לחוות מבפנים

כל מה שאני חווה מבפנים זה איך אני לא שווה כלום ואיך הטיפול הפסיכולוגי רק העצים אצלי את ההרגשה הזאת והשפיל וביזה אותי אבל לא משנה כמה אני אצעק ואמחה על מה שעשו לי וכבר קיבלתי הסכמות ואישורים שזה היה גרוע מה שעברתי שם וכושל מצד המטפלת אבל הזמן חלף ואני מתחילה להרגיש יאוש ובלי שום סיכוי אי פעם לזכות באהבה וללמוד להנות על בסיס של בטחון. מי יתן לי בטחון שאין לי אותו בתוכי? אף אחד. אין לי בטחון שיאהבו אותי בלי לשמוט. אני בוכה עכשיו וחושבת על שריטות מדממות. אני סתם בוכה ולא שורטת כי מה זה יעזור זה מטומטם.. אני למה הכאב שלי לא מתחלף בהנאה? אני רוצה להנות. ותמיד שאני רוצה להנות זה מרגיש כאילו מישהו צריך למות קודם. אבא שלי? אמא שלי? העולם הזה? משהו צריך להתפוצץ ולהשרף קודם באש של הגהנום לפני שאני אזכה להנות באמת מהחיים האלה בחופשיות. מהחושים שלי. למה אני ככה? הבעיה איתי שמי שיציע לי הנאה ואהבה כזאת -ומלא יציעו ויעמדו בתור אם אעמיד פנים של אדם קליל. אבל עמוק בפנים בא לי להקשר ושיחבקו לי את הפצע והכאב ואת זה מי מוכן לעשות? אף אחד. אף אחד לא יסכים לשאת את הכבדות הזאת בשבילי ולהשאר שם. אני לא מאמינה בזה. ינטשו אותי וישחזרו לי שוב את המוות. כמו שנפסיכולוגית עשתה. והיא עוד האשימה אותי. מי המציא אתכם מטפלים כאלה כושלים בנפש האנושית? אטם לי את הלב הטיפול הזה. גרם לי להכנס למקום ככ הגנתי. ככ פוחד מהטראומה ששחזרתי שם. שלא יקרה שוב. שתשרפו אתם בגהנום כל מי שלא מצליח לראות אותי ולעזור לי כי משהו בי ככ לא מסוגל לבקש את העזרה הזאת כי זה להסתכן במוות רגשי. תמותו. ובסהכ רציתי להנות. שיהיה כיף עם בטחון שאף אחד לא ישמוט. שיאהבו אותי באמת ולא רק זמנית ויזרקו. בטחון מלא שגם אם אראה את הכאב לא יברחו. ואי אפשר לקחת את הסיכון כי זה מוות. מוות. צרחתי לה 'תעזרי לי' והיא לא עזרה. למה שמישהו אחר יעזור. מי צריך את הכבדות הזאת בכלל... רק בהעמדות פנים אפשר להיות עם אנשים ובהעמדות פנים זה לא שווה. זאת לא אינטימיות אמיתית. זה קורע מבפנים לרצות להיות אמיתי אבל לא להאמין שיש מישהו בעולם הזה שיהיה מוכן להכיל בשבילך גם את הרע ולא להיות שם רק בטוב או איפה שנוח להם ומשתלם להם ועונה להם על אינטרסים של עצמם. נדונתי להזדקן מרירה? אני לא רוצה את זה. עכשיו תלמדו אותי איך לקחת סיכונים, ליזום, להעיז לפעול, להרגיש, ללמוד להנות. להשתחרר ברגש ובחושים בלי להסתכן במוות פנימי מכאב של נטישה ואכזבה. איזה גורל פנימי עצור ומסריח יש לי. למה דווקא אני? בא לי שתמותו. תמותו :( זה נשמע כמו הטיפול שהיה לי עכשיו. בת זונה. העיקר שלה ולמשפחה שלה יש שייכות ערך אהבה יכולת להנות וכסף. הדבר האחרון שאכפת להם זה מהמטופלים. היא לא נאבקה עלי. היא הפכה אותי למפלצת מתה.

רצית להינות? רצית שיהיה לך כיף? מימה, טיפול לא עושה דברים כאלה. וטיפול לא מרפא פצעים, הוא מלמד לחיות לצידם. להעיז, לפעול, להרגיש, ללמוד ולהינות - את צריכה ללמד את עצמך לאפשר לך את זה..בכל קשר יש סיכוי לאכזבה ולנטישה. אין ערובה לכך שלא ינטשו אותך או שכולם יאהבו אותך. מה עדיף? להיות בודד ולבד. לא נראה לי. זה נשמע מאוד עצוב..

אני באמת מנסה ללמד את עצמי את זה. לאפשר את זה