אותו הדבר

עברתי עכשיו על הודעות ישנות שלי כאן, ופתאום הבנתי - כל הדברים שאני כותבת – הם בעצם אותו הדבר. כבר המון המון המוון זמן, שאני אומרת את אותם דברים בדיוק. בלי שינוי . אפילו לא קטן. הכל זהה לחלוטין. ואני ל א ש מ ה ל ב וממשיכה לכתוב.... ופתאום, עכשיו, זה מכה בי. ומה שבעיקר מזעזע אותי, זאת ההבנה הכל כך ברורה הזאת - שאני שטוחה, ריקה, משעממת, פשוטה, לא משמעותית. ה כ ל א ו ת ו ה ד בר כ ל ה ז מ ן בחיי שזה מביך להיות אני... מביך ומשמים וקודר ומייאש. (וגם קצת מבחיל אותי עכשיו, להיות עצמי. עם כל האמוציות האלו, המכובסות, המשוחזרות, שמתגלגלות בתוכי שוב ושוב ושוב.... ואני אפילו לא הרגשתי.)