פורום פסיכולוגיה קלינית

אמ"א..מילה מצחיקה. לא.מילה מעצבנת. מילה ללא משמעות אמא.אמא.אמא.אמא כל כך סתם. אמ"א = אין.מאומה.אין. אודי, היום בצהריים נפגש וזהו. היא נוסעת. ואל תגיד לי שהיא תחזור.זה מעצבן. מי הבטיח לך שהיא תחזור ? מי הבטיח לך שהיא תוכל בכלל לחזור אם היא תרצה לחזור ? מי הבטיח לך אודי שיהיה לה לאן לחזור ? אתה מקשיב לחדשות ? יום הכפורים מתקרב וכבר היו לנו הפתעות ביום הזה. הכל מעצבן. ואתה יודע מה אודי, גם התגובה שלך להודעה שכתבתי על החוט המטורלל הזה שרציתי שיהיה לי.גם התגובה שלך עצבנה אותי. מה שכתבת שנשמע לך. נשמע.נשמע. נשמע.עוד מעט נשמע את האזעקה שעולה ויורדת ותצא הנשמה

הי במבי, מקווה שאפשר לכתוב לך מעט וזה בסדר מצידך...שום דבר אינו בטוח בעולמנו, זה נכון, אך הכל בעולמנו קצוב וחולף, גם הקושי והריחוק ממנה זמני ויחלוף....בנתיים את מוזמנת להוציא את הכל כאן...איתך, מבינה ומתגעגעת ומשוועת לשיחות, במיוחד בימים אלו...אך משתדלת להתחזק ממה שיש (לא פשוט כלל)...מיכל

בדיוק זה מה שהרגשתי. בדיוק ! וכשאתה אומר לי שאני צודקת וההרגשה שלי היא זו שקובעת זה מרגיש לי שאתה אומר לי:במבי, זה לא נדמה לך, זה לא נדמה לך מה שאת מרגישה .וגם מותר לך במבי להרגיש את מה שאת מרגישה .וזה מה שקובע. ואני כבר לא עצבנית עליך. ואתה יודע מה מתחשק לי שיקרה ? אתה הרי יודע שאמא צביה מורה ומדריכה במכון הפסיכואנליטי. היא נתנה לי מחברת כזו ועט פרקר ירוק (תמיד כשהיא נוסעת היא מביאה לי מחברת ועט ופעם היא הביאה לי גם את המרקר הירוק שלה) ובד"כ אני כותבת/מציירת/מדביקה ומה לא..במחברת הזו ,וכשהיא חוזרת ,אני נותנת לה את המחברת (העטים והמרקר נשארים אצלי וכבר יש לי אוסף ממנה) והמחברת נשארת אצלה. העתקתי עכשיו את ההודעה אמ"א שכתבתי ואת תגובתך שהיתה בדיוק ! מה שהלב שלי היה צריך לשמוע. ומתחשק לי שכשהיא תחזור הם שם במכון יפגשו כולם והיא תרצה ותעשה "הצגת מקרה" עלי.והיא תקריא את ההתכתבות ביננו וכולם ישאלו שם ,מי ? ד"ר אודי בונשטיין ? ואז היא תספר לכולם על הפורום וההתכתבויות ביננו ושהיא רצתה לתת לי שם של קולגה שלה ואני העדפתי את הקשר איתך . ושכולם ידעו להם שם.. ידעו מה ? לא יודעת וגם לא איכפת לי. כן, שכולם שם במכון ידעו להם.. שלך-במבי.

הלילה שכבתי עם גבר חדש, אחרי שעברה שנה מאז הסקס הראשון עם האקס המיתולוגי שבמהלכה היו עוד כמה מעידות איתו רובן מיזומתי, ופשוט התחלתי לבכות.. לא יכולתי לעצור את הבכי למרות הרצון לרצות את הבחור החדש על זה שהוא נמצא שם בשבילי. הרגשתי שמגיע לו על כך שהוא מספק עבורי משענת רגשית ודמות גברית אז שעליי "לגמול" לו על כך במגע. הוא עצר וחיבק אותי וסיפרתי לו על האקס שהיה הראשון ושנבהלתי.. לא ציפתי שזה יקרה כל כך מהר אבל לא יכולתי להתנגד למרות שרציתי.. לא מוכנה עדיין לשחרר את האקס למרות שאני כל כך רוצה... אני לא רואה בבחור החדש קשר פוטנציאלי כמו נוחות ריגשית עד שאתאהב שוב.. קשה לי אחרי הלילה הזה ובכלל עם הידיעה שאני לא מצליחה להתקדם בכל זאת מפלרטטת בקדחתנות בניסיון להשתחרר מהכאב הקודם.. אני כבר לא יודעת איך

הייתי שמחה להוריד את הדברים שכתבתי למעלה.. חיפשתי איזושהי הקשבה אתמול ו.. גם לא נענתי וגם התחרטתי על זה שהעלתי על הכתב את המחשבות האלו ושמקומם לעלות בטיפול שלי ולא בפורום. כיצד ניתן לעשות זאת?

שלום רב, שמי מאיה ואני בת 19.. הבעיה שלי קשורה לנושא אינטימי שמטריד אותי זה מכבר:אני נמשכת למין אלים,רק מין אלים. אני באה מבית מסורתי,לכן יש סבירות גבוהה שאמצע את בן זוגו(בעלי לעתיד) וכנראה לא אוכל לשתף אותו על ההתחלה. האם מדובר בסטייה?האם גבר יירתע ברגע שהוא ישמע על כך? תודה

כתבת חגים..כסיבה לרגישות היתר..זה משהו זמני..וזה מרגיע אבל הבדידות..לא נראה שזה משהו שהולך להשתפר..זה לא מעודד..כי יודעת..מעטים יוצאים ממנה נשכרים.. רוצ ה לצאת מהמלכוד..לחפש עבודה שלא אסבול בה..אולי יותר בכיוון של הסבת מקצוע..אבל בשביל זה צריכה להפסיק לעבוד..לקחת סיכון..כי לא יודעת אם אוכל לחזור..אם זה לא יצליח..ואז אצא קירחת.. אם היה לי הרבה כסף..זה היה פותר לי הרבה בעיות..גם של לימודי מקצוע שאוהב..גם של מגורים..(להתרחק מאב אלים ומניפולטיבי).... יש לך עצה אודי?? איך לצאת מהביצה??? הצילו!

האם לפסיכולוג מותר לפנות להורים שלי וליידע אותם שאני מתכוונת להתאבד, למרות שאני ממש לא קטינה ? האם מותר לו לאיים עליי, ולהגיד לי שהוא חייב לעשות את זה לפי החוק ? או שזו סתם מניפולציה, והוא מנצל את זה שהוא יודע שאני חיה חיים כפולים מול ההורים שלי, ושככה הוא יכול לשלוט בי כאילו אני הבובה שלו ?

