ארץ אוטופיה- כבר לא

מבינה בשכל שלא, שאין אוטופיה עלי אדמות כאן וכלום לא ממש 'הרמוני'. אבל מה עם הלב, אודי?

הי מימה, הייתי משאילה לך את אמא שלי לכמה זמן (אפילו נותנת לך במתנה) מהר מאוד הייתה עוברת לך תחושת האוטופיה, והיית מתחילה לחוש ולראות את העולם כפי שהוא באמת חד וברור כמו ב H.D, היית רואה שמתחת לעור הדק והחיוך הכל רע ומכוער ורקוב מהיסוד, כולם שונאים את כולם, ככה זה. והיית מבינה שהכל בסדר הרי לא באנו לכאן להנות ר"ל. באנו בשביל לסבול ולהידפק, וזו אשמתנו כמובן זה מולד, באמת אין על מי לסמוך, אפשר לסמוך רק על זה שבסוף ידפקו אותך... כי "כולם אותו הזיפט" "ומי שמת מת" אין דבר כזה נשמה יש רק גוף. זה לא כל כך רע לחשוב שהכל חרא, זה מאוד משחרר בעצם, כי אם אין שום משמעות ואנחנו ממילא חסרי חשיבות (וחסרי חוליות במקרה הפרטי) אין גם שום ציפיות וזה לא חשוב בכלל מה שתעשי או לא תעשי, הכל ממילא הצגה מחורבנת. אני לא חושבת ככה, אבל כנראה מרגישה ככה. חוץ מזה אני מבקשת את סליחתך על השטויות שכתבתי לך בעבר ובהווה(כולל הנוכחיות). לא יודעת מה קורה לי שאני מגיעה לפורום הזה ולמה בכלל אני נכנסת איליו, יש לי רק ביקורת כלפי כל האג'נדה הזו של הפסיכולוגיה וההומניות המופרזות, כאילו שכל אחד הוא מרכז העולם, אם כל העולם מסתכם ב"אני ואני" זה עולם מאוד מצומצם לדעתי... נראה לי שאני פשוט בורחת מלעשות את מה שאני צריכה לעשות, באמת חבל על הזמן. מימה תהיה בריאה.

לא יודעת ככ מה לענות אבל ברור שהעולם הזה מלא חרא אבל מצד שני גם יש בו דברים טובים ואיכשהו הכל מעורבב... רק צריך ללמוד להכיל את זה ככה איכשהו. שהרע לא יהרוס את מה שטוב. ושהטוב ישרוד למרות הרע. בטיפול הפסיכולוגי עצמו לא זכיתי ליישם את זה ככה אבל במציאות אני מנסה. ומה אכפת לך למה את נכנסת לכאן. אם בא לך זה מה שתעשי.. גם לי לא תמיד ברור למה אני נכנסת וכותבת פה.. בהצלחה שביר