פורום פסיכולוגיה קלינית

זה הגיוני שבגלל כמה ריבים קשים עם אמא הכוללים קללות בארוחת ערב היא ניסתה להרעיל אותי דרך אגב כבר שעתיים שאכלתי ולא קרה לי כלום אולי זה רעל ארוך טווח

מדובר באדם כבן 35 שקרוב ל15 שנים חולה במחלה בכלי הדם ולאחרונה החמיר מצבו והרופאים לא כל כך יודעים מה לעשות ועקב מצבו הוא צריך להיות מאושפז תחת השגחה אבל ללא כל טיפול משמעותי ומאתמול הוא לא מסכים לדבר עם אף בן אדם כולל הורים ואשתו האם יש דרך להוציא אותו מזה

אני מפחדת..לאבד..את עצמי..את האחרים...אני נחנקת מפחד!.. אודי??........

..אם היה מוגדר..אולי היה פחות מפחיד..קשה לבטא..קשה להעביר.. מפחדת בעיקר מנטישה..שאשאר לבד..שאאבד אנשים(המעט שנותר לי..) וגם שאאבד בריאות.. שאאבד שפיות.. ולמה "התקפי הפחד" האלה..(שאולי בשפה מקצועית..התקפי חרדה..?) קורים לי יותר בזמן האחרון?..

היי, אני מעוניינת להתחיל בטיפול יש המון פסיכולוגים בהסדר עם הכללית בעיר ת"א יחד עם זאת אשמח להמלצה :) תודה שני

משום מה כתבתי לך הודעה והיא לא פורסמה בבקשה תענה לי

היי אודי אני מצטער מאוד פשוט הייתי פזיז מתי ההודעה פורסמה לבסוף

שלום אודי, מצאתי במקרה באינטרנט שאלון בנושא חרדה חברתית (ליבוביץ) ומיליתי אותו. יצא שלפיו אני סובלת מחרדה חברתית קשה מאוד. אני מגמגמת, היות והרבה מהשאלות בשאלון עוסקות באינטרקציה מילולית עם אנשים אחרים אני מניחה שהגמגום משפיע רבות על התוצאות של השאלון. כיצד להתיחס לתוצאות השאלון עבורי ? האם בכלל אומר משהו לגבי ? תודה.

היי אודי, בטיפול שהייתי המטפלת הסכימה בהתחלה שאבוא לפי בחירה שלי אבל אחרי שהתפתחה תלות התחלתי לשנוא את הצורך שלי, נכנסנו לשחזור, חוויתי דברים קשים, לא באתי מסודר, הרגשתי שרציתי יותר זמן היא סירבה, לא יודעת היה שם סיבוך כזה שהיא לא שמעה את הצרכים שלי ממנה ואני לא שמעתי את הגבולות שהיא ניסתה להציב... מאז משתחזר לי בלי סוף הדבר הזה. כאילו הרגש תקוע ופתאום בתוכי מסוגלת להזכר בזה ולבכות ולסבול ובא לי להרים טלפון לבקש ממנה לעזור לי, לבוא לקראתי, לבקש עזרה אבל ממש רגשית מרגישה בסרט הזה של כאב רגשי, מצוקה ותקווה שישמעו אותי, יבואו לקראתי, יעזרו.. אני זוכרת שבאיזשהו שלב היא ממש עמדה על זה שאבוא בצורה עקבית ומסודרת אבל הדרישה הזאת הרגישה לי אטומה וכמו ניסיון אילוף אכזרי, לא יודעת, כאילו במקום שהיא תבוא לקראתי היא תובעת ממני להתאים את עצמי, כאילו מי החזק ומי החלש, אמרתי לה פעם שזה שיש לי צרכים זה לא סיבה להשפיל אותי ולכפות עליי את הכללים שלה מעמדה של כח, אבל היא לא התייחסה. היה שם ויכוח על זמן, היה לי מה שאני ביקשתי ומה שהיא הייתה מוכנה זה לא הסתדר כי הרגשתי שרציתי קצת יותר, למרות שירדתי גם אני מהבקשה המקורית והתפשרתי אמרתי לה שאני זקוקה להרגיש שהיא תעשה מאמץ מיוחד בשבילי.. אבל היא התעלמה, לא יודעת... זה לא מפסיק להשתחזר לי. הקריאות לעזרה.. לפעמים אני מרגישה כמו יצור טורדני ומשוגע שחי בסרטים רגשיים מולה. וזה מוזר, כי כאילו אני מתקשרת נורמלי עם אנשים חוץ מזה, למרות שקצת בדכאון, אבל זה נשאר בתוכי תקוע ומבזבז לי אנרגיה וזמן מאז, פרצי בכי פתאומיים . במיוחד שאני חושבת לפנות לעזרה במקום אחר, זה לא משחרר אותי. מה אפשר לעשות?? כשאני חושבת ללכת לטיפול אחר זה פתאום מעיר לי את המקום הזה שוב ושוב, כאילו משיכה לחזור דווקא למטפלת הקודמת שתתן לי תמיכה, תכיל, תעזור לעכל ולשחרר אותי ממקום יותר טוב, אבל התנאי שלה של לבוא מסודר מרגיש לי כמו כפייה אכזרית וזה בולם אותי, כאילו ביקשתי ממנה לא להשפיל וזה מתממש, מה שפחדתי ממנו מתממש. השפלתי את עצמי מיליון פעם-לקרוא לעזרה ממקום הכי נמוך והתקל בסירוב או אוזלת יד- מה זה אם לא השפלה? זה כזה עלוב, מרגישה שאין לי כבוד עצמי מולה כבר-אולי בזה שאני מעולם לא נכנעתי לבוא מסודר זה הדרך שלי לשמר תחושה של יכולת לקבוע על משהו בטיפול הזה- שלפחות בזה היא לא תשבור אותי? כי היא אמרה לי פעם שאני כנראה לא מספיק סובלת אם אני לא באה מסודר לפי הכללים שלה כמו שאמור להיות, אבל אני דווקא סובלת, פשוט זה מרגיש כמו כניעה נוראית, כאילו היא מנסה לשבור אותי...בכלל לא רציתי כאלה דברים מטיפול. רציתי דברים טובים. אני מבינה בשכל שזה התייחסות לא אובייקטיבית וראלית ושאני מייחסת לדברים כאלה רגשות מצוקה קשים, אבל הרגש דומיננטי שם ולא השכל- זה ממש תוקע. אני לגמרי לבד בדבר הזה, לא יודעת איך להמשיך מכאן ולא נעים לי להציק למטפלת עם הודעות כל פעם שהרגש מהפצע הזה מציף. שזה קורה היא מתעלמת, נראה לי הדרך שלה לשים לי גבול סופי... איך עוברים הלאה?? האם הפצע הזה מטיפול שנקטע ככה באמצע שחזור ימשיך להציק לי כל החיים? למה זה אך ורק באחריות שלי עכשיו? אתה חושב שאני אצליח לשכוח מכל זה ולא יעלה יותר הסרט הרגשי? מבחינה רגשית המטפלת הופכת שם בדימיוני למאוד אכזרית בשבילי, אטומה, מתעלמת ממצוקה, זה נוראי, אבל בשכל אני מבינה שהיא לא חייבת לי כלום, שזכותה לדרוש שאני אבוא לפי הכללים שלה.. אבל זה לא עוזר. היא לא רוצה לעזור לי? איזה טיפול גרוע היה לי :(

להיות בקשר טיפולי לחלק מהאנשים זה דבר קשה מאוד (ומפחיד), וזה גוזל המון אנרגיות, כך זה אצלי אפילו היום אחרי כל כך הרבה שנים, בכלל אין מה להשוות בין המטפל למטופל בדבר הזה ובכלל, זה חוסר סימטריה נוראי...לפי מה שאני שומעת ממך אפילו שאת כבר לא שם, את עוד שקועה בזה ומשקיעה בזה מחשבה ואנרגיות. אולי אם כבר אז כבר, שלפחות יצא מזה משהו טוב בשבילך?... לפי ניסיוני האישי ולדעתי אם מצליחים להיות במקומות הקשים והמאוד נמוכים מספיק זמן מצליחים גם לצמוח משם, זה מאוד קשה כי זה כרוך בוויתורים אכזבות ותסכולים רבים (האסוציאציה הראשונית שעלתה לי בראש היא השיר "שפל רוח" של רשב"ג אם את מכירה שכותב על האפסיות שלו כתנאי לעבודת ה' ולתיקון הנשמה שלו, זה לא שהפס' נהפך לה' חו"ח אלא שאם רוצים לשנות משהו צריך להכיר בקטנות שלנו ולבוא ממקום , כן, קצת של כניעה וויתור... ) נראה לי שאם נשארים, בסוף צולחים את הקשיים והמשברים לומדים לראות גם את הדברים הטובים ואפילו לקבל אותם ולהסתפק בהם, לומדים להרגיש את ההתכוונות הטובה שיש בקשר המוזר הזה שבין מטפל למטופל ולא רק את הדברים הקשים ... אחרי הכל המטרה היא שיהיה קצת או הרבה יותר טוב... שיהיה לך רק טוב. מ.

