פורום פסיכולוגיה קלינית

אודי אהוב.. נפגשנו היום שוב וזה כבר מרגיש הרבה יותר טוב.. אני כבר מרגישה שאני יכולה שוב לתת לבני..יש לי / יש בי.. גם עם בן זוגי טיפונת השתפר.. ובעבודה אני מרגישה שוב שאני מפוקסת.. מרגישה שוב מחוברת לאמא צביה בחבל...חוויה כזו שמאפשרת תפקוד טוב..שמרגיש משהו נינוח,רגוע,שליו,הלב שלי פנוי להקשיב לעצמי ולאחרים.. אמא צביה עסוקה עכשיו במחשבות מה ואיך לעשות שכשהיא תיסע לחופשה של כמעט שלושה שבועות (שזה נשמע בלתי נתפס בכלל..) מה 3 לאפריל , שלא יקרה מה שקרה עכשיו.. אודי, אני אוהבת את אמא צביה !! גם אותך אודי אני אוהבת.. אני מחבקת אותך, טוב ? מרגיש ?...... החיבוק הגיע אליך,נכון ? הנה, אתה אפילו מחייך... זה מרגיש נעים בלב.. גם את סוריקטה יקרה, זוכרת ונוצרת את מילותייך שאמרת ששומעים שהאנליזה חשובה לי ושגם אני אוהבת את אמא צביה.. את צודקת.. ותודה לכולכן מימה מתוקה,הילה אמיצה, נעמה כל כך מיוחדת, מיכל -בכלל, מה שלומך יקרה ? מזמן לא דיברנו.. שיהיה לכם יום רך ונעים בלב.. ותקשיבו לציפורים ששרות את שיר האביב.. שלכם-במבי.

בדיוק היום חשבתי אותך חשבתי שאנחנו יושבות לייד סלע בטבע ואת יפה כל כך ........... ???????? סימני במבי יש המשך? הילה

לא כל כך הבנתי את הפיסקה האחרונה :" ....????? סימני במבי יש המשך ?" למה התכוון המשורר ? במבי.

במבי יקרה! את מרגשת אותי כל פעם מחדש! היכולת המופלאה הזאת שלך לקום שוב ושוב מעפר, מאפר, - כמו עוף החול, כמו אקליפטוס, כמוך...! אנימה.

ברוך שובך... חסרת פה.. והרגישות והדיוק שלך... והכתיבה המיוחדת שלך, שמרגיש כמו מכחול עדין עם צבעים בגווני פסטל רך :) במבי.

:) נראה שזאת גם פעם ראשונה שאני מגלה שאת בזוגיות ואמא. מאחלת לך המון חיוכים בלב והרגשות שיש לך ויש בך אהבה לתת

את צודקת..בד"כ אני משתפת פה מעולמי הפנימי המוכב ,השסוע ,ה.. השלם את החסר... רוצה לומר לך שהאנליזה מסייעת לי בכל המעגלים של חיי.. כולל גם בתפקוד ההורי שלי ואולי (?) גם בקשר הזוגי (????) טוב..במעגל זה ,הקשר מורכב ,מפותל ולא כ"כ ברור... מימה, אני גם מאחלת לך המון חיוכים בלב ..וגם בך יש הרבה אהבה ,וזה מרגיש שהפקק שאולי קצת חסם ,השתחרר, ומרגיש כייף לתת לך וכייף לקבל ממך.. :)) חיבוק-במבי.

סוף סוף החלטתי להשאר בו בלי להלחם ולהתנגד ולבעוט.. המטפלת הזאת פשוט מצליחה להבין אותי ואני לא חווה את עצמי מושפלת ומבוזה אצלה כמו שהיה עם הפסיכולוג... בקיצור מקווה שהפעם אצליח להתקדם. ועם הפסיכולוגית מה שאני לא מבינה זה חוסר הרגישות ותחושת הביזוי הנרקיסיסטי שחוויתי שם. תוהה אם זה היה יכול להמנע. אם מטפל קצת יותר רגיש היה יכול לחסוך ממני את חווית ההשפלה הזאת. אני מאמינה שכן. לפעמים עדיין יש לי מצד אחד פנטזיה לתבוע אותה משפטית ולהלחם על מנת לאלץ אותה לתת דין וחשבון על החוויה שהסבה לי מצד שני לפעמים מדמיינת לי שאם הייתי מתחתנת הייתי רוצה להזמין לחתונה לא רק את המטפלת הנוכחית אלא גם את הפסיכולוגית המושמצת .. אני זוכרת שהיה לי פעם חיבוק איתה.. מן חיבוק כזה.. זוכרת אותו. איך בכיתי תוך כדי ולא רציתי לשחרר.. ויחד עם זה זוכרת כמה ששנאתי אותה כי התנשאה ותסכלה, היה מן טיפול הזוי והכי עצבן ה'עבדתי קשה' הזה. רק על השורה הזאת בא לי לתבוע הכרה בנזק. מה החוצפה הזאת של החזקים להתרברב בכוחות אגו שלהם כאילו הרוויחו ביושר מבחירה במקום לבחור להיות 'פוסט טראומטיים פגועי תפקוד':/ קשה לי לדעת שעברתי טיפול לא מותאם ולשחרר, מעורבב מציאות עם שחזור.. אבל צריך להביט קדימה ולראות איפה ואיך עוד אפשר לחיות ולחוות ולא רק לכאוב על חסכי העבר :/ למרות שעדיין אני טוענת שתוקף שלא הייתה לה זכות להתנשא- השורת ה'עבדנו קשה' הזאת מכילה בתוכה צביעות חברתית ממש בלתי נסבלת ומכעיסה. אם היא הייתה בנעליים שלי היא לא הייתה חושבת אחרת ממני. היא יודעת שאני צודקת. אבל זה כמו לבחור במה עדיף לי להשקיע יותר עכשיו ברק לצדוק. או שגם לצד זה לנסות כן לחיות יותר, לחוות יותר, להתפתח קצת יותר.. לא לוותר. אז פסיכולוגית אני כבר לא אהיה :/ למרות שיכולתי להיות פסיכולוגית מצויינת!! בחלק של האמפתיה הרבה יותר טוב מהפוסטמה הבכירה ההיא ;-) אוווף. יאללה עפתי.

גן שמור בפינה נסתרת בעולם מקביל שוכנות יצורות מוכרות ובלתי ידועות אבא אודי עם תמונה בחזית מנחם מרגיע שומר על פרחי הגן לפעמים גוזם מטפח מאפשר לפרחים לצמוח בסבלנות באהבה שיש לה גבולות הפרחים כה יפים ריחניים צבעוניים נדרשים לליטוש לשיבוץ מתאים בגן שמור בעולם מקביל שוכנת לה גינת פאר שמה לא ידוע אך כולנו יודעים על קיומה בראשון בשני בשלישי יום מנוחה ברביעי ובחמישי נוכחות נפקדות שותקות ומדברות צופים נסתרים כל אחת היא פרח לפעמים רואים קוצים לוקח זמן עד שהשורשים נובטים בפינה מוארת בעולם מקביל שוכנות יצורות משחקים של אור וצל קדימה ואחורה גן שמור.

אודי, אם אני לא אתחתן אז אני לא רוצה לחיות. רוצה למות. למה טוב לחיות ככה? לא רוצה להיות לבד. רוצה משפחה, רוצה ילדים. וזו לא אופציה להביא ילדים לבד. לא רוצה. רוצה בעל. נראה לי שכל הזמן אני מעלה את הגיל שאני מוכנה עד אליו לחכות.. לפעמים אני חושבת שאולי כדאי שאני אחכה שההורים שלי ימותו אבל אז אני אומרת שאין מצב שאחכה ככ הרבה שנים. ואני בטח גם מסבה להם צער שאני ככה. למה החיים ככ דפוקים??? למה?

כי אני לא יודעת מה לעשות. גם מפחדת. אני יודעת שהוא כנראה לא ירד אליי מהשמיים. ואני לא חיה בסרט. אבל באיזה שהוא מקום מצפה לנס, שכנראה לא יגיע. אני מכירה רק דרך חברים שמכירים לי וזה לא ממש קורה. ): ולא יודעת מה לעשות.. ואני לא צעירה.

אוף! לא מצליחה להירדם. ישנתי קצת בצהריים, אבל זה לא משהו מיוחד כ"כ. לא יכולה להיאבק בשינה... לא יודעת למה, כן, חושבת אבל לא משהו מיוחד. ואם כבר אני כאן, אני לא רואה את עצמי מצליחה להיות ככ הרבה זמן בטיפול מבחינה כלכלית, ויש לי הרגשה שהיא תכעס עליי אם אוריד טיפול אחד. מעבר לזה שאני לא רואה איך זה יקרה, כי אני צריכה אותה וגם פעמיים בשבוע לא תמיד מספיקות לי. אני מפחדת שהיא תכעס עליי, כי זו הפרנסה שלה, וכבר שינינו את השעה של יום אחד מס' פעמים, כי זה פשוט לא נוח לי כשזה באמצע היום. אני לא רוצה הנחה ולא הולכת לבקש גם. זה לא באמת יהיה משמעותי. וקודם הייתה לי שיחה עם חברה שאמרה לי שאני צריכה לבקש מההורים שלי שיעזרו. אבל הם בכלל לא יודעים שאני בטיפול, זו בכלל לא אופציה לבקש מהם. מה גם שזו תצטרך להיות עזרה קבועה ואני ממש לא הולכת לעשות את זה. אז תגיד לדבר על זה, נכון זה מה שיקרה. אודי, אתה כועס על מטופלים אם הם מורידים פגישות?

מקווה להירדם בקרוב, למרות שאתה יודע אודי, זה יהיה לי מוזר להירדם לפני שאראה שתגיב..

כי אני לא רוצה לספר להם.. הם לא יודעים כלום ומבחינתי גם לא יידעו. ורע לי בחיים.

שזה לא בסדר? ולא ענית לי על שאלתי לגביך.. למה?

