אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
קשה לי הכל סוגר עלי אין לי אויר טובעת אני רוצה שהכל יגמר. אתה.צודק כשאתה אומר שאני בדכאון והקולות מבקשים להשמיד אותי אבל גם לא נשאר הקול המתנגד. לא נשאר כלום רק קליפה שנעה באיטיות ממקום למקום במקום מוגבל ומגביל. הבקר מכה בי בעוד יום שבו התעוררתי למציאות ההזויה הזאת בכאב תהומי ותהום בלי תחתית. אני נעזרת.במקום הזה כדי לתקשר.עם אנשים מתקשרים כי כאן אין כל כך.כאלה וחשובות לי התגובות שלכם האינטראקציה איתכם תודה
אין לי משהו מסויים לומר, אבל נגע לליבי החיפוש שלך את התקשורת והחיבור. אז סתם אספר לך שהייתי היום בשוק, ושהירקות טריים-טריים, מלאי טל, צבעוניים ועליזים. נראה לי שהגוש-זמן הזה, הקליפתי, מטריף-טורף. אז אולי תפרידי יום מיום? איך עובר היום למשל? נעמה.
מאמינה בך .הקולות שכנגד נחים קצת אוגרים כוח בשביל זה המקום לשמור עד שתאגרי כוחות חזרה. הם יבואו אני בטוחה בזה . שמחה שכתבת שאת שומרת איתנו על קשר . אל תאבדי תקווה .
תודה שנגעת בי. הימים במקומות האלה דומים זה לזה. אני קצת כמו פג באינקובטור שמנסים להאכיל כל שעה. בינתיים שתו הרגליים שלי את טל הבקר בהליכה יחפה. הצלחתי לאכול פלח אשכולית אדומה. ועכשיו סיימתי עם קבוצת האפייה הראשונה. סביב השולחן ישבו שמונה ומהחומרים הדלים הכנו עוגיות, בלי סכינים כמובן ועם חותכני פלסטיק בצורות שהביא לי בן זוגי בקופסת האפייה של הילדים מהבית. הם נהנו והיה בזה משהו מאוד עצוב...
הרעב הבודד הפוחד הזקוק למגע
...בריא, החלק הזה. חותר החוצה מהבועה הדכאונית והסוגרת. תשמרי עליו כי הוא שומר עלייך. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
