דברים מעצבנים בהורים

לפני הטיפול השלמתי דברים בדימיון ויכולתי לחיות הרבה בפנטזיה נראה לי אבל אחרי התחלתי יותר לראות את המציאות מתוך נפרדות . ומשהו ששמתי לב על אבא שלי זה שמלא פעמים הוא לא מתייחס ולא מגיב לדברים שאני אומרת. זה ממש מוזר. גורם לי להרגיש כאילו אני מחוקה , לא שם. כאילו דיברתי לקיר. אין לו נטיה טבעית לעודד ולפרגן. לפעמים הוא מדבר את המחשבות שלו בקול רם במקום לנהל דיאלוג. זה מוזר שמישהו לא מתייחס ככה. ואמא שלי יש לה קטע שהיא כל הזמן נותנת עצות לא משנה אם ביקשו או לא. זה גם מעצבן. מרגיש מנג'ס וחודרני.