מה שלומך ? אני דווקא במקום טוב. גם עשיה מבורכת,תודה לאל. וגם עם אמא צביה, בגדול זורם כזה.. משהו רגוע כזה..עוטף ברוגע ושקט כזה..נעים..כמו לישון באינקובטור כזה.. ואני כותבת כי אני מתגעגעת אליך ורוצה גם לשתף אותך.. מאחלת לך יום רך ומלטף. שלך-במבי.

מבחינה רגשית המטופל נכנס לתקופה קשה ופגישה פעם בשבוע כבר לא מספיקה לו לשאת את התהליך באופן 'נסבל'? אבל מה אם כלכלית הוא לא מסוגל לממן יותר מפגישה בשבוע (טיפול זה מאוד יקר הרי) איך פותרים מצבים כאלה?

שלום! אני מחפשת כבר המון המון זמן פסיכולוגית דתיה מאיזור רחובות או ת"א שלוקחת מחיר סביר שאפשר לעמוד בו ומתמחה בין היתר גם בחרדות. אוכל לקבל למייל כמה מספרים?! תודה רבה!!

שלום אני בן 15 ולאחרונה התחילו להיות לי כאבים בחזה אז הלכתי לרופאת המשפחה שלי והיא נתנה לי מרשם למוסקול ול-ולריאן כי היא שאלה אותי אם אני בסטרס ולחץ ועניתי לה שכן רציתי לדעת אם נער בגיל 15 יכול לקחת את התרופות האלה ובנוסף גם לקחת במקביל את שניהם בנוסף חשוב לציין שאני סובל המון מחרדות ומOCD שבא לי ב3 צורות ואני מתעקש לנסות להתמודד עם זה לבד

ד"ר אודי שלום, אז אחרי שכבר כתבתי הודעה והיא נמחקה....אנסה שוב, אני אמא יחסית צעירה בת 28 ל2 בנים 6,4 גדלתי בבית שעל פניו נראה נורמטיבי ורגיל ובעצם חייתי עם אבא שבקושי היה בבית (עבד) ואמא אלימה וחולת שליטה, שהייתה מקללת, משפילה ומכה בצורה לא נורמלית עם כל הבא ליד...עם קרחות שהיו לי מרוב שהיא משכה לי בשיער...אני בכורה מבין 3 אחים שהם ממש לא "חוו שאת מה שאני עברתי, כיום אני אמא בעצמי שסובלת מהתקפי זעם וצועקת בכל הדמנות ....כך גם לצערי אני "זוכה" לתשומת הלב שלהם, בזמן שלפני ההתקף אני מרגישה שהגוף שלי מבעבע כעס ועצבים שחייבים להתפרץ..לפעמים בצעקות איומים...קללות ולעיתים גם הרמת יד-לא מרמה שאני חוויתי אך מבחינתי זה לא משנה זה אותו אפקט ההשפלה והבריונות....כבר חשבתי להשיאר אותם לאבא המדהים שלהם ולברוח...אני פשוט חושבת שלא מתאים לי להיות אמא קילקלו אותי!! החום והאהבה לא מתפרצים ממני כמו אצל רוב ההורים, אני מנסה לחבק אך נענת בחיבוק קר (ובצדק!) ונסיון לרצות אותי ....במיוחד עם הבכור שהוא ילד מדהים חכם ורגיש לסביבה, אני רוצה לשבור את המעגל הזה ולא מצליחה, איזה טיפול מתאים לי?? ובאיזה מסגרת?? אני מרגישה חסרת אונים ולא יודעת איך למתן את התגובות שלי....האם ניתן בכלל לשקם את הקשר שלי עם הבנים?? יש לנו מעט מאוד ימים רגועים בלי הערות ו"ניהול", בבקשה עיזרו לי ! תודה רבה שלושית

ד"ר אודי שלום, אני חושבת שהטיפול שיכול להתאים אצלנו במשפחה זהו הטיפול הדיאדי שלי עם הילדים, לא נראה לי שבעלי צריך....יש לו קשר מדהים איתם...והייתי מאוד שמחה להתחיל טיפול ממוקד בשליטה על כעסים...רק שאני לא יודעת איך מתחילים...? ואיפה? האם אתה מטפל באזור המרכז?

אודי, התשובה שלך הייתה מאוד מעניינת... לפעמים אני מגיעה לטיפול עם נושאים שבא לי לדבר עליהם- איך זה בדיוק אסוציאטיבי? לפי איך שאני רואה את זה, אסוציאציות אמורות להיות אוטומטיות, אינטואיטיביות- לא? בכ"ז המטפלת מוצאת את ההיגיון המחבר... נראה לי שגם בגלל זה אני לפעמים מנסה כזה לבוא ולזרום עם הפגישה, אבל מצד שני אני נלחצת שלא יהיה לי על מה לדבר (למרות שזה קורה לעיתים רחוקות). זה בסדר להגיע עם "רשימת נושאים" בראש? תודה בובי.

סתם. להיות...

הי רוני השבוע חשבתי עלייך. על הלהתקשר. ולנתק. כ"כ מזדהה עם הצורך.

אני בת 16 וחצי וגרה בדירה יפה במרכז עם הורים לא גרושים בקשר טוב, אחות בת 12 וחצי מתנהגת כמו ילדה קטנה אגואיסטית וצועקת כל הזמן והיא ניסתה 2 פסיכולוגים והפסיקה באמצע וכלבה. אבא שלי הוא אדם מאוד אובססיבי. פעם היינו בקשר ממש טוב. היינו נוסעים לתל אביב לטייל, היינו לפעמים ישנים ביחד, צוחקים ביחד ועוד. זה היה לא מזמן. הדעיכה התחילה מלפני 3 חודשים אני חושבת. מאז, קרה משהו והבנתי שזה לא בסדר. פתאום התחלתי לשים לב לכל דבר. לישון ביחד? אבא שלי ואני? באותה מיטה? אני בת 17 עוד מעט, יש פה אפילו קצת פדופיליות. הוא היה מפליק לי בתחת בצחוק עד שאמרתי לו שיפסיק וכמובן הוא המשיך אבל לקח לי איזה חודש של צעקות לגרום לו להפסיק. הוא כל הזמן מחבק אותי ומנשק אותי וקורא לי בשמות חיבה וזה מעיק. כל 5 דקות הוא נכנס לו לחדר ומציק לכלבה אפילו מרביץ לה כדי שאני אסתכל. הוא שואל אותי למה אנחנו לא ישנים ביחד. זה לא נראה לו קצת דפוק? הוא כל הזמן קורא לי חתיכה וזה ממש מטריד אותי. הוא מעיק עליי. אני לא יכולה לסבול את זה יותר ואני לא יודעת לאן לפנות. הוא כל הזמן מפנק אותי ומתנהג אליי כאילו אני מפגרת שלא יודעת לעשות דברים לבד. כמו לקחת מזלג או למזוג לכוס. הוא מתנהג אליי כאילו אני בת שלוש. הוא כל הזמן אומר לי לא לצאת ביום שישי בהומור אבל הוא מתכוון לזה. הוא אומר שאני לא צריכה חבר ושאני אמצא מישהו מושלם ושלא צריך כל כל מוקדם. כשהוא מבין שאני בוגרת יש לו מבט עצוב בעיניים כמו כלב שאתה רק רוצה ללטף אותו. וזה קשה לי! אני לא יכולה לסבול את זה יותר. הוא מתנהג כמו ילד קטן. יש לי גם בעיה עם להיפתח לאנשים ואני סגורה כל הזמן ואין לי כוח לאף אחד בחיים. מאוד קשה לי לבנות קשרים חדשים, מאוד מאוד. ואני חושבת שזה בגלל זה. מישהו יכול לעזור לי???

נועה נשמע שאבא שלך חצה הרבה גבולות ולא פלא שזה מעורר בך כזאת אי נוחות ואמביוולנטיות כלפיו. איך אמא שלך משתלבת בתמונה? את יכולה לדבר איתה?

