נפגעתי.....

היי לכן. כתבתי הודעה ביום חמישי מחזירה עוד רגל...... כל כך ציפיתי לתגובה ממכם. יכול להיות שהציפיה שלי מוגזמת? או שאולי באיך שכתבתי לא העברתי נכון את המסר? לא הובן שאני זקוקה לתמיכה שלכם? אז עכשיו אני כותבת שהמאבק על הילדים מתיש מאוד ושאני זקוקה לכם לאמירות אמפתיות חומלות או לכל מילה טובה...... שלכם הילה

יקרה, סליהח. איתך, קוראת את הודעותייך תמיד ומתפעלת מהכוחות שךל ומתבונתך. מקווה ומאחלת לך שבקרוב דברים יסתדרו כפי שאת רוצה ותממשי את האימהות שלך והקשר עם ילדייך.

היי הילה, לצפות תמיד אפשר להתאכזב באמת מבאס, לא תמיד מבינים מה אדם אחר צריך, לפעמים אולי מבינים אבל סומכים על מישהיא אחרת שתכתוב. ולפעמים גם לא תמיד יודעים מה לרשום ואז זה יכול לצאת קצת מגושם ולא קשור. אני לא מכירה אותך, אבל ממה שהתרשמתי את חזקה ובעלת כוח רצון מאוד גדול. ועם זה אפשר גם לשבור קירות!

אני קראתי אז, וחשבתי לעצמי שאת פשוט מדהימה. ודמיינתי את החדר שהכנת להם, את המיטות.. ושאת לא מוותרת. בע"ה מקווה שהם יבואו בקרוב. שולחת חיבוק וכוח להתמודדות הלא פשוטה שאת עוברת. אני מאוד מעריכה אותך.

הציפייה שלך לא מ וגזמת, הרגשתי שהיית זקוקה למילה מאודי, פחות ממני. וכנראה שטעיתי. אני יודעת על המאבק שלך לגבי הילדים שלך, יודעת כמה את אוהבת את הילדים שלך אהבת נפש, יודעת כמה הם אוהבים אותך כאמא שלהם, וכמה את חסרה להם.. וזה קשה!!! קשה שככה!!!!!! שמפרידים ביניכם... כי עברת ואת עוברת תהליך מדהים... ומגיע לך שתגדלי אותם ותהיי חלק גדול מהחיים שלהם!! ומגיע להם אמא אוהבת כמוך!!! וזה ישתלם בסוף. את עוד תראי שתשלחי לנו הודעות, שהם איתך, ולא רק שעה וחצי.. ואת חזקה, ופייטרית, ולא מוותרת, ואני גאה בך, תחזיקי מעמד! שלך, רחל.

היי הילה, שולחת גם כרית רכה לחלק המותש, וגם חיזוק אדיר ומלא הערכה לחלק שממשיך ומתמיד ולא מוותר. מקווה שמגיע מבעד למסך. נעמה.

עדיין מותשת כל כך ואין לי כח לענות לכל אחת באופן אישי. אבל זה ממש נגע בי המילים שלכם הרכות..... הילה