פורום פסיכולוגיה קלינית

מאחלת לך שנה טובה ומבורכת, עשיה ברוכה , ואם אתה רוצה, אז לידה נוספת של ספר... מתוך שמחה, התלהבות וסיפוק !! מאחלת לך שנה מוארת מלאת אנרגיות חיוביות.. ומאחלת לך את כל הטוב שבעולם.. אדם יקר ואהוב שעושה כל כך הרבה טוב לאנשים רבים... ורוצה גם לשתף ולומר לך שנפגשנו :)) צלצלתי בפעמון כרגיל, ובדקות הראשונות אכן הייתי מנומסת :) אבל אח"כ אמרתי לה כל מה שאתה וסוריקטה אמרתם לי אתה- שאני מרגישה גם כעס וגם געגוע ואפשר לתת לשניהם ביטוי ואפשר להקיש על הדלת.. וסוריקטה- גם לגבי ההקשות ,שאקיש. וההשפלה שאולי אני מנסה "להטעים" אותה בגלל שזה מה שאני מרגישה.. וגם לגבי הסדיזם שלי כלפיה ,שכנראה ממקום של הזדהות עמוקה שלי עם דמות סדיסטית משמעותית עבורי מהילדות המאוד מוקדמת (מה שמאוד נכון ) ה-כ-ל סיפרתי לה. והיא אמרה לי, אז נעזרת בפורום כשלא הייתי ? ועניתי לה שאני חושבת שכמעט כל יום התכתבנו פה .. וכן, שאתה אודי מאוד מאוד עזרת, הקלת, נתת תחושת רצפה ושפיות.. אחרי זה כבר לא זוכרת מה היה , מה אמרה.. אבל היה ממש ממש ממש טוב ואני כבר בכלל לא כועסת על אמא צביה.. הלב שלי מלא באהבה :)) אהבה לאמא צביה, אהבה לך, אהבה לחברות הפורום , וכמובן לאנשים מהחיים שבחוץ.. כייף להתחיל כך שנה חדשה :)) ורוצה לברך אותך הילה מקסימה שתהיה לך שנה טובה ושמחה ובעניין הילדים שיסתדר באופן כזה שיהיה לך ולילדים טוב :) ולך חנה בהצלחה מרובה !! ולך סוריקטה אהובה, ומיכל (אחותי) ורוני אחותי ל.. ואביב מקסימה, מאחלת לך שכולם כבר יהיו אביב אחת :) ושירה, ומחדשש, ומימה, וגולם, ואורי יקר... וגלית מפעם וסנדיי..וחלום.. וכל מי שאני כרגע לא זוכרת.. שלכולכם תהיה שנה טובה, מבורכת ,בריאות טובה, שנה של צמיחה, יצירתיות ,שנה מוארת עם אנרגיות חיוביות.. אני עכשיו מלאה באנרגיות חיוביות :)) הייתי בתחנת דלק ואמא צביה תדלקה אותי :)) שלכם-במבי.

שלא ציינת אותי . אני אוהבת אותך ומבינה אותך. את מתוקה:) שיהיה לך שנה טובה אני שמחה שטוב לך.

אוהבת כל כך שאת ככה ... שנה טובה ומבורכת

מרגש שזכרת אותי.. שנה טובה שתהיה.. תודה!

זה כל כך נדוש. החיים נגמרו לי.

פסיכולוג שלא מרגיש אדם במצוקה נוראית.

הייתה פגישה טובה, אני חושבת שזה באמת יכול להיטיב לי, קבענו שנדבר אחרי החג.. קיבלתי חומר קריאה והאמת נשמע מעניין. אודי, אתה יודע- בהתחלה כשנכנסתי אליה היתה לי ממש חרדה.. ולאט לאט כשהבנתי שזה לא טיפול כמו שהיה לי, הצלחתי להירגע ולהסתכל אליה, שזה לא משו שהצלחתי בטיפול שהיה לי. דיברתי איתה קודם, כי סיכמנו שאוכל להתקשר אליה אחרי הפגישה, ואני מרגישה שזו הייתה שיחת סיכום ואני חושבת שאוכל ואצליח ואפילו לא ארצה או לא אצטרך לדבר איתה...

התחלה חדשה שמחה שהיא התחילה טוב .שמחה שההרגשה שלך טובה זה נפלא

בהצלחה בטיפול החדש ומזל טוב ליום הולדתך.. :) שמחה שהפצעת שוב.. :) במבי.

אחרי הפגישה עם המטפלת החדשה התקשרתי למטפלת הקודמת וגם סיפרתי לה מה היה..

בהצלחה רבה!

בהצלחה רבה! שנה טובה!

קשה לי לכתוב לאחרונה יש התחלות חדשות, הם מובילות לחרדות ולפחדים לא פשוטים... בכל זאת שנה חדשה- אודי היקר תודה על שנה שבה תמכת, הקשבת והיית לצידי! בטוב וברע, בשקט וברעש, תומך, מושיט יד המקום הזה כל כך חשוב לי, אודי. אני מודה לך שאתה כאן כל כך נוכח. שנה חדשה עם לידה של ספר חדש! השנה איבדנו את עמליה היקרה. מותה טלטל אותי ביותר, לא יכולה לאמר עד כמה.... כל כך מקווה שהיא מצאה את השקט שכל כך ייחלה לו. שסוף סוף רגוע לה ואין לה אינספור קולות בראש. עמליה יקרה, אני רוצה להיפרד ממך, לאמר לך שאני לא כועסת עליך. שלא יכולת יותר. שהכאב היה בלתי נסבל. נוחי בשלום על משכבך. אדליק נר לזיכרך. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים. הילה

אישה יקרה, נדמה.לי לפעמים ממש הכרת אותה. אני לא נכנס לפה הרבה אבל האמת עכשיו בגלל החג הסתקרנתי. לפעמים אני חושב שאולי אני מכריח אותכם.לזכור אותה או נלחם בזה שישכחו אותה באיזשהו מקום. ההודעה שלך כל כך ריגשה אותי. אני רוצה לאחל לך שנה טובה, הרבה בריאות ונתחים גדולים יותר של אושר. את פייטרית אמיתית ואני בטוח שהעוצמות שלך משפיעות על כל סביבתך. שתהיה לך שנה פשוטה יותר. שלך אורי

מתגעגעת אלייך ...חושבת עלייך מקווה שטוב כבר...מגיע לך שקט ושלווה שולחת לך כוחות ואנרגיות טובות ומרפאות שנה טובה לך שנת לימודים מוצלחת .

תודה לך ששמת לב אוהבתתתתת הילה

שנה טובה אודי, תודה על מה שהנך. שנה טובה לכלם והצלחה במסעות המפרכים... תודה אורי ושנה טובה, מקווה שהחגים יעברו בנעימים....אביב תודה.. חנה מזל טוב ובהצלחה. מ.

