שאלה במקום תשובות

אני לא חושבת שלעובדה שהפורום יוצא לחופשה יש קשר לזה. נראה לי אני רושמת באותה תדירות תמיד (די הרבה) אבל מתי שהפורום יוצא לחופש אז אתה לא עונה מדי ערב ולכן השאלות מצטברות ומתפרסמות בבת אחת לאחר מכן וזה נראה כאילו רשמתי בימי החופשה יותר מאשר בד"כ. לא נראה לי. ואם כן יש מגמה כזאת היא כנראה מקרית כי אני באמת לא ממש מתייחסת אם זה בחופש או לא בחופש .. אפשר לטעון שאולי זה לא מודע (פסיכולוגים חובבים את הטענה הזאת)... אבל לא נראה לי שבכלל התייחסתי לזה. האמת אודי שאני בתוכי במצוקה נפשית כבר המון זמן ואני לבד עם זה. והצורך לכתוב לשתף הוא יכול להיות 24/7. אני פשוט לבד. אין אדם בעולם ששותף לכאב שלי ולדמעות שלי. אני הולכת לישון עם דמעות בלילות הרבה פעמים.. הייתי רוצה קשרים וחשקים והתלהבות והנאות כמו של אנשים בריאים נפשית וחושית אבל אני לא יודעת איך, זה לא מה שיש בתוכי. יש בתוכי משהו אחר. כאב. והידיעה הזאת מתסכלת אותי מאד ומעציבה אותי. בכלל לא חשבתי על החופשה שאתה מדגיש כאן. אני מציפה הרבה כי אני כואבת כועסת ולא שקטה - הרבה. אז האימפולס הוא לכתוב. לפרוק. בגלל שאני בודדה אין הרבה מקומות שאפשר להוציא אז זה מתנקז פה.. אולי הטיפול יהפוך להיות מקום חדש שבשביל זה. למרות שקשה לי להתמיד . כל השבוע אני בלבטים אם להשאר בו או לעזוב אותו. בינתיים אני נשארת. אולי היא תיקח את 'ההשקעה' שלי מפה לשם.. אני מפחדת להקשר אליה ושיחזור לי הכאב ההוא.. אבל גם ככה הוא שם בעצם, ברגש ובזכרון. ולפגישות אליה בינתיים אני באה במצב רוח טוב.. הכאב לא מתבטא שם. בנתיים..? אין לי מושג. נקווה לטוב.