אז אם בטיפול לומדים על רגשות כמו בקשרים אמיתיים

למה רק בתוך הגבולות? דבר שככ זר לקשרים אמיתיים. לא הבנתי עד היום את הקטע עם הגבולות. למה זה טוב? מה זה משרת? חוץ מלהסדיר את הלוז של המטפל. אבל זה דבר שככ חורג מטבע אמיתי של רגשות והקשרויות. זה ככ זר מנוכר ופשוט עושה נזק לנפש ומעוות אותה. זה לא מועיל. הגבולות האלה של להביא את התקשורת רק לתוך הפגישה. הניסיון לכלוא קשר ללוז קבוע מוגדר של פגישות ולנהל אותו בצורה כזאת. אני לא מבינה מי האידיוט שהחליט שככה מנהלים טיפול נפשי. הייתי רוצחת אותו באלף דקירות.

אומר יש הבדל בין גבולות לסורגים. זה מדבר אלייך? הילה

בלי גבולות אני הולכת לאיבוד . אז זה יותר מידי מוכר למה ואיך שגדלתי . הגבולות שלה באים להגן עלי עלייה מלטבוע . מלאבד את הדרך . אני התחננתי לגבולות והיא לא הבינה עד שעברתי אותם בצורה מגעילה ואז כשהיא שמה אותם זה נחווה כדחייה כנטישה כמי שעזבה אותי ועכשיו אני צריכה ללמד את החלקים הפגועים שבי שזה לא ככה שזה מאהבה בוגרת אלי כמו הורה טוב שמגביל את ילדו .

משפט יפה. באמת אמור להיות הבדל בין גבולות לסורגים.

אני מאוד מתחשבת בגבולות של אנשים בחיים המציאותיים ואף פעם לא קרה לי מה שקרה אצל הפסיכולוגית. הגבולות של מטפלים הם מלאכותיים וכאילו המטפל מחזיק באיזה סמכות על הסטינג שבתוכו מתקיים הקשר ועם דרישת התשלום והכל.. זה בכלל לא קיים בקשרים רגילים. דווקא בגלל שדורשים כזה תשלום חשבתי שתהיה נכונות לתת יותר תמיכה גמישה בקשר, כי אני משלמת! איך זה אוטופיה אם אני משלמת? פשוט הייתי בשוק מהיחס שבאמת קיבלתי שם. והייתה גם חודרנות פטרנליסטית. זה גועל נפש. היו לי ציפיות אחרות לגמרי ממה שבאמת היה. גם הרגשתי כזאת אטימות ממטפל שכאילו ה א' ב' זה אמור להיות יכולת לאמפתיה לא? היה עלוב ומקומם. ואני מאד מכבדת גבולות של אנשים בחיים האמיתיים ולא מצפה מאף אחד למענה מושלם נטול מגבלות זמן. ממש לא! אבל אם שכיר שמרוויח 25 לשעה מצפה ממטפל שלוקח 300 שיהיה מוכן מתוך אכפתיות לפגישות של שעה וחצי, היחסיות של הפערים.. אבל לא היה לי מושג שהמטרה בטיפול אינ לרבוץ שם אלא להפרד ואת זה המטפלת לא הסבירה לי! פגיעה נרקיסיסטית נוספת לכשעצמה.. פשוט היו צריכים להסביר לי מה זה טיפול ומה זה לא. מה הפואנטה. ניסיתי לקנות אצלה חוויה של 'שייכות' ורק הרגשתי דחייה.