פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
הבנות שהולכות למטפל שלהם שהוא גבר..לא מפחדות שבאמצע הפגישה הוא יתנפל עליהן או יעשה להם משהו רע? איך הן כל כך בוטחות בו? לא מבינה.....
יקרה לי יש מטפלת כי לא הייתי נפתחת לגבר מן הסתם ...אבל מטפל לא יתנפל עלהןכן יש מקרים של פגיעה אבל לדעתי זה יותר בדרך מניפולטיבית ולא בתקיפה...אבל יקרה וזאת הסיבה שאני עונה לך יש גברים שהם נפלאים ואמינים ופשוט בני אדם לא כל גבר הוא תוקף ..
הי בננה, בהמשך למה שכתבה אביב - רוב הגברים (ובוודאי שרוב המטפלים הגברים) אינם מתנפלים ואינם עושים משהו רע. הרע אינו הנורמה, הוא יוצא הדופן והסוטה, וכנגדו צריך לצאת. ואת האמון משקמים או רוכשים לאט לאט. רק מתוך התנסות בטוחה במערכת יחסים נורמלית ומהימנה. אודי
בתוך הרעש הזה קשה לי לתפקד, לעשות דברים פשוטים אני הולכת ושוכחת ןהולכת לאיבוד לא יודעת למה פתתתי ארון ומה רציתי לקחת למה הלכתי לכאן או לשם, דברים נופלים נשפכים נשברים גולשי נשרפים. אני לא מחוברת לילדים, לא מצליחה לשמוח בהם או איתם, מרוחקת, לא מרגישה אותם, נמנעת. סופי השבוע קשים במיוחד כשהאינטרקציה המשפחתית אינטנסיבית.
הי עמליה, נקודות. את מביאה בהודעותייך נקודות, גם בכותרת וגם בתוכן - תיאור חוויה מפוררת ובלתי מוכלת. גלישה מעבר לגבולות. כך גם בהודעה חדשה יותר (שאני מתלבט לגביה עד כמה נכון להעלות אותה), לגבי החתכים. מה את בעצם צריכה? אודי
הגלישה היא מעבר ליכולת שלי להכיל את כל הדברים האלה, מחוץ לגבולות של המעטפת להכיל את כל הפירורים האלה ואין שלם. מה אני צריכה זו שאלה גדולה מאוד, אני מטופלת אבל הצונאמי הזה אינו מרפה. לגבי ההודעה החדשה, החתכים אינם העיקר בה, לפי מיטב זכרוני, ךכן אפשר גם לוותר עליהם בהודעה
היי אודי, השבת עשיתי משמרת ראשונה של שבת בעבודה. היתה לי שיחה עם אחד הדיירים שפנה אליי פעם ופעמיים בנושא של מחשבה שמטרידה אותו. אותו עניין שמטריד אותו קשור למשהו חיצוני,אבל הפרנויה שלו מגדילה את זה ומנפחת וזה מציק לו מאוד.ניסיתי לדבר איתו בהיגיון שאין לו מימה לחשוש ושהכל בסדר....... וזה לא עזר לו. העניין היא שבשיחה הוא חוזר שוב ושוב על אותה מחשבה שמטרידה,ובזה הוא משחזר את מה שקורה לו במוח........ לכן עצרתי אותו וניסיתי לנשום איתו. אחר כך שאלתי אותו מה התוכנית שלו,למשך הערב.....אמרתי עדיף שיתעסק במשהו כדיי שינסה להפיג...... יש לך עוד מחשבה בשבילי?איך אפשר לדבר על מחשבה טורדנית בלי שאותה מחשבה תשתלט על השיח? מאחלת לכולנו שבוע טוב ושקט, הילה
הי הילה, קודם כל - יפה. שנית - תלוי במידת המודעות של האדם לעצם האובססיה. עם מי שיש לו מדעות - קל יותר (ואפקטיבי יותר) להצביע על כך שהמעגל האובססיבי שיש עכשיו הוא חלק מהמחלה. אודי
שלום אודי וכולם, נתקלתי בסיפור המרגש הזה ורציתי לשתף: http://news.walla.co.il/item/2809945?m=1 ורציתי לאחל שבוע טוב ושיהיו לנו כוחות לעבור אותו. ואודי, מקווה שנרגיש שותפים בכיוון בונה גם בטיפול וגם אולי כאן. ושיהיה יותר מקום לדיבור בזכות הטיפול הנפשי. שלכם, סוריקטה
הי סוריקטה, יופי של סיפור! ואני מקווה יחד אתך שיהיו גם קולות פחות פגועים שיאירו לא רק את ההעדר והחסר... שבוע טוב, אודי
היו לי בעיות עם חיבור לכן אודי היה צריך למחוק הודעות ץודה בעיה זו נפטרה, אך אחרת לא נפטרה, והגעתי למסקנה שהיא לא יכול להיפטר אלא אם כן אולי נמצא דרך להראות אותה באור לא כל כך שלילי, אבל בינתיים אני רואה אותה כרק שלילית אודי, אתה יכול לראות בה אפילו נקודה אחת טובה, עבורי היא פשוט כמעט קיר שאי אפשר לטפס עליו
