פורום פסיכולוגיה קלינית

אני מעוניין להתחיל בטיפול פסיכולוגי כיצד כדאי לבחור את המטפל? מהם התעריפים המקובלים ומה בדיוק קורה בפגישות האלה?

אביתר שלום אני מצרך קישור למאמר שדן בנושא. מבחינת תעריפים, בשירות הציבורי זה נע בין חינם ל 200 ש"ח ומוגבל בד"כ בזמן. בשוק הפרטי זה נע בין 300 ל 500 ש"ח לפגישה. http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

מעניין אותי לדעת מה אומרת הפסיכולוגיה על התופעה הזאת, הנקראת דז'ה וו. כלומר זה שאני נמצאת בסיטואציה מסויימת שנדמה לי שזה כבר קרה בעבר, ובדיוק אותו דבר. האם יש לכך הסבר?

נטע שלום יש המאמינים בהסברים פארה פסיכולוגיים, אולם אין לכך כל עדות מדעית, בוודאי שמדובר בחזיונות מדוייקים מאוד. אפשרות אחרת היא שהבזק מהמציאות נקלט ומאיזו סיבה לא עובר באופן מלא למודעות. לאחר מכן כשהמציאות נקלטת באופן מודע נדמה שהיא מוכרת, למעשה מרגע אחד קודם לכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה-7 נוהג מדי פעם "לאמץ" דברים מבית הספר. פעם אחת חזר עם 8 קוביות משחק שכנראה אסף ממספר משחקים, ולאחרונה חזר עם 5-6 זוגות מספריים ועוד כל מיני חפצים שלקח מאחד מהחדרים. כששואלים אותו מאיפה הדברים הוא בהתחלה אומר "מצאתי" אבל אם לוחצים, הוא מודה שהוא לקח ומאיפה הוא לקח. כשמנסים להסביר לו שזה לא מקובל ולא עושים את זה הוא מתחיל להתעצבן, מפנה את ראשו ובוכה. מספר פעמים הלכתי אתו להחזיר דברים שלקח, אבל זה חוזר. הוא אף פעם לא לוקח מילד אחר אלא רק ציוד שכאילו "לא שייך לאף אחד". חשוב לציין שאין מחסור בבית, שיש לו לפחות 3 זוגות מספריים משלו, ואם הוא אומר שחסר לו משהו תוך זמן סביר הוא מקבל מה שהוא צריך. שאלתי: האם זו התנהגות "ידועה" בקרב בני גילו ? מה הגישה הרצויה כדי לגרום לו שיפסיק עם זה ?

שלום מצד אחד זו תופעה שקוראת, מצד שני יש הכרח לטפל ולהתייחס אליה. בד"כ בגיל הזה מדובר בצורה של תקשורת ותשומת לב, במיוחד אם אין רקע של מחסור והתנהגות אלימה או עבריינית. יש צורך להתייחס לתופעה עצמה אבל גם לנסות ולהבין את דפוסי היחסים הבינאישיים של הילד, בבית ובסביבה החברתית. בד"כ שם נמצאת הבעיה ואם מתייחסים אליה הבעיה עשויה להיפתר. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש קשר לעובדה שהוא לקוי שמיעה (משולב בחינוך הרגיל), או שזו פשוט "פזה" של התנהגות "דווקאית" באמת בשביל תשומת לב? הוא בן בכור, יש לו אחות בת 4, ועודף תשומת לב מסבא-סבתא משני הצדדים.

היתי מעוניין לדעת האם קיימים בארץ טיפולים (אפילו במסגרת ניסוי) במגנטים לדכאון ואם כן מה ידוע על הנושא, אפקטיביות, מרכזי טיפול, ביקורות וכו'?

מיק שלום אינני מכיר מקומות בארץ שעוסקים בכך, אבל בהחלט יתכן שיש. אני ממליץ לברר בפורומים רפואיים ושל המרכזים הרפואיים כמו איכילוב, או אפילו להתקשר למחלקות הרלוונטיות במוסדות השונים. הנושא קשור לפסיכיאטריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה בת 3. נגמלה מטיטולים לפני כשנה. הגמילה באה מיוזמתי ולא מיוזמת הילדה. בהתחלה הילדה שיתפה פעולה. עם הפיפי אין בעיה, אך עם הקקי בשלב מסויים התחילו בעיות. הילדה לא מוכנה לעשות קקי בכלל. לא מעט זמן יש לנו בעיה איתה בנושא זה. כאשר לילדתי יש צורך לעשות קקי היא מתאפקת, עומדת כולה דרוכה עם רגליים ישרות, צורחת שיעזוב אותה, שהיא לא רוצה את הקקי, שהוא לא חמוד, מה הוא רוצה ממנה, מה יש לה וכו'. היא כל כך דרוכה שהיא שמה ידיים על הפנים, צועקת וכולה מתעוותת מכאבים. נתתי לה אבילק חודש ימים. בהתחלה היא עשתה פעמים מס' ואז הצליחה להתאפק למרות שקיבלה אבילק. התחלתי שמן פרפין שבוע ימים וכלום לא השפיע. התחלתי טיפול אצל עובדת סוציאלית דרך קופת החולים הכללית, והיא טוענת שזה מעין משחק כוחות של אני השולטת. שזה הצורך שלה לשלוט, ושאנחנו צריכים להציב לה גבולות, אך יחד עם זאת לשתף אותה בקבלת החלטות כמו: האם את רוצה ללכת לחבר מהגן או ללכת לגן שעשועים? ושהיא תחליט. שהיא צריכה להבין שהקקי הוא שלה ויא מחליטה לגביו, שהוא המתנה שלה. יש לציין שהטוסיק שלה מאוד אדום ומלא בקיבים. היא לא נותנתשינקו לה את הטוסיק. היא צורחת מכאבים, כלומר בנוסף לזה שהיא פוחדת , זה גם מאוד כואב לה. מאתמול התחיל המקום לדמם, יש לה ממש פצעים ואודם רציני מאוד. היום אני יקח אותה למירפאה לקבל שוב אבילק, אך אני פשוט לא יודעת מה לעשות ואיך ניתן לפתור את הבעיה. בספטמבר הילדה צריכה ללכת לגן עירוני, והיא עדיין לא ניגמלה מטיטולים ( בקקי ), ובנוסף גם לא מוכנה לעשות. יש לציין שהיא יודעת שאני מרשה לה לעשות היכן שרק תירצה. אין לי בעיה שתעשה בטיטול. אבל גם בטיטול היא לא מוכנה. היא אומרת שהיא פוחדת מהקקי. אודה לך על עזרתך. תודה.

מורן שלום הפירוש הפסיכולוגי של המאבק נשמע מתאים. עם זאת הדברים כבר הסתבכו עבורכם ולא ניתן להפעיל שיטות שהיו טובות אולי לתחילת הגמילה. מאחר ואת מאתרת מצבים רפואיים קשים, של כאבים ודימום, אני ממליץ לפנות לייעוץ לפסיכיאטר המתמחה בגיל הרך. כמו כן ניתן אולי להיעזר במרפאה להתפתחות הילד. אינני חושב שיש לי פתרון מיידי להציע למצב הקיים וצריך כנראה היכרות אישית אתכם ועם הילדה כדי להתאים את השיטה הנכונה. בכל מקרה, אני מציע לך לא להסתכל על הגן העירוני כחרב מאיימת. כמה שיהיה יותר איום ברקע, כך העניין יסתבך יותר. לכל היותר הילדה תשאר בגן לא עירוני עוד שנה. סביר להניח שלא תצטרכו להגיע לזה, אבל לא כדאי שזה יכתיב את המהלכים שמשפיעים על מצבה הרגשי של בתכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך זה שכדאי שאני אתחיל לדבר אנגלית ואפילו כדאי שאני יצליח לחשוב לעצמי באנגלית. לוקח לי איזה שעה שעתיים שבהם אני כיאלו מתאמנת ומתחממת ובעצם שוברת מאין מחסום כזה שבין המעבר מעברית לאנגלית. רק אחרי שעה שעתיים אני מגיעה לרמה טובה באנגלית מה זאת התופעה הזאת?

אדבה שלום המעבר בין שפות דורש אימון. אם תשהיי מספיק זמן בסביבה דוברת אנגלית המחסום יעלם. יש אנשים שהמעבר יותר קשה להם, זה קשור לעיתים לפרפקציוניזם שמונע דיבר מגומגם ואז עד שהם לא מרגישים רהוטים לגמרי הם שותקים. השונות הזו בולטת במיוחד בקרב ילדים שעוברים למדינה אחרת ולומדים שפה חדשה. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך מספרים לילדים קטנים בני 7 ו-9 שאמא שלהם עומדת למות תוך שבועיים עד חודשיים מסרטן קשה? לשקר או לומר אמת? ומה לומר ואיך? עדיף לשקר ולומר שאמא עזבה (ברחה) ולא תחזור יותר? או מה?

חגית שלום אני מציע לפנות לפסיכולוג ילדים ולעשות את התהליך במשותף. מדובר בתהליך קשה מאוד. בוודאי לא לשקר לילדים. אינני יכול לתת לך עצה בכמה שורות בנושא כזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אסור לשקר לילדים. הם לעולם לא יסלחו על זה. צריך להגיד להם את האמת, בשפה המובנת להם, ובשלבים. בהתחלה להסביר להם שאמא חולה מאד, ולא כל החולים מבריאים. תנסי לקרוא איתם ביחד סיפור ילדים העוסק בנושא. אפשר לדבר איתם על נושא המוות, מה זה, מה הם מרגישים כלפי זה.

