שאלה לבעלי המקצוע בלבד

שלום זה מכבר נפלה החלטה בקרבי לגשת לקבל טיפול ואפילו הגעתי לתחנה לבריאות הנפש הקרובה לאיזור מגורי (הבעיה שלי היא לא חמורה אך מענה את נפשי עד מאוד) אך ברגע שהמזכירה שאלה לשמי על מנת למולאו בתיק האישי שהיה אמור להיפתח לי "השתפנתי" , לנגד עיני עמדה הקריירה ואובדן האנונימיות . לאחר התיעצות קצרה עם המזכירה החלטתי לשקול פנייה למטפלת פרטית ולו רק בשביל בדיקה. שאלותי הן : א. האם ניתן לגשת לבדיקה בלבד שלאחריה אחליט אם להמשיך בטיפול או לא ? [המצב הנוכחי יכול לבלבל] ב. עד כמה יקרים טיפולים מסוג זה? ג. האם טעיתי ושירותי בריאות הנפש המוניציפליים אכן אנונימיים למדי ? ד. מכיוון שזמני בארץ קצוב, האם כדאי להתחיל טיפול שימשך 2-3 חודשים ? ה. הכי חשוב!! : האם תוכלו להמליץ לי על מטפלת או לספק לי מספר טלפון. יש להדגיש שרק מטפלות להבדיל ממטפלים ילקחו בחשבון (יותר קל לי להיפתח כלפיהן) בציפייה דרוכה (אלמנט הזמן כאן הוא גורם מכריע) תודה.

לדאגן שלום רב, בהתייחס לשאלותיך: א. כן, ניתן להגיע לבדיקה ולהתחרט לאחריה. ב. הטיפול בשירות הציבורי (תחנות לבריאות הנפש) הוא הזול ביותר, כפי שידוע לי. ניתן לפנות גם דרך קופ"ח, ואז מדובר במטפלים פרטיים שמקבלים בקליניקות שלהם בדרך כלל במימון חלקי של קופ"ח ומימון חלקי של המטופל (פגישה עולה כ-150 ש"ח ככל הידוע לי). הטיפול דרך קופ"ח מוגבל בזמן, כמו גם השירות הציבורי, אך בשירות הציבורי בדרך כלל ניתן זמן רב יותר. טיפול פרטי עשוי לעלות בין 100 ש"ח ועד ל-500 ש"ח ויותר, תלוי מי, איפה וכו'. ג. על כל שירותי הטיפול ועל כל המטפלים חלה חובת שמירת הסודיות כחלק מהאתיקה המקצועית. ד. ניתן לעשות טיפול פסיכותרפויטי מוגבל בזמן, אולם להערכתי טיפול כזה פחות יעיל מטיפול לאורך זמן. לא כתבת את הסיבה שבעטיה אתה רוצה לפנות לטיפול, ומן הסתם סוג הבעיה וחריפותה משפיע על אורך הטיפול, לכן אני מתייחסת לדברים באופן כללי. אני מעלה עבורך רעיון, שכרגע הינני שותפה להקמתו. ישנו תחום חדש בטיפול הקרוי "טיפול פסיכותרפויטי דרך האינטרנט". מדובר במטפלים מוסמכים עם נסיון בטיפול, אשר מטפלים גם דרך האינטרנט. טיפול שכזה עשוי לפתור עבורך את בעית המרחק, במידה ואתה עוזב את הארץ. ייתכן ותוכל להתחיל טיפול ממשי פה בארץ, ולהמשיכו דרך האינטרנט. אשמח לדעת מה דעתך בנושא. בכל אופן לגבי המלצות למטפלות אתה יכול להתקשר אליי 053-876956 בברכה, טלי פרידמן