הי לכולם.מרגישה חוסר אונים.ובדידות.הייתי נורא רוצה תמיכה ממשהו צמוד,שיסביר וידריך וילווה אותי יום יום ואין לי.יש לי פסיכולוגית פעם בשבוע שעה.לא עוזר.איך עוצרים את הבדידות הזו?שלא נדבר על בעיות תקשורת קשות בחברה.בעבודה.מופנית כלפי שנאה עזה מהחברה ואין לי מושג למה???במקום שירחמו עלי.ומה גם שיש בי חוסר בטחון שנורא בולט.השאלה היא?למה כולם כל כך שונאים אדם חסר בטחון כמוני?למה יש לי כל הזמן עימותים עם אנשים שמשפילים אןתי?ואיפה אוכל למצוא איזה מדריך צמוד לבדידות שלי???

אודי שלום... אתה יודע כבר את המורכבות שלי בטיפול, נכון?.. עדיין לא מסוגלת לחזור... ופתאום משהו שהיה שם תמיד כל כך מפריע לי... החברה הכי טובה שלי נמצאת בטיפול אצל המטפל שלי. חברה שלי הייתה הראשונה שהייתה אצלו בטיפול, והיא זאת שהמליצה לי עליו.. המטפל התלבט בעצמו ושאל אותה אם זה בסדר, כי היא הייתה קודם, בתחילה היא התלבטה ואמרה שלא, ואחרי תקופה היא אמרה שזה בסדר..ושהיא תשמח בשבילי אם הוא יעזור לי. וככה התחלתי את הטיפול. ואצלה הטיפול הוא על מי מנוחות. היא מעריצה אותו. מברכת אותו כל יום עד כמה הוא הציל לה את החיים. מספרת לי שוב ושוב כמה הוא מדהים. כמה הוא עוזר לה. ואיתי הוא רק עושה טעויות ועוד טעויות, פוגע, מאכזב... וגם אני לא מסוגלת להכיל קרבה ובורחת..והכל נהיה קשה ומורכב יותר.... והשבוע יצא לי להיות עם חברה שלי הרבה, והיא שוב חזרה על אותם דברים.. וראיתי אותה מתכתבת איתו בהודעות זמן ארוך.. ופתאום מצאתי את עצמי מקנאה. מקנאה בקשר שלהם. במה שהוא בשבילה. במה שהיא בשבילו. למה אצלי ככה? ואצלה הכל טוב?.. למה מרגישה שרוצה שהמטפל שלי יהיה רגיש, אכפתי, כמו שהוא לחברה שלי??? למה מרגישה שהוא אוהב ומתחבר אליה יותר ממני??.. פעם היא סיפרה לי שהוא אמר לה "את אחת מסיפורי ההצלחה שלי".. ומה אני????????????????????????????????? אני גם רוצה...!!! ומצד שני, לא רוצה כלום...לא רוצה לחזור לטיפול הזה ולמלחמות האלה אם עצמי...!!! לא רוצה איתו כלום!!!! למה נכנסתי לזה בכלל??...

המילים שלך. הגביהו. אולי בכל זאת משהו מתחיל לזוז חשבתי. הלילה היה רדוף חלומות של כאב ועינוי ורוע ופחד גדול מאוד. המקום המוגן היה ריק מדמות מיטיבה, אני מקישה על שמשת החלון אבל החיים מאחריה ממשיכים. אני צועקת ואין שומע. גם כשהשמשה נשברת והדם ניגר ואני יודעת שהבכי לא ישמע והדמעות ימהלו עם הדם. לרגע הייתי כולי אמא של שבת ועם היום עלו שברי החלום לתמונה מוכרת שאולי איני מבינה. אני הולכת לאיבוד תמיד, רדופה, בתוך אותם מבנים חשופים. לא מצליחה להגיע. ודאי גם לא הצלחתי להסביר דבר. שבוע טוב

חלמתי מילים כמו בהודעות שלך, עם הרבה סימני שאלה, עם סמיילי עצוב כשאין מילים שמתארות אין כאוב. חשבתי שאנחנו עוסקות עכשיו בנקודה דומה, של פרידה וכעס ואיחוד מחדש. (אולי בעצם כמו כל ישות שהיא, במיוחד מי שבטיפול...) אולי בעזרתך חשבתי קצת את הכעס שאני לא מצליחה להרגיש, שאני מבינה שכנראה נמצא עמוק בפנים, במקום לא נגיש, ושלך הוא כל כך נגיש עד שהוא מטביע וחונק. אולי נחזיק ידיים ובכוח כלים שלובים נתאזן? סתם, רציתי לספר לך. נעמה.

אפשר גם נעמה? להצטרף? ;((((((( אני לא נתקעת לכן באמצע? רוצה להחזיק לכן ידיים, להרגיש את החום הקימורים והקיעורים רוצה להיות קרובה בלי לפחד להיפגע,,,,, @¤.6

פשוט מוזמנת באהבה. מוזמנות למסיבת פיג'מות. בתוכנית: 1. קרב כריות למציאת הזעם החבוי והוצאתו המעודנת (במבי, לא יוצאת לי מהראש התמונה שלך משליכה כרית. להשליך בכעס רוך. משום מה זה מרגש אותי, אז תנחי את הקבוצה. :) ) 2. סיפורים לפני השינה על חלומות רכים ועוטפים (והחזקת ידיים בחלקים המפחידים) 3. פיג'מות מקושטות וילדיות, לחוויה נעימה של ילדות עליזה, גם אם רק עכשיו 4. חבילה עוברת של חום ואיחולים 5. ובסוף, שינה ערבה, כזו שממלאת מצבורים של אנרגיות נעמה.

חשבתי להרשם לאיזה סדנת יצירה. מן הסתם אפגוש שם אנשים לא מוכרים ובטח יהיה בהפסקה מן פטפוט והתעניינות של אנשים זה בזה ו... במקום להרגיש שאני יודעת מי אני, מה אני רוצה, מאיפה באתי ולאן אני הולכת.. אני מרגישה שההצגה העצמית שלי או תהיה משהו מתוכנן מראש ומחושב כזה שישמע 'נורמטיבי'. כי גם ככה אף אחד שם לא באמת מכיר אותי... או שאני ישר אסחף בספונטניות לחשוף שאני סבלתי מחרדות, בעיות, משברים, שאני בהשתקמות... ותוהה האם זה בכלל רלוונטי לאזכר דברים כאלה? אולי זה לא קשור, מכביד, ייצור סטיגמה, אראה מוזרה.. אוף כל הקטע של תסביכים וטיפולים היה כזה דומיננטי בחיי, אני למעשה בעלת התפתחות פוסט טראומטית ללא ספק, עד שאני לא יודעת מה באמת הזהות שלי ואיך להציג את עצמי מול אנשים בעולם הזה בלי להרגיש אי תאימות בין חוץ לפנים.. אודי מה עושים במצב כזה? איך אפשר לייצר רצף בין עבר הווה ולפתוח שער לעתיד יותר זורם ופתוח וחופשי? בייחוד שהנרטיב של חיי רצוף שינויי תחומים למיניהם וקפיצות.. איך אעשה את הסדר הנדרש? איך אפשר להפוך את כל הבלאגן ללכיד ומתחבר והגיוני? או שאולי עלי לוותר על העבר כליל ולהתחיל שוב מחדש? אבל אז מה זה אומר? ששנים בזבזבתי סתם בהקדשה והשקעה בדברים ותחומים ללא מימוש? אוף. זה מאוד קשה לעשות סדר פנימי בחווית הזהות שיאפשר לי תנועה חופשית בעולם. גם נראה לי לא פיתחתי עדיין כמו שצריך יכולת שלילית. יכולת שהיה באי ידיעה וצמיחה מתוך זה. עדיין קשה לי עם זה.

האם את שמה לב, שיכול להיות, שלהרשם לסדנא זה שוב קפיצה? ודילוג מעל? בלי לעשות את הדרך? הילה

אני לא קוראת מחשבות הרי.. אבל יכולה לנסות לנחש- המלצה להמשיך להיות בטיפול?

זולת הרגישות שלי לקלוט נימי נימים דקים של אינטרקציה ולקרוא בין השורות.... ושמתי לב שאנשים נוטים לתת בי אמון . מה אפשר לעשות עם מאפיינים אלה?? העניין הוא שאנשים בעלי מחוות עוקצניות או תוקפניות או תחרותניות - מאוד קשה לי לסבול נוכחות של כאלה. אוהבת להיות באיזורים הרכים של הכלה, קבלה לא שיפוטית, העדר תחושת זמן חיצוני מעצבן שדורש תפקוד... בא לי להעביר את החיים בסביבה רחמית בקיצור. בטח עברתי טראומת לידה נוסף לכל, אחרי הכל נולדתי פג זעיר :/ ושרדתי! חודש שישי, קילוגרם אחד. פעם הייתי גיבורה גם p:

מימה..את מתארת כשרונות שאנשים רבים היו שמחים להתברך בהם.. רגישות גבוהה והתחושה שאפשר לתת בך אמון זה הרבה מאוד.. אני גם יכולה לומר שאני ערה למתנות נוספות שהתברכת בהן: * יכולת ורבלית מרשימה ביותר.. * התקווה שמפעמת בך.. אני מניחה שאם לא היית מחזיקה בהרבה תקווה, לא היית לוחמנית כזו..אפילו אם זה בא לידי ביטוי כרגע רק בפורום הזה.. וזה שנולדת כזו פגה קטנטונת ..חודשים לפני שהתאים לך..אולי מסביר הרבה מהקשיים.. (??).. וכן, שרדת !! ואת עדיין שורדת.. ומאחלת לך שבקרוב תוכלי לחיות מתוך רווחה,רוגע ,שלווה..ולא רק מתוך השרדות.. כן, את גיבורה.. ודיר באלק..שלא תעזי לעזוב את הטיפול שהתחלת.. אף אחד לא אמר שטיפול = מרשמלו.. אף אחד לא הבטיח לנו גן של ורדים... איך-במבי.