תודה שחזרת חשבתי שפגעתי בך בתשובה ההיא שם ...מבינה את הקשיים באמת ...לכל דבר יש פתרון בסוף:)
ברוכה השבה :-))
תודה על הברכות, האמת, קשה לי לכתוב עכשיו כאן, ו... אודי מרגיז אותי עם פני הפוקר... תגיד לי זה חלק מהצד מהטפל שבך, אם כך היה מתאים לך להיות שף, ככה להעמיד את התבשיל על האש, שיתבשל במיץ של עצמו עד שיקדיח. או שאתה חושב שאין תגובה תגרום לי לחשוב שרק חלמתי חלום. ולא, אני לא רוצה פירוט מלא כאן, מספיק היה איזה רמז. התבאסתי, וכרגע אני לא בשלה לכתוב, חבל... אבל אין לי להאשים אלא את עצמי... זה הכי גרוע! ככה לפחות אפשר להטיל את האשמה על האחר,
זה היה מעין אוקסימורון, ולכן לא יכולתי להרחיב אבל נרגעתי, תודה אולי בפעם בפרץ של אומץ או תחת השפעה של כדורי שינה (שגורמות לי להיות כמו שיכור משוחרר) אפרט יותר. בינתיים חצבתה שער בקיר
שתלך וההודעה שמהלכת עלי אימים על סופש רגוע ועוד לילה... . תודה שאתה
למצוא נחמה, משהו...תקווה...אבל המקום רווי כאב :( וגם שלי פה... נעלמתי ונאלמתי סליחה.. שבת שלום ושלווה לכלם
הי מיכל, נכון. המון כאב גם כאן (כתבתי על כך למטה יותר). מקווה שבכל זאת יש איזושהי הקלה. גם אם מינימלית. אודי
בחרתי למחוק את מה שרציתי לכתוב, כנראה שגם פה עדין יש לי חסמים שצריך להסיר . למרות האנונימיות, אם אני אכתוב סימן שאני מקבלת את הדברים ומודה על קיומם. אין מקום בעולם... גם לא אצלה.
הי גולם, כשאין מקום מתכסים באשליה של הפקעת העצמית הכאילו-מספקת -כל. ושוב אפנה אותך לניק שבחרת... אודי
בתוך הרוח הרעה הזאת אני רוצה לעוף הרחק מכאן לשומקום ולא לחזור לעולם, לעולם
אני עייפה. פשוט עייפה ומותשת מאד. הכל מכוסה בשמיכה תובענית ואפורה, שום דבר לא אמיתי, שום דבר לא משנה, שום דבר לא קורה או שווה מאמץ. אין באמת טעם להכנס לדברים. לרגשות, לסערות, לחוויות. הכל לא משמעותי, לא באמת קיים, לא באמת בר שינוי. להכל בסופו של דבר יש טעם אחיד - טעם סמיך ואפור ותפל ומריר. יש אנשים, על ידי, אנשים שקשה להם וצריכים עזרה. אנשים שאין לי שום דרך לעזור להם. רק לצפות בקושי ובכאב שלהם ולהתכווץ מאשמה, ייסורי מצפון וכאב, ולהתכסות שוב בשמיכה האפורה שלי, המאלחשת, המשתיקה, החונקת. אודי, אין לי כח... :(
רציתי לבוא ולומר שבת שלום.... אז כנראה אסע למשפחה שלי. מקווה שיעבור בשלום. יש לי ספר מעניין לפחות. אודי, תודה שאתה כאן במיוחד השבוע!
היי אןדי, תוכל לחזור להודעה שלי עם הכותרת חלל? כתבתי שם הודעת המשך. שנית,יצאתי עכשיו מהטיפול.היה משהו שממש כןאב וכתבתי לו במייל.והיום בתחילת הפגישה הוא דיבר על זה.ממש במילים אמיתיות.בקול. זה כל כך כןאב שמשהו יוצא מהמחשכים של הנפש לאור העולם.כל מילה שלו הרעידה עוד מיתר של כאב בנשמתי.הבכי טלטל אותי. אודי.אני זקוקה למילים מנחמות.תנסה לדייק. סורי על התובענות.כאובה כל כך. הילה
מה הוא אומר לי? ששוב אני באותו סרט. שלא נותנת אמון, שמחפשת רק מה רע ולא נכון, ששוברת, שרוצה לעזוב, שרוצה לוותר על הטיפול הזה, שמוציאה אותו דפוק, שמוציאה את עצמי דפוקה שלא ראויה... וכאילו הוא רוכב על הסרט שלי ומתעלם מכל מה שהיה.... וכן, מרגישה ככה. אבל זה שאני תמיד בסרט הזה, לא מוריד אותו מאחריות. וזה כאילו שהוא מקטלג אותי. מכניס אותי למשבצת ששם, לא משנה מה קורה...
הי רחל, אבל את יכולה לקחת אחריות על החלק שלך. הוא ייקח על שלו, אני מאמין. אבל את האוטומטיות צריך לעצור, ויפה שעה אחת קודם. אודי
למה בגילי אני צריכה לחפש את עצמי כל שבת.. למה? ולמה נאי צריכה להיות תלויה באנשים?? למה? (וגם אין לי רכב וזה גם מעצבן ואני לא יכולה לנסוע..)