על פסיכולוג/ית טוב/ה שעובד/ת בשיטת טיפול דינמי ממוקד ועובד/ת יחד עם קופת חולים כללית? תודה. (:

היי שירושקה, אולי כדאי שתצרפי מייל להמלצות ותצייני את אזור מגורייך. המון בהצלחה! :)

היי אודי, ראיתי ספר פסיכותרפיה שנקרא 'אדם נפגש על עצמו'. מה דעתך על השם הזה? האם בטיפול אדם נפגש עם עצמו או עם עוד אדם?

שלום רב, אני מאמצת בביתי נערה בת 15 ולאחרונה גיליתי שהיא קלפטומנית, לוקחת ללא רשות דברים שאינם שייכים לה על אף שאין לה צורך בהם. אני מבינה שזה נובע מדחף והיא לא שולטת בזה. האם יש דרך לטפל בתופעה?

שלום אני שלושה חודשים אחרי לידה,מאז הלידה יש לי מחשבות שחוזרות על עצמן בלילה בבוקר מוקדם אני קמה עם מועקה,על הבחירה שעשיתי בחיים,ועל כך שלא התחתנתי עם מישהו מהעבר....זה כל הזמן מלווה מחשבות האלה...מה היית מציע לי והאם יש לזה פתרון והקלה? אלה מחשבות של חרטה והן מתפתחות ומצערות אותי מאוד...

אודי יקר! בדרך כלל אני בכלל לא חושבת לפני שאני כותבת כאן..פשוט כתבתי מה שהרגשתי...ועכשיו.. מנסה למדוד את אוסף המילים שאכתוב כעת, מנסה לאסוף את כל המילים הטובות והמרגיעות והמנחמות שלך,ולאגוד אותן לזר נעים, צבעוני ורך... כל יום נכנסתי לפורם, כל יום, מאמין????? וכמה פעמים ביום!! כמעט שלוש שנים, איך מסכמים תקופה כזו ארוכה? איך? אודי יקר, היית לי מקום מפלט, מקום שבו אוכל לכתוב הכל בידיעה שיתקבל ללא שיפוט או בקורת מצדך. אודי, לעיתים הרגשתי ממש כמו בטיפול אבל ידעת גם להבהיר שכאן זה לא טיפול... אף פעם לא צינזרת הודעה שלי!!! תמיד היא הובאה כלשונה ועל כך אני מודה לך מאוד מאוד!!!! (גם לא הסכמת למחוק מה שנכתב ואולי לטובה) עזרת לי להביא דברים לטיפול..לפתוח בפניה, להיות מי שאני..כאן יכולתי להיות אני אמיתית..לא מחייכת תמידית כמו שאני רגילה....פשוט אני. ניסית להתרחק לעיתים ולי זה הרגיש שנעלמת..למרות שהרגעת שאתה כאן..קורא הודעות וחבל שאין דמות שתהנהן ברצינות :)כנראה שלא הייתי מוכנה לוותר על תשובה ממך..לא רציתי רק לשמוע אחרים... גדולתך ביכולת ההרגעה שלך!! תמיד הרגעת אותי כשסערתי מבפנים...מין קול מלטף למרות שאת קולך מעולם לא שמעתי... אודי, אני כותבת ובוכה..ממש כמו שבכיתי שנפרדתי ממנה..ממש..... הפעם זאת החלטה שלי ולא משותפת איתך :) וזה דוקא באיזשהו מקום מרגיע שלא מחליטים בשבילי, אני אדון לעצמי.... אספר כי בעלי דוקא מסכים כעת יותר ומקבל זאת שכשאני צריכה אני יכולה להעזר במטפלת..מאמין? אני לא ממש...כנראה שעוד אחזור אליה :) אך הפעם אני אקבע עם קצת יותר אומץ.... אודי אני רוצה לבקש ממך משהו אחרון, אני רוצה שתכתוב לי משהו שאוכל לקחת איתי, משהו ממך..אשמח לקבל שיר אחרון למזכרת..מוכן? השירים זאת דרך מקסימה בעיניי להביע רגשות..תודה על ההקדשות שהקדשת לי בשירים...זה כל כך נוגע ללב... אתה מדהים!!!! שתמשיך להרגיע ולעודד את כלם פה בפורם.. לך יש בנות..לי יש בנים, יש איזון בעולם :) אוהבת ונוצרת אותך בליבי לעד, ושיהיה סוף רגוע כמו שאתה כותב בסופ"ש, שננוח היטב ונאגור כוחות. להתראות בעתיד... מיכל

שלום מזה שנתיים וחצי אני בטיפול בתנועה יש לי רק מילים טובות להגיד על הטיפול ועל המטפלת אבל בזמן האחרון אני מרגישה תסכול על כך שאני לא מספיקה להגיד הכל, ויש דברים שאולי הם לא חלק ברצף הטיפול אבל כן חלק מהותי בי, כאדם וכמטופל. אני מוצאת את עצמי מתוסכלת וכועסת על המטפלת כשבעצם היא לא אשמה בכלל. האם הפסקה יכולה לעזור?

צודק בדבריך

שמהשאלון פה עולה שאולי יש לי דווקא ציקלותימיה מכונה גם "הפרעה ציקלותימית". ולא דו קוטביות רגילה.

דומים יותר לדו קוטביות. כאשר המאפיינים הפסיכוטיים נעלמו, מדובר על אדם שאשתמש עד לא מזמן בזיפרקסה 5 מג ועבר לאחרונה בהמלצת פסיכאטרית של בריאות הנפש לסרוקוואל 300 מג XR, לאחר חודש של לא XR חצי פעמים ביום. האם אפשרי שינוי במחלה ? ואם כן האם זו התרופה הטובה ביותר למשהו בן כ-21 וחצי ? האם היפנוזה אפשרית למניעת תסמינים ושימוש כתרופות במקרה כזה ? תודה רבה על תשובתיך מראש אלעד

וזה כואב כל כך כואב כאילו זה קורה שוב ממש ברגעים אלה ואני.. איני יכולה לשאת את הכאב הזה את אותו כאב מתמשך איני יכולה להתמודד איתו שוב וכל כך כואב ויש לי בחילות בחילות איומות שלא מרפות ודקירה עזה במרכז הגוף כן, שם, בלב. והדקירה מדממת עד מוות עד אובדן והכל כל כך כואב כאילו זה קורה עכשיו כאן. ממש כאן...

סוער לי בפנים, תרגיע קצת... בבקשה. כואב כל כך.. הכאב עצום... הכל סוער בפנים, הכל נשבר שם. אודי, אתה פה?

מה אני אגיד לך.... שיהיה לך רק טוב. מקווה בשבילך שאכן תמצאי את עצמך ממקום מחוזק וטוב בשבילך (!) ממש שמחתי לראות שכתבת בסוף, את מיכל השלמה והוספת את האות האחרונה של שמך..:)) קראתי אותך די הרבה, ולא פעם גרמת לי לחשוב הרבה על חיבור עם דברים שכתבת (יש מצב לראות בי דברים שאולי לא ידעתי?) בכל אופן, תודה לך על התגובות האמפטיות שלך, ועל זה שהיית פה, פשוט היית..

תודה שכתבת לי מילות פרידה....אני קוראת ויודעת עד כמה זה קשה לכתוב משהו למישהוא אחר כשלך רע.. עצוב לי לקרוא את מילותייך הכואבות..הן נוגעות כל כך..מה שאת חווה עכשיו קשה מאוד, אך הוא יחלוף, זכרי זאת..זכרי כי זה כבר היה, בעבר ועכשיו זהו רק הזיכרון המר שצף ומציף... גם אני הייתי במקום קשה ועכשיו זה רק זיכרון רחוק....את אמיצה!!! יש לך כוחות!!! מקווה שתוכלי לראות את האומץ שלך!! בהצלחה בהמשך הטיפול ומקווה שכבר לא כל כך יכאב אחרי שתפתחי את הכל... מיכל

יש לי שאלה אלייך... אני בת 19, יצאתי בשאלה בגיל 14, נולדתי למשפחה חרדית (חסידי גור) אני לא דיברתי מאז שיצאתי עם ההורים שלי זרקו אותי מהבית, נאלצתי לחיות ברחוב קרוב לשנה, ההורים ישבו עליי שבעה, אסרו על אחים שלי ליצור איתי קשר כי "הצטרפתי לכל הפרוצות האלה" כי "אני כופרת" כי "מגיע לי למות" והיום אמא התקשרה אליי והזמינה אותי אליהם הביתה.. אני לא כ"כ יודעת אם כדאי לי ללכת אני אחת שלוקחת הכל ללב, ומפחדת קצת שזה ישבור אותי שוב (אחרי שעברתי דרך ארוכה מאד והבאתי את עצמי למקומות טובים, בלי ההורים, בזכות מי שאני רוצה להיות ומי שרציתי להיות!) אתה חושב שכדאי לי ללכת? אני מאוד מפחדת.. זה מאד מערער פתאום לקבל טלפון מאמא שאיחלה לי למות, שאמרה לי דברים איומים...

