אודי סליחה שמציפה

איבדתי את זה .איבדתי את התקווה שפעם אני אצליח להסביר את עצמי להיות מובנת . להגיד אני מרגישה ככה או ככה מבלי להשמע מאשימה ותוקפת . מבלי שאני לפני זה ירגיש שכועסים עלי ושאסור להרגיש . אודי איבדתי תקווה בטיפול . הם כל כך הרסו אותי לעולם לא יצליחו לתקן אותי לעולם . אני פשוט מיואשת . אתה יודע היא כבר לא מחייכת זה כל כך עצוב . גרמתי לה להפסיק לחייך ..עדיף שאני אלך אם לא הייתי אנוכית כל כך הייתי מפסיקה את הטיפול ומשחררת אותה ממני .

לא יודעת אם זה יתפרסם:/ אני מרגישה שאת רוצה שיהיו איתך בייאוש בחוסר תקווה בלא מובנת. ולא את לא הורסת אותה זאת הפנטזיה כמו התינוק שנושך לאימו את השד ובזה הוא בטוח שהוא הרס אותה. וגם תחושה של הרס זה חלק מהתהליך הטיפולי משפט כואב שהמטפל שלי (האבא המאמץ) אמר לי בימים הקשים-בשביל לבנות חייבים להרוס. שלך, הילה

שאקדשת לי זמן מזמנך . שראית אותי שהיית ..נעים

https://www.youtube.com/watch?v=pT8HOC-EhZk וכל מילה מיותרת ...