היי חגית, ישנו הספר: "לא ילדה של אף אחד". מומלץ. עדי

שלום אורן, רציתי להתייעץ איתך בנושא משהו שמעסיק אותי כבר מזה זמן מה. אני תלמידת כיתה י',ולומדת איתי בשכבה ילדה נוספת בשם ליאור.שתינו מלאות,והיא די נואשת בתחום הגברי.אנחנו לא חברות ממש,אבל יש בינינו קשרי ידידות. בנוסף לכך,אני משתתפת בחוג בישוב קרוב.אני לומדת שם עם אנשים בעיקר מי"ב. העניין הוא כזה:פעם הלכתי עם שני ידידים מהחוג להופעה והיא הייתה שם גם.עזבתי לרגע אחד מהידידים והיא התחילה לדבר איתו.אותו הידיד,אגב,היה מעוניין בי יותר מוקדם במהלך השנה.לאחר מכן הקנטתי אותה ושאלתי אם היא רוצה לצאת איתו.היא שאלה אם אני שואלת או הוא.בכל אופן,היא התעקשה מספר פעמים שאני אתן לו את המספר שלה,והיא התחילה להתקשר אליו ואף הציעה לו לצאת. כעת הם די ידידים,אולי יותר מזה-אני יודעת שהם מדברים בטלפון.הבעיה היא שהיא רצתה להתחיל לבוא לחוג שלנו ואף רוצה להצטרף בשנה הבאה. אני לא רוצה שהיא תצטרף כי היא תמיד משחקת אותה חמודה ומעמידה פנים שכולם אוהבים אותה ושהיא חיה באוטופיה כשלמעשה זה לא כך. היא כבר התחילה לדבר עם ידידים אחרים מהחוג שלי ולהתחבר איתם,והיא די נחמדה בהתחלה.אני לא רוצה שהיא תבוא לחוג או תהיה בקשר עם החברים שלי מהחוג.אני לא חושבת שאכפת לי בדיוק אם היא תצא עם הבחור שספרתי עליו,אבל אני רוצה שהיא תתרחק משאר חבריי,כי החוג זה משהו שלי,ואני לא אוכל לסבול את זה אם היא תתחיל להתקרצץ סביבם ולהפוך לחברה טובה שלהם כמו שאני,ואף יותר... זו לא הפעם הראשונה שאני מרגישה כך,אבל זו הפעם הכי בולטת. מה לעשות???

ליהי שלום את שואלת מה לעשות. אני לא בטוח שזו שאלה בתחום התמחותי. את מרגישה רצון להרחיק את אותה ידידה. אני בספק אם יש לך שליטה של ממש על ההתרחשויות, אבל את יכולה לנהוג בצורה פאסיבית ולא לספק יותר מידי מידע. אולי מאחורי השאלה הזו יש כמה תהיות נוספות לגבי יחסיך עם חברים, על דימויך העצמי ואולי על רגשות האשמה שכל העניין מעורר בך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 23 הבעיה שלי היא כזאת. אני טיפוס מחושב וריאלי לא הטיפוס שמביע את רגשותיו בחברה זרה. בחברה הראשונית הכוונה למשפחה וידידים.ות קרובים אני פתוחה אוהבת , ורגשנית. הבעיה שלי היא נקשרת לאנשים שרחוקים ממני לעיתים רחוקות , אבל כשזה קורה זה מאושד קשה לי לדוגמא היתה לי רופאה שמאד הערצתי לפני כמה ימים שרציתי לקבוע לי תור עבור בעיה רפואית אצלה אמרו לי שהיא נסעה לשנתים לחו"ל. כל היום היא היתה בראש שלי ולא הפסקתי לחשוב עליה. זה קרה לי אצל עוד כמה דמויות בחיים. כיצד אפשר לשלוט על המחשבות האלה? זה אנשים שלכאורה זרים לי אין לי שום קשר אתם מלבד זה שלעיתים רחוקות כשאני מגיעה בדוגמה זאת למרפאה אני רואה אותה והיחסים הם מאד עינינים ונורמלים. ברצור אני לא אוהבת את ההרשות האלה, אבל איך אפשר להתגבר עליהם. תודה, ענת

ענת שלום אפשר לבנות עוד חומה מעבר לחומה שכבר יש סביבך. אפשר גם להיפך, להשתמש ברגשות שמציפים אותך לפתע כדרך להבקיע את החומה גם במקומות אחרים. בכל מקרה, אינני מכיר דרך להילחם ברגשות מסוג כזה, או אולי בעצם אני פשוט חושב שהרגשות הללו הם חיוביים מאוד ומסמנים לך שיש גם דרכים אחרות להתמודד עם עולמך הפנימי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לספרי עיון בנושא הקניית בטחון עצמי בחינוך וגידול ילדים. מודה מראש, לכל תגובה.

רונית שלום אינני מכיר ספר ספציפי כזה. אני מציע לך להיכנס לסטימצקי או חנות ספרים אחרת ולעיין בספרים שיש שם בנושאי משפחה ופסיכולוגיה, בוודאי תמצאי משהו שידבר אליך. בדיונון חנות הספרים של אוניברסיטת תל-אביב יש מבחר גדול בד"כ. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי ד"ר יש לי חברה ששותה המון אלכוהול בשביל לקבל תשומת לב (היא סיפרה לי את זה ) עד לא מזמן היתה עושה כוויות לעצמה גם בשביל תשומת לב נהנית להיות חולה... ובקיצור תעשה הכל כולל נסיון התאבדות (שכבר עשתה) בשביל תשומת לב. קראתי באחד האתרים על הפרעה נפשית היסטוריונית...יש מצב שמדובר בהפרעה הזאת? ואם כן..ממה זה נובע שאנשים מוכנים לפגוע בעצמם בשביל תשומת לב? איך מטפלים בזה? יש טיפול לזה? אשמח אם תענה לי על שאלותי...כדי שאוכל לעזור לחברתי... תודה מראש עינב

עינב שלום אני חושב שעניתי לשאלתך אתמול בפורום של מסע אל העצמי, אעתיק את תשובתי לכאן: חברתך נמצאת ללא ספק במצוקה וזקוקה לטיפול פסיכולוגי. אין טעם לנסותו לתת אבחנה מדויקת לבעיה באמצעות האינטרנט, אבל ללא ספק שזו בעיה רצינית הדורשת התייחסות וטיפול. עם זאת, ללא שיתוף פעולה ומוטיבציה מצידה אין סיכוי לעזור לה. בברכה ד"ר אורן קפלן פסיכולוג קליני

שלום האם יש כזה דבר "פסיכולוגיה על\של כלבים"? איפה אפשר לקרוא חומר בברכה אמיר

למיטב ידיעתי אין ספר מקיף, בעברית, בתחום שאתה מחפש. אבל הנה לך המלצה - תפנה לבי"ח הוטרינרי שבבית דגן, יש להם אנשים שהתמחו בבעיות התנהגות של בע"ח, והם מכונים "פסיכולוגים של חיות". תבקש שישלחו לך חומר כתוב בתחום. ועוד אפשרות: אם אין לך בעיה עם אנגלית, תנסה לחפש ספרים בחנויות מקוונות כמו "אמזון".

אמיר שלום ניתן לחלק לשניים את החומר. האחד הוא מחקרים בחיות כולל בכלבים שיעודם בסופו של דבר להבין יותר בני אדם. לדוגמא, מנגנון ההתניה הקלסית שמאפיין חיות רבות ובני אדם פותח ע"י פבלוב על כלבים. יש ספרות עצומה בנושא, רובה בשפות זרות. תחום שני הוא פסיכולוגיה של כלבים שמתמקדת בד"כ באילוף כלבים לצרכים שונים. בארה"ב התחום רחב יותר מכך ויש פסיכולוגים שמתמחים בנסיון להבנה נפשית של כלבים. יש כעת אפילו מכשיר יפני חדש שמתרגם מה שהכלב משמיע או מביע לאנגלית וכנראה שזו לא רק בדיחה אלא מבוסס על משהו אמיתי. אינני מכיר חומר בנושא זה, אני מתאר לעצמי שיש לא מעט ספרות באנגלית על כך ובוודאי תמצא לכך סימוכין באינטרנט או בחנויות כמו אמזון. אם תדבר עם מאלפי כלבים תשמע הרבה מאוד פסיכולוגיה של כלבים מתוך נסיונם. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדוקטור אורן קפלן שלום. שמי דניאל ואני בת 20 ואני סובלת מחרדה כחצי ש אני בטיפול פסיכולוגי שדי. עוזר לי אני לא מוכנה לקחת תרופות כימיות לעזור למצבי. אני מפחדת מהרבה דברים מטיסות,ממקומות סגורים,בקומות רחוקים... ולמרות זאת אני משתדלת דווקה לעשות חלק מהדברים אבל, אני פיתאום מרגישה שאולי אין תקווה וגורלי ליחיות בחרדות, כל חיי אני רוצה להיות יותר חיובית ולחשוב שזה רק תקופה שתעבור.איך לשמור על גישה טובה ןחיובית? תודה מראש דניאל

דניאל שלום מאחר ואת נמצאת בטיפול פסיכולוגי ואף מרגישה שהוא מועיל לך אני חושב שאת השאלות הללו כדאי להעלות בטיפול ולנסות להבין אותן יותר טוב שם. בכל זאת, ההיכרות האישית הכרחית כדי לעשות תהליך של שינוי. בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמר על נושא חרדה לעיונך http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן תודה על תשובתך ועל אתר החרדה...

