פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום אני בחורה רווקה בת 27. אני לא לחוצה למצוא חבר, בטח לא רציני ובטח שלא חתונה. לא היה לי חבר רציני אף פעם ולאחרונה אני בהחלט משתוקקת לאחד כזה ברמה של זה יכול להיות נחמד להתנסות סופסוף בזוגיות אמיתית. העניין הוא שרוב החברות שלי מוטרפות "למצוא" מישהו. מרגישות חסך כשהן לבד תקופה ארוכה. ובכלל הזוגיות היא משהו חשוב מאוד בחייהן. אני שואלת: האם אני בסדר שאני לא לחוצה? ברור שיש משהו לא בסדר בעובדה שלא היה לי חבר רציני מעולם אבל עם הזמן אני פתוחה לקבל את עצמי ולקבל את האחר ויכול להיות שזה ייקח עוד זמן מה עד שיהיה לי נח להתאהב במישהו בצורה עמוקה . השאלה האם חוסר התחושה שלי שחסר לי משהו כמו זוגיות היא בסדר או שמישהו צריך "לנער" אותי על מנת שאדחוף עצמי לצאת יותר ולהכיר יותר דבר שאני כמעט ולא עושה, או שהקצב שלי בסדר? תודה אישה

שלום את בסדר גמור. אין אף חוק שצריך להיות לחוץ בגיל כלשהו על בן זוג. גיל 27 בהחלט אינו סיבה להיכנס ללחץ ממשהו. בכל מקרה, ההחלטה האם יש כאן סיפור או לא היא בלעדית שלך. אם זה רק הלחץ של החברות, עזבי את זה. אם יש לך הרגשה שאולי את מנותקת, מתנתקת או כל דבר אחר שנמנע מזוגיות ושזו הבעיה, אז יש מקום לטפל בעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שאול שלום הנושא רחב וכדאי שפשוט תקרא. למשל האתרים הבאים מפרטים על השיטה: http://www.geocities.com/geshtalt_therapy http://www.geocities.com/m_maof ועוד רבים אחרים בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, ביתי בת השנתיים תלשה שיער מגיל שנה וחצי ו עד לאחרונה.בשיא נראו ממש קרחות בראשה. לאחר שחדלה מכך לאחרונה מצאה לה מנהג חדש :היא נכנסת להתקפי היסטריה המאופיינים בבכי עד הקאה.הילדה נראית במצבים אלה נפחדת. ההתקפים אורכים למעלה מרבע שעה בהם היא ממאנת למגע או קשר. לאחר שהיא נרגעת היא בבת אחת חוזרת לשלווה. בנוסף היא קשורה לאביה עד כדי שיציאה זמנית שלו מהבית יכולה לגרום להתקפים שכאלה. היא דורשת את נוכחותו והולכת אחריו אפילו לשירותים. אותי , אימה היא יכולה לסלק ותתן לי יחס בעיקר בהעדר אביה. אני מאוד דואגת! האם מוכרת תופעה שכזו? למי אני יכולה לפנות שמתמחה בגיל כה צעיר באיזור זכרון יעקב?

תמי שלום נשמע שאכן תגובות החרדה של בתך קיצוניות למדי וכדאי להתייעץ בנושא. בגיל שנתיים בד"כ הייעוץ ניתן להורים ואין טיפול ישיר בילדה. כדאי לפנות לפסיכולוג ילדים. לצערי אינני מכיר מטפלים באזור שלך, נסי לקבל המלצה מאנשים סביבך או מצוות בריאות הנפש של קופת חולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

זה אומר משהו על מצבנו.. לא? ובכל זאת, לשאלתי, בעייתי: אני נשואה, בת 28 ומתאהבת בדדמויות סמכותיות כגון רופאים, מרצים שעמם אני לומדת. העניין הוא שאני מודעת לבעייתי אך לא שולטת בה. לדוגמא, אני כרגע לומדת בקורס עם איזה פסיכולוג קליני ופשוט לא מפסיקה לחשוב עליו.. מהן המניפולציות שאעשה בכדי להשיגו. מה עושים? תודה

מיכל שלום מודעותך היא כנראה לקיום הבעיה אבל לפי ניסוח השאלה יש לי הרגשה שאת לא כל כך מודעת לתהליכים שמביאים אותך להתאהב בדמויות הסמכות. בעיקרון מדובר בסוג של "העברה" כלומר, את משליכה על אותן דמויות חלקים שלך ומאחר ואינך באמת מכירה את האנשים הללו, למשל, את המרצה שלך, הרי שההתאהבות הזו היא תהליך פנימי שלך ואינו קשור באמת לאותם אנשים. אינני מתמחה בשיטות מניפולציה להשגת אנשים ולכן אני מתקשה לענות על השאלה עצמה. אני מתאר לעצמי שאת גם לא שואלת את זה ממש ברצינות. אני מציע לך לנסות ולהתמודד עם המקורות למה שקורה ולא עם תופעות הלוואי שלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אכן נכון שאינני מודעת לתהליכים שמביאים אותי למצבים האלה לכן פניתי לפורום לברר מהם אותם תהליכים. ואני כן שואלת ברצינות איך אדע מהם אותם מקורות עליהן דברת. מיכל

שלום, לדעתי אני סובלת מחרדה חברתית. אחד הסימפטומים הלא נעימים הוא הזעה בבית השחי . 1. האם יש תרופות שאוכל לקחת כנגד תופעת החרדה (כמו תרופות מרגיעות) או תרופות נגד ההזעה ? 2. האם הזרקת בוטולינום(?) היא תשובה מתאימה במקרה כזה? 3. האם יהיו לטיפולים תרופתיים תגובות לוואי על פעילות ספורטיבית או בכלל? בברכה, מאיה.

מאיה שלום פורום זה עוסק רק בפסיכותרפיה. בנושא הטיפול התרופתי אני מציע להתייעץ עם אחד מהפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

את צריכה לשאול את זה בתחום של פסיכיאטריה- וכן יש תרופות עם תופעות לוואי ממש מינימליות שמשנות את אורח החיים להפליא- אבל כמובן פסיכיאטר צריך להחליט ולאבחן בהתאם

שלום וברכה, מחר אני אמורה להיבחן במבחן פסיכומטרי, ובאורח פלא התחילה לי היום דלקת עינים, כאב בטן, וכאב גב. כיצד ניתן להתגבר על כל התופעות הנ"ל, ולשמור על שפיות וצלילות במבחן הגורלי??? תודה, אביבה.

אביבה שלום כנראה אלו סימפטומים של חרדה. נסי לעשות תרגילי הרפיה ונשימות. עצמי עיניים ונסי לנשום בקצב סדיר ולהעלות בדמיונך מקומות נעימים של טבע תוך כדי. בעיקרון זה אמור לעזור לך להרגיע את המערכת הגופנית שכנראה מגיבה ללחץ. קצת קשה לתת לך הנחיות לתרגילים בצורה כזו, אבל אין ממש זמן לתהליך ארוך. שיהיה בהצלחה ד"ר אורן קפלן

דוקטור שלום רב, בשעה טובה נולדה לאשתי ולי תינוקת ראשונה (לפני כ 6 שבועות). לצערי, בתוך כל השמחה ישנו הרבה עצב, לחץ ודכאון מצד אשתי ואנו לא יודעים כיצד להתמודד. מדובר בהרבה בכי ו"אי הסתדרות" למרות שאין סיבות אמיתיות בפועל.. בעיקר מלווה בתחושה של חוסר אושר (במקום תחושת ה HIGH שהיא ציפתה לה) ותחושת אחריות ועול גדולה. לפני כשנתיים אשתי איבדה את אחיה הבכור וגם אז סבלה מדכאון, הלכה למספר מפגשים עם פסיכולוג אך הפסיקה כי חשה כי זה לא מסייע עבורה. בסופו של דבר הזמן שיפר, אם כי שמחת החיים שהייתה לא חזרה עוד וכעת נראה שזה חזר בשילוב. ברור לי שקשה לסייע על סמך טקסט כתוב.. ובכל זאת: מה מומלץ לעשות? האם לחכות תקופה נוספת? האם יש מקום לטיפול תרופתי? האם יש נזק כתוצאה מכך? האם ישנו חשש במקרה כזה מחלילה פגיעה (שלא בשליטה) בתינוקת? בתודה מראש, אייל

אייל שלום, קודם כל מזל טוב. מתוך ניסיון, עם ילד ראשון (כמו עם כל דבר ראשון) הכל חדש, זר ולא מוכר. ישנה תחושת מחנק של אחריות גדולה, חרדה ודאגה לכל פיפס של התינוקת, אולי היא רעבה, אולי כואב לה משהו? שלא לדבר על חוסר שעות שינה, יציאה מהשיגרה המוכרת למצבים חדשים ובלתי מוכרים. בנוסף כמובן, הקטע של הזוגיות - פתאם יש יצור קטן וחסר אונים שמשתלט על "האג'נדה" ובעצם מככב בראש סולם העדיפויות. כולם מתבטלים לפני הצרכים שלו, מה שנקרא "דוחה שבת, חג וכיפור..." הפתרון הוא לקחת את הדברים בפרופורציה המתאימה ובזמן שלהם. לא להילחץ, לתת לזמן לעשות את שלו (בסוף הרי מתרגלים להכול...) וללמוד בשיטת ניסוי וטעייה. אל תדאג, עם הזמן אשתך תרגע מעצמה. בדרך כלל כשהיא תגיע לאיזון נכון בין צרכיה האמיתיים של התינוקת וצרכיה היא. בעוד חודשים ספורים תביטו אחורה על התקופה הזו, ותבינו שהיא הייתה כנראה בלתי נמנעת (לפחות בילד השני כבר תהיו חכמים ומנוסים יותר). בינתיים, אפשר לנסות ולהקל על אשתך בכך שתקחו עזרה (אישה מנוסה שתחליף אותה ותיתן לה קצת זמן לעצמה). שיהיה לכם כל טוב, המון הצלחה וכייף.

אייל שלום מאחר ויש לאשתך רגישות קודמת לדיכאון אין לחכות וחשוב שהיא תפנה מיידית לטיפול פסיכולוגי. במידה וזה תהליך דיכאוני יתכן שהיא זקוקה גם לתרופות ולא כדאי לתת למצב להתדרדר. עדיף שהיא תפנה לייעוץ ותגיע למסקנה שהכל בסדר מאשר לחכות ולראות שהמצב מתדרדר. יש תהליכים טבעיים של דכדוך נפשי אחרי לידה, אבל לפי מה שאתה מתאר והדיכאון הקודם עדיף לא להמתין כעת. מזל טוב ובהצלחה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן היי, אמוד מקווה שתוכל לעזור - תודה מראש יש לי אחיין בן 4.5 בערך שאמו נסתה לגמול אותו בגיל שנה פלוס. אז נכון להיום הילד כבר לא מפספס את הפיפי שלו אבל עם הקקי עדין יש פיספוסים אפילו בגן כבר העירו לה על הפספוס והגננת המליצה לעשות לילד טבלה ולשים מדבקות של סמיילי ובכל פעם שלא "ברח " לו לשים פרצוף עם חיוך ובסוף לקנות מתנה - זה לא ממש עזר. כפי שכבר ציינתי הילד בן 4.5 והוא נמצא בגן וזה ממש לא נעים והיא נסתה להסביר לילד שזה לא נעים ליד כל הילדים שהוא יחזור לטיטול וכלום. חשוב לציין שלא תמיד הוא מפספס ישנן פעמים שהם הוא לבד זוכר ללכת לאני ודעתי פשו צריך להזכיר לו מידי פעם ללכת כיוון שכאשר והוא מרוכז בדבר מסויים הוא שוכח את עצמו - אבל מסתבר שגם את זה היא כבר עברה ועדין לא כלום האם זה מצב "סביר " שילד בגיל הזה עדין מפספס קקי או שלחילופין הוא עושה זאת כתוצאה בגלל משהו אחר - אולי קנאות באחותו שהיא אגב כבר בת 2.5? איך מתמודדים עם המצב הנל ואם יש איזושהיא דרך לטלפל בכך?

