בחינה הדדית

התקשרתי למטפלת וניסיתי גם מטפל.. שניהם התחילו מאיזה 400 לפגישה. ניסיתי להסביר שזה יקר. אחת הסכימה להוריד קצת, שני אמר לי שהוא יכול להפנות אותי 'לאחד המתמחים שלו' כי מתמחים לוקחים פחות.. הלכתי אל האישה בסוף. קבעתי פגישה. בטלפון הרגשתי ברגעי השקט בינינו שהיא בוחנת אותי, ואני בוחנת אותה, וכל אחד נזהר לא לומר מילים מיותרות שיסגירו משהו, אמרתי כמה משפטים אבל לא יותר מדי. בשיחה כ"כ ראשונית לא בא לי לחשוף את 'הלא מודע שמתגלה בשפה' ומישהו 'יאבחן' עלי דברים. אני שונאת מטפלים. כלום לא יכול להיות תמים איתם. הכל 'חומרי צורה ותוכן' שמצביעים על משהו :( אמרתי לה שאני רוצה רק פגישה אחת בינתים ליעוץ. ואחרי שהיא תשמע מה הרקע שלי ותגיד לי מה היא חושבת נראה מה הלאה.. אני כבר ממש לא סתומה כמו פעם שאומרים לי מחיר ואני ישר מסכימה. גם אני מתבוננת בהם ומנתחת אותם לא פחות ממה שהם מתבוננים בי ומנתחים אותי. חשוב לי שיהיה לה ברור שאני לא מגיעה אליה מטומטמת יותר כמו שהגעתי אל הפסיכולוגית ואני ממש לא מתכוונת לפתח 'העברות' כלפיה. היא אמרה לי שהיא בגישה שלה מאוד מחוברת למציאות. מבחינתי זה עדיף. למרות שגם היא בטח יודעת היטב שהדברים האלה קורים מאליהם כי מדובר בתהליכים רגשיים ולא משהו שכלתני שבוחרים. אבל עם הסכומים שהיא לוקחת זה די ברור שאני לא מעוניינת לראות אותה מעבר לכמה פגישות ספורות לכל היותר. אני מקווה שבאמת יהיה לה איך לתרום לי. אני כן מגיעה אליה לצורך התייעצות בהתמודדות עם נושא מוגדר והיא נחשבת מומחית בנושא. נראה.. אני מקווה שהמוטיבציה לא תרד לי עד לפגישה. יש בי מן משב תקווה קטקטנן כל פעם שמעיזה לעשות איזה צעד חדש, כאילו רוח חדשה מופחת תחת המפרשים. מקווה שזה באמת יהיה כזה, דחיפה בסימן של התדחשות, תנועה, התפתחות קדימה. לא סתם גירוי מסיח דעת עד להשאבות חזרה לכעסים ויאוש של חוויות שהצטברו לי בזכרון והפילו אותי ואת תחושת המסוגלות והערך העצמי שלי לרצפה.