אני לא מצליחה. לא יודעת למה מתעסקת בזה... חיפשתי את הפסיכיאטרית בפנקס של הרופאים. מצאתי מישהי עם שם כמו שלה אבל גם עם עוד שם. ורציתי לדעת אם זו היא, המספר רישוי לא היה אותו אחד כמו זה שרשום על המרשמים שהיא נותנת לי. אבל אז גיליתי שיש שני מספרים. אחד מס' רישיון ואחד מס' תעודה. וזו אכן היא. מה גם שהיה לי מוזר בהתחלה שזה לא התאים, כי מה הסיכוי שיש עוד רופאה פסיכיאטרית עם אותו שם ובאותו האזור. ועוד דבר שמצאתי- כבר לפני כמה זמן. לא יודעת אם זה באמת. אבל כשחיפשתי את הפסיכולוגית הראשונה שלי בפנקס הפסיכולוגים כבר ממזמן גיליתי שהיא עברה דירה. לאחרונה שוב הסתכלתי ואז חיפשתי רק לפי השם משפחה, וגיליתי שיש עוד מישהו עם אותו שם משפחה שגר בישוב שלה (וזו לא עיר גדולה), אז אולי זה בעלה. אבל מה הסיכוי? ששתי הפסיכולוגיות שלי נשואות לפסיכולוג? צירוף מקרים מעניין. וזהו סיימתי לחפור עליהן באינטרנט. לא יודעת איך להיגמל. הצלחתי לתקופה ממש ארוכה לא להתעסק בזה, ועכשיו שוב קשה לי. ולפסיכולוגית שעכשיו אז לבעלה יש תמונה באינטרנט וזה מעצבן. ואני לא מצליחה להירדם, לא ברור למה. ומיציתי את האינטרנט לכן אני משוטטת ומחפשת אותם. אוף ): למה אני צריכה להתעסק בזה? מצד אחד רוצה מצד שני זה כנראה לא עושה לי טוב.

חנה, אני כל כך מבינה, גם אני בלילות חסרי תכלית מחפשת אותו ומוצאת אותו תמיד באותם מקומות מוכרים מעצבנים כאלה כל הפסיכולוגיים האלה, תגידי שאני צודקת;) יאללה יום נעים. הילה

שימחת אותי שהגבת. היה לי יום משוגע היום ורק עכשיו נכנסתי לפורום. ראיתי שלא הגיבו לי וזה בסדר, אבל נעלבתי כי ראיתי הודעות אחרות של בנות, עוד לא הספקתי לקרוא. כתבתי לך הודעה ובטעות יצאתי אז עכשיו אנסה שוב. באמת מעצבן אותי שאני צריכה אותם. נכון הם לרוב צודקים אבל בד"כ אני יודעת את זה גם לבד, אבל צריכה שידעו בכל זאת שקשה לי. כל הטיפול הזה הוא קשה. קשה מאוד. ועכשיו אני גם בהתלבטות לגבי ההמשך. אני לא אוכל להמשיך במתכונת הזו לאורך זמן (גם מבחינת עבודה, וגם מבחינה כלכלית. וזה מה שקשה לי. כי אני לפעמים חושבת תו"כ פגישה כשאני לא מדברת, שכאילו בזבזתי טיפול ושילמתי על לשתוק. ואני לא רוצה להתחשבן עם עצמי. אבל לעזאזל שילמתי 50 אלף שח על שנתיים טיפול. והסיום לא נראה באופק. טוב, סליחה שפרקתי

נכון מה שמעצבן בהם, אודי, אל תשמע, טוב? שלא תעלב..... מה שמעצבן שהם (כמעט) תמיד צודקים. אוףףףףף זה הכי מעצבן ושאנחנו צריכות אותם אבל אני אוהבת את האיש שלי נהיה בלבול מבולבל בלבלה אחת גדולה הילה

שלום, אני בת 18 ומאובחנת כבר שנתיים (ע"י פסיכיאטר) כסובלת מהפרעת חרדה מסוג פוביה עם דה-ריאליזציה ודיכאון קליני. הייתי מטופלת מגיל 15 אצל פסיכולוג דרך השירות הפסיכולוגי בחינם אך כעת אני בת 18, ללא טיפול כבר 8 חודשים ללא תמיכה כלכלית וללא כסף. אני אמורה להתגייס אך רק עוד 9 חודשים ואני ממש סובלת. אני בטיפול פסיכיאטרי בחינם (הפסיכיאטר מדהים וממשיך להיפגש איתי ללא קבלת תשלום) אך זה קורה פעם בחודשיים וגם הוא מודאג מכך שאינני מטופלת ע"י פסיכולוג. אני אובדת עצות! אני במצוקה אמיתית ואין פיתרון באופק. המרכזים לבריאות הנפש כבר לא פועלים בחינם בעקבות רפורמה במשרד הבריאות (זה מה שאמרו לי שם), דרך קופת חולים זה 160 ש"ח לפגישה ולא מצאתי גם אף עמותה שיכולה לעזור לי. האם יש דרך לקבל טיפול פסיכולוגי בחינם או בעלות סמלית (לצערי אני יכולה לממן רק ממש סמלית). אני גרה בפתח תקווה. ואם לא - האם יש דרך לטפל בעצמי ללא פסיכולוג? אני כרגע ללא שום תמיכה, לא נפשית לא כלכלית לא חברתית. אני תלוי על שיערה בעולם.

אודי, למרות שההודעה שלך היא קבועה היא מאוד נעימה לי כל פעם. אז תודה!

ונראה לי שאפילו בגלל ולא למרות. (:

מצחיק..אבל גם לי הסטינג הזה שכל כך קבוע..מנוחה בשלישי, ומחמישי בלילה עד ראשון.. וגם הניסוח הקבוע של ההודעות הללו..יש בהם משהו שמרגיע ונוסך ביטחון.. :) במבי.

לאודי, השבוע האחרון היה מטלטל ביותר, הרבה כשלים מצד המטפל ששמו אותי בחרדה נוראית. ביטול ברגע האחרון שהצטרף לחוסר וודאות נוראית לכאב וזעם רב. כשהמטפל מצידו לא עושה מאמץ לפזר את העננים ולפזר את החרדה. אני מרגישה שנעשים דברים לא הוגנים. לדוגמא: רק השבוע-ביטול ברגע האחרון כשכבר הגעתי ממרחק לעיר בו הקליניקה נמצאת. (אני גרה במושב ולוקח לי זמן להגיע, והוא יודע את זה) זה המשיך בזה שהוא שלח לי הודעה שבה נאמר: אנחנו נמצא זמן להאריך את הפגישה בחמישי או שניפגש בשישי. שוחחנו טלפונית בשלישי, ולא דיברנו על הארכת הפגישה. לכן סימסתי לו- שאני רוצה לדעת האם הפגישה מתאחרת? האם אני צריכה להערך? הוא לא מגיב, למרות הבקשות בסמס ובמייל. לא פלא שהגעתי לפגישה זועמת מאוד. דיברתי את אשר על ליבי, ושאלתי אותו, מדוע הוא לא מגיב למסרונים. הוא אמר שהוא לא יכול לענות לכל הודעה, ובזה הוא צודק. לגבי הארכת הפגישה הוא אמר ששוחחנו כמעט שעה בטלפון. אני כעסתי ממש- מדוע אתה לא משתף אותי בזה ששיחה ארוכה היא במקום הארכת פגישה? ואולי הייתי בוחרת בשיחה קצרה ופגישה מאוחרת? מדוע אתה לא מודיע לי אחר כך על זה שהשיחה היא במקום הארכה, למרות התסכול הנורא שלי? אודי, לצערי זה מצטרף לכשלים נוספים, שבסופם הוא אומר: לא הבנתי מה שמכניס אותי לחרדה עצומה, כמו שלפני שבוע בלבד סיכמתי איתו שהוא מחזיר לי סמס או מייל קצר במקום שיחת הטלפון הקבועה, גם אז הוא לא הבין. אמרתי לו שאני לא מקבלת את זה. נקודה. מעכשיו הכל ברור עד לפרטים הקטנים ביותר. קבענו לשוחח במוצש ואני שאלתי כמה זמן הטלפון? הוא אמר- מה את יושבת על הדקות? אני: אני חייבת, לא יכולה עם חוסר הוודאות. סגרנו שיחה של חצי שעה במוצש שבה נסכם לגבי הפגישות במשך השבוע. (יש כרגע שינויים בגלל העבודה) כנראה שזה גם מגביר את חוסר הבהירות. אמרתי לו שיש לי הרבה אנשי מקצוע שמטפלים בי, עוסית שיקומית, מטפלת קבוצתית, ועוד מדריכה. עם אף אחד אני לא חווה את התסכול וחוסר הוודאות כמו איתו. לאחרונה אני שואלת את עצמי אחרי 4 שנות טיפול, האם הטיפול הזה הוא הדבר הנכון? סיכמתי את עיקרי הדברים ושלחתי לפסיכולוג ולמטפלות הקבוצתי. מכתב מכבד מאוד, מצד אחד, ומצד שני עולה השאלה, האם זה הדבר הנכון לי כרגע? אני לא בורחת ולא נלחמת. אני כאן, מכבדת, מעריכה ושומרת על עצמי. תודה אודי, הילה

אודי, יש מדריכ. שיקומית שהיא ממש קרן אור בחיי. היה לי קשיים עם כסף- עשינו תוכנית תקציבית של פעמונים. בעיה של בלגן בבית- עשינו ארגון וגם קבענו כללים. אודי, בפעם הראשונה בחיי יש לי סדר יום- וזה בזכותה. אני יכין טבלה שתהיה על המקרר- וזה יעבוד על הפרטים הקטנים ביותר, כגו:צחצוח שיניים וגם מקלחת בערב דברים שממש ממש קשים לי. ועכשיו אני רגועה אחרי מקלחת טובה, מצעים נקיים, צחצוח שיניים. ואפילו הדחתי את הכלים. מה שחשוב זה ההתמדה. והמדריכה הבטיחה לי לעזור. סוד קטן: אני ישנה עם בובה במיטה. וזה עושה לי טוב, ממש. עכשיו קשה לי עם זה ששלחתי את המייל הזה, מצד שני מרגישה שזה הדבר הנכון. לילה רך, מוזיקה שקטה, ורק שבת שלום. הילה

שלום רב אובחנתי היום כבעלת אישיות גבולית. אני קוראת על ההפרעה וכן מוצאת את קווי הדמיון ביני לבין המתואר. מן הכתוב עולה מעין "גזר דין מוות" לסובלים מהבעיה, שכן כמעט אין לה מרפא, היא מתוארת כמחלת נפש ולא רק כהפרעה ולהבנתי רבים מהסובלים מהבעיה הגיעו לאשפוז בבית חולי נפש. אשמח לקבל קצת יותר אינפורמציה.