שלום טלי, כיוון שאני כמעט אנונימי כאן ארשה לעצמי להציג בקצרה את בעיתי בתקווה שתוכלי לתת את דעתך עליה: נדירים הרגעים בהם אני מרגיש בנוח בחברת אנשים, בעבר ייחסתי את זה לאופי מתבודד שפשוט אינו מחבב את חברתם של אנשים, עם השנים הגעתי למסקנה שפשוט זה נובע מדימוי עצמי נמוך מאוד: ברגע שאני נקלע למאורע "חברתי" בו משתתפים אנשים חכמים,מוכשרים,יפים,מעניינים או מצחיקים ממני אני מרגיש כאדם חסר אופי וכריזמה טיפש ומיותר ומיד אני נכנס לעמדת שתיקה ו"הנהון" (מצב בו תנועות ראש קצרות ו "ממממ..." הם אמצעי הקשר היחיד שלי עם הסביבה) כתוצאה מזה כמובן שאני נדחק לשולי העניין בשיחה וכתוצאה מזה אני נהיה יותר ויותר סגור מין לולאה אינסופית שמאמללת כל רגע משהותי במקום. בתקופה האחרונה מצב זה התגבר יותר : כמעט ואין לי קשר עם אנשים. ניסיתי לנתח את המצב באינספור דרכים והגעתי לכמה מסקנות, חוץ מהבעיה הקיימת הבחנתי בעובדה שרוב הדברים הם אכן כפי שהם נראים : אני לא נראה טוב אני לא חכם במיוחד אני לא מעניין ואפילו די משעמם אני בטח לא משעשע וגם מאוד לא כיף להמצא לידי והאמת שלגבי רוב הדברים אין לי אפילו מה להגיב... מה שמציב אותי במצב רגיש מבחינה חברתית, לצורך העניין לדעתי האדם אינו שונה משאר החיות החברתיות: גם אצלנו קיימים מעמדות חברתיות חוץ מכסף וכח אני משער שלביטחון העצמי יש חלק גדול בקביעת מעמד זה. אבל מה לעשות שפרט מסוים (לצורך העניין אני) לא מוכן לקבל את הסטטוס החברתי שהותאם לו? (לא מוכן להשתרך אחרי כולם ) סברה נוספת היא שמכיוון שהייתי מושא ללעג בילדותי הגעתי לרמת אטימות שכזאת עם הסביבה שגם כאשר אני מנסה להיפתח קצת אני נסגר מיד אל מול כל גילוי של ביטחון מופרז (או אפילו "בריא") מצד אנשים אחרים. יש לציין שבחיי היום יום אני עובד (גם עם אנשים) ואפילו נמצא בקשר עם מישהי אנשים שאינם מכירים אותי מקרוב כמעט ולא מצליחים להבחין בבעיה. בקיצור הבעיה שלי היא אולי לא קריטית אך בהחלט מציקה ופוגעת באורח החיים שלי לעיתים היא אפילו מענה.. אנא נסי לתת לי כמה עצות בקשר להמשך טיפול. בתודה מראש

הי טלי אשמח עם תעני לשאלתי ...

הי טלי אשמח עם תעני לשאלתי ... (נמצאת בפורום) תודה ..

אכן טיפול במקום ציבורי יכול להפריע לקריירה שלך. מקומות עבודה נוהגים לדרוש מעובדים/מועמדים לעבודה לחתום על טופס וויתור סודיות רפואית ואז ניתן יהיה בקלות לגלות שהיית בטיפול נפשי. בשוק הפרטי פסיכולוגים לוקחים בממוצע 300 ש"ח לפגישה. במקומות ציבוריים המחיר נמוך בהרבה ולפעמים זה אפילו בחינם לגמרי זה תלוי מה המקרה שלך בדיוק ולאן תפנה לקבל טיפול.

לרמי ויתר גולשי האתר שלום רב, לצערי יש אמיתות מסויימת בדבריך לגבי היכולת של גופים ציבוריים שונים להגיע למידע שהיית או הינך בטיפול. אני חייבת להדגיש כי אין לאותם גופים יכולת להגיע למידע של מה התרחש בטיפול, אלא רק לעובדת היותך בטיפול בעבר או בהווה. כיום, אני חשה כי קיימת יותר פתיחות בקרב הציבור לגבי הטיפול הנפשי. לכל אחד מאיתנו ישנן תקופות קשות בחיים, והליכה לטיפול דווקא מעידה על אישיות פתוחה, עם מודעות עצמית ועם היכולת להיעזר כשחשים צורך בכך. טיפול נפשי אינו קללה ואינו מעיד כי האדם "משוגע". אם כל אחד מאיתנו יפנים דעה זו וילמד לקבל את הטיפול הנפשי כחלק טריויאלי מהחיים, תפחת הסטיגמה השלילית הכרוכה עדיין בהליכה לטיפול נפשי. להערכתי אין צורך לחשוש לפנות לטיפול ציבורי. אם הדבר יעלה אי פעם במקום כלשהו כמו פנייה למקום עבודה, ותידרשו לחתום על ויתור סודיות רפואית שתגלה כי אכן הייתם בטיפול נפשי, עליכם להתייחס לזה בדיוק כפי שזה: חלק טריויאלי מהחיים, עדיף לשתף אחרים בקושי ולא להתבשל עימו לבד וזה מעיד על אישיות פתוחה, ליברלית ועל אדם שיודע להשתמש בסביבתו כשצריך. ככה, בצעדים קטנים, ובשינוי של כל אחד מאיתנו בדל"ת אמותיו, השינוי הכללי יבוא, סטיגמות סופן להתמוסס, לאבד את צורתן ולהיעלם לאיטן מהעולם הנאור והליברלי. מה דעתכם? בברכה, טלי פרידמן