על חיים מושלמים ועל החרא בחיים

הטוב והרע ומה שביניהם. מי שרואה אותי מבחוץ, נראה לו הכל מושלם, קריירה נפלאה, משרד משגשג משפחה מלוכדת, פרנסה לא חסר, נראית טוב, אסרטיבית מאד, ממש החלום של כל אחד. אבל לא רואים את החסכים מבפנים, את הזמנים שנמאס, נ-מ-א-ס להיות בשביל כולם, ותמיד, ולדעת שלך אין על מי להסתמך! להיות חזקה יש את הפלוסים שלו, אבל, זה אומר שכולם נשענים עליך, שבשעת משבר, אין לך על מי להישען, זה אומר שתמיד להיות בפוקוס של נתינה, תמיד להיות שם כשצריכים אותי, אבל לדעת שכאשר אני אצטרך להשען לא יהיה לי על מי. מטפלת? תעשו לי טובה, לא זה מה שיעזור, זה לא עניין שצריכים להבריג לי את הברגים בשכל, אלו עובדות בשטח, נכון שמטפלת יכולה לתת לי כלים כדי להתמודד עם העצבים והחסר הזה, ולא פעם אני באמת זקוקה לכלים הללו כדי להתמודד, אבל מדובר בהתמודדות עם נתון ולא עם שינוי הנתון! המטפלת כמה שהיא טובה, היא לא שם בשבילי, היא שם בשביל הכסף שלי, ונגיד שהיא תהיה נפלאה וטובה, ולפתע לא יהיה לי כסף לשלם לה, האם היא תקבל אותי? אז מטפלת היא כמו רופא (אולי יותר טובה, כי אני חושבת שישנם מטפלים שעושים את עבודתם טוב יותר מאשר הרופאים), כאשר צריכים אותו, כאשר צריכים שהיא תסדר את הראש, שהיא תתן את הכלים זה נפלא. נאמר אם יש אשה עקרה, בלי בעל בלי ילדים, וזה משגע אותה תלך למטפלת היא תעזור לה איך להתמודד עם הבעיה, אבל ההתמודדות הזו לא תביא לה בעל וילדים. מקווה שהבהרתי מה שאני אומרת. אני עכשיו עוברת תקופה ממש לא קלה, יתכן שזה בגלל לחץ אדיר שיש לי בעבודה, לחץ שיום אחד העלה לי את לחץ הדם למעל 200, אנחנו ממש נמצאים על הר געש, זה מענין, זה מרתק, זה משיר את השכל, אבל זה מלא מתח, אז אולי לכן אני פתאום מרגישה את העניין שאני חייבת תמיד להיות חזקה, לא רוצה לחשוב מה יקרה אם אי פעם אני אצטרך את הטובות של מישהו שיעשה בשבילי, זה לא יהיה, ובוודאי לא בעוצמות שאני נותנת להם, ורק המחשבה על זה שוברת אותי לחלוטין, ואני לא מדברת על מי שלא מסוגל, מהם אין לי ציפיות ואני רק רוצה לתת להם, אני מדברת ממי שמסוגל, אבל יהיה לו סדר עדיפויות אחר, זה מתסכל אותי נורא, אני מרגישה שחיקה, אני מרגישה חוסר צדק, ואני מרגישה שבא לי פשוט לא להיות שם בשביל הרבה אנשים, שהם יפנו אלי ואגיד לא יכולה, לא מסוגלת, אין לי זמן, תחפשו אותי!

היי בת שבע, המטפלת לא רק מבריגה את הברגים הראש, אלא בעיקר בלב היא מלמדת אותך להיות נזקקת, ולפנות מקום בלב בשבילה לי היא הצליחה לעשות הרבה אבל לא יודעת אם טוב...

כשאני צריכה אותם הם לא שם!! גם כאשר אני מבקשת בפה מלא, ואומרת קשה לי, הם אינם, מתאיידים, כל אחד עם אחלה תירוצים!!! וזה מה שכואב לי לא רוצה להיות הכי חזקה, רוצה כן שאוכל להישען על מישהו, רוצה שכאשר קשה לי אוכל לבקש ויענו הבעיה היא שאני מבקשת ואף אחד לא נענה!! אין לי בכלל בעיה להיות נזקקת בדברים מסוימים, אבל לאף אחד אין מחויבות לי יש כלפי כולם, כולם מרגישים שאני חייבת להם את הכל, ויבקשו ויקבלו, וכאשר אני צריכה, נאדה, וזה משגע לי את השכל ומה עם עכשיו כאשר אני בכושר, וביכולת, מה יהיה אחר כך, כאשר ממש אצטרך עזרה חס וחלילה, על מי אסמוך, ולכן אני משתגעת. אני ממש לא משחקת אותה גיבורה, ועשיתי כמה פעמים ניסויים, עשיתי שרשרת של טלפונים, אמרתי חבר'ה, קשה לי אני צריכה עזרה בדבר מסוים, וכל אחד עם התירוץ שלו ומעבר לזה שלא הייתה לי העזרה, זה העקרון, שעלי כולם ישענו ואני אין לי על מי נמאס לי להיות החזקה, רוצה גם כתף, רוצה גם לדעת שיש לי את כל אלו שאני יכולה לסמוך עליהם