שלום אכן גיל 4.5 הוא כבר זמן לגמילה. כדאי להתייעץ עם הגננת ועם האנשים מסביב. יש שיטות רבות כולל המדבקות וחיזוקים אחרים. יש על כך גם ספרים רבים על התפתחות ילדים שניתן להשיג בכל חנות ספרים. לפעמים הגמילה גולשת למאבק כוחות שקשור ליחסים האישיים בבית. במקרה כזה כדאי שההורים יקבלו ייעוץ מפסיכולוג ילדים לגבי התהליך. בברכה ד"ר אורן קפלן

מישהו מכיר שאלון שבודק אובדנות, או נטיות לבצע מעשים אובדניים?

גליה שלום אני חושב שמבחן MMPI יש גם פרופיל לאובדנות. המבחן תורגם לעברית ונמצא באוניברסיטת חיפה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום יש לי בעייה שאני מפחדת מאוד מאוד מפרפרים ומכל המעופפים למינהם.כשאני רואה אותם אני נכנסת לבהלה ובורחת בריצה . אני לא מבינה למה זה ככה הרי פרפרים למשל הם יצורים שאפילו ילדים קטנים אוהבים ואני כבר בת 18 וחצי. אני לא יודעת איך להתגבר על הפחד הזה. רציתי לשאול אם יש עוד אנשים במצב הזה? כי זה נראה לי מוזר שאני פוחדת מהם.....ואיך אפשר לטפל בפחד הזה? האם יש צורך בטיפול פסיכולוגי או שמא טיפול הוא מיותר? אודה לך אם תוכל לענות לי

שלום מדובר בפוביה. התופעה אינה נדירה, בד"כ מתמקדת במקקים ומעופפים נוספים, בהחלט אפשר גם בפרפרים. במידה והדבר פוגע באיכות החיים ניתן לטפל בזה בעזרת טיפול התנהגותי-קוגניטיבי. אפשר גם להיעזר בהיפנוזה. זה לא עובר בד"כ רק ממחשבה על כך או משכנוע עצמי, נדרש טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני אורית. צפיתי כרגע בסרט מאוד מעניין, וכשקמתי רגע למטבח להביא לי משהו לשתות פתאום עף פרפר וממש התקרב אליי! אני ממש ממש מפחדת מפרפרים! אני יודעת שיש עוד אנשים כמוני אבל זה נראה לי ממש קריטי אצלי הם מפריעים לי מאוד! ואני לא מפחדת ממקקים ומכל הדברים האלה, אפילו לא דברים עפים חוץ מפרפר. מה לעשות עם זה? תעזרו לי בבקשה. תודה. לילה טוב!

מישהו יודע אולי כמה עולה טיפול אצל פסיכולוג (מהו טווח המחירים המקובל בו נע טיפול)

150-400 ש"ח אבל יש מרכזי בריאות הנפש ועוד המון מרכזים שמסובסדים שווה לברר

משה שלום באופן פרטי בד"כ 250 עד 500 ש"ח, תלוי בפרמטרים רבים. במקומות ציבוריים שגובים תעריך משרד הבריאות 180 ש"ח, כולל חלק מקופות החולים לעיתים ניתן סבסוד מסויים למחיר זה ע"י הקופות לתקופה מוגבלת. במרפאות בריאות הנפש יש לעיתים טיפולים בחינם. בברכה ד"ר אורן קפלן

טווח המחירים נקבע במידה רבה לפי איזור המגורים. באיזור ת"א למשל המחירים הגבוהים ביותר ובאיזור ב"ש המחירים הנמוכים ביותר. דבר נוסף זה המוניטין והניסיון של המטפל. אין הגבלה חוקית כמה לקחת וכל מטפל לוקח לפי ראות עיניו ועפ"י שיקולים של ביקוש והיצע. בממוצע פסיכולוגים מומחים לוקחים לא פחות מ-200 ש"ח ולא יותר מ-400 ש"ח, כולל מע"מ. פסיכיאטרים מומחים שגם הם רשאים לעסוק בטיפול נפשי לוקחים בד"כ כפול, כלומר בין 400 ל-800 ש"ח כולל מע"מ, אבל גם כאן ביקוש והיצע קובעים ולכן יש גם תעריפים אחרים. כל המחירים שהוזכרו מתייחסים לפגישה טיפולית שנמשכת בין 30 ל-60 דקות. גם בנושא של כמה זמן נמשכת הפגישה יש הבדל בין המטפלים השונים. עניינים נוספים באותו הקשר זה תדירות הפגישות, המספר הכולל של הפגישות וכו'. בסה"כ העלות לפגישה הוא רק מרכיב אחד ויש דברים יותר קריטיים שמשפיעים על הצלחת הטיפול או אפילו על העלות הכספית הכוללת של הטיפול.

אנא חשוב גם על העלות שתשלם במידה ולא תפנה לפסיכולוג אם הינך זקוק לטיפול. ואני מדבר על עלות פשוטו כמשמעו: הן באובדן יכולות פרנסה והן בכסף המבוזבז לפיצוי עצמי.

חולקת מאוד על הכתוב בהודעה זו. טיפול פסיכולוגי אינו ערובה לדבר, יש טיפולים המסתבכים מאוד. מי ערב לך שהטיפול יפתור לך את בעיותיך? כסף המבוזבז לפיצוי עצמי?? אם למשל אתה יוצא באופוריה מהפגישה אתה עלול לבזבז הרבה יותר מאשר אילו היית נשאר בכלל בבית. או להיפך: אם אתה יוצא מדוכא, אתה עלול לצאת למסע קניות לפיצוי עצמי, וכו' וכו'. טיפול עלול להביא עימו קשיים שלא חשבנו עליהם. אז אנא, לא לשכוח את הצד הזה גם. הוא עלול להיתקע, בעוד שבינתיים פיתחנו בו תלות, וכך נמשיך לשלם עוד ועוד כי הרי אנחנו כבר לכודים, אז על איזה אובדן יכולת פרנסה מדובר פה, אוליי פרנסת המטפלים? בקיצור, נא לא להכליל, ולקחת בחשבון את כל האפשרויות. הדברים אינם כה פשוטים. סיגל.

ב 2000 שקלים שנחסכים כל חודש שהם כ 5000 דולר בשנה אפשר בהחלט לענג את עצמינו. מה רע בזה ? למה שהפסיכולוג יסע לחופשת סקי ולא אני ? למה אתה חושב שזה ביזבוז ולמה אני צרכה לחיות בצימצום אם יש לי אקסטרה של 5000 דולר כל שנה ?

שלום, אני פונה אליך לעזרה למקרה קשה שהובא לידיעתי וברצוני לתת לצדדים הפנייה לבעל מקצוע מנוסה ורגיש שאולי יעזור לפתור את הבעיה. מדובר בזוג נשוי עם ילדים בגיל התיכון, אחד מהילדים הוא בחינוך מיוחד. הבעיה היא שאחד ההורים לא מתפקד מלא בשנה האחרונה וזה מתבטא וגם בחרדות ואלרגיות פיזיות וכרגע לא עובד. ההורה השני חושב שבן זוגו צריך טיפול פסיכיאטרי, הוא מלחיץ מאוד את בן הזוג הסובל שמפחד שכוונותיו לא טהורות ומסרב להכיר בבעייה נפשית וחושב שאולי זו בעיה הורמונלית או חוסר איזון גופני ובורח מהתמודדות עם המציאות ומתכנס בעצמו. הסביבה מבחינת ההורה ה"חולה" עויינת היות והילדים בבבית ומתייחסים אליו כאילו הוא כבר לא סמכות, בני הזוג התרחקו ומצד שני הנושא הוא "סוד במשפחה" ואין לו מקום לחלוק, כולם מתמוטטים - הילדים שגם נמצאים בעיצומם של בחינות בגרות, הילד המיוחד, וגם בן הזוג שמתפקד שסובל מהתמוטטויות בכי לפני כולם וקורא לעזרה. אודה לך מאוד על התיחסות דחופה ומהירה לבעייה, אם תוכל להפנות אותי לפסיכולוג מנוסה ורגיש שאוכל להפנות אליו את הנוגעים בדבר, רצוי שיהיה מאזור הוד השרון כפר סבא והסביבה.

רותי שלום נשמע שהמטופל המיועד לא רוצה טיפול, וזו יכולה להיות בעיה קשה. אדם שאינו רוצה לעזור לעצמו לא יפיק דבר מהטיפול ובד"כ ינשור ממנו אם בכלל יגיע אליו. יש מקום קודם כל לנסות ולקבל את הסכמתו לטיפול. גם אם נדרשת התערבות פסיכיאטרית כדאי אולי לפנות לפסיכולוג ואז לראות האם יש צורך גם בטיפול תרופתי, מה שנשמע לפי דבריך שכן. כרגע אין לי המלצה למישהו שפנוי בתקופה הקרובה באזור השרון. יתכן שאפשר לנסות לפנות דרך קופת החולים של הזוג. אולי אחד ממשתתפי הפורום ידע להמליץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה נשים מחפשות בגברים? מבחינה אבולציונית וכל זה.... שיהיו גבריים חזקים מאצ'ואים וכך הלאה.... ? איפה אני יכול למצוא מידע (ספרים, אתרים , תוכניות) על הנושא הזה של מה כל מין מחפש במין השני...? (אותי מה שמעניין הוא כמובן מה נשים מחפשות בגברים)

צחי שלום אני מתאר לעצמי שתיאורים אבולוציוניים לא יתנו לך את התשובה האמיתית שאתה מחפש שהיא בוודאי הרבה יותר אישית מתהליכים שכאלה. אולי כדאי לך לקרוא את ספריו של ג'ון גריי גברים ממאדים נשים ונגה ודומיהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב ד"ר, אני גר בדירה של חבר שלי. מסיבות שאין בכוונתי לפרטן כאן, קיבלתי ממנו אולטימטום למצוא עבודה או ללכת לטיפול ולא, אצטרך לצאת מהדירה בסוף החודש. אני מאמין שהוא מתכוון לעזור לי, אבל אני מרגיש שנדחקתי לפינה. הסיבה היחידה שבעטייה אני מתכוון ללכת לטיפול, היא הסרת האיום. אין לי שום רצון עצמי ללכת לטיפול כרגע, ואני מרגיש שזה חייב לבוא ממני. לכן התוכנית שלי היא להגיע פיזית לפסיכולוג, להסביר לו את המצב, לשלוף ספר קריאה מהתיק ולבלות שעה בנעימים. שאלתי היא, האם אין זו חובתו המקצועית של הפסיכולוג לסרב לטפל בי כיוון שאינני באמת חפץ טיפול, ורק מוכן לקיים את המסגרת הפורמלית של הימצאות עמו בחדר אחד, כדי לשרת את האינטרס שלי להישאר בדירה. בתודה מראש, אלעד.

כל עוד אתה משלם לפסיכולוג עבור זמנו, לא יהיה אכפת לו שתשב בחדרו ותקרא ספר במהלך הפגישה. הוא לא יכריח אותך לדבר. גם לשתיקה יש משמעות בפסיכולוגיה. עצתי לך: אם כבר אתה הולך, אז למה שלא תשוחח איתו? אתה לא מרגיש בנוח לספר לו על בעיותיך? אז תדברו על הדילמה של טיפול כאשר המטופל לא מעוניין בכך, ובא בגלל שמישהו אחר הכריח אותו... וככה תתחילו לשוחח, ותראה מה מתאים לך לעשות הלאה. תן לעצמך הזדמנות, אל תפסול על הסף.