שנה טובה וניפלאה שנה של צמיחה מחבקת

האם אתן מנצלות את ההזדמנות של החגים כדי לתת מתנת חג צנועה, או שזה לא רלוונטי בעיניכם? אודי מה לדעתך אומר הדבר מלבד נימוס?

שנה טובה ומתוקה לכולן ולכל אחת בנפרד לאביב, חנה, סנדיי, נטע, מיקה(איפה היא?) מחדש ובמבי המתוקה שגורמת לי לפעמים לחייך כשהיא כועסת :) שנה טובה לאודי היקר מכולם שתמיד פה לעזור שעונה לכל אחד ואחת מאיתנו בסבלנות אינסופית ודואג להרגיע לחבק ולאהוב את כל אחד לפי צרכיו.. אודי אתה איש יקר ומדהים תודה. Aya

שנה טובה ומתוקה גם לך איה .. אל תהרגי אותי אבל שכחתי בהודעה הקודמת ששלחתי ... שנה טובה ומתוקה לך ואל תכעסי/תפגעי ממני.. טוב ? במבי.

שנה טובה איה שנה מלאה בדברים טובים ומתוקים

תודה לכם, תודה על המשוב, כמו טיפת מים במדבר. אז ככה, לא כל דבר אפשר למחוק, אי אפשר למחוק 15 שנים נוראיות, אי אפשר למחוק שמי שהיה צריך להגן עלי, לתמוך בה, גרם לי לכל ההרס הנוראי. אי אפשר למחות את השנים בהם הייתי תחת לחץ ומניפולציות שלא להוציא כלום החוצה. עד היום - שום דבר לא בחוץ, תראי אותי לא תאמיני. מוצלחת, מוחצנת, מרשימה, לא רואים את הרקבון בפנים, את החור השחור, אני מלומדת בלהסתיר, להמשיך הלאה, להצליח למרות הכל, וכמו מילות השיר, רק במסתרים אמחה את הדמעות, תמיד, רק במסתרים. ודווקא בזמן האחרון ההתקפים נהיים יותר ויותר תכופים, לא יודעת מה גורם לזה, אולי כי אני לוקחת יותר כדורים, ולכן הסבולת הטבעית נחלשת, לא יודעת, עכשיו יש לי סביבה תומכת, אבל אני כבר יודעת שלא יכולה לפתח שום תלות במטפל, כי זו נקודת התורפה אצלי, אכזבה ממי שאמור לעזור לי, מפילה אותי על הקשרים, מוציאה את כל השדים, זה עובר, תמיד זה עובר בסוף, השאלה איזה נזקים הצונאמי משאיר אחריו, השאלה כמה אני הופכת להיות יותר שרוטה. אודי - לא אלך למיון נפשי, לא אלך. מקסימום אסמם את עצמי עם תרופות. אלך לפסיכיאטר אקח תרופות שיסממו את הרגשות, עד שההתקף יחלוף, אנסה בלי זה, נראה אם אשרוד, מנסה את כל הכלים שיש לי, תודה לכם על התמיכה, היא בהחלט עוזרת. אביב, אתך ממש אתך במה שאת מתארת, מבינה כל מילה שלך, מפחדת להסחף לתוך המערבולת שלך, כי ההרגשים הללו כל כך מוכרים, אם כי מאספקטים אחרים. תודה לכם

יקרה שיהיה טוב את מכירה את עצמך ואת ההתקפים .שימרי עלייך

לא יודעת באמת מה להגיד. קשה לי. ואני יודעת שמסובך לתקשר בלי מילים אבל אין לי.

איתך בשקט בלי מילים ..שאומרות קשה לי עכשיו אני צריכה מקום ואם אפשר לנוח :)

תכף יוצאת אליה לפגישה, מפחדת להתאכזב, מפחדת שלא אצליח לדבר, מפחדת שהיא לא תרצה אותי.. אבל יש לי תקווה קטנה בלב, שיהיה בסדר, שלא הכל תלוי בי ובה, ושאם הגעתי אליה זה לא סתם..

את כבר בטח אחרי ....מקווה שהרגשת טוב וזה לוקח זמן :)

אודי, סליחה שאני מעיקה ומתעקשת אבל אני באמת איני מבינה. איך יודעים אם התלות היא טובה ומתי היא הופכת למסוכנת? יש תמרורי אזהרה? סימנים? האם תמיד בסופו טוב של טיפול יש גמילה מהמטפל ועצמאות? מה עושים אם זה לא קורה? אני לא מאמינה שאחרי שנה וחצי של טיפול אני עדיין מתעסקת בזה וזה כל כך מטריד אותי. אני מתה מפחד. זה מעסיק אותי ולא מאפשר עבודה בפגישות. נטע

אני אוהבת את המטפלת השניה החדשה, התחברתי אליה ואני רוצה אותה אבל אני לא יכולה. כי עם הקבועה לא סיימתי היא פתאום נחמדה יותר ואני לא מצליחה להתנתק ממנה פיזית ונפשית. והחדשה- לא מוכנה לקבל אותי כרגע כי היא מרגישה שהיא גונבת לקוחה למטפלת אחרת והיא אמרה שהיא תחשוב.. בינתיים- אני במערבולת אני אוהבת את החדשה והלב שלי נשאב לשם.. ובלי יכולת לצאת משם. אודי מה עושים?helppppp

חג שמח ומזל טוב ענק ..אחלה התחלה לרראת השנה החדשה ויום ההולדת. מאמינה בך תאמיני בך בעצמך..מחבקת

ממש תודה על הדאגה שתהיה שנה טובה

שנה טובה שנה מתוקה שנה של כוחות שנת שלווה שנה של אהבה שנה של אושר ועושר . שנה של התפתחות שנה מדהימה. אודי ולך איש יקר .תודה מיוחדת על שנה שאני כאן שאתה תומך ונימצא ומחזיר לנתיב ורואה כל כך תודה לך אודי שאתה מאפשר ..ותודה מיוחדת מכל התזמורת שפשוט מרגישה כאן בטוח ..תודה על המוזיקה ...ואודי לא יכולה להכניס קישור אז Tankyu for the musik של להקת אבבא חג שמח ונפלא .

אודי מהתזמורת .... https://www.youtube.com/watch?v=0dcbw4IEY5w

לפני מס שנים שגיסתי חגגה יום הולדת 22 או 23 לפני שהיה להם ילדים. הביאו לה ליום הולדת בובות ודובים. קצת ילדותי לגיל שלה. זה נראה כמו מסיבה של גיל 4 או5. על מה זה מעיד?