אני ירשום רקע כדי שתבין יותר,אין לי חברים חוץ מחבר אחד,ומאז שהוא הכיר חבירם חדשים,הוא לא צריך אותי יורת אז הוא שכח אותי. ואני נורא פוחד להתחיל להכיר חברים חדשים,כל הילדים בכיתה שלי נראים לי משעממים ולא מעניין אותי להתחבר אליהם בכלל. אז השאלה שלי היא,למה תמיד קשה לעזוב את העבר, ולצעוד אל העתיד? ולמה תמיד העתיד במצבים כאלה נראה דיכאוני, והעבר שמח וטוב?

בוקר טוב,אני בת 31. נשואה ואמא ל 2 בנות קטנות. בריאה, עובדת, נורמטיבית... עם זאת, אני מרגישה שאני צריכה עזרה ולא כל כך יודעת למי עלי לפנות. אבא שלי נפטר מדום לב פתאומי כשהיה בן 47 ( לפני 10 שנים). לאחר פטירתו עברתי תקופה קשה של שנתיים שכללו התקפי חרדה חוזרים, הייתי בטוחה שיש לי התקף לב כל פעם, אין ספור נסיעות למיון, אין ספור בדיקות ושהכל יצא תקין, אובחנתי כסובלת מחרדה והתחלתי טיפול פסיכולוגי. הגעתי אף לשימוש בכדורים מסוג אסיול להרגעה וויפקס. לפני כ 5 שנים חלה הטבה משמעותית ולא הייתי צריכה עוד את הכדורים ולא את הפסיכולוג. נכנסתי להריון, ילדתי והמשכתי את חיי מאושרת. עם זאת, ולמרות שלא מדובר בעוצמות של לפני 5 שנים, אני מרגישה שאני חרדתית מפני מחלות ועם אובססיה למחלת הסרטן. כל סימן כחול שיש לבת שלי- ישר חוששת שאולי זה לוקמיה חלילה. כל פעם שהבנות או בעלי מתלוננים על כאבים, אני ישר נכנסת לחרדות שיש להם את המחלה הקשה. הדבר פוגע בי, אני נכנסת לאימה אמיתית, ועד שאני לא מאלצת אותם לעשות בדיקות מיותרות, אני לא נרגעת. אני רוצה עזרה, להתחיל לחשוב חיובי, להפסיק עם הדרך הזאת שהיא לא בריאה לא לי ולא להם. זה ממש פוגע לי בבריאות החרדה הזאת, וכל פעם שנגמר בירור אחד ויש תשובות שהכל תקין, צץ משהו חדש ואני לא מצליחה להגיע למצב של שלוות נפש. אודה מאוד לעצתך והמלצתך כיצד עדיף לנהוג ואיך לטפל. ראוי לציין שאני בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ומאוד רוצה לצאת לתואר שני מתישהוא בתחום- אך חייבת לעזור לעצמי קודם כמובן. תודה רבה מראש

שלום שמי לירון ואני בן 18. מאז שאני זוכר את עצמי כל מה שאני עושה בו הוא טוב, ואני יסביר.. כשהייתי בן 6 ידעתי לקרוא ולכתוב באנגלית מלהסתכל על אותיות של פלאפון. עד כיתה ו הייתי ילד לא מקובל , ובכיתה ז התחלתי להיפתח לחיי חברה ותוך זמן קצר הייתי מבלה עם הבנות הכי שוות של השכבה.קצת אחרי זה גיליתי שכל תחום שאני נכנס אליו אני שואף תמיד להתקדם בו ולהיות טוב בו , הייתי לומד הרבה ותמיד מבקש חוות דעת מאנשים.בכיתה י התחלתי לפתח בעיה, דימוי עצמי נמוך, ההתעסקותבשאלה מה חושבים עליי. הדבר קטל לי עם הזמן אתהביטחון וההערכה עצמית. עד כדי מצבי ניתוק רגשי , ויצירת יצור שמתעורר בי שהוא הפך מלהיות אמיתי, סוג של אגו שאכפת לו בצורה קשה. לקחתי שיחות אצל פסיכולוג לכמה חודשים , ובחודשיים באחרונים אני בארצות הברית ואלה היו החודשיים הכי קשים בחיים שלי . לחיות בחרדה. לחשוב ולתהות למה כל דבר קורה . הייתי יושב כל יוםעם מחברת ומנסה להתקדם , אבל נוצרה אצלי חרדה, חרדה שאני מפחד שתתפתח לי הפרעה פסיכאטרית, חרדות שנובעות מחוסר ביטחון של מחשבות. היום? אני באמת לומד איך לעלות את הדימוי עצמי שלי וזה מדהים שאני כל כך אינטיליגנט לעשות עם עצמי את העבודה הפסיכולוגית . להבין למה כל דבר קורה ולמצוא לו פתרון ולהתקדם. לפעמים יש בי פן מסוים שהוא סתם דואג ומוטרד, אולי זאת גם הסיבה שאני כותב פה. למשל, אני הכי מאושר בעולם על הרגעים שאני אשכרהאמיתי ואשכרה כיף לי לדבר עם מישהי ושאני יכול לדבר בכנות ושהביטחון שלי הוא אמיתי ושאני לא משתמש ביצור הזה שנקרא אגו , ועם זאת אני מוצא את עצמי משתמש באותו הפן המודאג הזה ומתחיל לחשוב עם זה בעיה שהייתי כזה מאושר וכמה שזה אירוני אבל זה באמת מעורר אצלי רצון לחשיבה ואני מפחד בכלל לחשוב על זה גדי לא להרוס את זה . פעם למשל גם , כשהייתי מפחד שתהיה לי הפרעה פסיכאטרית , לא הייתי מבין משהו, שכל עוד אני יודע לעשות לעצמי טוב , זה מה שחשוב יותר, ועם זאת אני עדיין רוצה לדעת למה לדעתך יש כפעדיין את החשיבה הזאת שסתם להיות מודאג ,ומה זה אומר אליי כבן אדם שאני מסוגל לעשות את החשיבה הזאת שהובילה אותי בזכות עצמי למקום יותר טוב , וזה שאני כזה חכם מגיל קטן, זה כבר מתנה אני מבין.. נכון ? ;)

היי, אני בת 25 ורציתי לדעת איך מתמודדים עם הרגשה של כיעור חיצוני? אני לא שמנה או משהו(לא שיש לי בעיה עם אנשים מלאים) אבל הפנים שלי, אני מרגישה שהם כ"כ לא פרופורציונליות ולא משנה כמה אני מתאפרת או מסדרת את השיער אני מרגישה שאני נשארת מכוערת. אני נמנעת מלדבר עם אנשים ובעקרון כל הזמן עסוקה בלהתחבא מהעולם. איך אפשר לפתח חיים נורמטיביים עם המטען הזה? הייתי אצל פסיכולוגיות אבל כלום לא עזר..כשאני מסתכלת במראה אני פשוט בוכה וזה כ"כ מעצבן אותי שאני מייחסת לזה חשיבות רבה אבל זה חזק ממני ומשתלט עליי. אוף לא בא לי לחיות ככה..עדיף שלא הייתי נולדת בכלל. :(

איזה מעצבן !!!! פיספסתי אותך בדקה או שתיים .