עזבי אל תנסי להכיר את עצמך דרך הגדרות שהמציאו אנשי מקצוע. מישהו אמר פעם ש'אישיות גבולית' זה הפח זבל של האבחנות שמצמידים לאנשים שלא מצאו משהו יותר ברור לייחס להם.. חצי ממה שכתוב במאפייני ההפרעה הזאת לא מתחברת אליהם. ואגב, לא אושפזתי מעולם ולא היו לי ניסיונות אובדניים מעולם, לא הכל חייב להיות כזה דרמטי... המאפיינים היותר מהותיים זה שימוש בפיצולים בין טוב/רע כי יש קושי להכיל מורכבויות באותו גורם וגם חוסר יציבות בתחושת הערך העצמי ובתחושת הזהות. כלפי חוץ הבן אדם יכול בסהכ להצטייר ולהתנהג כנורמטיבי על אף הקשיים שלו. ממש לא הכרחי שיהיה מקרה 'חמור וסוער' כמו שאולי פיקנטי יותר לתאר במאמרי תיאורי מקרים או משהו.

מימה, תודה על ההודעה. חיזקת אותי. קשה לי להכיל את תיאור ההפרעה. אגב, גם בן זוגי שקרא על ההפרעה נמצא בהלם. אני ממש מרגישה כאילו אמרו לנו שאני חולת סרטן. דר' בונשטיין, לא הגדרתי את עצמי, כי זו מהות השאלה שלי. מי אני? קשה לתאר בקצרה. אני אדם רגיש מאוד, אינטליגנט מאוד, שנון, אפילו מצחיק מאוד, שסובל גם מהפרעת אכילה (היום ברמה נמוכה יחסית), גם מOCD (גם ברמה נמוכה) והנה, היום ממש זכיתי לתואר שלישי. מעל הכול, מה שמתאר אותי הוא היותי אדם רגיש מאוד, חיה נושמת וניזונה מרגשות. חיה בסבל פנימי מאוד גדול עם המון כעסים ותסכולים. אמרתי מספיק?? מה ניסית לבדוק בשאלה שלך? להבין את הרקע שלי או לגרום לי להבין שאני יותר מאשר תיאור ההפרעה שלי? חשוב לי להבין, האם מדובר בהפרעה או במחלת נפש? האם נכון שאין כול כך טיפול להפרעה/מחלה ושהרפואה פסימית ביחס לבעיה? אם יש טיפול-מה אחוז ההצלחה ובאיזה אחוזים פוחתת המחלה/הפרעה? אני חושבת שמה שאני הבהיל אותי הייתה העובדה שהבנתי מהכתוב כי מדובר במחלת נפש, ופתאום ממקום של הגדרתי את עצמי כבעלת הפרעות כאלה ואחרות אני צריכה לעבור להגדרה של חולת נפש???

אודי :(((( בבקשה,תעזור לי.. אודי, אני לא יכולה יותר :((((( אני אצל אמא צביה כמעט 5 שנים..זה הרבה זמן אודי,נכון ? טיפול של 2 פעמים בשבוע שהפך בהמשך לאנליזה של 3 , 4, וכבר קרוב לשנתיים וחצי אנחנו נפגשות 5 פעמים בשבוע.. (היא אמרה לי שזה כמו הוויניקוטיאנים באנגליה ) איך ??????? איך הכל נהרס תוך שבועיים ??? אז למה להתחיל בזה מלכתחילה ??? הכל נהרס !!! באמת אודי, בכל המעגלים בחיי.. אין לי כוח לתת לבני..אין לי..אין בי כלום.. עם בן זוגי אני לא מדברת מילה כבר שבועיים.. ועכשיו גם בעבודה התפקוד שלי נפגע...אני ממש ממש לא במיטבי.. אני עובדת במס' מקומות..לפני שנתיים התחלתי בין היתר במקום ותפקיד שנחשב כיוקרתי..אני מפחדת שתוך שבועיים הכל נהרס ועוד מעט הכל ילך לטמיון :( אתמול כשחזרתי ממנה פתאום התגעגעתי שוב לנוח על הספה,להניח את הראש על הכרית שלה ולהתכסות בשמיכה.. חשבתי/ קיוויתי שזה מה שאעשה היום. והיום :(( שוב רבנו..לא!! לא רבנו. אני רבתי איתה !!! בכלל לא רציתי לריב איתה,אני כבר כ"כ מותשת.. לא הצלחתי לנוח על הספה..שוב ישבתי.. אני מרגישה זוועה..אתמול,אמרתי לה שאני מבקשת שנסיים עד שהיא מתעופפת לה שוב ב 3 לאפריל.. היא ענתה כפי שכל פסיכולוג קליני טוב עונה.. " אם זו ההחלטה שלך,אני כמובן אכבד אותה..)אבל אז היא לא התחילה בסיום אלא התחילה שוב לשאול מה קרה בשישי לפני שבועיים שבעקבות זאת היא מתה עבורי.. אודי, מה אתה היית עושה במקומי ?? בבקשה ממך אודי, אתה כבר מכיר ממני המון..גם אצלך בפורום אני כבר 4 וחצי שנים..זה לא מעט.. אודי, בבקשה, תדריך אותי מה לעשות ???? אני כבר לא יכולה יותר :(((((((( אני מרגישה שלא אצליח לשרוד את הטירוף שאני בתוכו..

תחזיקי מעמד. את יכולה, אני מאמינה בך שכן תשרדי, למרות שרגשית זה כנראה מאוד מאוד קשה. יקרה אחת

כינוי החיבה שהענקת לי גרם לי לצחוק טוב.. תודה לך יקרה.. ומה שלומך את ? הייתי ערה לכך שבשבוע שעבר שתינו כתבנו הודעה שהכותרת די זהה "זהו נגמר" כשהכוונה כמובן לטיפול.. מימה, לקחתי ללב את מילותייך..בבקשה, קחי והכניסי ללב גם את מילותייך,אם קשה, ראי כאילו אני כותבת אותם גם לך, השארי בטיפול שלך..אל תעזבי,אל תוותרי על הטיפול שלך, אל תוותרי על עצמך !!! אל תוותרי להזדמנות של גדילה, צמיחה ושינוי שיאפשר לך מיצוי הפוטנציאל העצום שקיים בך !! איתך-במבי.

גם אני עושה אנליזה- מה שאני עשיתי ועושה לי טוב, אני גם באנליזה קבוצתית. אצלי זה מאפשר מבט רחב יותר על החיים והטיפול, וגם דמות נוספת שנמצאת שם. לא יודעת, אולי זה נכון לך? בכל מקרה במבי, במבי, במבי, אני סומכת עליך שתעברי את הימים הקשים האלו. בהצלחה בעבודה! הילה

קוראת אותך ונדהמת ונפעמת כל פעם מחדש על העוצמות שהתברכת בהם.. כשאני "מתתי" לא הייתי מסוגלת להגיב לאף אחת כאן..נשארתי ללא גרגר של אנרגיה.. שאפו עלייך !!! במבי.

תודה ענקית לך על שאתה -אתה.. כפי שהינך.. טוב יותר אצל אמא צביה.. משהו מפשיר.. לא רבתי איתה ביום שישי ואפילו כבר יכולתי לנוח אצלה .. אני עכשיו רצה אליה..עוד מעט אנחנו נפגשות שוב.. ואגב, סיפרתי לה על ההתכתבות שלנו ותגובתך שהתאימה בדיוק !!! שלך-במבי. מאחלת לך יום רך,נעים ומוצלח... :)

מה יכולה להיות הסיבה לכך שאני לא מעוניינת ללמוד כתיבה יוצרת? אני מרגישה שאני רוצה שלא יגעו לי בכתיבה. קראתי ולמדתי הרבה מיונה וולך, ויש משהו יפה בכתיבה פראית וחופשית. חלקת האלוהים הקטנה שלי. הילה

אני יודעת שהגבולות הן בשבילי אבל אם זה ככ " נגיש" לי אני לא מצליחה לעמוד בזה. אולי אני פשוט צריכה למחוק את המספרים שלהן. לפחות לגבי ההןדעות אין לי בעיה, כי כולן נמחקו כשעידכנתי את הפלאפון...

כלום לא קורה. כלום לא זז. אפילו פה, כל הדיבורים שלי מרחפים סביב ולא באמת נוגעים. לא מצליחה להגיע אל עצמי. זה כמו קליפה עבה שאי אפשר לחדור אותה, הכל נוגע בסיבים הכי חיצוניים (אם בכלל) וכלום לא מצליח לחדור פנימה אל העומק, אל הפרי (אבל אולי בכלל אין?). אודי, אתה רואה את זה ? גם אתה שם לב שבמשך התקופה שלי כאן הכל חוזר על עצמו ולא זז? מה יהיה? יש אותי? יהיה? אהיה? עם הזמן זה נראה לי פחות ופחות אפשרי, סתם פנטזיה ילדותית ובלתי ניתנת למימוש. יש אנשים שהם קליפה לתמיד. אני לא רוצה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אודי, סליחה שאני חופרת, אבל בבקשה תענה לי- איך אתה רואה את זה ?

פתחתי הכל בפגישה אודי. והיה קשה. היה צעקות. והוא שאל אם הוא במשפט.....)))) מסכן. הכי חשוב שבאתי ודיברתי, לא איימתי. באתי כי נלחמתי עלינו. ולאחרונה היה קשה והיו הרבה אי הבנות. וביקשתי ממנו שיסמס לי ושאני לא יכולה יותר עם חוסר הוודאות. הוא אמר שהוא יודע שאני זועמת על התלות ושהקשר איתו מטלטל אותי. אוףףף היה קשה. כמה כעסתי. העפתי את הטושים על הרצפה וקריית את הנייר. גם ציירתי ריבוע אדום ושחור על יד שמאל. הוא אמר שנגדיל את המסגרת. ואם לא נצליח אז תהיה שיחת טלפון ארוכה. אודי, קשה לי. הקשר איתו מטלטל כל נימ ונימ בלב שלי. קשה לי. קשה לי. ואני לא מוותרת עליו ועל עצמי. הילה.

