אודי

שוב סוף שבוע מתקרב אני לא מבקשת יותר אני נישארת לא.מתגעגעת רעש בחוץ רעש בפנים אבל כבר איני פוחדת

המילים הטובות שלך נגעו בי. תודה שאתה

לא עברתי את הסלקציה השבועית, מי יוצא ומי לא יוצא, אני לא יוצאת. ישבתי מול הצוות ולא התנגדתי לא נלחמצי לא בכיתי. לא יוצאת. לפעמים אני חושבת שעדיף שלא אחזור לעולם כדי שלא אצטרך לעמ וד מול אף אפחד, להסביר. אני חושבת שיש להם כוונות טובות אבל סופי השבוע במקום הזה קשים. שאלו שאלות שלא ידעתי לענות עליהן, איך את מרגישה מה זה עושה לך האם את מתגעגעת. אבל אני לא מרגישה כלום. סוג של מוות. אודי אתה יכול לספר לי את סוף הסיפור הזה?