אודי האם יש קשר בין קרבה למטפל לבין הכאב שעולה ומציף בפגישה? היום הרגשתי כל כך קרובה אליו וכל כך כאב לי אני לא יכולה לתאר ואוו בקושי הצלחתי לנשום כמו צירים (של לידה) אבל של הנפש תרגיע אותי אודי בבקשה כי עד עכשיו זה כואב . וגם ביקשתי ממנו חיבוק והוא לא נתן הוא אמר שהוא רוצה לשמור עלי.

וואו. כמה אני מבינה אותך.... כל כך קשה לבקש חיבוק (ואם כבר מבקשים, זה סימן שכלו כל הקיצין, כי עצם הבקשה היא איומה...) ולהיענות בסירוב, אפילו שזה "למענך" וכדי "לשמור עליך". כל ההסברים האלו לא מועילים לאותו רגע אחד, שמרגישים כאב, ורוצים להרגיש תמיכה פיזית. והדחייה... כמה אני מבינה אותך!! מקווה שהקירבה, לפחות, תפצה על הכאב....

תחזיקי את האופטימיות בשביל כולנו...... תודה על התיחסותך !!! הקרבה באמת פיצתה על האכזבה והתסכול למרות שבאותו רגע זה היה נורא קשה . לא הרגשתי שהוא דוחה אותי. נעים להרגיש שיש מישהי שמבינה אותך גמר חתימה טובה ח.

ח. יקרה! פעם הרגשתי כמוך...וכך כתבתי אחרי פגישה שכזאת... כאב הקרבה ברכות, ברוגע, במילה שקטה בצעדים קטנים, עדינים נרקמה הקרבה, לאט, לעיתים בסערה ולעיתים בשלווה לפתע מתוך הערפל הגיח הכאב שבקרבה.... היה רגע מתוק בו הרגשת כתינוק, הכמהה למגע עוטף של אימו, אך לפתע אי שקט הפר את רגעי הכמיהה, כשנגעה בך ידה של כאב הקרבה. בנגיעה, במבט, במילה מלטפת, נעלמה הרכות בתוך סבך רגשות, ושוב הוא בא...כאב הקרבה, ברגע אחד האוויר נעמד, אולי הייתה זו דקה של תקווה? אינך בטוחה שוב למראה הנגלה, אינך בטוחה שוב בדרך הקרבה, כי הקרב אל ליבה הולך ונפגע........ אני חושבת שאני מבינה ורק רציתי לשתף אותך..... אבל כתבת שזה כמו חבלי לידה,נכון, אחר כך בא האור והטוב :) ואחר כך היו הרבה רגעים של טוב בקרבה..אצלי זה הגיע בשלבים...

כל כך היטבת לתאר את שאני מרגישה וחשה . את כותבת כל כך קרוב וכל כך נוגע היטבת לתאר את שאני מרגישה מקוה שיבואו מהר הרגעים הטובים שהקרבה תחווה כמשהו נעים ועוטף ורך ואני רוצה להגיב לכל מה שאת עוברת אני עוקבת אחריך כבר תקופה ארוכה ולא הגבתי..... גם לי היה את הקטע הזה עם בעלי שבאיזה שהוא שלב הוא לא הסכים שאני אלך לטיפול . ואני חושבת שאם באמת יש אהבה הצרכים שלך צריכים להיות מסופקים. אהבה זה לא מילה ערטילאית (לא יודעת איך כותבים את המילה הזאת) זה מאוד עצוב שדבר שאת כל כך זקוקה לו נדחק לקרן זוית . כל כך היה טוב אם היית יודעת לעמוד על שלך ולאמר "אני כאן"!!!! בלי לפקפק ובלי לוותר . נראה לי שיש כאן איזה שהוא שחזור של סיפור חייך . ועצוב לי על כך . מקווה שהדברים שכתבתי לך יחוללו בך איזה נבט ,ויתרחש איזה שינוי. אוהבת אותך ומאמינה בך ח.

כ"כ כואב

הי אחת לבד, נסי לדבר את הכאב...אולי יכאב פחות..או לפחות יוריד קצת את המשא...איתך

אני לא יודעת איך. הוא גדול מידי כדי להצליח לדבר עליו...

החג עבר לי קשה..בבדידות..והחזרה לשגרה לא מיטיבה איתי..מה זו התופעה הזו..שהדמעות זולגות ללא שליטה..יורדות בתגובה לכל דבר קטן..יודעת שזה לא תואם את המציאות..אבל.. בוכה בלי פרופורציות למה שקורה..מבלי שרוצה!.. מה יש לי?!!!!!!!!! עייפה מעצמי..

שלום, קראתי שקורה הרבה שמפתחים רגשות חמים כלפי המטפל במהלך טיפול. רציתי לדעת אם יש מצב שהרגשות שנוצרים הם חזקים מדי, והאם זה בריא? אני מרגישה שמרוב שהמטפל משמעותי לי, נעשה לי רע יותר מטוב. האם במצב כזה צריך להמשיך עם הטיפול או שדווקא זה הזמן להפסיק? כשזה ממש אובססיבי?

למה זה כל כך משמעותי ואיך זה בדיוק עוזר להמשך הטיפול? איך זה שאני חושפת את הרגשות תעזור להתקדמות הטיפול? אז נוכל לתהות מאיפה זה מגיע, מהם הגורמים לכך שזה קורה, מה המשמעות האמיתית מאחורי זה - אבל בסופו של דבר, הרגשות החמים האלה שמרגישים כלפי מטפל, הם משהו שחוזר בהרבה מאד טיפולים של כל מיני אנשים. אז האם זה לא אומר בעצם שטיפול יוצר רגשות כאלה, בגלל היותו טיפול כזה, ושלמעשה אין לזה שום משמעות אחרת? זה משהו שקורה לרבים בטיפול שלהם, לא ספציפית אצלי, זו תופעה נלווית לטיפול - אז איך זה משמעותי להבנה טובה ועמוקה יותר שלי? איך אפשר ללמוד מזה עליי אם זה קורה לכולם בטיפול שלהם?! זה נראה לי פשוט חלק מטיפול בגלל היותו טיפול, שלא קשור לאישיותו של המטופל, ולכן זה לא משמעותי לטיפול. לא?