לאחרונה אני חושב שאנשים יכולים להכנס לי לראש כאילו לא פיזית אלא אין לי דרך להסביראת זה כאילוי לא כל אדם אלא רק אנשים מאמינים כמו רבנים וכו... אני פשוט לא יודע מה אני יכול לעשות זה משגע אותידרך אגב אני נותן לעצמי מעין הסברים בלתי הגיוניים כמו סתם דוגמא שהם רק רוצים לובתיכי סתם דוגמא אני והשליח ציבור מסיימים ביחד את תפילת העמידה או שהוא מחכה לי ורק כשאני מסיים הוא מתחיל את החזרה

בנוסף חשוב לי לציין שיש לי עוד בעיה שהיא אני כל הזמן מתחבר לאנשים יותר מבוגרים ממני כמו אנשי עסקים וכו'... חברים של ההורים במקום לחברים בגיל שלי ואני דיי לא מבין איך זה פוגע בי אבל זה פוגע בי ובנוסף יש לי פחד/חרדות מוגזמות מעכבידים סתם לדוגמא אני רואה עכביש יורד על טוואי חוט מהתקרה ולאחר שאני חוזר העכביש נעלם והנעליים שלי היו באזור אז אני פוחד לנעול אותך כדי שאני לא יעקץ מהעכביש או משהו כזה דרך אגב העכבישים שנמצאים בדרך כלל בבתים הם מסוכנים באזור הדרום (אשדוד?)

אין לי עם מי להתייעץ פשוט אני מרגיש סתם דוגמא שאנשים יכולים להכנס לי לראש ושהם רק רוצים לטובתי כאילו שאני עתיד למות ושהשליח ציבור סתם דוגמא מחכה לי לפני שהוא מתחיל את החזרת שליח ציבור כדאי שאני לא יפסס את הקדושה במנחה בחזרת שליח ציבור בנוסף אני מודע לכך שאילו חרדות אבל אני כבר לא בטוח כי אני כל הזמן חושב שאני עתיד למות נראה לי שזה נובע בגלל זה שאני טיפה חדש בכל הקטע של התפילות אבל זה כבר למעלה מחודש בנוסף היום באתי לחבר שלי ואמרתי לו שאני הולך לקנות את האייפון 5 והוא אמר לי שעתיד שאני יקנה מיטה לאישפוז וזה ממש הפחיד אותי כאילו שאנשים יכולים להיכנס לי לראש ובנוסף לזה שהם גם יודעים מתי אני ימות כי הם הלכו לבעל אוב או לידיעון שאמר להם מתי אני עתיד למות ומאז יש לי חרדת מוות בבקשה ממך תעזור לי זו אינה ההודעה הראשונה שלי בפורום ומאז אני יכול לאמר לך בביטחה כי עזרת ואתה עדיין אוזר לי המון אני ממש חייב לך ביג טיים כמו שאומרים ובנוסף חשוב לציין שכבר מספר פעמים חבר שלי (של ההורים שלי) קנה לי לעלות לספר תורה ביום שבת במנחה של שבת ושוב הקטע שהשליח ציבור מחכה לי כל פעם מחדש וחשוב לציין שכשהוא קנה לי את הברכה הוא ממש צעק את הסכום ראשון ואחרי זה אף אחד לא הוסיף עליו אפילו לא אגורה אחת שבדרך כלל יש מלחמה על קניית ברכות באופן כללי בבקשה ממך אודי תעזור לי בבקשה ממך יוחאי

משהו קטן ממרחק.. מאז שאני כאן קראתי אותך די ברציפות, וגם הגבתי פה ושם. אני מרגישה שיש הרבה מרחק, כמובן בעיקר בגלל הפורמט הזה, אני מנסה לדמיין מי את במציאות, וזה ממש בלתי אפשרי. וגם מרחק גדול בין המקום שאני נמצאת בו לזה שאת, ממה שבכל זאת הצלחתי לקלוט.. בגיל, סיפור חיים, אופי...וכו'... אבל מצד שני, מתאפשר פה מגע נדיר כזה עם עולם מאד מאד פנימי , סודי, מדויק... מפגש בספירה אחרת... המפגש הישיר הזה עם העולם הכי עמוק ואינטימי, פוגם בהיכרות לדעתי - מסתבר שלחיצוניות יש פן מאד פנימי ומשמעותי... אבל זה גם מאפשר משהו אחר. בין השאר אפשר אולי יותר בקלות "להשתמש" במה שאחרים כותבים כסוגים שונים של מראה לעצמך. אז, נראה לי שמקריאת ההודעות שלך קיבלתי גם משהו לעצמי. ומהאופי המיוחד שלך שנבע מתוכם. תודה לך על זה. ותודה לך על התגובות הרגישות והטובות שכתבת לי. הם חיממו את הלב. אני לא מרגישה שאני יכולה להגיד לך משהו עלייך, על כל מיני דברים שכתבת כאן,אני רק מאחלת לך מכל הלב הרבה הרבה טוב, מגיע לך... נחת, שמחה, הרבה אהבה , גם עצמית. (ואגלה לך שבסתר ליבי אני מקווה שלא באמת תעלמי מכאן...) להתראות...

את צודקת לגבי המרחק,קשה לדמיין מישהוא כזה וירטואלי שהוא גם אמיתי :) ובעצם אנחנו לא ממש מכירים. אבל גם לדעתי התרחש כאן משהו מיוחד במינו..אני הרגשתי שזה לפעמים יותר אמיתי מהעולם בו אנו חיים...שכאן אני יכולה להיות הכי אמיתית שרק אפשר ואיש לא ילעג רק יקבל אותי ברכות ואוכל להשען ברכות עליו... אני שמחה לשמוע שקבלת משהו ממני, אני הרגשתי שיש בנינו דברים משותפים כמו קושי לקבל את עצמנו, זוכרת שספרת פעם על קושי כזה שאת תמיד צריכה להיות טובה לכלם וגם אצלי דברים מאבדים פרופורציה אני די חייה בשחור לבן כזה. תודה שכתבת לי ואני לא אעלם לגמרי..אני בטוחה בכך..משאירה לעצמי את האפשרות עוד לכתוב כאן בעתיד רק לא כל כך הרבה :) תודה שכתבת לי זה כל כך מחמם את הלב, תודה על האחולים אני מאחלת גם לך שתמצאי את השלווה ותהיי מי שאת! וכמה שפחות תרצי להעלם... מיכל

אודי שלום, קראתי את המאמר שלך בנושא התמכרות לאהבה, לצערי אני מכורה פעילה... מאוהבת כבר שנים בדמות בילתי אפשרית, כאילו באמת היה זה קריטריון מרכזי: חייב לדחות אותי כדי שאתאהב, שנים של נזקקות נואשת, דחיה השפלה וחוסר הערכת עצמי. עד מתי? אני רוצה את חיי בחזרה... לא יכולה לפרט בציבור אבל משתוקקת להשתחרר מהשיעבוד הזה...

המטפלת שטיפלה בי הסכימה בהתחלה שאני אבוא לפגישות לפי הצורך שלי (כי ככה רציתי וביקשתי, אמרתי לה שאני לא רוצה לשלם סתם בשביל לפטפט אלא רק מתי שארגיש שצריכה תמיכה).. בפועל באתי בתדירות שנעה בין פעם בשבוע, לפעם בשבועיים, לפעמיים בשבוע.. ודווקא שהיה נהיה לי קשה בטיפול עצמו הייתי באה פחות.. ואז המטפלת פתאום אמרה שהיא חושבת שחשוב שאבוא מסודר כי התחלתי לשנוא את התלות שהתחלתי להרגיש בה (היה לי הרבה 'אקטינג אאוט' בגלל זה), והיא התחילה לנזוף בי אם אני רוצה לבוא או לא (מסודר) ואני לא ידעתי להחליט אז בסוף בגלל החוסר סבלנות שלה שהרגיש לי מנסה ללחוץ עליי אני הפחתתי עד שלא באתי יותר, אבל היא דווקא אמרה שהיא חושבת שאני צריכה טיפול ולבוא מסודר ושזה היה חשוב וכנראה לא נכון שבאתי רק פעם ב.. מצד שני היא אומרת שגם אם הייתי באה מסודר היא לא יכולה להבטיח לי כלום.... אז מה ההגיון פה אודי?? האם אתה מקבל אנשים לפגישות לא מסודר? זה בכלל משנה אם ממילא אי אפשר להבטיח כלום? ואגב, מתי מבחינת המטפל תהליך טיפולי נחשב שככזה שהסתיים בהצלחה? האם בתור מטפל יצא לך להודיע מיוזמתך למטופל שנגמר הטיפול? מה הקריטריונים?

