תבואת שגעון

כמו בסיפור, הלוואי והיה לי מישהו שהייתי יכולה להעיף מבט במצח שלו, ולהזכר במי שאני באמת, ושככה זה לא צריך להיות.

תבואת שיגעון פעם אחת אמר המלך לאוהבו, השני למלך, באשר אני חוזה בכוכבים, רואה אני שכל התבואה שיגדל בשנה זו - מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משוגע, אם כן יטכס עצה. וענה לו: שעל כן יכינו בעדם תבואה שלא יצטרכו לאכול מתבואה הנ"ל. וענה לו המלך: אם כן כשאנחנו לבד לא נהיה משוגעים. וכל העולם יהיה משוגע אז יהיה להפך (ולהכין בשביל כולם אי אפשר) שאנחנו יהיו המשוגעים. על כן בוודאי נצטרך גם כן לאכול מהתבואה. אבל רק זה שנסמן סימן על מצחנו שנדע כל כל פנים שאנחנו משוגע. שאם אהיה מסתכל על מצחך וכן שתסתכל על מצחי - נדע מהסימן שאנחנו משוגע. זאת אגדה שכתב רבי נחמן מברסלב ובאופן מפתיע נתקלתי בה והיא ממש נגעה בי. מכאן המצח...