לאביב ומיכ ואודי בבקשה תקרא גם..
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
איזה כיף לכן שאתן יודעות בכזה ביטחון שהילדות שהענקתן לילדים שלכם היא טובה ובטוחה. אני לצערי חוששת שממש לא הצלחתי בזה. דפקתי להם את החיים, כמו שתהיתי פעם אם עדיף אמא במיטה או אמא במיתה.הילדים שלי רואים אותי 75% מהזמן במיטה. שאר הזמן זה לילה... אז הם לא רואים. וחוץ מזה שכל כך הרבה מילים זה מלחיץ אותי.
רוני עניתי לך קודם עם הרבה מילים . רואה שלא עלה וחחשוב לי שלא תישארי בלי תגובה בעיקר שהשקעת הרבה מילים . רוני מאמינה בך אולי אם זה חשוב לך אז קצת פחות מיטה ואם מיטה קצת יותר יחד מחבק ואוהב .
שלום רוני הלוואי שתמצאי בתוכך את הכוחות לקום מהמיטה ולהיות עם ובשביל הילדים. נראה לי שאמהות נמשכת לאורך הרבה שנים ולכן את יכולה גם לתקן.
זה ממש לא מובן מאליו...זה נשמע פשוט, אבל המון פעמים אני מרגישה אמא רעה ואשמה בדברים שקורים להם...עוד לא השתחררתי לגמרי מהאשמה שהילד שלי הבכור נולד פג עם קשיים, לדוגמא. או שהקטן שלי מתקשה כי לא ישבתי איתו מספיק...מלא דברים. אבל כן אני יכולה לומר לך שאמא זה דבר חשוב מאוד ועצם זה שאת מטפלת בעצמך סימן שאת אמא מצויינת!!! כשאנו מרגישות חשובות מספיק לטפל בעצמנו הילדים חשים זאת...ילד מבין ויודע מגיל צעיר למה אמא מסוגלת ומסתגל לכל מצב גם אם הוא לא פשוט. אין מושלם!!!! ואני מנסה לומר זאת גם לי. וואו את כותבת פתאום ומשתפת, זה נפלא! למרות הקושי. אני חושבת שעם השנים והטיפול אני מרגישה יותר שלמה ושילדיי מקבלים את הכי טוב שאני יכולה לתת במצב נתון ולא תמיד זה במאה אחוז שלי..ממש לא! ילדים ומשפחה זה דבר חשוב, שמרי על עצמך וכך תוכלי להיות גם בשבילם :) מיכל