שלום הייתי מעונינת לשאול בתור אחות גדולה שיש מגרעה שמפריעה לה והיא- הגד לי בבקשה מה עושי םעם ילדה בת 10 עוד 3 חודשים שמקללת בלי סוף מתחצפת שוברת ושולטת על כל הבית כולל ההורים שלנו שנותנים ונותנים בלי סוף גם אם היא ראה ממתקים והכול טלויזיה ומחשב ללא הגבלות וקונים הכול וגו בבית זה כך-אצל סבתא היא לא מופרעת וגם לא בביהס" ובחודג הילדה היא ילדה טובה מבית טוב חרוצה חברמנית ברוך השם ועדינה מה עושים? זה התיחיל לא מזמן בהשפעת ביהס" שהוא על רמה נמוכה אין ברירה כי אין אחר בעיר העילדה התחילה לא ללמוד לקפוץ על הטלויזיה ישר ב 6 בבוקר שקמ הומיד אחרי הלימודים בלי שיעורים ולא בטיח סליחה על הביטוי וגו מתי שבא לה כן ולא לא לא שגם נותהים שם הרבה שיעורי בית ןג אנא עצה ממך בבקשה!!!!! בברכת לילה טוב-סיסי

סיסי שלום הבעיה איננה בהכרח בהתנהגותה של הילדה אלא בגבולות ששמים או לא שמים לה. זאת בעיקר על סמך העובדה שהתנהגותה שונה במקומות שונים. בתור אחות בוגרת זה בוודאי לא קל לראות שהוריך אינם שמים לאחותך הקטנה את הגבולות שהיית רוצה שישימו. נסי לדבר איתם על כך ואם הם מרגישים שהם לא מסוגלים לעשות דבר בעניין, יש מקום שיפנו לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלם אמי ואבי כראש אחד היו תמיד רגועים מאז שהנה שעברה שהיתה מצוקה כלכלית כל חחיי מצווים עלי צועקים ללא סיבה חסרי סבלנוץ אנטי הקשבה וגם נותנים לאחותי הכל ולי לא מה עושים??????? אי אפשר לדבר איתם וגם פיסיכולוג הם לא רוצים חלילה מחכה...................

לישון תודה

עניתי למטה.

בבוקר יש, בצהריים יש.מתי שלא צריך יש. כשנכנסים למיטה וצריך אותו הוא לא עומד,או כשאני מנסה לשימו בקונדום,גם אינו מתפקד. איך אני יכול לפתור את הבעיה בכוחות עצמי בלי לשתף בת זוג,כי אינני מעוניין בקשר זוגי??

מיכאל שלום מה שאתה מתאר מעיד שהבעיה היא פסיכולוגית ולא פיזיולוגית. בד"כ הבעיה קשורה ללחץ ותצטרך ללמוד כיצד להפחית לחץ. יש אפשרות להיעזר בטיפול פסיכולוגי, גם בהיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תוכל לפרט לי יותר? מפיך זה נשמע פשוט כל כך..

אנחנו מחפשים עכשיו מטפלת לילד - הבעל מצא עבודה - ל 4 חודשים ולאחר מכן חשבנו להעביר אותו לויצו. האם זה בעיתי לילד? יותר מידי מעברים? מה מומלץ לעשות או שזה רק בראש שלנו והילד יקבל את יותר טוב ממה שאנחנו חושבים?. ההורים המודאגים

ג שלום השאלה העיקרית היא איכות ההשגחה שתהיה על הילד, בין אם מדובר במטפלת ובין אם במעון. זאת יותר מכל שיקול אחר. מטפלת ל 4 חודשים בלבד זה לא אידיאלי, אבל אני מתאר לעצמי שההחלטה היא גם כלכלית ותצטרכו לעשות את ההסתכלות הכוללת על המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

איכות הטיפול אנחנו מקווים תהיה טובה נשקיע מאמצים לבחור מטפלת טובה ובויצו כבר היינו וזה נראה נחמד עם גננת נחמדה מאד אנחנו דואגים בעיקר מכל השינווים שיהיו לילד בטווח קצר עד היום היה עם הבעל עכשיו 4 חודשים מטפלת ואז ויצו הכי חשוב לנו להבין ממך כמה זה משמעותי לילד מבחינת שינויים למרות שמטפלת זה בבית שלנו וכמה זה יהיה משמעותי עבורו או שאולי זה יותר אצלנו בראש והוא יהיה בסדר עם זה??

שלום אורן, רציתי לשאול לגבי שאלה שנורא מטרידה אותי. האמת שכבר התייעצתי איתך בנושא הזה. אבל עכשיו השאלה היא אחרת. המקרה: אחותי יצאה לפולין לפני כ-5 שנים מטעם משלחת בני הנוער והיתה לה שם התמוטטות נפשית. כעת לפני צאתי לפולין עושים לי בעיות מביה"ס. הם טוענים שזה יכול להיות איזה משהו גנטי, ושאני נמצאת בקבוצת סיכון יותר מכל שאר הבנות. (מה שלדעתי ממש לא נכון). לפני כמה ימים נפגשתי לראשונה עם פסיכולוגית ביה"ס. היא עשתה לי כמה מבחנים. אני נורא נורא התרגשתי ,ונלחצתי. כי זו היתה הפעם הראשונה שלי שדיברתי עם פסיכולוגית, וגם לא ידעתי שהיא הולכת לבחון אותי. מאחר שידעתי שכל מילה שאני מוציאה מהפה היא מילה שיכולה להכריע את צאתי לפולין או לא. לכן חשבתי מאוד על כל מילה שאמרתי, ולא אמרתי דברים באופן ספונטני. לדוג' כשהיא שאלה אותי איזה חיה היתי אם כל בני האדם היו נהפכים לחיות? ואני לא ידעתי מה היא מצפה שאני יגיד. ככה יכולתי להמציא אלף ואחת חיות, אבל לא רציתי להגיד משהו לא במקום או משהו שהיא לא מצפה לשמוע, לכן פשוט אמרתי שאני לא יודעת א יזה חיה הייתי. היא עשתה לי עוד מבחנים נראה לי שקוראים להם THT ושם הייתי צריכה לצייר את מה שהיא מראה לי , אבל כמובן שמאחר שרציתי להיות מדויקת שאלתי כל הזמן שאלות, כגון: האם אני צריכה שזה יהיה בדיוק אותו דבר ,גם הפרטים הקטנים וכו'? טוב אחרי שיחה קצרה איתה שבאמת נורא התרגשתי ועניתי לא כל כך לעניין כתוצאה מכך, נפרדנו וקבענו פגישה למחרת לסיכום תוצאות המבחנים שלי. כמובן שהלכתי הביתה בהרגשה מאוד לא ברורה, כי לא הבנתי מה היא רוצה ממני עם כל השאלות והמשחקים הדפוקים שלה. ואיך דרכם היא יכולה להכיר אותי ולקבוע לי האם לצאת אוט לא. ולא ידעתי מה היא חושבת עלי. ובאמת שאני ילדה כל כך לא כזאת, אני ממש לא ביישנית או לחוצה יותר מידי. טוב, למחרת היא קבעה , קודם היא התחילה בכל הדברים הטובים שיש לה עלי, כמה שאני חכמה , נבונה , אינטילגנטית, מקובלת ילדה ערכית וכו" היא אמרה שהיא הבחינה מהמבחנים שקשה לי במצבים לא ברורים. ושאני מאוד לחוצה,ופולין זה מצב מלחיץ מאוד ולכן לא כדאי שאני אצא. וכעת אני לא יוצאת בגללה. עכשיו כל זה היה רקע: ועכשיו השאלה? אני יודעת בוודאות שמה שהיא אמרה לא נכון, ואני לא משכנעת את עצמי או משהו כזה. כי אני ממש לא כזאת . ולמה שיהיה לי קל במצבים לא ברורים , לכל אדם נורמלי יותר קשה יותר במצב לא ברור. יש לציין שלמחרת כבר לא התרגשתי כלל ודיברתי איתה ממש חופשי , מלב אל לב. ועוד יש לציין שעברתי את כל ההכנה לפולין וראיתי מראות זוועה ולא הגבתי בצורה חריגה. ( כמו הרבה מחברותי), האם יש משהו בדברי, והתוצאות הם תוצאות של מתח והתרגשות ואינן באמת משקפות אותי. (כי אני באמת מכירה את עצמי וכולם יכולים להעיד זאת). האם אתה בתור פסיכולוג היית ממליץ לי לא לצאת? אני מאוד מתוסכלת, כי אני כל כך רוצה לצאת. מה לעשות תודה רבה ומצפה לתשובה מהירה. סליחה שהמכתב ארוך מידי. (השתדלתי לקצר)

רינה שלום זה לא יהיה רציני ולא אחראי מצידי לומר שבכמה מילים באינטרנט אני מכיר אותך יותר טוב מפסיכולוגית שפגשה אותך באופן אישי והעבירה מבחנים פסיכולוגיים. אם את מרגישה שהמפגש עם הפסיכולוגית לא מייצג את המציאות בקשי לפגוש אותה שוב והסבירי את כל מה שכתבת לי. בברכה ד"ר אורן קפלן

מקווה שתוכל לעזור לי לגבי השאלה הזאת. הבנתי שבהרבה מקומות אפשר להתחיל התמחות קלינית רק לאחר סיום התיזה. גם אז, רוב המקומות הפנויים הם לטווח הרחוק, ולא המיידי. האם אפשר "לשריין" מקום עוד לפני סיום התיזה, ואם כן, כיצד עושים זאת? פשוט מביאים ק"ח? האם אתה ממליץ לעשות את תקופת ההתמחות במחלקה סגורה בתחילה או בסיום? אני מסיימת כרגע את השנה השנייה בפסיכולוגיה קלינית, ומניחה שאסיים את התיזה בנובמבר. אשמח ואודה לתשובתך. דבורי.

