למימה,
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי מימה, קראתי כאן את ההודעות שלך (וההודעות אליך) ,ואני חייבת לומר שאני תמיד קוראת אותך (אבל לא תמיד עד הסוף :-) ) כתבת שזה כואב שצריך לשלם כ"כ הרבה כסף על הכלה והקשבה אני רוצה לכתוב על זה כמה מילים: מימה, אם בשבילך טיפול היה רק הכלה והקשבה, אז כנראה שזה לא היה טיפול ופספסתן , את והמטפלת שלך, את כל המטרה בטיפול לא רק מקשיבים או מהנהנים או מקבלים תשומת לב בטיפול אמורים להגיע לתובנות, בטיפול צריכים להשתנות, ללמוד הרגלי חיים וצורת הסתכלות חדשה מטפלת (עם כל הצער לפעמים) היא לא חברה. ואם היא לא תשים גבולות, אז היא תיאלץ לעמוד בתובענות מאוד גדולה מצד המטופלים שלה ואז השחיקה תהיה מאוד מהירה מאוד יכול להיות שהמטפלת הקודמת שלך הייתה מטפלת לא מקצועית ולא אנושית. מאוד הגיוני. זה קורה. אולי לא הייתה כימיה ביניכן... אבל, הציפיות שלך הן גבוהות לפעמים. סה"כ הם אנשי מקצוע ובני אדם. לפעמים לנו נוח לשכוח. וזה טוב שהם זוכרים. לגבי הכסף? זה גדול ממך וממנה. זהו השכר המקובל בשוק. ואם היית מטפלת לא היית דורשת שכר כזה? אני כן. למה לא? אני יכולה לומר לך על הטיפול שלי, שלמרות שהוא קצר היה מלא בכשלים אמפטיים מצידה ומילים פוגעניות מצידי. אבל קשר עמוק ויציב וחזק נבנה דווקא מהמקומות הקשים גם אם תלכי למטפלת אחרת בשירות הציבורי, או אפילו בחינם- תמיד תמיד יהיו כשלים מצידה ופגיעות לא מכוונות ואטימות שלה כלפייך כי היא בת אדם. וכמובן בחיים, הכל עניין של הסתכלות: וההסתכלות שלך ממה שהתרשמתי מאוד מקטינה אותך כל הרגשי נחיתות, האמונה שאף אחד לא יתעניין בך באמת, שאת "נכה" ולא שווה שום דבר. מימה, אני הייתי שם. ואני עדיין שם לפעמים. הסתכלות כזו לא מובילה לשום מקום. וחוצמזה, דווקא התרשמתי מסגנון הכתיבה שלך (ברצינות!). אין ספק שיש לך אוצר מילים רחב (ואני לא מתכוונת לקללות :-) ) יש המון מרץ בהודעות שלך. הוא רק מתועל למקום לא נכון. וזה גם לא כיף לבכות לבד.
חייכתי שקראתי את התגובה שלך.
מיקה, אני מתחברת מאוד למה שכתבת... וגם אני חייכתי למקרא כמה משפטים (:
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
