מיקה

עוררת את סקרנותי. למה כוונתך שאחשוב מדוע הדימוי מעולם הילדים? מה המחשבה שחלפה בראשך?

היי, זוכרת שכתבתי לך פעם על כך שאת מאוד מזכירה לי אותי... בטיפול שלי, אני הרבה פעמים מביעה את עצמי מול המטפלת בדימויים ילדותיים, מתנות ילדותיות, ומכתבים וציורים ילדותיים. ואני מאמינה (למרות שלא שוחחתי עם המטפלת על כך) שזה בא ללמד משהו עליי ועל הקשר עם המטפלת, ומה שהיא מייצגת בשבילי... כשאת משתמשת בדימוי של "בועות סבון של ילדים" בהקשר לטיפול ואליה. אולי (ושוב, רק אולי) זה בא ללמד משהוא על עצמך, על מה שהקשר שלכן מייצג בעינייך ומה שאת מרגישה מולה... אני חושבת שזה חומר חשוב לטיפול וגם אצלי, אני מקווה לפתוח את זה בטיפול למרות הקושי.. אבל, שוב, ייתכן שאני לא בכיוון ופשוט מדברת על עצמי ומשליכה זאת עלייך...

בכנות עם עצמי, אני מרגישה שאני רוצה שהיא תקרא אותי, ושתבין אותי ללא מילים. יכול להיות שיש פה משאלה שאם לא נעשתה בעבר לפחות שתעשה עכשיו כשאני נחשפת בעצמי. הנה הגעתי לטיפול שבו למעשה אני לא פותחת שום דבר בחדר אבל פותחת אינסוף חדרים סגורים לעצמי ואני רוצה שהיא תוציא את זה ממני... אבל כל פגישה מסתיימת בכך שאני יוצאת מתוסכלת " מה את לא רואה?" " ואיך זה שאת לא מבינה לבד.." "קשה לי להגיד במילים" "תקחי את החוויה הזו ממני..." חבל שאפילו את זה אני לא יכולה לומר לה...

את חושבת שהיא באמת לא יודעת? שאין לה השערה? אולי את לא מדברת במילים, אבל בהתנהגות\אולי בתנועת גוף.. גולם, את בטוח מדברת איכשהוא! אולי תנסי לדבר על הקושי לדבר, זה פתח לדבר על הדבר עצמו...

עד שתהיי מסוגלת לדבר היא לא תראה בעצמה גם אז לא ראו תשברי את המחסום הזה יודעת שזה ממש קשה .

מגיבה כאן אבל מתייחסת לדברייך בכלל. למקום שהם פוגשים אצלי, כתבתי פה לא מזמן על זה שאני עושה שביתה, אולי אנחנו דומות בזה. אז, קחי אם מתאים לך, מה שמתאים לך. אני יעזר בציטוט בשביל מה שרציתי להגיד לי/לך . "לפעמים, מה שנראה כניעה הוא בכלל לא כניעה. זה קשור למה שקורה בלב שלנו. איך אנחנו רואים בבהירות את החיים ומקבלים אותם, ונאמנים להם, ככל שהם כואבים. כי הכאב של לא להיות נאמנים להם, הוא הרבה יותר גדול" (מתוך "הלוחש לסוסים" של ניקולס אוונס). גילת.