דבורי שלום אני מציע לך לעשות סבב טלפונים למקומות שונים ולשאול מה המצב ומתי מתפנים מקומות. במקומות הטובים זה יכול להיות חודשים ואפילו שנים קדימה והם לא נוטים להתחייב יותר מדי זמן מראש. כדי לקבל מלגת התמחות של משרד הבריאות חייבים לסיים את התזה, אך יש מקומות שאפשר להתקבל ללא המלגה ואז אפשר להיות בהתמחות עד שנתיים לפני סיום התזה. יש פחות ופחות מקומות כאלה כיום. לכן מעטים מהסטודנטים לתואר שני מצליחים להתשלב בהתמחות מייד אחרי הלימודים בגלל בעיית התזה. קודם כל אין הכרח כלל לעשות התמחות דווקא במחלקה סגורה. הדרישה היא למחלקה אישפוזית וזו קיימת במגוון של מסגרות. לגבי העיתוי זה עניין של העדפה אישית. אני העדפתי לעשות את החלק האישפוזי במחצית השניה של ההתמחות, אבל זה בהחלט לא מייצג עמדה שמחייבת מישהו אחר. תלוי גם היכן יש מקומות התמחות פנויים, בד"כ זה גורם חשוב בקבלת ההחלטה. בקיצור, כמה טלפונים לפסיכולוגים ראשיים של מרפאות ומוסדות באזור מגוריך יבהירו לך יותר טוב מהן האפשרויות העומדות בפניך. את יכולה להתייעץ גם עם הנציגים של מועצת הפסיכולוגים ביפו, למרות שלרוב המידע שלהם הוא לגבי מקומות שמקבלים מלגה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על עזרתך!

שלום ברצוני לשאול אמי עברה ארוע מוחי בת 74,היא בבית אבות משותקת היא מאוד בדיכאון,קשה לה להתרגל למצב שבו היא נמצאת שאלתי אם אפשר לתת לה כדורים נגד דיכאון,היא מקבלת כדורים לסוכרת ולשמונים בדם.

נאוה שלום אני מציע להתייעץ בנושא עם רופא המתמחה בנושא. פורום זה אינו עוסק בתחום התרופתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום היה לי חלום מאוד מוזר במשך שלושה ימים שאני חולמת על אבי המנוח שהוא מביא אלי אדם אשר ניתק את הקשר בינינו לפני כשנה ברצוני לדעת את פזר החלום עוד ברצוני לצייין כי אבי ואדם זה אינם מכירים אחד את הזני כלל וכללץ אשמח מאוד לקבל פענוח של החלום

רחל יוסף כתב/ה: > > שלום היה לי חלום מאוד מוזר במשך שלושה ימים שאני חולמת על אבי > המנוח שהוא מביא אלי אדם אשר ניתק את הקשר בינינו לפני כשנה > ברצוני לדעת את פזר החלום עוד ברצוני לצייין כי אבי ואדם זה אינם > מכירים אחד את הזני כלל וכללץ אשמח מאוד לקבל פענוח של החלום

רחל שלום פירושם של חלומות הוא דבר מאוד אישי וקשור לאסוציאציות שלך על החלום. נסי לחשוב בצורה רחבה עד כמה שניתן על רעיונות ומחשבות. זכרי שהחלום אינו קונקרטי וכולל צופן עקיף בד"כ למציאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום לאחר התכתבות איתך וקישור למאמר בנושא חרדה, הבנתי שחוויתי התקפי חרדה לפני כשנתיים וחצי. כיום אנימרגישה הרבה יותר טוב ואני רוצה להיכנס להריון. לפי הסבריך אחד מתופעות התקפי החרדה הוא הפחד שאחרי. האם התקף חרדה במהלך הריון יכול לפגוע בעובר אודה לך על תשובתך

עפרה שלום התקף חרדה אינו דבר נשלט. מצבה הנפשי היציב של האם חשוב מן הסתם הן לאיכות חייה והן להתפתחות העובר. לא הייתי מנסה להיכנס לשאלה מה הנזק כיוון שאין על זה תשובה, הריונות עוברים בשלום עם ובלי התקפי חרדה. מאחר ואת מודעת לרגישות מסוימת שלך אולי כדאי שתהיי בטיפול פסיכולוגי בתקופת הכניסה להריון ובהלכו כדי למנוע לחצים מיותרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 29 שלא אוהבת הרבה דברים במראה החצוני שלה. בכל פעם שאני הולכת לבקר את הוריי אני שמה לב שהרבה מה'דפקטים' החיצוניים ירשתי מאבי שהוא בן אדם על סף בילתי נסבל ( לא רק בעיניי). אני כמעט ולא יכולה לסבול את נוכחות אבי שגרם לי ולאחי הרבה נזק נפשי במהלך הילדות. הבעייה שלי היא שאני שונאת את עצמי כי אני חושבת שאני דומה לאבי ( למרות שאומרים לי שאני דומה לאימי). לפעמים אני לא יודעת אם אני שונאת אותו בגלל המראה שלו או בגלל שיש לו אופי מחורבן ושתלטן. האם שמעת על מקרה זהה ? ( לא הפוך, לאמור אמא ובן) ?

אחת שלום אני מבין שאת רוצה לדעת שאינך יחידה עם תחושות כאלה. עם זאת, ידיעה כזו לא תעלה ולא תוריד מעוצמת התחושות עצמן ומהצורך לטפל בהן כדי לשפר את איכות חייך. כן, פגשתי אנשים שדימוי הגוף שלהם פגוע ושהם מקשרים דברים רבים להוריהם. אני לא רואה דבר חריג בכך שתחושותיך מופנות כלפי אביך דווקא. עם זאת אני מעריך שזה פחות או יותר קצה הקרחון ולא הסיפור האמיתי והמלא. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כשלוש שנים וחצי אמי נפטרה , עדיין קשה לי לעקל את זה שהיא איננה הייתי רוצה לדעת איך אפשר לצאת מזה? כי זה משפיע על חיי מאוד.

היי, אני גם עברתי את זה לפני כמעט 4 שנים. אימא זה אימא ולא משנה בת כמה היא, שהיא הייתה חולה מאוד. חשוב לתת לדמעות לצאת, אבל אני גם פיתחתי הומור שחור על המוות. עדי

שלום מות הורה הוא דבר שמלווה שנים רבות. אם את מרגישה שהאבל הארוך פוגע בחייך יתכן שכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי שיעזור לך להתמודד עם המציאות שנוצרה. שיטה שאולי תתאים לך היא EMDR שעוזרת להתמודדות עם סוגים שונים של חוויות טראומטיות כולל אבל. להלן קישור למאמר שמסביר על השיטה: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

זה היה בילדותי ע"י קרוב משפחה שאני מאוד אוהבת ובאיזשהו מקום אולי סולחת. כעת אני בת 20 , במשף כל השנים האחרונות הדחקתי את זה והכל היה בסדר אך מאז שיש לי חבר שנה וחצי (יחסי המין החלקיים שלנו נהדרים והכל טוב) אני נזכרת בכך לעיתים תכופות וזה מעצבן , אני פוחדת להעלות זאת על פני השטח ולדבר על זה כי היה נוח לי עם המצב הקודם של הפנמה - אולי אם אני אפתח את זה אני אכנס לדיכאון רציני....אולי אני אשתגע או לא יודעת מה.... יש לציין שאני די דכאונית , מתייאשת מהר , עייפה תמידית , ולא מרוצה מעצמי אף פעם - אלו דברים שאולי תוצאה מההטרדה ואולי מבעיות נוספות....

מוטרדת שלום את היחידה שיכולה באמת להחליט האם לעשות עם זה משהו או לנסות ולהמשיך להדחיק. מאחר וזה עולה גם ללא רצונך אני הייתי מציע לנסות ולטפל בזה עכשיו, יש כאן חלון הזדמנויות מסוים מבחינתך כשהענין רלוונטי ומעורר חששות מבחינת חייך והיחסים הזוגיים שלך, אולם מבלי שאת מסתכלת לאחור בזעם רב. עם זאת את רואה הרבה דברים שלא מוצאים חן בעיניך, ויתכן שהם קשורים בצורה כזו או אחרת למה שעברת. שיטת טיפול ממוקדת וחדשה יחסית בשם EMDR עשויה להתאים לך. תוכלי לקרוא עוד בקישור הבא http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי בעיה מודעת ואני כבר מיואש ממנה. אני בן 30 , נשוי, עובד, אך לא מצליח ללמוד לימודים אקדמאיים. אני מאוד אינטיליגנטי, מתחיל ללמודאבל מאבד את החשק מהר מאוד ואז פורש. עברתי כבר 4 תחומי לימוד ומוסדות וגם כעת אני לומד, אך בעצם בכלל לא. מה עושים?

