מטרה?

שלום אודי, סליחה שאני מציפה כאן את הפורום אני חושבת שאני מרגישה מאד מוצפת בעצמי.. אודי, אתה יודע למה אני כל כך אוהבת את המטפלת שלי? כי מעולם לא פגשתי אישה שמקרינה כזו אהבה עצמית כלפי הגוף שלה אני לא אוהבת את הגוף שלי. מבחינתי הוא כלום. אני לא רוצה לראות אותו במראה וגם לא בתמונות.אין בו שום דבר יפה וטוב. הוא כזה כלום, שאין טעם אפילו לפגוע בו. בעצם הוא כלי, שדרכו קיבלתי ילדים. ובזאת הקשר שלי איתו נגמר. אני שונאת אותו כל כך. לפעמים אני מתבאסת שאי אפשר להחליף אותו.. והמטפלת שלי, היא בדיוק ההיפך..מהללת את הגוף, מסבירה שצריך להקשיב לו, כאילו יש לו ממש דעה. מי הוא בכלל? ובזה, ורק בזה, אני רוצה להיות כמוה! אני רוצה ללמוד ממנה איך לאהוב את הגוף שלי ולכבד אותו ולהקשיב לו אני רוצה ללמוד לדבר עליו כאילו הוא אני,חלק בלתי נפרד ממני, ולא יישות שיש לה קיום של אוויר. אני רוצה אינטגרציה בין הנפש שלי (שאני אוהבת ומעריכה) לבין הגוף שלי (שמגיע לו הרבה יותר ממה שהוא מקבל ממני) זו יכולה להיות מטרה טובה לטיפול, נכון? אבל למה היא קשוחה איתי כל הזמן??? זה מעצבן!!!!