אני מרגישה מוזרה, מנהלת שגרה רובוטית, לפעמים קשה לי כבר להסתיר, העיניים מדברות. הולכת עם כל הרעש הזה בפנים ופוחדת שמישהו ישמע. אני שוכחת כל הזמן, דברים פעוטים, למה הלכתי מה רציתי לעשות לאן אני נוסעת,.דרך מוכרת הופכת זרה, איני מבינה איפה אני כך באמצע.נסיעה. מרגישה שאיני ראויה, שום דבר לא מעניין, משמח, נעים, מרגש, תחושת כשלון קשה. העצב והכאב אינם מרפים. קשה לי כל כך
כן,.הגברתי
היתה לי יממה קשה עם המטפל שלי. סערה. סוערת. חשבתי שעכשיו יהיה קצת יותר רגוע... או שלפחות יקח קצת זמן עד הסערה הבאה.... כבר כתבתי על זה קצת... ביקשתי מהמטפל שלי שלא יתחיל טיפול עם מישהו שמכירה טוב, כי זה מפריע לי וקשה לי... וגם אותו בחור מדבר עליו איתי המון וזה עושה לי ממש לא טוב....ואומנם לא אמרתי למטפל את שמו, אבל אמרתי לו הרבה פרטים שיכול לזהות מי זה... ואתמול, הבחור מתקשר אליי בהתלהבות ואומר לי שהוא קבע איתו פגישה ראשונה לבירור אפשרות של תחילת טיפול....לא הייתי מסוגלת להכיל את זה. ניתקתי את הטלפון והתחלתי לבכות... זה לא יכול להיות. זה לא קורה לי. התחלתי לשלוח למטפל שלי המון הודעות של כאב, של תסכול, של חוסר אמון, כעס, האשמה... והוא אומר- על מה את מדברת בכלל??... ואני ממשיכה להוציא את התסכול, והוא, מתברר, לא ידע שזה אותו אחד שדיברתי עליו, וקבע איתו... ולא האמנתי לו. התקשתי להאמין לו... ועכשיו הם יפגשו. הוא לא יבטל אחרי שכבר קבע איתו...וזה ימשיך. ולמרות שהתברר שהוא לא הבין, הלב לא נרגע. הלב מרגיש שבגדו בו, שאי אפשר לסמוך עליו, הרי היה אמור להבין ולחבר בין הדברים!! זה היה הכי פשוט להבין וברור!!! מרגישה שבורה.. שלמרות שנלחמת על אמון וכנות, הכל מתנפץ לי שוב ושוב.... רחל.
הי רחל, הציפיה שידעו מה את חושבת מבלי שתגידי אינה ריאלית. זו ציפיה ינקותית. אפשר להבין אותה, אבל אין לצפות שהיא תוביל החלטות בעולם האמיתי. הוא חייב לדעת על מי מדובר, ואם זו פגישת הערכה - הרי שמותר וראוי שהוא יגיד שהוא מנוע מלקבלו, בגלל ההיכרות הזו שלכם. מאוחר יותר - זו כבר תהיה בעיה ולא ניתן יהיה לבטל טיפול שהחל. אודי
ומי מגדיר את מטרותיו? כי מניסיוני זה לא המטופל אלא המטפל. נכון?
אני מקווה שנצליח לקבוע אחרי שחודשיים לא נפגשנו. שנעבור את המחסום הזה.
ולא דיברתן בכלל כל אותה התקופה?
שיחה אחת, 4 מיילים ו10 סמסים. אם ספרתי נכון...
הגעתי לעבודה ובא לי לעוף מכאן.. אגב בסוף החודש אני עוזבת סוף כל סוף.
אודי, היית עונה למייל ששלח לך מטופל שהוא כבר לא מטופל שלך? היית מתעצבן? כועס? מתעלם? כמו שמיכ כתבה הידיעה על הילדה עושה לי רע ומחזירה אותי למקום הילדי שלי שמאוד רוצה חיבוק ויחס ממנה. בינתיים אני מתמודדת יפה, נכון?
הי פרדייז, לא נראה לי שהייתי מתעצבן. לגבי התגובה - זה תלוי בהמון דברים, לא יודע להגיד מחוץ לקונטקס. ממה שאת מתארת זה נשמע משהו שבהחלט אפשר להבין ולהיות אמפטיים אליו. אודי
להגיד משהו ולא היו לי מילים רק רעש גדול של צעקה מתמשכת וקולות ובכי. איש לא מבחין..זר לא יבין..אני עיפה כל כך. קורסת
הי עמליה, אני שומע צעקה גדולה, לעתים אילמת, היום במיוחד, כאן. יש לכן הבנות לגבי זה? אודי
בכיתי המון. על כמה אני מעצבנת ולר מוצלחת. על שנמאס לי מהכל ואין לי כוח לתקשורת עם אנשים כי נמאס לי להבליג להם ולעשות בשבילם. ודווקא אני עצובה בלילה כשצריך לישון ולהרגע.
הי בננה, כשעצובים - אפשר לבכות, זה ביטוי לעצב. אני הייתי שואל לאחר מכן, כשלב הבא, מה ניתן לעשות כדי לשפר את ההרגשה הזו. אודי
אולי לנסות לחשוב על מה יכול להרגיע. או לראות קומדיות.
