יאן וייאנג
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי אודי, פעם רשמת לי על יאן וייאנג - שבכל טוב יש רע ובכל רע יש טוב. ושאין מושלם! היום חשבתי על זה, וזה קצת מבהיל! מה מבטיח לי שהאדם הטוב לא יהפוך עורו ויחשוף בפניי את חלקיו הרעים? ואז אפגע מאדם "טוב" לכאורה או שהגדולה היא דווקא לתת אמון בידיעה שבכל אדם יש חלקים רעים, אבל אז זה כבר טימטום.. להאמין במישהו שיש בו פוטנציאל לרוע? אולי גם אני אדם רע? אני קצת מבולבלת! מה אני מפספסת כאן?
היי מיקה, איך שאני רואה את זה, האמון הוא בכך שהאדם ישתדל בכל מאודו לא לממש את הפוטנציאל לרוע, שמצוי בכל אחד (גם בי, גם בך). ולפעמים מתפלק קצת, אבל גם אז הרוע לא חייב להיות השחור משחור. הוא יכול להיות פשוט איזו הערה מגעילה, התעלמות ממישהו שפונה אליך בבקשה, דברים אנושיים שאי אפשר להימנע מהם תמיד. יין ויאנג זה דימוי יפה, אבל הוא מפספס את האפור שנמצא ברוב החיים... או שאפשר לומר שהוא ה"זום אין", פירוק של האפור הזה לחלקיו. ואולי בעצם השאלה הבסיסית יותר היא מהו רוע בעינייך? נעמה.
הי מיקה, זה עניין של מינון. אין מושלמות, אבל כשיש הרבה טוב, ותחושה של מהימנות - ניתן להכיל גם את הכישלונות הקטנים והאכזבות. זה לוקח המון זמן להגיע לסוג כזה של חוויה בטוחה בקשר, בעיקר למי שאין אותה מלכתחילה. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