אלעד שלום אם אתה פונה לפסיכולוג שמוכן לטפל בך, יהיה בזה אולי בעיה אתית לשלוח אותך לדרכך. אני כמובן בספק לגבי יעילותו של הטיפול בצורה כזו, אבל, מי יודע? אבל אם ניכנס לעובי הקורה האתית מבחינתך, הרי ללכת לפסיכולוג ולא לעשות טיפול זה בערך כמו לסרב ללכת לטיפול או לומר שאתה הולך ובעצם לשתות קפה בבית הקפה הקרוב לביתך. אז למה להטריח את עצמך עד הפסיכולוג? תקרא את הספר בבית הקפה, ותאמר שהיית אצל הפסיכולוג. אם אתה מטריח עצמך עד הפסיכולוג עצמו אולי באמת יש לכך גם סיבה ממשית מבחינתך ואז עדיף לנצל את השעה כמו שעינת מציעה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, ברצוני לקבל מידע על תרופה אנטיפסיכוטית בשם סמפ (semap): פעילות, יעילות, תופעות לוואי ועוד. תודה רבה.

דינה שלום פורום זה עוסק רק בפסיכותרפיה. בנושא תרופות אני מציע לפנות לאחד מהפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מדריכה למחשבים, נותנת שיעורים פרטיים לאנשים מבוגרים, ומשקיעה הרבה מאוד שעות במקצוע (אולי יותר מידי) ואוהבת את עבודתי. חלמתי חלום (בשנת הצהרים) שבו אני רואה שיש קצר חשמלי במחשב שלי, אני רואה להבה על המחשב, והמסך נעשה שחור. התעוררתי בבהלה. זהו (כנראה) חלום חוזר - יש איזו פרשנות שניתן לתת לו, ושאוכל ללמוד ממנה משהו (ברור שזו תהיה השערה בלתי מחייבת) תודה!

רוני שלום פירושו של חלום הוא דבר מאוד אישי. אם תנסי לזרום עם האסוציאציות שלך בעקבות החלום סביר להניח שתוכלי להבין את משמעותו. ברור שקורה משהוא מאוד חזק ודרמטי, אבל לאיזה מקום בחיים שלך הוא קשור אינני יכול לדעת מבלי להכיר אותך. האסוציאציה הראשונה שלך היתה על העבודה שלך, האנשים המבוגרים, עודף השעות, אהבת המקצוע, נסי לראות איך זה ממשיך משם. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך. אבל..... בכל זאת.... כבר חשבתי על אסוציאציות אפשריות: האחת, שהחלום בא כאשר אין לי חשק לשיעור מסויים עם תלמיד זה או אחר, במיוחד בשעות אחר הצהרים. אפשרות שניה - שאני עוסקת במחשב ובתקשורת דואר אלקטרוני עם התלמידים (כולל פתרון בעיות שלהם) שעות רבות מדי. האם עלי לקחת את הפרושים והאסוציאציות כפשוטם, או שצריך לחפש משהו נוסף, איזשהו איתות שהחמצתי? תודה

היי, אני בן 26 ,בעל תואר ראשון.לפני כ-8 חודשים נפרדתי מבת זוגתי למשך שנתיים.הפרידה הייתה לי מאוד קשה למרות שידעתי והבנתי כי לא היה לי טוב. פעם אחר פעם נפרדתי ממנה כי פשוט לא היה לי טוב ובסופו של דבר לא קיבלתי ממנה מה שהייתי צריך בתור בת זוג .מאז אותה פרידה חיי האישיים פורחים חוץ מנושא אחד הזוגיות,פעם אחרי פעם אני מוצא את עצמי מתקשר אליה לבדוק האם היא עדיין אולי רוצה אותי,בזמנו פניתי לטיפול פסיכולגי גם מהסיבה הזו וגם מעוד מספר סיבות ,יחד הגענו למסקנה שהסיבה העיקרית לכך היא שאני מזהה בה בת זוג פוטנציאלית ומכך שאני מחפש למלא חלל רגשי כלשהו דרך החזרה אליה שתהיה מאוד מרגשת ותעורר אצלי התרגשות שלא קיימת בחיי היום יום,עצם הידיעה מאוד עזרה לי להתגבר על הצורך לנסות לחזור אליה גם ברגעים מאוד קשים (וישנם הרבה כאלו) מה שמטריד אותי זה שאני מסתכל סביבה ,אם זה לחבריי הטובים ביותר שרובם כבר נשואים או אם לסביבה היותר רחוקה ואני מרגיש שאני לא מסוגל לקיים סוג כזה של חיים .כל יום לקום לאותה עבודה לאותו בן זוג לאותם עיסוקים בכל יום ויום ואני מרגיש שלמעשה אני לא אגיע לשום מקום כך היו כל חיי ומסיבה זו לא התמדתי בשום מסגרת בחיי ,ברגע שמשהו מפסיק לרגש אותי אני עוזב או במקרה של חברתי לשעבר אני נשאר ועוזב נשאר ועוזב כי זה גרם לי לריגוש יוצא דופן וברגע שהיא זיהתה את זה היא לא הסכימה לחזור אליי.יש לציין שחיי האישיים פורחים מסיבה אחת ,אני מחליף עבודות בקצב מטורף ,ואני מדבר על עבודות זמניות בעיקר מלצרות למרות שיש לי כישורים מקצועיים גבוהים מאוד. האם ייתכן כי זו האישיות שלי ?שנועדתי לנדוד ממקום למקום בלי לקבל אחיזה בשום דבר,בת זוג ,מקום עבודה וכו'... יש לציין שאני עדיין ממשיך בטיפול פסיכולגי. תודה. תום.

תום שלום השאלה שאתה שואל לגבי האישיות שלך כנראה מבטאת את חששך כי למרות הטיפול הפסיכולוגי אתה נדון לחוסר יציבות תמידי. לא רק בבת זוגך אלא גם בעצמך אתה מזהה פוטנציאל, הן להצלחה והן לנפילות, וכנראה שאתה חושש מהצד השלילי ופחות מידי סומך על עצמך שתצליח למממש את הצד החיובי. אני מציע לך להביא את החששות והשאלות הללו לטיפול מאחר וזו המסגרת המתאימה והנכונה ביותר לדון, להבין ולטפל בהן. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, מאז שאני ילדה קטנה אני מפחדת מחושך. היום אני בת 23 ועדיין ביציאה מהבית לאוטו אני ממש בפאניקה ולעיתים אף מוותרת על יציאה בשל כך. המוזר הוא שעל אף היותי מודעת לעצמי ועל אף שהייתי בטיפול פסיכולוג בשל בעיה אחרת- אף פעם לא חשבתי על זה כעל בעיה כי זה כבר ממש נטמע בי ובחיי. מה יכול להיות ההסבר?

יעל שלום פחד מחושך נפוץ מאוד גם בקרב מבוגרים. החושך עצמו אינו מפחיד, אבל דברים שהוא מסמל עבורך כן מפחידים. אם תתמקדי באסוציאציות שעולות בחושך תראי שההתמודדות מול החושך היא טריגר להתמודדויות נפשיות אחרות עם מקומות חשוכים וסמויים. אפשר להתייחס לזה כפוביה פשוטה ואפשר להתייחס לזה כמקור דינמי ועמוק להבנה פנימית. אם את מרגישה שאיכות חייך נפגעת באופן משמעותי מכך יש אולי מקום לפנות לטיפול פסיכולוגי בנושא. יש אפשרות גם לעשות טיפול ממוקד בבעיה הזו, למשל באמצעות שיטה שנועדה לטיפול בחרדות ובפוסט טראומה, ועשויה לדעתי גם להתאים למקרה זה, EMDR. תוכלי לקרוא עליה עוד בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! בחצי השנה האחרונה סבי נפל פעמיים: פעם בביתו ופעם ברחוב ולפני כחודש נפל שוב בביתו ופרק את הכתף. לפני הנפילה הוא נהג לבקר פעמיים בשבוע במועדון קשישים ו-3 פעמים בשבוע הלך לים. מאז הנפילה האחרונה הוא בקושי יוצא מביתו וטענתו לכך היא שהפעילויות פחות מעניינות אותו. יש לציין שסבי אלמן וגר בגפו. האם זהו דכאון? מה ניתן לעשות במצב זה (יש לציין שהוא הופנה למרפאה בעיסוק בקהילה להדרכת מניעת נפילות). באיזו ספרות אני יכולה למצוא עוד מידע בנושא? מקוה להיענות תודה מראש דורית

דורית שלום מה שאת מתארת דורשת תשומת לב רבה, פעמים רבות פגיעה פיזית בגיל המבוגר גוררת אחריה גם התדרדרות נפשית. חשוב להתייעץ עם רופא מומחה לגיל המבוגר או פסיכיאטר. ניתן לקבל ייעוץ בארגון אש"ל במסגרותיו השונות כולל ייעוץ טלפוני. כמו כן אולי תוכלו לקבל הכוונה במועדון בו ביקר סבך וכן בלשכת הרווחה עם עובדת סוציאלית התמחה בגיל המבוגר. אפשרות נוספת הן לשכות הייעוץ לנושא קשישים של הביטוח הלאומי המצויות בכל סניף של המוסד. הקישור לאש"ל הוא http://www.eshelinfo.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני נשואה ואמא טרייה. מאז ומתמיד הייתי טיפוס עצבני רק שלאחר הלידה המצב החמיר. אני מרגישה שאני נמצאת תחת לחץ רב ומספיקה מילה אחת מבעלי כדי שאני אתפרץ ופשוט אאבד שליטה מוחלטת על עצמי. כמו כן יש תופעה של דאגות ללא הפסקה אני מחפשת ממה להיות מודאת אם זה מבעלי, מהתינוק, מבגידה מצד בעלי למרות שהכל בסדר ואין שום סיבה לדאגות הללו. יש לי תחושה שאני לא מרוצה מכלום כשלמעשה הכל בסדר. מצב זה יוצר אצלי מתח רב ומשפיע גם על הזוגיות שלי. האם יש דרך למנוע את התפרצויותיי ואת איבוד השליטה על עצמי והאם יש דרך למנוע את הדאגות הללו שמפריעות לחיי היומיום שלי ומעסיקות את ראשי רוב היום? אודה לתשובתך המהירה.

יולי שלום התפרצויות הזעם הם כמו חום במחלה. הם הסימפטום החיצוני המעיד שיש בעיה פנימית. כנראה שאת עוברת תקופה קשה והלחץ גורם לך להגיב באופן כזה. הייתי מציע לך למצוא מקורות תמיכה שיקלו על הלחץ, החל ממציאת יותר זמן פנוי עבורך, עזרה פיזית בבית וכמובן ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי ולקבל ליווי מקצועי בתקופה הקרובה כדי להבין מה קורה ולראות איך אפשר להפחית את הלחצים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בן 30 רווק לפי אבחון פסיכולוגי, יש לי קווים סכיזואידים כלומר קושי חמור בתיקשורת הבינאישית, שגם אני מודה בו. אני לא מצליח ליצור שום קשר רציני עם בנות המין השני היו לי כמה ניסיונות להיעזר בפסיכולוגים, אך ללא הועיל, אלה אינם עושים דבר מלבד למשוך את הזמן והאמור לי דברים שיכלתי להבין גם לבד. אני מחפש דרך אחרת להתגבר על בעייתי. האם תוכל להמליץ לי על ספרים פסיכולוגים, או שיטות ריפוי אחרות כמו היפנוזה, האם זו יכולה להועיל. תודה.