מה הקריטריונים שהגיע הזמן לסיים? זה משהו שהמטפל קובע או המטופל? נגיד יכול להיות מצב שמטופל ממשיך להגיע והמטפל יגיד לו "אני חושב שהגענו לנקודה שאפשר/רצוי/צריך לסיים את הטיפול"? או שזאת צריכה להיות החלטה שבאה מהמטופל?

איזה מקסימות שאתן!!!! ידעתי שכדאי לכתוב שאני נפרדת ולא סתם לעזוב בלי להסביר!!! זה ממש מתאים לי פרידה שכזאת..תמיד חתכתי פרידות..הרגשתי נטישה כזו כמובן ממשקעי העבר...אבל החלטתי שזה מאחוריי!!! לא עוד פרידות חותכות!!! במבי המקסימה, אני נפרדת כי אני רוצה קצת נפרדות כן...זה חשוב עבורי כרגע, אבל אולי עוד אחזור :) ואני עוזבת לא ממקום של נטישה בכלל לא, ממקום של למצוא את עצמי אחרת..אפילו מחוזקת! אני רוצה לראות את הטוב, להפסיק לחשוב בשחור לבן....עומדים לכתוב עליי כתבה לעיתון לטובה!!...לא אספר מי אני, אבל זה נחמד שנהייתי מחוזרת השבוע ע"י עיתונאים :)לך במבי יש נסיון של מפורסמת...אני ממש לא אוהבת את זה אבל שכנעו אותי לראות את הטוב שבי....אתגעגע אלייך במבי יקרה, אני פה, לא נוטשת אנצור אותך בליבי תמיד!!!!פשוט לא אכתוב, אולי אקרא מדי פעם. מילים יקרה! איזו אמיצה ומדהימה שאת!! המקום בהחלט הפך לבית!! מיקה מקסימה! אל דאגה אני עוזבת ממקום שלם. שיהיה לכלכם רק טוב,תודה שכתבתן לי ותודה שנתתם לי הזדמנות לשמוע מכן עליי :) ועל כך שהייתן לצידי לאורך כל הדרך!!! אודי, כנראה שאכתוב די הרבה לפני שממש נפרד...ובכל זאת כל כך מודה על ההזדמנות שנתנה לי פה!! אתה מדהים כתמיד, מיכל

..קראתי את מילותייך והבנתי / לא הבנתי .. למה את מתכוונת כשאת כותבת שאת רוצה קצת נפרדות ?.. וכשאת כאן את לא מרגישה את הנפרדות שלך ? לא כל כך מבינה..את מתכוונת שאת רוצה קצת שקט מרעשים שלא מעולמך הפנימי ? ולא כל כך הבנתי את הקטע של ה"שחור-לבן"..איך זה מתקשר אצלך לפורום ? כאילו, בפורום את רואה/כותבת ממקום של שחור-לבן, ובחיים זה אחרת אצלך ? ואם זה כך ,..הרי גם זה שחור -לבן ?..לא כל כך מבינה.. וכשאת כותבת שאת רוצה לראות את הטוב, זו לא הסתכלות של שחור-לבן ? הרי לכל אור יש גם את הצל ? יש גם וגם... ו..מתה לשאול אותך לגבי הכתבה בעיתון, באיזה עיתון ? על מה הכתבה ? איך קוראים לך ? ובכלל ..מי את ? :) ..את רואה מה קורה כש"מרגישים בבית "? :) האמת היא שאני סקרנית לגבייך, לגבי מיקה, רוני, מילים מילים,סוריקטה ילדה-אשה, נילי,טימי,שרית,אופיר ועוד.. בנות מפעם.. ..ואולי אודי יאסוף אותנו למפגש קבוצתי ? נשב במעגל ואודי ידבר בקול רך,עמוק..? ..ואת יודעת מה ? ונראה לי שהשאלות שאני שואלת אותך הן באמת מהמקום השואל , אך בו זמנית נדמה לי שאני מנסה "לעצור" אותך . מנסה לומר לך:די, מיכל, תפסיקי עם הפרידות שלך..תשארי כאן..עוד אל תלכי,.זה אולי מוקדם קצת .. ואז אני שואלת: למי זה מוקדם ?מוקדם לך מיכל ? מוקדם לי ? ..כן, החיים מסובכים.. במבי.

אל תלחצי יקרה, הכל בסדר..אני כאן רק לא אמשיך לכתוב כמו תמיד, אולי רק אקרא לא החלטתי עדיין... אני מתכוונת שאני צריכה שקט דוקא מהעולם הפנימי הרועש שלי ולא מרעשים חיצוניים..להפסיק לחפור אולי..משהו כזה, לא מבטלת חלילה את הרגשות, וכן אקשיב לצרכים שלי :) ושחור לבן הכוונה כשקורה משהו לא טוב נראה לי שהכל לא טוב והפוך כשטוב אז הכל טוב...כאילו אחד מבטל את השני..ונכון החיים הם לא כאלה...יש גם וגם.לראות את הטוב הכוונה הטוב שבי.. ועל הכתבה אני מצטערת כל כך שאי אפשר לשתף....הכתבה קשורה למקצוע שלי... נראה לי שגם אני מנסה קצת לעצור את עצמי מללכת...אבל החלטתי.. ודוקא חשבתי שעדיף לא להעלם בלי לסגור...כי כמו שאמרת הקבועות שהיו פה נעלמו לנו קצת ללא הסבר וזה בהחלט חסר לפעמים..ואוו זה נלמד אצלי בטיפול..ממש!!! ואני עוזבת לאט..או יותר נכון אני סוגרת קצוות עד שנפרד לגמרי.. אז להתראות ובהצלחה בכל, ושתוכלי גם את לראות את הטוב והאור שבקצה המנהרה...אנצור לתמיד את השיר על האיילה שקישר בנינו:)ועוד הרבה תחושות משותפות..זכרי את הרגעים שנחמנו אחת את השנייה, שהיינו פה יחד...יש בזה משהו יפה!! מיכל

אודי יקר!וכלם! אני שמחה שכתבת שזה מיוחד :) ובכלל חשבתי שזה יהיה נחמד לסיים בטוב וללא העלמות כזאת, למדתי זאת בטיפול.. ואני משאירה לעצמי את ההזדמנות לכתוב שוב בעתיד או כשאזדקק :)ובכלל לעדכן מדי פעם זה נראה לי יותר נכון מאשר להפרד לתמיד.. כתבתי ונעזרתי בפורם הרבה מאוד, אני לא חושבת שעבר שבוע בלי הודעה ממני...ושמתי לב אודי שאתה הרבה יותר שם לב להודעות מיותמות וזה ממש נחמד.. מבחינתי אפרד ברשותך בהדרגה..כלומר השבוע עוד אהיה כאן, אולי אכתוב עוד קצת...ואחר כך לאט אפסיק לכתוב..הרגשתי שזה מתאים עבורי וגם אם מישהוא רוצה לומר משהו לפני שאלך אשמח לקרוא ולהגיב... תודה על ההזדמנות לחוות פרידה גם כאן בצורה הדרגתית... שלכם, מיכל (כן, השלמה עם ההחלטה :) )

התכוונתי להודעה מ 'מילים מילים' מה 10.12. בתוך שרשור.. לא ממני.. תודה, אתה מקסים..

לא הייתי כאן הרבה זמן..(יחסית לעצמי)..ורק בזכות הודעתה של מיכל.."ירדתי למטה"" לקרוא אותך..ומאד נגעת בי..קודם כל..את כל כך אמיצה.. וטוב שאת מבטאת .. דרך המילים.... ..לגרום לעצמך כאב פיזי..כדי לא להרגיש את הכאב הרגשי.. כך אני מבינה את זה..ואני חושבת שכילדים.. אנו מתייחסים לעצמנו כמו שהדמויות שמטפלות..או שאמורות לטפל בנו.. מתייחסות אלינו.. (אצלי זה אב מתעלל.. ואני שמכה את עצמי בכל מיני דרכים.. ונמשכת לדמויות מתעללות..) וגם כשמתבגרים.. הרבה פעמים.. היחס הזה לעצמנו.. נמשך.. והמילים שכתבת.. נראה שהן דרך חלופית ובהחלט עדיפה.. ולא סתם כך כינית את עצמך.. ו.. סליחה על ריבוי המילים..:) מה שבעצם רציתי לומר .. זה שריגשת אותי ומאד נגעת בי.. שלך, מ.

