לפניך, והמון הזדמנויות ממתינות שתחליט ותבחר. אז אולי תכריח את עצמך לחשוב קצת גם על הצדדים החיוביים בעולם. בכל זאת, יש אהבה, פרחים, וים, ושמש, ומוסיקה, ותינוק חדש שנולד, ופריחה, ושלכת ועוד ועוד. אם אתה סטודנט זה סימן שמשהו בכל זאת מעניין אותך ואתה מתכוון פעם לעסוק בו (עובדה שאתה משקיע ולומד). אז תנסה לראות את החצי המלאה של הכוס לשם שינוי.

לפי הסיפור שלך, אני בטוחה שאתה צריך לראות פסיכיאטר. אין לך מושג עד כמה חומרים שמופרשים במוח שלנו יוצרים מצבים כמו דיכאון. לפעמים כדור אחד ביום יכול לפתור את הבעיה ולהפוך את החיים למאושרים . ומעבר לזה, אולי כדאי גם לפנות לפסיכיאטר ולנסות להבין למה הכול אצלך כל כך שחור. אני בטוחה שיש לזה סיבה

שלום חיפוש המקום שלך בעולם דורש סוג של מסע, ויתכן שבשלב הזה אתה כל כך מיואש שגם אין לך כוח לעשות את החיפוש, כמו שאין לך כוח להתעניין באנשים אחרים ולעשות דברים נוספים. הדיכאון הקיומי אליו נכנסת יכול להיות דיכאון קליני (ואז ההצעה על תרופות נגד דיכאון יכולות גם להתאים) אך נשמע שיש כאן גם סוג של חיפוש אחר משמעות החיים, וחוסר המוצא גורם לתחושת הדיכאון. את אלו בד"כ תרופות לא יכולות לשנות, בדיוק כמו שכתבת בשורה הראשונה של הודעתך. בכל מקרה, במצבים של דיכאון חשוב לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לבדוק את העניניים ולוודא שלא תהיה גם התדרדרות במצב. מאחר ואתה סטודנט אולי תוכל להיעזר בשירות הפסיכולוגי אותו מספקים רוב המוסדות האקדמיים דרך דיקן הסטודנטים. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי היי, וואלה סיבכת אותי עם השם שלך...:) אני יכולה להבין את התסכול שלך אם אתה יכול לראות רק את מה שלא טוב בעולם . ויש הרבה לא טוב בעולם. השאלה אם אתה יכול לראות גם מה טוב בו? מה טוב בחיים שלך? ממה אתה מרוצה? מה גורם לך אושר? יש כאלו דברים?

אורן שלום כמעט חודש לא נכנסתי לפורום ,היו תקלות בכניסה לאתר. חזרתי לטיפול בהיפנוזה בשיטת EMDR ,ואני שבוע הבא ישנה לילה במעבדת השינה. כל הפעמים שכתבתי בפורום מעודדים אותי,אבל יש משהו אצלי שלא בסדר,אני מרגישה שכל החלומות שלי רודפים אותי ,אני לא מרוכזת בעבודה אני מרגישה שאני משתגעת,אני בוכה בחדר ומתכווצת ,הלוואי שלא הייתי חולמת.

> > אורן שלום > > כמעט חודש לא נכנסתי לפורום ,היו תקלות בכניסה לאתר. > > חזרתי לטיפול בהיפנוזה בשיטת EMDR ,ואני שבוע הבא ישנה לילה > במעבדת השינה. > > כל הפעמים שכתבתי בפורום מעודדים אותי,אבל יש משהו אצלי שלא > בסדר,אני מרגישה שכל החלומות שלי רודפים אותי ,אני לא מרוכזת > בעבודה אני מרגישה שאני משתגעת,אני בוכה בחדר ומתכווצת ,הלוואי > שלא הייתי חולמת.

אן שלום אני מקווה שהחזרה לטיפול והבדיקות שאת עושה יביאו בסופו של דבר לשיפור במצב. את צריכה הרבה סבלנות ומאחר ואלו תהליכים שלוקחים זמן. בהצלחה ד"ר אורן קפלן