אודי ראית מה עניתי לך שם ...מבינה כל כך הרבה ויודעת היום יותר מתמיד שאני זאת שחייבת להתחבר למי שהייתי כנערה. אני כאילו מביאה אותה אבל בניתוק מביאה את מה שאני כבוגר לא אוהבת מביאה אותה שיעשו לה נו נו נו .. אולי הכי מדוייק כי אני כועסת עלי מלאה ברגשות אשם מטורפים שלא עשיתי משהו ..נערה לוחמת תוקפנית ומולם כלום הולכת כמו העכברים מהחלילן של המלין ...מגיעה לכל מיני מחילות וחורים מיוזמתי כן תוצאות הפגיעה מנותקת אבל אני...אודי יש בי כוחות אבל אני שונאת את עצמי אני פוחדת לתת לי הנערה מקום ...מפחדת מהעוצמות שיש בה מפחדת כי היא עדין בת 16 עם כל השטויות שלה . אודי לא חושבת שיש בי את הכוחות. ואוהבת אותי על האומץ על חוש הצדק על הלוחמנות על החיות והויטליות יש בה/בי את כל מה שאין בי . ויש בי עצב אודי כל כך ההתעללות שלו הייתה הרבה יותר קשוחה הרבה יותר סדיסטית הרבה יותר מוחקת כשאני שם אני רוצה ל... וההרס העצמי כל כך חזק . ואודי אני כועסת עלייה גם אם אני מוכנה אני כועסת לא יכולה לשקר לעצמי ..זה ארוך מידי..והמצחיק שהפעם אם לא הייתה המריבה הטיפשית הזאת הייתי עומדת בחופש הזה כמו גדולה מתגעגעת וזוכרת שהיא תחזור .

לא מצליחה להתגבר על ההשפלה, על הרמיסה, על האטימות... לא מצליחה... מנסה בכל דרך.... מסביב מנסים לתמוך, זה לא עוזר..... מתארת לעצמי שהזמן יעשה את שלו... בינתיים מאבדת יציבות... ניסיתי לקחת כדור פרקוסט... רשמתי לעצמי.... אולי יעזור, בינתיים עושה לי סחרחורת... בטוח לי שהתגובה הקיצונית שלי, היא חלק מהבעיה שלי, אבל זה מה שמרגיז כי הוא יודע את הבעיה יודע את הרגישות, יודע עד כמה אפשר למוטט אותי, ודרך עלי כך ביהירות, בשפלות, סתם... בדבר שלא היה דורש מנו כלום מעבר לשתי מילים.... זה כל כך משפיל.... מרגיש מבוזה ונטוש. קשה לי מאד להתגבר, לא מצליחה, מנסה ולא מצליחה, כנראה במשך הימים הבאים שאהיה עסוקה בכל מיני דברים אצליח להסיח את דעתי, בינתיים, אני במערבולת קשה, עם חוסר יציבות כללי, הידע הזה שאי אפשר לסמוך על אף אחד, ההבטחה שלו שתמי יהיה בשביי תמיד יתקשר מיידית, תמיד אוכל לסמוך עליו, וכך הפר את הכל ברגל גסה, מתוך יהירות, מתוך רצון להשפיל, זה מחזיר אותי יותר מדי אחורה, זה מפרק אותי לגרומים, זה מוציא את הפקק על כל מה שסגור בפנים.... והוא יודע את זה, ולא היה איכפת לו לגרום לו לכל הכאב הזה, סתם... אפילו אם נאמר שזה מתוך חוסר מחשבה, זה עוד יותר כואב, עד כדי כך, כשאני שולחת מיילים, הצילו.... והוא יודע כמה הדאגה הזו מטרידה אותי, כמה הייתי צריכה את העסרה שלו, קמי בבוקר עם מועקה נוראית, לא יודעת איך אעביר את היום, ויש לי כל כך הרבה מה לעשות, לא יכול הלנשום, ישנה עם כדורים חזקים ובבוקר הכל מעיק כל כך, ההתקפות מגיעות לעיתים קרובות מדי, לא אצליח לעמוד בהם לאורך זמן

מגיבה בהיסוס לא לטלטל . איתך בקושי הנוראי שאת חווה למרות שכשהשמים יתבהרו אני מאמינה שתיראי את הכל יותר בהיר . בכל מקרה תשמרי על עצמך את מוכרחה עזרה מקצועית לתרופות ולא לרשום לעצמך תרופות ....מה עם טיפול נוסף של הגוף נפש ...

הי אודי, שנה טובה, ואני מניחה שיהיה חופש - אז חופש נעים (יהרגו אותי כאן - אבל איך לא לקחת חופש באוגוסט?) המטפל שלי גם הוא בחופש אוגוסט וחגים. הוא סיפר לי לאן הוא נסע לבלות, סיפר שהוא אוהב את ראש השנה, סיפר מתי יום ההולדת שלו. אנחנו חברים. למען השותפות, גם אנחנו שותפים, אודי? שנה טובה! סוריקטה

תודה על התשובות שניתנות תמיד בשיא האכפתיות..ההקשבה..וההרגשה שכאן מותר להגיד את כל המעיק.. שנה טובה ומתוקה..

נעלבתי ממך. היה לי קשה שבוע שעבר וכתבתי משו ואתה ענית לי, ואני לא זוכרת מה בדיוק אני כתבתי ומה אתה.. אבל הרגשתי שאתה כועס עליי ונוזף בי... אחכ קראתי שוב מה שכתבתי לי והרגיש לי שאולי קצת הגזמתי בתגובה שלי. ויצא לי לחשוב על זה ועניתי לעצמי שכאן זה לא טיפול ואם למטפלת שלי יש כוח לצעקות ולכעס שלי נניח, זה לא אומר שגם כאן, אז זה קצת הרגיע אותי. אז בסוף כן הלכתי לחפש את ההודעה והעתקתי לך לכאן, ועכשיו אני תוהה למה זה טוב, באותו ערב של ההודעה הזו, קבענו לדבר בטלפון ואני רק בכיתי וצעקתי לה שלא טוב לי.. אני כבר חודש די בלי מטפלת ונכון שזה לא סוף העולם והיא כן עדיין כתובת בשבילי אבל הרגיש לי ככ לבד ונעלבתי ממך ולא הצלחתי לעצור את זה ואחכ הרגשתי כמו ילדה קטנה אם זו התגובה שלי. האינסטינקט היה להיעלם מכאן, אבל ידעתי שזו לא תגובה ממש בוגרת מבחינתי למצב הזה. אני עדיין מפחדת שאולי תכעס עליי או שוב אפגע ממך ושלא אצליח "לשאת" את זה. בטח לא ציפית לכזו תשובה משאלה כה פשוטה ?! (: זו ההודעה שלי: אתה היית מוכן לחיות לבד כל החיים? מה שווה העבודה כשבסופו של יום אתה לבד? היית מוכן לחיות כך את החיים שלך? וזו שלך: אני לא מבין את השאלה שלך ואת הטון התוקפני. אני - אם את באמת שואלת (וכבר כתבתי לך זאת בעבר) - לא הייתי נשאר בעמדה הפאסיבית שלך. את משתמשת כל הזמן בשפה שמעידה על כך שלך אין שום יכולת השפעה על הסביבה. את רק מגיבה. אני מעדיף לחפש היכן אני יכול להשפיע על הסביבה. אז משער שלא הייתי לבד כל החיים, אלא אם הייתי בוחר זאת. אודי

אני צריכה להרגיש שאתה אוהב אותי למה אתה לא אוהב אותי?