תודה לך על המילים, הן כלל לא רבות ד"א. מאחלת לך הצלחה בלימודים ובכלל...(את לומדת נכון?).

כתבתי..לא ברור אם נשלח..אז יש הודעה של מילים מילים מה 10.12 בשרשור..תודה

היי אודי, רציתי לשאול אותך- מהי ההנחה העומדת בבסיס או ההסבר שהגישות הדינמיות נותנות לכך שבפגישה טיפולית הנושאים שמועלים קשורים זה לזה בדרך כלשהי...? לא יודעת אם אני ברורה... פשוט בטיפול מצד אחד, זה מדהים אותי כל פעם מחדש איך הנושאים מתקשרים באופן אסוציאטיבי כזה ומצד שני זה לפעמים נראה לי(-נדיר) שהמטפלת שלי כאילו מנסה בכוח לקשר בין הנושאים... כאילו סוג של אילוץ וכפייה של הנושא שעלה על המקרים/ חוויות שאני מעלה במהלך הפגישה. תודה בובי.

איך מטפלים בדבר הזה? ומה עושים אם המטפלת בכבודה ועצמה פוצעת אותי נרקיסיסטית מעצם היותה כפי שהיא? אשה מצליחה, מרשימה יפה וחטובה (יש לי הפרעת אכילה אז זה צובט שבעתיים) ואמידה כלכלית, בקיצור החיים הטובים- ולא, זאת לא השלכה זאת המציאות!! יש לה חיים טובים! אבל הבעיה שלי אין ממש חיים, בעיקר מבוזבזים ללא התממשות אמיתית-בגלל חרדות התפתחותיות ותסביכים, ואני כל הזמן צרת עין ומרגישה נחותה וברור לי שהבת שלה למשל קיבלה הזדמנויות בחיים שמעולם לא עמדו לרשותי הן התפתחותית וחברתית כאחד.... מה עושים?? אמרתי פעם למטפלת שהטיפול אצלה הרגיש לי כמו 'טבח נרקיסיסטי'. היא סתם משכה בכתפיים ואפילו לא התייחסה באופן משכך, כאילו מודה 'שככה זה' וזהו.... איפה המילים העוטפות שיחבשו את הפצעים? איפה האמפתיה, החמלה, משהו שיועיל? רק השאירו אותי כ"כ לבד. כ"כ לבד עם הפצע של עצמי. הלוואי וידעתי איך לרפא אותו. איך באמת אפשר בעולם כ"כ תחרותי, הישגי ומוחצן לחיות בשלום עם עצמך והערך העצמי שלך כשאין לך ניסיון חיים, מיומנויות וכוחות כמו לאחרים. במקום זה יש רזומה של תסביכים? קשה לי, מביש 'לצאת לאור'. אפילו לאכול נורמלי אני לא מצליחה (בגלל בולימיה)... רק בגלל שהיו לי קשיים, זה כמו סוד מביש פתאום. לא בטוחה שהכוונות הטובות הובילו אותי למקום חיובי. נקלעתי לתקופה של המנעות, חוסר תפקוד ורצו לעזור לי למצוא עבודה אז איזה עובדת סוציאלית הציעה תהליך של הכרה בנכות בשביל שיקום תעסוקתי וניסיתי את זה בהתחלה, אבל בסוף הרגשתי מבחינה נרקיסיסטית מאוד לא נוח עם כל הסיפור ופרשתי מהמסגרת... איך מרימים ראש חזרה מול העולם ומול אנשים בגאווה אחרי שאתה מגיע כ"כ נמוך? הפצע הנרקיסיסטי שלי מקשה עלי לקבל עזרה מאנשים, זה מעליב אותי שהם חווים סיפוק ממשהו שקשור לחולשות שלי. איזה גורל זה... רוצה להיות אדם חופשי שאין לו מה להתבייש, אין מה להסתיר, אין מה להסביר. ולא להרגיש צרות עין באחרים שיש להם דברים שלי אין... איך עושים את זה?.... :/ איך משתחררים, איך שוכחים מדברים רעים שחוויתי, התנפצות של חלומות, התמודות עם משברים ולמרות הכל לא מפחדים להתחכך עם העולם, להכיר אנשים ולאפשר להם להכיר אותי, למרות שיש לי 'הסטורית קשיים מביישת'? הפצע הנרקיסיסטי הזה הוא חרא של דבר!

אני כל כך מבינה אותך...פעם ראשונה שאני קוראת כאן שלמישהיא יש בעייה של אכילה..כמוני..התחברתי להודעה שלך כי גם אני הרגשתי כמוך..הרגשתי שאני לא יכולה לדבר על "הפרעת אכילה" עם פסיכולוגית רזה, שנראית ממש טוב!! כן היא כזאת!!וגם חכמה ומוכשרת מאוד!! בקיצור חשבתי שהיא בכלל לא תבין מה זה לאכול מתוך דחף..אבל העזתי והיא הייתה מדהימה!!! והבנתי שזה שלי..המחשבות האלה..אני מציעה להמשיך ודבר איתה ולפתוח הכל!!!! שיהיה בהצלחה. מיכל

היי אשמח לקבל למייל המלצות לפסיכולוגית דתייה, תודה רבה

מה המייל שלך?

שלום אודי, מספר שאלות שהכנתי: -1- תיק אישי בבית הספר, האם זה באמת קיים,מה רושמים שם,האם נשמר אחרי בית הספר,האם נמסר למשטרה בהינתן מצב פלילי למשל,מדוע לא משתפים את ההורים, ובכלל מה עוד אתה יכול לפרט בנושא המסקרן? -2- האם מותר לאבחן ילד-אופי/הפרעה -3- אפקט פרטיותו של המטפל רבות יצא לי לתהות לגבי האנונימיות מצד אחד של המטפל ומצד שני חשיפה ערטילאית לפרטי פרטים תוך של המטופל תוך התעקשות מצד המטפל לדעת הכל על המטופל למשל בשלבי הפסיכודיאגנוסטיקה. אני נוטה לחשוב שהמטרה לתת למטפל אנונימיות אלוהית בעוד המטופל נחשף,נערם, ומבויש אם וכאשר בהחלטות מצפוניות לא טובות. מה דעתך? -4- האם באמת טיפול דיסקרטי ממש? הרי הפסיכולוג משוחח עם הפסיכיאטר ואף לוקח שיעורי טיפול אצל פסיכולוג אחר שם מקבל הדרכה ממנו ושם מספר למדריך שלו על המטופלים שלו-ככה שלא נשארת למטופל שום פרטיות ואנונימיות אמתית-אולי המטופל מרגיש שנשארת לו פרטיות -אבל רגש זה דבר משקר גם.

מה העיקר מאחורי המטרה לתת למטופל מקום להביע את עצמו? -3-על מנת שיהיה לו קהל?, זה משנה את התחושה כלפי אותם המקרים שהוא חווה? -4- אבל זה לא באמת דיסקרטי אלה הייתי קורא לזה "איכפתי חברותי אהבתי" מתוך מצוקה למטופל כי בינם לבין עצמם המטפלים יזכירו את שם המטופל וידעו את חולשותיו ומגרעותיו ובינם לבין אנשים אחרים ידברו עליו בלשון לא ריכולית יקראו לו "משהו,מטופל" וגם פה. . .. אין ממש דרך לחייב מטפל או לאכוף את זה מטפל יכול לשתוק ומטפל יכול שלא לשתוק אין לדעת אנחנו חיים בעולם שד"ר הייס למשל בסתר רומס את כבוד המת. והתיקשורת מוכרת דברים שמשתמשת בזימה ותאווה כאמצעי לא יודע.. . מה הרעיון של דיסקרטיות הפורום הזה וטיפול אחר שמטופל יוכל להגיד ברגש הביטחון כל שאל ליבו?

