פורום פסיכולוגיה קלינית

עליה.. ריב בסמס ולסיום כתבה "בואי נדבר על זה ביום א"...רוצה לריב ולריב אתה, טיפשי בסוף הכל זה עניין של העברה? לא בטוח...אמורות להפגש היום... כמעט והחלטתי לא לבוא, בסוף אני כן אבוא כמו תמיד, אף פעם לא יכולה לכעוס עליה עד הסוף..כנראה פוחדת להוציא את כל הרגשות מולה...זה לא הוגן אם זו העברה נכון? אז מה עושים? להוציא עליה את כל הכעס או פשוט לעזוב את זה כי זה לא היא????????אבל מרגיש שזה היא??????????מבולבלת...מה עושים?

היי מיכל, אני מאוד מזדהה עם הבלבול והתחושה שזה לא הוגן לכעוס עליה גם כעס שלא שייך אליה. כשאמרתי לה את זה, היא אמרה שהיא לוקחת את זה באהבה ומתוך בחירה כחלק מהמקצוע שלה, ושגם אם התגובה הראשונית שלה תהיה להיפגע, יש לה את הכלים לדעת איך להתמודד עם זה ולהפריד. זה עוד לא ממש עזר לי לכעוס עליה עד הסוף, אבל חשבתי לחלוק איתך בכל זאת. :) נעמה.

הי, אממ... רציתי להמליץ לכם/ן על סרט . אז... הוא נקרא "אשמת הכוכבים". (יש גם ספר, לא קראתי.) ו...זהו. להת' בנתיים (גילת שכנראה רוצה להיות נוכחת איכשהו? באמת, סרט נהדר.)

אכן ממליצה. אגב את הסרט ראיתי בטיסה, במחשב שהביאו לי במיוחד (:

:-) גילת

גם אם אני רוצה לחזור אליה כי אני מבינה שהצורך להגיע למקום שלה , נותן תחושה של הקלה, כי היא היחידה שמכירה אותי באמת... אבל העובדה שכל הזמן הזה שלא היינו יחד ( כמעט מעל חודש) היא כלל לא התעניינה בי.והיא השאירה אותי לבד , חלשה ואני לא הפסקתי לחשוב עליה ובעיקר לכעוס עליה שכלל לא אכפת לה. לאף אחד לא אכפת. גם אם הייתי מתה היא כלל לא הייתה יודעת.

היי, גם אני כמוך - כבר למעלה מחודש לא מגיעה לפגישות, ולא יוצרת קשר עם המטפלת . וגם אני מרגישה שאולי לא אכפת לה ומתגעגעת אליה ברמות מטורפות, אבל - זוהי גם אחריות שלנו לרצות את הטיפול ולהגיע למפגשים , היא לא צריכה לרדוף אחרינו בשביל שנגיע.

האם זו אותה מטפלת שספרת על הבעיות הכספיות, או מישהי אחרת? את כמובן לא חייבת לענות, אם זה אישי מדי

אולי לא נעים לה, כי זה יתפרש כאילו והיא מנסה לשכנע אותך להגיע אליה? אולי היא חושבת שאת רוצה את פסק הזה ולא רוצה להעמיס עליך?

כדור חדש עם הבטחה לשינה טובה יותר הפיל אותי עד שעות הצהרים המאוחרות .קמתי כולי כואבת הבטן הראש גוש בגרון והרבה מוות. משהו לא נתפש, כל הרוע הזה והתמונה שעולה על שניים שאוחזים בי ןשלישי מכאיב לי מאןד עד מוות. מוות. רוע אנושי שאיני יכולה לחיןת איתו לא אוכל לקבל שכך מתנהלים החיים לא אוכל לעולם

עמליה קראתי את ההודעה שלך, וזעם עלה בי על המנוולים, על בני הבליעל, אבל אודי אמר נכון, שהם ייענשו ולא את! את סבלת מספיק, עכשיו את תמצאי את תעצומות הנפש שלך להמשיך הלאה, ולדעת שהם יבואו על עונשם, אלוקים לא יסלח לנבזים, ויעניש אותם. וכן, אני חושבת שהרצון לנקום ולראות את העונש שלהם, הוא נכון וראוי. מקווה שתמצאי המון כוחות בעצמך

נכון שהעונש מגיע להם אבל במציאות אני נושאת בכל התוצאות, אני והקרובים לי. הם הפושעים ואני מושא הפשע, הם המשיכו בחייהם ואני המשכתי עד שנגמר. עכשיו אני סוג של קליפה סדוקה ומתפקדת, מנותקת רגשית, מסוממת מכדורים שאינם מועילים, מצולקת מזעם שהפניתי כלפי עצמי בכל יום שעבר.

רוצה להיות פסיכולוג. בפועל הוא חיי עדיין עם ההורים ועובד בכל מיני עבודות זמניות לתקופות קצרות. הוא מתעניין מאוד בפסיכולוגיה ומעוניין ללמוד את התחום. מה בתור איש מקצוע תאמר לו? האם תעודד אותו? האם תנסה להניע אותי מכיוון זה? האם תמנע מלהתייחס? למרות שינסה להפנות אליך שאלות בנושא כי תתפס בעיניו כ'יודע דבר'. איך כאיש מקצוע תפעל במצב כזה?

למטה כתבתי לך שהמטרה זה הטיפול ..מדייקת יותר המטרה זה הדרך המסע ..והבחירה איך ואם מי לעשות..מה שחשוב זה לצאת לדרך כי אם לא פשוט עומדים תקועים ...אני בוחרת לעשות אותה עם מטפל איש מקצוע ..אבל אפשר אולי גם לבד הכי כייף היחד ... ואולי זה הכי הכי מסביר ..https://www.google.co.il/url?sa=t

https://www.youtube.com/watch?v=xdjB0Kk9V28 זאת הייתה הכוונה

תודה על כך שאת חולקת את התובנות שלך אתי, את בהחלט מרחיבה לי את הפרספקטיבה,

הי אודי. הרגשות הפחות נעימים חסומים. מרגישה שאני כמו אבן קשה שבתוך האבן נמצאים רגשות של עצב אכזבה עצבים כעס והם רוצים לצאת אבל האבן חוסמת אותם. מצד אחד טוב שחוסמת אותם כי אני כך פחות תלותית ויותר בן אדם רציני. מצד שני אני חושבת על זה המון וזה לא משמח. יש לך פיתרון אולי? לא יודעת....? תודה אודי

מה כללי הפורום? אם תוכל בבקשה לתת כללים מפורטים שאדע.

האמת שקשה לי לקרוא על היחס למטפלת כאל מישהי שרוצה רק תוספת לחשבון הבנק שלך.תגידי לי למה לשער בעלי מקצוע אפשר לקבל כסף על העבודה שלהם בלי איסורי מצפון?אני בטוחה שהיא רוצה לעזור ולהצמיח בעזרת הידע והמיומנויות שלה.כמו שרופה הוא מטפל כדי לעזור לאדם להבריא ולמנוע מחלות בעתיד.יש לי 7 ילדים ולכולם יש לי מספיק אהבה.אני בטוחה שגם אם היה לי 12 או יותר הייתי אוהבת את כולם.את מברת קצת כמו ילד קטן כאשר נוסף אח למשפחה והוא מפחד שתפסו את מקומו...כאשר נולד לי תינוק-אני כל עולמו אבל לי יש המון חיים מעבר לתינוק הזה שנולד.זה אומר שאני לא אוהבת אותו מספיק?..דברים דומים קורים בטיפול:הילד הפנימי שלך שלא איפשרו לו "להוולד" כאישיות לעולם רוצה לחיות והוא רוצה את ה"מבוגר המשמעותי" שלו שיגדל אותו באהבה,בחמלה ובחום.קשה להגיע אליו,הוא מתחבא עמוק בפנים מרוב בושה ופחד וחי-מת מכאב.קשה אבל אפשר אם רוצים להחלים.זו ממש מלחמת השרדות.האחריות שלנו לגדל את הילד הפנימי שלנו בעזרת טיפול או,במילים אחרות,לתת טיפול לילד.לא מכות,לא השפלות,אשמה ובושות,לא לפצוע אותו,לא להרעיב,לא לפרוץ,ולא לדרוך...אלא לתת לו טיפול שמגיע לו כל כך בחום,אהבה,חמלה,איכפתיות,הבנה,הערכה...לתת לו לבכות ולהתאבל על כל מה שאבד לא לעולם ועל כל הכוויות ששורפות לו על גופו ונפשו הקטנה...לתת לו "בית" בטוח בתוכך שבו ניתן לסמוך,לתת אמון ולקבל חום ואהבה,להביע רגשות(גם כעס ופחד)ולהיות מובן וראוי... את כותבת שמטפל טוב נותן למטופל את מה שהוא צריך...תשמעי,נכון שאנחנו כאשר מתפללים מבקשים מאלוקים שימלא את משאלום לבינו לטובה.למה לטובה.התשובה היא שלא כל מה שאנחנו רוצים זה מה שאנחנו צריכים באמת.ילד שצורך לי שעה שהוא רוצה שאני אחזיק אותו על הידיים 24\7 לא יקבל את מבוקשו כי זה לא טוב לו-הוא חייב ללמוד שאני אוהבת אותו גם כשאני שותפת כלים או אפילו לא מרשה לו לחזור הביתה מאוחר...נכון,לפעמים כשקשה לי מאוד היא חסרה לי ואני כועסת אפילו שרוב הכעס הזה הוא באמת על אימא שלי שלא הייתה שם בשבילי.לפעמים אני מצליחה להיות איתה בדימיון וזה נותן כוח ומרגיע.לפעמים אני מתקשרת או כותבת כדי לשמוע אותה כמה דקות באותה מטרה.אבל זה עובד רק אם אני לוקחת אחריות ורוצה לתת לעצמי את מה שמגיע לי באמת...התלות מתחלשת בהדרגה כאשר אנחנו מצליחים למלות את עצמינו לאט לאט ולהשתחרר מה"גופות" שללא קבורה מתרקבות לנו בפנים,מזהמות כל חלקה טובה וממשיכות להתעלל בילד הפנימי שלנו שכבר לדעתי סבל מספיק.אני אישית לא מוכנה שחלקים מסוימים של נפשי ימשיכו להתעלל בי ולכפות עלי בדדות,בושה ופחד... מצטערת שיצא מידי הרבה ומצטערת אם הייתי חריפה מידי. חלום

אותך על כל מילה ..לא יכולתי לתאר את זה טוב יותר....אישית הלוואי והיה לי הייתי נותנת למטפלת שלי גם כפול כי מגיע לה כל אגורה והיא עובדת קשה בשביל זה ממש ממש לא קל. תודה חלום

מגיע לך כל כך. חלום,בחום ובחיוך.