פלוני שלום אחת האפשרויות היא לוותר על הלימודים האקדמיים וללכת לכיוונים אחרים. יש לקחת בחשבון שזה פשוט לא באמת מעניין אותך למרות הפוטנציאל שקיים בך. במידה וזה כן מעניין צריך לבדוק האם בחרת את המסלול הנכון במוסד הנכון וכן האם יש קושי עם אסטרטגיות הלמידה שלך. תצטרך לנסות ולנתח מה קרה ב 4 תחומי הלימוד הקודמים כדי ללמוד מהטעויות. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם אתה חש חוסר ריכוז? שעמום? במקרה כזה איבחון ממוקד לבעיות ריכוז עשוי להועיל, יתכן שאתה מתמודד עם היפראקטיביות (ADD) . למזלנו הרב כיום נהוג טיפול בבעיה זו גם למבוגרים. האיבחון יזהה האם זו הבעיה, והפתרונות כוללים ביו-פידבק ולעיתים תרופות. בכל מקרה, בהצלחה :-)

יש לי שילוב של חוסר ריכוז, היפראקטיביות וגם ילדותיות. בבית, אני לא מסוגל ללמוד כי דברים אחרים מסיחים את דעתי כמו טלויזיה ואינטרנט. בספריה, אני מבזבז את הזמן, משתעמם ולעיתים קרובות נרדם. אני כבר לא יודע מה מעניין אותי כי עברתי הרבה - גם קורסים וגם נסיונות אקדמאים. הבעיה היא שאני יודע שאם אוותר על האקדמיה, אתקע ולא אגיע לשום מקום. תודה

שלום ברצוני לשאול שאלה שאולי תישמע מוזרה ולא ענינית,אבל הנושא מאוד מסקרן ,ואני זקוק לדעת מומחה. ישנה אמירה שטוענת שכאשר אישה נמצאת בזמן המחזור החודשי,עוברים עליה תהליכים הורמונליים אשר משפיעים על מחשבתה והתנהגותה. רציתי לדעת כמה מזה נכון,או האם זה נכון,אשמח לשמוע פרוט באיך זה מתבטא, האם כולן סובלות מהסיידאפקט הזה,או שרק חלק. והאם גלולות למניעת הריון גורמות להקצנת התופעה או להשכחתה? אשמח לקרוא תשובה מפורטת וענינית. ויטלי

ויטלי שלום יש תנודות רגשיות שאופייניות לתקופת המחזור החודשי. פורום זה אינו עוסק בתחום התרופות. אני מציע שתפנה לאחד הפורומים הרפואיים בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אינני מעוניין במרשם לתרופות. רק ללמוד את הנושא ולדעת כמה שיותר פרטים, כתבתי את שאלתי כאן,מכיוון ששאלתי אין לה מקום בתחום הפסיולוגי אלא הנפשי, ולכן אשמח לשמוע תשובה מפורטת יותר על התהליכים הנפשיים שעוברים על אישה בזמן מחזור חודשי,והאם זה יותר מסתם "תנודות רגשיות" אני סבור שגם אתה לא היית מעוניין לקבל תשובה שכזאת. תודה מראש.

אני סובל מאלרגיה לאבק. לאחרונה הציעו לי טיפול בשיטת N.L.P שיטה אשר מטפלת באלרגיה כמו בפוביה. הבטיחו לי שלאחר שעה וחצי של טיפול הגוף לא יגיב יותר לאלרגן. שאלותי הן 1.האים השיטה בטוחה(מבחינה של סיכון פסיכולוגי). 2.האים ידוע לך על הצלחות בטיפול באלרגיה בשיטה זו 3.האים ישנם דברים שההיתה ממליף לי ליבדוק ליפני הטיפול בתודה מקרב לב

ליאור שלום השיטה היא אחת מקרובות המשפחה של ההיפנוזה. השימוש בהיפנוזה נפוץ לטיפול בבעיות עור מסוגים שונים כולל באלרגיה. אין סכנה לשימוש בשיטה אם המטפל הוא רופא או פסיכולוג שהוכשרו לכך. בתחום ההיפנוזה נדרש רשיון של משרד הבריאות. בנושא NLP העניין נמצא בתחום האפור ולכן כדאי לברר את הכשרתו של המטפל. בברכה ד"ר אורן קפלן

היכן יש סדנאות שיכולות לעזור לאנשים מאד חסרי ביטחון. זה מאד חשוב תודה

גלית שלום יש סדנאות רבות ומסוגים שונים. עייני בעיתוני סוף השבוע, בד"כ יש הצעות רבות. כמו כן במכונים ומרפאות שונים יש קבוצות טיפוליות בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תוכל להמליץ על מקומות מסויימים?

היי! אני עשיתי את סדנת הפורום של חברת לנדמרק אדיוקיישן 03-6882020 יתנו לך פרטים וכמה שאת רוצה אם תרצי/תרצה תשאירי טלפון ואני אצור איתך קשר.הסדנא הזאת שינתה לי את החיים מן הקצה אל הקצה. מכל הלב חניתה

תודה רבה רבה. הלוואי וזה יעזור לי כי העתיד שלי תלוי בזה. תודה!!!!

שלום רב, לפני כחודש ימים פגע רכב אחר ברכבי מאחור כאשר עמדתי ברמזור, תודה לאל הנזקים הם ברובם רק לרכב וגופנית רק כאבי צוואר וגב ללא ממצאים . לאחר כשבוע חזרתי לנהוג ברכבי ללא פחדים כלשהם, אך כאשר נהגתי עם נוסעים נוספים התלוננו אלו כי כאשר אני מאט לקראת רמזור אדום וכן כאשר אני כבר עומד ברמזור אדום אני מדבר לעצמי כאשר אני אומר כביכול לנהג הרכב שמגיע מאחור להאט ולעצור כבר וזה לא בדיוק נאמר בצורה עדינה. לאחר להאירו את תשומת הלב שלי לנושא זה רק נהייה יותר גרוע מאחר שאני שם לב לזה אני נהייה עצבני במשך כל הנסיעה ויותר מכך אני מדמיין את החבטה ברכבי מאחור כמעט בכל רמזור. אני מניח כי לא קיימת תרופה לכך חוץ מזמן אך אוליי יש איזה כלים אחרים להפחית את זה מאחר וזה מציק וגורם לעצבנות בחיי היום יום? אני מודה מראש על העצות או על הפנייה לרופא מסויים עם יש צורך בכך. יעקב

יעקב שלום יש לך כנראה תגובת חרדה בעקבות התאונה. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי קצר מועד בשיטת EMDR שנועד למצבים פוסט טראומטיים. לדעתי זה יוכל לעזור במהירות. תוכל לקרוא עוד על השיטה בקישור http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן, אני בחורה בת 27, ללא בעיות נפשיות מיוחדות- לכל הפחות לא כאלו שאובחנו... הסימן הראשון ל"חוסר איזון נפשי" אצלי הופיע ממש עכשיו, יחד עם חרושת השמועות על השפעת/דלקת הריאות מהונג קונג. בניגוד למה שאפשר היה לשער, בעייתי דווקא איננה חרדה. אפשר לומר שבדיוק להיפך... באיזשהו מקום אני רוצה להידבק בנגיף הזה, לחלות באופן רציני (אך לא למות). אני לא בטוחה שאני מבינה לגמרי את הרצון החבוי הזה. אין לי בעיות מיוחדות בחיים, אני לא סובלת מדיכאון ולא רוצה למות. בקרב האנשים המכירים אותי אני נחשבת בחורה חזקה ו"פייטרית" רצינית. ולמרות כל האמור לעיל, יש בי חלק שמייחל לעמדה של השברירית והנזקקת לטיפול. מה יכולה להיות הסיבה לרצון הבלתי נתפש הזה לחלות? האם יתכן שתדמית "הבחורה הבלתי פגיעה" היא למעשה כיסוי על רצון מאוד חזק (ומודחק היטב) להיות בעמדת "החלשה" ולקבל טיפול, רצון המתבטא בהזיות על מחלה קשה? או שפשוט "ירדתי מהפסים" לגמרי? האם כדאי לפנות לטיפול נפשי? אנא ענה לי בכנות, אני קצת לחוצה מזה... תודה על היענותך.

שלום נראה לי מאוד טבעי לרצות לקבל טיפול. יתכן שחזותך היציבה יוצרת אשליה ובתוך תוכך היית רוצה ליותר החזקה ותשומת לב מהסביבה. שאיפתך אינה באמת לחלות במחלה סופנית אלא להנות מתשומת הלב שהיתה ניתנת אילו חלית. נסי להתחבר לאותה משאלה ולחשוב מה משמעותה האמיתית כי החשש מפני הפנטזיה על המחלה מסיט אותך מן העיקר. אני לא חושב שירדת מהפסים אבל יתכן שכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי דווקא בגלל הצורך הסמוי שלך לטיפול שמגיע דרך המחשבות על המחלה. אם נפשך מעבירה מסר כזה, אולי כדאי להענות לו בדרך חיובית, לא דרך מחלה גופנית, אלא דרך תשומת הלב הפסיכולוגית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בטיפול פסיכולוגי כבר 7 חודשים ומטופלת בסרוקסט. בפגישה האחרונה עם הפסיכולוגית לא רציתי לדבר. לא היה לי כוח בשביל זה. וזאת פעם ראשונה שזה קורה לי. למרות זאת איכשהו כן דיברתי אבל לא הרבה מידיי. סיפרתי לה איזה חלום מוזר שהיה לי ואז זה התחיל השרפה חזרה וגם הרגשת כבדות אמרתי לה שזה מה שקורה וניסיתי לקחת נשימות להרגע זה עזר לשנייה ובהמשך הסיפור זה חזר יותר ויותר חזק כל פעם. אני לא יודעת למה זה חזר דווקא עכשיו ? ובגלל מה? זה בסך הכל רק חלום! והרי הכדורים צריכים לשמור עלי לא? אני כבר אובדת עיצות? לא יודעת יותר מה לעשות!!!!!!!!!!!!!!!!!! זה משגע. וגם עכשיו אני מרגישה את זה בא ,בזמן הכתיבה, קשה לי לדבר על זה. תודה

עדי שלום נשמע שקיבלת התקף חרדה בתוך הפגישה בגלל השתיקה או שהשתיקה הגיעה עם ההתקף. הכדורים לא אמורים לחסל לחלוטין את החרדה, יש כנראה עדיין משהו שאת צריכה לעבד. אני מציע לך להעלות את הנושא בפגישה הבאה ולנסות לעבוד עם הפסיכולוגית על מה שקרה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