נפגשתי עם אמא צביה היום בערב. נפגש עדיין מחר, בשישי, בראשון ואז.. ????? זהו... רק ב 11 לאוקטובר.. הקטע הוא שנראה לי שאני לא קולטת שהיא באמת נוסעת. איכשהו ,זה לא נקלט לי במח. אולי בגלל חוסר האונים ?? כאילו מה ??? מה עושים ?? אמרתי לה היום שאם היה איזה חוט ארוך כזה שבקצה האחד מושחל לי על פרק היד ובקצה האחר מחובר אליה והייתי מרגישה את התזוזות שלה ,הייתי רגועה. זה היה מרגיע אותי. לא הייתי צריכה לראות אותה.זה היה בסדר שלא אראה אותה כל זמן נסיעתה. העיקר,שהייתי מרגישה את התזוזות שלה והייתי יודעת שהכל בסדר. שהיא יש. אודי, ????? אהה..נזכרת שהיא שאלה אם ארצה שם של קולגה לזמן ההעדרות.עניתי לה שאני לא צריכה . שיש לי אותך. אודי, ???? יש לי סלע בלב :( שלך-במבי.

האם זה בסדר לפסיכולוג לשאול אותי כמה אני מרוויח? מה עושים הבוסים שלי? (אני מנהל בית) ולפהק פעמיים במשך הפגישה?? אני פגישה שניה איתו.ולמה

שכל הגבולות האלו יחזירו אותי לרצון לפגוע בעצמי..

אבל זה מה שקורה. אפשר שתסביר לי? זה מבלבל לגמרי:-(

אהלן אני כבר בן 18, גר אצל סבא וסבתא. בכלל הצורת חינוך הישנה של סבא וסבתא, אני מתבייש להביא חברה הביתה. אני מתבייש לדבר עם בנות בפלאפון לידם. אני כבר בן 18 ומרגיש שאני מתנהג כמו ילד קטן. אני מאוד רוצה קשר עם בחורה ושהיא תבוא אלי. אך אני מתבייש לשתף אותם בזה ולדבר איתם על זה. כי אף פעם לא הייתה לנו שיחה על זה.

אני מתבייש כי זה משפחה של ביישנים. בושה זה החינוך שקיבלנו. משום שסבא וסבתא ומשפחת חושבים שאני חנון בלי חברים למרות שזה לא נכון, הם לא כל כך מכירים אותי. אני מפחד בעיקר מהתגובה, איך הם יגיבו או יקבלו את זה שאני יביא חברה הביתה. ולמה אתה מתכוון שאתה אומר לקבל את עצמך?

אני גרושה מזה שנתיים, שני ילדי בצבא, באים מידי יום וגרים אצלי. במסגרת הסכם הגירושין, דירתי נמכרת עכשיו ועלי לעבור לדירה חדשה. הם הביעו את רצונם להישאר אצלי למרות שאביהם מאד רוצה שיגורו אצלו. יש לי בן זוג מזה שנה שקיבל עבודה בחו"ל לשנתיים, ולוחץ עלי לעבור איתו לשם. האם זה נכון לעזוב את הילדים בשלב כזה? אני אובדת עצות. תודה מראש

שלום רב, בכמה שנים אחרונות יש חלום שחוזר על עצמו בו אני מתה עקב פגיעת מחבל. אני לא רואה את עצמי מתה אלא ממש מרגישה כביכול את המוות. מה יכול להיות הפירוש לכך?

כמה הם מאיימים עבורי. כמה הם מזכירים כל פעם מחדש דברים שאני מתאמצת לשכוח. והטוב כאן? שכל מפגש כזה אני רואה שאני מגיבה יותר טוב בפעם הקודמת שכל המשפחה התאספה הייתי בסטרס מטורף שבוע אחרי זה, הייתי צריכה לחתוך כדי להרגע, הפעם היה בסדר נראה לי, היה מאוד קשה אבל הייתי בסדר יחסית, ורק כשחזרתי הביתה התחילו לי התקפי בכי ועד עכשיו זה כל כמה זמן אני מתחילה לבכות כמו משוגעת אבל זה יעבור נכון?

נראה כי שאלתי לא עברה, אנסח זאת שוב ביתה של חברתי הטובה נערה מתבגרת משכילה מאוד ונערה יפה, ברגע של משבר התחברה עם בחור אשר הינו פשרה עצומה מבחינתה, אינו משכיל כלל ובחיפוש עצמי מגיל צעיר ללא כל הצלחה , הבחור הינו פיקח אך לא עשה עם עצמו ולא השיג כל השג עד היום והוא הינו כבן 30,בין השאר אינו שרת בצבא ובכלל נראה כי יש שם איזו בעיה ביכולתו לעבוד ולהשתכר לא ברור מדוע בחורה חכמה זו מעבירה את זמנה בקשר זה , האם יש אפשרות לקבל כמה טיפים איך לפקוח את עינייה מבלי לפגוע בה ?

אני לא באמת מחכה לתשובה כי הרי התשובה היא לגמרה ברורה לכי לטיפול אז אני סתם משתפת כי כן זה עוזר וכמה שזה לא ישמע מגעיל זה לא עולה כסף ... אני כל כך עייפה אני באמת מנסה להבין למה? למה זה טוב? להמשיך משהו שהוא לא טוב הרי כל פסיכולוג כל בן אדם אומר שאם המצב לא טוב צריך לשנות אותו אז אם החיים בכללי לא טובים אם כל אספקט בחיים זוגיות בריאות עבודה משפחה הכל הכל הכל לא טוב אז למה להמשיך? אומרים שחיים זה דבר דינמי והמוות הוא קבוע שתמיד יש הזדמנות לעשות שינוי אבל אם לא נשאר כוחות? מה אם לא משנה מה עושים וכמה נלחמים החיים לא הופכים להיות טובים יותר בשום צורה אז למה להמשיך? למה לסחוב בכח משהו שהוא רע ואומלל וכואב . הידיים שלי צורחות מרוב רצון שאני אחתוך אותן הוורידים שלי זועקים אלי הלב שלי כבר לא עומד בזה ואני ממשיכה , למה? למה זה טוב? אני מאוהבת במישהו ששם עלי זין ועושה לי רע על הנשמה אבא שלי בדיכאון תמידי , בעבודה לא טוב לי כי אני עובדת עם הבחור הזה , אני שונאת את אך שאני ניראת אבל אין לי כסף לשנות את זה וגם יש דברים שלא ניתן לשנות אני נמוכה שמנה מכוערת לא אהובה עצבנית דיכאונית עם אבא דיכאוני בלי אמא בלי חברים כי אני הרחקתי את כולם אז למה? למה זה טוב? פסיכולוג לא ישנה את החיצוניות שלי , לא יהפוך אותי ליפה , לא יחזיר את אמא שלי , לא יגרום לאבא שלי להיות בריא או מאושר לא יגרום למניאק הזה לאהוב אותי אז למה? למה זה טוב? לא אני לא מתכוונת להתאבד כי זה יהרוג את אבא שלי כל עוד הוא בחיים אני יהיה בחיים אבל איזה כייף לאחל למוות של הבן היחיד שעדיין אוהב אותי ואני אוהבת אותו חג שמח