הי, במבי קודם את! כי את משמעותית עבורי כאן מאוד!!! אני לא כל כך יודעת מה לומר על מה שאת עוברת עכשיו..מקווה שבסופו של דבר זה לא כל כך יכאב...וגם אולי העתיד יתבהר והעבר ישאר שם...במקום הראוי לו? הוא אינו חייב להשפיע על העתיד כל כך... אני כותבת כי אני רוצה לעזוב את הפורם, לא פרידה רצינית..כלומר עם אפשרות להעזר בעתיד, אבל בנתיים לא בטוח שאשתתף יותר מרגישה שאני צריכה קצת להשתחרר מפה...אולי..... ממנה כבר החלטתי שנפרדנו סוף סוף אני מוכנה לשחרר..... אז בעצם מה שאני מנסה לומר זה תודה לכלם!!!!!!! תודה שעניתם לי שנתתם לי הרגשה שהכל בסדר גם כשסער בתוכי.... לא רוצה לכתוב שמות כי אולי אשכח מישהוא שענה לי פעם. תודה לך כמובן אודי יקר מאוד!!!! נעזרתי בך הרבה וזה היה ממש מרגיע וטוב, עזרת לי המון בקבלה וגם בלהביא דברים לטיפול!!!! אז לא ממש רוצה להפרד אבל קצת להרגיע כרגע....... תודה על מי שהנך!!!! מיכל (הלוואי שהייתי יכולה לומר את שמי האמיתי אני עוד לא שם...)אם מישהוא רוצה לכתוב משהו בימים הקרובים או לומר לי משהו זה יהיה נחמד..אהיה כאן בשבוע הקרוב ואז גם לא אכנס לקרוא רק אם ממש אתפתה :) אוהבת את הפורם מאוד וההזדמנות שנתנה לי!!! בריאות הנפש ובריאות הגוף לכלכם!!! שתמצאו את השלווה שבליבכם, את הקבלה, האהבה, האמפתיה והטוב, כי הוא קיים!!! אוהבת,וכבר מתגעגעת... מיכל

מצטערת לקרוא שאת נפרדת..וסליחה שלא הייתי כאן לאחרונה..אז לא יודעת על איזה רקע.. מקווה שמסיבות טובות.. ומאחלת שיהיה לך טוב עם כל בחירה שתעשי.. מ. נ.ב בזכותך שמתי לב להודעה של מילים..תודה.. היא באמת אמיצה

מה עובר עלייך ? :) מאיפה הצורך ? להיפרד עכשיו? צורך ? רצון ? קונפליקט בין צרכים/רצונות שונים ? מאיפה זה בא לך עכשיו ? :) ..ואולי את צריכה להרגיש את הנפרדות ? ואולי בעקבות הפרידה הכפויה מהמטפלת את מנסה לבדוק אצלך משהו ? אני תוהה ושואלת את השאלות הללו כי .. ?? אולי בגלל שאני "שומעת " שאת רוצה/לא רוצה להפרד ? אולי בגלל שקשה לי בכלל עם הנושא של פרידות וכאן בפורום קשה לי לשמוע שאת עומדת להפרד.. מצחיק לומר (ואולי לא כל כך מצחיק ??) מרגישה קצת ננטשת.. מוזר מאיפה זה בא לי.. כאילו ,בא לי לתפוס אותך ולומר לך :"די, מיכל, תפסיקי להתחרפן ולהעניש אותך /אותנו (?) תשארי כאן.. יש לך מקום מרווח פה.. אל תלכי, עוד לא..ותפסיקי לעשות לעצמך מבחנים שונים ומשונים..תשארי כאן ותעשי מה שאת אולי באמת באמת צריכה לעשות וזה לחזור למטפלת שלך בצורה סדירה ואולי גם להתעמת עם בן זוגך.. אם זה תשלום המחיר של הנאמנות לעצמך.. ואולי, מכל מה שכתבתי לא מתאים לך מאומה ,אז - את מוזמנת לזרוק זאת לפח.. באשר אלי.. ימים כל כך עמוסים..כשאני מגיעה אליה אנחנו מדברות כמעט רק על העומסים של עכשיו. אבל אני ערה לעובדה שבכל מפגש היא מזכירה באיזשהו אופן את הסוד ההוא.. ואני גם תוהה,האם קיים קשר בין העומס המטורף שאני מצוייה בו כעת לבין הסוד הזה ששולח מהפינה לשונות של אש לוחשות ובאיזשהו אופן אני מעמיסה על עצמי בכדי לברוח ממפלצות העבר ???? מסובך לי בטירוף.. תארי לך מיכל שפתאום כך סתם מתגלים לך דברים שידעת אבל למעשה לא ידעת ? החיים מטורפים מספיק גם בלי שתעזבי את הפורום..את יכולה להשאר בסבבה.. :) שלך ואיתך- במבי.

מ.מ. אני כותבת לך כי אני מרגישה שיש לך המון אומץ!!!כל מה ששתפת כאן..וואו....ואת נשמעת ממש מתמודדת כל כך טוב!!! הלואי שהיה לי לפחות חצי מהאומץ שלך!!! אודי, אני גמרתי עם הטיפול ורק עכשיו מנסה להפנים שזהו חייבת לנסות לעצור ולחשוב מה לעשות עם עצמי ואיך לפעול למעני... והפסקתי לבקש ממנה פגישות אקראיות כי זה נחוץ לי כרגע לתת צ'אנס לעצמי.....אחרי שהסברתי את עצמי לגמרי...אני כנראה צריכה תקופה כזו..קצת להתרחק ממנה, להרגיש קצת עצמאית.. אני יודעת שאני צריכה אולי עזרה חיצונית לפעמים וידעתי גם לבקש אותה, גם פה וגם ממנה ואני בטוחה שעוד אשתמש בפורם וגם בטיפול..אבל בנתיים מנסה להרגע קצת מתקופה ממש מטורפת של שנתיים וחצי עליות ומורדות..הגיע הזמן לקצת יציבות...ושוב..אני יודעת שהדלתות פתוחות..גם פה בפורם וגם אצלה...בנתיים להתראות, ותודה שאתה פה!! וממש מזל שאתה קיים כמו שבמבי אומרת...באהבה והערכה רבה, מיכל

אני שמחה שנפגשנו כאן קצת. אני חושבת שבזכותך הפורום הפך משמעותי ומוכר, כי תמיד אפשר היה לסמוך עלייך שתהיי כאן ותשתפי, למדתי ממך ודרכך גם על עצמי... זו יכולת מופלאה להפוך מקום זר ומנוכר למעין בית, ליצור קשר כמעט אישי עם מנהל הפורום במגבלות שישנן וממש להיעזר. אפילו הפרידה שלך היא לא סתמית, אני מקווה גם שלא מוחלטת ושעוד נפגש... תודה לך, וכמובן גם לאודי... ביי

שלום, אני לא יודעת האם זו פניה למקום הנכון, אבל בעלי סובל משרירים תפוסים כבר מעל 3 שנים. לדעתי הטריגר הוא פסיכולוגי. סבל בעבר מבעיות של דיכאון, סטרס ואובססיה.(בתקופת ההתבגרות- התבתא בקילוף פצעים בפנים) מצוי בלחץ תמידי ורגישות גבוה. הוא כל הזמן שקוע ב"שיחרור" השרירים ע"י לחיצה עליהם. ( נראה כמו אובססיה חדשה :)) ניסינו את כל הטיפולים הקונבציונליים, כולל מסז' ואפילו דיקור- אין כל השפעה- מדובר בתופעה פזיולוגית 24/7 אבל הגורם בטוח לא פיזי. ניסה לקחת ציפרלקס וללא הצלחה. אף אחד כבר 3 שנים לא יודע לתת לנו אפילו הערכה מה התופעה. (בן 32 ), כל דבר שיוכל לעזור יתקבל בברכה

שלום רב, לבן הזוג שלי, יש תופעה של צעקות מתוך שינה כבר יותר משנה. לרוב זה קורה לאחר שאנחנו מדברים על זה במהלך היום. בתקופה האחרונה התדירות גדלה והדבר התחיל להדאיג. הצעקות נשמעות כמו בהלה, כאילו מישהו רודף אחריו. יש לציין כי זה התחיל לאחר שנה משירותו הצבאי (כלוחם) בזמן טיול בחו"ל. כמוכן, אין לו מושג ממה הדבר נובע. אשמח מאוד לעזרה... תודה!