חלום, אפשר רק לקנא בך (באופן חיובי כמובן) על כך שיש לך מטפלת אכפתית . שטובת האדם ואהבת האדם מנחים אותה בעבודה שלה. המטפלת שלי - היא לא כזו. מבחינה כספית היא לא התנהלה איתי כראוי (ותמיד שילמתי לה בסוף כל פגישה את שכרה בשמחה) לדעתי היא חומרית (מדי) ולא אמינה . ויודעת מה - היא לא יודעת שאני כותבת כאן, וחבל , כי אולי היא צריכה לדעת שהיא הפסידה אותי (למרות שאני לא כזו "מציאה" גדולה) היא פשוט הפסידה אותי בגלל הכסף והחוסר אמינות שלה. ואני מאוד מאוד אוהבת אותה ויש לי רגשות מאוד חמים אליה, ויכולתי להיות אצלה שנים בטיפול , ותמיד תמיד שילמתי לה בזמן. וזה מרגיש לי מאוד עצוב לרשום את זה...

רוצה לשתף קצת יותר? איך היא הפסידה אותך בגלל הכסף? חלום

את בטוחה שזה אבוד ... בטוחה שזה בגלל הכסף ..

שמישהו יסביר לי איך אפשר להיות אדם אחר כלפי חוץ להתנהל כאילו אין מאושר ממני, וכלפי פנים להיות הכי שבור -איך מחזיקים מעמד? שוב דיייייייייייייאני נקרעת !!!!! הראש שלי,המחשבות. אני לא מבינה למה בכלל צריך לנסות לקום בבוקר ולהתקיים. אין לי כוח אודי ואין לי את מי לשתף אף פעם לא היה לי. נכון שפה אפשר ונכון שאני יכולה לחזור אליה אבל זה לא משנה כלום, הדברים לא באמת מונחים על השולחן. דייייייייייי ועוד פעם דיייייייי.

למי להושיט יד? אין אף אחד שיכול לעזור.( למה יש לי תחושת מחנק בגרון? ) ואל תנסה לשכנע אותי שכן. ונראה לך שאם יכולתי לשנות לא הייתי משנה? לא רוצה לנסות יותר!

מקווה שיוקל לך. מניסיוני לא תמיד ההרגשה רעה קבוע. יש לי גם ימים שהתחושה השמחה כלפי חוץ היא לא רק כלפי חוץ אלא רק מרגישה ככה באמת. מקווה שמדי פעם גם אצלך זה קורה ושהנטייה הזאת תתעצם. אני מקווה שגם אצלי.

רציתי לומר לך שלום לפני שבת...

הי, נפגשתי עכשיו עם המטפל שלי. באתי עם הבגדים החדשים ישר אחרי העבודה. דיברנו על הדרך הארוכה שעברנו יחד. אני כל-כך מאמינה בדרך האנליטית. מחר תמלאנה כך וכך שנים להכרותנו. מרגש, סוריקטה

שהוא הדמות הכי משמעותית בחיי... שאם כבר אאפשר למישהו להיות איתי בכל זה-זה רק הוא... ואני יודעת שהוא מנסה... אבל מרגישה אותו חלש פיזית. עייף. עייף. והוא באמת כזה... עובד כל כך קשה... הלוואי ולמרות כל זה- הוא היה קרוב, משקיע בי.... רחל.

כן, אודי. הייתי מלאה בחומות הגנה, והכל קרס. אני לא יודעת למה אני כל כך נמנעת ממנו. אני לא יודעת למה השחזורים האלה חוזרים שוב ושוב. ושוב. ושוב. וזה לא נפתר. זה לא נרגע. להיפך, זה מחמיר. וביקשתי שם עזרה. לא רק פה. ביקשתי. התחננתי. והוא אומר שעושה כל מה שיכול. לא מספיק לי פעם בשבוע. ולא, אני לא צריכה כדורים. לא כרגע. שארגיש שצריכה - אקח. אני צריכה טיפול. יותר אינטנסיבי. ומתחילת הטיפול- תמיד שלחתי לו הודעות והיה עונה וזה היה בסדר. תמיד הוא היה עונה לי באותו יום (בשעה כזאת או אחרת)..וגם אם הייתי שולחת המון הודעות, תמיד הוא היה שם. ובחודשים האחרונים, למרות הקושי הגדול, הוא כמעט ולא נוכח. שולחת לו הודעות- והוא לא עונה.. הפעם בשבוע- מאוד מעורפל... ויחד עם ההתנהלות שלו בתקופה הזאת- ועם כל מה שעוברת...זה שובר אותי.

הגורה שלי פיתחה זיהום בבטן.את מיטב כספי נתתי להצלת חייה. זה לא בטוח שהיא תשרוד את הניתוח.אבל זה המקסימום. אני אוספת את עצמי למשמרת ראשונה בעבודה. והגורה שם על שולחן הניתוחים. הכאב הדמעות והצער בלתי ניתנות לתאור...... קשה לי שאני לא איתה...... אני דואגת לה כל כך.......

מקווה בשבילך שהיא תשרוד מבינה את הכאב שלך

מקווה שהיא בידיים טובות, איתך בדאגה הרבה, שלך, סוריקטה

הילה יקרה, מה שלומכן? החזקתי אצבעות וכפות למענכן... נעמה.

היי אודי התפתח כאן דיאולוג על המקום של מטפל בחיי מטופל אשמח לשמוע את חוות דעתך מהצד של המטפל תודה

עוד יום בתנועה מתמדת בתוך הרעש שבפנים והמטלות שבחוץ כי אין ברירה והקליפה ממשיכה להסחף, כבר סדוקה ומותשת, אבל אם תרפה רק לרגע הכל יתבקע, יתפורר לרסיסים. לא רוצה לחזור לבית משוגעים

למה אתה לא מעלה את ההודעות של מנגו?

אין לי כוחות. זה כל מיני דברים ביחד, לא משהו מיוחד. מחר שבת ואין לי כוח אליה. אין לי כוח לכל מיני אנשיפ ועוד. אתה יודע? לפעמים אין לי כוח לאנשים, מעדיפה להיות לבד במיטה. אין לי כוח להיות נחמדה... אין לי כוח.

אני מצטערת שהגבתי בהודעה שלך לאודי.. לא יודעת אם זה הפריע לך אבל כנראה שלו הייתי אני במקומך זה כן. סליחה.

יקירה

ורפואה שלמה לגורה שלך. שבת שלום!

מרגישה געגועים גם לאמא צביה וגם אלייך.. אתה יודע אודי ? מעניין הקשר שלי איתך.. לפעמים , אני מרגישה געגועים לאמא צביה וגם אלייך..מרגיש לי כאילו אתה איזה המשך שלה.. לפעמים, כשאמא צביה ואני רבות, אז אני מרגישה שיש לי אותך.. שיתפתי אותה בסוג הקשר הזה איתך ואיתה.. אמא צביה הקשיבה ומתישהו, לא כל כך זוכרת באיזה הקשר היא אמרה "קצת כמו אבא ואמא".. הסכמתי איתה והוספתי, שהייתי רוצה שהיא תהיה נשואה לך.. :)) מעניין אודי אם אתה מכיר אותה.. אתה מכיר פסיכואנליטיקאים מהמכון ? אתה בקשר עם חלק מהם ? אודי, אתה בקשר הדוק עם אמא צביה, נכון ? :)) (תגיד לי שבטח.. ) מברכת אותך בשבת רכה,מאירה ומלטפת. תספוג בשבת מלוא ריאותיך את האביב שקפץ לביקור... שלך מקרוב-במבי. (הבת המאומצת של אמא צביה, זו שאתה בקשר ממש ממש הדוק.. )

ללכת לפסיכולוג עיוור?.... מה חושבים?

זו הייתה

התכוונתי שתגובתי הראשונה הייתה וואו. לא יודעת, מצד אחד יש חשיבות לחיצוניות משני הצדדים. מצד שני....

שמתם לב שרשום בעת שליחת ההודעה:"ההודעה נמסרה בהצלחה". לפחות את זה אני מצליחה לעשות.

בא לי לעצום עיניים , להיפרד מהגוף שלי ולא להתעורר. דיייייייייייייייייייייייייייייייי. הראש שלי. צריכה מנוחה ....ואל תגידו לי טיפול כי אני מענישה אותה!

האמת אין לי מה לכתוב... סתם רציתי לבוא...