לפחות יש משהו שעוזר ולא עולה אפילו כסף... וחוץ מזה המראה החיצוני זה רק אספקט אחד, וגם זה לא מוחלט, בטח יש בך גם דברים יפים אפילו מבחינה חיצונית, ויש יופי פנימי, אולי את צריכה ללמוד לראות את זה, לקבל ולאהוב את עצמך כמו שאת. אני מנחשת שלפעמים את נהנית מכל מיני דברים קטנים או גדולים ויש מי שאוהב אותך באמת. את אישה עובדת, זה לא מובן מאיליו. מלבד זה בוודאי את אדם מורכב ויש בך עוד דברים חוץ מהעצבנות והדיכאון, ולגבי המניאק, אולי עדיף ככה, לא כדאי להיות בקשר עם אחד שעושה לך רע על הנשמה. מאחלת לך שנה טובה, בריאות ואושר לך ולאבא, שיהיה לך חג שמח ושלו, ושיתמלאו כל משאלותייך לטובה! ממני

אני מעוניין לשאול כמה שאלות .. בזמן האחרון אני מרגיש כאילו אני לא חיי את החיים כמו שצריך החיים שלי עוברים לידי ואני לא עובר דרכם אחרי כל החלטה שאני מקבל בחיים אני חושב אחרי זה 60 פעם אם עשיתי נכון או לא הראש שלי כל היום במחשבות מה יהיה עוד 5 דקות מהה היה לפנייי שעה אם הייתי בסדר לא הייתי בסדר לפני שאני מדבר עם בנאדם אני מריץ אצלי נאומים בראש לפני שאני מדבר איתו הראש שלי כל הזמן במחשבות איך היה ואיך יהיהה ומה אני יגיד ואם ההחלטה שלי טובה אני כל הזמן שופט את עצמי אני מרגיש חסר אנרגיה ואני רוב הזמן חסר מצב רוח אני מרגיש שמאז שהתחררתי מהצבא שכאילו החיים לא רגילים כמו שהיו לי אני כבר לא יודע מה טוב לי מה לא טוב לי ..

ראיתי בגוגל שרבות נכתב על הזדהות השלכתית שקיימת בכל אינטראקציה, גם מעריץ של פוליטקאי ודמות מוערצת מהקולנוע. אבל, מדברים על העברה של רגש קנאה, כעס, שנאה, אפילו אהבה. מה שמעניין אותי הוא העברה של יצירת תחושת משיכה בין אישית ומשיכה רומנטית (אבל לא רומנטית במובן של סקס אלא במובן של אובססיה להיות בידיים של מישהו כמו שילדה בת 5 רוצה להיות כל הזמן בידיים ובברכיים של אבא שלה), כלומר משיכה פיזית תמימה. ורציתי לדעת האם יש ספר או מאמר, לכתוב הזמן הפנוי של החג, שאוכל לקרוא אותו שמציג את התהליך של העברה נגדית של משיכה בין אישית ומשיכה רומנטית, לאוו דווקא של מטפל-מטופלת אלא בכל אינטראקציה אחרת, כולל "אינטראקציה" שבין דמות קולנועית לבין מעריץ, או "אינטראקציה" שבין פרסומת של מותג צרכני לבין צרכן שמעדיף לקנות את המוצר של המותג ומתאהב במותג הפרסומי. שתהיה שנה טובה ומוקסמת ותודה מראש

מה יש בטיפול פסיכודינמי, שאין בטיפולים אחרים (פסיכותרפיה/קוגנטיבי/התנהגותי וכיוצא בזה, ומה המטפל הפסיכודינמי עושה עם המטופל שבטיפולים אחרים המטפל לא עושה איתו, שגורם למטופל לאהוב את המטפל ?

אודי יקר! הפניה שלך אלינו במילים אלו חיממו את לבי. מאוד ! שנה טובה ומבורכת והמשך עשיה פורה לך . שלך-במבי.

אני מאחלת... שנה עם אומץ לבקוע מהביצה, שלא נפחד למתוח את הכנפיים, ונגלה שהן יכולות להתחזק ולעוף רחוק... שנה שבה נהיה קרוב קרוב עם האנשים האהובים עלינו. שנאהב ונשמח ונצמח. ובעיקר שנסתכל עליה וגם על השנה שעברה בהכלה ואהבה. שנה טובה.

הי אודי ומשתתפי הפורום (האקטיבים והפאסיבים) אני מאחלת לעצמי ולכם שנה טובה ומבורכת,בריאות טובה, מאחלת שהשנה החדשה תביא יציבות,איזון ושקט לחיינו,יחד עם העזה,תנועה, ולימוד חדש ומאתגר. מאחלת שנה של שלום בנפשנו ובעולם. חג שמח ! חיבוק-במבי.

אני מאחלת מייחלת ומשוועת לקצת סדר יציבות ורוגע. ומאחלת לכולנו שיהיו לנו את הכוחות לארגן לעצמנו שמחות קטנות וגדולות, שנדע לשמוח ולאהוב ושתהיה שנה פוריה של יצירה צמיחה ושגשוג.

אינני יודעת לדבר את המילים שכואבות הצילו לא טוב לי

.. יש לי מועקה בלב :( סלע יושב שם ומקשה על הנשימה. אודי, מה אתה עושה כשכך אתה מרגיש ? מרגיש לי לא טוב :(

אני לא בטוחה אבל יכול להיות שהיום תודיע על חזרה ביום רביעי הבא? אז אני רוצה לאחל לך ולבני משפחתך שנה טובה ושימלאו כל משאלות ליבך לטובה. ולכל באי הפורם, שנה טובה ומבורכת שנת שלווה פנימית ומודעות עצמית. מיכל

יש לי פחד נוראי שמוביל למחשבות ולהרצת תסריטים בראש שמשהו קורה לבני משפחתי. אני ממש נמצאת במועקה מתמדת מכך, אפילו יש בי פחד לנסוע לחופשה מהחשש הזה. אני לא יודעת מה לעשות, זה מוביל גם לתחושת עצבות. אשמח אם תוכל לייעץ לי. תודה

הניתוק הזה. מה שעשיתי לא היה אמור להראות לו שאני צריכה דווקא יותר- ןלא פחות???

עוברים עלי ימים קשים ולא רק ולא דווקא בגלל מחלתו ופטירתו של אבי, זה עוד דבר שנוסף על הדברים האחרים, בלגן גדול מאוד, ישר אחרי שכתבתי הצטערתי שכתבתי ושגיליתי את חוסר רגשותי.ההתחרטות והצטערות זו המורשת האמתית והיחידה בעצם של אבי , כל ימי חייו מאז שאני זוכרת אותו עברו עליו בחרטות והצטערויות על כל מיני דברים טפלים שלא קשורים למציאות, אולי לאיזו מציאות פנימית שלו.... נראה לי שלא הייתי צריכה לכתוב, שזה לא מתאים בכלל לשתף בדבר כזה, אז אם אתה יכול בבקשה אל תעלה את ההודעה. תודה.

