עונה לבת שבע

היי בת שבע, הטיפול שלי רחוק מלהיות נעים... המטפל שלי לא אומר לי כמה אני נפלאה, חכמה ומצחיקה... הוא מעמת אותי עם דברים לא נעימים בלשון המעטה. אני ממש לא חושבת שהוא חבר שלי וגם לא הייתי רוצה בו כחבר או כבן זוג.... הייתי רוצה אותו רק בתור הפסיכולוג שלי. אני חושבת שהקשר הזה מאוד משמעותי. הרבה יותר מקשרים אחרים. יש "קסם" שמתרחש בחדר הטיפולים. אני יודעת שכל פעם שאנחנו נפגשים נוצר בינינו משהו מיוחד, שהוא רק שלנו. וברור שאשלם על כך... מגיע לו להתפרנס ולפרנס את משפחתו כדי שיוכל להיות פנוי וזמין וכל כולו איתי ושלי. ברור לי שהוא לא עושה את מה שהוא עושה כדי להתעשר. אני יודעת שאני זקוקה לחדר הטיפולים המוגן והמבודד כדי "לפתוח" את הפצעים. יש דברים שרק הוא ורק חדר הטיפולים יכולים להכיל. ואני גם חושבת שאני מאתגרת אותו, וגורמת לו להיות מטפל טוב יותר, רגיש יותר ובכך עושה גם לו שירות. נטע.

אומר לך שוב אני לא רואה כל מגרעה בכך אם המטפל שלך היה רוצה להתעשר מלהיות מטפל, זו זכותו הבסיסית כמו שהיא זכות של כל אחד אחר שעובד לפרנסתו, הוא לא חייב להשאר עני ואביון וקבצן רק בגלל שהוא מטפל. ואם הוא מטפל טוב חזקה שגם יתעשר, ומגיע לו ותפרגני לו. אין לי ספק שאת מאתגרת אותו, את בהחלט יכולה לאתגר. כל מה שאני טוען שאת ה'קסם' הזה שנשאר בחדר הטיפולים לא יטעו בהגדרתו, זה הכל ואם לך הגבולות ברורים לחלוטין, אז מצוין.