רציתי לומר שלא ענית להודעתי על גבולות שמופיעה ממש תחת ההודעה על יום מנוחה. גם לומר לך שלחיות את הזכרונות האלה זה גהנום לגמרי ומרגיש כמו עונש. לא מבינה מה זה אומר שאפשר להתחיל לחיות כי אני כבר שנים רבות אחרי וחיה אבל זה מתחיל להתבהר כמה מיותר לחיות בגהנום... שיהר

לא הייתי כאן שבוע וקצת ובשבילי זה הרגיש הרבה יותר, כמובן שכן נכנסתי לכאן.. יצא שנעלבתי ואולי הייתי צריכה פסק זמן, כי אני לא יודעת אם אני יכולה ככה פשוט לעזוב וגם לא רוצה כרגע. מחר, יש לי את הפגישה הראשונה בטיפול החדש וגם יומולדת (: וגם תכף מתחילה לה שנה חדשה (:

חנה יקרה, את מתוקה. יומולדת שמח! בהצלחה בדרך החדשה. אפשר ללמוד לחזור גם אחרי עלבון, לתקן משהו בפנים ולנסות פחות להיסחף להתקרבנות. למדני הטיפול הטוב. שלך, סוריקטה

את צודקת ותודה על ההארה והדרכה שימחת אותי (:

מרגישה בתוך מערבולת... :-(

מרגישה שהכל לא יציב, כאילו האדמה מתחתי רועדת לא יכולה לחזור לשיווי משקל הכל כבד מדי עלי, עבר הווה ועתיד, כל הטריגרים הללו, והסטרסים העכשווים, והפחדים הכל ביחד לוקח ממני את כל היציבות

זה בגלל ההשפלה שהוא נתן לי, זה בגלל שהוא רמס אותי, זה בגלל שהוא השאיר אותי לדמם באדישות, להפך, פניתי אליו, הודעתי שאני נזקקת בקשתי עשרה שלו, והוא התעלם, זה מה שמפרק אותי, הרשיתי לעצמי להזדקק לו, והוא פשוט התעלם לחלוטין, רמס ודרך, כאשר דברתי אתו, הרגיש שזה בסדר גמור מה שעשה, אז מה, השאיר אות להיצלות 24 שעות כאשר משהו כל כך קריטי על הפרק ואני מחכה למילה שלו, וזה בסדר מצידו, זו אכזבה, זו ידיעה שאני בשבילו רק כספומט ושהוא מוכן להשפיל ולדרוס, זה לא עניין של הזדדקות, ואני פגועה עד עמקי נשמי, וכן מפורקת לחתיכות קטנות, לאיציבה ולא יודעת מה יהיה, לא יכולה לסמוך עליו, דווקא כשאני נזקקת הייתי אצלו לפני שבועיים קבלתי התקף חרדה נוראי, הוא ראה בדיוק, ואחר כך באתי לעוד מפגש כדי לנסות להבין את החרדה, אז הוא ידע את המצב שלי, ובכל אופן כך התנהג, זה פשו סטירת לחי ענקית, אכזבה שאי אפשר לתאר, ועוד ממי שאמור לתת לי משענת!!! אין לי על מי להשען, בגלל שלקחתיאת התקופה קלונס אני פוחדת לקחת כדורי הרגעה, אולי זה סותר. יש פסיכיאטרית שאני לפעמים הולכת אליה, היא נעלמה, לא עונה לא למיילים ולא לסמס, יש לי הרגשה שהיא בחופשה. לא יודעת איך אחזיק מעמיד. אגב המטפל שלי הוא גם מהפנט, והנה הכל כשל, כיה וא כשל, כי אני כשלתי,

הי סנדיי, אולי כי לא באמת ניתן למחוק. ההכחשה של דברים שקיימים, במקום ההתעמתות עימם, אולי מעצימה את החרדות. וישנם דברים שאמורים לחיות עימם (לא אותם). הם שם, לא נמחקים לעולם. כל פעולה טכנית לא באמת תעשה זאת. לא תדחה. גם המוות לא. ההיסטוריה תישאר. סוריקטה

שלום אני בן 32, נראה די טוב, יש לי מקצוע אבל אני מאדדד שלילי רואה שחורות . זה נובע בין היתר מרגישות יתר וממשברים כלכליים עצומים שחוויתי, ומזה שאני לא מרוצה מהמצב אליו נקלעתי בזמן האחרון מבחינת הכל-מראה (קמטים), עבודה שאני לא מרוצה, מבצ כספי........אני כל הזמן מקבל את ההערות האלה שאני מאד שלילי. אני רוצה לשנות את זה אבל לא יודע איך-יש ספר מומלץ? אם ממליץ על טיפול נא לציין איך אפשר לקבל טיפול אם כבר טופ-לתי בעבר במכבי וניצלתי המכסה ..............כדורים יעזרו? פעם לקחתי וגרמו לי רק כאבי בטן נמאס לי מחיים חסרי תועלת האלה היתי אמור להיות משהו אחר בגיל הזה

כאילו השגת ותדמיין את ההצלחה. למשל תרשום אני נראה מיליון דולר ללא קמטים. אני דואג לעור הפנים. וכו. תתרכז במחשבות שלך. אפילו תעשה במחשב הדמיה של איך אתה רוצה להראות. מציעה לך חקרוא את כוחו של התת מודע.

אודי יקר ונשים יקרות, רוצה לאחל לכם שנה טובה, שנה של צמיחה והתגברות על מכשולים, שנה של עשייה והכי הרבה שנה של בריאות ואהבה. מאחל לכל אחת מכן שתמצא את האור הקטן שישמור עליה ואת הכוחות להמשיך למרות הכל. ולך אודי, על האנרגיות האדירות שלך להחזיק את המרחב הזה - תבורך! אורי

שנה טובה לך ולמשפחתך .שנה של שלווה בריאות אושר ועושר . שנה של טוב מגיע לכם כל כך. תודה שניכנסת חשבתי עליכם השבוע .