אודי שלום מה שלומך? אני מטופלת אצל מטפל שאני מאוד אוהבת ומרגישה שאני מקבלת הרבה מהטיפול . בהשך שנתיים וחצי אני כבר מטופלת פעמיים בשבוע וזה היה מינון מצוין בשבילי . עד שנכנסה לפני כחודשיים מגבלה כספית ונאלצנו להוריד לפעם בשבוע . עם תוספת של פעמיים בשבוע שיחות טלפון מוגבלות בזמן ובשעה . בהתחלה היה מאוד מאוד קשה להכיל את עצמי הגעגועים היו הורגים אותי אבל לאט לאט התרגלתי ומצאתי בזה גם יתרונות . פחות טרטורים בדרכים אני נוסעת שעה כל צד וגם התחושה שיש לי כח ואני יכולה להתמודד. כעת קצת הבעיה של הכסף הסתדרה לי פחות או יותר . למרות שאני צריכה לחסוך כי אני לקראת איזה שינוי בחיים שידרוש הרבה כסף . לכן אני מוצאת את עצמי נורא מתלבטת מה לעשות ??????? האם לחזור לפעם לפעמיים בשבוע בשביל להיות יותר רגועה ולהישען יותר על המטפל גם בתקופה הקשה הזאת ? או להמשיך כך את המסגרת ??? אשמח לעצתך. ============ בעניין אחר אני מאוד אוהבת שיש כאן חוקים שיש שלישי יש יום מנוחה שבו אנחנו צריכים לשמור על עצמינו (כי בשאר הימים אתה שומר עלינו).הגבולות המסגרת זה עושה לי טוב מכניס לי יציבות לחיים שלי שהיום הם כבר יותר יציבים אבל פעם היה בהם תוהו ובוהו . תודה שאתה איתנו ח.

אשמח עם משהו יוכל להמליץ לי על פסיכולוג או פסיכוטרפיט מומחה ובעל נסיון , עדיפות לדתי , לבעלי , אני נשואה מזה 4 חודשים ויש לו בעיות בעוררות המינית , מלבד זאת בעיות רגשיות , התקפי זעם , חשבתי על גרושין , אך במחשבה שניה אני מעדיפה לתת עוד צ'אנס לנשואים , אם משהו יוכל להמליץ לי על משהו טוב שמטפל טיפול פרטני וזוגי

השיר הזה ממש לא משקף את מע' היחסים אם בכלל היה דבר כזה עם אבא שלי. אבא שלי נפטר לפני שבוע ויום ממחלה קשה, הייתי רוצה להרגיש צער או להרגיש משהו כלפי האיש המאוד מוטרד והמיוסר הזה , (הוא היה נכה מלחמה פגוע ראש) נראה לי שאפשר להצטער על החיים שלו יותר מאשר על מותו. אולי השיר הזה הוא על איך שהיה יכול להיות בנסיבות אחרות, שהייתי יכולה להאמין. השיר הזה נכתב מתוך אמונה שיש אישם בשמים ובארץ אבא שאוהב ודואג, לדעתי אין שום דבר. ובכל זאת זה שיר יפה ונוגע ללב. שתהיה שנה טובה ומבורכת, שירד הרבה גשם (לא רדיואקטיבי חו"ח) והרבה בריאות לכולם.

על הניתוקים שעשיתי לו בטלפון. יצאתי בחיים... אבל עכשיו הוא מנסה לעזור לי עם גבולות -מה שאני לא בטוחה שמתאים לי,ואני מתפרקת מול זה..

המתמקד על התבוננות הפסיכולוגיה וגישותיה על מחלות הנפש. תודה

היי, אני בת 31 נשואה + 2. קשה לי קצת לתאר מה בדיוק אני מרגישה, להיפתח אפילו בעילום שם... אבל נראה לי שאני בדיכאון, יש לי התקפים שזה בא והולך (בעיקר בא..) ימים טובים יותר וטובים פחות. על פני השטח אני מתפקדת, צוחקת יוצאת לפעמים לבלות אבל בפנים אני פשוט מתה, מרגישה ריק עצום ועצוב עמוק שאני לא בטוחה איך להעלים... מרגישה כישלון, תבוסה, ייאוש. לפעמים אני מנסה לדבר עם בעלי על זה אבל זה רק מטריד אותו יותר ולא ממש מועיל לאף אחד מאיתנו... אנחנו כבר 3 שנים גרים אצל ההורים זה התחיל מאילוצים כלכליים אבל נמשך בגלל הטירוף של מחירי הדיור. אני יודעת שחלק גדול מהרגשות שלי נובעים מעובדה זו, הרגשת הכישלון בעיקר. שבגילי המופלג עם שני ילדים אני נאלצת לחיות על חשבון הוריי כל כך הרבה זמן. ראשי מלא בחרדות 24/7 חרדות של כסף בעיקר, שכסף לא מספיק לא יספיק, העסק שלי לא יצליח שיהיה עוד כישלון, שאני כישלון ושלא אגיע לשום הישג משמעותי בחיי... שלעולם לא אוכל להגיד בגאווה, ניסיתי והצלחתי, בנתיים זה רק ניסיתי ונכשלתי. למרות שבעלי מרוויח יחסית יפה וסה"כ יש לנו הון עצמי מכובד אני מסתובבת עם תחושת פחד שלעולם נחיה ככה מהיד לפה, כי אני לא נושאת את חלקי בנטל הכלכלי, הרווח שאני מביאה הביתה הוא שולי ולא מספק ובגללי תמיד נצטרך לחשב כל שקל שיוצא, תמיד נוותר על דברים מהנים בחיים על חוויות. תחושת הביטוחן העצמי שלי ברצפה כשזה נוגע לפרנסה, במיוחד מול חברות שכל אחת מצליחה בדרכה ורק לי אין במה להתפאר, לא בבית שרכשתי, לא בעסק משגשג או במשרה מכובדת, מרגישה פחותה מהן, נחותה, אני יודעת שאני לא אמורה להרגיש ככה שיש בי הרבה מעלות אחרות אבל זה לא מונע ממני להרגיש כך.. מה שמטריד אותי שמצבנו לא כה בכי רע שאני אמורה להרגיש כאלו תחושת שליליות, זה לא שאנו גרים ברחוב או חייבים לבנק כסף, אבל עדיין בעיניי המעוותות אני כישלון ומצבנו הכלכלי לא טוב מספיק... למעשה חרדות אלו על מצב כלכלי אני יכולה לשחזר עוד מילדות. גדלתי במשפחה אוהבת ומבוססת כלכלית, בית פרטי עם גינה, מרצדס בחנייה, נסיעות לחו"ל כל שנה, אבל לפעמים הורי היו מבקשים שנבזבז החודש קצת פחות כי החודש יש קצת קשיים, המחשבות והחששות שרצו לי בראש היו של "אין כסף בכלל ועוד רגע אנחנו ברחוב", מחשבה מוזרה בהתחשב בנסיבות הקלות ובגילי הצעיר. בכל מקרה, אני באמת חושבת שאני זקוקה לעזרה מקצועית, אני לא בטוחה לאיפה לפנות מה הטיפול? אני צריכה פסיכאטר או פסיכלוג? אני גם חוששת ללכת לא רוצה שבעלי או המשפחה ידעו שיחשבו שאני מגזימה או סתם משוגעת או שזה יכניס אותם לחרדות עליי ויש לי מספיק דאגות לא צריכה שאחרים ידאגו לי גם.. סליחה על האורך ותודה. X