שלום אני בת 35, אמא לילדה. יש לי קושי שאני מתמודדת איתו מהילדות. עם השנים חל שיפור בהתמודדות שלי ולאחרונה חלה ירידה משמעותית בעקבות הפלה שעברתי. הקושי בקיצור הוא חרדות שמשפיעות עלי בצורה גופנית ובנוסף גורמות למחשבות כפייתיות. החלטתי שאני מעוניינת להפסיק להתמודד לבד ולגשת לטיפול ולמען האמת אין לי יושג איך מתחילים.. אני מבינה שיש גישות שונות ואני לא יודעת אם אני צריכה או יכולה להחליט מה הגישה הנכונה לטיפול בבעיה שלי. מצד אחד נראה לי שאפשר ב-CBT ללמוד איך להתמודד עם החרדות כשהן תוקפות אך עם זאת, זכורות לי חוויות שקשורות להתמודדויות הללו מאז הילדות ואולי צריך לגעת בזה.. האם יש מטפלים שמטפלים בכמה גישות ובוחרים מה הגישה המתאימה למטופל או שעלי להחליט על גישה בטרם הפנייה לטיפול? אני אשמח גם לטיפים נוספים באשר לבחירת מטפל/ת.

תודה רבה על תשובתך ועל העידוד. היכן מחפשים פסיכולוגים? האם יש אינדקס/אתר שמאגד את כל המטפלים המוסמכים?

אין ספק שחלק מהזמן בעקבות טריגרים מסויימים אני נמצאת במקום קורבני..לא אוהבת את זה מכוון ואני מפוצלת האני הבוגר שלי לא ממש שם ..יותר רואה ואינו נראה .. כחלק מלא להיות במקום קרבני זה לקיחת אחריות .איך אני אמורה לקחת אחריות על מי שהוא אני ולא אני ????

עוד לילה והשינה מסרבת ועוד בקר שיגיע עוד רגע ממש ואל הרעש שבפנים יצטרפו קולות הבקר של הבית המתעורר משנת הלילה. למה את עדיו כאן ימים שלמים על אוטומט זכרונות שמתעוררים שכחתי ששכחתי והזכרון יש לו חיים משלו בא והולך נעלם ומופיע וסוף. שבוע מאיים במשפחתיות ונסיונות להחזיק מעמד, להיות אמא של שבת עם מפה לבנה שולחן עמוס ומשפחה מורחבת וכעס על האוכל וזעם נוראי שממשיך להרוס חותך ותופר. מסביב יש חיים אנשים הולכים ובאים ברחובות מתנהלים בשגרה ומאחורי חלונות יש ודאי עוד הרבה כאב, כל כך מוזרה ההתנהלות האנושית. ואצלי המלחמה על החיים ושעון החול.של המוות, ביניהם נעים הכאב והסבל והעצב כל כך תהומי. אני רוצה לברוח

לישון, לא עם כדורים, לא עם כדורים ואלכוהול, ארבע או חמש שעות שינה במהלכן גם אני מתעוררת פעמיים או שלוש, לפעמים מהצעקה לפעמים בצעקה..

תינוק חדש הגיח לעולם. הזדמנות בשבילי לבחון את יצריי האמהיים. האם הוא יגלה לי שמבפנים הלב שלי רך ואוהב ומלבלב, חם ומעניק? נראה לי שכן. התינוק הזה העניק לי סטטוס חדש. הוא לא שלי אבל מאוד מאוד קרוב אלי. ועכשיו תהיה לי הוכחה מוחצת שמה שאמרה הפסיכולוגית בחוסר אחריות שערורייתי 'כמו שהמיתו בך חלקים?'. מעולם לא היה ולא נברא. הכל בי חי ופועם ומסוגל לאהבה ואני מאמינה שהתינוק הזה באמצעות הקשר שאקשור עמו ישקף לי את מה שהלב שלי מסוגל להרגיש וכמה אהבה ונתינה כן יש בי! והעובדה שהוא לא שלי מסירה את עול האחריות הבלעדית והלחץ. הזדמנות מופלאה לבחון מול חיים חדשים שזה עתה הגיחו לעולם את כושר ההיקשרות, הנתינה והטיפוח שלי. התחדשות! הוא פה חדש בעולם. הוא נקי. הוא רענן. אין היסטוריה. אין מטענים. לכן גם אני לא אביא מולו שום מטענים מיותרים. נברא חדש משלנו. אני רוצה לזכות להסתכל עליו, להיות איתו, לטפח אותו, להיות שותפה בחייו ומשמעותית לו ולגלות בזכותו שיש בי המון נתינה ואהבה לתת וחום והענקה וכושר בריאה. אין הזדמנות טובה מזו. מה דעתך אודי?

אודי מרגישה קושי בטיפול שאין לו מענה כי אני לא יכולה לדבר איתה כי זה קושי שקשור להתנהלות ולהתנהגות שלה כלפיי.אני יודעת שאני צריכה לאסוף את עצמי להרים את עצמי לבד לחלוטין בלי לעבד את זה איתה כי אני מפחדת מהתגובות שלה ,אני מפחדת לא לומר משהו שאולי יעורר את חמתה והיא תטיח בי האשמות וביקורת ובגלל שזה המצב בא לי פשוט לעזוב וכשאני אומרת לה שרוצה לעזוב היא בתגובה או קיי אז תעזבי מה שמשאיר אותי בתחושות של דחייה שהיא לא רוצה ולא מנסה בכלל להילחם עליי או לא יכולה .. אני מרגישה שלא אוכל לסמוך עליה אודי איזה סיבה יש לי להישאר בטיפול כזה ? אם למטפל קשה להתמודד עם מטופל או להכיל ולהבין מה המטפל אמור לעשות??

היי חן, אני לא אודי וסליחה מראש שאני מתערבת. אבל יצא לי כמה פעמים כבר לקרוא אותך ואני מאוד מזדהה עם התחושות שלך ורוצה להגיב לדעתי (וזוהי דעתי האישית, כמובן...) טיפול הוא אמנם מקום קשה, אבל לא אמור להיות מקום של סבל. את נותנת מעצמך המון בטיפול, רגשית וחומרית , ולא צריכה לסבול. אמון לדעתי זה הפרמטר הכי הכי חשוב בטיפול ושאין אותו, ושיש תחושות קשות מאוד אחרות שלא עוברות ורק מחמירות - אז מה הטעם? ומדוע להישאר בכוח? וגם אם כל ההתנהלות מולה זה שיחזור וחוויה סוביקטיבית שלך - אם היא לא מסוגלת להכיל אותך ולדון בכך ולהתמודד עם הרגשות שאת מביאה לטיפול...תנסי לדבר איתה על זה, זה חלק משמעותי מהטיפול! ואם היא מטפלת מקצועית היא תדע להכיל אותך ואולי אפילו לברך על כך...ואם היא לא, אז תעשי חושבים..

זה עדיין לא אומר שאני צריכה לוותר עליה אני מנסה להגיד לה מה שפוגע בי ולא עוזר לי ואני מצפה שהיא תשנה את הגישה למשהו שמקדם אותי ויוציא אותי מהמעגל הזה ואם לא-אז זה לא מתאים לי ולא אשאר בכוח.. אתמול השארתי לה הודעה שנפגעתי ממנה בגלל משהו אמרתי לה שאני רוצה לעזוב היא חזרה אלי .עצם זה שחזרה אלי זו כבר נקודת אור גדולה כי לא תמיד היא טורחת לחזור תודה על התגובה יקירה זה ממש בסדר שכתבת,תודה

אתה יודע ,אודי יש משהו בדבריך יכול להיות שגם אני מאוד ביקורתית כלפיה אבל היא גם מחזירה לי.. או קיי זה טוב שהיא שמה לי מראה,אבל היא גם צריכה לתת לי במקביל את האפשרות להתמודד ,אם זה רק ירידות וזלזול ברגשות שלי ולא מתן שיקוף מתוך רצון לעזור ולעבוד על הדברים אז זו לא הדרך לעזור לבנאדם

אמרת שהטיפול מזכיר כמו ללמוד ללכת. אבל אודי (ממשיכה עם הדימוי), אם אני הולכת אז זה אומר שלמדתי לא נכון ללכת? למה? למה אודי? למה דווקא חלק ככה וחלק אחרת? ואני יודעת שאתה אולי מאמין וגם אני יכולה לחשוב ככה שכל אחד יכול להיתרם מטיפול אבל זה לא אותו דבר. אז למה? ואגב, כשהייתי אצל הרופאת משפחה היא בחנה את הצעיף שלי ושאלה איך קשרתי ועשיתי לה הדגמה (: היא ממש אוהבת אותי משום מה ועוד יותר דואגת לי (אבל מרגישה שהיא לוקחת קצת את תפקיד הפסיכו' ולא ככ בא לי).

אז הצלחתי וזה באמת עזר.. זה קרה לקראת הסוף כי הכרחתי את עצמי להצליח להעלות את זה. אמרתי לה שאני לא יודעת אם זה טוב סיפרתי לה מה כתבתי ומה אתה ענית לי. אמרתי לה שאני לא רוצה לעשות משהו שהוא לא טוב לי.. היא אמרה שהיא גם מתלבטת בדיוק כמו שאני. בסוף מה שיצא ובכלל לא חשבתי על זה עד הרגע שאמרתי לה. שאולי אני רוצה שהיא תגיד לי לא להיות כאן. רוצה שהיא תגיד לי לא. שתגיד לי שהיא לא מסכימה. יש איזה משהו שכביכול נעים לי בזה שהיא לא מרשה לי דברים... אתה מבין אותי? אז בסוף רק שאלתי אותה אם היא הבינה ואמרה שכן אבל לא בטוח שתגיד לי לא (: ושכמובן אם זה מה שארצה ויתאים נמשיך בפעם הבאה. חשבתי אולי לתת לה לקרוא כל מיני הודועת שלי מכאן ושנחשוב ביחד. אני בתוכי חושבת שאולי לא טוב לי ככ, מצד שני יכול להיות שזה קצת מתבלבל עם הרצון שלי שתגיד לי לא. ועכשיו נראה כאילו רק אני מסתבכת עם זה יותר. אבל בסדר, זה כנראה מה שצריך להיות. אודי אני אוהבת אותה וגם אותך (:

שרגישה מדיי...השארת את חן ואותי אדומות...רגישות יתר :( לפעמים קשה לי להבין כיצד אתה בוחר לענות ומתי...בכל מקרה רציתי שתענה...אולי בכלל אני רגישה לילדים קטנים ופוחדת מהשלכות בעתיד.