שנה טובה איש יקר, אישית, ובדיעבד, עברתי טיפול ארוך שהציל את חיי. שמור על עצמך, תכלה שנה וקלולותיה - תחל שנה וברכותיה. שנה טובה! סוריקטה

מסתובבת מהבוקר כמו ארכימדס מרגישה שנוגעת הכי נוגעת ...ולאט לאט כמו מזג האויר הדברים מתבהרים. כמו תמיד הכי נכון מגיע ברגע הנכון ..הייתי צריכה את המראה הזו את השיקוף מול התוקפנות שלי .הייתי צריכה שהיא תנהג כמו שנהגה והכי חשוב שהבנתי .. שאני צריכה את העזרה שלה מולם ללמוד איך להביא את הכאב איך להיות בכאב איך להתמודד עם כאב תסכול חוסר אונים פחד מבלי להזדקק לקוצים האלה .... אין כמו האור שמגיע מהתחתית ...היום אני מאושרת ........מחכה לה מוכנה לעשייה ...

הי אביב יקרה, חיבור נפלא, הרגשה מיוחדת במינה של חוזק. ונדמה לי שכבר כתבתי לך, ובמקרה שלך, מסתבר, שזה, כנראה, התאים - יש דברים שקורים דווקא בחופש. שמשהו בקשר לפעמים מפריע. למענכן, והמפגש המפרה, וברגעים שבהם נפרמים חיבורים פנימיים בין האיים - אפשר, אולי, לפעמים, להיזכר במילים שכאלו. לחיי התחלות חדשות בשנה החדשה, סוריקטה

זה לא החופש או הניתוק ממנה זה הטלטלה בישירות של הדברים שלה זה מה שהיא הביאה לפגישה . להיפך זה היה נעשה גם בפגישות רק יותר בקלות ובמהירות. לחופש יש דברים אחרים שמחלחלים ושוקעים וחופש זה תמיד טוב.

קראתי אותך מבינה כל כך זה כואב כל כך ולכאב הזה אין מילים אבל חייבת להגיד לך שיש חיים אחרי כל זה . תאמיני לי שיש חיים והם יכולים להיות יפים וטובים וכן את עוברת גהנום אבל את הגהנום האמיתי עברת כבר. גם התהליך הזה יתקדם ואת יותר ויותר תוכלי לראות את המתנות את האור . איתך בלב

תודה אביב, אני המון שנים אחרי וזה חזר בגדול.... ומאז קרו הרבה דברים שקשורים לחיים רגילים וגם עכשיו במקביל למתבונן מהצד חיים מלאים רגילים. שלך, שירה

אודי, מה ההבדל בין תלות "רעה" לתלות "טובה"? נניח סמים או אלכוהול זו התמכרות מזיקה מכיוון שזה גורם לנזק גופני ונפשי, התרחקות מהסביבה, הוצאות כספיות וכו'.... אבל יש מקרים שהם לא כאלה ברורים... אני כמובן מדברת על תלות (=התמכרות) למטפל. אם נניח אני מרגישה שאיני יכולה בלעדיו, ממש תחושה של התפרקות שהוא אינו בנמצא (נניח בחופש)... אני מרגישה שאני צריכה את עזרתו כדי לווסת רגשות, על מנת להירגע, צריכה את עזרתו על מנת להימנע מפגיעה עצמית.... האם זו תלות מזיקה? כמובן שצריכה את עזרתו ואת הנוכחות שלו גם בין הפגישות (כאשר יש כללים איך ומתי פונים)... אבל תכלס צריכה אותו וממנו הרבה. האם זה מזיק? האם זה משהו שצריך להכחיד???? או שזה מרפא וחיובי עבור אנשים כמוני (עם פוסט טראומה מורכבת)? נטע.

הי נטע, מצטרפת מאד מאד לדבריו המדויקים של אודי, שכל כך התחברתי אליהם. אפשר לך דבר מה - הייתה תקופה, של כמה שנים אפילו, בהם הייתי תלויה במטפל בצורה משמעותית מאד (גם תינוק, עולל, עובר תלויים במידה רבה ובמקרים הבריאים זה הולך ופוחת עם השנים). אם כך, היו כמה שנים כאלה, והיום המצב שונה. ואת יודעת, באותן שנים קשות עד למאד, הכרתי מישהי ושידעה שאני נמצאת בטיפול אינטנסיבי כזה, והיא ממש כתבה לי הוראות גמילה מהטיפול. בתקופה בו הוא היה עדיין חיוני כל כך. הזדעזעתי, דוכאתי עד עפר. (וכנראה שהייתה גם הזדהות פנימית עם הקול הנורא הזה) דיברנו על כך בשיחות והגדרנו אותה כסתומה בעינייני נפש. האיש הזה הכי עזר לי. האיש הזה. אנחנו צריכים ללמוד להיעזר. בייחוד מי שהאמון הפקשקש אצלו נורא בשל אירועי העבר. בוקר, סוריקטה

לא קורה כלום בחדר שלה...אצלי יש סערה אבל היא לא יוצאת בחדר , אפילו הסערה התייאשה מלנסות להיראות.

גולם יקרה זה עצוב ממש עצוב הגיע הזמן שתעזרי לה ...חיבוק

אני תמיד קוראת אותך.. וחושבת עלייך! מקווה שאת בסדר ושהתחלת כבר את הטיפול החדש ושטוב לך בו.. מאי

מה שלומך? התחלת? מה דעתך? איך את?

תודה מאי ששמת לב.. התגעגעתי לכאן. מחר מתחילה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, אז שום דבר עוד לא ידוע וברור לי

לפי החישובים שלי ,אמא צביה אמורה לנחות בארץ היום. לא ? אם מחר בצהריים אמורה להתקיים פגישה היא בטח מגיעה היום ?? ואיזה אובך.. ואם הטייס לא יצליח לראות, להנחית טוב ??? האמת היא שזה לא כ"כ משנה לי.. לא מרגיש לי אליה כלום. היא הרי הזמינה אותי לכתוב חופשי ולשלוח לה מיילים כאות נפשי, אך הוסיפה ואמרה שתקרא אותם רק כשתגיע לארץ , שלחתי לה מייל בודד אחד ברביעי שעבר, ללא ברכת שלום ואף לא כתבתי את שמה/שמי. העליתי על הכתב (למייל שלה ) חלום שחלמתי בלילה שבין שלישי לרביעי (בזמן שסביר להניח היתה בטיס לחו"ל (היתה בדרך לנטישה) כתבתי לקונית ,ללא הבעת רגשות . כמו מרשם לתרופות. מתחשק לי לשלוח לה עכשיו מייל ובו ביטול הפגישה מחר היות ויצאתי לחופשה... לא אעשה את זה . לא אתן לה את התענוג של דיאלוג איתי של כן אבוא, לא אבוא .. אגיע מחר בזמן. אצלצל בפעמון ואהיה אליה אדיבה.. מכירה אותה. היא תתפתל ותתפוצץ בפנים. מגיע לה !!!!! לא אתן לה יותר את ליבי לעולם !!!!!! אתנהג אליה בנימוס ואדיבות עד שייצא ממנה עשן לבן...