אמיר שלום היפנוזה היא כלי שיכול להשתלב בטיפול פסיכולוגי, היא לא מטה קסם לפתרון מיידי של בעיות. מה שאתה מתאר מלווה אותך שנים ולא יפתר במשהו מהיר ומיידי. כשלון הטיפול הפסיכולוגי אינו מקרי, הוא קשור ישירות לסוג האבחנה שאתה מתאר, קשיים בקשר בינאישי. במידה רבה, הצלחתך למצוא פסיכולוג שכן ידבר אליך ויצליח לעזור לך היא תהליך מקביל שדרכו גם תראה התקדמות אישית בבעיה בגללה אתה רוצה לפנות. ישנם ספרים רבים של היפנוזה עצמית, תוכל למצוא אותם בחיפוש באתרים למכירת ספרים כגון סטימצקי. ספרם של אולמן ולמברו מומלץ במיוחד. עם זאת, אני בספק אם הספר לבדו יספיק. בברכה ד"ר אורן קפלן

אנו זוג הנמצאים בהתלבטויות לגבי גירושין. יש לנו ילד בן 2 ואנו דואגים מאד כיצד גירושין אלו ישפיעו עליו . כמו כן קיים החשש מצידי כי בהמשך חיי אישתי כאשר היא תכיר מישהו חדש האם הוא ידאג לבני חשש ודאגה בעיקר לבני כי לא יקרה לו שום דבר רע !! כיצד אפשר להיוועץ בנושאים אלו או לרוא חומר כלשהו בנוגע להשפעת גירושין על ילדים ובעיקר יש לציין על ילד יחיד ועוד קטן אודה באם התייחסו תודה ארז

ארז שלום דאגתך לבנך מובנת וטבעית. עם זאת יש לזכור שההחלטה על המשך חיי הנישואין צריכה להיות קשורה להורים ולא רק לילדים. ילד שגדל בבית עם הורים שלא מסתדרים זה עם זה עלול להינזק לא פחות מילד שהוריו התגרשו. אני מציע לכם לפנות לייעוץ זוגי הן כדי להתלבט ביחד עם איש מקצוע על הצורך בפרידה או אפשרויות הגישור ביניכם. אם בסופו של דבר תחליטו להיפרד, תוכלו להיעזר ביועץ כדי לעשות זאת בצורה המיטבית גם עבור הילד. לגבי חומר קריאה, אין לי המלצה ספציפית, יש הרבה ספרים ומאמרים על גירושין וילדים, תמצא בוודאי גם באינטרנט. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, יש לנו שני בנים, אחד בן כמעט 8 ולפני כחודשיים הצטרף אלינו למשפחה תינוק חדש. כחומר רקע אספר שבננו הגדול הוא ילד מאד נבון (אובייקטבים...), בוגר , רגיש, מתעניין בסביבה, עירני, שם לב לכל דבר, מנהל שיחה ברמה גבוהה לגילו, ומתבטא ומתנהג כמו ילד גדול מאד , אבל מאז ומתמיד (בעצם מאז שנולד) הוא צריך כל הזמן גירויים חדשים והוא לא מסוגל להעסיק את עצמו לבד. עכשיו שהוא כבר גדול, "הסיכוי היחידי" לשקט תעשייתי הוא: שמי שנמצא בבית צריך לשחק איתו , חוג (יש לו שלושה ימים בשבוע) , חבר שבא אלינו, או שהוא הולך אליו. מבחינתו תמיד צריכה להיות איזשהי פעילות אפילו ביום חוגים, ה"שלום" שלו זה לאן הולכים, מי בא אלינו, ומה עושים היום (גם כשחצי יום בילינו מחוץ לבית..) בקיצור סבלנות ורוגע זה לא הצד החזק שלו ("קוצים בישבן") המוטו שלו הוא - חבל לפספס.... בעיקרון אין רגע דל... שיעורים הוא מסיים בדרך כלל בכיתה (הוא בכתה א'- יליד דצמבר). *רק לידיעה: הוא מגיע כל הביתה אחרי צהרון בשעה 16:00 הוא אמנם ילד מקסים ואנחנו נהנים ממנו מאד, אך מאז שנולד "בגדול" אנו כל הזמן במרתון מילוי צרכיו , פעם יותר ופעם פחות, בדרך כלל ההרגשה היא שכאשר אנחנו בבית, אין סיכוי ל"צלוח" את השבת או את אחה"צ במנוחה (לפרוטוקול יצויין ששנינו עובדים, אני עד 16, ובעלי עד הערב). הגדרה לא רעה שלנו היא של "שלושה מבוגרים" בבית...שכשגם מאד מאד אוהבים עדיין זה קשה, למדנו לחיות עם זה, כאשר יש ימים שהם מתישים וקשים יותר ויש פחות. התחושה שלנו היא שאנחנו לא מצליחים לספק אותו על אף שאנחנו ממש משתדלים ומנסים להעניק ולתת לו הכל גם מבחינה ריגשית וגם חומרית (יש לו "חנות" משחקים בחדר, מחשב, סוני), ועדיין זה לא תמיד מצליח לנו . אבל (ואבל גדול) עכשיו הצטרף אלינו האח הקטן (לו חיכינו כולם הרבה זמן), וידינו עמוסות בפעילות (גם הגוזל הקטן לא שמע על הספר שבגילו אפשר רק לאכול ולישון...). הגדול מאד מתרגש ומתלהב מהקטן, אבל מזה כשבוע וקצת, הוא מתחיל ל"פספס" ולעשות את צרכיו במכנסיים, זה לא קרה מאז הגמילה שלו בגיל שנתיים וחצי. כאשר אני מנסה לדבר איתו על זה הוא טוען שהוא לא הספיק, והוא לא מרגיש שברח לו... במסגרת הקוצים בטוסיק, גם שירותים מבחינתו זה ביזבוז זמן, והוא פשוט הוא עושה את זה בספיד (תוך שניות מהרגע שהוא נכנס לשירותים , הוא בחוץ), הכל בריצה ובלחץ. אני מתארת לעצמי שזו תגובה לתינוק החדש, איך להתמודד עם זה? ובכלל עם השאר? תודה מראש על תשובתך, וסליחה על ה"מגילה" שכתבתי לך, פשוט רציתי לתת לך את הרקע

גלית שלום עד היום בנך הבכור זכה למלוא תשומת הלב שבן בכור יכול לקבל, במיוחד שעברו די הרבה שנים מאז לידתו ועד הולדת אחיו התינוק. עד כה היה קשה לכם כנראה להציב גבולות, או אולי פשוט לא רציתם להציבם מתוך מחשבה מתוכננת. כעת כנראה שאין ברירה וזה מגיע. מובן שהשינוי בבית משפיע על הבן הבכור והרגרסיה אכן אינה דבר חריג. השאלה איך אתם מתארגנים עכשיו ומצד אחד לא מפסיקים לחלוטין את מתן תשומת הלב לבכור, ומצד שני מתחילים ללמד אותו קצת על עובדות החיים שבוודאי גם פוגשות אותו בסביבה החיצונית, והם שהוא אינו "בן יחיד". לא רק התינוק הצעיר זקוק לזמן שלו, גם אתם כהורים, כזוג וכפרטים זקוקים לזמן שלכם בין העבודה לשינה. אין לי דרך ספציפית להמליץ כיוון שניהול הבית והגבולות הוא משהו מאוד אישי שצריך להתאים הן לסדר היום הטכני שלכם והן לעמדותיכם. קחי בחשבון שבנך עבר שינויים רבים בשנה אחת, מעבר מגן לבי"ס, הריון ולידה, וכעת התמודדות עם אח חדש. סגנון חייו מאוד תזזיתי ולפי מה שאת מתארת הוא מתקשה להעסיק את עצמו לבד. כל אלו הם גורמים שחשוב להתמודד איתם כעת, גם אם בשנים הקודמות אפשר היה לחלוף על פניהם. מאחר והוא בוגר בוודאי אפשר לדבר איתו על כך. מה שחשוב הוא בעיקר שתדברו ביניכם ההורים ותתאמו עמדות כיצד לנהוג. במידת הצורך פנו לייעוץ לפסיכולוג ילדים למספר מפגשים. אורח החיים החדש אינו משליך רק על ילדיכם אלא גם עליכם ללא ספק. והכי חשוב, המשיכו להנות ממשפחתכם המתרחבת. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך, ואכן ניגש בקרוב לייעוץ. בכל זאת אודה לך אם תוכל לתת לי כמה "טיפים" לנושא הצבת הגבולות, ויותר חשוב איך להתייחס לעניין החדש והמלחיץ של "פיספוס" הצרכים שנוצר כנראה בעקבות לידת התינוק. מודה מראש לתשובתך ויום טוב, גלית

שלום רב לך קרוב משפחה שלנו נמצא במשבר נפשי, כולם בדעה אחת שהוא צריך עזרה של פסיכולוג. הוא מודע למצבו אבל לא מוכן בשום אופן ללכת לטיפול. הטענה שלו: שהוא יכול לעזור לעצמו, לצאת בכוחות עצמו מהמצב. אבל הצרה היא שהוא חושב כך כבר כמה שנים ולא מצליח להתקדם הלאה. הוא בכלל לא מאמין בכוחם של פסיכולוגים לעזור. אומר שאין לו צורך לבזבז זמן בדיבורים על הבעיות. איך משכנעים אותו ללכת לטיפול?

שחר שלום לצערי אין לי טיפ של ממש לתת לך חוץ מלחזור על הטיעונים שבוודאי כבר אמרתם לו. הבעיה העקרית היא שגם אם ישתכנע ללכת לא בטוח שיצליח באמת להפיק מהטיפול אם הוא מלא בהתנגדות. אדם יכול לעזור לעצמו וללא נכונות זאת אי אפשר לעשות דבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחורה בת 20 חיילת לקראת שיחרור. לכל הדעות אני בחורה חכמה עם ראש על הכתפים שיש לה מוטיבציה חזקה להצליח ולהתקדם בחיים.במקבל לצבא בחרתי לשפר את הבגריות לקראת בית הספר לרפואה. תמיד היתי תלמידה טובה עם קליטה מהירה ותפיסה חזקה, תמיד שלטתי בנושאים והיתי מבין החזקים בכיתה, כשאר הגעתי לקורס לאחר שנה וחצי שלא למדתי, גליתי שאני כבר לא כמו פעם. אני לא קולטת כלום, אני לא מרוכזת, לא מסוגלת לשבת שיעור שלם ולהקשיב, רוב הזמן אני מיואשת, אני מדמה את יחסו של המורה לניכור כלפי, אני מדאיגה את עצמי מאוד, מעולם לא הייתי כך, (נרשמתי לקורס במטמתיקה 5 יחידות כאשר אני מגיעה מרקע של 3) . אני פוחדת שלעולם לא אחזור להיות מה שהיתי שלא אצליח שאאלץ לוותר על רפואה, מה קורה איתי? מה עליי לעשות? (עכשיו אני בבית לאחר ניתוח ויש לי ימי מחלה ואני לא מסוגלת ללמוד) אפרת

היי אפרת, יכול להיות שאת צכירה פשוט קצת מנוחה אחרי הצבא ובכלל? קצת זמן לנשום רגשית ופיזית?

אפרת שלום עבר זמן מה מאז שישבת בכיתה ולמדת וכניסה לתהליך של למידה הוא בהחלט תהליך. בנוסף את צריכה ללמוד שיטות לימוד חדשות ובסביבה פחות ידידותית יחסית למה שהיה בתיכון. יתכן גם שאת בחרדה כלשהי מעצם העובדה שאת נאלצת לשפר ציונים. אני מציע לך לנסות ולהרגיע את עצמך ולקחת את הזמן הקרוב בקלות. מאחר ואת לא מחכה אפילו לסיום השירות הצבאי כנראה שאת במסלול ריצה, וכשנמצאים על מסלול הריצה יש גם מעידות וחבלות. אם תצליחי לעבור למסלול הליכה משהו ירגע גם מבפנים. אפילו למסלול הלימודים הארוך של רפואה אפשר לגשת בקצב רגוע יותר. אולי באמת כמו הודעתה של הלוחמת את זקוקה גם לחופש? אם תראי שהעניינים לא מסתדרים יש אפשרות לנסות להיעזר בטיפול פסיכולוגי בתחום חרדת הבחינות שהוא מזכיר את מה שעובר עליך כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שמי מיטל אני אחרי ניתוח ואני בבית הכרתי מישהו בצאט ואנחנו כבר מדברים חודשיים בטלפון ואני לא נפגשת איתו עקב בעיות בריאותיות אנחנו נורא נהנים לדבר ביחד ובזמן האחרון אנחנו חולמים אחד על השני שאנחנו מתנשקים מה זה אומר? האם זה מעיד על משהו? האם אפשר להתאהב בבן אדם דרך הטלפון? אודה לך על תשובתך למרות שהשאלה קצת טיפשית

אל תקחי אותו ברצינות

מיטל שלום שאלתך אינה טפשית והיא מתעוררת רבות בשנים האחרונות מאז שהאינטרנט הפך לאמצעי תקשורת נפוץ. בעבר היו התאהבויות בין אנשים שהתכתבו במכתבים. כיום זה יותר אינטנסיבי בגלל היכולת להגיב מהר. עם זאת, כמו אז, כך גם כיום, ההתכתבות היא שלב אחד בלבד של ההיכרות. צריך כמובן גם להיות ריאלי כי במפגש פנים אל פנים הדברים נראים לפעמים אחרת. בשורה התחתונה, תמשיכי להנות מהקשר החדש ועקבי גם בצורה מושכלת אחר ההתפתחות. וכמובן הכי חשוב, תהיי בריאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

את בן הזוג שלי הכרתי לפני 3 שנים בצאט, אם כיף לכם וטוב לכם אז אחלה, תהני מכל רגע, והכי חשוב יש הפתעות בחיים שיהיה בהצלחה

אפשר להתאהב דרך הטלפון ודרך האינטרנט, תפגשי איתו למרות הבעיה כדי לחסוך לך כאב, אם הוא אוהב אותך והוא נמשך אז הוא ימשך גם עם הבעיה הזו וגם בלעדיה, זה לא ישנה לו. אין מה לעשות, כאלו החיים ...אם לא מתמודדים וחיים באשליות אז אח"כ זה נהיה תסבוכת רצינית, כדאי שתפסיקי למשוך את זה, ככל שאת מושכת את העיניין כך יהיה יותר קשה. כל מה שאמרת טיבעי לגמרי.זה קורה להרבה אנשים.