נודעתי לבעיה שלי עוד בימי בית הספר התיכון הייתי ילד שובב ובאותו זמן ביישן הייתי מפחד בעיקר מהמבטים של האנשים כל סוגי האנשים אם זה ילדים מבוגרים בחורות בחורים מורים מורות אבל מפני המשפחה שלי , לא פחדתי עד שהתבגרתי ופחדתי גם מהם נהייתי יותר ויותר עצבני ,חושב רק על דבר אחד והוא מתי אני אתחיל להזיע ומתי אסמיק ומתי יעלה לחץ הדם שלי , מתי יעלם הקול שלי באמצע שיחה כל מיני תופעות שעד היום הזה , אני בקושי שולט בהם , להיפך התופעות האלה שולטות בי מביכות אותי מונעות ממני להתקדם בחיים ,בפרנסה , עם החברה שלי .האלכוהול כבר לא עוזר ,הפסקתי לשתות מזמן הדבר היחיד שאני מצליח לעשות זה לברוח ולברוח ,אבל לפעמים אני נתקע ואין לאן לברוח ואז המבוכה הגדולה . מה שמחזק אותי הוא שאני בחור מוכשר ומאמין ביכולות שלי ומבצע אותם , אבל באותו זמן תקוע . אנא מכם הפנו אותי עזרו לי לקבל קצת רוגע . אני לא יודע כמה זמן אוכל להמשיך כך . החיים עוברים לי מול העיניים . רמי גיל 29 מצב משפחתי רווק תודה מראש

רמי שלום הכותרת שלך מדברת בעד עצמה. חרדה כרונית אותה הינך מכיר שנים רבות. בד"כ כשמדובר בתופעה שמתבשלת זמן רב וקשורה במידה כזו או אחרת לנטייה אישית או אישיותית יש צורך בבירור מעמיק. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי הן כדי להבין מה קורה לך עם אנשים וכיצד למצוא רוגע. אין סיבה שתראה את חייך עוברים מול העיניים מבלי לנקוט כל פעולה. הדברים לא עוברים מאליהם כמו שאולי קיווית שיקרה, כעת הגיע הזמן אולי לנקוט פעולה מצידך ולפנות לטפל בבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי רמי זה נשמע קשור לחרדה חברתית יש פורום חדש http://members.lycos.co.uk/bedeckt/Forum/viewforum.php?f=1 מוזמן להיכנס אליו. ביי.

בני בן 6.5. מרבה לשטוף ידיו עד כדי כך שיש לו פצעים, יובש וגרד. (רק בחורף) הוא שונא ללכת על דשא בגלל המגע. ולא אוהבת שיושבים לו על המיטה - אולי ריב עם אחיו. ילד נורמלי, חברותי, חכם.. בעקבות פניה של חברה שהיא גם קלינאית תקשורת החלטתי לבדוק, האם עלי לעשות משהו? האם יש חרדות או פחדים שאני לא יודעת עליהם ובאים כך לידי ביטוי?

ורד שלום בנך מגלה התנהגות כפייתית שהיא סוג של תגובת חרדה. כדאי לדעתי לפנות לייעוץ פסיכולוגי שכן שטיפת ידיים עד כדי פציעה היא התנהגות חריגה שמחביאה מאחוריה סבל רב. החרדה אינה בהכרח חרדה קונקרטית שאת או אפילו בנך יודע עליה. לעיתים מדובר בגורמים שאינם מודעים אבל גורמים לפגיעה באיכות החיים. אל תחפשי בהכרח את הריב עם אחיו יתכן שזה מגיע מכיוונים אחרים. בכל מקרה, כדי לפנות לייעוץ ולא להשאיר את הדברים כפי שהם. תוכלי לקרוא עוד על חרדה בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שאלתי היא האם יש בעיה לקחת סרוקסט בהריון / לפני כניסה להריון לקחתי סרוקסט במשך שנה , כעת כחצי שני אינני נוטלת שום תרופה אך לאחרונה אני חווה דכאון , פחד מחברה וכו כמו לפני שנה וחצי, ואני מתלבטת האם לחזור חסרוקסט שהיה לי טוב איתו. החשש שלי הוא מה יקרה אם אכנס להריון , האם ישנם השפעות כלשהם על העובר, על תהליך ההריון וכו' אשמח מאוד לקבלת תשובה מהירה בתודה

צביה שלום הדעות בנושא אינן אחידות. אני מציע שתפני לרופא פסיכיאטר כדי לקבל ייעוץ בנושא. בכל מקרה, פורום זה אינו עוסק בתחום התרופתי וכדאי להתייעץ בפורומים רפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה, מאז שהייתי ילדה פחדתי מאנשים זרים, וכשגדלתי זה השתנה לאנשים בעבודה וכו', הפחד ברובו הוא מפני פגיעה ברגשותי וכשנפגעתי חשתי כאב, אז לימדתי את עצמי פשוט לא להרגיש כלום, היום זה מאוד מפריע לי בתפקוד. איך אני יכולה לשחרר את הרגשות שלי שוב, ולחזור לתפקוד רגיל?

ענת שלום ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי וכן ניתן לשלב טיפול תרופתי נוגד חרדה בבעיה. לעיתים מומלץ גם טיפול במסגרת קבוצתית. אין מדובר בתהליך קצר ומיידי אלא בתהליך שאת צריכה לעבור כדי לעשות שינוי בנטייתך שנובעת לפי דבריך מדברים עוד מעברך הרחוק. תוכלי לקרוא עוד על חרדה בקישור הבא. אני ממליץ לך לפנות לטיפול. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אין לי חשק וכח לעשות כלום. לא לדבר עם אנשים ולא ללכת לשום מקום. אני כן ממשיכה בחיים רגיל אך בלי חשק ובלי אנרגיות. האם זה סימן לדכאון? זה נובע מהעובדה שבאוניברסיטה שבה אני לומדת דנים אם לאפשר לי להמשיך את הלימודים. לא עשיתי שום דבר רע, לא עברתי על חוקי האוניברסיטה והנה בלי יכולת לשלוט במצב מצאתי את עצמי מוזמנת לדיון בקשר להמשך לימודיי. מאד קשה לי ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה.

א שלום הסימפטומים שאת מתארת יכולים להיות סימנים לדיכאון אם כי לא בהכרח שמדובר בדיכאון קליני. עם זאת, לא צריך אבחנה פורמלית כדי לטפל במצוקה, ונשמע שאת נמצאת כעת במצוקה וזקוקה לעזרה. מה שקרה באוניברסיטה יוצר מצב קשה כעת ואולי מתחבר לדברים נוספים עליהם לא כתבת. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי קודם כל להבין את מה שקורה לך ואת אופן הטיפול המתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

חייבת לשתף ולשאול. מזה כמה שנים היחסים ביני לבין בעלי לא הכי טובים. הוא לא ממש מתחשב ולא עוזר מספיק. ניסיתי לדבר וזה לא עזר. הוא המשיך בשלו. בתקופה האחרונה התרחקתי ממנו. הסתגרתי לי בנישה שלי וחייתי את חיי. הוא פנה אלי ושאל למה אני מתנהגת אליו ככה. אמרתי לו שהכל בגלל שתקופה ארוכה הוא לא התחשב בי. הוא שאל מה אני רוצה. אמרתי שאני רוצה יותר התחשבות ועזרה. מאז הוא החל לעזור ללא הרף. ובמקביל רוצה לקיים יחסי מין כל הזמן. אני ממש לא יכולה לסבול. הוא רוצה להתנשק כל הזמן ואני לא רוצה. אני ממש סובלת. הוא חושב שהופעל מטה קסמים והכל בסדר. ואני מרגישה יסורי מצפון וכאילו שאני לא נורמלית. בבקשה עזרו לי אני ממש במצוקה. אני רוצה שהוא יעזוב אותי לנפשי ויתן לזמן לעשות את שלו. אני יודעת שאם אני אגיד לו את זה אז הוא יפגע. האם אני נורמלית שלא בא לי עליו? אין לי שליטה על זה.

שלום הרבה פעמים סוד ההצלחה הוא באיזון נכון בין דברים. נשמע שמשהו באיזון הזה השתבש אצלכם בזוגיות. את רוצה יותר תשומת לב ולא מקבלת, וכעת כשיש מזה יותר את חשה שיש כלפיך דרישות אותם אינך רוצה לקיים. השאלה האם מדובר רק במינון גדול של יחסי המין או כפי שאת כותבת, פשוט לא בא לך עליו. אלו שני דברים שונים מאוד. בוודאי שאין כאן שאלה של נורמליות, אלא של משיכה, פגיעה, אהבה, התחשבות ועוד נושאים שמאפיינים זוגיות או בעיות בזוגיות. כנראה שהדברים לא מסתכמים רק בעזרה הטכנית בבית או בקיום טכני של יחסי מין, אלא ברגשות ביניכם שעברו לאחרונה משבר מסוג כלשהו. כדאי שתמשיכו לדבר על הדברים. חשוב לא להעליב אותו אבל אין טעם שתשמרי את הדברים בבטן כי בסוף זה יצא ובכל מקרה הוא יפגע. עדיף לעבוד על העניין כעת עד לפתרונו המלא. בברכה ד"ר אורן קפלן

את שלב ההכחשה כבר עברתי. אני מודה. התמכרתי לאינטרנט ולצאטים בפרט. והגרוע מכל , אחרי רומן וירטואלי של שנה וחצי התמכרתי לחברי הוירטואלי. עברנו לשיחות טלפונית אלא שלו זה כבר נמאס. ואני עדיין לא מסוגלת להתנתק. אני לא מתכוונת להפגש איתו. כי אני אישה נשואה, נאמנה לבעלי, ולא מעלה בדעתי לבגוד בו. נכון שהצאטים הללו לפעמים הם יותר גרועים מבגידה. אלא שאליהם התמכרתי ואני ממש לא מסוגלת להפסיק. אינני יכולה ללכת לטיפול מטעמים השמורים איתי כך שזו לא אופציה מבחינתי. אשמח לשמוע על פתרונות לבעיה. חשבתי גם על התנתקות מהאינטרנט . אך קצת חבל לי להפסיד את הדברים הטובים שיש פה. מה עוד שכל המשפחה משתמשת באינטרט. כמו כן התנתקות כזאת תחמיר את ההתמכרות שלי לשיחות הטלפוניות עם החבר הוירטואלי שלי. מה שאולי היה בא בחשבון מבחינתי זה שיחות עם פסיכולוג באינטרנט. אך חשוב לי להשאר בעילום שם. אשמח לשמוע גם על האופציה הזאת . תודה אשמח לכל עצה.