הי במבי, אני חושבת שאולי את משליכה על אמא צביה סריזם? אמא צביה שמקדישה לך המון המוני המונים. אולי את מזדהה כל כך עם איזו דמות סדיסטית בחייך? ועוד משהו - מעניין - חשבתי על היום הזה, בו המטפל, או האנליטיקאי שב מחופשה. יש לו מספר מטופלים וחלקם, אני מניחה, מגיב בעוצמות ובכעס. חשבתי על כך שביום כזה מטפל צריך להגיע עם שכפ"ץ פנימי, או איזה מעיל גשם מיוחד - לעמוד בשטיפות. :-) ואת יודעת, אני מאמינה שיהיה טוב. תקווה עבורך - סוריקטה

הי אודי, שלחתי אמש הודעה קשה ואולי חושפנית מדי ואף לא ראויה. תוכל בבקשה לא להעלות? תודה שירה

אודי מנסה להבין בתשובה שלך להודעה טריגר מלפני החופש לנערה /לי ואני משתמשת בפיצול בכתיבה כרגע לא ממקום מפוצל כי אם להבין ..לקושי הגדול לכאב לרצון הגדול שלה /שלי להגיד את בכאב. ענית תשובה שבשיקוף הכי כנה במידה ולא הייתי נאספת היה מפיל אותי . באינטרקציה יותר קרובה היה גורם לתסכול לכעס להרגשה שלא רואים אותי או יותר גרוע מתעלמים מהכאב והקושי שלי .. אודי זה ממש מפתח לצד הזה התוקפני . אתה מוכן לשקף לי מה בכתיבה שם גרם לך להיות יותר אסוף פחות רך ואמפטי . אני מבינה שיש משהו באיך ומה שהיא מביאה . בצורה של בקשת העזרה . אודי כרגע עדין במקום של לבקש עזרה מהמקום הזה הכואב קשה לי להביא את זה מאני ..זה גם לא מרגיש שלי . אוף זה מורכב כל כך. אין ספק שזה יגיע לטיפול כל מה שכתבתי כאן בחודש האחרון ...אבל זה באמת חשוב לי להבין כי אם לשנות אז לדעתי זה המפתח . באיך שאני מביאה ובגלל הניתוק לא מצליחה לראות את זה .אני רואה נערה מאוד במצוקה שטובעת ומתחננת לעזרה וגורמת בעצם ההפך ...רוצה מאוד לנסות לעזור לעצמי ללמוד להביא את החלק הזה על כל מה שהוא מביא ..תודה ויום נפלא

תודה ..ומקשה קצת יותר באמת ממקום טוב ..האם המצוקה לא הייתה ברורה . האם הניתוק פשוט משאיר דרוך יותר מקצועי יותר משהו מרוחק אולי כדי להבין את הלא מובן ? ותודה אודי זה ממש עוזר לי

בגלל מועקות ומראה חיצוני ואכזבות.אין מי שיתמוך והבית הוא כמו כלא

עכשיו כבר מאוחר

לפעמים בא לי לצעוק אני בגהנום תראו אותי. לא רואים עלייך את נראית כל כך שלווה. אז הנה משהו שאני הכי טובה בו להסתיר. לא רוצה יותר להסתיר. כשחברה רחוקה כותבת שהיא מתגעגעת כי לא התראינו כבר שנה וחצי ומאחלת לי שנה טובה אני רוצה להגיד לה אני עוברת גהנום בנפש ובגוף. אני רוצה לענות לה כשתשאל מה ואיך שתדמיין שכל הזמן צועקים ומדברים לה בראש, נוגעים לה בגוף נכנסים לה לגוף מחטטים ומכאיבים כל כך. אני רוצה להגיד לה תדמייני שחונקים אותך ואין לך אוויר או מטביעים אותך עד שאת בולעת מים ולא בטוחה בכלל שתצליחי להשתחרר. תדמייני שקורעים אותך, שורפים אותך, חותכים אותך, בועטים בך, סוטרים לך, מכים אותך. תדמייני רק לרגע שלוקחים לך את החופש לזוז או לנשום או לוקחים לך את הבעלות על הדבר הכי בסיסי שלך, הגוף שלך, הקיום שלך, העולם שלך, את! תדמייני שרומסים את החלומות שלך, לועגים לפחדים שלך ואפילו להצלחות שלך. תדמייני שיש יצור שעבר את כל אלה... והיא תאמר שלא יכול להיות ואם יש יצור כזה אולי עדיף לו למות. אודי, נגמר לי כל הכח

וכבר לא מרגיש לי כלום... כאילו אמא צביה הפכה להיות מישהי זרה שפוגשים ברחוב ולא מרגישים אליה כלום.. לא מרגיש לי כעס, גם לא געגועים.. זה מרגיש כמו שאפגוש את הקופאית בסופר... אודי וסוריקטה, כפי שזה מרגיש לי כרגע, לא תהיה לי בעיה גם לצלצל רגיל בפעמון.. אבל , זוכרת את מה שאמרתם לגבי ההקשות על הדלת ואם פתאום יקרה משהו ויצוצו רגשות כלשהם בעוצמה כזו או אחרת, אקיש על הדלת ואנסה לבטא רגשות אלו בלי להרוס אותה/אותי/את המרחב ביננו.. אגב סוריקה.. מעניין מה שכתבת לגבי התכנית שלי לא להקיש על הדלת שייתכן שבמימוש התכנית הזו יש גם ניסיון השפלה של אמא צביה.. זה מדהים !! הסיבה המרכזית לכך שאני מתקשה להקיש על דלת הכניסה שלה לאחר חופשות זה בגלל תחושה חריפה של השפלה שאני מרגישה בגלל הצורך הנואש שלי בה.. מרגיש כל כך משפיל.. שכאילו אני לא יכולה להסתדר בלעדיה.. ולמה מתכוון המשורר באמרו "...שאיני נחוצה..שדרכי אינה מתאימה " מהי דרכך ? למה (בשווא ובפתח ) ולמי אינה מתאימה ? יש פה דרך מסוימת שמתאימה בפורום ? אם כן.. לי הדרך המסוימת הזו מוסתרת.. לדעתי , כל אחת ודרכה שלה, והקצב, והסגנון, והעוצמה,והמיוחד והייחודי של כל אחת מכאן מכתיב דרך מאוד אישית.. ואולי זה גם מה שכל כך יפה פה.. ואביב, תודה לך על המילים ..וכן.. החופשות שלהם והדפוסים שלנו.. ואולי גם הדפוסים שלהם.. ותודה לכם אודי, אביב וסוריקטה אהובים על היותכם .. במבי.