דר נכבד שלום שמי שי ואני נתקף בדיכאונות לעיתים קרובות יש לציין שעברו עלי משברים קשים שהעומס הכלל גורם לי לשינוי במצב הרוח עד כדאי מלנכולית קשה ניסיתי טיפול פסיכולוגי עי שיחות יש לי קושי לתקשר עם פסיכולוג קראתי על צורת טיפול בריגרסיה אני מעוניין אשמח אם תמליץ על אדם או פסיכולוג שאוכל להיתיעץ עימו על שיטת טיפול זו בתודה מראש שי

שי שלום אני לא חושב שזו שיטת טיפול שמתאימה לך. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בשנית, לא בהכרח שהקושי שהיה לך אז יחזור על עצמו גם כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, מדובר בבחור כבן 24, במקרה בעודי גולשת הגעתי לאתר על add, התחלתי לקרוא וגיליתי כי תסמינים רבים מופיעים אצל בן זוגי, רציתי לדעת לאן יש לפנות לקבלת איבחון וטיפול בבעיה. בנוסף הוא סובל מהתקפי זעם - לאן פונים לקבלת עזרה? תודה מראש

ענת שלום כדאי לעשות הפרדה בין בעיות קשב להתפרצויות זעם, למרות שמקורות נפשיים דומים עשויים להיות לשניים. בן זוגך יכול לפנות לנוירולוג או למכון שעוסק באבחון ליקויי למידה שבד"כ גם מאבחנים ליקויי קשב. גם ניצ"ן עורך כיום מבחנים למבוגרים. עם זאת צריך לזכור שהפרעות קשב הם לפעמים הסיבה לבעיות אחרות, אבל לפעמים הם רק התוצאה לבעיות רגשיות. עם התקפי הזעם הם בעיקר הבעיה שלך, הסיכוי להצלחת הטיפול נמוך. אם ההתקפים גם מפריעים לו, כדאי להפנותו לטיפול פסיכולוגי, בלי קשר לבעיות הקשב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן. אני סובלת מהפרעה בסיסית בשינה, שמחריפה או משתפרת בהתאם למצבי הנפשי. המדובר בשעון ביולוגי שלא מתאים לשעות ה"נורמליות" של שינה של אנשים רגילים. לפי השעון שלי, אני נרדמת קרוב לחמש בבוקר וקמה באחת. כמובן שהשעות האלה לא תואמות את סדר החיים שלי (אני עובדת בעבודה רגילה), ולכן אני נעזרת במלטונין שמאזן לי את שעות השינה. השאלה שלי היא כזו, לפני כמה ימים - אחרי חצי שנה של שימוש - החלטתי לנסות להירדם לבד - וכאילו כלום לא קרה. הרופא המליץ להמשיך וליטול את התרופה, אך אני קצת מהוססת לגבי זה. זה נכון שאני יכולה לשאול את כל השאלות שלי את הרופא, אבל רציתי לדעת מה דעתך.

דנית שלום הפורום הזה אינו דן בנושאים תרופתיים ורפואיים אלא רק בפסיכותרפיה. אני מציע שתתייעצי עם הרופא המטפל בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום . אני סטודנטית בת 28 . המצב הוא כזה: אני נמצאת בשלב בחיי בו אני מאד מוכנה לקשר זוגי אמיתי ,יציב ועם עתיד , עם כל מה שמשתמע מכך. הבעיה היא שכל קשר חדש שמבחינתי קיים בו פוטנציאל, גורם לי לציפיות גבוהות, חרדות, לחץ ולמעשה משתק אותי . אני כל כך מוטרדת מהאם זה ילך או לא, שאין באפשרותי להמשיך לתפקד כרגיל כמו שתיפקדתי לפני תחילת הקשר. אני לא מסוגלת ללמוד, לבלות, לעומת זאת פיזית אני מרגישה לחץ בחזה, מחשבות חוזרות ונשנות שמשחזרות דברים שאמרתי או לא אמרתי (בעיקבותן חרדה והסמקה) ומיותר לומר שכל סיכוי לקשר בלתי אפשרי כאן, שכן כנראה עם כל המודעות שלי למצב ועם כל הניסיון שלי להסתיר ולשמור לעצמי את תחושות החרדה, ההתנהגות שלי כנראה משתנה ואני מקרינה את הצדדים הפסימיים שלי ולא את החיוביים, מה שמרתיע את הצד השני. חשוב לי לציין 2 דברים : האחד,עם כל התחושות האלו, אני אדם שמאד מודע למצבו (ואולי זאת בעצם הבעיה) ואני יודעת להבחין איפה ההתנהגות שלי בגדר הנורמל ואיפה לא. דבר שני, כל התחושות האלו באות כשבאמת יש לי ציפיות בנוגע לקשר ואני משערת גם בגלל הצורך להיות כל הזמן עם האצבע על הדופק, שכן אני לא רוצה לבזבז זמן עם אדם לא נכון. יש לי הרגשה מאד חזקה שתגובות אלו מביאות את הקשר לסיומו, כיוון שבתחילת הקשר כשאני עדיין לא בטוחה אם הבחור מוצא חן בעיני, אני עדיין בשלב של רגיעה,זרימה ומשדרת חיוביות ומקבלת באותו השלב פידבקים חיוביים מהצד השני. שאלתי כזו: מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את מצבי מעבר לעזרה תרופתית, טיפול פסיכולוגי כבר עברתי, הטיפול מאד עזר ושוב ,איני חושבת שהבעיה שלי זה חוסר מודעות לאיך נכון להתנהג ולחשוב, אלא חרדה שמשתלטת עלי ומונעת ממני לנהוג ולהרגיש כמו שהייתי רוצה. אשמח מאד לתשובה. לי

לי, קודם כל, למה הלחץ הזה ? יש לך את כל הזמן שבעולם, זמן לכל ועת לכל חפץ כמו שאומרים אז למה לא לתת למהלך העניינים לזרום לפי הקצב שלהם? שנית, יכול מאד להיות שלמרות שאת חושבת כרגע שאת כל כך בשלה ומוכנה לקשר יציב - אולי את בכלל עדיין לא מוכנה לזה נפשית (על אמת) וקשר זוגי רציני מלחיץ אותך. הרי כל הסימנים מצביעים על כך בבירור (החרדות, הלחץ בחזה, סימני חוסר הביטחון ). תנסי להקשיב לעצמך ולהבין מה את באמת צריכה ורוצה, דרך הלב ולא דרך הראש. תפסיקי להיות רס"רית של עצמך (עם כל הלחץ והציפיות). תרדי מהקטע הזה של "אין לי זמן לבזבז על האדם הלא נכון". כל חייך תכירי אנשים (בעבודה, בשכונה, באוניברסיטה וכו') שיפרו אותך ויעשירו אותך ויתרמו לעולמך (הרי מכל מלמדי השכלתי, נכון?). כל החיים לפנייך, והם שלך, ואף אחד לא יחיה אותם במקומך. לכי אחר משאלות ליבך ולא ניתוחים קרים וחישובים מלחיצים. תני לדברים לזרום ותופתעי לדעת לאן החיים יקחו אותך. כן, תרפי קצת שליטה ותחזרי לשלווה שכל כך חסרה לך. והעיקר שתהיי שלמה עם עצמך, בריאה ומאושרת.

לי שלום אנשים רבים חושבים בטעות שטיפול פסיכולוגי משמעו רק לפתח מודעות רבה יותר. המציאות מאוד שונה, כי הטיפול אמור לעזור את יכולות ההתמודדות עם החיים בצורה שונה, והמודעות יכולה להיות כלי חשוב לצורך כך. עם זאת, עצם קיומו של הכלי לא תורמת דבר אם את נותרת שבויה של חרדותיך. אני מעריך שהחרדה פוגעת באיכות חייך לא רק במציאת קשר זוגי, וגם אחרי מציאת קשר כזה עלולים להיות לחצים נוספים. האם הוא אוהב אותי? האם ירצה להתחתן איתי? האם אהיה אמא טובה, וכו' וכו'. לכן לא הייתי מציב את הזוגיות כמטרה ראשונית אלא את הטיפול בחרדה באיכות חייך באופן כללי. כתוצאה מהשינוי סביר להניח שגם תוכלי לקיים זוגיות בצורה טובה יותר. לאור תיאורך אני ממליץ לך לחזור למסגרת של טיפול פסיכולוגי. אם זה עזר לדברים מסוימים, זה בהחלט יכול לעזור גם הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר אורן ולחברים בפורום! רציתי לדעת בכלליות כמובן האם משבר זהות יכול לגרום לדיכאון במשך של חצי שנה ויותר ובגדול, מה ה"סימפוטמים" של הדיכאון עצמו..איזה מחשבות..מצבים וכו' יכולים להגרם עקב הדיכאון... ראוי לציין שאני בן 17 אני הולך לפסיכולוג אבל הוא לא נותן לי תשובות ברורות בדדרך כלל ואני לא תמיד זוכר מה לשאול.. האם אפשר לטפל בדיכאון עצומ ובמשבר עצמו לצמיתות? ומהניסיון של ד"ר איך בדרך כלל מתחיל המשבר הזה? האם משבר זהות יכול לגרום לדיכאון כזה רציני שיכול לגרום לי להאמין שאני אבוד? בתודה מראש!!!! אלון

אלון שלום משבר זהות הוא ביטוי מאוד כללי, ובעיקרון התשובה כן, משבר זהות יכול לגרום לדיכאון. מאחר ואתה נמצא בטיפול אני מציע לנצל את המסגרת הזו ואם אתה מרגיש תקוע או שאינך זוכר לשאול אני מציע שתנהל פנקס ותרשום בו מחשבות ושאלות אותם תוכל להביא לטיפול. טוב שפנית לטיפול כי כך תוכל להתמודד עם המשבר אותו אתה חווה וגילך הצעיר יחסית מאפשר לבנות תשתית טובה יותר להתפתחות בעתיד. העניין הוא לא שחור ולבן, כלומר, זו לא מחלה שצריך להביס לצמיתות כי חלק מהעניין שאתה מתמודד איתו כנראה הוא גיבוש זהותך בצורה טובה יותר והתהליך הזה ישרת אותך בוודאי שנים רבות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן,אני ובעלי צריכים פסיכולוג דחוף שיעזור לנו להציל את הזוגיות שלנו מבקשת ממך המלצה על מטפל זוגי באיזור באר שבע תודה

הלן שלום אני מאזור המרכז ולצערי אינני מכיר מטפלים באזור הדרום. נסי לברר בסניף קופת החולים המקומי האם יש להם מטפלים מתאימים, אולי גם חברים או קרובים שידעו להמליץ, ואם אין אולי להשתמש בדפי זהב. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, קודם כל ברצוני לומר שזה פטוש מדהים שיש אתר מסוג זה שבו ניתן לשאול שאלות ולקבל מענה . ועכשיו לעיניינינו: אני אמא לילד בן שנתיים וחצי - ילד מקסים ושקט וכו"ל אבל... כשמגיעה שעת השינה בלילה מתחיל טקס : פתאום הוא רעב - אז הסברנו שאין אוכל בלילה ישנן פעמים שבהן הוא לא מוכן לישון בחדרו אלא בחדר שלנו אבל לבד וישנן מצבים שהם הוא הולך לישון בחדרו ומצפה שאני אשאר לידו עד שהוא יירדם כשהוא היה קטן היותר הוא פשוט היה נרדם בחדר לבד ללא כל בעיה - היום אין לי מושג מדוע זה כך - מה שבצעם קצת כובל אותנו ההורים - לא שיש לי בעיה להיות לידו עד שהוא יירדם אבל מה קורה בזמן שאנחנו רוצים לצאת? הוא לא נותן לזוז וזה קצת מקשה זה לא שחסר לילד תשומת לב או שהוא שהוא "סובל" מעודף תשומת לב מה לעשות?? איך מתמודדים עם זה ? האם זה לגיטימי וזה סביר ובשלב מאוחר יותר זה יעבור ? וזה שהוא לפעמים רוצה להירדם בחדר שלנו זה בסדר? אשמח על ההתייחסות המהירה. תודה.