אבל מותר להגיד שהייתי עצובה שהשארת אותי ככה??התלבטתי אם לרשום לך את זה..ואז ראיתי שגם מיכל כתבה ..וטוב לדעת שלא רק אני מרגישה ככה.. תודה לך שאתה כאן , חן

שאפשר. האמת גם אני מקווה מאמינה שאפשר לכן נלחמת . אבל בנתיים לא מצליחה לתקשר עם החלקים הכועסים הפגועים ..האם היא תחזיק מעמד ברגעים שאני קרבן שמקרבן את כל העולם ובמיוחד אותה ... הלוואי והייתי מוצאת דרך להשתלט על חלקיי . לוקחת אחריות ואין ספק שהם זאת אני אבל באותם רגעים עומדת בצד ורואה איך מכונת ההשמדה העצמית שבי הורגת את מי שבא לעזור ולהציל ...עצוב ומפחיד מתי אני אתן למי שבא לעזור לרפא לאהוב להצליח באמת באמת להתקרב ....

היי אודי, אני רוצה להודות לך על המקום הזה! תודה שאתה כאן,שאתה שומר ושם גבול לאגרסיות. אין לי מילים להודות לך, מברכת אותך בבריאות ונחת, שלך-הילה

אין לי בעיה עם זה. אפילו לקחתי בחשבון אפשרות כזאת וציינתי. גם לי נמאס לחשוב/להרגיש את זה. אני כבר ממש רוצה לעבור הלאה. אתה מאמין לי אודי?

עוד לילה נטול שינה ומחר כבר כאן עם רעש הבוקר התובעני לקום לקום הלוואי שלא אקום.

אודי, חוץ מאשפוז, מה עוד אפשר? תודה

היי לכולםן, חשבתי לי שיום רביעי מתאים לעץ-טוב שכזה. לקראת סוף שבוע, אבל בלי להתפספס אם לא מספיקים עד סוף חמישי. ככה גם אוכל להעלות אותו בשלישי או ברביעי, בהתאם לזמן. אז שלוש-ארבע ו, ניסיון. דברים חיוביים שהיו לי השבוע: - פתחתי את העץ הזה. ;) - פגשתי חברה שלא ראיתי די הרבה זמן - ראיתי את הים והוא היה יפה במזג האוויר הזה - שוחחתי במקרה עם מישהי שהכרתי בצורה שטחית וגיליתי שכיף לדבר איתה וואו, אני מודה שהיה לי קשה! כל הזמן עלו לי לראש דווקא הדברים הקטנים והמבאסים שקרו השבוע וכשהתאמצתי הצלחתי למצוא דברים חיוביים שהיו "לא קרה הדבר השלילי המסויים שחששתי ממנו" או שהצלחתי רק לשמוח בשמחת אחרים. מעניין איך זה יהיה שבוע הבא. מסתבר שיצרתי לעצמי תרגיל ממש מעניין! :) מוזמנות לספר על דבר חיובי אחד או כמה ולחלוק איך הייתה החשיבה. בואו ננסה להשקות את העץ הזה בחיוביות ונראה כמה נצליח ואיך זה ירגיש, ליצור ערוגה תחומה וחיובית. נעמה.

הייתה לי הצלחה מסחררת באחד הפרויקטים שלי, מעל ומעבר למה שציפיתי. נכנס לאטרף של נקיון, כאילו ערב פסח, בין לבין מנקה ומבריקה, איזה כיף ריח הנקיון. העובדות שלי הוכיחו סופר מסירות ויעילות, דבר שלא קל למצא אותו. היו כמה דברים מעצבנים ביותר, אבל זה לא לעץ הזה, נכון?

חושבת שהיו לי השבוע כמה פריצות דרך קטנות, עשיות שיש בהן שינוי קטן ויש בו מין המבהיל כיוון שצצה בו גם האופציה להיכשל להרוס, להשאיר דריסות רגל לא טובות, והצלחתי לשמור על איזשהו איזון של לא לברוח אחורה וגם לא להרבות הרס. ובכלל, לנסות להצליח ולא להיבהל מלהמשיך . ההמשכיות חשובה לי מאד מאד, ונדמה לי שיש לי כמה אפיקים כאלו . אפיקים עם אופקים :-) ואיך החוויה של לכתוב את זה? מרגישה שאני צריכה לרסן את עצמי, שלא נוח לי לשחרר הודעה כזו שיש בה רק טוב, ואולי צצה לה איזו תחושה של התרברבות כזו , מין כזה "תראו, קיבלתי 100 במבחן" (ותמיד לא נעים לומר, רק מי שקיבל ציון נמוך מותר לו) וגם מין תהיה כזו האם זה לא קצת או הרבה שקרי, ואיפה כל הדברים הרעים שיש לומר עלייך, אפילו בתוך מה שכתבת. ויש את הקול הקטן הזה שאומר, תכתבי, תכתבי איזה "אבל" קטן, או גדול... תהיי כנה יותר... ואולי אפשר להוסיף בתור משהו חיובי את כתיבת התגובה הזו. נעמה, הי, זו ממש פעילות לחנוכה המתקרב... כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן ... אני אוהבת את החג הזה. (עוד משהו חיובי :-). גילת.

היי נעמה,איזה כייף;) אתמול הביקור עם הילדים היה מרגש,הילד נתן לי להתקרב אליו,ובסיום הפגישה הוא לא רצה ללכת. הפגישה עם אחי. התקבלתי לשתי עבודות חדשות.ביום חמישי אני הולכת להדריך בפעם הראשונה. קניתי לעצמי ארנק תיק מעור שמצאתי במחיר סביר,בחנות צדדית,משהו שחיפשתי כבר הרבה זמן. ביום ראשון יצאתי עם חברות לבית קפה.היה ממש כייף. והכי מרגש-לאחרונה יש לי יותר זמן פנוי לישון, היום קמתי באחת עשרה-תענוג!!! תודה נעמה שבזכותך הצפתי את הכל..... ולבנות כאן,אוהבת! הילה

הבת שלי חייכה אליי היום בבוקר , אבל חיוך אמיתי כזה מכל הלב. בלי כל הצביעות הזו שמאפיינת כל כך הרבה אנשים אחרים שאני מכירה...זה בהחלט דבר טוב!

קיבלתי העלאה בדרגה והשכר שלי עלה בהתאם...קיבלתי גם כסף רטרואקטיבית על שלושה חודשים :)

נעמה מתוקה :) רעיון נחמד.. בנוסף, אני חושבת שברעיון של הסתכלות חיובית ולו למס' דקות ועל "פכים קטנים" יש בו (ברעיון) לשלוף מעט מהמצוקה אל מציאות מעט שונה.. בנוסף, הרעיון אולי בא להזכיר לנו שאת המציאות אין אנחנו מכתיבים, את אופן ההסתכלות שלנו, הפרשנות והמיקוד , זו כבר אולי בחירה בידינו... נו, אז עכשיו מה אני מביאה ??? .. המ... רגע... נחשוב.. נרגיש..נסתכל.. נריח.. אז, ראשית, מזג האויר היום ,בא לי בטוב.. מרגיש לי קצת אביב.. מתאים לי להיום.. שנית, בערב אפגש עם אמא צביה שאליה אני כבר מתגעגעת מאוד (לא ראיתי אותה כבר המון זמן :)) את יודעת מה נעמה ? יש משהו בכותרת שבחרת שאני אוהבת.. "עץ שמח" בדמיוני אני רואה את העץ השמח שמושיט ידיים לעץ שלידו..וכך עצים רבים נותנים ידיים זה לזה, לגזע שלהם מכנסיים צבעוניות, לרגליהם כפכפים הולנדיים, ןלפתע הם מתחילים לרקוד...עקב ימים מקישה על האדמה, עקב שמאל..עקב ימין, עקב שמאל.. כך רוקדים הם כשחיוך על פניהם ,וקריצונת בעין... את יודעת נעמה ? אני אוהבת את יכולת הדמיון והמשחק שבי.. זה כייף :) תודה לך על עץ נחמד שפתחת.. במבי. :)