הי במבי, נראה לי שאולי הזדהיתי עם המקום של אמא צביה – עם איך שהיית רוצה שהיא תרגיש ומשם, כנראה, הגיעו, בין השאר, מילותיי לגבי דרכי בפורום. את יודעת, גם את דמות משמעותית בלבי. ההרגשה שככה – כתבתי לי מילים חמות :-). שלך, סוריקטה

מחקתי אותו מכל הקלטות, מכל המיילים ששלח, מכל המיילים שאני שלחתי, צריכה לראות אפשר למחוק מאיש קשר. עם בעלי הגעתי למסקנה שרק רע יהיה לי מהטיפול אתו, אם הוא יודע שזו ממש האבן שמחזיקה את פי התהום כך לנטוש, יודע שזה יביא צונאימי, רגישה יותר מאשר אדם אחר בכך, ואם הרגישות הזו לא קיימת, זה יביא אותי לסוף, האדישות הזו בעצמה יכולה להרוס אותי לגמרי, מחקתי הכל

מנסה לעשות דיליט לגמרי, ועדיין לא הולך מקווה שילך לי אני יודעת שהקשר אתו יביא לי רק רע ככל שאקדים לברוח יהיה לי טוב יותר למען הבהר, אדם שיקר לי היה בהתקף והיה צריך פסיכיאטר דחוף, המטפל המליץ לי על חבר שלו, כאשר התקשרתי לחבר הוא נתן לי תור רחוק, אז בקשתי ממנו שידבר עם חברו להקדים את התור, זהו. הייתי בלחץ אטומי מהבחור שהיה צריך רופא, וחכיתי לשמוע אם דיבר אתו או לא, זה הכל, הוא ידע שאני בלחץ ודואגת לאותו אדם, והוא ידע שאני גם לא הכי כשירה בימים האחרונים ועם כל זה לא טרח לענות לי על המיילים שבקשתי שיפנה לחבר שלו. למרות שאחר כך אמר לי שאכן דבר אתו, ועם כל זה לא טרח לשלוח לי אפילו מילה במייל שהוא מטפל בזה. אטימות, רשעות, יהירות, לא רוצה אותו רוצה להוציא אותו חזק חזק מהחיים שלי, מקווה שאצליח טוב שהוא לא כאן עכשיו

אודי, אחרי שנה הוא הצליח להבין שלענות לי זה הגבול. בגלל הבדידות אני כותבת אליו, כפי שסוכם מראש, כמה שאני צריכה וכמובן משתדלת שלא לכתוב יותר מפעם ביום ולא הודעות ארוכות. הוא לא הבטיח לענות כל יום ואז הבנתי איך הציפייה לתגובה פורצת גבולות ומכניסה לאובססיה וכמה הגבול חזק כשהוא עונה, כשכל המילים שלי נתחמות ונאספות בתגובה שלו. לא בטוחה שהצלחתי להסביר. שירה

אוף השחור ולבן והבלבול והכאוס בנהם ...

אני חייבת לעזוב אותו. מצד אחד פוחדת ממנו, יש בו משהו אלים. מצד שני צריכה אותו, הוא בהחלט מצליח לעזור לי, אבל ההזדקקות הזו, במי שאני לא יכולה להסתמך עליו, יוצרת יותר מדי טלטלות, ואני בכלל לא מבקשת ממנו יותר מדי, מגיעה לביקור משלמת והולכת, לא דורשת שום דבר מעבר. ואם יצא לי לדבר אתו בטלפון בקביעה מראש, שלמתי עבור ססשן שלם גם אם זה היה כמה רגעים בלבד, מעולם לא ניצלתי אותו, ואם ססשן התארך מעט מעבר, תמיד מציעה לשלם מעבר לתעריף הרגיל, לכן היחס הזה עכשיו, כאשר אני משדרת לו מצוקה ומבקשת שיתקשר, (לזכותו ייאמר שאולי לא הבין את המצוקה הגדולה, כי קודם לכן שלחתי מייל בקשר לעניין ופירטתי, ואחר כך בקשתי שייתקשר דחוף, ואולי הוא לא הבין את המצוקה), אבל הוא מטפל, הוא פסיכולוג, הוא אמור להבין, לא??? שלחתי לו עכשיו מייל שנפגעתי, השארתי לו גם הודעה בטלפון, נראה אם יגיב על זה לפני שנוסע, כנראה שלא, פשוט ינפנף אותי, זה לא עושה לי טוב הדבר הזה, זה הזוי, זה לא בריא, אני מרגישה בפלונטר, שכל מה שאחליט יהיה לא טוב. אשאר אותו, לא טוב, רק ישפיל אותי בפנים, ויגרום לי לחרדות. אעזוב אותו לא טוב, כי אני זקוקה לו והוא כן מצליח לעזור לי. זה מצב של LOSE LOSE מה שאני אעשה לא יהיה טוב, וזה לבד מכניס אותי למצוקה. לקחתי כל כך הרבה כדורים עכשיו, כדי להירדם ולברוח מזה. לא די במצוקה עצמה שהיא אמתית וקיימת ובשבילה הייתי זקוקה לו, אזי היחס המשפיל הזה, עוד הוסיף לי קצפת על הכל, קשה לי להכיל את זה, השכל הישר אומר לי לברוח, לעזוב אותו, לא לדעת ממנו יותר, אך זה מכניס אותי לחרדה, רק המחשבה, כי בכל אופן הוא מצליח לעזור לי מדי פעם כשאני במצב לא טוב, אז מה שאעשה לא יהיה טוב. אודי, אתה תכתוב בטח שתי מילים, וזהו. אני זקוקה ליותר מזה.

לא חושבת שאפשר לטפל אצל מי שמפגין כזו אדישות ואטימות. נסע לחודש, מקווה שעד אז כבר אוכל להבשיל שאני לא חוזרת אליו.

סליחה על ההצפה, אבל אני מוצפת, התקשרתי אליו והשארתי לו הודעה במשיבון עד כמה שנפגעתי עד עמקי נשמתי בי. עד תשע בלילה, לא יכולה היה לשלוח מייל קצרצר או שיחה, ואני פניתי אליו במייל אתמול באחת עשרה בלילה, הבהרת לו שאני צריכה לדבר אתו דחוף, שיפנה דקה עבורי, זה כל כך פוגע, מעבר לנזקקות עצמה שהיא דחופה, אבל ההתייחסות כך היא פוגעת ברמות על! איך שבא לי לעזוב אותו וזהו, לא יהיה לו איכפת, יש לו מספיק, הוא לא צריך אותי, ואני צריכה אותו, ולא אעשה זאת, ולכן זה עוד יותר מבזה, שהוא יכול ככה לדרוך, ואני אמשיך לומר שזה ממטרים משמים מבורכים, וואו! כמה פוגע!!!