עינת שלום את מגדירה את הבעיה כהתמכרות, כך שלפחות לפי דבריך יש כאן את כל המרכיבים של התמכרות. את מרגישה שאת הורסת לעצמך משהו בגלל ההתמכרות, אבל אינך מוכנה לשלם את המחיר את הפסקת החוויה הממכרת. זה המחיר או הסיכון שאת לוקחת על עצמך. כנראה שההנאה שווה עבורך כיום את הסיכון, וסביר להניח שזה ממלא משהו אצלך בפנים ששום דבר אחר אינו ממלא. את יכולה לעשות כל מיני פתרונות טכניים כמו לנתק את הקו, אבל כנראה התסכול והצורך הפנימיים ישארו כפי שהם. לא נשמע לי מקרי שאת לא מעוניינת בטיפול פסיכולוגי או בכזה שהוא אנונימי לגמרי, זה נשמע מתאים מאוד למצבי התמכרות. אני לא חושב שטיפול באמצעות האינטרנט מתאים, במיוחד על רקע הבעיה שאת מציגה כאן. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי בעייה כבר כמה שנים. אני בן 23. מאז שהתחילו לי פצעי בגרות בגיל הנעורים, התחלתי לפוצץ אותם. בתחילה רק בפנים, ואח"כ עברתי לגב, לכתפיים ולידיים. עם הזמן ירדה כמות פצעי הבגרות שלי, אולם אני ממשיך להיות מכור לפוצץ פצעים. אפילו אם אין פצעים, אני מוציא חלב מהנקבוביות שבעור. הפעולה הזו, שאני מבצע אותה כל יום, משאירה לי סימנים (בכלל צביטת העור). ניסיתי להפסיק לעשות את זה מספר רב של פעמים אולם אני לא מצליח להיגמל מזה. לאחרונה נחשפתי למושג OCD ותהיתי אם זהו המקרה. אולם קיבלתי את הרושם כי OCD קשור בדיכאון. אני אינני בדיכאון. בסך הכל אני מאושר מאוד. טוב לי מאוד בחיים ואני בנאדם אופטימי מאוד. רק ההתמכרות הזו גורמת לי נזקים פיזיים ואני מעוניין מאוד להפסיק... מה אפשר לעשות ? תודה

שלום לך! תשובה הלוואי שהיתה לי למה שאתה שואל, אבל לצערי אין לי ממש תשובה, רק רציתי להגיד ששמחתי לקרוא את מה שכתבת ולגלות שאני לא ה"סוטה" היחידה. גם אצלי זה התמכרות של שנים לפיצוץ פצעים וזה באמת נורא. כל הכבוד על האומץ לכתוב על זה בפורום. אני הרבה זמן סרבתי להודות בזה אפילו ביני לבין עצמי למרות שהפצעים והצלקות מעידים על הכל ואני כל כך מבינה את חוסר היכולת להפסיק, כמה פעמים שגם אני ניסיתי להפסיק ולא הצלחתי. אבל אני לא חושבת שזה קשור ל ocd כי ב ocd עד כמה שידוע לי מדובר בפעולה שחוזרים עליה שוב ושוב מתוך חרדה מסויימת. בכל אופן אשמח גם כן לקרוא את תשובתו של ד"ר קפלן בנושא.

שלום הפעולה שאתה עושה בהחלט נושאת אופי כפייתי, כלומר, פעולה שחוזרת על עצמה עם קושי להמנע מביצועה. OCD אינו קשור בהכרח לדיכאון, זו תופעה השייכת להפרעות החרדה. ההתנהגות למעשה מונעת לחץ וחרדה וכל עוד אתה חוזר עליה איזשהו אי שקט נמנע. לכן אתה לא מסוגל להפסיק כי יש אי שקט שתוקף אותך עם הפסקת הפעולה. במידה ואתה מרגיש שזה פוגע באיכות חייך יש מקום לפנות לטיפול. אפשר לנסות טיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית או/ו היפנוזה. בכיוון התרופתי אפשר לנסות בכדורים נוגדי חרדה. כדורים אלו ניתנים גם למצבי דיכאון ואולי מכאן הבלבול. להלן קישור לכתבה בנושא הפרעות חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 24 וכאשר אני משוחחת עם אנשים מסויימים , אני ברוב המקרים "חולמת" ואיני באמת מקשיבה כאשר מספרים לי או מסבירים לי משהו ומה שקורה הוא שאני נאלצת לשאול שוב את אותה השאלה כי לא ממש הקשבתי האם אני סובלת מחוסר ריכוז? ומהן הסיבות לכך? בתודה מראש ורדית

ורדית שלום חוסר ריכוז זו תגובה מאוד כללית להרבה דברים, החל מהפרעות קשב ועד תגובה לבעיה רגשית, התרגשות ועוד. נסי לעקוב אחר המצבים בהם את מאבדת ריכוז ולהבין מה קרה. האם יש מחשבות או תחושות מסוימות שעולות באותו רגע. אחרי שתביני מה מתרחש באותם רגעים תוכלי לדעת מה הסיבות והאם יש צורך לטפל בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, כנראה שבהיסח הדעת דילגת על ההודעה שלי, שמופיעה בעמ' זה (בנושא סכיזואפקטיביות). אשמח לקבל את תשובתך. המבולבלת.

מצטער, עניתי כעת למטה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הבעיה היא של אחי הוא חייל בן 21 ונשאר לו 8 חודשים לשחרור הוא בריא מכל הבחינות, יום ראשון שעבר הוא קם עם תחושת מועקה שלטענתו פתאום הוא הרגיש שאין לו שמחת חיים כמו היום והשבוע שלפני ושלא נעים לא עם ההרגשה הזו והוא לא רוצה להמשיך לחיות עם התחושות הללו הוא מאוד נלחץ מהתחושה והוא לא יודע איך להשתחרר ממנה והוא רוצה להשתחרר וכשהוא מספר לי ואנחנו מדברים על זה-כי הוא מאוד פתןח- הוא אומר שהוא רוצה לחזור לחיים של אז -כביכול לחיים שלפני שבוע,כשלא היו לא את התחושות הללו הוא גם שאל אותי אם כדאיי לו ללכת לקב"ן ולקבל יעוץ השאלה היא מה עובר על אחי והאם מומלץ ללכת לדבר עם הקב"ן אודה על התשובה מזל

מזל שלום קב"ן הוא הכתובת המתאימה לקבלת ייעוץ נפשי בצבא. כדאי בהחלט שיפנה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב רציתי לדעת יותר על התופעה, וכיצד ניתן לטפל בה ללא כדורים. בעבר היה לי ניסיון רע במשך שנים עם סרוקסט לטיפול בחרדה, ואני נכנסת לבהלה רק מלהיזכר בחוויות המבעיתות שנגרמו לי כתוצאה מהתרופה, כשכל השנים הייתי בטוחה שאני הפסיכית, עד שלבסוף החלטתי לשים קץ לטיפול התרופתי שממילא לא האמנתי שיפתור את כל הבעיות שלי כפי שהרופא הציג את הדברים. היום אני מתמדדת עם הפחדים בעצמי. כשעיקר הבעיה שלי היא המחשבות שלי או יותר נכון ההרגשות והתחושות שלי שהן כאילו מנותקות מהמציאות, כאילו אני במין עולם מוטרד משלי, כשכל מיני תחושות והרגשות מהעבר או תחושות מפחידות עולות מדי רגע, (יש להדגיש שאלו רק תחושות, ולא משהו ממשי, לא איזה זיכרון טראומי מהילדות או משהו כזה...). אני משתדלת להתגבר ולא להיכנס לפאניקה מההרגשות האלו, אבל אני חייבת לציין שזה ממש מוזר ולפעמים אני לא יכולה שלא להיבהל מעצמי. מה זו התופעה הזו? ראיתי בפורום אחר שהרופא כינה זאת בשם דה-ראליזציה. אני אגב, כל הזמן לחוצה, וכל הזמן קר לי ואני עצבנית. אני לא יודעת איך הפכתי ליהיות כ"כ מתוסבכת ופסיכית (בגיל 26)...כי אני מודה שאין לי שום סיבה. מדוע זה קורה התחושות המוזרות האלו? וזה לא שאני נמצאת בהתקף חרדה, אלא התחושות האלו מעוררות אצלי את כל הפחדים...איך אפשר להתמודד ללא!!! תרופות? אולי יש מזון שעוזר? תודה מראש.

שלום בנושא טיפול תרופתי אני מציע להתייעץ עם אחד הפורומים הרפואיים. לגבי החוויות שאת עוברת, אין טעם לדעתי לחפש את האבחנה או הכינוי המתאים, כי מה שחשוב היא החוויה המאוד פרטית שעוברת עליך. נשמע שאת צריכה להיות במסגרת של טיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם החוויות הללו ולהבין את משמעותן. אלו לא תופעות פיזיולוגיות טכניות שצריך לטפל באמצעות תרופות בלבד ועד שלא תגעי במה שעובר עליך מבפנים הדברים ישארו בלתי פתורים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר קפלן שלום, יש לי בת , בת שנה ובתחילת ההריון חוויתי לראשונה בחיי התקף חרדה שלווה בתחושת חנק, פחד גדול ובכי. חשוב לי לציין כי הנני בריאה בגופי ובנפשי, אינני נוטלת כל תרופה כלשהי .. ולמעשה מדובר בתקופת השליש הראשון בלבד להריוני, שלוותה בהמון בכי וחרדות שנעלמו כלא היו החל מהשליש השני והלאה - תקופה שבה פרחתי ונהניתי מכל רגע בהריון ועד עצם היום הזה. למרות שהעניין מאחורי, כאשר אני נזכרת באותו התקף חרדה ובאותו שליש של ההריון בו חשתי דיכאון אני חשה ריגשות אשם מצד אחד (כלפי ביתי המקסימה) וכן פחד שמא אחווה תחושות דומות בהריון הבא. חשוב לי לציין כי היה זה הריון מתוכנן ורצוי, ולכן אין לי מושג מדוע חשתי רגשות אלו ובמיוחד קשה לי להסביר את אותו התקף חרדה שבמהלכו חשתי חסרת כל שליטה על גופי, מחנק ופחד. אודה על התיחסותך, בתודה, מירב.

