שמלי,

עדיין אני חוזרת לשם המקורי שלך...:) מה שלומך?.. קראתי את מה שכתבת לי.. ומתוך רצון, דאגה - החלטתי לנסות לקרוא הודעות שלך מהעבר, והלכתי לאיבוד...:/ לא הבנתי איפה זה התחיל, איך ולמה... והאמת, זה כבר לא משנה. מה שחשוב - זה עכשיו. וזה שההרגשה שלך לא פשוטה וקיבלת הרבה מילים קשות, וקיבלת גם מצד שני הרבה מילים טובות, אבל אז כבר משהו נפגע, נחסם.. לגבי אודי ותחושות לא פשוטות שהתעוררו פה כלפייך, אני באמת לא יכולה לדעת. כי אין לי מושג מה שלחת, לא איך זה התחיל, ומה אודי לא פרסם, איך הוא הרגיש בעקבות ההודעות ומילים שלך...(אפילו שנאמרו מתוך כאב גדול שלך..) אבל אני חושבת, שאודי מאפשר לך. הוא מעלה הודעות שלך, הודעות אלייך, מתוך רצון לאפשר לך חוויה של תיקון...וזה המון. נכון, הקשר עם אודי אולי לא יהיה. והאמת, אין לי מושג איך דברים יתפתחו כאן איתו, אבל הוא נותן לך אפשרות להשתמש בפורום..ויש כאן הרבה בנות שכן ניסו ומנסות להתקרב אלייך, להכיר אותך... ונכון, גם אם הן פגעו...עדיין אפשר לנסות מחדש.. אבל אם הן מנסות שוב ושוב, ומקבלות דחייה... אז כבר אפשר להתייאש... הרבה מהחיים האלה נמצאים באפור הזה...וזה שמישהי מסוימת אמרה מילה פוגעת, זה לא אומר שהיא רעה, זה אומר שגם היא כתבה את זה מהכאב ומהפחד שלה...ואת תמיד מבקשת שיסתכלו עלייך מהכיוון הזה... ואני באמת מקווה שתקראי את המילים האלה, ולא תחשבי שאני מבקרת אותך חלילה, אלא כי אני רוצה שתראי קצת את הדברים מנקודת מבט נוספת... ואני בטוחה שאת יודעת את כל זה, ועדיין. ואת יודעת עוד משהו שמלי יקרה, תעלי את זה. את כל מה שקרה פה. מה שקורה פה, בטיפול שלך. תנסי להבין מה היה לא נכון מבחינתך, מה יכל לגרום לכל זה, את החוויה של אודי, את החוויה של הבנות, את החוויה שלך.. אני בטוחה שזה יכול להאיר לך הרבה דברים... ותזכרי - ששום דבר בחיים האלה לא צריך להיות בכוח. את לא חייבת להיות כאן בכוח. את רוצה, כי כנראה יש לך תקווה מהמקום הזה. אז את כבר פה, תני לזה הזדמנות טובה?? תגיבי לבנות על חוויות שלהן, תשתפי, תכאבי, תשמחי בעץ השמח של נעמה, תצטרפי, מתוך מקום באמת לא מצפה, ופשוט תיהיי קצת. בלי כל ההגנות שיצרת לעצמך, להתחיל מחדש. וגם אם לא תצליחי, לפחות תדעי שניסית, שניסית באמת!! שלך, רחל.

אין לי כוח להיות יותר... או לנסות להיות או לא להיות זה אף פעם לא מצליח ניסיתי ....... וכל פעם כואב