אודי הי,

מה שלומך ? מתגעגעת אליך... זמן רב שלא כתבתי.. גם שיתפתי את אמא צביה בעובדה שלא כתבתי לך זמן רב, מאז שכתבתי לך את החלום ופירשת והמשכנו אתה ואני עם החלום וכו'..לא יודעת אם אתה זוכר.. אתה יודע אודי ? נדמה לי שלאמא צביה היה איזה ניצוץ של שמחה בעיניים כשאמרתי לה שלא כתבתי זמן רב.. אולי רק נדמה לי ?? ומה איכפת לה ? אולי היא מפרשת שאם אני כותבת לך אז משהו איתה חסר ? לא מספיק ? ואולי היא מקנאה בך? שטויות.. לא נראה לי שהיא מקנאה.. אבל אולי היא חושבת שמשהו באנליזה לא מספיק ? אולי לא מצליח להחזיק לגמרי ,למרות שאנחנו נפגשות 5 פעמים בשבוע ?? לך תדע.. בכל אופן ,ראשית מתגעגעת אליך, שנית , משהו בקשר עם אמא צביה משונה כזה.. נע בין קצוות.. רגע מרגישה אליה קירבה..מרגישה שאנחנו ממש ממש קרובות, ואחרי זה מרגישה רחוקה ממנה.. כאילו היא כזה מתה בהרגשה.. לא מאמינה לה בשיט, היא כאילו לא מעניינת אותי לחלוטין.. חיה/מתה לא משנה לי.. לא רוצה לשתף אותה בכלום ואפילו לא רוצה לשכב על הספה.. זה נחווה לי כאילו משהו חשוף כזה.. שהיא יושבת לה כך על הכורסה מלמעלה וצופה בי כאילו אני איזה קוף מחקר ניסויי כזה.. אודי.. יש בי רגעים שכל כך כל כך נמאס לי מהאנליזה הזו ומרגיש לי שהכל תקוע ולמעשה שום התקדמות לא התרחשה, וברגע השני אני מצליחה לראות שהתקדמתי בכל קנה מידה גם בעבודה, (אני עובדת בשלושה מקומות, אחד מהם נחשב יוקרתי ) גם אתה אמרת שאתה רואה שינוי/התקדמות שלי.. כששאלתי אותך מה אתה רואה ? נקודות ספציפיות.. לא זוכרת כבר מה ענית לי.. בכל אופן לא אמרת לי איזה שינוי/ים אתה רואה בי לאורך הדרך שאנחנו עושים ביחד.. אם אתה מסכים, אשמח לשמוע אם/איזה שינוי/ים אתה רואה שהתרחשו בי. אודי, אני כבר עייפה.. מאוד.. מאוד. שלך-במבי.

במבי יקירה, התגעגעתי :) זה שאת לא כותבת כאן אולי זה לטובה, כי זה אומר שפחות צריכה? יותר עצמאית...לא יודעת יש עוד דרך לראות זאת...אני לא כותבת בין פגישות כבר, וזה לטובה. אולי היא שמחה כי את יכולה להתמודד? מיכל

תודה על מילותייך.. לוקחת אותן :) במבי.

סוף כל סוף ממחשב אז אולי זה יקלט ..התגעגעתי ..ישבתי בשקט הבנתי שאת צריכה את הזמן והמרחב שמחה שבאת ..ונהדר לקרוא שאת מצליחה לקחת את המרחב לעצמך...

אביב, תודה על מילותייך.. מרגישה ממך נשיקה בלב , שולחת לך חיבוק ,אם מתאים.. :) מימה, מה זה ימים טובים? ... אצלי זה לא כך.. יכול להיות שאני במריבה /במרחק מאמא צביה, ומרגיש לי כזה שהיא כאילו מתה ואז אני כאילו לא צריכה אותה ומרגיש לי כזה מת בלב.. זה לא נעים, נכון מימה ? זה כאילו לא טוב. ואז אני נכנסת לעבודה, ושם אני מפוקסת לגמרי , מניחה את אמא צביה בצד, ואני בטוב בעבודה, מקבלת משובים חיוביים, תרמתי לאנשים, אז זה טוב.. נכון ? וכשאני נכנסת לרכב , אני נזכרת מיד באמא צביה ושהיא כזה מתה עבורי, ושוב מרגיש לי כזה קצת מוות.. ואז אני פתאום מתגעגעת אליה, ורוצה להיות ממש קרובה אליה, והטוב והלא טוב, והנעים והלא נעים, והמתרגש שבי והכועס שבי והשמח ועצוב נמצאים זה ליד זה, קיימים בחפיפה כזו.. ואז אני כבר מתבלבלת לגמרי.. כזה צחוק/בכי שהופך בסוף לבחוק.. מכירה? אז איך את קוראת לזה ?