מה שאתה חושב. אבל עדין קשה . מתנתקת ונשאבת לתוך הזכרון ..בלי תמונה רק הגוף והנשמה והכל שחור מסביב ...בור שחור ...זה מרגיש שהייתי שם אחר כך כל כך עייפה ומותשת
אם תעזוב, אתה תודיע לנו לפני כן? תכין אותנו? אל תשאיר אותי לבד. אודי, שתדע לך שלא האמנתי שכך אני אגיב, היא פשוט לא יכלה לתת לי זמן לעכל את זה. אני ממש מקווה שאצליח להתגבר ולהמשיך איתה ולא, אני לא בטוחה. ז"א אני חושבת שיהיה אפשר אבל שזה לא יהיה קל. הלוואי שכשתחזור אתבדה ואראה שהכל אצלה בסדר.
זה המקום היחיד שלי כרגע. אני משתדלת...
אודי, קשה בטיפול, קשה. ואני יודעת שכשקשה סימן שצריך לעבוד על זה ולהישאר. אבל אני גם מפחדת שגם אם זה יהיה רע באמת לא אדע ללכת, לא אדע לומר אם זה יהפוך למשהו פוגעני באמת. אני מרגישה ממולכדת, רואה את השחור לבן, את הלסמוך בלי שום שליטה או לא לשחרר שום דבר, אבל לא מצליחה למצוא בכנות את האפור ביניהם. מפחיד שהיא תגלה שאני לא באמת יודעת לשמור על עצמי (תגלה? היא יודעת), והכוח שהידיעה הזו מביאה איתה... נעמה.
נעמה, חשבתי על הקשה והרך בלחם, ששם הקשה הוא מבחוץ והרך מבפנים וחשבתי- איך זה בחיים? איך זה בטיפול? אולי- בחוץ קשה, מין קרום כזה ששומר, אח"כ בפנים משהו רך יותר, פגיע, ואיכשהו חשבתי, בתוך הרך, שוב קשה. חושבת על הרכות כמו מין ענן נעים כזה , שדרכו מגיעים/אפשר להגיע אל משהו קשה שבפנים. וגם חשבתי: איזה קושי יש ברכות. וכל המחשבות השכבתיות האלו, שכבות שנועדו להגן, לשמור. ואולי את יכולה קצת לסמוך עליה, שהיא תדע גם אם את לא, מתי זה קרום ששומר ואסור להיכנס. אמרת "לסמוך בלי שום שליטה". ומה עם לסמוך שלה תהיה שליטה? אפשרי?
גילת, את יודעת, איבדתי את השכבות שמרגישות רך. אולי הן נמצאות מתחת לקרום הקשה הזה, אבל אולי אם נתאמץ וננפץ אותו סתם אשאר שבורה. ואיך אפשר לשים את כל האמון אצל מי שיכול כל כך לפגוע? אני באמת לא מצליחה לראות איך זה לא הקיצון האחד או השני, גם כשאני מבינה שהחיים הם לא בשחור-לבן... נעמה.
שומעת אותך את הפחד .מאמינה שזה לא יהיה רע זה רק הפחד ...תנסי אם לא תנסי לא תדעי ...בכל פעם שאני זזה משבצת זאת הרגשה נפלאה של חיבור והכלה
היי אביב, הדברים שלך גרמו לי לחשוב על זה שדווקא כשיש לי יותר מה להפסיד, הקפיצה הזו מפחידה יותר. כשהייתי במקום נמוך אמרתי לעצמי שגם אם זה יהיה הרסני זה הדבר היחיד שזמין לי עכשיו שיכול לשנות את המצב, וכל דבר עדיף על מה שיש. עכשיו לא כל דבר עדיף... נעמה.
הצליחה לברוח....כך נדמה לי שדווח בחדשות....אמרה שהיא דתייה........לפעמים הדת עוזרת לילדה קטנה ולפעמים.................הורסת...........7 גיל ארור..........כשזה זר זה מובן לה שזה רע אבל כשזה בבית?????????????????????? 7777777777777777777777 אוףףףףףףף
היי מיכ , כתבתי על זה בדיוק בפורום אחר. זה מזעזע ומחריד.
למנהל הפורום ובכלל ,אני מחפשת לחברה פסיכולוגית קלינית טובה ,שמקבלת דרך כללית, מפאת תקציב מוגבל . מישהי שמטפלת גם בגישה פסיכודינמית וגם בגישה קוגניטיבית, כדי לעזור בנושא מציאת זוגיות .
היא אמרה שהיא תחזור אז היא כנראה באמת תחזור. אבל אודי, אני לא יכולה לחזור. אני לא! כי אי אפשר, קרה משהו ושום דבר לא יכול להמשיך כאילו כלום לא קרה....
למה אני תלויה בה, רעידה קטנה ואני כבר צריכה אותה לידי....אותה לידי. רק להיות.