שלום ההתמודדות שאת עוברת כעת אופיינית לגיל של בנך. יש גישות שונות לטיפול בעניין ואת צריכה להחליט מה מתאים לך ולמשפחתך. קצה אחד הוא גישה שמרנית שאומרת שהילד נכנס בשעה 8 או 9 למיטה וסוף פסוק. אפשר לשבת לידו עשרים דקות, לקרוא סיפור ושלום. קצה שני הוא לתת לילד לישון כשהוא עייף ורוצה לישון. בד"כ כשיש גן וצורך לקום ב 7 בבוקר וכן פעילות עמוסה העייפות מכריעה את רוב הילדים בשעות סבירות. עם זאת, בגיל הזה יש עדיין מצב ביניים שכוחותיהם של הילדים במותניהם בעיקר אם ישנו בשעות הצהרים ואכן תמצאי משפחות רבות בהן הילד ער עד 11 ו 12 בלילה ומסרב ללכת לישון במיטתו כשנדרש לכך. דרך הביניים נראית לי מתאימה. חשוב להכתיב גבולות ולמנוע מצב שכל ערב נכנסים מחדש למשא ומתן על התנאים. מצד שני אינני רואה טעם להיכנס למלחמת עולם בעניין. אחת הבעיות היא שההורים רוצים גם זמן עבור עצמם וכאן מתחילה בעצם התלבטות אחרת לגמרי שקשורה לדינמיקה המשפחתית ולא ישירות רק לילד. בקיצור, אין תשובות מוחלטות של "כן ולא" והייתי מציע להימנע מאמונה עיוורת בעמדות כאלה ואחרות אפילו אם הן נאמרות ע"י הורים וותיקים או ספרים. נסי להתחבר לאינטואיציה שלך וכמובן להתחשב גם ברצונותיך ותכניותיך לשעות הערב. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן היי, תודה על התייחסותך לשאלתי - אכן לא חשבתי לנהוג אחרת אלא כמו שכתבת לי רק רציתי לוודא שאכן אני פועלת נכון ואומר: שבעיקרון אם הילד מצליח להרגיע את עצמו לבד אבל במיטה שלא שלו כיאולי עצם השינה בחדר שלנו נותנת לו הרגשת ביטחון כלשהיא שאנו לא מוןדעים אליה - אין לי בעיה אני מניחה שבאיזה שהוא שלב זה יעבור זה לא ממש מפריע כיוון שלפחות אפשר להתנחם בעובדה שהוא נכנס לישון בשעות הסבירות 8:30-9:30 ונרדם שם לבד אולי וייתכן שהוא כבר צריך מיטת נוער אולי המיטת תינוק כבר " קטנה עליו" תודה רבה רבה ולהתראות

שלום רב, יש לי אחיינית בת 4 ולאחרונה היא מגלה פחד כמעט מכל דבר. במיוחד ממכשפות. אם היא רואה בטלויזיה תחפושת או איש עם איפור או מסכה היא נכנסת לפניקה ומתחילה לבכות ולצעוק בדרישה שנכבה את הטלויזיה. בפורים האחרון ילד מהגן שלה בא עם מסיכה והיא נכנסה להיסטריה עד שהגננת אילצה את הילד להוריד את המסכה. היא התחילה לפחד אפילו מההצגות שבקניון. אמה שלה ואני ישבנו ודיברנו איתה אם מישהו הפחיד אותה או שקרה לה משהו שונה לאחרונה אך היא כל שאלותינו נענו בשלילה. קצת רקע: הילדה היא מאוד חביבה ואהובה על כולם, מאוד ידידותית גם לזרים, אין לה בעיה לישון אצל דודים וחברים. יש לה אח קטן בן שנה והיא סובלת מקנאה "נורמלית" שיש לכל ילד. היא נרדמת בחושך ואין לה עם זה בעיה, היא אינה מרטיבה במיטה או במכנסיים מהיותה מאוד קטנה. היא לוקחת מוצץ כמעט כל היום (זה מרגיע אותה). בכל אופן שאלתנו איך להתמודד עם הבעיה החדשה? אנו לא מציחים בשום דרך להסביר לה שזה רק בטלויזיה,נראה לנו שהיא מבינה את זה ובל זאת היא מפחדת. תודה מראש,

טל שלום השאלה כמה זמן נמשך המצב הזה. יש שלבי התפתחות מסויימים בהם יש פחדים כולל סיוטים בלילה. בד"כ זה קשור גם לדברים שקורים בעולם החיצוני, אבל פעמים רבות זה עיבוד פנימי של הדברים הללו באופן שלא תמיד פרופורציונלי למשהו שמבוגרים חושבים שהוא משמעותי. האם יש לכם השערה כלשהי מה קורה לילדה כעת? בכל מקרה, במידה ואתם מזהים שהיא במצוקה מזה זמן אולי יש מקום להתייעץ עם פסיכולוג ילדים בנושא. בד"כ ייעוץ של ההורים עם הפסיכולוג עשוי להספיק ולמצוא דרך להרגיע את המצב. לעיתים יש צורך במפגשים עם הילדה עצמה. במידה והילדה בגן עירוני אפשר לנסות ולהתייעץ עם פסיכולוג הגן השייך לשירות הפסיכולוגי של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לוקח מספר סוגי תרופות פסיכיאטריות ,כשהעיקריות הן:ליטיום ,בונסרין ,רזדין ,וקלונקס . אני מרגיש רע מאד ,ונראה לי כי נוצרו כאן תגובות בין תרופתיות ,אשר חוסמות אפשרות לאפקטיביות מלאה של כל תרופה ,הייתי רוצה לדעת מה לעשות ,האם יש מקום לניקוי תרופתי ,ולאן פונים ,אודה על התיחסותך המפורטת.

שלום פורום זה אינו עוסק בתרופות אלא בפסיכותרפיה בלבד. אני מציע שתפנה קודם כל לרופא המטפל שנותן לך את התרופות השונות. כמו כן ניתן להתייעץ בפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=118835

אמנון שלום בתחילת השנה התפרסמה סדרת כתבות בנושא. מדובר בגישה האינטרסובייקטיבית בפסיכולוגיה טיפולית שאכן תופסת תאוצה רבה בשנים האחרונות. בכתבה יש גם דוגמאות קיצוניות לשימוש בגישה, אבל באופן כללי זו גישה מעניינית וחדשנית שבעיני עושה רק טוב לפסיכותרפיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התגובה. לדעתך לאיזה סוגי בעיות או סוגי אנשים הגישה הנ"ל הכי מתאימה?

ברצוני לדעת מהן הסימנים לדיכאון אצל בחור ששותה המון אלכוהול בצירוף קוקאין?

מיואשת שלום הבעיה של הבחור אינה הדיכאון אלא ההתמכרות. אי אפשר להגדיר סימפטומים של דיכאון במצב הזה כי הם לא מנותקים מההתמכרות. בהחלט יתכן שמצבו הנפשי הוביל להתמכרות ונדרש כאן טיפול משולב. אין צורך באבחון מתוחכם לפי התיאור של אלכוהול וקוקאין. הוא צריך לפנות לטיפול בנושא ההתמכרות, אם יש לו עדיין כח רצון במצב בו הוא נמצא. אם לא, אולי חבריו וקרובי משפחתו יוכלו לעזור לו לפנות לטיפול, אבל בשורה התחתונה אם הוא לא ירצה לעזור לעצמו, אף אחד לא יוכל לעשות זאת במקומו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אנו לומדות בבית ספרו מחשבים ובנושא אנו צריכות חומר על שאלת המחקר:"מהו הקשר בין ניתוחים למצב הנפשי של האדם"? נשמח אם תוכל לשלוח לנו חומר על הנושא, (האיי מייל הוא של שירן)

שירן ורותם שלום אני מציע שתעשו חיפוש באינטרנט ותקלידו את המשפט אותו אתם מחפשות. נסו במנוע החיפוש של גוגל www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום, חיפשתי בקשל למה שאמרת לי באתר גוגל ולא מצאתי... יש לך אולי עוד איזשהי דרך לעזור לי? פשוט יש לי למצוא חומר עד סיומה של החופשה של פסח ואני ממש זקוקה לעזרתך! תודה, שירן

אני נגד תרופות בכלליות אני לא חושבת שלילד שלי יש בעיה שמחיבת כדור אלה לתת לילד יותר תשומת לב ולעורר אצלו חשק ללימודים רציתי גם לשאול אם כדאי ויעיל ללכת למבחני טובה?

סיגל שלום מבחן טובה נחשב אמין וכדאי לבצע אותו אם יש שאלה אבחונית. השימוש בתרופות נדרש כמובן רק כשהדבר הכרחי, אולם לא כדאי למנוע מהילד טיפול אם הוא באמת זקוק לו. החשק ללימודים יכול להיות סיבה או תוצאה. כמובן שאם יש בעית קשב הלימודים קשים ואין הרבה חשק אליהם. לכן לא צריך להתרשם רק מהסימפטום אלא לברר את סיבותיו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מטופלת אצל מטפל והתאהבתי בו, יש לי מחשבות מיניות כלפיו בנוסף לאחרונה , אין לי מושג מה לעשות עם זה, זה גורם לי תסכול מאחר ואני לא יודעת אם אני כבר נמצאת בטיפול מכיוון שהוא טוב או בגלל המטפל עצמו.התאהבתי בו ממבט ראשון לפני שאפילו דיבר והוציא הגה, כבר בפגישה הראשונה ומאז זה רק התחזק, עם הזמן פיתחתי אליו רגשות הרבה יותר חזקים , אני לא רוצה שזה יפריע לטיפול, אני חוששת שזה יקרה.אני גם אוהבת אותו ממש בתור בן אדם ובתור מטפל, ז"א ההתנההגות שלו שונה מכל מטפל שהיתי אצלו בעבר, וזה עוד יותר מקשה עליי, כי ניראה לי שהוא יעזור לי, למרות זאת וההרגשה הזו...אני לא יכולה להפסיק לחשוב שאולי אני כבר לא אדע להבדיל בין הטיפול לבין המטפל עצמו כפי שכבר אמרתי,מה גם שאני מפחדת שהוא בעצמו יחוש אליי דברים, אני לא ממש בטוחה בזה ואולי זו אשליה שאני מפתחת, אבל זה מן פחד כזה. לצערי הרב, לא הלך לי עם גברים והוא הראשון שממש התאהבתי בו בצורה כזו שהוא נדמה לי הגבר היחידי עלי אדמות שיש לו לב ונשמה.היו לי עוד מטפלים גברים ולעולם לא התאהבתי, היו לי אמנם מחשבות מיניות אבל הן לא ממש השפיעו עליי או על הטיפול, והם לא משכו אותי אלא זה היה יותר פרי דמיוני,הפעם זה לגמרי שונה ממה שהיה לי בעבר. מה אוכל לעשות?