רציתי גם להיות כאן רגע לפני שבת... אז באתי רק להגיד שלום (היום, אין לי משהו מיוחד לומר)

יום הולדת...מה זה אומר לכן? יום שמח? יום עצוב? סתם אולי, חשוב עבורכן???? עושות משהו מיוחד ביום הזה?...יום של מחשבות...מזל טוב? מה אומרות לכן המילים? מבלבל אותי היום הזה...ואתמול שוחחתי עם מישהי קרובה אליי מאוד ונפתחתי קצת ובלילה התעוררתי מסיוט :( אוף.... ובראשון נפגש אח"כ שבועיים וחצי הפסקה ושוב פגישה ושוב שבועיים וקצת הפסקה...כך שיצא לנו 2 פגישות עד אחרי פסח זה הכל :( זה קשה וכבר מגיע הקול שאומר שעדיף להפרד, אלחם בו חזק הפעם!!!!!!!

בשבילי עד כה זה היה יום די מבאס מנטלית כי יום הולדת אמורים לחגוג בשמחה עם חברים וקרובים ואנשים שאתה אוהב ואוהבים אותך ויום כזה רק גורם לי לקלוט כמה שזה לא קיים. אין לי ממש חברים ואני לא רוצה לחגוג בצורה מאולצת כאילו אנשים עושים לי טובה שהם באים מרחמים או משהו, מרגישה פאטתית. מתייחסת לזה כמו יום רגיל שקצת נותנים מתנות, בד"כ כסף, פה ושם. אולי בעתיד זה יהיה אחרת , מי יודע..

היי מיכל, האמת שרוב החיים שלי לא ייחסתי חשיבות ליום ההולדת. קצת קשה לי לחגוג בשבילי. בשנים האחרונות אני מתחילה להיות יותר פתוחה לרעיון הזה. זה מאוד מתקשר לי לתחושה שקשה לי להרגיש ש"מגיע לי" משהו. לחגוג את היוולדי בכלל נתפס לי כמשהו קצת משונה... כמו שאמרתי, אני מנסה להיות מסוגלת לקבל מאלו שרוצים לתת לי, גם כשזה בעצם מוזר לי. לא קל לקטוע את הרצף של הטיפול... יש את כאן, לשבועיים וחצי שבין לבין, אולי תוכלי להרגיש קצת פחות לבד במלחמה בקול שחותך מהפחד שיעזבו אותו. מזל טוב, שוב, נראה לי מהתיאורים שלך שבאמת גדלת, לא? :) נעמה.

הי מיכל, מקווה שלא תצטערי ששאלת ועניתי... תאריך יום ההולדת הרשמי שלי... המממ... די הייתי רוצה למחוק אותו מהלוח, וכמו שכתבתי כאן פעם, מחפשת תאריך חדש. בדר"כ מקללת שנולדתי. מספר האנשים שבחיי מצומצם מאד. אני באמת מאד מאד בודדה (ולבד גם). בפועל - מספר קטן מאד של אנשים מתקשר, או אפילו רק שולח סמס או מייל וזו הפעם היחידה בשנה שהם מתקשרים אליי. מספר קטן אחר בקשר איתי במהלך השנה, כך ששיחה איתם לא כזה יוצאת דופן, ולמרות הקושי העצום שלי עם היום הזה מעבירים את הדיבור. לעתים רחוקות מאד גם מישהו פוגש אותי ממש ביום הזה. היו שנים שמפגש אנושי בתאריך הזה היה רק בטיפול (וגם שם בלי טקסים מיוחדים). ואמא... היום אמא שלי אינה אחת מהאנשים שיום ההולדת שלי יושב אצלם בתודעה. לפני שנים כן היה משהו, למרות שפעמים רבות היא הייתה מתבלבלת בחודש. רק מה, האמירות שבמתנותיה היו קשות לי מנשוא. בעקרון, כמעט אף פעם לא נותנים לי מתנות, אבל לגמרי, שלא לדבר על ברכות כתובות. שנים שנים. גם כילדה, לא עשו לי מסיבה או משהו, והיום אני גם לא מוכנה לדברים כאלה. הרי יכולתי לקחת אחריות ולהזמין אליי אנשים, אילו רציתי. יושב שם כעס רב, כנראה. וציפיות – כנראה שיש גם מזה. סוריקטה (שבורה ביותר בימים האחרונים)

תודה שכתבתן לי....אולי שאלתי מתוך כך שלא ממש רציתי להרגיש חריגה כזו שלא ממש אוהבת את היום הזה.....המאולץ...תודה ששיתפתן...לא מצטערת ששאלתי ולא שעניתן, דווקא זה נותן הרגשה של יחד.....

מה שלומך? אני קוראת אותך וכואבת את כאבך.. גם אני נפגעתי מהמטפל שלי בעבר (אמנם פסיכיאטר) ואני יכולה להבין אותך. אולי בתוך כל הסערה הזו, תנסי לאט לאט לסלול לך דרך חדשה, יחד עם מטפלת חדשה ובאמת להבין מה קרה שם בטיפול שפצע אותך כל כך. אני מקווה בשבילך שתצמחי מתוך הכאב ועם הזמן אולי תוכלי לחיות עם עצמך בשלום.. מאחלת לך רק טוב, שירן

הבעיה זה מעין זכרון רגשי 'דביק' שקשה להפטר ולהרפות ממנו, במובן זה הטיפול היה טראומטי, אבל הזמן עושה את שלו ויש שיפור ביחס למה שהיה קודם... מקווה שימשיך השיפור.

הי אודי.תודה על תגובתך.אבל אשמח אם תוכל גם לעזור לי באיזושהי הכוונה, ללמה בעצם פאנטזיות שכאלה(אלימות נגד נשים,אונס,השפלות וכו,בסרטי פורנו)מעוררים אותי ומגרים?הרי משהי אחרת היתה מזדעזעת מהם,או מעצם הרעיון,כלומר כלאחד הרי מגיב אחרת לדברים, ועם פאנטזיות שונות ומגוונות.והתהייה שלי, איך ולמה זה מגרה אותי מינית?? נשמע כאילו טומן בתוכו משהו. לא? ואם כן מה? האם זה לא כך עובד בכל הקשור לנפש האדם ומורכבותה?

אודי, אני מבינה שאני שווה. מבינה שהגרעין הפנימי שבי חזק, שאני מלאה בעוצמות. שרדתי 8 שנים של גילוי עריות (הנה אמרתי את ה - מילה) ואני עדיין כאן : מעניקה, "נוגעת" באנשים, נלחמת. יש רגעים קטנים של חסד, של אושר. אני מחפשת משמעות. לא מוותרת. הדרך לשלווה פנימית עוד ארוכה ומלאה בפיתולים אבל אולי אולי אולי בסופה אמצא סוף סוף שקט. נטע.

נטע נפלאה- כדי שיצמח העץ הגרעין שוהה באדמה, בחושך ובטחב. כך הוא יכול לצמוח.... רק כך. הילה

כל הכבוד על התקווה שיש בתוכך.. מעריצה את זה! לאמונה יש כוח

וואו איזה שיר עוצמתי בחרת!!!! כן, את שווה, חזקה מהרוח חזקה מסופה :) גיבורה אמיתית במסע שכזה מתוך הכאב תקום ותבנה! מקסימה נהדרת לוחמת לטוב יודעת כי העתיד קרוב כמה כוחות, כמה רגשות, הרבה מחשבות ועוד יום עובר ועיניה אינן כבות.. בהצלחה רבה, את בדרך הנכונה באהבה, מיכל

את מדהימה, אמיצה ושווה בהחלט.. עברת כל כך הרבה והנה, העזת וכתבת שחור על גבי לבן את מה שקרה ואני בטוחה שזה לא היה קל. מאחלת לך כל טוב שירן

אמן ואמן. את גיבורה.

לפני היום הזה וסוף השבוע שמאיים.... מנסה לקבץ ממך עוד כמה מילים שאולי יצליחו לגעת או לתת קצת אויר.. או אפילו להכעיס... תודה שאתה

לא התייחסתי "גם אליך", התייחסתי אליך. וכל מה שכתבתי הוא האמת לאמיתה. הייתי רוצה שתדעי שהכאב שלך נוגע בי עמוק, ושאני מחכה לקרוא את מה שאת כותבת. ומקווה אולי לא בסבלנות מספקת לשמוע שהפנמת שאת כן חשובה לאודי ולכל החברות כאן.

זה בלתי אפשרי.. היכולת שלי להפנים דברים כאלה נעלמה מזמן. דבריך עומדים בסתירה מוחלטת להיגיון שלי. באמת.. אני יודעת שזה נשמע מטופש ושאני מגזימה או מעצימה את זה או מתחפרת וחוזרת על עצמי, אך זה ממש ככה.. אפילו בהודעה הקודמת שכתבת בדקתי כמה פעמים שבאמת הבנתי מה כתוב. אחרי שהגבתי לך, פתאום קפצו לי לראש מחשבות כמו אולי בכלל היא לא דיברה אליי או שהייתה לי בעיה בהבנת הנקרא - וחזרתי להודעה שלך כדי לראות שאכן כתוב שם שמלי. (כן, כן.. דפיקות). זה כמו שאני יכולה למנות עכשיו עשרים סיבות (ויותר), שמסבירות למה כתבת את ההודעה הנוכחית ואיך זה לא יתכן.. נמאס לי.. אל תכעסי שקשה לי פשוט לקבל את דבריך בשקט ולסתום..

דיברתי עם עורך דין אחד הטובים בארץ. הוא אמר - 1.שאני מדברת יותר מידי 2.שהוא ישמח לעזור אודי וחברות יקרות תחזיקו אצבעות אני זקוקה למילה טובה. לחיבוק, לכתף........ בבקשה בבקשה. הילה

בודאי שנחזיק!! אני כבר הרבה זמן מאמינה בך!!!!! :) וממשיכה להאמין שהסוף יהיה טוב!!

הכותרת שלך-שכתבת חברות גרמה לי לחייך, . הילה, חושבת עלייך ומקווה שבמהרה הדברים יסתדרו. הרבה הצלחה.

