אביב

היי אביב, אני רוצה להתייחס למשפט מסוים שכתבת לרחל וקצת קומם אותי: "הוא ההורה המורה, והוא קובע את הכללים".... אני לא יכולה להתחיל להסביר כמה אני חולקת עלייך. את הכללים והחוקים, ובכלל את מה שנקרא " החוזה הטיפולי", קובעים ביחד תוך כדי משא ומתן. הטיפול צריך להתאים למטופל ולא המטופל לטיפול. בכלל, אני לא מתה על הגישה של "המטפל הוא ההורה היודע מה טוב למטופל שלו".... אני חושבת שעמוק בתוכנו רק אנחנו באמת יודעים מה טוב עבורנו. הגישה שלך מבטלת אותנו המטופלים ומתייחסת אלינו כאל ילדים חולים שלא יכולים לקבל החלטות עבור עצמם ולא יכולים לסמוך על תחושות הבטן שלהם. ונכון, לפעמים אנחנו טועים אבל לפעמים גם הם (המטפלים) טועים... ויחד מנסים וטועים, לפעמים מצליחים ולפעמים נופלים, ואז קמים ומנסים שוב. נטע.

מבינה שמשהו בנושא הגבולות שאני מדברת עליו מפריע לך . זה בסדר חמישה אנשים שש דעות .אסביר לך . הקשר הטיפולי הוא לא שווה וטוב שכך .גם מורה תלמיד או בוס ועובד או מפקד חייל לא קשרים שווים וטוב שכך . המטפל אולי וגם לא תמיד יתחשב בדעת המטופל מן הסתם תמיד יקשיב לו אבל אני מאוד מקווה שהוא יציב את הגבולות כהורה שדואג . כשילד רוקע ברגליים וצורח עד לב השמים שהוא רוצה משהו .ההורה מקשיב אבל אני מקווה שמציב גבולות באהבה ברכות אבל בנחישות. הגבול מעצבן כואב מתסכל את הילד אבל חשוב לצמיחה לגדילה שלו . ואלי ..הייתה לי הכלה של 24/7היא ממש פיתתה אותי לכתוב לצלצל ועוד לאט לאט ניפתחתי העזתי החלקים כתבו לה מה שרצו .בשלב מסויים זה הפך אובססיבי היא זיהתה אני כמובן שלו . היא שמה גבולות חדים כואבים ברורים . הפגישה חוזרת לחדר !!!. הייתה תקופה שהפגישה עברה למיילים .ובפגישה שתקתי לפעמים פגישות של שבעים דקות מילה לא הוצאתי ואיך שיצאתי שלחתי מייל . לפעמים זועם ותקפן ולא נעים . היה קשה הגבולות החדשים אבל התייצב וקצת נרגע בשלב הזה ביקשתי היא הקשיבה היא זאת שהחליטה . בואי גם נבין אנחנו מדברות על הכלה בן הפגישות זה על חשבון המטפל כי מה זה סמס או מייל או טלפון תכפילי במספר המטופלים ותביני . בנוסף זה תלוי במטפל האם הוא יכול להכיל האם זה לא הופך למטרד. כן אנחנו יכולים בשלבים מסויימים של הטיפול להיות מטרד רציני . נטע אני ילדה אני פצועה אני מוכה וחולה כן באתי לרופא למטפל למורה שיראה לי את הדרך שיטפל בי אין כאן שוויון . אני תמיד יכולה לבחור להשאר או ללכת .אבל אם להשאר אז בראבק בנחישות שהוא טוב עבורי .

שלב המטופל צריך להביא את התחושות שלו את הרצונות והצרכים זאת הקרקע לעבודה ..אבל זה עדין לא שווה . גם את כתבת שהבאת אבל הוא לא תמיד הסכים

היי אביב, זה בסדר לא להסכים. זה בסדר שמה שנכון לי אינו נכון לך וההפך.... אבל את כותבת בכזאת נחרצות לרחל מבלי שאת מכירה אותה ואת הצרכים שלה. אני שורדת גילוי עריות אבל איני ילדה, ואני מסרבת שיתייחסו אליי כאל ילדה שאחרים יודעים מה טוב עבורה. אני לרוב יודעת מה ומי טובים עבורי. את הכללים אנחנו קובעים ביחד תוך הבנה והתחשבות הדדית. כמובן שאם נוצר מצב שבפגישה את שותקת ואז יוצאת וכותבת מייל אז יש כאן בעיה. אבל לא צריך להיבהל מכך. אפשר לעשות שינויים והתאמות. אנחנו סיכמנו שהקשר בין הפגישות "לובש" גוון תמיכתי וכמובן שעל כל מה שאני כותבת מדברים בפגישה. כך הקשר בין הפגישות מעשיר את הפגישות שלנו ואינו פוגע. אגב, לא לכל המטופלים של אותו המטפל יש את אותו "חוזה טיפולי". כך שאיני מאמינה שלכל המטופלים של הפסיכולוג שלי יש זמינות של 24/7. אבל הוא כן זיהה שזה מתאים לי ונכון עבורי. המון פעמים שיש צורך עצום בהכלה וביצירת קשר בין הפגישות אז מוסיפים פגישה. אותי זה מקומם שהמטפל של רחל "מנחית" כללים וחוקים מבלי לספק הסבר נאות ומבלי להקשיב לקול שלה. אצלי (באופן אישי בלבד) זה משחזר את הטראומה, ומותיר אותי עם תחושות קשות מאוד (אבל שוב. מדובר בי ובי בלבד). אין זה מחייב שפגישה נוספת או שיחת טלפון שבועית קבועה, יהפכו את רחל לאובססיבית.... אני מבינה שזה קרה לך, אבל רחל היא אינה את. את מוכרחה לזכור זאת. נטע.

מסכימה עם כל מילה .ואין לי נחרצות שכתבתי לרחל כן עודדתי אותה לא לברוח לא להרים ידיים . ואגב אני כאן כחצי שנה ובחצי שנה הזו רחל מספרת על קושי מול המטפל . וכשמטפל כן מאפשר כתיבת סמסים בן הפגישות בלי להגביל כן יש קשר . כמו שכתבתי לרחל מההתחלה אין מה לעשות השוואות בן הטיפולים .

מה שכתבתי לך ולרחל . זה רק מהמקום שלי מהקושי שלי . תיראי גם את תשובתו של אודי לרחל בנוגע לכללים . שוב מדגישה אני כותבת רק מהמקום שלי תמיד . השאלה היא למה לך זה מפריע ולרחל לא !!!

שמחה בשבילך ומרגישה כמוך לגבי הדברים. היחס למטופלים כילדים קטנים מקומם ממש. אנחנו בוגרים שנפגעו ויש לכבד אותנו ואת האמת שלנו! הרבה פעמים בטיפול קורה משהו אחר מזה.