הייתי לא נעימה..בלשון המעטה..בעצם די אגרסיבית..והטחתי בה האשמות..הסתייגויות.. הייתי בוטה וגועלית.. הפתעתי את עצמי..לא ידעתי שיש בי כעס ברמות כאלה.. גם לא ידעתי שכך אני באמת חושבת.... אבל......... מה שיותר הפתיע..זה שהיא לא העיפה אותי לכל הרוחות...למרות שזו היתה הזדמנות בשבילה....אמרתי-שאלתי אם זה לא נראה לה כבר מיותר..כי אני ממילא תקועה..חשבתי-חששתי שתאשר...שתעיף.. היא לא?!?!?.. זה בילבל ...התגובה שלה שאני כן צריכה להמשיך.... זה הפחיד..ואולי זו הצגה..????

אני מקווה שזה בסדר שאני עונה לך... זו לא הצגה. גילית שהיא יכולה לספוג גם דברים פחות נעימים, ולא קרה לה כלום. היא מקבלת אותך גם כשאת כועסת - זה מותר - ולא מעיפה אותך לכל הרוחות, כי יש בך גם צדדים כאלה. ואולי את חושבת שאסור לך להיות גם כזו, אבל כולנו בני אדם, ואנחנו רבגוניים, כולל צדדים פחות נעימים, לפעמים. וזה בסדר. והיא מבינה ויודעת את זה. TM.

תודה על התגובה.. שמחתי לראות את הניק שלך מבליח כאן בהפתעה..אחרי זמן ארוך שלא כתבת כאן..אגב..נדמה לי שאני המצאתי את הכינוי טימי..אם אני לא טועה..כנראה..הפריע לי שלא כינית את עצמך brilliant mind.. (: גם שמחה שהסתדר לך עניין התרופות.. מי כמוני יודע..כמה זה לא מובן מאליו..

אתה צודק..לא היה לי ברור שהיא תכיל..נכון שיש לי בעיה במתן אמון..אך גם..בהסתמך על ניסיון העבר.. העניין שנבהלת בכל מקרה..מדחיה אפשרית שלה.. ומכך שהיא מתעקשת להמשיך..למרות שאני לא נעימה לה..משמע..המצב מדאיג???...

אני אדם נכה ללא אפשרות לעבוד מבחינה רפואית, לכן מתקיים מקצבת נכות כללית של 2400 ש"ח לחודש ממנה משלם שכר דירה והוצאות מחייה והוצאות תחבורה (כי אין לי רישיון נהיגה בגלל הבריאות). אני בן 34,שרוצה לקיים יחסי מין לצורך ילודה (אני מת כבר להיות אבא), ולא מסוגל לקיים יחסי מין עם בחורות בגלל שאין לי שליטה על תחושת גועל מאיבר מין נשי. וזה מפריע לי כי אני נמשך נפשית ורומנטית לנשים, ואוהב לחבק אישה כל הלילה עם תחתון אבל לא מסוגל לקיים איתה יחסי מין בגלל שאני לא מסוגל להחדיר אצבע או איבר מין או כל דבר לאיבר המין שלה עקב זה שאני נגעל מאיבר המין הנשי וזה מאוד מפריע לי. מבחינה מינית אני נמשך לאיברי מין גבריים ואני נותן מין אוראלי (מוצץ) לגברים ואוהב את זה מאוד, וגם איתם יש לי בעיות שאני חש שזה לא בסדר ואחר כך שנוצלתי וכאילו לא אוהב את זה בדיעבד. אני מעוניין שמישהו שמלמד רופאים היפנוזה ישב וילמד אותי היפנוזה עצמית לבעיות שציינתי. אני רוצה לדעת היפנוזה עצמית שבעזרתה אצליח לאמן את עצמי לא להיגעל מאיבר המין הנשי. כמו כן, אני רוצה לדעת היפנוזה עצמית שבעזרתה אאמן את עצמי לתת מין אוראלי לגברים באופן כזה שאחרי שאני מוצץ ארגיש שאני מרוצה מעצמי ואוהב את הבחירה שלי שבחרתי לעשות את זה, מבלי שאחרי יומיים ארגיש תחושת אשמה או תחושה שנוצלתי וכאילו לא בחרתי מעצמי. לצורך כך, אני צריך אנשים שמלמדים היפנוזה אבל כאלה שידעו לתפור לי לימוד עצמי של היפנוזה כזאת שתעזור לי לאמן את עצמי להגיע לשתי המטרות האלה, והכל במעט פגישות ובעלות נמוכה. אני צריך את עזרתכם כדי להגיע לאנשים המתאימים עם רגישות אנושית להתעמק במה שכתבתי ועם רצון להבין את מצוקתי ורצון לעזור לי ללמוד היפנוזה עצמית שתפורה למטרות אלה שציינתי. אני פונה אליכם באיתור אנשים שייתחשבו במצב שלי מפני שאני לוקח הלוואה כדי לממן את זה. אין לי ממה לחיות ואצטרך לקחת הלוואה בשביל לשלם למישהו שיעזור לי ללמוד היפנוזה עצמית שתהיה תפורה לי. אני גר בפתח תקוה. בברכת שנה טובה ובריאות שלמה

אני בת 29 לפני כשנה וחצי, התחלתי לצאת עם אחד יצאנו כמה חודשים, והוא זרק אותי, אחרי שניפרדנו גיליתי שאני בהריון, לקחתי את זה ממש קשה, יצרתי איתו קשר ועידכנתי אותו במה שקרה בהתחלה הוא לא האמין לי חשב שזה לא שלו, אבל אז הוא התאפס ועזר לי לעבור הפלה... אירוע זה עשה לי טראומה נוראית אחרי שהיינו פרודים קצת יותר מחצי שנה, חזרנו להיות ביחד אנחנו כבר מעל לשנה יחד, אני על גלולות, אבל אני כל הזמן פרנואידית שאני אכנס להריון, לפעמים המחזור שלי לא סדיר יכול לאחר בשבועיים ואני נכנסת לסרטים והיסטריות שאני בהריון רצה לקנות בדיקות כל חודש כמעט, וכשהם יוצאות שלילי אני לא מאמינה והולכת לעשות בדיקת דם... ככה כל חודש זה מתיש אני לוקחת גלולות כל יום באותה שעה בהדיקות! אבל זה לא מרגיע אותי, וכל חודש אני מוצאת תצמי בהיסטיריה אך אני מוציא תצמי מפרנואידיאות הזו?