כי דברים לא טובים או לא נעימים תמיד קל למצוא, הם עולים גם כשלא רוצים ואני לפחות כותבת עליהם כאן לא מעט. אז שמחה על ההזדמנות(: האמת שהיום היו מספיק דברים משמחים. בטיפול- ניסיתי לומר משהו ונתקעתי על איזו מילה שפשוט לא הצלחתי לומר...זה לקח לפחות רבע שעה, אחרי שאני אומרת לה שאני מחפדת ומתביישת ולא מצליחה. וזו הייתה מילה רק בשביל לומר איזה משהו קטן. ומצד אחד לא רציתי ומצד שני רציתי להצליח והיא עזרה לי. ואכן בסוף הצלחתי. והאמת שכבר לא חשבתי שאצליח לומר ולהמשיך לדבר. ולי זה נשמע אולי לא משמעותי.. אבל זה מה שקורה הרבה אצלי בטיפול ולא תמיד אני מצליחה לצאת מזה.. אז שמחה שהפעם היה טוב. ואני בכוונה כותבת את זה כי אני יודעת שאני צריכה לזכור גם את הפעמים שזה כן מצליח כי הרי יותר קל לזכור את אלו שלא. וגם קיבלתי ספר מתנה (: היה לי שובר לספר ובחנות אחת בכלל בלי שביקשתי החליפו לי פריט לבוש שכבר נלבש במשך חודשיים.. הייתי בהלם. המשפחה שלי רוצה לארגן לי מסיבה קטנה ולמרות שאני לא הכי נהנית בחברתה אני שמחה שהם רוצים לעשות זאת בשבילי. ועוד משהו קטן- זה עוד לא קרה, אבל בגלל שאני רוהצ שזה יקרה אני כותבת. הייתי רוצה להצליח לעשות משהו שלמרות שאני נעלבתי ואני יודתע שאין על מה. אז נאי מקווה שאצליח להתגבר. זה פשוט יקרה רק בשבת. ודבר אחרון- כי פתאום יש ככ הרבה. הייתי אתמול באיזו הרצאה. עששו סבב שמות וכל אחת הציגה בקצרה את התפקיד שלה בעבודה. (כולנו עובדים באותו גוף אך בכל הארץ) אני באופן רשמי לא הייתי צריכה להיות שם אבל רציתי. וישבתי בקצה ולא רציתי שיתחילו ממני. אז הוצאת את הבקבוק מים והתחלתי לשתות. ושתיתי ואז ברגע שהיא כאיל ובחרה מאיזה צד להתחיל היא בחרה את הצד השני. והלב שלי דפק והאמת שרציתי לקום ולהגיע אחרי שיסיימו אבל הצלחתי לומר בכ"ז וגם נראה לי שהיה בסדר גמור.

ממש התרגשתי לקרוא את מה שכתבתן. אני מרגישה שזה עושה לי ומקווה שגם לכן טוב.

יש לי המון דברים טובים ... צעדים שאני עושה שאני חיה ונושמת פרח שפורח לי בגינה וילד שחייך אלי משפחה שבניתי למרות הכל אבל הכי הכי היום שאספתי את עצמי מכאוס מטורף אתמול ויצאתי ממקום קרבני ומקרבן .זה לא שלא אהיה שם שוב אבל בסיבוב הזה ניצחתי את עצמי ...

יצא עץ גם שמח וגם משמח. :) זה באמת מרגש!

מנסה לחשוב... ככה... לפני כמה שבועות נפצעתי מאד ולא יכולתי להזיז איזה חלק בגוף. הפציעה קרתה בנוכחות מישהו שראיתי באופן חד פעמי, והוא, השבוע נזכר בי, ביקש את מספר הטלפון שלי והתקשר לשאול מה שלומי. מתוק, נכון? ההחלמה שלי בינתיים יפה למדי, למרות שעדיין יש כאבים והתנועה טיפה מוגבלת. ו... קניתי לי צעיף ומטריה לחורף, שבינתיים מתחבא מאחורי ימים חמים קצת. ד"ש חם, סוריקטה

אחותי שלי :) מתגעגעת אלייך. מאוד.. תתחדשי גם על הצעיף והמטריה.. סוריקטה, באמת שמחתי על הבגד החדש שקנית.. ועכשיו הצעיף והמטריה.. אני יודעת שאת לא הכי מפרגנת לעצמך.. לכן, כל פירור של משהו טוב שאת קונה, עושה לעצמך טוב, זה משמח אותי.. ואיך נפצעת כך ? תרגישי טוב סוריקטה.. ושתדעי שאני "מתה" לדעת מי זה הפסיכואנליטיקאי שלך.. ואולי אני מכירה אותו ? מימי עיון ,מאמרים, אולי הוא מופיע בין שמות הפסיכואנליטיקאים הכתובים באתר המכון הממלאים תפקיד.. ואולי הוא ידיד של אמא צביה ? שלך-במבי.

אשמח לשמוע חוות דעת של כולם למטה כתבתי את הדברים הבאים דעתי על הקשרים של מטופל מטפל המטפל לא צריך להיות מרכז חייך, הוא בסך הכל כלי כדי לאפשר לך למצות את מלא הפוטנציאל מהחיים שלך, הוא לא מטרה, הוא רק אמצעי. אם את עושה אותו למטרה, את מחטיאה את המטרה. ברגע שתפנימי שהוא רק אמצעי כדי להגיע למטרה שהיא היכולת לחיות את החיים האמיתים שלך טוב יותר, לא כל כך תפגעי מדבר כזה או אחר שהוא עושה יותר תתייחסי לענין בצורה קולית ותבחני האם הוא אכן מבציע את המטרה שלשמה באתי אליו או לא. אל תעשי ממנו יותר מדי אישו מטפל זה לא בן זוג, זה לא הורה, זה לא ילד, כולה מטפל, כמו רופא שאת באה כשאת משתעלת, את באה אליו כשיש לך מועקה, והוא צריך לתת לך כלים כדי להתגבר על המועקה. לא עשה את עבודתו טוב, מה בסך הכל קרה? מתוך ההודעות אני רואה שנותנים למטפל מקום יותר מדי מרכזי, ועושים כאן בלבול, כאילו נתלים בו שהוא יהיה העץ החזק שעליו נשענים, בעוד שכל אחד צריך למצא את החוזק את העוצמה, את היכולות בתוך תוכו, וזה התפקיד של המטפל.

הי בת שבע, כל מה שרשמת הוא נכון - אבל רק "על הנייר" המטפלת שלי הפכה להיות מרכז חיי: היא , הפגישות איתה, המיילים שלה, ה-SMSים . כמה שהיא הפכה להיות חשובה ומשמעותית בשבילי... ושלא תחשבי שיש לי מטפלת חביבה ונחמדה שמחייכת כל הפגישות ודואגת לי, ואכפת לה ממני. המטפלת שלי - היא שם רק בשביל הכסף! והאגו שלה, שמקבל ליטופים מכל המיילים הנזקקים שלי וכמטופל, זה כל כך קל ליפול למלכודת הזו של התלות, וזה נעים וממכר... וכשהמטפל לא עושה את עבודתו טוב, זה לא נכון מה שרשמת ש- "מה בסך הכל קרה"? זה מסוכן! ועלול להזיק! אז כבר חודש שלא הלכתי אליה. לא רוצה לראות אותה יותר.

יכול להיות שהיא באמת עשתה טעות ושאולי גם לא טובה לך. אבל איך את יכולה לבד במיוחד אחרי מה שקרה?

מה שכתבתי לא היה על המצוי, אלא על הראוי אני יודעת שמפתחים תלות, בוודאי, מה השאלה, מגיעים למטפלת, חשופים לחלוטין, פותחים לפניה את סגור לבך, נתונה לחסדיה לשמיעת חוות דעתה, וכל כך קל לפתח תלות, והבעיה היא שאצלה את בסך הכל פציינטית ואצלך היא מרכז החיים, וזה לא סימטרי לכן כשכתבתי מה בסך הכל קרה, רציתי לומר שיש לשאוף שכך נראה את זה, כי בוודאי שזה לא כך בחיים, והתלות הזו לדעתי לפעמים יותר בעייתית מכל הבעיות שאתן הגענו לטיפול מלכתחילה! כדי לפתור את הבעיה יוצרים בעיה, תלות היא דבר שיכול לרסק אדם, במיוחד עם זה בדמות סמכותית שלא נותנת את מה שמצפים ממנה

מבחינה הגיונית מה שכתבת הגיוני ומעשי. אלא שיש לכל אחד ואחת גם עולם רגשי וכל מיני דפוסים לקשר והתקשרות בין אישיים וגם פנים אישיים שאינם הגיוניים בעליל ולעתים אפילו מעוותים והרסניים. ולכן התיאור שלך מתעלם או למעשה קצת מפוצל מהצד הרגשי. ויש פעמים שהמטפל כן הופך לאישו, לא צריך להיבהל מזה, בסוף זה עובר.

את אומרת שלא צריכים להבהל מזה, ואני דווקא נבהלת, אני מכירה כאלו שקבלו משבר רגשי עמוק מאד מהתלות שפתחו, ולא היה להם קל בכלל להתאושש, אני לא מתעלמת מהצד הרגשי, להפך, אני רק מנסה אולי לתת פרספקטיבה לפני מעשה, לומר את דעתי כיצד צריכים מלכתחילה להתייחס למטפל.

שבצל ענפיו אני נחה כשקשה לי עם עצמי, שעליו אני נשענת כשסוער, היא הים שמכיל תהומות של כאב, והיא החוזק שבתוכי... עליה אני חושבת ואותה אני שומעת מתוכי:"לקחת אוויר,להוציא אוויר.לקחת אוויר להוציא אוויר.אני כאן איתך,את מסוגלת להרגיש אותי בחדר איתך?..בואי נלך למקום שבטוח לך..." ואז אנחנו "הולכות" לים ומדברות שם...וזה מרגיע אם אני באמת רוצה להרגיש אהובה,בטוחה ויותר רגוע...ככה אני נרדמת לפעמים... שיא החשוב לי מה היא תגיד ומה היא חושבת אבל אני לא מפחדת לשתף כי אני בטוחה שתמיד נסתדר והיא אוהבת אותי כמו שאני. הכלי הכי משמעותי להתגברות על כוחות שמפילים אותי ועל המועקות שלי זו היא בעצמה בחוץ ובפנים אצלי בלב.הקול החזק שאין שום זכות לכוחות האלה להפיל אותי.אנחנו יותר חזקות מהם.אין להם שום זכות לקבוע מי אני ומה אני גם כשאני נכשלת! היא אכן כמו אימא או אחות גדולה שבאים אליה פעם בשבוע לשעה,כמו מטפלת שעובדים על טראומות איתה כשיש כוח וכמו חברה הכי קרובה שהייתה לי אי פעם...היא נותנת לי מקום שאני יכולה להיות אמיתית עד הסוף...אני אוהבת אותה הכי חזק שבעולם(-: זה מה שאני אומרת(-: חלום

מאוד עם מה שחלום כותבת...מרגישה מאוד דומה, היא העוגן אבל אני יודעת גם להתגבר לבד כשחושבת עליה...