הי גולם, אין למה. כי זה ככה. כי לא אפשרו לך להיות תלויה "טוב" כשהיית צריכה את זה, אני משער (אבל מה זה עוזר?...) אודי
כי השמש נעלמה. לקחתי אוכל, ספר ושמיכה ויצאתי אל השמש. בלי הטלפון, להתנתק מכאן ובכלל. היה לי טוב. אתה יודע? אני גרה ברחוב מאוד ראשי, שומעת את האוטובוסים "מדברים" מחלוני. הלכתי חמש דק' והגעתי למקום שקט, דשא ושמש. ועכשיו, שוב אודי, הכל חוזר. היא נעלמה... ): אני רוצה אותה. איפה היא?
חורים שחורים ..נשאבת לתוכם הגוף זוכר הכל..הנפש צועקת הכל ...וכלום לא זוכרת ...זה כל כך מעייף המסע הזה ...
אתה יודע אודי. קראתי המון ספרי פסיכולוגיה. באמת הרבה. חלק מהדברים שקראתי לא ממש הבנתי אפילו, אבל רפרפתי עם העיניים על פני המילים והמשפטים ובאיזשהו מקום רציתי לחוות תחושת של אחדות ושייכות למחנה של המטםלת שלי כאשת מקצוע וזה היווה את המוטיבציה שלי להתאמץ ולקרוא. רציתי לדעת כל מה שהיא יודעת. זה לא עזר לי להבין הרבה. שהתגלגלתי מן הפסיכולוגית אל העוסית והיא ראתה כמה זמן ואנרגיה אני משקיעה בקריאה ספרי פסיכולוגיה היא קראה בקול "עזבי כבר את הספרים המטופשים האלה ותתחילי לחיות את החיים. יש עולם שלם בחוץ". אתה יודע מה אודי? היא צודקת. יש עולם שלם בחוץ (ועולם שלם ברגש ובחושים). עולם ששווה ללמוד איך לפגוש אותו, לחוות אותו, להכיר אותו, להסתקרן לגביו, להנות ממנו. האם כל אלה לא אמורים להיות גם המטרות של המטפל עבור המטופל? לסייע לו להבין מה מונע בעדו לעשות כן ולעזור לו להתגבר על המחסומים? בדיעבד הרגשתי שפשוט הפקירו אותי בטיפול הפסיכולוגי. הפקירו אותי. המטפלת לא נתנה את הדעת לאופן שבו שקעתי בקריאת ספרים. היא אפילו השאילה לי משלה בהתחלה. היא לא נתנה את הדעת לכל מה שקורה שם בינינו ואיך דפים עם טקסט שבאמצעותם רציתי ללמוד ולהבין ולדעת הפכו לתחליף או הסחה מנגיעה בממשות של חוויות והחיים. והפסיכולוגית לרוב רק שתקה או אמרה מילה במשורה פה ושם , לא אמרה לי בצורה הכי ישירה ולעניין! "מימה, התשובה לא נמצאת בספרים! את מנסה לדעת בשכל במקום להביא את עצמך לשהות באי ידיעה ולפגוש מה שבא, להכיל את אי הודאות שכרוכה בזה, להפתח לחוויות, לעולם, להזדמנויות, למגעים'. היא לא אמרה את זה. היא לא הסבירה את זה. היא הפקירה אותי לספרים, ובזבזה לי זמן יקר מהחיים ובסופו של דבר שהבנתי שלא שם התשובות ולא זה העניין ההבנה הזאת הגיעה אליי עם הרגשה של השפלה ותערומת כי הרגשתי שהיה אפשר לקדם אותי יותר מהר, יותר יעיל, בפחות זמן ובוודאי בפחות השפלה. כי כאילו כל ניסיונותי לתפוס ולהבין בשכל הפכו בסופו של דבר לאקט ששיקף אותי בנלעגותי. היא ידעה הרי שאני מחפשת לא נכון ובמקום הלא נכון, מדוע לא פצתה פה? והכי עצוב שהיכולת השלילית שלי עדיין לא מספיק מפותחת. החושים שלי עדיין רגישים מדי. זה לא מסקרו אותי הפתיחות לחדש הלא נודע. זה מאיים עליי וזה מכאיב לי נרקיסיסטית- עצם העובדה שטמון שם קושי עבורי בזמן שעבור מישהו אחר לא בהכרח. אני רוצה שישימו תמונה שלי מול המונחים של קליין על צרות עין ורצון להחמיץ את החלב שבתוך השד הטוב והמזין של האחר. אני חושבת שאני ראויה למעמד הנשגב הזה. הלכתי.
יש קריטריונים ברורים לעניין הזה?
אני לבד. היא הלכה, לא יודעת לאן ולא יודעת אם תחזור. ואני לבד, ולא יודעת מה עושים, איך ממשיכים. אז אולי תגיד לי איך ומה לעשות? כי יום שני עוד רחוק ובכלל לא באופק.
את מזה צודקת....זה נורא קשה לחכות. סליחה שאני מתערבת. אבל יש לי כמה פתרונות שאולי יקלו עלייך. לקבוע לך מלא תוכניות ומשימות עד הפגישה הבאה. או להכין משהו נחמד לפגישה. לצייר את מה שאת מרגישה ולהראות במועד שקבעת. בהצלחה
אז עכשיו חזרתי וזה עזר לאז. אבל זה לא מספיק. עכשיו זה שוב עולה. לצייר אני לא יודעת.. רק לכתוב, אבל אני לא רוצה לחכות, רוצה אותה.