איך קוראים לתופעה אבנורמלית שכזאת ? מדובר על אדם רגיל, שעובד רגיל למחייתו ואין לו בעיות נפשיות. אבל, איך קוראים לתופעה המוזרה הבאה. אני מכיר בחורה, אומר לה הכל אמת על עצמי. חוץ ממה שקשור בגבריות שלי שאני מספר לה שהיו אצלי 5 גברים שדפקו אותי ואז אומר לה שהם רוצים אותי רק בשביל סקס. ואז אני עושה את עצמי כאילו אני לא יודע מה הם רוצים ממני (סקס), ושהם לא רוצים איתי קשר חברי אלא רוצים רק "לדפוק ולזרוק אותי". כשלמאיתו של דבר אף אחד לא היה אצלי. ואז אחרי שעה אני מתקשר שוב ומספר לה שהיו אצלי עוד גברים שהם עשו לי ומספר לה איך הם השפילו אותי ואיך אהבתי את התחושה הזאת של ההשפלה להרגיש כמו זונה מנוצלת מינית. ואז אני מנסה לאתר בבחורה שאני מדבר איתה איזשהי הזדהות וחיבור לדברים שאני מרגיש, כשכל מה שאני מספר לה שכאילו הייתי עם גבר זה שקר. עוד אני מספר לה שאני עושה סקס עם אמא שלי וגורם לה להאמין בזה. מספר לה שאני עושה סקס עם חיות, עם בת של חברה וכאילו משדר פחד ומבקש שלא תגלה לאף אחד. והכל כשלאמיתו של דבר כשאני לבד או עם בת של חברה לא לעולם לא מעלה בדעתי לחשוב דברים כאלה. אבל איכשהו שאני מכיר בחורה חדשה אני פתאום נוטה ליצור בה רושם שאני זונה מושפלת, שמשפילים אותי, שאני עובד בזנות ברחוב כזונת רחוב ומספר לה כאילו חוויות של לקוחות שהשתינו עלי, ומספר לה שקרים על עצמי שקשורים במין כאילו אני סוטה מין. כך קרה לי במשך 8 שנים שבהם אני יוצא עם בחורות ומכיר אותן. מתישהו שהוא הן מרגישות שאני מגזים וכנראה משקר על עצמי. רק לוקחות אותי כסטוץ, ולא לוקחות אותי כגבר לקשר של הקמת משפחה. אלא זורמות לפעמים עם השקרים שלי, ומקשיבות לי וצוחקות. בהתחלה הן מאמינות ואח"כ אולי הן קולטות שאני מגזים. מגרה אותי כשהן מאמינות לשקרים שלי שאני עושה עם אמא שלי, שאמא שלי זונה, שאני זונה שגברים עולים עלי כל שניה, שאני עושה עם הבת של ידידה שלי ביחד ומקלח את שתיהן, בהתחלה הבחורות מאמינות לי ולגרום להם להאמין לכל הסיפורים שלי על עצמי זה הדבר שמעניין אותי ומאתגר אותי. הבעיה שזה מזיק לי מאוד כי זה גורם ללשון הרע. באותו רגע אני לא חושב שאני מפליל את עצמי בסיפורי שקר על עצמי. איך קוראים לתופעה כזאת ?

שלום רב ,האם מישהו יודע ויכול לספק אינפורמציה באם יש בארץ פקולטה ללימודי/קבלת תואר של psyD אשמח לקבל פרטים בנושא. בברכת שנה טובה לכל חברי הפורום.

אני מרגישה שנוכחות של אחרים... חודרת מתחת לעור שלי, נכנסת לתוכי, משפיעה עליי, משנה לי הכל...בלי רשות וכל הזמן... זה יושב לי על דרכי הנשימה, נכנס לתוך התאים של המוח... אני לא מצליחה להוציא את זה... לפעמים אני פשוט מעדיפה לא לצאת בין אנשים...כי אני לא רוצה שזה ישפיע עליי, אני רוצה להיות באמת... ואני לא רואה דרך אחרת... אודי...?! אתה מבין? או שזה נשמע ממש מוזר? שוב תודה לך...

שלום אודי, רציתי הפעם להתייעץ בנושא שאינו נוגע אליי אלא לאדם קרוב, ואיני מרגישה שאני יכולה לכתוב על כך כאן בפתיחות כיוון שלא מדובר בי... האם זה אפשרי להתייעץ איתך באופן נקודתי וח"פ במייל? (כמובן שאם התשובה היא לא, אקבל זאת בהבנה מלאה תוך הערכה גדולה למה שאתה נותן כאן...) אני.

כתבתי למטה לבמבי, אם תוכל לבדוק ולהעלות..אולי לא נשלח? ואכן טוב ומפחיד :)..כרגע נתרכז בטוב, אוקי? מתגעגעת..תזכיר לי שיש טוב בלהתגעגע...משתדלת להרגיש את הטוב הזה...

שלום, לאחרונה אני מוצאת את עצמי במתח נפשי מאד גדול על רקע קושי להתמודד עם מטלות של לימודים באוניברסיטה. בעבר הייתי פוצעת את עצמי-לא בצורה קשה במצבי מתח. לאחר תקופה ארוכה מאד בה נמנעתי מכך, למרות שהייתי עסוקה בזה בראש, מצאתי את עצמי עושה זאת שוב לאחרונה. אני מבינה שזה לא נורמטיבי וצריכה להסתיר מאנשים בסביבה שלי, אבל זאת דרך שבה המתח קצת נרגע. הייתי בעבר בטיפול פסיכולוגי פעמיים בשבוע אבל פיתחתי תלות מאד גדולה במטפל והיה בזה יותר סבל מתועלת. האם יש סיכוי במקרה כזה לטיפול פסיכולוגי? האם אני צריכה לקחת תרופות? 

היי..חבר שלי בן אדם בעל פתיל מאוד קצר ומכל דבר או מילה קטנה הוא יר מתעצבן והתגובות שלו ממש קיצוניות...פעם הוא שבר ממש בחדר,מדבר בצורה מגעילה...אני רוצה לעזור לו כי אני יודעת שהוא ככה בגלל העבר הלא פשוט שהוא חי בה עם המשפחה של,נכון שזה קשור? מה ניתן לעשות כדי להרגיע את העצבים שלו ואיך בכלל אפשרת לשנות את חיי היומיום שלו בקשר להתננהגות שהושפע מהעבר? אשמח לעזרתך