עוד לא חושבת שאני לגמרי במקום הטוב בשבילי איתה אבל אני בדרךץ בזה אני בטוחה.

יש לך יכולת התבטאות נפלאה, תנצלי אותה גם בחיי היום יום אם המטפלת מוציאה ממך את העוצמה הטמונה בך, הרי היא עושה את עבודתה נאמנה, אבל אם כל העוצמה זה ההשענות עליה, לדעתי יש כאן בעיה. מטפל זה לא קביים ולא כסא גלגלים, זה לא משהו שצריך ללוות אותנו כל החיים, מטפל צריך במשך תקופה מסוימת, קצרה או ארוכה יותר, להוציא מן הכוח אל הפועל את הכוחות שיש לנו בפנים, את העוצמה שלנו, לאפשר לנו להתמודד עם החיים, בעצמינו. אני חושבת שזה יכול להיות מסוכן רגשית, להיות מאד תלותיים במטפל, ומה תעשי אם היא תסע לחו"ל, תמות רח"ל, או תפסיק את הטיפול מכל סיבה שהיא?

בת שבע הי, ראשית, ברוכה הבאה.. טוב.. אשתף אותך מעט גם בחוויה שלי את אמא צביה (המטפלת שלי) וגם בתפישה שלי את הטיפול (שמבוסס על הדיבור המתמשך פה עם אודי ועם התפיסה של ויניקוט -אם אני מבינה נכון, ותיאורטיקנים נוספים) בשבילי היום אמא צביה היא חלק מהחיים. משמעותית ביותר עבורי !!! אני אוהבת אותה אהבת נפש !!מאמינה בה, מאמינה לה,סומכת עליה בד"כ. (אם כי לעיתים אני כועסת עליה, שונאת אותה, מצפה ומתאכזבת ממנה ולא מאמינה בה ולא מאמינה לה ולא סומכת עליה ) אמא צביה נחווית עבורי בד"כ כאמא . לפעמים היא גם כמו אחות גדולה, לפעמים מדריכה שלי, לפעמים קצת כמו שתי נשים שמתחרות.. כן..הזוי.. בגדול, כשאמא צביה עומדת אל מול עיני, ההרגשה בלב טובה..משהו רך כזה..עגול.. אני מרשה לעצמי להרגיש שאני ממש תלויה בה (ואני אכן ממש ממש תלויה בה..אם יקרה לה משהו חס וחלילה, אני אמות !!!) אני מאמינה שיגיע זמן שמשהו בי בפנים אולי יתהווה, יבנה, יהיה איזה משהו שלם יותר, חזק יותר, ואז אצטרך אותה פחות באינטנסיביות..אוכל להרגיש פחות צריכה אותה..ארגיש נפרדת יותר. אבל בת שבע, אני מאמינה בתהליכים..ללא קיצורי דרך.. תסתכלי כמו על תינוק.. בתחילה הוא ממש תלוי בהוריו, לאט לאט הוא גדל ותלוי פחות בהוריו... כנראה שמשהו באופן הגידול שלי מגיל 0 היה לא מדוייק על ידי ההורים שלי, והיום אמא צביה מתקנת את מה שלא היה אז.. אני מקווה שיגיע היום שאהיה כמו עץ יפיפה שצמח בתנאים מיטיבים עבורו.. במבי.

מרגש לקרא מה שאת כותבת, שמחה בשביל שאת מרגישה שיש לך מקום לשיקוי ומרפא. מאחלת לך שכל טעויות העבר יתוקנו, ואת תרגישי טוב עם עצמך. בסך הכל כל אחד עושה מה שטוב בשבילו, ומה שמרגיש לו הכי טוב. לא רוצה להיות מקלקלת שמחות אבל צריכים לבדוק תמיד אם זה מה שאנו רוצים ומה שנותנים לנו את ההרגשה, לא לשכוח שמטפלת - זה הפרנסה שלה, וכל אחד רוצה להתפרנס. צריכים הרבה כנות ועוז רוח לומר למטופלת, את כבר עצמאית ולא צריכה אותי, זה הפסד כספי לא קטן בכלל, ותאריך לעצמך שהיא תאמר זאת לעשר מטופלות.... כך שצריכים לבדוק שאין ניגוד אינטרסים אני בוודאי מבינה שמטופלת הופכת להיות כמו חברת נפש, קרובה, שאתה גלויים ומספרים הכל ומחכים למצוא פיה, ובמשך שעה שלימה היא שם בשבילך בלי הפרעות, בלי טלפונים ובלי נודניקים, בוודאי שזה גורם להרגשה טובה, סוף סוף מישהו מתייחס ואיכפת לו, אבל הרבה מזה זו תפאורה. כל הסבה שאני אומרת מה שאני אומרת, זה שאני קוראת כאן את הבנות ורואה את חלקן פגועות ופצועות דווקא בגלל הקשרים הללו. אבל זו דעתי, לא חייבים להסכים אתה.

עניתי לך אתמול ארוכות וזה לא נקלט כנראה . ומכוון מאמינה שלכל דבר יש סיבה ...עונה לך שוב .יתכן וההודעה שלי תגרום לך להתנגדות בבקשה תיקראי אותה שוב אני בעדך לא נגדך . אתמול ההודעה שלך מאוד הכאיבה לי השימוש הציני במטפל ככלי כחפץ כאובייקט ...והבוקר הבנתי משהו את כאן משמע קשה לך בדיוק כמו לכולנו .אם הכל היה טוב ונפלא ובשליטה אמיתית לא מדומה לא היית כאן .חושבת שאת פשוט פוחדת להתמסר כולך מהפחד ליפול השליטה המדומה החוזק ההכל בסדר הוא מה שנותן לך את הדרייב הייתי שם ...בלעזור לכולם להיות חזקה אבל לא להיות בשבילי . זוכרת את הכניסה שלך לפורום שאלת איך זה לשלם כל כך הרבה כסף למטפל ואמרתי לך שזה משכנתא אבל על הדבר הכי חשוב אני ... ולשאלתך מה המטפלת עבורי כמו שאם היה לי משפט נגדי שתוצאותיו עלולות להיות מסוכנות לי ולעלות בחיי ..הייתי לוקחת את העו"ד הכי טוב וסומכת עליו או רופא ככה גם בטיפול ויותר מזה ... החיים שלי לימדו אותי לא לסמוך לא לבטוח לברוח להתרחק מהטוב לאמץ את הרע מבלי שהבנתי שאני מחפשת את מי שיפגע בי וכך משחזרת שוב ושוב את מה שהוריי עשו לי ... המטפלת שלי היא כן קביים כסא גלגלים עבורי מכוון ואני כן פצועה במיטה אחרי קומה של ארבע עשורים מגלה שעברתי תאונה מחרידה ואין לי רגליים ועכשיו עלי ללמוד ללכת ללא רגליים ..היא העד לחוויות חיי היא מתקנת את נפשי המצולקת ...הנפש שלי פגועה פצועה אני באתי אלייה כאשת מקצוע לתקן כגודל הנזק גודל הטיפול וכן זה ארוך כי אין מה לעשות נזק של התעללות כמו שעברתי הוא נזק גדול . הטיפול הוא אינטרקציה בן שני אנשים שכל אחד מהצדדים מביא את עצמו אבל להבדיל מאינטרקציות אחרות מה שחשוב זה רק החוויות שלי ..ושם התיקון כי אם כעסתי על משהו שעשתה זה לא כי באמת כעסתי עלייה כי זה טירגר אותי למשהו שנעשה בעבר ..למשל התעלמות ..וכשאני לומדת לחיות ולעבד את ההתעלמות מחר כשמישהו אחר יתעלם ממני זה לא יטרגר ולא יגרום לדפוסים שלי להגיע ... כן כרגע אני תלוייה בה וזה מדהים זאת חוויה כל כך חדשה מטלטלת מפחידה נעימה ..להיות תלוי במישהו ..מעולם לא היו לי הורים או מישהו שיכולתי להתלות עליו . ולא אני לא מתה כשהיא נוסעת זה קשה אבל אני ממשיכה בחיי שהם מלאים ועשירים .ואם היא תחליט להפסיק זה יהיה נורא וקשה אבל שוב לא מתים מזה הכל פתיר בעולם ..המקום המרכזי הוא לטיפול וכן טיפול טוב תופש מקום משמעותי מן הסתם המטפל הוא חלק מהטיפול כך שגם הוא מרכזי מאוד ..כמו שעו"ד הוא חלק מהמשפט ...ככה זה עם אנשי מקצוע שכלי עבודתם הוא ...הם חוויוהם נסיונם ומקצועיותם ...

