לפחד להקשר

אודי בגלל הטיפול. בגלל השחזור. בגלל ההרגשה שרצחו לי שם את הרגשות והלב אחרי שהתנשאו והשפילו אותי אני מפחדת להקשר שוב לבני אדם רגשית ולהישען ולהאמין שזה בטוח ולא ישמטו אותי שוב ולא תשתחזר לי הטראומה שוב. אודי מה עושים? יש לי אופציה לקשר. אבל מפחדת לתת לזה צאנס מחשש שיצאו השדים , שיתממש הנורא מכל שוב. שאני יעיז לסמוך ויאכזבו אותי וארגיש איך הלב שלי מתרסק כמו שקרה בטיפול. מרוב פחד לא נשארות לי אנרגיות לאהבה וכיף. להנאה מהקשר. הפחד עוצר אותי מבכלל לאפשר סיכוי לחוויה של ביחד. אומרים שאם בורחים מהכאב אז בורחים גם מכל קשת הרגשות כולל המהנים כי אי אפשר לכבות רק סוג אחד של רגשות אבל הכאב הזה מפחיד ככ אודי. להרגיש שהנשמה שלך נרצחת, שהלב נמחץ, שהאמונה גוועת. רק כי נטשו אותך במקום להקשיב לקריאות העזרה. במקום לרצות ולאהוב אותך ולבחור בך. אני זוכרת את השחזור. מפחדת להעיר את הפצע שוב. איך אפשר להעיז לאהוב ולהתמסר במערכות יחסים וקשרים רגשיים אם הפחד לחוות את הכאב עדיין קיים? הלוואי ויכולתי פשוט להאמין באלוהים שהוא ישמור עליי. מפני הפסיכולוגית הוא לא שמר. אחרי שהיא נטשה אותי זעקתי אליו. היא המשיכה לנטוש אותי. טיפלה בי בלי נשמה של בן אדם. בלי אנושיות. ככ טכנית. לא הבינה כלום ממה שעבר עלי והאשימה אותי. איך מוודאים שזה לא יקרה שוב? איך לאפשר לעצמי להרפות ולהקשר באמת. להתמסר באמת. להניח את הראש סוף סוף ולדעת בביטחון שאקום משם אסופה ויציבה בלי לפחד שישתחזר לי כאב נורא אם יחליטו לשמוט אותי ולאכזב אותי (להיפרד ממני?). ואנחנו מדברים על בני אדם- במוקדם או במאוחר הם תמיד יאכזבו. אני רק לא רוצה שישתחזר לי הכאב ההוא. אז איך מתגברים על הפחד ונותנים צאנס? אני לא יכולה להבטיח שלא יפגעו בי רק צריכה לסמוך עליי שאשרוד את הפגיעה. לא? איך אעשה את זה אם זה הרגיש ככ נורא בעבר? לתת צאנס לבני אדם ? לתת להם צאנס? זה כאילו הכתובת על הקיר. שיכאב לי.