המשך...

התכתבנו כמעט שעה... שהוא מנסה להסביר, להתגונן... ניסיתי גם אני להסביר... כשהוא לא כל כך מבין. בסוף אמרתי לו בוא נעצור רגע. טעית שפגשת אותו שוב. כשהבטחת לי שלא תיפגש איתו, לא משנה אם זה חד פעמי. כי מילה זאת מילה. ובייחוד שהמלחמה שלי בעולם כרגע זה לתת אמון, להתקרב, להרשות לעצמי... (גם פה, מתקרבת ולא מתקרבת...מפחדת מקרבה...מפחדת לחוש שקרבה יכולה להיות טובה...לא מאמינה שיכולה להיות קרבה שהיא טובה...מפחדת להרגיש שטוב... מבוהלת אפילו שטוב....) אמרתי לו - אני בסך הכל רוצה שתבין שטעית בשיקול דעת שלך, שלא יכול להבטיח משהו אחד ולעשות משהו אחר...ובסך הכל רוצה שתעצור לרגע ותשאל אותי איך אני מרגישה שזה קרה, ומה אפשר לעשות כדי להקל מעליי, מה אפשר לעשות כדי שזה לא יציף אותי.. ובסוף כתב שמתנצל. ואוהב. אבל ההרגשה שלי קשה..... אני אוהבצ אותו. אבל למילה שלו יש מילה??... איך אפשר להתקרב ושיגיד מילים ושארגיש שהם אמת, אחרי זה??... וזה לא פעם ראשונה....זה כבר קרה כמה פעמים בהקשרים אחרים אפילו. וכל פעם קמתי וחזרתי והמשכתי בטיפול, אבל האמנתי פחות.... רחל.

אוף, אני לא יודעת מה להגיד חוץ מאוף. ושכאב לי לקרוא ואני בטוחה שכאב פי עשרות מונים לחוות. ושאיתך, אם ואיך שמתאים. לצערי אני לא מוצאת דברי טעם לומר, אז רק מצטרפת. נעמה.

תודה על המילים שלך. תודה שמצטרפת. תודה שאיתי. בכל דרך זה טוב ונכון כרגע. רחל.