יש עורך דין נוסף שמוכן אפילו שניפגש בחינם. נצטרך לראות מה יותר טוב. אמא שלי היום: את צריכה ללמוד להיות אמא. הילדים כועסים עליך מאוד הם מרגישים שאת נלחמת. מדברת מדברת מדברת-///):¤,:6 ואז- אני לא רוצה יותר לדבר על זה. אני: אמא אני הולכת להגיד לך דברים קשים: אבל אין לי ברירה- לאורך כל החיים שלי את לא היית לצידי, תמיד נטשת, כל פעם בסיבה אחרת. הפעם אני לא יוותר לך.

כתבתי המשך בעץ "אין" שפתחתי. (כותרת:זה נגמר) כאילו אם תגיב אני אשמח.. אבל שתדע שעכשיו אני קצת במקום אחר.. נפגשנו ואני לא כל כך זוכרת כבר מה היה בפגישה. אני רק זוכרת שיצא לי בכי בקולי קולות. עכשיו אני דווקה כבר מתגעגעת לנוח על הכרית שלה ולהתכסות בשמיכה.. כבר כמעט שכחתי מה זה.. כזה בלגן גדול..כל הזמן ישבתי על הספה והתכסיתי בסווצ'ר שלי. אבל אולי עד הבוקר אשכח את ההרגשה של עכשיו ושוב ארצה למחוק אותה.. אני מותשת אודי..מרגישה שצריכה בית החלמה..לנוח ולנוח ולישון אודי,אתה מסכים להחזיק לי את היד ? קצת נגמר לי הפירור האחרון של האנרגיה.. שלך-במבי.

אודי, תהיתי בנוגע למשהו.. זה פורום פתוח וכל אחד יכול להוסיף הודעות ולהגיב לאחרות כרצונו.. האם לא עלול להיווצר מצב שמישהו, שהוא לא אתה, מגיב להודעה של מישהו אחר, ובלי כוונה מזיק לו באיזשהי צורה? כי הרי הגולשים בפורום הם לא אנשי מקצוע או פסיכולוגים, ויש כאן נושאים רגישים הקשורים לנפש.. אולי תגובות מסויימות עלולות דווקא להרע את מצב? או שלא יתכן שתהיה השפעה שלילית משמעותית מדי בפורום? ואם זה כן עלול לקרות, מה קורה במצב הזה? תודה

זה בדיוק פורום... על יתרנותיו וחסרונותיו. את בוחרת למה להתייחס ולמה להגיב. גם אני יכןלה להיפגע לעתים אבל אלו החיים. ואם ארגיש שהפורום לא מיטיב עימי אעזוב. וקרה שלקחתי הפסקה מכאן( הייתה קצרה כי לא החזקתי מעמד:-)...

אני מאמינה שאודי שומר טוב..ואם יש הודעות שלא צריכות להופיע הן לא יופיעו, עובדה שההודעות לא מופיעות מיד אלא אחרי שאודי קורא, אל דאגה יש אבא :)

לא התכוונתי להודעות פוגעות, שעוברות על חוקי הפורום, אלא.. למשל.. אם אני מחליטה להגיב להודעה של מישהי שנמצאת במצוקה, ובגלל שאני סתם אחת לא ואשת מקצוע, ייתכן שהתוכן יפגע בה או יזיק לה איכשהו - אבל לא מתוך כוונה לפגוע אלא מתוך חוסר מקצועיות שלי בנוגע לאיך ראוי לענות למישהי במצב שלה.. לדוגמה, פעם אמרת שאינך חסיד גדול של עידוד וטענת, בתור איש מקצוע, שבעיניך זה לא עוזר, לא אמפטי ומעודד רגסיה... אני לא יכולה לדעת דברים כאלה, ואולי איזשהו ניסון שלי לעודד יצור משהו לא טוב.. לא חשוב.. סתם התחלתי להרהר בזה כשכתבתי תגובה.. לא רוצה בטעות לפגוע או להרוס.. כנראה שזה גם נובע מהחשיבה שלי שכל דבר שאני עושה הוא לא בסדר ושאני מפגע סביבתי.. לא משנה.. אני רואה שאני מתחילה להתנצל ששאלתי, ובמבי אמרה לי שאין צורך בהתנצלויות פה. למען האמת, חשבתי על זה, ואני מתנצלת כמעט על כל דבר שאני עושה, ולא רק כאן בפורום... בכלל, אני מגיעה לכל מקום עם התנצלות מראש על עצם קיומי. תכף אני אתחיל להתנצל על זה שאני כל הזמן מתנצלת.. אוף.. קשה

שעות על גבי שעות של בכי כי משהו שקיוויתי לא הסתדר כפי שקיוויתי בסוף. מרוב בכי כואב לי הראש פיסית. גם הטיפול ירד מהפרק. אני לא יכולה לסבול מטפלים יותר ואת הסטינג שלהם. עשו מהרגשות של בני אדם צחוק.

נראה לך הגיוני שפגישה שלימה עכשיו לא הצלחתי להגיד כלום בגלל שהכורסא הייתה רחוקה?! גם את העובדה שהיא רחוקה לא הצלחתי לומר. עד שביקשתי שתביא לי עט ודף, היא קמה רגע להביא וכשהתיישבה חזרה שמה לב... נמאס לי ואני יןדעת שתענה שהמילה הגיוני לא קשורה לכאן... ובכל זאת, זה מעצבן אותי שזה ככה. מרגיש לי כמו בזבוז של טיפול. תוכל להגיד לי לפחות שזה לא בזבוז?? נראה לי שזה ירגיע אותי קצת

שהכורסא הייתה רחוקה. היא מקרבת לי אותה כל פעם מסתבר. וקרה שהיום שכחה.. ואני לא רוצה בכלל שזה יפריע לי אבל איך שהתיישבתי הרגשתי את זה ולא הייתי מסוגלת לעשות כלום. אבל גם לומר שאני רוצה להזיז או פשוט להזיז אותה כבר, לא הצליח. וזו לא פעם ראשונה עם הכורסא. דברים אחרים יותר קל לי. פעם היא שכחה לסגור את הדלת, יש כניסה לכן יש דלת נוספת, וכם אמרתי. ואם היא תשכח לשים לי את הכרית והשמיכה אומר לה, אבל הכורסא, משום מה לא אותו דבר.. לא יודעת למה

אני יותר משלש שמים בטיפול. בתחילה לא יכלתי לדבר בכלל. פשוט שתקתי כשכולי גועשת מבפנים. לפעמים כתבתי וגם זה היה קשה לי. צפיתי שהמטפל ידבר במקומי והוא ניסה. עד שיום אחד הוא אמר די, לא בפתאומיות אבל זה מה שהיה. למדתי לדבר. לא מיד, לקח חודשים ושנים. בדרך כלל היה לי קשה אז דיברתי בעצימת עיניים, וזה עדיין המצב היום בחלק מהפגישה. לא מאמינה שאני נמצאת איפה שאני היום. השחרור ולהפסיק לפחד כל כך מהתקרבות ומקשר. תמיד הייתי מגיעה ושותקת ושותקת עד שהייתי מקבלת אומץ להתחיל לדבר, ורק ממש לאחרונה שמתי לב שאני מתחילה לדבר מיד בתחילת הפגישה. עדיין נתקעת פה ושם, נחנקת ולא תמיד מסוגלת לספר דברים מסוימים, אבל התהליך בהתקדמות מתמדת, איטית אבל קיימת, כך שאני מאד מאמינה בתהליך ומשתדלת ומתאמצת מאד להצלחתו. לא קל, ממש לא קל, מלחמה, אבל משתלם. החיים שלי בחוץ השתנו לחלוטין. היתה תקופה די ארוכה שלא יכלתי לגמור להתפעל מ"לאה החדשה". כך קראתי לעצמי. ובקשר למרחק מהמטפל, שלא תשאלי מה שעברתי עם זה. התעייפתי, אז אולי בהמשך. יש תקווה!!!

במה טיפול פסיכולוגי עזר לי?? שחלמתי להיות אנורקסית והייתי שורטת את עצמי הרגשתי יותר אושר בלב מאשר עכשיו. אפילו אם הכל היה אשלייתי... מי אמר המציאות יותר טובה? כל הזנן לסבול את ההרגשה הזאת של נחיתות וחוסר ערך ולהתערער מתסכולים.. יאוש. והפסיכולוגית שאמרה ולחצה 'אין זמן' 'אין זמן' 'אין זמן'. אז יש זמן אודי או אין? אתה אף פעם לא עונה לי על זה. יש זמן לרצות, לחלום, לשאוף, לקוות? או שעליי למות בעודי בחיים כמו שהפסיכולוגית גרמה לי להרגיש. אה אודי?

את יום הולדתי, היא אמרה "נכון שיש לך יום הולדת מחר" ואמרה גם מזל טוב :) שמחתי שאמרה, פעם כששאלה איך אני חוגגת, אמרתי שאני לא חוגגת דווקא באותו היום או בתאריך המסוים ושהעברי חשוב לי יותר מהתאריך הלועזי ושתמיד חגגו לי יום הולדת בתאריך הלועזי, עם מתנות והכל והרגשתי שזה לא אמיתי זה סתם....אפילו אמירה כמו "מזל טוב" לא ממש עשתה לי את זה....הכל היה להראות כלפי חוץ...והיא זכרה את כל זה, היא זכרה שהיום זה התאריך העברי שלי ולי הוא חשוב (למרות שהיא לא דתיה) בדרך כלל זה היה יום עצוב, היום כבר לא!! דברנו על חוזקות והגיון, מאז ששינתה גישה שיניתי גם אני קצת ודברים השתנו לטובה, שוחחנו על כך והיא התרגשה ממש....פתאום ראיתי שבאמת התרגשה וממש קשה להוציא ממנה הבעות פנים של רגש :) אז אני שמחה היום בפעם הראשונה בחיי, היום הזה שמח ולא עצוב...מיגון לשמחה מעצבות ליום טוב :) מאחלת לכולנו מכל הלב שמחה אמיתית (על פי היהדות בקשות בימי הולדת מתקבלות יותר ונוהגים לברך אחרים), מיכל

ממש משמח לשמוע! איזה כיף שזכרה אותך. תברכי אותי?? תודה <3

שהקב"ה ימלא משאלות ליבך לטובה ותרגישי הקלה במהרה, רפואת הנפש ורפואת הגוף :)

זו המילה שההודעות שלך מעלות בי לאחרונה. גם אני ילידת אדר ב', אבל חוגגת לפי הלועזי... מתפספסים לך 3 ימי הולדת, אז אני חושבת שמגיע ליום ההולדת הזה להיות שמח במיוחד. :) מזל טוב! נעמה.