רותי שלום נושא ההתאהבות בטיפול עלה כאן בפורום במסגרות רבות אחרות ויש סביבו הרבה חילוקי דעות. יש הטוענים שזו תופעת לוואי פסולה של טיפול, יש הטוענים שזה המנוע החזק ביותר שקיים לטיפול. את יכולה לקרוא כמה ספרי פסיכולוגיה פופולרית המתארים מקרים כאלה ואולי הם יוסיפו משהו, למשל ספריו של יאלום. בכל מקרה, אני מציע לך לחלק את מה שקורה לך עם המטפל, עם כל המבוכה הכרוכה בכך. בסופו של דבר המטרה הטיפולית לשמה פנית עומד בראש סולם העדיפויות, ומה שקורה בטיפול הוא בד"כ חלק מהבעיה, גם אם לא רואים זאת במבט ראשון. דרך מה שיעלה לאחר מכן תוכלי בוודאי לדעת האם מה שקורה לך הוא חלק מהתהליך הטיפולי שאת עוברת או משהו זר שמפריע לטיפול. רוב הפסיכולוגים הדינמיים יאמרו בוודאי שמדובר בתהליך של העברה (טרנספרנס) כלומר, שאת משליכה על המטפל את רגשותיך מבלי שאת באמת מכירה אותו ואת אישיותיו בחיי היום יום. השלכה זו היא חלק מהתהליך הטיפולי הטבעי ולכן יש להתייחס אליה בתוך הטיפול. אני מציע לך לקחת את האפשרות הזו ברצינות, גם אם אינך שלמה איתה כעת, ולהביא את העניין לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך. חיפשתי דווקא פה בפורומים..ולא מצאתי שום דבר .למרות שאני מבינה שיש,אולי המנוע חיפוש אינו עובד. בהקשר להשלכה...זו לא השלכה בדיוק, מאחר וכפי שאמרתי היו לי לפני כן מטפלים וזה לא קרה לי בעבר. אני חשבתי על מה שהצעת כבר לפני כן...אבל זה מפחיד, גם בגלל מה שכתבתי בפיסקה הקודמת, גם בגלל שאני מפחדת שזה יפריע למהלך הטיפול ויכול אפילו לעצור אותו, לתת הרגשה של מתח. אני גם ככה פחדנית אז לא בטוחה שאני יכולה לומר דבר כזה. מה גם שישנם דברים שאנו עוסקים בהם כרגע וזה לא ממש קשור ואם אני אתחיל לדון בזה אז לא יוותר לנו זמן לדברים האחרים. ..

שלום ד"ר לאחר שציינתי לפנייך לפני כמה ימים שיש לי בעיה בזיקפה מתי שצריך, ענית לי שאפשר להעיזר בהיפנוזה, בתור חבר קופ'ח למי אני צריך לפנות,והאם זה יעזור? תודה

מיכאל שלום אינני יודע אם בקופת חולים ישנם מטפלים בהיפנוזה אבל אפשר לנסות. התקשר לצוות בריאות הנפש בסניף קופת החולים באזור מגוריך וברר את הפרטים. כפי שציינתי, הבעיה אינה פיזיולוגית שכן אז לא היית חווה זיקפה כלל. טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור, והטיפול בהיפנוזה בהחלט יכול להשתלב בו. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני בת 27 סטודנטית מתעניינת בפסיכולוגיה .קראתי בספר אחד של פסיכולוגיה בחינוך שיש אנשי שטח ואנשי עומק. כלומר אנשים שבאופו כללי לומדים חומר באופן שטחי וניגשים למבחנים עם ידע מינימלי "העיקר לעבור" ויש אנשי עומק שלומדים לעומק לקראת כל מבחן , הישגיים מאוד ומלאים בידע על כל חומר שהם נוגעים בו. הבעיה היא שאני לחלוטין אשת שטח, לומדת באופן חפיפנקי להפליא את החומר, לומדת את הבסיס, מבינה אותו לעומק תמיד, אבל לחלוטין לא מתעסקת עם הפרטים מסביב, ברוב הפעמים לומדת בערך רבע מהחומר הנדרש לא קוראת מאמרים וכ... ואיפה שאפשר למצוא קיצור דרך -אני הראשונה לזהות אותו. הרבה פעמים היכן שצריך לשנן פרטים- אני פשוט בורחת מתחמקת איכשהו. וכך יוצא שכמעט כל חומר שאני לומדת אותו- לא נשאר ממש חקוק במוחי- רק הבסיס ותו לאו, ואני מוצאת שזו תכונה גרועה ביותר. עכשיו, עד לפני כמה זמן לא היתה לי בעיה עם ההתנהגות הזו. כלומר הסתדרתי. לאחרונה התחלתי להיות הישגית מאוד בלימודים, איכשהו היו לי קורסים קלים והוצאתי ציונים מעולים בבחינות(ממוצע 99). אבל יש גם קורסים קשים שדורשים שינון ולמידה יומיומית- דבר שהוא בלתי אפשרי מבחינתי. אני בקושי מגיעה ללימודים לא לומדת בבית ולפני בחינה כבר הזכרתי- אני לומדת באופן שטחי. כל קורס שנדרשת בו נוכחות חובה- אני חוטפת על הראש מהמרצה בסוף הסימסטר וקרה כבר שסרבו לתת לגשת לבחינה כי לא עמדתי בחובה זו. אז זו בעיה אחת- סגנון הלמידה המעצבן שלי. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את זה ברמה היומיומית? טיפול פסיכולוגי לא בא בחשבון כרגע. ובעיה שנייה- בחיים האמיתיים מחוץ לאקדמיה אני רוצה לעסוק בתפקיד שדורש התמודדות עם הרבה פרטים קטנים, למידה תמידית, לעומק, אבל עד עתה לא הוכחתי שאני מסוגלת לכך, האם זה יהיה נכון לזנוח את הרצון לעסוק בתפקיד זה שהוא חשוב לי ערכית מאוד, ולבחורבמשהו קליל יותר שלא מדבר אליי, או שיש מקום עוד להילחם בתכונה הכל כך שלילית הזו? תודה רבה טובי

אני מזדהה עם כל מילה שלך!אני גם סטודנטית ואני לומדת לפני מבחנים דיי טוב,אבל במהלך הלימודים אני לא משקיעה כמו כולם. אני גם לא עובדת כי חשבתי שבלי העבודה אני אתפנה יותר ללימודים אבל זה גם לא עזר. הציונים שלי דפוקים,אבל העיקר לגמור את התואר.אני חושבת שאי אפשר לשנות את זה.יש חרשנים ויש זרקנים ואנחנו שייכים לזרקנים.

טובי שלום החלוקה שקראת עליה בספר היא מאוד כללית. היא בוודאי אינה מספרת את הסיפור האמיתי והמלא שלך. אני לא חושב שבאמת אפשר לקבוע שאת אבודה מבחינת היכולת להשקיע וללמוד. סגנון הלמידה שלך לא התחיל אתמול ויש לו בוודאי את הסיבות שלחלקן את גם מודעת ללא ספק. יש בוודאי גם סיטואציות בהן את מסוגלת להשקיע הרבה למרות הנטייה הכללית "לחפף". אני מבין שהשאלה העיקרית כרגע היא דווקא לא בלימודים אלא בתפקיד החדש שמוצע לך. אינני יכול לומר לך מה לעשות, אבל ההמנעות מהתפקיד יש בה תסכול וסיכון לא פחות מקבלתו וההתמודדות עם הלחץ סביב זאת. בקיצור, אין אפשרות לעמוד במקום וכל החלטה שתקבלי היא החלטה שתשפיע על חייך ועל רמת התסכול שלך מעצמך. מאחר שכך, נשמע שקבלת התפקיד היא בכל זאת אופציה עדיפה, אבל באמת רק את יכולה לדעת זאת בוודאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני הייתי אומרת לחשוב על כמה נקודות, כיוון שהנושא מוכר לי קצת מעצמי- הקטע שדיברת על כך שאת לא זוכרת כלום. קודם כל, יש לך ציונים טובים,לא? אז יש לך מח. את לא צריכה ללמוד הרבה כדי לעבור ולהיות "חרשנית". דבר שני, ייתכן ויש לך קושי בריכוז או קשב ולכן קשה לך לשבת הרבה או שהמחשבה גורמת לך לבחילה. דבר שלישי, תחשבי האם את כן זוכרת דברים אחרים כגון: מה חברה או חבר קרוב אמרו לך. יש אנשים שהזיכרון שלהם מתחבר לפי הרגשות הרבה יותר. והם יזכרו גם דברים רגשיים יותר, יתחברו יותר לרגשות. ואם את בתחום הטיפולי ,לדוגמא, יתרון. דבר רביעי, חמור תיאורטי, לא כל אדם יכול לדקלם. יש אנציקלופדיות מהלכות, אבל יש גם אנשים שאינם כאלה. וכשנכנסים למקצוע, דברים מהתואר עולים ולומדים דברים חדשים.

שלום, מאז התיכון יש לי בעיה ביצירת קשרים (בעיקר עם בנות מיני). אני אוהבת אנשים ונהנית לבלות בקבוצה, אך אם חברה מזמינה אותי אליה ביחידות- אני נלחצת. אני תמיד מפחדת שלא יהיה חנו על מה לדבר ושהיא תחשוב עלןי דברים רעים, קשה לי לפתח שיחה ודווקא כשיש קבוצה אז אני נתפסת כמאוד מאוד חברותית ושמחה- ואז אנשים מופתעים כשבאחד על אחד אני פתאום שונה. הייתי בטיפול פסיכולוגי אך נמנעתי לדבר על זה משום מה. התחלתי לחשוב שאולי אני לסבית ומפחדת להימשך לבנות איתן אני נמצאת - אך מעולם לא התאהבתי בבת- ואני נוטה להימשך לבנים. המצב מעייף ומעציב. הבעיה היא לדוג' בחופש מביה"ס (אני באוני')- כשפוגשים יום יום את החבר'ה- אני מאושרת- אך כשחופש וצריך להתקשר כדי להיפגש ולא להיפגש כמה חברים יחד אלא רק אני ועוד מישהי- אז אני מייד מוותרת ומוצאת תירוצים. הפחד שלי הוא מחופשת הפסח הקרבה- אני מאוד רוצה להפסיק עם זה - יש לך עצה קוגניטיבית? (כן, אני יודעת שפשוט צריך ללכת נגד הפחד- אבל זה לא תמיד אפשרי) אמא שלי היא אשה בקורתית וגם ביתי הוא בית בלי אורחים- דברים שהיוו עבורי תירוצים תמיד לתופעה- ייתכן ויש בהם מן האמת. תודה רבה, ליבי

ליבי שלום המפגש האישי כרוך גם באינטימיות ובכך השוני העיקרי שלו מהמפגש הקבוצתי. החשש מאינטימיות עם נשים אינו מצביע כמובן על נטייה מינית, אלא על דפוסי יחסים בינאשיים שאת יוצרת. האם עם גברים הבעיה הזו נעלמת? הרקע של בית אמך יכול להיות קשור לעניין, אבל סביר להניח שזה כבר מעבר לזה ויש כאן מרכיב שהתפתח אצלך ומשפיע על חייך כיום. כנראה שבטיפול בו היית עדיין העניין לא היה בשל לעיבוד, אבל אם תחליטי להמשיך בטיפול אולי זה נושא משמעותי שכדאי לדון בו. אין לי עצה קוגניטיבית כי העניין נשמע מאוד רגשי ודינמי. קוגניטיבית אפשר אולי לפתח מודעות רבה יותר למחשבות ולמה שקורה לך במצבים הללו ואולי אפילו לנסות במכוון להגיע אליהם כדי להבינם יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

