אודי....לא......

אני כבר לא כועסת על המטפל שלי.. עדיין, אבל פחות. מתחילה לקבל את המצב. ולא, לא עזבתי לא כי לא יכולה לעמוד בתנאים שלו. מוכנה להתחייב ללא לפגוע בעצמי, יכולה להתחייב למה שרוצה. אבל לא יכולתי לקבל את התחושה שמרגישה כל כך לבד. כל כך סוערת בגלל התכנים שעולים ואני לבד. כשקשה לי יותר ובתקופות סוערות- ואין התאמה למה שעוברת. וגם בפגישות עצמם שמרגישה פחות הכלה.. וזה התבטא גם בזה שהיה לי קשה וביקשתי שתי פגישות או עוגן שנדבר בטלפון ואשלם לו על זה...והוא בשלו. בגלל ז-ה עזבתי. רחל.

וטוב שקיבלת החלטה, ואת יודעת מה טוב ומה לא טוב עבורך. זה בסדר גמור לבקש עוד פגישה או שיחת טלפון בתקופות סוערות. לפעמים כדי למצוא את המטפל המתאים, צריך לעבור דרך כמה מטפלים... לפעמים, מטפל שהיה נכון ומתאים בתקופה מסוימת, לא נכון בתקופה אחרת. אבל לדעתי, זה מצוין שאת עמדת על שלך והרגשת שמה שהוא יכול להציע, אינו מספיק עבורך ואת ראויה ליותר. לא התרשמתי שאת מחפשת לחזור "לגן עדן" (או "לרחם"... כפי שאודי אוהב להגיד) ושהצרכים שלך לא מציאותיים. מה שביקשת היה בהחלט בגדר הסביר. אל תאמרי נואש, אני חושבת שאת בהחלט יכולה למצוא מטפל אחר שיהיה יותר נכון ומתאים עבורך. זה לא אומר שלא יהיו קשיים וכשלים גם עם מטפל אחר.... אבל הקשיים האלה לא "יפרקו", כי תרגישי שיש מי שרואה אותך ואת הצרכים שלך ומעמידם במרכז (גם אם לא נענה להם באופן מלא ומושלם). איתך, נטע.

תודה על התגובה שלך... אני גם חושבת שהבקשה שלי כרגע היא בגדר הסביר... אולי ביקשתי יותר מידיי? וכבר נמאס לו? וכן, לכתוב לו תמיד הודעות תמיד יכולתי, אבל לא תמיד הייתה תגובה. הוא תמיד אמר ששמח שמשתפת, ואפילו עודד, וגם כשהייתי מתנצלת אלפי התנצלויות שהייתי מרגישה שהגזמתי, הוא היה אומר זה בסדר, את לא מציפה. לא מבינה למה הוא ככה... הוא איש כזה טוב ורגיש.. ככה לפחות אומרים כל האנשים שמכירים אותו ובטיפול אצלו ואני מכירה...אז למה איתי הוא ככה??:( ואני מרגישה אשמה. כי אף פעם לא הצלחתי להיות בקשר. הטיפול הזה טלטל אותי יותר מידיי. הייתי רוב הזמן מרוחקת, ועד שהייתי מרשה לעצמי להתקרב, היה קורה משהו ואני הייתי בורחת מבוהלת כמו איזה שפן וחוזרת אחורה מיליון צעדים... ובמקום מסוים, כן זקוקה לקשר קרוב יותר, שאני אדע שיכולה לסמוך עליו כי הוא תמיד שם.. ולא יעזוב, ויראה מה קשה לי ויפעל בהתאם... אולי קשה לו מידיי? קשה לי? אולי הוא יראה, הלוואי והיה רואה.. וגם הסגירה של הטיפול לא הרגישה לי כסגירה, הוא לא אמר מילות סיכום וסיום, אפילו שביקשתי.... וזה מרגיש לי נורא קשה ככה. רחל.