משהו בכז משתנה

לא יודעת להסביר. אני מקווה שאני צודקת ולא טועה. אני רוצה לפתוח את עצמי להתנסויות חדשות. להניח להצמדות לעבר וכל הכעסים ומרירות משם. אני רוצה תיקון. כנראה שאת התיקון שלי כבר לא אעשה מול מטפלים אלא מול החיים עצמם. אני רוצה להצליח לאפשר לאנשים להכנס לי ללב ולהשפיע עליי ולהיפך. להרגיש חיה וסופגת סוף סוף. מקבלת השראה. ולא רק אנטי. הקטע הכלכלי עם מטפלים ממש מעצבן אז לא שם אחפש את התשובה. גם ככה היא לא הייתה שם מעולם. החיים האמיתיים הם העולם האמיתי. לא יחסים בתוך קליניקות. גם לא בכיתות האקדמיה בלימודי פסיכולוגיה. החיים האמיתיים הם בחוץ במפגשים האמיתיים והספונטניים שהחיים מזמנים . אני צריכה ללמוד לאפשר לתת לזה מקום ופחות לפחד מכניסתו של הלא מוכר ואי לכך ו'לא נשלט' אל חיי. יש לי מספיק תבונה ויכולת כיום להגן על עצמי ולהציב גבול אם אזדקק לכך. אני מעמידה בזה