הי ריקי ומיכל

ריקי- תודה, וברוכה הבאה, נכון? (: מיכל- אני יכולה להבין למה את חושבת ככה, אבל אני לא מרגישה שיש לי משפחה להיות איתה, ונכון שיש לי חברות, אבל כשאני מוצאת את עצמי לבד, וזה קורה לצערי, אם כי אני יכולה לומר שפחות מבעבר, אז קשה לי ואני כאילו שוכחת שיש גם מצבים שכן יש לי עם מי להיות. מקווה שאני יותר מובנת לך עכשיו.

מובן..כל אחד מאתנו מרגיש בודד לפעמים. מכירה את המשפט "משפחה לא בוחרים"...אבל חברים את יכולה לבחור וזה תלוי בנו,(שיתוף קטן משלי יש לי תמיד הרגשה שאני לא טובה מספיק אז אין לי חברים כי אני לא ראויה לכאלה ואיש לא ממש רוצה להיות חבר אמיתי שלי...כזה שאפשר להיות מוזמן ולהזמין ולספר דברים אחד לשני) לעומת זאת יש לי משפחה אבל גם הם בעייתיים, מעולם לא הרגשתי שייכת אליהם..יותר כמו הכבשה השחורה של המשפחה כך שזה מותיר אותי לבד....טוב נו כל אחד והרגשות שלו ועם הרגשה לימדו אותנו שלא מתווכחים...הטוב שבכל זה זוהי המשפחה המצומצמת שהקמתי לי, בעלי והילדים.. אז כל אחד והחבילה שלו...(וגם פה נראה לי שהוא איתי מלית ברירה ומכורח הנסיבות...והילדים היו יכולים לאהוב כל אמא אחרת)..אופס, סליחה שיצא מעין ירידה על עצמי אבל היום אני במצב נאחסססססססססססססססס :( ןמרגישה צורך לשתף המון :( דפיקות שכזו.