בת שבע

הגבתי לך למטה וגם בשרשור של נטע אבל זה לא נקלט את טועה ביסוד של העניין כשאנחנו מדברים על מערכת יחסים מיוחדת בחדר טיפולים .זה כי קשר בן מטפל מטופל הוא ייחודי ומיוחד להם ורק להם . עם כל מטופל יהיה למטפל את הקשר המיוחד שלו . משום מה את מנסה לכוון לכוון רומנטי ונכון שיש מקרים בודדים של פגיעה מינית דרך אגב גם של מטפלות במטופלות שחוצים גבולות . רוב המקרים הקשר הוא בריא ומחלים ובעניין הכסף בבוקר הרחבתי לך על כך ואין לי כוחות לחזור אבל כמו שנטע כתבה לך לפי שלושה מטופלים ליום זה חמש עשרה ולא שישים . חוץ מזה שישנם מקרים בהם אותו מטופל נפגש פעמיים בשבוע או שלוש. מטפלים עושים גם הדרכות ושאר דברים כדי להתפרנס. אבל נשאלת השאלה החשובה יותר . מה זה ענייני כמטופלת כמה ולמה ואיך ..מה מעניין אותי חשבון הבנק שלו או איך הוא מתפרנס . אני אישית שמחה שיש לה עוד עיסוקים זה נותן ונטילציה טובה אני שמחה שיש לה עוד מטופלים זה אומר שהיא מקצועית ושאני לא יחידה ומיוחדת . איך חשבון הבנק שלה עושה או לא עושה אותה מטפלת טובה . את באמת מאמינה שאתמול שייצאתי מנותקת מתנדנדת שבקושי ירדתי את המדרגות ..אחרי שלקחתי אותה איתי למבוכי חיי .אחרי שהיא יישבה שם לידי עירסלה תמכה הייתה נוכחת יחד איתי בתוך הטראומה היא עושה סוויצ וסופרת את המצלצלים שהשארתי לה ..וואוו כמה שאת טועה . ברור שהיא לא יושבת כל היום וחושבת עלי או על מטופלים אחרים שלה אבל כן היא חושבת כי זה חלק מתהליך הטיפול וההתפתחות האישית שלה . אני אשתף אותך בדוגמא אחת בזמן המלחמה היא הייתה בחופש לחודש .כשלא יצרתי איתה קשר שבוע וחצי היא סימסה לי מה איתי איך אני מסתדרת ..פלא מופלא היא אנושית וחשבה עלי- סליחה על הציניות למקצוע הטיפול מביאים ארגז כלים אישי ..בתוכו האישיות והמורכבות של המטפל בלי אמפתייה מחשבה על השני רצון לעזור ועוד אי אפשר לטפל . כמו שכתבתי למיקה בעבר הנושא הזה חשוב לי כי ראיתי המון המון טיפולים נגמרים בגלל התחושות שאנו מביאים מהעבר שאף אחד לא באמת מוכן להיות שם עבוריינו . תראי את מיקה (סליחה מיקה שאני משתמש בך כדוגמא ) יכלה לאבד את הטיפול ואת המקום הזה שמישהו רוצה לעזור לה באמת מכל הלב . רק בגלל פחד. שוב בת שבע אפשר להבין את הדקויות האלה רק ואך ורק כשמתמסרים לגמרי לתהליך הטיפול ..בת שבע אני חושבת שאת כבר בשלה לזה . כדאי לך לנסות זה יתן לך כל כך הרבה שאת לא מתארת לעצמך כמה חרויות ומתנות תקבלי בדרך .

או קיי, אפשר לערוך סימפוזיון ובעצם אני לא יודעת מה הנושא כל כך. את עניין הכסף לא אני העליתי, להפך אני מחיתי כאשר העלו אותו. את היכולת של טיפול לעזור, היא ברורה גם לי. כל מה שאני חידדתי ואמרתי שהטיפול הוא אמצעי ולא מטרה, ולהיזהר לא להפוך את היוצרות, ועם כל הכבוד לטיפול ולמטפל מה שנעשה בחדר הטיפולים הוא לא השלכה של החיים 'בחוץ' במובן של מסירות, אהבה, קשר קרוב, ואני חושבת שלא פעם הקסם של הטיפול יכול לערבב את הגבולות ומתוך מה שנקרא כאן בפורום, בלי להזכיר שמות, זה בהחלט נראה שלא פעם הגבולות מטושטשים. דבר נוסף שאמרתי הוא שיש רואים בטיפול כחדר כושר לנפש, היינו לא מספיק לדעת מה צריכים לעשות אלא להתאמן שם ביחד עם המטפל, ואחרים מחפשים כיוון חשיבה, ואת האמון הם יעשו לבד

היי אביב ובת שבע, אביב, זה בסדר גמור שאת משתמשת בי כדוגמה. בת שבע, אי אפשר לטפל בלי שיהיה אכפת מהמטופל. מטופלים, אפילו הקשים והתלותיים שבהם, הם מספיק אינטליגנטים כדי לדעת מתי "עובדים עליהם". אז נכון, יש מניפולציות בטיפול, יש ציניות, יש כעסים... אבל אי אפשר להשפיע על בנאדם לטווח ארוך, ולגרום לו לשינוי, רק במניפולציות והעמדות פנים. חייב רגש אותנטי. נכון, יש מטפלים לא מקצועיים ורודפי בצע, ואצל מטפלים כאלו - בראיה לטווח רחוק, הטיפול הוא לא מוצלח, המטופל לא מרוצה ולא חש שינוי, ואז הטיפול נגמר כי אין ברירה אחרת.