היי חנה, אולי אפשר להסתכל על זה כך : (אם מתאים לך, ויכול להיות שאני טועה) אם את כ"כ מתגעגעת אליה ומרגישה לבד שהיא לא לידך - אז כנראה שאת לא כל כך לבד, כי יש לך אותה. עם גבולות ולא תמיד ויש דברים בלתי צפויים - וההפוגה הזו, יש בה משהו מאוד חשוב ושומר. זה הרבה פעמים מלמד אותנו להעריך ולהרגיש עד כמה האדם הספציפי חשוב לנו בחיים.
היא חשובה לי, זה ברור. אני מגיבה כך כי אני בהלם. זה היה בהתפעה וללא הכנה מראש ואני לא רגילה לזה. יותר מזה, בגלל שזה קרה כך אני חושבת שקרה משהו לא טוב ולכן ככה אני לא יכולה להמשיך. אם משהו קרה אז היא לא תוכל להיות שם יותר בשבילי ואני לא רוצה אותה ככה. משהו קרה ואי אפשר להתלעם מזה...
אני מוכנה להיות ילדה גדולה, אם אדע שיהיה בסדר, אבל אני לא בטוחה. אתה יודע שאני סומכת עליה ומאוד אוהבת אותה, אבל הפעם מרגישה שלא טוב, שמשהו לא טוב קרה, לכן קשה לי מאוד. אתה יודע, אני אפילו לא בטוחה ששמעתי אותה ואמרת לי שלא לדאוג ושהיא בסדר. ז"א שמעתי, אבל אני כבר לא יודעת...
מתרחשות בנפש בלי שנוזלת אפילו טיפת דם אחת במציאות הגלויה
תמיד אפשר לשלוח הודעות. אודי נמצא כאן ומעלה אותן, בימים ראשון, שני, רביעי וחמישי.
היי, אולי זה קצת לא מתאים למצב הרוח הפורומי, אבל בכל זאת החלטתי שחשוב לי. אז עץ-שמח, טייק 2. :) השבוע: - קיבלתי את תוצאות בדיקות הדם שעשיתי והן היו טובות. - קיבלתי פידבק חיובי על משהו בעבודה שעשיתי לראשונה. - למדתי מגילת מושג חדש, הטיית האישוש, והיה לי מעניין לחשוב על האופן שבו הוא מתבטא בטיפול שלי לאחרונה. - סיימתי את המחויבויות שלי היום מוקדם משחשבתי והיה לי פנאי לקצת שטויות. :) כל מי שמתאים לה מוזמנת בחום להצטרף! נעמה.
מנסה לחשוב.... אין לי, אבל החלטתי הרגע תו"כ מחשבה מה לכתוב ושאין לי, שאצא עוד מהבית לנוח באיזה דשא עם שמיכה וספר ובלי הטלפון כדי להתנתק קצת מהמחשבות ומכאן. למרות שקצת קשה לי לקבל את זה כרגע, היא אמרה שהיא בסדר ושלא צריכה לדאוג אז זה גם סוג של משמח. ואקום עכשיו מהמיטה להכין לי ארוחת בוקר מושקעת (:
היום....... לא רוצה להעיב על השמחה. בכלל אני,ומה שקורה בחוץ הם כמו שתי קווים מקבילים. בחוץ קורים דברים טובים. אבל הם עדיין לא מורגשים. בכל זאת רוצה להצטרף אלייך חנה לדשא ולשמיכה.אפשר? או סתם לנוח פה........ הילה
הי נעמה, את יודעת, אני מרגישה עצבות גדולה, דיכאון עמוק, וזה דווקא משמח, משום שזה רגש רך ועגול הרבה יותר מכל מיני אגרסיות פנימיות. השבוע אבחן את כוחותיי - אני עובדת המון שעות ממוקדם מאד עד מאוחר, ואבחן גם האם אצליח למלא את ברכתו המוכרת של אודי לנוח בסופשבוע ולאגור כוחות לקראת השבוע הבא. שלכם, סוריקטה
חנה, וואו, ממש הרשמת אותי! התרגשתי לראות אותך מוצאת את החיובי בתוך הקושי שלך ויותר מזה - יוצרת לעצמך חיובי. זה כל כך לא מובן מאליו בעיניי. הילה, בואי לשבת תחת ענפים של חיוביות, בתקווה הם יפזרו עוד טוב. :) סוריקטה, מיכלים רכים שמתמלאים... נעים לי לאתגר את עצמי ככה, תחושה קצת משונה אבל טובה. נעמה.
