חתול

היי אודי, העלת את ההודעה שלי, כנראה לטובה ועכשיו מצריך ממני הסבר: הייתה שיחה עם המטפלת. שיחה קשה עבורי. היא אמרה שאני לא מביאה את עצמי בטיפול, שאני לא משתפת פעולה, שקשה לה לטפל בי כך. ושהיא מרגישה שאני "נחנקת" (כהגדרתה) בין הפגישות ואין לה איך לעזור. ושיש צורך אצלי בטיפול דינמי מעמיק, ולא בטיפול שטחי כמו עכשיו. היא אמרה שאני צריכה הכלה במקומות מסויימים וממליצה לי לקחת אחריות על הטיפול שלי בעצמי. אני לא מצליחה להיות אחרת ולדבר איתה בפתיחות. קשה לי להשתנות ולקדם את הטיפול. אני מאכזבת אותה ומקשה עלייה. כעת, היא ממתינה לתשובה ממני. אם אני בכלל מסוגלת לנהל איתה טיפול מקדם או שלא ואז היא מפסיקה את הטיפול. אני מרגישה עזובה קצת, כמו חתול. אני לא רוצה להיות חתול בטח לא בקור וברוחות האלה.

זה קשה להיות חתול עזוב... בטח שלא בקור וברוחות האלה... ובטח שבטח לא שהקור והרוחות האלה באים מבפנים.... אבל אולי אפשר להיות חתול בית?... חתול שיש לו בית. שלו. שם הוא אהוב בכל מצב, שם הוא מוכל, שם מקבלים אותו גם כשהוא מסתגר בתוך עצמו, שם מחכים לו, שם שמחים שרואים אותו. ואז, לאט לאט, הוא נרגע.. ומרשה לעצמו לאט לאט... להיות. לנכוח. להביא את עצמו. רחל.

(אני לא יודעת אם תגובה שכתבתי לך נקלטה או לא , כי ניסיתי מהפלא' כמה פעמים..הממ, אז נעבור למחשב :-))) אז תודה רבה על התגובה המרגשת שכתבת לי...התגובה שלך הייתה מאוד מדויקת ונכונה... אם כבר חתול, אז חתול בית אבל זה קשה לפעמים לבנות את הבית הזה... תודה!

אתה יודע, שמחתי לגלות שאתה מגדל או גידלת בעלי חיים. גם כשגיליתי שלמטפלת שלי יש חתול, ירדה בי עוד רמה של דריכות. כאילו, אם בחרתם לדאוג ליצור חסר אונים מעצמכם, בלי חובה, כמה מסוכנים אתם כבר יכולים להיות? :) (וילדים זה לא נחשב, בסוף הם שורדים גם בלי הרבה כוונה ורצון לדאוג) נעמה.

כתבתי לך כמה פעמים , בכל פעם זה כותב שזה נקלט ואז לא עולה .. כנראה שלא היה חשוב אז רק להגיד לך ראיתי אותך ...ומאמינה בך