חבל

הרצון שלו להשפיל? יש בו אלימות וזה מתאים. פשוט לתת לי להתבשל כמעט 24 שעות, ולא לכתוב אפילו שתי מילים הייתי קוראת לזו סדיסטיות, שלא לדבר על חוסר רגישות, על חוסר נימוס מינימלי, על יהירות, על הרצון להראות שהוא יכול לייבש ולא חייב כלום. רוצה למחוק אותו מכל חיי עובדת על זה

בעלי הגיע וראה את מצבי, אמר בטח הוא לא ראה את המייל, בואי נתקשר. התקשרנו מהנייד של בעלי, והשארנו הודעה שיחזור. כנראה לא זיהה את קולי אם כי אמרתי את שמי. וראה זה פלא לנייד של בעלי הוא חזר מייד! שאלתי אותו למה לא חזרת אלי אחרי המייל, אמרתי לך שזה דחוף. נתן תרוץ עלוב!! כמה זה פוגע. כן, לבסוף יעשה את מה שאני בקשתי וזה כל כך דחוף, שגובל ממש בפיקוח נפש, אבל העובדה שלא טרח אפילו להשיב מייל קצר, 'קראתי, אנסה לטפל', כלום! ואמר שקרא ואפילו ניסה לפעול, אבל היה משהו שלא מצא חן בעיניו, וכנראה החליט 'להעניש', הנזקקות הזו, הנטישה זה פשוט מעבר לכוחותי!!! לחץ הדם עלה לי, לקחתי את זה קשה. זה נורא ואיום שיש נזקקות ותלות, ואז האחר אוחז בידיים שלו אותך כאילו והיית פלסטלינה

קרא את המייל להשיב בשתי מילים 'מנסה לטפל' זהו! ואמנם טוען שניסה, אבל השאיר אותי ככה ללא שום תגובה, כאשר ידע שהעניין הוא במצוקה קשה עבורי. מראה על האופי של הבן אדם. יש לו ידע אבל הוא לא בן אדם. ממש מקווה שתוך החוד שהזה אצליח להיפטר מכל צורך אליו, או אמצא מישהו אחר, פגע בי בצורה יותר מדי עמוקה

זה כל מה שנישאר בי הפרחים שאת נטעת בי קמלו בינתיים דרכים בהם אני הלכתי עכשיו חוזר על עיקבותי אחרי שלא מצאתי את שחיפשתי לכל אחד יש זכות לחלום סירות נייר במים תראי בניתי לנו בית כשהוא נולד אני נתתי את מה שלא היה לי

הייתי בהשתלמות. היתה הצגה על פגיעןת . לא היה אפשר לצאת משם. הרגשתי כלואה. עכשיו אני צריכה לברוח ולהיעלם.

וואו! הוא הביא לי עכשיו התקף חרדה ממש!! פתאום היה איזה עניין בעל חשיבות עליונה, משהו דחוף מאד מאד, שלחתי לו מייל, כתבתי לו העניין, בקשתי שייתקשר, מאתמול בערב לא טרח להגיב. אולי לא קרא את המייל לא יודעת. אבל אני בסרטים, עלה משהו שהוא בדחיפות עליונה בריאותית. יודעת שהוא נוסע, אבל דקת שיחה היה צריך להקדיש. מרגישה מושפלת, נטושה וכאובה, ובעיקר מודאגת מהעניין שלשמו הייתי צריכה אותו. שוב... הרעד הנוראי בידיים, הסחרחורות...

מרגישה שזו התנהגות אכזרית, כך לשחק לי ברגשות כאשר לא היה מדובר בכל מאמץ מצידו הרי קרא את המייל יכול היה להשיב בשתי מילים - מטפל בעניין -\זהו לא נדרש יותר מזה הוא העדיף לא לכתוב כלום יידע עד כמה אני רגישה עד כמה קשה לי לאסוף את עצמי ידע עד כמה העניין זה ממוטט אותי, ובחר לנהוג בחוסר רגישות, אני רואה את ה כהתנהגות מפלצתית אני אשמה מי מכריח אותי להשאר בקשר אדם נורמטיבי קם ועוזב וזה מה שאני מנסה לעשות לעזוב למחוק אותו לחלוטין לא להתפתות לחזור אליו בעוד חודש כשהוא חוזר פשוט למחוק אותו הוא היה אמור לשלוח לי מייל כשחזור במייל שהוא שלח 'להתנצל', רק כותב שמצטער שנפגעתי ולא נותן כל הסבר להנהגות הנבזית שלו כתב גם את התאריך שיחזור, כנראה יסתפק בזה, כנראה לא יודיע לי כאשר יחזור, ואני בטוחה שהוא ישמח כאשר אני אתאייד, וזה הדבר הנכון לעשות, ומקווה ומייחלת שאעשה זאת ואעמוד בזה, בינתיים ימים קשים מאד עוברים על כוחותינו

רציתי לכתוב לך להתעלם מההודעה הקודמת אבל זה שוב יהיה להגיד לך להתעלם מצדדים שלי ... אני הרבה יותר טוב עכשיו . פחות מפוצלת ..סליחה אודי שאני כל כך דיסוציאטיבית בזמן האחרון. מנוחה נעימה אודי ובאמת סליחה ...

https://www.youtube.com/watch?v=J4A8al4MSvU נערה ועוד אחת ..האחת הולכת לבית ספר כאילו שם והשנייה בורחת בקצה התהום צועקת תוקפת קוראת צועקת תיראו אותי ...נערה במצוקה נערה על קצה הרצף... גיל 12-13-14-15-16-17 - צבא מתחננת לעזרה בלי מילים בלי קול מתחננת שמישהו יראה אותה ... סיפור חייה גם היום אף אחד לא רואה אותה פוחדים ממנה ממה שהיא מביאה איתה המון זעם המון כאב המון כוחות מחזיקה את כל מי שזקוק לה בפנים דואגת לוקחת על עצמה את כל הכאב את כל הצרות..ימים שלמים שמתחננת לפני הבורא שיעצור הכל וייתן לי לרדת ואני המשכתי ל"חיות" לשרוד השארתי אותי לבד והלכתי בגוב האריות מה הפלא שלמדתי לשרוט כמו אריה ... אני מוצפת כל כך ...הזכרונות האלה לא ירפו לעולם ... הנטישה שלה טילטלה כל כך ...הפעם הזו אנחנו כל כך לא מוכנים כל כך לא מוגנים ...זה לא הוגן בטחתי בה

אודי, אני בטיפול פעמיים בשבוע. הולכת גם פעם בחודש לתזונאית המתמחה בהפרעות אכילה ועדיין לא מצליחה להפסיק את הבולמוסים וההקאות. אני מאוד חלשה וזה מקשה עלי לתפקד. הטיפול "מציף" אצלי רגשות וזיכרונות, ובמקום שתהיה הטבה במצבי יש החמרה. מאפשרים לי בטיפול להתקשר בכל פעם שיש לי דחף לזלול - להקיא אבל אני מפחדת לפתחת תלות במטפל. מה עושים? אני מתייאשת. דנית