אני חשבתי שדווקא אדר א' הם אלו שמפסידים ימי הולדת..

אז דיברנו היום בפגישה גם על זה ובעיקר על החשש מלשתף. מרגישה הקלה. מרגישה לא לבד בתוך כל הדבר הזה. הבור השחור מתבהר מעט. תודה על כל התגובות. עזרתן לי מאוד. נטע.

את לא לבד, איזו תחושה נהדרת, נכון? השיתוף יטפטף אט אט כמו גשם טוב בסוף ירווה את השדות..

זה כל כך, כל כך משמעותי... תודה שעידכנת, נעים לראות שמתבהר. נעמה.

מה זמן הממוצע של טיפול דינאמי? שנתיים - שלוש? טיפול זה ממכר... כנראה צריכים לעצור את זה בכוח..זה מעייף ומתיש.. ובגלל התלות והנזקקות קשה לעצור את זה.. גם כשהיא לפעמים מדברת אליי בתקיפות אין לי מה לעשות עם זה ... זה הרגשה של - אני כועסת עליך שונאת אותך אבל אל תעזבי אותי ... אני כלואה.. ואולי צריך אומץ בשביל לעצור אתזה... אני מרגישה כפוית טובה על המילים שנרשמות פה... כי אני מקבלת ממנה הרבה דברים... או שאולי אני מצדיקה את היחס שלה עכשיו כי אני לא מסוגלת לעזוב.. בכל מקרה אני מבינה שלעזוב מתוך סערת רגשות זה לא הפיתרון אלא הפרידה צריכה להיות ממקום שקול... היא אמרה לי שצריך לחשוב על לעבור משתי פגישות בשבוע לפגישה אחת.. אמרה ששתי פגישות בשבוע צריכים יותר אנשים שיש להם יותר קשיים.. זה גם עיצבן אותי.. מי היא בכלל שתקבע כמה אני צריכה .. היא אומרת שזה הרבנ כסף שתי פגישות בשבוע.. (לוקחת 450 שח לפגישה)...ממש חמודה.. מתחשבת בי כלכלית... כמובן שלקחתי את זה בתור דחייה... שזה כבר החלק הדפוק שלי.. כי למה שהיא תרצה להתחשב בי? היא בטח מעדיפה שמישהו אחר יישב מולה

אם לא היה תיקון?

למימה, מה שלומך היום? איך עובר היום? קחי חיוך;) הילה

12 שעות רצופות של בכי עם פרקי שינה בין לבין

מימה יקרה, לילה רך ושקט, וחלומות טובים יותר. אין כמו האמת...... הילה

תאונה רבת נפגעים עם אוטובוס. ואני מתרוצצת סביב כולם ומנסה לעזור, מתרבות לי הידיים ולוחצות על פצעים מדממים רבים. וכל הזמן הידיעה בראש, שדווקא היא גורמת לי לבכות, שהנהג מת במקום ואין מה לעשות. חלום של לפני פגישה ראשונה אחרי הפסקה... הפתעתי את עצמי עם כאבי בטן של לחץ היום. מעניין מה אמצא בחדר המוכר... נעמה.

בהצלחה... תספרי לנו איך היה שלא נישאר במתח?;) הילה

בהצלחה!!! מחזיקה לך אצבעות :) חשבי איזה כייף לחזור למקום הבטוח.

אז הנה, היה. תודה על החזקת האצבעות. היה גם טוב ונעים לראות אותה שוב, להרוות קצת את הגעגוע. וגם עצוב, שלא ישר חזרנו לאותה זרימה של קודם, שבעצם היה עדיין לבד, אבל לידה. התחשק לי לעשות כאילו לא היה כלום, להתמסר ישר וזהו. אבל לא הצלחתי להרגיש ככה עד הסוף, ואת המסכות שלי היא לא קנתה... כמעט 4 חודשי חופשת לידה, לא ספרתי גם את הזמן שיקח להתקרב מחדש. עדיין לבד, אבל עם זיק של אפשרות גם לחזור לקצת ביחד... נעמה.

קחי את הזמן ולאט הכל יחזור למקומו הנכון, ותודה שאת מרגישה את השינוי הנעים שבי :)

יש פרסומת כזאת. וחשבתי שהדברים שעשיתי לראשונה בחיי בתקופה האחרונה הם ממש לא דברים של אקסטרים, אלא כל-כך צנועים ופשוטים כאלה, כאלה שרבים מאתנו נוהגים, בדר"כ, לעשות שנים רבות קודם. קצב שכזה. חרדות שכאלה. ומתי אתם? (הי לקוראים) מתי בפעם האחרונה עשיתם משהו בפעם הראשונה? סוריקטה

היום אני עוברת מאחת לשניה יש לי משהו לא מאוזן אז גם האהבה ככה מתפרצת;) אני כל כך שמחה שהתחלת תהליך של תזונה, ובכלל לאחרונה את נשמעת אחרת? יותר ארצית? את יודעת, אני לא רכבתי על אופניים וזה החלום שלי, לרכב על אופניים. ולפני שלושה שבועות הגיע מורה, והתחלתי, בלי לפדל, כשהמורה מאחורי, איזה אושר.....) זה לפרוץ מתוך עצמך ולהראות לעצמי שאני יכולה ומסוגלת לרכב. לרכב על החרדות ולא לתת להן לרכב עלי. ואת, סוריקטה אהובה? הילה

כשגדלים, כל הזמן משתנים, והאני חדש, אז כל החוויות שלו חדשות. ולא רק ילדים גדלים... אני הכי אוהבת לראות משהו "רגיל", של יומיום, פתאום מזווית אחרת. או לשמוע שיר ולשים לב לדברים חדשים. או לעשות "פעם ראשונה" של דברים קטנים, כאלה שהייתי אמורה לעשות פעם ראשונה לפני הרבה זמן... הילה, כשתדעי כבר לרכב על אופניים, תלמדי אותי? רכיבה על אופניים בהתכתבות. ;) מעריכה אותך על הצעד! זה אמיץ, ונשמע פשוט כיפי... :) נעמה.

את מפדלת בעליה...... תודה לך @-@/ אופניים יצא?;) יאללה את באה? הילה

ממש אהבתי את מה שכתבת...אני במקום של שינוי, אז יש הרבה חדש, לא בדיוק עשיתי משהו בפעם הראשונה אלא הרגשתי משהו בפעם הראשונה :)

מרגישה שרימו אותי בעבודה. לא יכולה לפרט הכל, גם ככה יש לי הרגשה שאני לא הכי אנונימית כאן. ובנוסף, גם ככה אני בוכה ואם אכתוב זה רק יחמיר את העניין. לא אוהבת את המקום עבודה שלי. בעיקר מבחינה מקצועית. שאר הבחינות אני עוד יכולה להבליג איכשהוא. מרגישה מנוצלת. אך לא עוד. מעתה לא אגדיל ראש ואעשה את המוטל עליי בלבד. מה גם שהמנהלת מחזיקה בתואר הזה רק על הנייר ובפועל לא נוכחת ולא עושה את תפקידה כראוי. הייתי עוזבת כמובן, אך זה לא פשוט אני צריכה כסף. אני כמובן כל הזמן בודקת אפשרויות נוספות אך לצערי לא מצאתי משהו מתאים כרגע. ושלא נדבר על זה שאני מצטערת בכלל על המקצוע שבחרתי ללמוד. נכון אני יודעת שאפשר לעשות הסבה. מדי פעם יש לי מחשבות לגבי זה, אך לא רואה את עצמי לומדת משהו חדש. יש תחומים שכן מעניינים אותי במקצוע ובחלקם אני עבודת כרגע. יש עוד אפשרויות להתפתח אך לא הצלחתי להיכנס למקומות הללו. עצוב לי. וזו כבר תקופה ארוכה שאני סובלת בעבודה. הייתה איזו שהיא מחשבה שאולי יהיו שינויים בהנהלה, אך זה נגרר ונגרר. ואני כבר לא יודעת אם להאמין שזה אכן יקרה. אם אכן כך, אני ידועת שדברים יסתדרו לטובה. וזו אחת הסיבות שאני ממשיכה כרגע. לפעמים אני תוהה למה הכל ככ מסובך...

הוא רוצה שנישאר.התנאי היחיד הוא שאלך למטפלת מינית.... רוצה לשמור על המשפחה,רוצה להמשיך בזוג ולא לבד אבל מפחדת כל כך .לא יודעת אם אני מסוגלת.להיפגש עם הנושא הזה ככה.פנים אל מול פנים...

בהחלט, אבל הוא איתך נראה לי..רוצה בטובתך, הביני גם אותו אי אפשר לחיות ללא קרבה זוגית שכזו זה קשה מאוד במיוחד לגברים...ואולי טיפול זוגי יועיל יותר? לא יודעת העיקר שתשוחחו על כך וגם בטיפול שלך שוחחי, את נקראת הרבה יותר פתוחה ומשתפת שתפו אחד את השני יותר, בהצלחה.

אם האופציה השניה זה גרושין- שווה להימנע מזה. זה מטלטל מאוד מאוד. הילה

הי אני כבת 30 בעז"ה בשבוע הבא בת דודתי מתחתנת, אנחנו ממש כמו אחיות, ואני עדיין רווקה מהמגזר החרדי, משבוע שעבר כשאני חושבת על החתונה אני רק בוכה ואני מרגישה שזה מקשה עלי רגשית-ממש מועקה וכך זה גדל עם יום האירוע שקרב ובא..מה עלי לעשות בכדי להקל על עצמי? והאם זה לנכון לא ללכת לחתונה?...(כביכול לא להתמודד) למה אני מרגישה כ"כ נורא??... תודה רבה....