הי נעמה, חנה, הילה, סוריקטה. נעים לי לקרוא את הענפים שלכן, אז אולי המשהו טוב שלי להיום, זה לקרוא אתכן, ואז לומר את השמות שלכן, (ארבעה דברים טובים!) ולנסות סתם להצטרף בשקט.. הילה, ראיתי שקשה וזה לא בדיוק ענף-שמח בשבילך. ובכל זאת, מקווה שזה ענף של יחד שיש בו נעימות. ולמטה ראיתי ששביר העלתה את השיר "כולנו זקוקים לחסד" והוא נגע בי היום במיוחד. שלכן גילת
לא רוצה להקלט ...אבל לא מוותרת כי מגיע לך שתדעי שאני גאה בך כל הכבוד על ההתמדה ... והשבוע פשוט מצליחה לראות את הטוב והחיובי ופחות קרבן אז טוב לי
נעמה,חנה,גילת,אביב, טוב לי לחסות בצל שלכן....... מרגישה כמו עץ פיקוס שהעלים והענפים שלו פרוסים....... ונותנים צל כל כך טוב..... ובא לי עץ פירות,פירות הדר..... משהו טוב היום-יש לי חולצה חדשה שמאוד מחמיאה לי. מברכת את כולנו בשבת שקטה ונינוחה....תחזיקו גם בשבילי כי אני עובדת השבת..... שלכן, הילה
.... אין לי ממש כלום כרגע. לא עובדת.
ממש שחבתי עלייך בימים האחרונים.. ואפילו רציתי לכתוב לך כאן. אז שמחה לראותך. מקווה שתמצאי עבודה ושיהיה לך יותר טוב.
מחפשת חומר לגבי השרלטנות בתחום הפסיכולוגיה, ז"א על כך שישנם אנשי "טיפול" שלא עברו הכשרה אקדמית, אשמח לשמוע האם מי מכם יודע היכן אוכל למצוא חומר בנושא, אפילו שידובר על החשיבות של פרופסיה והתמקצעות. תודה רבה מייל: [email protected]
שלום, אני יכול לצרף שני חומרים שלי: https://www.youtube.com/watch?v=fyL2W7pePRs והמאמר שלי שכאן (עמ' 48): http://www.psychology.org.il/sites/psycho/UserContent/files/psycho-actualia/psycho_10_11.pdf מקווה שיעזור, אודי
האם אתה חושב שמי שלא גר בירושלים ולא חייב ליסוע לעיר הזו אז עדיף שלא יסע? זה ממש מפחיד ומלחיץ. אני מפחדת ולחוצה מאד בשביל משפחה שנוסעת. אשכנע אותה שלא תיסע? מה אתה אומר?
לא מפחיד. זה בסדר לבוא לכאן. עכשיו אפילו חזרתי מאיזה פארק. כן, היה איזה בחור, נדמה לי שערבי שניסה להתחיל לדבר איתי אז קמתי ועברתי למקום אחר, אבל הייתי גם לבד. אי אפשר לא לחיות בגלל זה.
שלום לכולם, אם אתם בני 18-35 בבקשה עזרו בעבודת ה-MA ע"י מענה על שאלון מקוון, קצר ומעניין העוסק בדרכי התמודדות עם לחץ ומשבר. בין המשתתפים יוגרל פרס! https://ruppin.eu.qualtrics.com/SE/?SID=SV_1MpenhRnSt1pxcN תודה!
השאלון נתקע לי מס' פעמים ואני צריכה למלא שוב את הדף האחרון בו הייתי...לא הצלחתי לסיים ועכשיו נתקע שוב על אותו דף. אנסה עוד פעם אחת, ואם לא אפסיק. דווקא חבל ):
הצלחתי לסיים
חלל גדול בתוכי בלי שם בלי צורה כמו גנרטור שואב לתוכו הכל לכל מקום שאני זזה הוא הולך אחריי הוא לא אני אבל אני נעלם מול הבולען
היי, זה קורה כשדמויות משמעותיות שלי מתערערות. כשפגישה בטיפול מתבטלת.מרגישה שנפער בתוכי חלל.....כמו במעלית שהרצפה מתערערת ואפשר ליפול לתוך חלל גדול שחור ומפחיד. גם בקשר לילדים. הכי מפורט שיכולתי. הילה
הי הילה, זה נשמע שרשת הביטחון מחוררת ולא יציבה. כל היעדר פוער בור והיא לא מצליחה להחזיק... אודי
אני כבר יודעת שאתקשר אליה ביום שני, לפני שניפגש כדי להגיד לה שאני לא יכולה לבוא כי קרה לה משהו... אודי, אני לא יודעת איך להמשיך. אני חושבת להתקשר לפסיכי' כי היא עובדת עם בעלה... (עוד אחד מהדברים שגיליתי לצערי...בחיפושים שלי) אודי, אם היא הייתה יכולה היא הייתה אומרת לי למה.. אודי. מה אעשה? אויד, היא אף פעם לא השאירה אותי לבד. בחו"ל דיברנו פעם בשבוע והביאה לי גם מחברת. כשהיא הייתה בחופש היא נתנה לי מכתבים ואפילו יש לי מכתב ללפני שבת שאם אני רוצה אני קוראת אותו מחדש. ואודי, עכשיו לא. אודי, קרה משהו. ואני יודעת שתגיד לי להרפות ולחכות לפגישה איתה ולשמוע ממנה. אבל אודי אי אפשר, זה עוד הרבה זמן. ואני דואגת לה ולא יודעת מה לעשות.