מירב שלום חלק מהותי מחווית התקף החרדה הוא הפחד מחזרתו בשנית. רוב האנשים שסובלים מהתקפי חרדה אינם סובלים כל כך מההתקפים עצמם כמו מהחרדה מפני החרדה, כלומר, מהחשש שההתקף יחזור שוב. התקף החרדה יש בו מרכיב טראומטי ולכן המחשבה על ההתקף שהיה או על האפשרות שהוא יחזור מעוררת חששות. הבעיה העיקרית ממנה את סובלת כיום אינה החרדה עצמה אלא מעין פוסט טראומה על החרדה שהיתה והחשש שהיא תחזור. במידה והדבר פוגע באיכות חייך יש אפשרות לטפל במסגרת פסיכולוגית. אחת השיטות האפשריות היא EMDR תוכלי לקרוא עליה בקישור http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, לאיזו קבוצת הפרעות/מחלות שייכת ההפרעה הסכיזו- אפקטיבית? מהו הטיפול המומלץ? האם ייתכן מצב בו ההפרעה הנ"ל תופיע ביחד עם D.I.D? והאם ניתן לאשפז אדם בכפייה במידה ואינו מעוניין לקבל טיפול, ואובחן כנמצא בסיכון אובדני גבוה? המבולבלת.

מבולבלת שלום הפרעה סכיזואפקטיבית משלבת תופעות פסיכוטיות ואפקטיביות. תופעות דיסוציאטיביות יכולות להופיע גם כן, אבל לא בהכרח. נשמע כבעיה חמורה ביותר שדורשת ייעוץ של פסיכיאטר מומחה. אינני חושב שתשובת אינטרנט מתאימה כדי לקבל החלטות. בכל מקרה, אישפוז בכפיה אפשרי בעת סיכון אובדני גבוה בלי קשר לסוג האבחנה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כחודש נפרדתי מחבר. זו היתה תקופה קצרה אומנם אך היתה בה אהבה גדולה מצד שני הצדדים. בשלב מסויים החבר החליט לסיים את הקשר, למרות שטען שעדיין אוהב ומרגיש רגשות עזים, אך לא מוכן להתמודד עם רגשות עזים, בגלל האפשרות להרגיש גם רע בצורה עזה. (הוא הרגיש כך בעיקבות פגיעה שפגעתי בו בעבר). הבעיה היא שאני לא מצליחה להשתחרר ממנו. כל הזמן עוברות לי מחשבות בראש עליו. שום דבר אחר לא מעניין אותי. יש בי תקווה אולי נחזור מתישהו-כי הרי היה שם משהו.. חשבתי להתחיל לקחת פרוזאק כדי להקל על עצמי ולהרגיש טוב יותר לפחות לתקופה. בעבר לקחתי סרוקסט לחרדות וכבר 5 שנים שאני בלי זה. קראתי בתופעות לואי שעלולה להופיע חרדה - זה מרתיע אותי. גם מפחיד אותי להתמכר, וגם כשאפסיק האם יחזור הדכאון? אנא עזור לי

גליה שלום לגבי הטיפול התרופתי כדאי להתייעץ עם אחד הפורומים הרפואיים. בכל מקרה, טבעי שאחרי חודש בלבד מקשר משמעותי שהיה לך עדיין יש לך קושי ועצב. תהליך פרידה, גם אם הקשר היה קצר, דורש זמן ויש תהליך נורמלי של אבל על מה שהיה ונגמר. מאחר ואת מתארת רקע של חרדה, יתכן שיש לך רגישות מוגברת לחרדה גם כיום. אינני רואה מניעה בלקיחת תרופות נוגדות חרדה, לא ידוע לי על תופעות התמכרות אבל בהחלט כדאי להתייעץ בנושא. עם זאת, גם בלי התרופות מתבקש תהליך הדרגתי של עיבוד הפרידה וחזרה לשיווי המשקל הרגיל. הייתי מציע לך לנסות ולפנות לטיפול פסיכולוגי בלי קשר להחלטה על הטיפול התרופתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בטיפול פסיכולוגי כבר תקופה של כחצי שנה. עדיין, המחשבות האובססיביות לא מניחות לי. כל הזמן חוקרת ושואלת מה הוא עושה, עם מי מסתובב, יש לו מישהי? המוח שלי לא מתפנה לשום דבר אחר. ממש יאוש!

לאחר שלוש שנות נישואין וזיהוי בעיה קשה אצל אישתי פנינו יחד למומחה שבישר לנו שאישתי סובלת מתופעה ששמה : T.O.C הוא נתן לה טיפול רפואי - אבל היא מסרבת לקחת אותו ומסרבת לחזור אליו לבדיקה. יש לנו ילד קטן ואישתי בהריון. מה עלי לעשות כשאני אומר לה שאעזוב אותה אם לא תמשיך לקבל טיפול היא מאיימת בהתאבדות. אני זקוק להנחיות.. תודה יזהר.

יזהר שלום אני לא בטוח לגבי המונח המקצועי שציינת, אולי מדובר בהפרעה אובבסיבית קומפולסיבית. בכל מקרה, זה לא סביר שקיבלתם אבחנה ללא הסבר מדוייק במה מדובר, מה שיטות הטיפול המקובלות וכו'. כדי להחליט על טיפול צריך להבין קודם כל מה הבעיה בדיוק ומה ההשלכות שלה. הבירור הזה צריך להיעשות עם מי שאיבחן את אשתך ונשמע שעליכם לעשות תהליך כלשהו עם עצמכם. אני מציע לא לנסות לאיים בעזיבה אלא לנסות לעזור לאשתך עם מצוקתה, כולל עם הקושי שלה לקבל טיפול. מאחר והיא בהריון צריך גם לבדוק את ההשלכות של הטיפול התרופתי על ההריון. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום, תודה על תשובתך. אכן מדובר בהפרעה אובססיבית כפי שציינת. ההפרעות של אישתי מתאפיינות בכך שהיא יכולה לרחוץ את אותה כוס עשרות פעמים, שהיא בודקת אם היא סגרה את ברז המים ללא סוף, שהיא יושבת ובוהה שעות על גבי שעות משום שלטענתה "היא תקועה", היא אינה מסוגלת לקרוא יותר מעמוד משום שהיא אינה זוכרת אם קראה אותו או לא ועוד. הבעיה היא שכשזיהינו את הבעיה היא לקחה טיפול תרופתי בשם סיפראמיל וכשנודע למשפחתה עצם הצורך בטיפול החלו האשמות כלפי כאילו אני גרמתי לה את זה והכחשה טוטאלית שהביאה לכך שהיא חדלה מלקחת את הטיפול התרופתי והחלה החמרה של מצבה עד כדי כך שהיא עושה הרבה פחות פעולות מקודם והיא מסרבת לכל נסיון שלי להחזירה למומחה. היא חוששת עד כדי בעתה שידעו על כך שהיא לוקה בתופעה וחוששת שהביקור אצל הרופא יחשף לכן עד היום היינו כל הזמן אצל רופאים פרטיים - ניסינו טיפול של פסיכואלניזה - אבל שוב בגלל דיעה קדומה וחשש מפני חשיפה היא מסרבת להמשיך בטיפול. הפחד שלי הוא מהתדרדרות במצבה בעיקר עם כניסתה להריון, והחשש מתגבר כי ההריון יגביר את התופעות ויסכן את ילדיי. כיצד לשכנע להגיע לטיפול ? שכן לדעתי טיפול יכול לסייע משום שכבר נוכחתי באפקטיביות כשהיה טיפול. תודה - יזהר.

עד כמה ידוע טבעו הפסיכולוגי של הקול, האם ישנו קשר -בין התנהגות לבין צלילים המשפיעים עליה, האם בופן תאורטי יוכלו בני אדם להשתמש בצלילים כנשק פסיכולוגי? בתודה

רמי שלום אני לא מכיר את הנושא כך שלא אוכל לייעץ בנושא. נסה אולי לעשות חיפוש באינטרנט או לפנות לפורומים נוספים. בברכה ד"ר אורן קפן

רציתי לברר מהם הדרכים לטפל בילד בן 7 שיש לו בעיה של היפר אקטיביות? האם רטלין זה הפתרון היחיד?

דריה שלום כדאי לפנות לייעוץ מקצועי במרפאה המתמחה בנושא ולהתאים את הטיפול לילד. ניתן לטפל בכלים פסיכולוגיים בילד וכן לתת הדרכה להורים כיצד ללוות את הילד. ריטלין הוא בהחלט לא הפתרון היחיד, אם כי לפעמים הוא נדרש. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי ישנן שיטות טיפול גופניות - למשל, שמעתי על מרכז אלבאום. אין לי מושג אם זה יעיל או לא אבל שווה לברר, ואז אולי לא צריך רטלין או פחות צריך. מעבר לזה, שיעורים של אסטרטגיות למידה יעזרו לילד להתמודד עם המטלות הלימודיות ויעלו את בטחונו העצמי ביכולותיו. כמובן, שתמיכה רגשית היא הכי חשובה.