ממש ריגשת אותי. כל אחד הוא עולם בפני עצמו. אנסה לענות לך, במה שקשור אלי, ואיך שאני רואה את הדברים שאת אומרת הקשורים אליך. את במאה אחוז צודקת שאני בחיים תמיד חייבת להיות חזקה, חזקה חזקה, כי אם אני אתמוטט העולם יתמוטט, ואין לי את הפריבלגיה להיות חלשה, אני לא יכולה שלא לתפקד, אני יכולה להיות במצב הכי הכי גרוע, ועדיין לתפקד, איך אמרה לי פעם מטפלת, זה מדהים איך שאני על הרגליים עם כל ההרגשים הקשים, ולא עושה בטן גב, ונותנת לכל ללכת לכל הרוחות. כי אני לעולם לא אעשה את זה, ואני תמיד בתפקיד. רע לי? תלוי. ישנם ימים שקצתי בחיי, ולא בפארפרזה, לא מוצאת בהם כל טעם. אבל זו הרגשה סוביקטיבית אוביקטיבית ממש לא רע לי, להפך, לכן תלוי איך בוחנים את השאלה. יתכן וגם הדעה שלי על טיפול נובעת מכך שלי יש כן עם מי לדבר, אני יכולה לדבר על הכל עם בעלי, הוא מכיל אותי כמות שאני, גם כאשר אספר לו על השדים שנמצאים בפנים, או על דברים שישמו אותי בצורה לא טובה, הוא תמיד שם בשבילי, ומאמין בין ומכיל אותי, ומסור. כך שמה שחסר לי זה לא בפני מי לפרוק את הלב, אלא מאי, פריקה זה משהו אחד, וטעינה זה משהו אחר, לפעמים למרות שאני פורקת אני צריכה למלא את המצבר, כי אני מרוקנת לחלוטין, ולכך הלכתי כמה פעמים לטיפול וקבלת יופי של כלים, אבל כמו שכבר כתבתי היו כל מיני מטפלים, וחלקם לא השאירו לי טעם כל כך טוב. באשר אליך, צר לי כל כך לשמוע על הכאב והפגיעה שלך, אני כל כך מקווה שאכן תצליחי לצעוד על הרגליים של עצמך, תמצאי בעצמך את כל העוצמות שאני בטוחה שקיימות בך, כי מי שיכולה לכתוב בצורה כל כך מרגשת, בוודאי יש לה עוצמות. אני אישית רואה טיפול כאמצעי ולא כמטרה, היינו, הטיפול הוא אמצעי כדי לגלות את הכוחות שבי, בין אם זה לוקח חודש או שנה או חמש שנים, אבל לא רואה את המטפל כמטרה בפני עצמה, כי אם הוא בא למלא חסר שקיים, שאין במי לתת אמון וכו', לדעתי הפתרון הוא לא תשלום למטפל, אלא מציאת ידידים אמיתיים, אם דבר כזה קיים. אנסה להסביר את עצמי אני רואה את תפקיד המטפל כדי לעזור לראות דברים בפרספקטיבה נכונה, לעבד כאב עבר, לתת כלים להתמודדות עתידית, ולהבין הלכי נפש ורוח. אני לא רואה במטפל כממלא מקום לבן זוג/ידידים/הורים וכו'. כי הוא לא! ידידות וקשר נפשי אמיתי לא משלמים על זה 350 ¤ לשעה! זו דעתי, כמובן שאפשר לחלוק עליה בקשר אליך, צר לי לשמוע על הפצעים הקשים

אגב, בהודעה הראשונה שלי הצגתי את עצמי, אעתיק את הדברים ואוסיף עליהם. אני בשנות הארבעים. עובדת במקצוע חופשי. יש לי משרד משגשג. אני נשואה ואם לילדים. אני בזוגיות שבגדול נחשבת לטובה, הרבה קשר ואהבה ומסירות ותלות, אך גם לה יש את הבאגים שלה. אני נמצאת בדור הביניים, שגם דואגת לילדים שלי, וגם דואגת להורים, ובנוסף גם דואגת לאחות ואח אני בדרך כלל טיפוס חזק שכולם רוצים לקבל אצלו משענת, רוצים שאפתור את כל הבעיות של כל העולם ואשתו. אני עושה ומשתדלת, אבל לפעמים קשה לי, ואני מרגישה שכל העול פותח את הברגים אצלי בעצמי, חוסר שקט פנימי קשה ביותר, אני לא יכולת להרדם בלילה ללא כדורי שינה, פתיל קצר. למרות שאני עוזרת ועושה, לא פעם אני עושה את זה עם פתיל קצר, ואז המצפון שלי עובד שעות נוספות. היינו גם עוזרת וגם מרגישה מכשפה. עם כל ההצלחות שלי בכל תחומי החיים, מרגישה חוסר סיפוק פנימי. בזמן האחרון על מנת לווסת את עצמי לוקחת כל מיני כדורים, למשל ריטאלין, חשבתי שיעזור לי להספיק עוד יותר, אבל ראיתי שרק עשה ממני פצצת אנרגיה, שאלתי את הרופא והוא אמר שלמי שאין בעיה בקשב וריכוז אז הכדור משפיע עליו בצורה הפוכה ומעורר אותו, אבל דווקא העוצמה שהכדור נותן היא משהו מיוחד, לעומת זאת כאשר הוא פג אני מרגישה מועקה אני בכלל מרגישה המון מועקה, ממש פיזית בלב, מועקה שקשה לי, ועד כדי כך היא קשה שאני לא מוצאת טעם בחיים, לפעמים שום דבר לא יכול לשמח אותי ואני עובדת על מוד של רובוט\ לוקחת כדורי הרגעה כאשר המועקה היא גדולה. ניסיתי פעם לקחת כדורים נגד דכאון, אבל ההשפעה לא הייתה טובה, זה כאילו והוציאו לי את הבטריות, לא יכולתי לתפקד טוב, ואני יודעת שישנם כמה סוגים של כדורים, ניסיתי כל מיני, ראיתי שז פשוט הופך אותי ל GHOST, והתפקוד והיכולת שלי ירדו בחצי, כל החדות ירדה ממני. בגדול הייתי אמורה להיות שמחה ומאושרת, ורוקדת כל היום במציאות זה לא כך. זה, עד כאן עלי

האח שאני אפוטרופסית שלו הוא בשנות השלושים, הייתה תאונה בלידה שלו, והוא במנטליות של גיל 3, זה לא קל ולא פשוט האחות, קבלה דלקת קרום המוח כשהייתה תינוקת, החום נסק לגבהים, ופגע לה פגיעה קלה במוח, אבל זה מאד מפריע לתפקוד היומיומי. היא גרושה עם ילדים, וכמובן העול עלי. ההורים כבר מאד מבוגרים, לא עצמאיים, אמא משותקת לגמרי, בכסא גלגלים, חצי סיעודית עם עובדת פיליפינית, הראש פועל, אבל לא מה שהיה, רק אני אחראית עליה, כל האחרים מתנערים, האחות שסיפרתי כן מוכנה לעזור, אבל היכולת שלה מוגבלת. מספיק בעיות לפעם אחת, או להמשיך???

בעיניי את פשוט גיבורה. עם כל מה שאת לוקחת על עצמך אל תשכחי שגם לך מגיע לפעמים להניח את הראש ולנוח. וסליחה שאני לא מציגה את עצמי בחזרה נראה לי שזה מה שהתכוונת... אולי כשיהיה לי קצת יותר זמן, כרגע ממש אין אני על זמן גנוב.

היי, ברוכה הבאה! תודה על הכנות, הילה

אני פשוט מרגישה שכאן בווירטואליה, למרות האנונימיות עם יודעים מעט רקע, אז גם יודעים איך להתיחס למה שמישהו אומר, ולקבל את זה בקונטקסט הנכון

בת שבע, רציתי להגיד סליחה שעניתי בנימה קצת ביקורתית בהודעה ההיא על הפריית הפורום והשימוש בו. ומעניין, אני מרגישה שאני משתמשת בו ממקום קצת אחר, אולי קצת דומה למה שנעמה אמרה, שאפשר להביא את הפנים בלי החוץ. אני חושבת שתיאור "ביוגרפי" כזה של עצמי היה יכול קצת להרוס לי, וזה מעלה מחשבות מעניינות, על הקשר בין הפנים והחוץ. בכל אופן, שלום לך... (מוזר לי להשתמש בביטוי "ברוכה הבאה" כאן). עם ה"פנים" ועם ה"חוץ" עד כמה שאפשר באמת לעשות הפרדה ביניהם.

זה בסדר, אל תדאגי, כל אחד מגיע לפורום, ובכלל לעולם ממקום אחר, נקודת המוצא שלנו היא אחרת, ממילא גם הציפיות שלנו מהעולם הגדול והעולם הקטן (הפורום) הן אחרות. כל אחת עם הצרכים שלה, ועם הציפיות שלה, זה לגטימי ובסדר. אני מבינה אותך בהחלט שאתה רוצה להישאר לגמרי מאחורי מסכה, זו זכותך, אני טיפוס מאד פתוח וישיר, אולי לכן אני רואה את הדברים אחרת, הפנים והחוץ שלי בערץ שווים, עם כי לא תמיד, זאת אומרת לפעמים אני יכולה להרגיש מועקה נוראית ולחשוב שבא לי כבר למות, ובחוץ אני נראית HAPPY GO LUCKY, זו התחושה שאני אתן למי שרואה אותי, אז אי אפשר לומר שתמיד כל הפנים נראה בחוץ, אבל בדרך כלל, אני אדם מאד ישיר, אומר מה שחושב, וגם האופי שלי הוא כזה שקל מאד להכיר אותי, אני לא מסתירה את האופי שלי. שוב, כל אחד עם מה שהוא ואיך שהוא תודה על מה שכתבת, זה נותן לי הרגשה יותר נעימה, יותר מקבלת. כך הרגשתי קצת כמו פיל בחנות חרסינה, כאילו ואני דורכת כאן על אנשים, ומפריעה לה באינטימיות.

אני מתאפקת שלא לסמס אליה, לעדכן אותה לשמוע אותה. רוצה אבל לא רוצה, רוצה להעניש אותה.