Hi 3 years ago I got my first anxiety attack for 2 years I suffered until I started to take cipramil the first month wasnt easy but once I got used to it my life went back to95% normal I started doing stuff that I was scared of doing befor .3 weeks ago I went to the dentist and I was given a shot than is called novacain since then I started to be anxies and I wouldnt say that I am 95% any more I asked my dentist and she said that there was adrenelin in the shot. I feel like the shot disturbed the performance of the cipramil I still do everything but I am a little disturbed and wonder what should I do I used to take 30 ml 4 month ago I slowly went down to20 ml and felt great until the shot. just to let you know I had an operation where they had to put me to sleep 5 month ago and the doctors told me that because I take the cipramil they will give me a shot that wont react with me medication and after the surgery I felt great until the last incedent. please let me know what I should do thank you david

דוד שלום הפורום הזה אינו עוסק בתחום התרופתי אלא בפסיכותרפיה בלבד. אני מציע שתנסה לשאול בנושא פסיכיאטר באחד הפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש הבדל בין פסיכולוג פרטי שגובה בין 300-500 שקלים לבין הפסיכולוג שעובד עם הקופות חולים ,והטיפול עולה בערך 100 שקלים תודה רפאל

רפי שלום אין הבדל עקרוני כי אותו פסיכולוג ב 100 ש"ח בקופת החולים עובד בדרך כלל גם באופן פרטי וגובה את מחירי השוק. הבעיה בקופת החולים זה יכולת בחירה מצומצמת יותר, תקופת מימון מוגבלת ולעיתים תור המתנה. אין סיבה להבדל באיכות הטיפול עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

Hi 3 years ago I got my first anxiety attack for 2 years I suffered until I started to take cipramil the first month wasnt easy but once I got used to it my life went back to95% normal I started doing stuff that I was scared of doing befor .3 weeks ago I went to the dentist and I was given a shot than is called novacain since then I started to be anxies and I wouldnt say that I am 95% any more I asked my dentist and she said that there was adrenelin in the shot. I feel like the shot disturbed the performance of the cipramil I still do everything but I am a little disturbed and wonder what should I do I used to take 30 ml 4 month ago I slowly went down to20 ml and felt great until the shot. just to let you know I had an operation where they had to put me to sleep 5 month ago and the doctors told me that because I take the cipramil they will give me a shot that wont react with me medication and after the surgery I felt great until the last incedent. please let me know what I should do thank you david

דוד שלום ראה תשובתי למעלה.

קוראים לי דניאל אני בן 18 שהייתי בגיל 17 סבלתי מדיכאון שבא לידי ביטוי בחוסר במוטיביציה וירידה בתיאבון לא פניתי לשום עזרה נפשית כי הצלחתי לצאת מזה לבד היום אני אני בן 18 סבלתי סובל וסבלתי חודשיים מדיכאון חולני הלכתי לפסיכיטרית פשוט רציתי למות מבושה זה היה כלכך מביך שאדם אם נפש כמו שלי יפנה לעזרה פסיכיטרית הרגשתי כמו משוגע בגלל זה פניתי לעזרה כיום אני סובל מכאב ראש שאני לא יודע לאיזה מחלה זה מתפתח יש לי הפרעה בשמיעה כאילו לא יודע כל דבר שאני שומע מפריע לי אני לא עושה את מה שאני אוהב לעשות אני לא חי עם הלב והדבר שהכי מטריד אותי זה הכאב ראש הזה לפעמיים אני לוקח מאמא שלי כדור שנקרא אסייול אם מישהו מבין מהז זה הכדור אני יודע שהוא מרגיע את העצבים פשוט נמאס לי כבר ורציתי לשאול אם אמא שלי סובלת ממחלת נפש בשם זסכרופניה יש סיכוי שאני גם יהיה לי את זה כי עכשו אני מרגיש שאני חי כמו משוגע אבל אני מעדיף להתאבד ולא להגיע לבית משוגעים מה לעשות זה לא עובר ????????

דניאל שלום חבל שאתה מתבייש כל כך על פנייתך לעזרה מקצועית. אין כל בושה בפניה לפסיכיאטר או פסיכולוג. נשמע שאתה מאוד מוטרד כעת ודווקא כעת חשוב שלא תנסה להתמודד לבד עם הכל אלא תקבל ייעוץ וטיפול מסודר. אני מציע שתפנה בהקדם לפסיכיאטר ותסביר את כל מה שכתבת כאן, ותבקש ממנו אבחון והמלצות לטיפול. העובדה שאמך חולה בהחלט אינה מחייבת שגם את תחלה. עם זאת המחשבות על אפשרות המחלה בוודאי מטרידות אותך ובהן דווקא צריך בהחלט לטפל כי הם פוגעים באיכות חייך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, הרבה פעמים ניכנסתי לפורום לחפש אותך,התגעגעתי ודאגתי לך. אני רחוזרת ואומרת שפנייה לפסיכיאטרית לא אומרת שאתה משוגע.ואם אמא שלך חולה זה לא אומר בוודאות שגם אתה תחלה באותה מחלה. לדעתי כל הכאבי ראש שלך הם פשוט בגלל שאתה מודאג כל הזמן והמוח שלך לא נח. אתה לא רגוע וזה משפיע על כל כולך. אני מציעה שתפנה לרופא המשפחה ותספר מה אתה מרגיש,יכול להיות שלא תצטרך לפנות לפסיכיאטר.אני מבינה את הפחד שלך,אבל אני יכולה להרגיע אותך,אנשים חכמים ואינטיליגנטים מאוד לפעמים צריכים גם עזרה נפשית.אניחנו בני אדם ולפעמים יש עליות וירידות,ואולי זה מה שמבדיל אותנו מרובוטים? דניאל,תהייה חזק ותטפל בעצמך,חבל לי שאתה סובל. תפנה לרופא משפחה. בהצלחה שגב

אורן שלום, אני בגיל ההתבגרות ומשקלי ממש גבוה.כל יום אני מחליטה להתחיל ולרזות,אבל זה אף פעם לא קורה באמת.רוב הפעמים אני לא אוכלת בגלל בטן מקרקרת,אלא סתם. אני קמה מהר בבוקר בשביל ארוחת בוקר,ואוהבת לאכול בימי שישי עם המשפחה... אני יודעת שאין שום דבר רע בלאהוב לאכול,אבל אני אוכלת הרבה ואני לא יכולה לשלוט על זה.ניסיתי כבר מיליון דיאטות,ואחת מהן אפילו הצליחה לי,אבל אני חושבת שעכשיו יש לי יותר בעיה בראש מאשר ממש בלרזות. אני יודעת שאיכות החיים שלי תשתפר בהרבה אם ארזה.אני מודעת עד כמה היופי חשוב,בעיקר בגילי,וחיבתי הרבה לבגדים לא מסופקת עקב מידותיי הנדיבות... הדבר כאילו מונע ממני להתפתח לאדם שאני רוצה להיות. מה לעשות? האם זו בעיה נפשית?

שירה שלום בעיה של אכילה וקושי לרזות נפוצה מאוד. כ 95% מהדיאטות נכשלות. אנשים לא אוכלים בגלל שהם רעבים אלא בגלל שהאוכל מספק צרכים נפשיים שונים. הוא ממלא לא רק פיזית אלא גם רגשית. חוץ מזה שזה גם הרגל משנים רבות. אני מציע לך לפנות לדיאטנית כדי לעצב דיאטה סבירה שמתאימה לך. אין טעם בדיאטות רצח להורדה מהירה כי הדיאטות הללו גורמות בטווח די מהיר להשמנה אף יותר ממשקל המוצא. דיאטה שנמשכת כמה חודשים, שלמעשה היא רק שינוי סביר בהרגלי אכילה, שבה שומרים על תזונה טובה ומאוזנת, היא הדרך הנכונה לרזות, בשילוב עם פעילות ספורטיבית. במקביל כדאי אולי לטפל במקורות הרגשיים לאכילה וזה בד"כ הדבר היעיל ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

יצאתי עם חברי בעיקר משום שרכש השכלה אקדמאית מצוינת, רופא שיניים וראיתי בכך יתרון. הייתי בטוחה כי אובה אותו ואכן יצאנו ושום דבר אחר לא הפריע לי בו. הבעיה היא שאני לא אוהבת אותו. החלטתי כי ניפרד. כעת אני לפני קשר חדש ושוב אני שמה לב כי מה שמענין אותי זה המקצוע של בן זוגי וחשוב לי שתהיה לו השכלה אקדמאית מכובדת ואני מוכנה להתפשר על אופי. למה? חשוב לציין כי אני אקדמאית בעצמי, מהנדסת חשמל. מדוע המקצוע כ"כ חשוב בעיני?

יובל שלום אל לך להתבלבל בין הערכתך השכלה גבוהה לבין אהבה. בהחלט יתכן שחלק מהקריטריונים שאת מציבה לבן זוג מתאים הוא השכלה. מדוע לא? את אקדמאית בעצמך וזה לא נראה לי כל כך בעייתי. מה שכן מפריע אולי הוא מה שקורה בהמשך, לאחר שהקריטריון הזה נמצא וקיים. כעת מן הסתם צריך להתחיל לדבר ולחשוב על הקשר עצמו. מדוע חשבת שתאהבי את בן זוגך ואח"כ הוא לא מצא חן בעיניך? מדוע את יודעת שמשהו לא בסדר עבורך ובכל זאת מוכנה להתפשר? בהחלט כדאי לחשוב על הנושאים הללו, בלי קשר לנושא המקצוע. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, אתה צודק. מדוע אם אני שלבן זוגי יש תכונה מסוימת שיהיה לי קשה להסתדר איתה ובכל זאת אני מוכנה להתפשר? למה זה קורה.

לפני שנה ואולי יותר כתבתי לך שאני סובלת מרגשי אשמה כי אחותי יצאה עם בחור שאמלל אותה ואני עודדתי אותה לעזוב אותו אם היא לא מאושרת. (לא ידעתי עד כמה היא אוהבת אותו). אבל הבשורות הטובות היא שהיום היא מצאה בחור מדהים שהיא מאד אוהבת והיא מאושרת מאד. הבעיה היא שרגשות האשם שליוו אותי 3 שנים גרמו לי לפתח קשיחות מסוימת כלפי בנים וזאת כי לא חשבתי שיש לי "זכות" להתחתן לפני אחותי במיוחד לאור מה שקרה. פספסתי הזדמנות עם גבר שהוא כל מה שרציתי בבחור. היום, כשאחותי מאושרת ואני רוצה למצא אהבה בשבילי - אני מגלה שהקשיחות שנועדה להרחיק בחורים הצליחה יותר מדיי טוב. אני בחורה די יפה (לא לדעתי, אבל ככה בחורים אמרו לי) ועד עכשיו כל בחור שניסה להתחיל איתי (אזר אומץ למרות הקשיחות) נדחה ע"י גם אם הוא מאד מצא חן בעיניי. יש לך שיטות איך להתגבר על זה בלי טיפול פסיכולוגי? כי אני מאמינה שאם אני אעבוד על עצמי וזה ישתפר והשאלה איזה גישה לנקוט עם עצמי? תודה

רונית שלום אני שמח לשמוע שדברים מסתדרים לאחותך. לגבי עצמך, את אמורה להכיר את עצמך יותר טוב מכל אחד אחר. את רוצה לבחור גישה, השאלה האם חופש הבחירה אכן פתוח בפניך. נשמע שלא כל כך. שאת לא ממש בוחרת בהתנהגות שלך אלא נגררת לשם. אם תוכלי לתת יותר צ'אנסים לקשרים שמתחילים להיווצר אולי משהו ישתחרר ותוכלי לתת יותר אמון. בברכה ד"ר אורן קפלן