ערב טוב אליאן (וגם רוית)
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מקוה שעבר על כולם יום נעים. מה קורה איתך? אני מקוה שיש לך עוד בדיחות. לגבי קינאת אחים: התגובה שלך הזכירה לי שפעם באתי להדרכה עם שאלה, שתכננתי לדון בה שעה וחצי, והמדריך שלי סגר עניין ב-10 דקות. הייתי צריכה להזיע ולהתאמץ כדי להעביר את הזמן............ רציתי לשאול אותך אם באמת את מרגישה וחושבת שצריך כל הזמן להתחלק שוה בשוה. זאת אומרת, אם קנית לאחד נעליים- צריך לשם איזון לקנות גם לשני. אני מזדהה איתך לחלוטין- זה מה שאני מוצאת את עצמי עושה. כיום מצבינו הכלכלי שפיר, פחות או יותר, אבל היו תקופות שזה לא היה כך, ואז גם היה מאד קשה לחלק במדויק את המעט שיש. גם לגבי דברים לא חומריים, לא תמיד אני מרגישה יכולת לשבת עם שתיהן כל אחת בנפרד אותו פרק זמן, ומצד שני טווחי הקשב שלהן ותחומי ההתענינות שונים, כך שלא תמיד אפשר לשבת עם שתיהן ביחד. אני כל הזמן מתמרנת- קצת מתוך תחושת אשמה, והרבה מתוך מוטיבציה חזקה מאד לספק להן הכל. אני כל כך רוצה שהן יהיו מאושרות, ובריאות, וחזקות. לפעמים זה משאיר אותי עייפה כל-כך........ ואני יודעת שמשהו צריך להשתנות, רק לא יודעת מה ואיך. אני נורא רוצה לשמוע אם גם את מרגישה כך לפעמים. וכמובן, כמובן-איך לא, אני מחכה לתגובה של רוית (אם הגעת עד הלום ולא התיאשת באמצע הקריאה...........) להתראות.
לרחל היי. הדרכה על מה? את גם מהתחום הטיפולי? מסקרן- אבל אינך חייבת לענות. לגבי קינאת אחים- זהו נושא המתקיים מאז בריאת האדם. קין והבל היו ביטוי לקנאה הראשונה בין אחים. מאז ועד היום מתעסקים עם הנושא אנשי מקצוע מדיסיפלינות שונות. הקנאה בעיני הינה רגש טבעי- שמקורו בהשוואה הראשונית המתקיימת בין בני אדם וכאשר אינה פתולוגית- היא אף עשויה לדרבן להשגיות ולהתקדמות. מדברייך על הקנאה דווקא יותר בלט לי הרצון שלך לספק הכל, המלווה ברגשות אשם. הפנטזיה על להיות ההורה המושלם הינה טבעית ואוניברסאלית, אבל חייבת להתאזן מתוך המציאות בה אין מושלמות, וישנם הבדלים ביכולות, במזג, ובאפשרויות הקיימות. הרי אימהותך לא נמדדת בשיוויון הכמותי של הזמן והדברים. יש לה ערך מעבר לכך- בהשקעה הרגשית, בחשיבה, בטיפוח ובעוד מיליון חלקיקים נוספים. בין אחים חשוב דווקא (בעיני) להדגיש את השוני והייחודיות של כל אחד ואחד ומתוך עמדה כזו לקיים את הקשר. לחדד את הנפרדות והאחרות של כל אחד ואחד- ומתוך זה לנסות ולהנות. זה לא יבטל את הקנאה, אבל אולי יאפשר קצת יותר הנאה וקצת פחות רגשות אשמה. וויניקוט הטביע את המונח " אם טובה דיה" (good enough mother ) ומשמעותו של המושג הינו כי אנו יכולים להיות טובים כפי יכולתנו- לא יותר מכך, לפעמים פחות- אבל שונה כל כך מאם לאם ומאדם לאדם. אני יודעת שזה עמוס ומורכב- וקצת קשה להעביר זאת במדיום הזה, אבל כנקודות למחשבה וכ"אקומול" לרגשות האשמה... אשמח לשמוע את דעתך על כך. בברכה. רוית.
היי הנושא הזה מאוד מעניין אותי כי אני אב לתאומים. שאחד מהם חש כל הזמן תסכול וקנאה מיזה שאחיו משיג בקלות מה שהוא רוצה. ועל כן הוא כל הזמן מרגיש שהוא במרדף אחרי אחיו, ולכן, הוא נוקט בכל דרך כדי להוכיח שהוא נמצא קיים ושהוא גם יכול. והוא מרבה לדחוף, להחזיק בו. כאילו אומר אתה לא תתרחק ממני. ומה על האח השני שרוצה להתקדם ונעצר על לא עוול בכפו
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
