הי

אני בטיפול והכל בסדר. סליחה.

זה בסדר אני מאוד רוצה שתביאי את עצמך . גם כתבתי לך בשירשור ההוא למטה למיכ אבל לא ניקלט . אל תיסגרי שוב ..יודעת כמה קשה היה לך לחבר מילים למשפטים .גם מבינה את מי שזה הלחיץ אותו בעקבות עמליה. בכלל הרס ופגיעה זה דבר מדבק. יקרה מה שלומך היום?

היי בחזרה רוני יקרה, אם אפשר, דבר ראשון שמחה לשמוע שאת בטיפול. אני מניחה שלא הכל בסדר, אבל באמת שטוב לשמוע שיש את המסגרת הזו שמחזיקה. רציתי לומר גם בהמשך להודעה למטה, שהראייה שלי קצת שונה. מבחינתי, הכאב שלך, של כל מי שכאן, כן "מכביד" בצורה מסויימת. זה ברור מבחינתי, כי אתן נעשות יקרות וחשובות לי ועצוב וכואב לי שעצוב וכואב לכן. אבל ה"מכביד" הזה הוא לא קטסטרופלי כמו שנדמה לי שהצגת אותו. הוא פשוט מה שבא עם חיבור וקשר - כשעצוב למישהי אחרת, זה עצוב לי ואני דואגת לה. אבל זה לא אומר שצריך להפסיק לחלוק. אחרי הכל, אני יכולה לומר על עצמי שאני בהחלט מכילה את זה, ונראה לי שנכון לומר את זה גם על הפורום. זה משהו שאני בוחרת לעשות כחלק מההשתייכות למקום הזה. זו עסקת החבילה של קשר וחיבור. ל"מכביד" יש קונוטציה שלילית, הייתי בוחרת במילה "נוגע". ונוגע לפעמים נוגע ומעציב ולפעמים מרגש ומשמח. אולי אפילו היה מעציב יותר אם זה לא היה נוגע באף אחד? זה אולי גם נוגע להודעה שלך, שמלי. אנחנו מעצבנות אחת את השנייה, כי זה בלתי נמנע. וזה בסדר, מתעצבנות, מכילות את העצבים ומשחררות אותם. גם כשכועסים ומתעצבנים, זה לא מוחק את האהבה והחיבור שכן יש. אני אפילו מעדיפה את הכנות הזו, אחרת אני נכנסת לסרטים ש"מה באמת האדם הזה חושב?", כי אני לא יכולה לסמוך על מה שהוא אומר לי באופן ישיר. מחשבות חופרות כהרגלי, נעמה.