בעולם הדימויים הפנימי

בעולם הדימויים הפנימי שלי מדמם. שורות של דם זולגות על העור. זולגות מפתחים החוצה. טיפות נוחתות על הרצפה. ואף אחד לא רואה. אף אחד לא רואה שלמשל עכשיו ישבתי באוטובוס והשקפתי מהחלון ובנתיים זולג דם מהפצעים שפצעו אותי פצעי העבר. ואם מישהו יגש לשאול אותי איך מגיעים ממקום למקום או מה השעה אז הוא יראה בחורה מחייכת אינטיליגנטית ומנומסת שעונה לו. הוא לא יראה את כל הדם הזה. למרות שכבר הצטברה לי מעין שלולית מתחת לרגליים. זה מן דם בלתי נראה וזה מן פצע שלא מגליד משום מה וכמו שלא רואים את הדם גם לא רואים כמה מאמצים אנח משקיעה בניסיון 'לצאת מזה'. אנשים לא שמים לב לכלום. כי לא רואים כלום. לא רואים כלום. עולם פנימי זה דבר שאין אליו גישה. רק לי יש. לכן עליי להתאמץ יותר לעזור לי. אולי אני אנגב את הדם בעצמי.

מימה כאן יושבת איתך בשקט .שומעת את הכאב מרגישה את הבפנים הצובט .כשתרצי לשתף יותר אני כאן להקשיב .

היי מימה, רק לומר שהיה לי עצוב לקרוא ושנדמה לי שהיום גם אם לא ראיתי את נהרות הדם האלו, הצלחתי לראות טיפת דם גדולה ועגולה שיוצאת ממך. ועצוב לי עלייה ועל הרבות האחרות שלא רואים. נעמה.