בפנים-בחוץ

ההודעה על החרדות בעינה עומדת. החרדה מתעקשת להישאר ואני מתעקשת לתפקד איתה היא הולכת איתי לכל מקום...... לפעמים תופסת לי חזק בעורף מתיישבת בקנה הנשימה ואני מתחננת לאוויר..... בעולם שבחוץ קורים דברים מקבילים לכאן-במרחק נגיעה מכאן. מהרבה חברות בודדות הפכנו לקבוצת בנות...... נפגשות פעם בשבוע במפגש במרחב טיפולי חברי וממשיכות לבחוץ..... זה הופך לי תחיים רצון לעבור דירה להשתייך להתקרב יותר לשבור את חומות בדידותי להמיס ולכאוב.... יש רצון להרפות מהמאבק על הילדים בבתי משפט ויותר בתחכום דרך קרוב משפחה שמנסה לגשר. לא יודעת אם מובנת בכלל...... מילים מילים ואת משמעותן יבוא לו גל לשטוף אותן אבל אני כרוך אחריה מחכה לי בלילות הילה

היי יקרה , התלבטתי בבוקר עם להגיב להודעה ההיא . גם כי הופנתה לאודי וגם כי אולי עבר . את חזקה ואמיצה וגיבורה והיא הולכת איתך ואת נושמת וזוכרת שמותר ואפשר . ואת רוצה שינויים.... ואם התחלת עם מוש בן ארי אז בשבילך מאמינה ויודעת שעם החרדה יש לך גם את האומץ ... https://www.youtube.com/watch?v=HpwbMHEhKbU

אביב איזה שם אופטימי בחרת..... התגובה שלך כל כך נגעה בי....... אני יקשיב בערב לשיר שהקדשת לי בעבודה כרגע עם הנייד. את יודעת? ריגש אותי שאודי כתב שמרגישים רכות..... לאחרונה אני פחות רוצה להיות גיבורה אני רוצה להרגיש אהובה מחובקת מתלטפת...... והרגשתי שהמילים שלך מלטפות אותי בעדינות בשכמות בצוואר שאני נושמת איתך..... הבוקר ניסיתי לגייס רכות אני כאן בקופת חולים...... מטפלת בעניין שכבר הרבה זמן מתעקב ולפני שיצאתי מהבית הסתכלתי במראה וניסיתי לחייך לעצמי חיוך רך..... בינתיים אני ממתינה כאן..... הפסיכיאטרית שלי כתבה לרופא משפחה מכתב..... שיהיה לך המשך יום רך אביבי ונעים שלך, הילה

כן פתאום הבנתי שגם בכינוי בחרתי בשם אופטימי בלי לשים לב ..כן אני אופטימית זה חלק מהכוחות שלי . ריגשת בכתיבה שלך כל כך נוגעת עוטפת נעימה אולי כשאנחנו מאפשרות זה נוגע יותר פחות חוסם מקווה שהכל הסתדר על הצד הטוב ביותר