פשוט בנ"א דוחה ומטופש. יצור מגעיל. טיפשה. נאיבית. מה חשבת?!?! חנופה זולה. (אבל אז זה לא היה!) מילים מטופשות. ילדותיות. נאיביות. הלוואי שלא היו מעולם. (או שלא היית את) אסור לך לעולם לנסות להתקרב. את מגושמת. אין לך מושג איך עושים את זה. ייטב לכולם אם פשוט תשתבללי ותניחי לעצמך ולהם. שונאת אותך. נגעלת ממך. הלוואי הלוואי הלוואי שתיגמרי כבר. ולא תהיי. ומה שהיית - יעלם.

אני לא רוצה לחבל בטיפול שלי... אתה יודע את זה נכון? אתה גם יודע שהרבה פעמים שאלתי ועוד שואלת האם טוב לי להיות כאן.. קצת הפחדת אותי....אני חושבת שאולכ להצליח להלעות את זה מולה השבוע. אולי אם אומר לעצמי שאצטרך לעדכן אותך יהיה לי יותר קל לבצע.

הודעה שונה מכרגיל (: אני מתחת לשמיכה, איזה כיף לי!

מה זה הטיפול הזה? מה בכלל עושים בו? אני כבר לא בטוחה שאני מבינה קשה לי הטיפול הזה.

נפגשנו בסוף מצאנו שעה שמתאימה לשתינו אודי אני לא מבינה אותה..אני הבעתי את התחושות והרגשות שלי הנימה היתה של שאלה של רצון אמיתי להבין למה היא מתנהגת כך וכך..היא החזירה לי בנימה מאשימה,זה לא לעניין.. כשיהיו לי יותר כוחות נפשיים אולי זה שייך להעביר עלי ביקורת ,וגם זה צריך להיעשות בצורה עדינה ,אבל כשכואב לי? כשקשה לי? למה? התגובות שלה נחוו לי נטולות רגש ואמפתיה ..היא פשוט מגיבה בצורה חדה וחותכת בלי בכלל להבין או להקשיב עד הסוף.. הביקורתיות והשיפוטיות שלה כלפיי נותנת לי תחושה שהיא לא מקבלת את הרגשות שלי כפי שהם,הופכת אותם ללא לגיטימיים כפי שאני מבקשת ממנה פשוט להבין אותי ..הרי זה בדיוק מה שחסר לי שלא מקבלים אותי כפי שאני בדיוק .. קצת התפספס לה וחבל נשארתי עם תחושות קשות..לא בא לי להגיע שבוע הבא..

בגלל סודיות של ילדה בגן...לא יכולה לשתף הכל אבל קצת אשתף....אודי, סומכת עלייך שאם אסור אז לא תפרסם...טוב? ילדה בגן עצובה רוב הזמן...פסיכו' עוקבת...תצפיות עליה בגן, ובדרך לאבחון...הורים גרושים יש אבא חורג גם...היא לא שיחקה היום עם הילדים הייתה בצד....שאלתי למה את לא משחקת אמרה שעייפה אח"כ אמרה שלא ישנה בלילה שאלתי מדוע...אמרה שכואב לה שאלתי איפה? אמרה ביד, ילדה בת 4 וחצי....שיחה משונה כזו....ונסגרה ולא רצתה עוד לשוחח....אז עזבתי אותה.....אני פוחדת...הילדה כבר תקופה מאוד עצובה, די לבד....היום קצת נבהלתי.... אולי קורה משהו??? אודי, אני פועלת עלפי הכללים והחוק, פוחדת...האם יש סיבה לכך?????האם סתם חושדת????? איך אדע?????? כתבתי למטפלת שלי...רציתי שתהיי, שתענה...שאולי תעיר את עיניי..ופתאום סתם בוכה ובוכה.......היא ענתה שלא קראה כי הנייד נכנס עכשיו לתיקון והיא תהיה בלי נייד... אני בוכה...כל היום חשבתי עליה.ועכשיו בוכה עליי גם....על הילדה העצובה..אולי אני רגישה מדיי? אולי סתם....

איך יהיה שוך אם לא שוכחת

כן, זה בטח עוזר...........

לא הופעתי, לא הופעתי, לא הופעתי, לא הופעתילא הופעתי, לא הופעתי, לא הופעתי, לא הופעתי לא הופעתי, לא הופעתי, לא הופעתי, לא הופעתי מוכר

גם אני לא הופעתי, לא הייתי כמה זמן. חזרתי אחורה וראיתי שקצת נפגעת ממני, אז אני מבקשת סליחה. התלבטתי לפני שכתבתי, חשבתי שאולי כבר שכחת ואני סתם אזכיר לך וכו'...אני באמת מצטערת. את סולחת?

ואכתוב גם לעוד הודעה אחת שלך. האמת קצת קשה לי לענות לך, מקווה שלא תיפגעי. לא רוצה לעשות משו נגד אודי. אני סומכת עליו ויודעת שמה שהוא עושה הוא לטובת מי שכאן וכן, גם לך. לא ידעתי ולא יודעת אם הוא באמת הפסיק להעלות הודעות שלך... אני קוראת ואני שומעת שאת כ"כ רוצה להיות כאן. אבל שמלי, את חייבת לשנות משהו, אחרת אי אפשר. גם לך הרי קשה ולא רק לך כנראה...גם לאודי ולעוד. את יודעת שהפסקתי להגיב לך? כי חושבת שזה לא לטובתך.. כי לא משנה מה אגיד או כל אחרת את נשארת בעמדה שלך. ואולי זה גם קשור לזה שאודי לא מעלה את ההודועת שלך ויכול להיות שיש בהם דברים שלא מתאימים. גם לי היו הודעות שאודי איים עליי, אם דבירתי על כך שלא רוצה לחיות ועוד ושהוא לא יעלה הודעות שלי. גם לי הוא אמר שאני לא נותנת שיעזרו לי.. והרגשתי שאני צריכה לשנות את זה, לפחות כאן בפורום. וגם לי היו תקופות אמנם קצרות שכעסתי עליו ויצאתי קצת..ואת יודעת מה? תחשבי שגם לו יש גבולות, הפורום הזה הוא שלו בסופו של דבר וכמו שלמטפלת שלך יש גבולות אז גם לו. אני מגיבה לך כאן כי אני שומעת את ההלם שאת נמצתא בו. ועכשיו אני חושבת שאולי זו את שכתבת הודעה היום בפורום בשם אחר- את זו מנגו? בכל אופן אני מציעה ואולי עכשיו שאת מבינה שהוא לא מוותר לך אולי תצליחי לשנות משהו. בואי תנסי להיות כאן אפילו רק איתנו בלי לכתוב לאודי. תנסי להמשיך, לטובתך. ותאמיני לי שאודי רוצה לטובתך הוא אפילו ישמח את תצליחי.

כל פעם מחדש לדבר על זה שלא מצליחה לדבר. ... אודי, זה נורמאלי? ואז אני נכנסת לכאן ומספרת כל מה שאי אפשר אצלה...

היי חנה, רק רציתי לספר שאני לא יודעת אם נורמלי או לא, אבל בהחלט יש לך שותפה לפגישות אינסופיות של לדבר על קושי לדבר... והאמת שבאמת הגענו משם המון פעמים ללדבר על דברים. אבל התסכול שאני מרגישה כשאני רוצה לחלוק ונשארת לבד תמיד קשה לי. נעמה.

חושבת שזה מרכיב של כל הפגישות שלנו. לפ]עמים יותר ולפעמים פחות. זה קשה מאוד. קשה לי ככה. בראש שלי טיפול זה לבוא ולדבר על דברים ולא לדבר על הדברים שאתה רוצה להגיד... ואולי אני מרגישה מתבזבזת שם כשזה מה שקורה... זה נרראה לי בעיקר מפריע וגם יש דברים שאני באמת רוצה לספר לה או לדבר איתה על זה אבל אל מצליחה.

זה שאני כאילו מצליהח כאן לא אומר שלא רוצה שם או שלא מנסה שם... היא אומרת שזה הטיפול שלנו ושזה מה 'שצריך' עכשיו. ואני יודעת שהיא יודעת.. מה שקורה שבסוף אני נשארת עם הכל לבד.. כי אי אפשר לדבר על דברים שרציתי, לפעמים זה מצליח אבל קצת.. ומצב אחד יש לי כאן מענה מצד שני הוא לא תמיד מספיק. מצד שלישי אולי אתה צודק? אנסה להסביר לה, למרות שהיא יודעת שאני כאן.

הי חנה ונעמה באתי לדבר איתכן שתיקה לשתוק דיבור להנכיח היעלמות להעלים נוכחות... להיות יחד עם הלבד לבד בתוך היחד.. גילת

מה שלומך? הזכרת לי שהיא אומרת לי הרבה שגם בשקט היא איתי ושזה בסדר להיות ביחד גם ככה... (אגב אני לא אוהבת שהיא אומרת לי את זה..)

הי חנה את יכולה להדפיס את מה שאת כותבת כאן ולהביא את זה לפגישה שלכן.

אני הרבה כותבת ויצא לי גם להראות לה ממש הודעות מכאן.. לא תמיד מסתדר לי עם זה אבל חשבתי אולי באמת להביא מחשב ולהראות לה קצת...

הכל סוגר עלי מכל הכיווונים אין מוצא אני נחלשת אין לאן ללכת נקרעת הגוף נחלש כאבים בחזה קשה לי לנשום צועקת צורחת שותה חותכת לוקחת כדורים משחיתה אי אפשר

טיפול פעמיים בשבוע תרופות ועדיין...

גם אני כמוך מבחינת טיפולים... ולפעמים צריך עוד. ואשפוז זה לא מילה גסה בעיניי. תרגישי טוב.