קשה

היי אודי, מתחיל להיות קשה ושוב מצבור של מחשבות שלא עוזבות אותי ואני חושבת על הטיפול ומרגישה רק גועל וגם געגוע למטפלת מתגעגעת אליה אבל כל כך נגעלת מהקרבה הזו אני נגעלת ממנה מהקול שלה, מהבעות הפנים שלה, מהלק השחור, מלהיות איתה בחדר החנוק הזה אם היא תיגע בי אי פעם - אני אבהל ואקפא ואגעל ואני ארגיש אהובה ומיוחדת כל כך...

הגבתי לך אתמול ..חבל להתאמץ מהפלא כלום לא נקלט . יקרה את מדהימה ומופלאה געגוע למטפלת ,ואני ארגיש אהובה ומיוחדת כל כך...מצטערת שלא נותנת מקום לקולות שנגדה שניתפסים ללק ולקול את נותנת להם מספיק מקום. בכלל שהם גם מאוד רוצים את קרבתה אולי משתוקקים לחיבוק אימהי כזה שלא קיבלו ודוחפים מהפחד מהבהלה שרצונם יתממש ...לי זה מזכיר מקומות אחרים שרצינו קירבה הורית וקיבלנו אחרת. מיקה את נהדרת הכתיבה שלך מרגשת כל קשת הרגשות כל כך אנושי ..יופי של דרך ותהליך שמחה את גדלה וצומחת וזה נפלא ..היי ומיקה אל תיבהלי יהיו עוד רגעים שתירצי לברוח שתיבעטי שתילחמי שתיבחני שתיבדקי זה תהליך ארוך ומופלא ..