אז....

קבעתי איתה פגישה...רציתי ארוכה אבל רגילה גם טוב. נראה... מרגישה שאינה מבינה אותי, אינה רגישה, ובכלל הרצון גדול מאוד לברוח, אבל יודעים מה? כל פעם אני נלחמת ברצון הזה יותר וחוזרת, לא יודעת אם בגלל שמתקפלת ופוחדת ממה היא תגיד ואיך ככה סתם אעזוב וככה לא עושים...או שפוחדת מהקשר המסובך הזה...חושבת עליה במקום עליי, לא שאכפת לה כלכך ממני..במיוחד ש...יום הולדת בפתח, חמש שנים לטיפול..הצילו!!!!! והיא בכלל לא תזכור את זה...תמיד אני מתחילה להגיד ולהזכיר.....אולי פשוט לא אזכיר את החמש שנים על מיכאל, הגיע הזמן שאתחיל להתבגר ולומר, שלום נבחן שלום לקיק ...ואלך לבי"ס של החיים לא??????? אודי????????

מקווה שהפגישה תיטיב ותעזור. נראה לי שבניגוד למיכאל, על מיכל חמש השנים לא עברו בריקודים ודווקא בעבודה, לא? אני אישית רואה אותך עובדת ומתקדמת. השיר הזה תמיד העציב אותי בגלל הלחן, רק עכשיו בדקתי מה בעצם אומרות המילים... נעמה.

היי מיכל, אני זוכרת שהייתי קוראת אותך עוד לפני שהתחלתי לכתוב בעצמי תמיד התרשמתי שיש בינך לבין המטפלת שלך קשר חזק ומיוחד ובלי שום קשר (ואולי עם קשר) אני חושבת שאת גננת ממש טובה

יקרה.. כמה זה קשה להיות במקום הזה.. שקיים הרצון המאוד לברוח.. שקיים הרצון לקשר טוב, בריא, רגיש, מכיל... שהקשר מסובך... זוכרת הרבה רגעים מדהימים שלך עם המטפלת שלך.. וכן, יש את המקום הזה לפעמים... אבל גאה בך, שלמרות הקושי והפחד- עדיין קבעת איתה פגישה.. ואת לא מוותרת... 5 שנים זה נראה לי המון.... ונראה לי שאת כבר התחלת ללכת לבית ספר של החיים, גם עם להזכיר את היום הולדת חמש שנים של הטיפול.... רחל.

כשיש הרבה הודעות מתחברות אני קצת מאבדת את הקשב...כנראה קשב וריכוז..אז רק תודה לכן שמבינות ומגיבות..מבולבל לי קצת