התקשרתי אליה

היא התחמקה. אמרה שבדיוק צריכה לקבל מטופל. אמרתי לה שהייתי רוצה לקבוע פגישה. היא אמרה שתחזור אלי אחכ. אבל כבר לא חזרה. מה זה אומר? זה אומר שהיא חושבת שלא נכון שתהיה פגישה בינינו? נקטע לי הרצף אצלה. אני צריכה להדביק את החוליות איכשהו.. אולי היא מפחדת מהשנאה והכעס שלי :/ ובכל מקרה היא סתומה. לא מבינה למה אני נמשכת לחזור אליה. כי משהו תמיד מרגיש לי חסר. 'חשבון לא סגור'. גם קשה להמשיך הלאה. אני צריכה קשרים משמעותיים חדשים. אין לי מושג איך ליצור אותם. גם הזהות של 'מתמודדת'. נמאס לי מזה.. אולי אשאב את תחושת הזהות שלי מכל מיני תחביבים שיש לי? יש כמה. אבל לרוב אני חיה בבטלה למען האמת. אוהבת את החופש שלי אבל למה לא מצליחה ליצור משהו בזמן הזה, לא סתם להיות בבטלה. לטחון מחשבות וכעסים.. אין לי עשייה. אין לי חשק לעשייה. בא לי שיהיה. מאיפה יהיה? בא קצת ונעלם שוב. כמו ילד שננטש על ידי עצמו כל פעם. ואולי בטלה זה בסדר? אולי לשכב סתם שעות במיטה בלי לעשות כלום חוץ מלנשום, זה בסדר? אני כבר לא יודעת מה זה אורח חיים נורמטיבי אבל רואה שרוב האנשים האחרים סביבי הרבה יותר פעילים ממני. הבעיה שאני רוצה פעילות שתבוא מתוכי, מתוך חשק פנימי. ולא שיכפו עלי מבחוץ. אודי, יש תקווה? תקווה לחשק שיבוא ויהיו לי כבר חיים מלאים משלי ולא רק עיסוק במחשבות עליה ובכלל? איך הגעתי למצב הזה ? :/ לפחות אני לא שונאת את עצמי כמו פעם. אני משתדלת לקבל את עצמי ככה ולא לשפוט. הפסיכולוגית לא קיבלה אותי ככה. היא עשתה לי נזקים. זאת אמת שקשה לחיות איתה. שמי שאמור לעזור פוגע. וזה לא שאני משליכה עליה במקום על האמא המקורית. זה היה בנוסף. פגיעה נפרדת. ועכשיו.. מה עכשיו? מי יקבל אותי ככה? הלוואי ומישהו היה מקבל אותי ככה. אבל אז אני כבר בטח הייתי עונה לו 'עזוב. מה אתה צריך את זה. תמצא בחורה נורמלית עם ראש על הכתפיים שיודעת מה היא רוצה מעצמה, אני מקרה אבוד'. בטח ככה הייתי עונה. למעשה כבר קרה שעניתי ככה. עצוב לי. אני לא רוצה להשלות אנשים. שלא יבזבזו את הזמן שלהם עליי. אבל היא, הפסיכולוגית, ממנה כן ציפיתי שתתן עוד זמן. שתשקיע בי. שתעזור. חשבתי שזה מה שפסיכולוגים אמורים לעשות. היא רק שחזרה לי איך זה להיות ילדה לא רצויה שאין זמן בשבילה ותו לא. אז השכל צריך להבין שזה שחזור של העבר ולא הווה... אבל ברגש לא מבין! ברגש זה היה סתם עוד טראומה! משהו שזעקתי שאני רוצה לשכוח וזהו. בשביל מה זה היה טוב? נראה לך אודי שזה היה טוב? עברו 6 שנים מאז.. תראה כמה זמן התבזבז לי מהזעזוע שלה. ואפילו עכשיו היא לא חזרה. לפחות הייתה אומרת סליחה.. למה ככ קשה להמשיך הלאה?