כבר כמה זמן רציתי לכתוב, אך לא יצא לי, כי כל פעם שכחתי מזה. לפני כמה ימים, מיכל נראה לי, כתבה הודעה שכותרתה הייתה "חנהלה ושמלת השבת". וזה ישר הזכיר לי כמה אני שונאת שקוראים לי בשם הזה. אף אחד לא קורא לי בו. היחידה שעושה זאת לעתים רחוקות, זו אמא שלי ואני לא סובלת את זה. אבל מה שרציתי לומר זה משהו אחר. שאת השם שלי אני אומרת במלרע( מדגישים את ההברה האחרונה). לא יודעת אם כולם יודעים מה זה. אז אסביר, למשל כמו במילה: מיטה, ילדה, שלום. (ולא כמו: שוקו, אוטו, לילה). אז תסכימו לקרוא לי ככה כשאתם קוראים את ההודעות שלי? בסדר? שונאת שמעוותים לי את השם. זה מעליב אותי. תודה(:

סליחה שעוררתי את השם שאת שונאת....אני מההתחלה קראתי בשמך חנה במילרע ...גם לי יש כינוי בשמי שאני שונאת, מבינה אותך, מיכל

אפשר לשלוח הודעה שאתה תראה ושלא תועלה לכאן? יש אפשרות כזו? תודה!

לפני כמה זמן פתרתי תשחץ והיתה הגדרה של ישוב בגליל, אז ישר חשבתי עליך, אך זה לא היה הישוב שלך (אם אני מבינה היכן אתה גר) והיום נזכרתי בזה שוב, כי שוב פתרתי תשחץ והפעם הייתה הגדרה והתשובה הייתה הישוב בו גרה הפסיכולוגית שלי. אודי אתה יודע מה זה ווטס אפ? היום חיפשתי מישהי מהעבודה, ואז גיליתי שלפסיכולוגית הקודמת שלי יש ווטס אפ, זה חדש. הן מתחילות באותה אות. ובימים האחרונים, הייתי צריכה את זו מהעבודה וכל פעם כשהתקשרתי אליה נתקלתי בשם שלה ואני מתלבטת אולי אני פשוט צריכה למחוק אותה. אבל אני לא רוצה כ"כ. וכשהייתי בווטס אפ וראיתי את השם של הפסיכולוגית, אין לה תמונה, עברתי לפסיכיאטרית. לה אני יודעת שיש ווטס אפ, ואז ראיתי שהיא שמה תמונה. תמונה של חתול... לא יכולתי להפסיק לבדוק. אווף. מזל שלזו של עכשיו אין ווטס אפ. אולי הן צריכות לחסום אותי...

קשיים לא פשוטים. בעבודה היתה היום שיחה ממש לא פשוטה. אני מנסה להאחז בחיים. מנסה. הבטחתי לעמוד בכללים. ביקשו גם שאני יקטין ראש. העירו לי על הגיינה. נפגעתי כל כך. למרות שלא הראיתי. אני נופלת בדברים האלה. קשה לי בדברים הבסיסיים להתקלח, לצחצח שיניים ולכבס. היום המטפל דיבר איתי בטלפון. מכיוון שהפגישה בוטלה, כעסתי אבל לא איימתי בעזיבה, כמו שהיה קודם. ונתתי לו אפשרות לתקן. הוא ביקש לתקן וברור שהסכמתי . הכנתי למחר רשימה של הדברים הפשוטים ביותר: למי להתקשר? איזה הודעה אני רוצה לפרסם בפייסבוק? להתקלח לכבס ויש אפילו דייט.... אודי אני זקוקה לקליפה, אין לי הגנות והכאב נורא ומצד שני אני חווה אובדן נוראי, שאין לו תיקןף בסביבה. איך מתמודדים בטיפול במצב של אובדן ואבל? אני מרגישה שבעבר הכחשתי והיום אין לי את זה. את ההגנות האלו: הכחשה, הדחקה. ועדיין לא בניתי הגנות חדשות. אני אומרת למטפל שלי כל הזמן: רק אל תכאיב. אל תכאיב. ונראה לי שיש שינוי מצידו, בפגישות האחרונות הוא פחות לוחץ לדבר, יותר נמצא איתי. אפילו הקשבנו לשיר ביחד. והוא ישב וניסה לעזור לי לתכנן את יום שישי שלי- עם שיר, ועיתון ומוזיקה. אמרתי לו רק תבוא להיות איתי....... אודי, מותר להביא לכאן את הכאב והסבל? אני מרגישה שבחוץ לא טוב להביא את הסבל. או במינונים נמוכים יותר. כשילד מת אן שמישהו חולה יותר ברור שהאדם נכנס לאבל. הבוסית שלי כל הזמן אמרה בפגישה אני מצפה ממך אני מצפה ממך. בא לי לצפות אותה באיזה קרם שוקולד ושתסתום את הפה. אודי, אנשים לא מבינים מה זה להתמודד בעולם בלי משפחה קרובה, אחים אחיות והורים. זאת תחושה נוראית של כאב ובדידות. וגם הילדים, שיבוא יום והם יהיו איתי אבל כל יום שעובר והם לא כאן זה פצע פתוח. מצד שני התעודה שלי הגיע היום מהאוניברסיטה. למרןת שסיימתי לפני שנה, הגרוש שלי העלים לי את התעודה ורק עכשיו מצאתי את הכח להזמין את זה שוב. הוי, רוני אני מבינה אותך כל כך, אין לך מושג עד כמה. אודי, אנחנו חיים בעולם קפיטליסטי. לאנשים לא אכפת אחד מהשני. אני רוצה לשים את האכפתיות שלי בתוך מגירה. ולכן אני אלמד עבודה סוציאלית. נרשמתי ואני צריכה לעבור ראיון קבוצתי. מקווה שאצליח לסיים את התואר ולטפל ולסייע לאנשים, אודי, תודה שאתה כאן. אתה נר בתוך החושך. אבוקה ולהבה בים של כאב. אתה סמל ודוגמה עבורי, ואני לומדת ממך רבות. המקום הזה שיצרת עבורינו הוא ממש גן שמור. שמור- שומר- תשמרו..... אסיים בברכה של במבי, שלך, הילה.

אודי.. בקשר לטעות שלי - נכון שזאת הרגשה שלי, אך הבעיה פה היא שזו גם המציאות בדיוק! אם היה מדובר רק ברגשות שלי, זה היה יותר טוב.. אבל אלה הם חיי באמת.. לא הגעתי להרגשה הזאת סתם כך כי יצא, אלא המציאות הזאת יצרה לי אותה (ואני מכירה גם את הביצה וגם את התרנגול). זה תמיד ככה.. יש לי עובדות בשטח! (ויותר מדי). לא ניתן למצוא מקום אחד בחיים שלי, חלק אחד, פירור - שיוכל להפריך את המציאות הזו.. עובדה. נכון שלפעמים כשרע, אז לא מסוגלים לראות דברים אחרים.. אולם גם אם אעזוב הכל, את המחשבות והתחושות והפחדים, לא אמצא דבר..כי אין כלום, רק ריק. אני כלום, ואין ערך... באמת שאני רק קליפה.. חסרת חיים.. עכשיו אני סתם חופרת.. חוזרת על עצמי שוב ושוב, לא? בסוף מתייאשים ומתעייפים ממני ונמאס, גם מטפלים.. (אפילו היא עייפה) למען האמת עייפתי גם את עצמי. איכס. מצטערת על היותי מטרד כזה.. מפחדת שאני ממש מאוסה כבר.. (בהתלבטות אם לשלוח.. רק רציתי לנסות להסביר לך שזאת לא רק הרגשה שלי. חבל שאי אפשר להסוות את ההודעה איכשהו, שאף אחד לא יראה) דבר נוסף, מצטערת גם שתקפתי אותך .. גם לה אני עושה את זה מדי פעם..

לגבי דפוס ההיקשרות. כמו בתאוריה של בולבי, יש סוגי היקשרות. נראה לי שאני הכי בקצה- בהיקשרןת הנמנעת. מה טיפול יכול לשנות בנושא הזה, של לתת אמון? מרגישה שחוסר האמון באנשים מוטבע כל כך חזק בהרדיסק שלי........ ולכן כל כשל של המטפל הופך לקטסטרופה. זה משהו שחוזר על עצמו גם פה בהודעות השונות של החברות ברמה כזאת או אחרת . הפסיכולוג שלי ביטל את הפגישה. ברגע האחרון והעולם נחרב. אני לא רוצה להיות אימפולסיבית. אני יודעת שהתשובה שלך תהיה שהוא יחזור ויהיה בסדר. אבל????!?? לא יודעת חלל גדול ובור נוראי הילה

אתה טועה .לא אותו אדם כותב את כל ההודעות ברוח זו.והאמת גם אין לי מושג האמת למה אתה מתכוון.הייתי מסכמת תגובה זו שלך,בחשדנות יתר,שלא במקום בהקשר הזה.לקח לי זמן לכתוב תהודעה הזו,שתוכנה מטריד אותי(מה גם,שאני בחורה ולא בחור,ועל כן זה קצת יותר צורם והזוי ,נראה לי,ועלכן גם מלחיץ יותר).חיכיתי מאד לתשובתך.אז מתגובתך,בחלק השני של הדברים,יכולה להבין שזה משהו לגטימי ולא שמעיד בהכרח על איזושהי הפרעה שבאה לידי ביטוי בפאנטזייה מינית,שלרוב ,רק כך מצליחה לעורר אותי ולאפשר לי לגמור. לא קל לי לכתוב דברים אלו.גם מעצם המבוכה וכמובן התוכן.אבל השתדלתי בכל זאת,כי זה מטריד.תודה.

"שמרו על עצמכם" אודי, איכשהו קצת ניסיתי לשמור על עצמי בחודשים האחרונים. קיבלתי דיאטה בריאותית בהמלצת הרופאה והדיאטנית ודי הצלחתי להתמיד בה עד עכשיו. נקווה שאוכל עוד (זאת דיאטה/אופן תזונה מומלץ לכל החיים). כך גם אאחל במובן הטיפול הנפשי. סוריקטה

סוריקטה, ללמוד להזין את עצמנו בטוב, בבריאות... לפעמים האתגר הנפשי הזה מקבל ביטוי כל כך מוחשי. בהצלחה בשניהם, יקרה. ותמסרי ממני תודה למטפל שלך (שאינו לשעבר, כפי שאמר) שהוא עוזר לך לשמור על עצמך. נעמה.