בתי בת 20 היא לא עשתה צבא בשל בעיות בריאותיות .היא התחילה ללמוד, והודיע לי הבוקר שאינה רוצה לסיים את הלמודים אלא לנסוע ולהסתובב בעולם. הבעיה הבריאותית מקשה גם עניין זה.....אך היא עומדת בשלה. אני מודאגת מאוד.הבעתי את אכזבתי,ואמרתי שאני לא הולכת לממן את הנסיעה לחול.היא אמרה שלא אכפת לה.... בקיצור אני מרגישה תסכול רב.בבית עוד 2 אחיות והאחות הגדולה, כרגע חזרה מחול,והודיע לי שהיא רוצה לעשות טיול במזרח. מאותו הרגע גם זאת בת ה 20 החליטה שהיא רוצה לעשות טיול. אני לא יכולה להתעלם מהקשר בין שני הדברים.אני מרגישה אכזבה רבה. והעברתי זאת לבתי .תסכול, ותבוסתנות.אני יודעת שזה לא מה שהייתי צריכה להגיד לה. אך זאת תחושתי. מה לעשות כדי שלפחות תסים את הלימודים שהם בסך הכל לאורך שנתיים וכבר רבע מאחוריה.......?

אכן, זה מה שקורה. מנסה להבין.כאמא קשה לי שלא ידעתי לתת לבתי כיוון. אני מבינה שאני צרכיה לתת לה את הבחירה. האם הורים צריכים לכוון? או לתת את הבחירה לילדים. ? זוהי שאלה עקרונית. מה דעתך? ושוב תודה על התגובה והעזרה.

אני מפנה אותך לד"ר עפרה לובצקי , http://www.ofralubetzky.co.il פסיכולוגית קלינית המתמחה בילדים מכל הגילאים, בהורים, ביחסים בין הורים וילדים ועוד.

חג שמח לכולם. אני בחורה בת 18 וכבר כמה שנים שאני אוהבת להיכנס לאתרים שבהם מראים תמונות ובעיקר סרטונים של מקרי מוות , גופות אחרי תאונה , הוצאות להורג, מחלות מיוחדות , התאבדויות וכו. זה מאוד מוזר לי להגיד אבל אני נהנת מלראות את זה. אני לא רוצה להישמע מוזרה אבל זה מה יש. אני אוהבת את זה. נהנת מכל סרטון וסרטון. הרבה אנשים אמרו לי שזה דבר לא נורמטיבי ושיש לי בעיה. אשמח להסבר על הבעיה. אם בכלל היא קיימת לדעתך. תודה מראש שיר לי

והיא לא התפרסמה. האם היא התקבלה? שאלתי איך אני יכולה להגיע לטיפול ההיפנוטי שהצעת? איך מחפשים מטפל כזה?

יש לי מן איפיון כזה של קושי לקבל החלטות בתחום התעסוקתי. לאחרונה פתאום צצה אופציה לעבודה בשבילי ואני חושבת אם ללכת על זה, משהו בקטנה, משרה חלקית, בלי לחץ.. מן עבודת יצירה באומנות יד שלא כרוכה ביותר מדי התחככות עם אנשים וסביבה נעימה ושקטה למדי, אפילו מתאים לתחביב שיש לי. אבל אני מפחדת להעיז לנסות ואז להתחרט... זה קרה לי כמה פעמים שניסיתי להתקבל לעבודה ואחרי שהצלחתי התחלתי לסבול מזה... ואז אני רק סופרת את הימים מתי להתפטר ולשחרר את עצמי ממה שאני חווה 'כתביעה חונקת' ברגע שאני מחוייבת למסגרת... יש דרך לטפל בזה? האמת היא שכבר נתנו לי הכרה מביטוח לאומי על אובדן כושר בגלל הדבר הזה, אבל אני הייתי רוצה כן להרגיש כמו בן אדם שחי ושייך וטוב לו והוא תורם וגם מתממש יצירתית.. לדעת מה רוצה, להיות שלמה עם עצמי כבר אחרי אלף זיגזוגים בין תחומים... בלי ספק, חולשה, רגישות תלות, אמביוולנטיות ודברים כאלה...אוף, למה הכל כזה מסובך? על יחסים וזוגיות וילדים אני בכלל לא מדברת. יותר מדי בשבילי להתמודד עם דברים כאלה. אין חשק, רק רתיעה וויתור :( שום דבר לא התממש לי בסוף. גם יש פער כ"כ גדול בין היכולת האינטלקטואלית שלי לסוג האתגרים שאני מסוגלת להתמודד איתם, זה ממש גורם לי פציעה נרקיסיסטית קשה. כי אני 'כאילו אינטילגנטית' אבל בעצם אני בכלל לא. אין לי 'חוכמת חיים וחכמת רחוב' באינטואיציות, בחושים, אין יוזמה, אין להט, אין סקרנות ופתיחות לדברים חדשים.. אני גוש חסום. זה יושב בגוף, אני יודעת. הקול שלי חסום, המיניות חסומה, היוזמה וכושר ההשפעה החוצה- חסום. אוףף. וגם נשבר הזין מהטיפולים. כל החיים הייתי סתם תמימה ושילמתי סתם למטפלים ולא יצא לי מזה הרבה חוץ מהתפכחות למודעות מכאיבה ועצובה להבין כל מה שלא היה לי מעולם :/ אני כמו 'מסורסת' ולא מאמינה יותר ביכולתי להשתנות. נמאס. אבל למרות שזה נשמע על הפנים אני לא באיזה דכאון כבד בהרגשה שלי. לא הוגה במחשבות התאבדות או משהו. אני סתם . סתם סתמית. חיה מיום ליום, זה נוח. אבל האם אפשר לחיות חיים שלמים ולהסתפק בזה? ברור לי שבילדותי תמיד שאפתי ליותר מזה. הכל נעלם. החיים הובילו למקום אחר משום מה. מאז ההתפתחות המינית המסריחה הזאת 'ודרישות החיים'. היה כיף לחיות בפנטזיות. חבל שנגמר. שפרויד ידחוף את 'עקרון המציאות' שלו למקום שממנו השמש לא זורחת, הוא מעולם לא ידע איך לעזור לאנשים כמוני. העולם פשוט צריך להיות מקום יותר שיוויוני וצודק ויפה ונעים. בשביל אנשים כמוני, שלא תהיה תחרות כל הזמן והשוואות וגאוותנות וחרא. שכולם יזכו להיות מקובלים ושייכים באותה מידה. חבל שזה לא ככה. מעצבן :/

אודי אחל לי יום הולדת שמח לגיל 17 :) אני רוצה לזכור ולשמור את הברכה שלך

אני צריכה ממך בבקשה חיבוק. אני צריכה שתעטוף אותי . אני מפחדת. יכול להיות שיש סוד נוראי במשפחה הגרעינית שלי ???? משהו באמת נורא שקרה מזמן מזמן ?? ואולי בגלל זה .אוףףףףףףףףף אודי זה לא יכול להיות.שטויות. זה לא הגיוני. אודי, שתדע לך שאמא שלי ממציאה דברים.אוףףףףףףף אודי, תחבק אותי בבקשה טוב ? הגוף שלי לא מפסיק לרעוד. אני קפואה מקור. אודי, אני שונאת אני אפילו לא יודעת להגיד את מי. לא רוצה לדעת כלום מכלום. אודי, אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

טעיתי שהתחלתי באנליזה ? ומי אמר שנכון להוציא שדים מקברם ? אודי, אני ממש לא יודעת אם לא כדאי שאברח מהאנליזה הזו כמו מאש וכמה שיותר מהר ?? אודי, אתה תופס מה קורה פה ? אני אצלה כבר שלוש וחצי שנים, ועכשיו לפתע פורץ איזה סוד אפל ונוראי שלא התכוננתי לקראתו . בשבוע שעבר לקחתי את אמא שלי לאיזושהי וועדה כזו..חיכיתי בחוץ ושמעתי אותה בוכה בכי מטורף ומספרת שם משהו שידעתי/לא ידעתי כזה..משהו עמום,מעורפל כזה..ושתמיד חשבתי שהיא ממציאה. שלא יכול להיות ..משהו שקשור לסבתא שלי..משהו באמת נורא ואיום. וכשהגעתי לאמא צביה סיפרתי לה ומאוד כעסתי על אמא שלי שממציאה כאלו דברים איומים ועוד בוכה בכי כזה מטורף. ואז אמא צביה שואלת אותי לפתע ,לא זוכרת ציטוט מדוייק ,אבל המשמעות היא : מניין לך שהיא ממציאה ? ואולי זה נכון ?? כמובן אמרתי לה שזה לא יכול להיות, שזה לא הגיוני, שאמא שלי מדברת שטויות. אבל מאז אין לי מנוחה.. גם החלומות הבודדים שחלמתי (לפחות,אלו שאני זוכרת ) איכשהו מתקשרים לסוד המטורף הזה. הסוד קשור לשואה ..משהו במשפחה שקרה???? שלא קרה !!!!!! לא יודעת אודי, לא מעניין אותי. לא רצה לדעת מכלום !!! אודי, נטרפת דעתי.