פסיכולוגים אמורים לעזור. לא לשחזר

פסיכולוגים אמורים לעזור ולברוא ערך עצמי באנשים שבאים אליהם לא לשחזר מה שריסק אותו מלכתחילה כבר גדלתי עם אמא לא זמינה אמיתית אחרת שחוץ מחוסר הזמינות היו עוד דברים כמו הוצאת העצבנות ושגעונות ודכאונות שלה עליי אבל חוסר הזמינות של המטפלת -הזמן שהיא לא נתנה- אני זוכרת שישבתי מולה ואמרתי בטון מר מה המסר שלמעשה העבירה לי בסירובה: "הסיכוי שלי לחיים טובים לא שווים חצי שעה שלך". כאילו בהרגשה שלי הייתי זקוקה להענות שלה לבקשה שלי כדי להרגיש שאכפת לה ושהיא רוצה טוב עבורי. היא סרבה ואני נשאבתי לשחזור רגשי מייסר שבו היא הפכה לרוצחת התקוות שהפקירה את נפשי עכשיו אני שואלת- הגעתי לטיפול פסיכולוגי כדי שיעזרו לי!! שילמתי כדי שיעזרו לי. החוויה הפסיכית המכאיבה והמטלטלת הזאת בנוסף לריסוק הנרקיסטיסטי של מטפלת שמצהירה בלי טיפת ענווה 'עבדתי קשה' מול מטופלת שמתגלגלת לחתום נכות בביטוח לאומי כי מרוב שחיקה וחרדות כבר לא היה לי כח לחפש עבודה לאחר שהפסיכולוגית 'הורתה' מסמכותה'... (עוד טעות איומה בגישה שלה שלאחר מכן יצרה בי אנטי גורף כלפי כל מי שמעיז להתייחס מעמדת סמכות ופטרנליזם) במה בדיוק החוויות הארורות האלה אמורות להטיב עם הרגשת הערך העצמי שלי? מה זה עזר לי? גם נפקחו לי העיניים במהלך הטיפול לצרכים רגשיים שהדחקתי כמו קרבה ואהבה וזוגיות. לא התעסקתי בזה אבל פתאום שראיתי אותם מתממשים אצל אחרים סביבי זה התחיל להכאיב לי. התגלית שאני מפסידה משהו שיש להם ואין לי. בזמן שהתעסקתי ברומנטיזציה של הפרעות כמו אנורקסיה ובולימיה אנשים בריאים נפשית התעסקו ברצון באהבה ואינטימיות וחיי חברה והנאות החיים... פתאום מה שלא היה לי אכפת ממנו בכלל קודם לכם , העדרו בחיי התחיל להכאיב לי. ובכיתי. התחלתי לבכות מול תמונות של אנשים מתנשקים בפייסבוק, מול תמונות של זוגות מחייכים ואוהבים. תמונות של אנשים משתכשכים בים או נהנים בטיול בחו"ל. כלום מזה לא עניין אותי קודם. ואיך הוציאו אותי משם מעל גיל 30 עם 'הכרה בנכות' במקום חוויות של הצלחה וערך.. איך בדיוק זה אמור לעזור לי לשקם את תחושת הערך הנמוך? לפחות אם הייתה נותנת לי עוד זמן היא הייתה חוסכת ממני את הצריבה של ההרגשה שאני לא שווה חצי שלה בשביל הסיכוי לחיים טובים. שהתסכולים שלהם יותר חשובים מהכל. ממני. מהבן אדם שאני. מהסיכויים שלי. פעם היא אמרה לי בזעף 'תעזרי את לעצמך'. אין גבול לחוצפה והפקרות שלהם. היא מעולם, מעולם!!! לא נאלצה להתמודד עם זעזוע הנקיסיסטי שכזה. היא מעולם לא הייתה בנעליים שלי!!! היא חיה לה חיי אקדמיה של ילדת שמנת מבית טוב. בעלת 2 תארים ראשונים ושניי תארים מתקדמים.. ממש יופי. אם זה מסלול חייה, מה הפלא שהיה לה אפס מושג איך לעזור לי. זאת צביעות חריפה ביותר כאשר אלה שהם בעלי כוחות האגו שולחים את האחרים 'לעבוד' רק כדי שיהיה 'תפקוד' ואומרים להם להשלים עם אומללות נסבלת ולהסתפק במה שיש , בזמן שיש מלא אנשים אחרים בעולם שהם כן זוכים לחיי סיפוק וביטוי עצמי ומימוש דברים. הצביעות הזאת.. אין פלא שמאז הטיפול ההוא אני רק מקיאה. אפילו יותר לפעמים ממה שהיה לפניו.

היא לא הסבירה לי אותן. הפסיכולוגית. אחרי ההתנשאויות הנרקיסיסטיות שלה התגלגלתי לעו"ס ורק אז הסבירו לי שיש בכלל דבר כזה זכויות סוציאליות לאנשים שסובלים מקשיי תפקוד על רקע נפשי. מה הפסיכולוגית לא יכלה להסביר בעצמה את זה? ניסתה לחזק אותי בדרכים לא מותאמות שרק צרבו וצרמו. אבל יש לי שיפור עכשיו. דווקא היום סוף סוף עשיתי משהו חדש בחיים האמיתיים. הזזתי את עצמי קצת. בסוף אולי אני עוד אלמד ללכת ולא רק לזחול.. אני לא אוותר!