אולי אני גם דואגת לי, כי אם קרה לה משהו אז היא כבר לא יכולה להיות איתי. היא עוזבת אותי.. היא תעזוב אותי כי קרה לה משהו. אתה מבין אותי? אני לא אוכל להמשיך ככה אם אני ידועת שקרה לה משהו כי היא כבר לא תוכל להיות איתי. ואי אפשר גם וגם.. אי אפשר. אתה מבין? זה שיש לה משפחה אני ידועת וגם עוד מטופילם ואפילו ילד אחד שלה ראיתי. אבל עכשיו קרה משהו היא נעלמה. נעלמה. לא יודעת לאן. ואולי היא לא תחזור, אולי היא תחזור ולא תוכל להיות איתי. הכל בגלל שקרה לה משהו. משהו לא טוב יכ היא לא סיפרה לי וגם לא ענתה לי או חזרה אליי. אז היא לא יכלה כי קרה משהו. אתה מבין שקרה משהו? אז איך אני יכולה להמשיך? לחכות לה זה עוד הרבה הרב זמן. ואני לא רציתי להיות כאן היום אבל לא הצלחתי אחרת.. לא הצלחתי. אודי לא יודעת מה לעשות. קרה משהו ואני לא יודעת מה ואני לא יודעת אם היא תחזור ואולי היא עזבה אותי. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. היא אף פעם לא השאירה אותי לבד. אף פעם. אתה מבין? אז אני לא יודעת איך להסתדר ככה. אני בכלל לא הצלחתי לדבר איתה כשהתקשרה. ורגע אחרי שקלטתי ורציתי לדעת שהיא גם לא יכולה לדבר איתי בטלפון היא כבר לא ענתה, הייתה בממתינה ולא חזרה אליי. שלחתי לה הודעה אז וכתבתי לה שבטח קרה משהו ואני לא רוצה להפריע ואני צריכה שהיא תגיד לי שהיא אל יכולה לדבר איתי ושאני יודעת שהיא לא רוצה שאכתוב אבל אם קרה לה משהו עצוב אני מאוד מצטערת. אבל היא לא תקרא את ההודעה. כי היא לא קוראת את ההודעות שלי. אתה יודע? ואם היא לא ענתה או התקשרה אליי אז קרה משהו. משהו שאני לא יודעץ מהו.. אבל משהו קרה והיא אמרה לי שהיא בסדר ושאני לא צרכיה לדאוג. אבל זה לא נכון! זה לא נכון! כי כן קרה משהו היא הלכה.. לא יודעת לאן. ולא יודעת אם היא תחזור. אודי, תעזור לי? אחרת אני לא יודעת מה לעשות ואיך הלמשיך בלעדיה. אולי היא תעזוב אותי, ואם היא תחזור אז זה לא היהי אותו דבר כי קרה לה שמהו... ואם קרה לה משהו היא כבר לא יכולה להיות איתי. מה עושים? אל תגיד לי לחכות. אני לא מצליחה לחכות.. אני לא יודעת מה לעשות. מה עוישם? אויד, תגיד לי מה לעשות? אי אפשר להמשיך ככה. אודי, תאמין לי שגם אני לא מאמינה שאני כותבת כזו הודעה ארויכה וחזורת על עצמה.. אבל אודי אני לא יכולה לבד. אני לבד. היא הלכה. אתה תעזור לי??
הי חנה, היא אמרה שהכל בסדר...אני לצערי מכירה את המצבים האלה שהדמיון והחרדה יוצאים במחול מטורף ואז אוכלים סרטים מצב ממש לא נעים מכירה אותו ממש טוב...ולכן אני לא יודעת אם זה ירגיע אותך ובכל זאת היא אמרה שהכל בסדר, נכון?אז אולי?...
אז היא תחזור. השאלה אם אני אחזור....
החדשות עשו לי רע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
סוער פה... גם בחוץ בצפון יורד גשם עם טיפות גדולות. אגב החלטתי להיפגש איתה . רק לראות אותה. להירגע. אודי איך התחושה להיות עיקר של מישהו? לא בתפקיד האם כי כאם אני יודעת שאני משענת לילדי אך יש ביננו קשר-קשר דם האם מטפל מכיר מודע לעובדה שהמטופל מאד תלוי בו גם כשאינם נפגשים?
אתה יודע מה אני מרגישה פה?... לא יודעת איך לתאר...משהו כמו כאשר רואים פרי שמעולם לא טעמו... מלחיץ אבל מגרה...ואז טועמים קצת עם עיניים עצומות בגלל חשש...הטעם טוב אבל לא מבינים מה זה בדיוק,עם מה אוכלים את זה... חלום... אני מתחילה להרגיש שהילדה שבי פעם רצתה את אבא שמותר לו לקרוא כך...
ההודעה שלי שראית היתה מיום ראשון. ענית יחסית מוקדפ. הכל בסדר
הרבה תום, כנות ואמפטיה https://www.youtube.com/watch?v=myefukeCaak#t=82
הי עמליה תודה על השיר, פשוט מקסים. מקווה שתהיה מספיק אהבה וסימפטיה בלבבות כדי שנוכל להמשיך. שולחת לך שיר בחזה אמנם לא כזה מרהיב ודרמטי ובכל זאת בסופו של יום סוער כולנו זקוקים לחסד.
רגע קטן של ניתוק כנראה...זה השיר אם לא שלחתי אותו קודם: https://www.youtube.com/watch?v=rROZKLwxLss
